מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפי אהרון · סימן ז
אודות מה שזכיתי להר' דוד יעקב אלקובי הי"ו להרחיב חלונותיו הפתוחים לרה"ר ולהגביהם הגם שהם נגד חלונות שכנו מן הצד הוא מה' טעמים:
א) מרן בש"ע חו"מ סי' קנ"ד ס"ד כתב וז"ל אבל מי שהיה לו פתח קטן לרה"ר ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים אין חבירו שנגדו יכול לעכב עליו והם דברי הרמב"ם פיו"ד מה' שכנים והובאו בב"י וע"כ לומר דדין זה מיירי אפי' אם החלון למעלה מד' אמות ואין בני רה"ר רואים אותו דאי למטה תיפוק ליה דיכול לפתוח פתח כנ"פ וחכנ"ת כמ"ש בש"ע שם אלא ע"כ דאפי' בגבוה מד"א סבר מרן דיכול להרחיבו כיון דרה"ר הוא ולא דמי לחצר השותפים וכ"ן שהבין הסמ"ע בהך דינא דמיירי למעלה מד"א ממ"ש בסקט"ז ע"ד רמ"א שחילק ברצה לעשותו קטן וכו' וכתב הוא דאם היה פתוח כולו אינו יכול לעשותו קטן ואם הוא למטה מד"א הא פשיטא דיכול לפתוח גם מחדש וכנז' אלא ע"כ שהבין הסמ"ע בדברי הש"ע ורמ"א דמיירי בפתוח חלון חבירו הניזוק ממנו למעלה מד"א. ומן התימא על הכנה"ג שם הגב"י אוכ"ב דכתב דמדלא הביא הש"ע דברי הרמב"ם הנז' כ"א בב"י משמע דס"ל דהוי דוקא תוך ד"א וכיון שכבר כתב הך דינא דיכול לפתוח וכו' ע"כ לא הוצרך לכתוב הך דהרמב"ם ועפ"י שיטה זו דן את הדין שם אוכ"ג דאם הוא למעלה מד"א אף ברה"ר קטן לא יעשנו גדול וכו' עש"ב והוא פלא דהרואה יראה דהש"ע הביא לשון הרמב"ם ממש בס"ד גבי א' לא יעשנו שנים וכיון שהש"ע הביאו אזדא לה מעיקרא סברת הכנה"ג הנז' ואדרבה מדברי הכנה"ג אנו למדין דאם הש"ע היה מביא דברי הרמב"ם היה מוכח דקאי אלמעלה מד"א וכיון דחזינן דהביאו דינא הוא דאף למעלה מד"א כל שהוא לרה"ר יכול להרחיבו ולהגביהו לדעת מרן בש"ע והרמב"ם:
ב) אף לדברי הכנה"ג הא מיהא אם חלון שכנגדו הוא בתוך ד"א דבעי לאצטנועי מבני רה"ר גם חבירו שכנגדו יכול להרחיב ולפתוח כרצונו מפני דבעי לאצטניעי מבני רה"ר והכא בנד"ד דכל בני בהכנ"ס רואים אותו מהחלונות הנז' וגם חצר העזרה פתוח לרחבו רואים כל חדרי הבית וכן כל השכנים אשר שם כאשר יראה הרואה המקום ההוא הא ודאי דחשיב כבני רה"ר רואים אותו וכחלון שהוא למטה מד"א ועיין להרב לח"ש בקו' חזקת הבתים סי' ב' ס"א שהביא משם כמה פוס' דסוברים דבהכנ"ס ועזרת בהכנ"ס הוי כמבוי מפולש וע' להכנה"ג הגה"ט בסי' קנ"ד או"ה שכ"כ כ"ש דבנד"ד לא בא לפתוח מחדש כ"א להרחיב ולהגביה חלונותיו:
ג) כיון שהחלונות הנז' הגם שרוצה להרחיבם אינם פתוחים נגד חלונות שכנגדו ממש אלא הם מן הצד ופסק הש"ע שם ס"ג דבחצר השותפין די בהרחקה משהו מן הצד וכתב הרמב"ן הוב"ד בסמ"ע שם הטעם משום דאם מתכוין לראותו היה יכול לראותו מהחצר לכן די בהרחקה משהו וטעם זה מהני אפי' לפתוח חלון חדש בהרחקה כל שהוא א"כ בנד"ד דאי בעי לראותו יכול לראותו מחצר בהכנ"ס שהוא מכוון ממש כנגד חלונו לכן די לו בהרחקה כ"ש מן הצד אפי' לפתוח מחדש וכ"ש להגביהו או להרחיבו:
ד) כיון שהחלונות הנז' שרוצה להגביהם ולהרחיבם הם למעלה מגמל ורוכבו שיכול להוציא זיזין לרה"ר במקום ההוא ונמצא כי פותח לתוך שלו הוא ואין רה"ר שכנגד חלונו הפקר שיזכה בו חבירו שכנגדו בכולו וכבר נודע מחלוקת הפוס' עיין בש"ע שם סי"ד וט"ו ובבד"ה שם וכבר פשעה הוראה בספרי הפוס' שלא לעכב בזה אפי' בפותח מחדש כ"ש בפתוח ורוצה להרחיבו או להגביהו וכבר ספרי הפוס' ראשונים ואחרונים מלאים מזה:
ה) כבר העד העיד בנו הרב החק"ל ז"ל בס' ישרי לב שפשטה הוראה לפתוח ברה"ר פתח כנ"פ וחלון כנגד חלון בין למעלה בין למטה מכח דינא דמלכותא דהוי דינא שנתן המלך רשיון לכל מי שירצה לפתוח לרה"ר שהרשות בידו. והגם כי בעי"ק ת"ו לא רצו להנהיג כהוראת הרב הנז' היינו לפתוח מחדש אבל להרחיב ולהגביה זו לא שמענו. וכדאי הרב הגאון הנז' לסמוך עליו בהא כ"ש בצירוף הנך טעמי דאמרן בקמייתא. ע"כ משלי והדבר מסור לדייני ישראל. היום א' ס' במדבר.
הקטן חביב חיים דוד סיתהון ס"ט
ראינו מה שכתב מעכ"ת שרצה לפרש דמה שכתב מרן בסי' קנ"ד ס' ד' דמי שהיה לו פתח קטן לרה"ר אין חבירו יכול לעכב עליו מלעשותו גדול או שנים וכו' ומזה רצה ללמוד דאף אם היה גבוה וכו' ואחהמ"ר נפלאת היא בעינינו איך יצאו דברים אלו מתחת קולמוסו שהרי דין זה מוצאו ממ"ש הטור בס' ו' מותר לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ברה"ר דאך מרן הק' העתיק דין זה מלשון הרמב"ם ז"ל כדרכו בק' אשר בו תוספת ביאור שאם רצה להרחיבו ולעשותו שנים עושה. והנה הטור ז"ל סיים בסעיף ו' וכתב לפיכך בעליה גם ברשות הרבים אסור לפתוח כנגד חלוני חבירו שבעליתו וכתב הרמב"ן דאפי' בחלוני הבתים אם הם גבוהים קצת ואין בני ר"ה הולכים שם יכולים להסתכל שאין זה תדיר ואין מותר אלא בנמוכים במקום שהולכים יכולים לראות וכתב מרן הבית יוסף ז"ל שכן כתב הרא"ש ז"ל ופשוט הוא והסכים ג"כ לדעת הרמב"ן שכן כתב הרשב"א ז"ל וא"כ כיצד מעכ"ת רצה ללמוד מדין זה דאפי' בעליה ובגבוה מארבע אמות ודברים אלו אינם אלא מן המתמיהים. ומה שרצה ללמוד מדברי הסמ"ע סקט"ז שכתב דאם היה פתוח כולו אינו יכול לעשותו קטן ודייק כת"ר דאם הוא למטה מד"א הא פשיטא דיכול לפתוח גם מחדש וכו' אלא דהבין הסמ"ע דמיירי למעלה מד"א וכו'. גם בזה לא ירדנו לסו"ד שכנראה שהבין דברי מורם ז"ל שכתב היה לו פתח גדול יכול לעשותו שם פתח קטן אבל לא במקום אחר קאי אפותח לרה"ר דלעיל מיניה דעליו קאי דברי הסמ"ע ז"ל. אך האמת אינו כן שהרי ציין שם עור ס' ד' בשם הרמב"ם ז"ל והמעיין בדברי הטור שמשם העתיק מורם ז"ל יראה החוש'ה אל העין שהוא מדבר בפותח לחצר וא"כ דברי מורם ז"ל קאי אלפני פניו לתחילת דברי מרן ז"ל ס' ד' בפותח לחצר שגם אם רוצה לעשותו קטן דוקא במקום שהיה אבל לא במקום אחר ועליו קאי הסמ"ע ז"ל וזה פשוט לכל מעיין ישר הולך וא"כ אזדא ליה מה שדייק כת"ר מדברי הסמ"ע:
שניה לה שכתב דאף לדברי הכנה"ג ז"ל שאני הכא דכל בני בית הכנסת רואים אותו הא ודאי יחשב כבני רשות הרבים וכו' ע"ש דברי קדשו. לא ידענו מה יפרנס דברי הגמרא קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אחר שבלאו הכי הוא מוזק. אך העיקר הוא דאין לו רשות להוסיף בהזיקו כמבואר בטור ובפוסקים ז"ל ומ"ש ראיה מדברי הכנה"ג הגהת הטור אות ז' דבית הכנסת ועזרה דין רשות הרבים יש לה לא דמי כלל דהתם היחיד רוצה לפתוח על בהכנ"ס ועזרה אך לא להיפך שהרבים הזיקו ליחיד וזה ברור:
ואל השלשה ל"ו בא שכתב בסעי' ג' ורצה ללמוד פותח בעליתו לרשות הרבים נגד עלית חבירו מדין פותח לחצר השותפין דדי לו בהרחקת מ"ש מן הצד דגם הפותח נגד עלית חבירו די לו בהרחקה מה שהוא ובנדון זה נמי דאי בעי לראותו יכול לראותו מחצר בית הכנסת שהוא מכוון ממש לכן די לו בהרחקה כל שהוא מן הצד ע"ש דברי קדשו. הני כל לגבי דידן אין ראיה זו מכרעת דלא אמרה מרן ז"ל אלא בחצר השותפין דאינו יכול לאצטנועי אבל במקום אחר יכול הוא לומר בזה לא יכילנא לאצטנועי ומחצר בית הכנסת יכילנא לאצטנועי וכבר שלחנו שני תלמידי חכמים ובאו והעידו שההיזק החדש הוא הרבה על הבתים והחצר שלא היה מקודם. ועוד אפי' לסברתו הרי דברי הסמ"ע בסקט"ז שכתבם כת"ר בס' א' עדיין הם לחים תחת קולמוסו שכתב וז"ל אבל כשהיה פתוח שם והוא רואה משם לחצר חבירו אינו יכול לסתום שם ולעשות פתח קטן הא קמן דאפי' מתחילה היה מזיקו היזק גדול שהיה פרוץ במלואו עכ"ז אינו יכול לעשות אפילו חלון קטן וא"כ מה הראיה שהביא ממקום פרוץ מחצר בית הכנסת וחזקת חלון ועיין הכנה"ג הגהת הטור אות י"ח וי"ט:
ואת רבע מ"ש בס' ג' שכיון שיכול לפתוח זיזין נמצא כפותח לתוך שלו עם מעכ"ת הסליחה רבה דא"כ בחצר השותפין נמי שהוא פותח לתוך שלו. למה יעכב עליו חבירו מלפתוח חלונות. אך דברי מרן ז"ל בס' ט"ו מיירי להוצאת הזיזין שאם הוציא הזיז ברשות הרבים ופתח בו חלונות כיון שחבירו נמי יש לו רשות לעשות זיז ולפתוח בו חלונות לא אמרינן שזכה מן ההפקר אבל מי שיש לו פתח או חלון לרשות הרבים וכבר זכה בו בעליתו ושום אדם לא מיחה בו מהיכן הרגלים לומר שיפתח כנגדו ויזיקם והא ראיה שאפי' דהרב יונה ז"ל שכ' אינו יכול לפתוח אלא עד חצי עליתו כתב הסמ"ע ז"ל לאו דוקא חצי דהא צריך להרחיק עוד כדי שלא יראהו שכנגדו ע"ש. וע"ש בסמ"ע ז"ל ס"ק ל"ד שהמעיין בדבריו יבין לאשורו כמ"ש ועיין עוד בסמ"ע ס"ק ל"ח שהעתיק תשובת הרשב"א ז"ל וז"ל מעתה מי שקדם ופתח חלון על רשות הרבים הרי זה זריז ונשכר ואין חבירו שבצד השני רשאי למנוע מפני שאינו פותח על רשותו וכו' לפיכך אם בא השני לפתוח כנגד אותו חלון אינו רשאי וכו' אבל אם בא להגביה כותלו מגביהו ואינו נמנע אעפ"י שאין ביניהם ד"א וכו' ע"ש ובודאי דברי הרשב"א ז"ל מיירי אפי' דיש מנהג להוציא זיזין דאי לאו הכי כיון שזכה מההפקר כיצד יכול להגביה כותלו אפי' בפחות מד"א וזה מורה באצבע לפירושינו:
ומ"ש מעכ"ת שפשטה הוראה בספרי הפוסקים ז"ל שלא לעכב בזה וכבר ספרי הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים מלאים מזה לזאת נשיב כי זכרון מעכ"ת במקומו עומד אך לא בפתיחת חלון בהיזק ראיה דרק הוא לענין הזיזין דאם הוא למעלה מגמל ורוכבו מותר עיין בכנה"ג הגהת הטור אות ל"ד. והנה כל בתי דינים שקדמונו זלה"ה כך היו דנים לעכב בהיזק ראיה וכבר נעשה מעשה על חד עשר בבית דין האשכנזים והספרדים אין פוצה פה ומצפצף ואם ח"ו נסתור דברי הרבנים הקודמים בלא ראיה ברורה ובפרט שכת"ר עצמו כתב סברת הכנה"ג ז"ל ומאן ספין ומאן רקיע לחלוק על דבריו אנן יתמי דיתמי מסברא דנפשין ואף גם זאת דאם יפתח אחד מהם יתרבו מחלוקות בישראל בין האשכנזים והספרדים ולא תהיה כזאת בישראל לעשות תורתנו הקדושה פלסתר ח"ו:
וחמ'ש את אר'ש מ"ש בס' ה' סברת הרב ישרי לב ז"ל מי לנו גדול ממעכ"ת אשר העיד בגודלו כי בעיר קדשנו לא רצו להנהיג הוראת הרב ז"ל ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת כיון דדייני מתא הקודמים בחתימותיהם יוכיחו שכן דנו על חד עשר כאשר כתבנו לעיל. הנה נקבע מנהג עי"ק כזה וכבר כתב מרן ז"ל דאם היה מנהג הולכים אחר המנהג ומה גם שדינא הכי שאין לו לפתוח חלון חדש ולא לעשותו גדול להישן ולא להרחיבו ולא להגביהו ורק קנה מקומו בלי שום תוספת זה הוא דעתנו קלה כמות שהיא והשומע ישמע והחדל יחדל וכס"ת יגדל כנה"ר ושלום על דייני ישראל:
הצעיר יעקב הכהן הצעיר שמואל הצעיר אליהו חיים מקילי ס"ט ן' קיקי ס"ט אבואלעפיא ס"ט
הנה הפס"ד הנז' הוצע לפני להכריע ביניהם הגם שאיני מאנשיה ולא בי היא להכניס עצמי בתחום שאינו שלי. ואולם לרוב ההפצרה ולראות חיבתן לפני לא יכולתי להשיב פניהם ריקם כי לעשות רצונם חפצתי אשר בחרו בי הבוחר באהרן ואדברה נא וירוח לי לפי קט שכלי אם טוב. ואם רע אשובה לי ויהיו דברי לה ליקוטי בתר ליקוטי ואלקטה באומרי"ה מפי סופרים ומפי ספרים שמוני נוטרה צנה וסוחרה וזה החלי בע"ה בעזרת צורי וגואלי:
ראשית כל ביכורי תביא בית אהרן מ"ש הר' הפו' ראב"ד מקודש מימיו מן המקדש ז"ל אודות מה שזיכיתי להר' דוד יעקב אלקובי הי"ו וכו'. א' מרן בש"ע ח"מ סי' קנ"ד ס"ד כתב וכו' קחנו משם:
טרם כל דמ"ש אדברי מרן ז"ל וע"כ לומר דדין זה מיירי אפי' אם החלון גבוה מד"א וכו'. הנה מלבד מאי דק"ל בדבריו כמ"ש אצלי במ"א באורך ועוד אחרת היתה שם מ"ש הי"מ בכללי הר"מ אות כ"ו וז"ל אין לנו לדחות דברי הר"ם ז"ל בשום מקום אעפ"י שיקשה לנו על דבריו ז"ל מתוך שיטת הגמרא המפורסם אצלינו אך ראוי והגון לנו לתלות החסרון במיעוט השגתינו שו"ת רלנ"ח סי' י"ב והרש"ך ח"ב סי' קצ"ז ובני חיי חי"ד סי' רפ"א דס"ה ע"א וב' וגם למ"ש הרשב"א הובא בב"י סי' צ"ו בסופו וז"ל והשיב בזה אין כח בידינו לדון בדמיונות אלא מקום שאמרו אמרו במקום שלא אמרו לא ידענו מה ואין כח בידינו לדון בו והביא ראיה לדבר ע"כ ועי' להמט"ש בהגהב"י אות ז"ך שהביא תשו' אבק"ר סי' קצ"ז שהביא תשו' הרשב"א שכתב הכי אין כח בידינו לדון בו בממונות וכו' ודייק דמדכתב בממונות מכלל דבאיסורא דיינינן וכו' ואחר נשיקות רגליו וכו' שדברי הרשב"א לדון בו בדמיונות וכו' ולפי הנר' ט"ס הוי בגי' שלפני מרן והיה כתוב בממונות וכו' ואני תמה למה לא הביא ראיה מהב"י שכתוב בו בדמיונות והיה לו להקשות ממנה ועי' להר' הגו"ר שם או"ך. זאת ועוד אחרת היתה עמדי להק' דהלא מרן הש"ע לא זכר כ"א פתח אבל לא חלון ומהיכא מפיק לה דגם בחלון אמרה דאפ' דדוקא פתח משום דעשוי להסגר והזיקו מועט דאין בו היזק אלא ביום אבל לא בלילה והחלון שאינו עשוי להסגר הוא בין ביום ובין בלילה ובני רשות הרבים הזיקם דוקא ביום ולעולם אימא לך שהוא למטה מד"א למ"ש להקשות על מרן דהשמיט חלון הנה מלבד מש"ל עוד י"ל עפ"י מ"ש שם הי"מ בכללי הש"ע אות י"א וז"ל דרך מרן לעו' להעתיק בש"ע לשון הפו' אות באות ואף שיש קו' או אפי' בדברי הפו' ההוא דנ"מ לענין דינא והוא מעתיק דבריו לבד ואח"כ כ"א יפרש כפי עיונו הלכה למעשה ובפרט בס"ה שידוע מ"ש בעלי הכללים שעשאו לארצות המערב ולכן הוא תופס לשון הר"מ אות באות וא"כ גם פה יכולים אנו לומר דמאי דהשמיט מרן חלון הוא דנקט לשון הרמב"ם דלא אמר כ"א פתח והרמב"ם עצמו או נאמר כמ"ש. או דכתב פתח וה"ה חלון ולפי"ז אין דיוקו עולה יפה למה שדייק מדברי מרן להוציא הדין שיכול לעשות מקטן גדול ומגדול קע אפי' למעלה מד"א דאלת"ה מאי אתא לאשמעינן וכמו שיעויין שם בדבריו:
ועוד דאיכא למימר דבא לו' דיכול לעשותו גדול אפי' למעלה מד"א ולמטה מגו"ר וע' להלח"ש בקו' חזקת הבתים סימן ז' סעיף ז' דהביא דבמחלוקת הוא שנוי נאמר דכאן סל"ה דלא תימא כיון דאין בני רה"ר רואים אותו אינו יכול לעשות קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא כיון דרוכבים העוברים בר"ה רואים אותו הרשות נתונה בידו אבל למעלה מגו"ר אין כח בידו לשנות דבר משום דאין להם בני רה"ר איזה צד שיוכלו לראותו ומנא אמינא מדברי רש"י בג' דבתרא ד"ס ע"א בד"ה סוף סוף וכו' וז"ל שרואין בביתך דרך פתח הבית ורוכבי סוסים וגמלים רואים בתוך חלונותיו ע"כ ומשום נ"ד דיש ב' מיני ראיות מבני ר"ה ואף אנו נאמר כן בדברי מרן ולזאת הפריד אותן מרן הגם שבמשנה כלולים הם ויבואו ב' וע' בלשון הרשב"א שהובא בח"ה שם. ובה' שכנים פ"י וז"ל אבל פותח אדם לר"ה וכו' במשנה שם ובגמרא דא"ל סוף סוף הא בעית לאצטנועי מבני ר"ה ופרש"י ז"ל דסוף סוף רוכבי סוסים וגמלים רואין אותו בחלונות דעתו ז"ל שאפי' בחלון שהוא גבוה ואין אנשים הולכים על רגליהם יכולים לראות דרך החלון פותחין כנגדו והקשה עליו מאותו דף הנז' כג' מדין ב' בתים בב' צדדי ר"ה שאמרו זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' כנזכר למעלה בפ"ג אלא הכא בחלונות נמוכים בדק"ו הוא מתני' וכל פתח שאין יכול אדם ליכנס ולצאת נקרא חלון וכן עיקר ע"כ לשון הרשב"א ז"ל ופסקה מרן בסי' קע"ט ס"א יעו"ש וע' להט"ז שם ס"ק כמ"ש וע' להרב באר מים חיים מוצירי ח"ב ס"ח דכ"ח ע"ד ואפ' דברי הר' הנ"ל דברי מרן סתרי אהדדי במ"ש בסו"ד שם וז"ל הבא לפתוח ראשון וכו' דהנר' מדבריו דבין לר"י ובין להרא"ש ולהרשב"א אינו יכול לפתוח פכ"פ וחכ"ח היכא שהוא למעלה מגו"ר וע' למשה"א באורים שם ס"ק י"ד יעו"ש. וא"כ ה"ה דקטן לא יעשנו גדול וכו' וכמ"ש שם בביאורים ס"ק ז' עמ"ש הש"ך על הסמ"ע דאין דבריו נכונים יעו"ש וכתב שם ודמי למי שיש לו פתח א' דלא יעשנו שנים וכו' יעו"ש. ומפורש יוצא עוד מדברי מרן בתשו' אבק"ר סי' ק"ז וז"ל בתו' התשו' הכלל העולה שהדין עם ראובן שקדם וכופין את שמעון שפתח אח"כ לסתום חלונותיו כדי שלא יהיה היזק ראיה לראובן ע"כ וע' במה שהארכתי שיח במ"א בפרט הזה באורך בסתירת דברי מרן מפסקיו לתשו':
ואולם עפ"ה הנה נכון ומעתה לא הוי משנה שאינה צריכה כמ"ש שם במשה"א באורים ס"ק ח' וז"ל פתח קטן לרה"ר ורצה להרחיבו משנה שאינה צריכה היא דהא אפי' אם לא היה לו פתח כלל מקודם יכול לפתוח פתח חדש לרה"ר ואפי' אם הוא נגד פתח של חבירו כמבואר בסעי' ג' ע"כ:
או נאמר דכונת מרן היא לרמוז דעת הסמ"ע הנז' וכמ"ש הש"ך דאין דבריו נכונים וכמו שפי' המשה"א באורים שאני הכא כיון דשלטי ביה עינא דבני רה"ר מתחילה יכול לעשותו ב' או להרחיבו אשר לא כן כשאין לבני רה"ר שום שליטת עינא אזי אי' הדר דא' לא יעשנו ב' וכו'. גם מ"ש ה"ה וכ"ן שהבין הסמ"ע וכו' לא יכולתי לכוין את דבריו דמה זו ראיה מדברי הסמ"ע דקאי אדברי מורה דמחלק בין קטן לא יעשנו גדול אבל גדול יכול לעשותו קטן ולכן בכדי שלא תאמר שגם הו"ל בכלל גדול ויכול לעשותו חלין לכן בא להודיע דלא דמי אבל לדעת מרן דלא מחלק הכל אחד וגם במה יכול לעשותו חלון ודיוקו מדברי מרן כבר לעיל השבתי עליו ומ"ש עוד ה"ה ומן התימא על הכנה"ג וכו' גם בעיני יפלא. עוד זאת תמיה לי על עט"ר הרמ"ז במ"ש בסו"ד ומ"מ תימא וכו' למה לא הביאוהו כמו שהביאוהו כל בעלי הלכות ע"כ דמאי תמיהא ליה כיון דקאמר טעם למה השמיטו א"כ למה יביאנו יען היותו משנה שאינה צריכה ויען כי אנא מזרעיה דרב קא אתינא מחוייבנא למיהפך בזכותיה ולתקן את דבריו ונימא הכי דמ"ש הרמ"ז נכתב בצדו ורבינו ב' הטורים והרב המחבר בס"ה השמיטוהו וכו' הכונה שהשמיטו דין החלון וכתבו דין הפתח וצריך להגיה במ"ש דה"ה אם היה שם חלון אפי' קטן עושהו גדול וכדמשמע כן מדבריו שכ' אבל גבי ר"ה העוברים סמוך לחלון וכו' דפתח בפתח וסיים בחלון לא כן אם נגיה במקום פתח חלון אזי הוי במאי דסליק פתח ועפי"ה יונח לנו במה שתמה בסוף דלמה לא הביאוהו כמו שהביאוהו ר"ל כולו כמו שהביאוהו כל בעלי ההלכות שהביאו הפתח והחלון והם השמיטו דין החלון ומצאתי סעד לזה מדברי הלח"ש בקו' חזקת הבתים ס"ז ס"ז שהביא לשון עט"ר הרמ"ז אות כ"ב ואות כ"ג אחר שהשוה דין הפתח והחלון ולא נרגש עליו כלום א"כ מוכרחים אנו לומר דפי' ההשמטה דקאמר היא השמטת חלון וע' להרב ארח משפע בסי' קנ"ד בהגהט"ו אות ה' שהשוה דין הפתח והחלון ובזה ניצול אותו צדיק הוא אדוני זקן מתלונות הראב"ד הי"ו הנז' ומה שכתב וכיון שהש"ע הביאו אזדא לה אני אומר דלא אזדא לפרשה כפי' שם אלא כדאמרן דאדרבא משמע דאם היה מביאה היה משמע דלא קאי אלא במקום שהרוכבים רואין דוקא אבל לא כל בני ר"ה אבל במקום שאין רואין אין יכול לשנות וע' בב"י ס"ז ובב"ה שם ס"ח ולבעבור זאת פסק מרן בס' י"ד דהבא לפתוח וכו' גם בתשו' דאינו יכול לפתוח חכנ"ח וה"ה אחד לא יעשנו ב' וכו' וכמ"ש עט"ר הרמ"ז שם בסי' קנ"ד הגב"י אות כ"ג וז"ל פשיטא לי דאפי' לר"ה כל שהחלון או הפתח הוא למעלה שאין בני ר"ה יכולים להסתכל שאין יכול לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון דה"ה דקטן לא יעשנו גדול ואחד לא יעשנו ב' ע"כ. ומצאתי הדבר מפורש בהרא"ש שם בפ' חזקת ד"ס ע"א וז"ל אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח וכו' דאמר ליה סוף סוף קבעית לאצטנועי מבני ר"ה רוכבי בהמות ורואין דרך חלונות אבל בעליות לא חזו בני ר"ה ואסור לפתוח חלון כנגד חלון ע"כ והרי"ף הביא המשנה כצורתה אבל פותח הוא לר"ה וכו' היה קטן יעשנו גדול וכתב הנמק"י בד"ה אבל פותח הוא וכו' הכא מיירי בחלון נמוך כנגד פתח דאפילו דחזו ליה בני ר"ה להדיא וכו' יעו"ש ולפי"ד גם בקען יעשנו גדול הוא מיירי בנמוך דדין אחד הוא. גם הדיוק שדייק ה"ה מדברי מ"מ הכנה"ג בא"ו דאם היה מביאו הש"ע היה משמע דקאי למעלה מד"א זהו עפ"י שיטתו ואנכי לא יכולתי להבין דב"ק דהרי הוא בהדיא כתב באות כ"ג והביאו הרב וז"ל ועפ"י שיטה זו דן את הדין ואם הוא למעלה מד"א אף בר"ה קטן לא יעשנו גדול ומנא ליה הא שאנו יכולים לומר דהא דלא הביאו הוא להיותו משום שאינה צריכה וכמש"ל משם משה"א באורים ואם היה מביאו הו"ל כשאר הפו' שהביאוהו ואדרבא עט"ר הכנה"ג הוק"ל דלמה לא הביאו כשאר כל בעלי ההלכות ואם איתא לדברי ה"ה הא איכא נפקותא דאם היה מביאו היה נפ"ל לענין דינא דאפילו למעלה מד"א יכול לפתוח כיון דאיכא ר"ה ביניהם:
ואדרבא מדהק' על מרן והטור למה לא הביאוהו כאשר הביאוהו כל בעלי ההלכות ואח"כ כתב באות כ"ג פשיטא לי ואם איתא לדברי ה"ה דאם היה מביאו היה משמע דיכול לפתוח אפילו למעלה מד"א א"כ הרי כל בעלי ההלכות הביאוהו והיאך פשיטא ליה שלא יכול לפתוח וא"כ גם עתה שהביאו דינא יתיב דאינו יכול לפתוח וכמ"ש בעלי ההלכות ומה שהביאו או נאמר שהיא משנה שאינה צריכה או כמו שפירשנו:
גם את השניה במ"ש ה"ה נר"ו וז"ל אף לדברי הכנה"ג וכו' לזאת אשיב כיון שחלונות הפתח למעלה מד"א יכול לומר לו למחר בעליות כשאבא לפתוח גם אני אפתח בעליה שכנגדך שצריך אני לפתוח ולהרחיק מה שהוא מן החלון כיון דר"ה הו"ל כחצר השותפין דאם נתנו לו רשות לפתוח והו"ל כנתנו לו רשות דיכול לפתוח מן הצד בהרחקת מה שהוא וכמ"ש מרן שם ס"ג וז"ל והוא שלא יפתח פכ"פ או חכ"א וכו' וא"כ כשתרחיב חלונך צריך אני להרחיק מכנגד ההרחבה ושם אין בני ר"ה רואים אותי כ"א נשאר ההיזק ביני ובינך וכפי"ד אזדא לה גם הטעם שכתב ה"ה הנז' נר"ו:
אתאן לטעם הד' שכ' כיון שהחלונות הנז' וכו' ולפי"ד אלה מ"ל עוד לט' הא' לדייק מדברי מרן דהלא כיון שמנהג המקום להוציא זיזין פשטה ההוראה כס' הפו' שלא לעכב בזה אפילו בפותח מחדש כיון שהוא למעלה מגו"ר שיכול להוציא זיזין וכמ"ש הראב"ד בדבריו ע"ש:
ונתתם חמישית במ"ש כבר העד העיד בנו החק"ל בס' ישרי לב וכו' לישרי לן מר כי הס' הנז' הוא למר בריה הנד"ל ושם כתב שכבר הסכימו עמו חמשה רבנים וחד מינייהו הרב כמהר"מ פאדרו ז"ל פה אל פה דיבר אלי שהוא היה א' מהם וספרו היה על מכבש הדפוס ועתה יצא לאור צדקו. ופי המדבר במ"א הבאתי דבריו והארכתי שיח בחי"ז. ומ"ש והגם כי בעיה"ק וכו' והנה עפ"י עדותו מ"ל לפתוח מ"ל להוסיף הנזק דכולהו בחדא מחתא קיימי דלמעלה מד"א דינו כדין חצר השותפין ושם קי"ל דקטן לא יעשנו גדול וכו':
הו"ד בא לך נא ראה במה שדחו הב"ד את דבריו אך בזאת לא ירד בני עמהם במה שהקשו עליו בשניה וז"ל לא ידענו מה יפרנס דברי הגמ' קטן לא יעשנו גדול דשם איירי בחצר השותפים אשר לא כן בנ"ד שהוא כדין רה"ר. ואולם עדותי זאת שאמת הדבר שמקודם צאת לאור ספרא נהר כן היה המנהג שלנו שלא לפתוח פכ"פ וחכ"ח למעלה מד"א ושלא יעשנו גדול לקטן אבל ביום הראות הס' הנז' שכתב שכן צריך להורות משום דד"ד וחתמו עמו ה' רבנים שכן ראוי להורות ענו כולה ואמרו כי טובה דבר לעשות כן. ומנהו והלאה גם ק"ק אשכנזים הודו ב"ד בכ"מ שיש רשות ביניהם לפתוח חכ"ח מאחר דאנו נוהגים להוציא זיזין לר"ה וכמ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' קנ"ד ס' ט"ו ומעתה אזדא לה הוראת ב"ד במ"ש ומה גם שדינא הכי וכו' וקיימא לן הוראת ה"ה כוותיה ולאו מטעמיה כמש"ל. ועתה יצא לאור ס' תעלומות לב המוציא לאור תעלומות חכמה בח"מ ס"ה וס"ו ושם גילה לנו בסוף דף ע"ב ע"ג וז"ל ובר מן דין אני אומר דמאחר שזה מקרוב יצא דבר מלכות שכל אדם יכול לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון לרה"ר ואין מוחה בידו וכו' והביא לשון הרשב"א וכו' שכתב וז"ל זוהי שוה"ד אבל אם יש שם חוקי המלך הולכים אחר המלכות יעו"ש וכתב דהכי איפסיקא הילכתא מב"ד הגדול שבירושלים ת"ו ומלכם בראשם בספר ישרי לב באות נו"ן ס"ע וגם הרב המפ"ה ז"ל בס' שמו משה סי' כ"ג דף קפ"א ע"ב האריך הרחיב בדבר ולבסוף העלה להלכה ולמעשה דיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון והביא שם בדף ק"ף ע"ב דברי הסמ"ע ומה שהקשה לו הפ"מ ח"ב סי' ל"ו בדף קפ"א ע"ב וז"ל והנה שם הארכתי לבאר דעת הסמ"ע ולהצילו מהשגת הפ"מ וכו' יעו"ש באורך. הנלע"ד כתבתי להלכה ולמעשה כיון דאית לן סמוכין דרבנן אנשי שם מגדולי דורינו ובם אנחנו נשענים וסמוך לבי לא ירא שלא אכשל בדברי הלכה ומצודתי פרוסה להורות כוותייהו והם אמת ודבריהם אמת ותכון לעד. מפי אהרן אלחדיף ס"ט