מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפי אהרון · סימן ו
אודות החצר והבתים אשר מכר היתום כה"ר מאיר אועקנין הי"ו לטובים השנים סי' מאיר אזראד הי"ו וסי' דוד אקובי הי"ו ועמד הר' עיוש סוסן הי"ו ותבע מהקונים הנז' הי"ו דין מצרנות ולפי מה שהוגד לי מאחד מהב"ד אשר ראה המקום ההוא כי אי אפשר להר' עיוש הנז' לחבר ביתו עם החצר והבתים הנז'. ואני לא ראיתי המקוה ההוא ולפי דבריו הא פשיטא שאין כאן מצרנות ובלא זה אנא דאמרי כי נדון דידן זה אין בו מצרנות כלל יען כי המוכר הנז' הוא פחות מבן עשרים שנה שמכר הקרקע שירש מאבותיו. וזה פשוט דכשיגדל יכול לחזור בו ומחזירים לו הפירות וכמ"ש בש"ע חו"מ סי' רל"ה ולתיקון דבר זה נתחייב המוכר הנז' והטיב חסדי עם הקונים הנז' שאם יחזור בו כשיגדל יפרע להם סך חמשים לי"ף וגם שיתן להם כל הוצאת חידוש ובנין אשר יחדשו בקרקע הנז' והאמינם על זה בתורת נאמנות גו"ש ע"כ אשר יאמרו שכך וכך היתה ההוצאה ונתן להם רשות לסתור ולבנות ולחדש כרצונם. והמכר הנז' והחיובים הנז' היו בהסכמת האפוטרופוס של היתום הנז' המשגיח על עניניו ובהסכמת אחיו הגדול הי"ו. וגם בהסכמת ב"ד של שלשה על המכר הנז' וכיון שכן הענין אין בנדון זה שום מצרנות מכמה טעמים. חדא דכיון דיכיל לחזור בו אם ישלם החוב הנז' וההוצאה כמפורש בשטר הוי גרע ממשכונה שפסק הש"ע בסי' קע"ו דאין בה מצרנות דהמשכונה סוף סוף היא קבועה על זמן מה ואילו הכא כל שעתא ושעתא יכול לחזור בו וגובה הפירות על שעבר וכמ"ש מרן בש"ע ובודאי דהוי כדין משכונא. ואי נימא דאיני יכיל לחזור בו מפני שהיה הדבר בהסכמת ב"ד והאפוטרופוס ולדעת המבי"ט בכה"ג מכירתו מכירה עיין להרב משה שמעון סי' רל"ו. א"כ הרי עיקר מכר זה וקיומי הוא ע"י מכירת האפוטרופוס והב"ד ודנין בו דין יתום, וכבר מפו' בש"ע סי' קע"ו דאפוטרופוס וב"ד שמכרו בנכסי יתום אין בו דין מצרנות. ויותר מהמה בנ"ד שנתן להם רשות לסתור ולבנות ולחדש ולהוציא הוצאות והאמינה ע"ז שאם יחזור מן המכר שישלם להם מאן ספין ומאן רקיע לחייב ליתום הנז' לעשות כל החיובים והנאמנות הנז' למצרן הנז' כי בפה מלא יכול לומר וכבר אמר כי לא יאמין בדבר ההוצאה זולת לקונים הנז'. וגם יכול לומר בפה מלא כי הקונים הנז' בוטח בהם שיצמצמו בהוצאה וגם כי יחדשו דבר מתוקן וקיים לא כן המצרן הנז' ואף אם לא טען אנן טענינן כל מידי דקפדי אינשי בה וכמ"ש הרשב"א בתשובה הן ל"ו הובאה בס' ערך השולחן חו"מ סי' קע"ו. ועוד זאת היתה יתירה כי החיוב אשר נתחייב בקנס אם יחזור הוא מטוב רצונו בלי קבלת שום הנאה ודינו הוי כמתנה שרוצה ליתן ומצי אמר לקונים הללו אני מתחייב בתו' מתנה ולא למצרן הנז'. והגם שנתחייב לקונים הנז' ולב"ך היינו אותם שבאים מכחם כרצונם לא לב"ך הבאים בכח הדיין שמכריחם. ועלית על כולנה כי היתום הנז' סוף סוף יש לו שיור של זכות בקרקע הנז' שאם ישלם ההוצאות והקנס הנז' יחזור בו מהמכר ויקח קרקעו ולבו בטוח על הקינים הנז' שיעשו לו מה שהדין נותן לא כן המצרן הנז' הוא מפורסם בשני ב"ד ק"ק ספרדים וק"ק אשכנזים כי הוא בעל דין קשה וכו' ובכי הא מצי אמר לזה נוח לי למכור ולזה אין נוח לי ועיין בשו"ת משפטים ישרים ח"מ ח"א שכתב כן בנדונו והביא ראיה מהש"ע וכיון שכן מכל הני טעמי תריצי הא פשיטא דאין למצרן הנז' שום זכות במצרנות ובפרט כי אחד מן הקונים הנז' והוא סי' מאיר אזראד הי"ו הוא טוען כי יש לו חלונות על מעבר החצר והבתים הנז' תחתונים ועוד יש לו עליונים משקיפים על גגי הבתים והחצר הנז' ואין ביניהם ד' אמות ונמצא שהם משועבדים לו שלא להגביה בנינם עד שירחיקו ד' אמות וזה דומה למי שיש לו שותפות בקרקע הנמכר והוא הקונה שיש לו עדיפות מן המצרן אלו דבריו. ובנ"ד אין צריכים לכל זה כלל שכבר כתבנו כמה ראיות שאין במכר הנז' דין מצרנות כלל. ולראיה בעה"ח בש"א לח' אב התרס"א והשו"ב וקיים:
ע"ה חביב חיים דוד סיתהון ס"ט:
להרה"ג החבי"ב המפורסם וכו' מהר"ר דוד הוא הבכור הי"ו.
הן הר' מאיר אזראד הי"ו הביא לפני גליון אשר כתוב שם סתירה לפסק כת"ר הי"ו אשר גם אני הסכמתי כפסקו של כת"ר. והנה כבר ניסיתי איזה פעמים להתוכח עם הב"ד של הספרדים הי"ו בחליפות דברים הכתובים בכתב וראיתי כי הוא רק אבוד זמן ודיו ונייר רק זאת איני מבין איך כתבו כי אינהו הם דבקיאים שיכול לחברם בפשיטות הלא כל הרואים שבעולם יראי בפשיטות להיפך שאין צד ואופן לחברה ואם כי הרי כמאה. מ"מ כבר כתבו התוס' ביבמות דפ"ח סי' ע"א ד"ה אתא גברא וקאי דבדבר הנראה וידוע אין אומרים כן אם לא דכונת הב"ד שכתבו שיכול לחברם היינו על דרך יכול אבל אינך רשאי ומה מועיל יכולת כזה. גם נעלם ממני כונת הב"ד במ"ש סמוך לסוף דבריהם וז"ל וחיובא רמיא על עיוש שלא להזיקו ומה בצע במה דחיובא רמיא עליו הלא עיניהם הרואות דחיובא רמיא עליו לסתום החלונות שפתח וכמ"ש הם בעצמם פסק דין על זה ואינו רוצה לשמוע. ועל גוף המצרנות של עיוש הי"ו פליאה דעת ממני לפי מה שהם כותבים שרצונם רק להוציא הדין לאמיתו והדין פשוט כשלא הביא כל המעות בשלימות אבד זכות המצרנות. ואני שמעתי מפי הרב רבי יעקב הכהן סקילי הי"ו שחסרים המעות לתשלום המקח חמשה לי"ף. ואם אעפ"י כן רוצים להוציא הדין לאמיתו דברים אלו שגבו מאיש כמוני כי לכל מי שאוהב האמת הם שני הפכים בנושא אחד לזכות את עיוש במצרנות. וגם להוציא הדין לאמיתו ועל יתר הדברים שכ' ע"ד כת"ר הי"ו רואה אנכי שבאים להיפך מתוק למר ע"כ איני נכנס לדבר על אזן בלתי שומעת. דברי ידידו ומכבדו ומוקירו כרום ערכו הק' יחיאל מיכל היילפערין נ"י (דומ"ן דק"ק אשכנזים בעה"ק טבריא ת"ו)
ראה ראינו מ"ש הרב הפישק הי"ו לחייב את הר' עיוש סוסאן הי"ו שאין לו דין מצרנות כי שמע מאחד מהב"ד שאין עיוש הי"ו יכול לחבר ביתו עה הבתים הנז'. לזה תשו' מוצאת כי שמועה זאת אינה נאה ומה בין תא חזי לת"ש כי אנן דבקיאינן שיכול לחברם בפשיטות. ומה שהאריך להטעים הדברים וכתב א"כ הרי עיקר מכר זה וקיומו ע"י מכירת הב"ד והאפוטרופוס ודנין בו דין יתום עכ"ל דבריו תמוהים הם דגדול יעשנו קטן דהוא מן הנמנעות כיום אתמול כי יעבור. ועוד בה דמה סברא היא זו דכיון דהאפוטרופוס והב"ד קיימו המכר נעשה כיתום קטן דשנא ושנא דהרי היתום קטן אין ממכרו ממכר לא כן גדול מבן עשרים תקנתא דרבנן היא דדעתיה אזוזי (וגלויי מילתא בעלמא) וכיון שנעשה בגדול ע"י הב"ד והאפוטרופוס ליכא טעמא דדעתיה אזוזי וגלויי מילתא בעלמא היא וממכרו ממכר. ועוד זאת דהרי איהו גופיה הרב הפוסק הי"ו כתבו וחתמו כי לא ליתום בקרקע הנז' שום תועלת וריוח ולטובתו מכרו. וא"כ אפי' אם לא היתה הסכמת ב"ד והאפוטרופוס היה ממכרו ממכר אפי' אם היה מכרו לבדו כיון דדבר ידוע הוא לפי דעתם שהיה לו הפסד ממנו
ואף גם זאת כנר' שלא ראה דברי המבי"ט ז"ל שכ' דכיון שפחות מבן עשרים מכר בהסכמת ב"ד אין צריך הכרזה עי"ש בדב"ק א"כ לא חשיב ליה כדין יתום קטן כמו שעלה ע"ד הרב הפוס' שהסכמת ב"ד גורמת להחזירו לאחור דגדול יעשנו קטן, וא"כ אין מן הצורך ע"כ מש"כ כיון שנתן להם רשות לבנות והאמינה ולא כן לעיום הי"ו דגם הקנס שנתחייב דינו כמתנה ולזה רצה ליתן ולעיוש לא רצה ליתן וגם יש לו שיור שיכול לחזור אם יתן הקנס וההוצאות וכו' והד' עיוש הי"ו בעל דין קשה וכו' עכ"ל. דברים אלו קשים להולמם דכיון דהב"ד והאפוטרו' קיימו המכר ושהוא לטובתו א"כ המכר הרי הוא קיים וכמ"ש המבי"ט ז"ל וא"כ אינו יכול לחזור עוד ואין צריך לא מתנה ולא קנס ולא נאמנות וזה פשוט ואין צורך להאריך בסתירתם. גם מ"ש שלהר' מאיר אזראד הי"ו יש לו חלונות על המעבר וזה דומה למי שיש לו שותפות בקרקע ועדיף מן המצרן עכ"ל. גם סברא זאת מימינו לא שמענוה ועדיין לא ראינוה בשום ספר והיה לו להביא ראיה מן הש"ס והפו' כי אין הבעלי דינים חייבים לשמוע סברות אשר יעלו על לב איש כי אם דברי אלד'ים חיים הכתובים בש"ע ובפוס' אשר מימיהם אנו שותים. ועוד זאת היתה יתירה כי דבר זה בפירושא איתמר לרבינו מהראנ"ח ז"ל ח"א תשו' צ"ה וז"ל שכ' ר' ירוחם בדין בן המצר כשהביא דברי ר"ח שסובר בבתים לית ביה דינא דבר מצרא וסיים עלה ומיהו אם יש לו היזק ראיה מהבית שעל המצר שלו נראה דיש לו דינא דב"מ איברא דודאי אין לנו לומר שהוא בדינא דב"מ לגמרי דא"כ בכל מקום שיש נזק לאדם נאמר שהוא מסלק את הלוקח ואפי' אינו בן המצר אלא רחוק ממנו ומ"מ מגיע לו נזק ממנו שזה לא שמענו כלל אלא כשהוא על המצר דוקא הוא דאמרינן כן עכ"ל:
הראית לדעת דאפי' אם יהיה מוזק ממש אעפ"י כן לא חשיב ליה בן המצר מחמת היזק ראיה וכ"ש בנדון זה של הר"מ אזראד הי"ו שהחלונות התחתונים הם פתוחים למעבר ואין להם תיקון שיסלק ההיזק אם קנה או לא קנה והחלונות העליונים כשיבנה בן המצר צריך להרחיק ד' אמות כנגדם וחיובא רמיא על הר' עיוש הנז' שלא להזיקו וא"כ לא ידענו מה זו טענה ויען כי אין הפנאי מסכים לא יכילנו להאריך עוד וזהו דעתינו. וכבר זיכינו להר' עיוש הנז' לזכות במצר הנז' מדינא דב"מ ונפסק הדין פעם ושתים ושלש בתנאי וע"מ ששטר המכר בישר' ובעש"ג יהיו בשם עיוש דוקא ואם יהיה בשם אחר אזי הקונים הנז' הה שזכו ונפלאה דעת ממנו על הרב הפוס' הי"ו אשר הטה אוזן לקול מלחשים ולכתוב ולתת בידיהם בענינים קלים כאלה לעורר מדנים בין איש ובין אחיו ולרב שכמותו אם יהיה לו איזה פקפוק בדין היה לו לכתוב ולשלוח לב"ד ולנו להשיבו תוכן הענינים כי זהו רצונינו להוציא דין אמת לאמיתו וצור ישר' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן:
הצעיר יאודה רבוח ס"ט הצעיר שמואל ן' קיקי ס"ט
מע' הרבנים כמהר"י רבוה וכמהר"ש ן' קיקי הי"ו
אחדשו"ט באה"ר. ראיתי כל מה שכתבו עלי איך פסקתי הדין ומסרתי ביד הבע"ד ולעורר מדנים הא ודאי כי אין זה דרכי לעשות זאת וגם שאין זה מעורר מדנים כי אני כתבתי זה להראות להראב"ד של ק"ק אשכנזים הי"ו ומה יראה אם יסכים יען שכבר ניסיתי לשעבר בדין אחר שהכריחוני כת"ר לכתוב דעתי ועשו ההיפך וסוף דבר הם רוצים לבקש תואנה ובפרט כי הבע"ד אמ"ל שהוא יקבל הוראתי ולכן כתבתי דעתי וגם באמת לא ידעתי שכת"ר החליטו הדין ע"כ כתבתי דעתי:
מעתה נבוא לעיקר דבריהם מה שהאריכו נועם שיח בטענת הר"מ אזראד הי"ו לא דקדקו בדברי שכתבתי אלו דבריו מורה שאני לא החלטתי טענתו. ומה שדחו דברי במ"ש שהמכר חוזר דאין מעשה פחות בן עשרים כלל לא דקדקו יפה דהקונה אין לו זכות בקרקע כלל ואפי' שנתחייב בקנס דמים הוא חייב לו ולא קרקע ואפי' שעבוד קרקע אין לו לקונה וכמ"ש הרשב"א בתשובה כי דמי המכר נגבים מנכסים בני חורין. וא"כ הרי היתום לא מצי לזכות להם הקרקע הגם שיהיה הדבר בהסכמת האפוטרופוס והב"ד. הלא סברת המבי"ט במחלו' שנויה ובעל הקרקע מארי קמא הוא תופס דגל הקי"ל. ואף לדעת המבי"ט סו"ס הרי נעשה הדבר ע"י ב"ד וכל שנעשה ע"י ב"ד אין בו מצרנות וכת"ר נתלוצצו עלי שעשיתי לגדול קטן מוכח דכונתם הוא לקנטר. סו"ד לא ראיתי שום דבר של טעם בדב"ק ובמקומי אני עומד והלוקחים מוחזקים ולית מאן דימחי בידייהו והמוציאם מחזקתם וזכותם הוא נקרא מוציא ועליו הראיה. כ"ד ע"ה חביב חיים דוד סיתהון ס"ט
וזאת תשובתי על דברי קדשם.
ראה ראיתי מלכים מתדיינים בענין המצרנות של הר' עיוש סוסאן הי"ו בקרקע שקנה הר' מאיר אזראד הי"ו והר' דוד אלקובי הי"ו זה אומר בכה לבטל המצרנות וזה אומר בכה לקיים המצרנות ונמצאו תרי לגבי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה שהוא הלוקח שהוא מדאורייתא שהוא המוחזק נגד המצרן שהוא משום הישר והטוב. ושולי"ם הלכו בי להכריע ביניהם לכן מצאתי חובה לעצמי ודחקתי ונכנסתי מפני דרכי שלום כי כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום תחילת כל דבר נראה לפני מ"ש הדומ"ץ דק"ק אשכנזים כמהר"ר יחיאל מיכל אשכנזי הי"ו שהוא מעיד בגודלו שכן אמ"ל הראב"ד כמהר"ר יעקב הכהן סקילי הי"ו שבשעה שהביא המצרן המעות היו חסרים ולפי זה הגם שהיה לו דין מצרנות פר"ח תפר"ח.
עוד זאת היתה לי שבפני היה צועק הר"ד אלקובי הי"ו הנז' לפני אחד מהדיינים שהוא מע' הרב כמהר"י רבוח הי"ו שפסקו שהר' עיוש הנז' יש לו דינא דב"מ באמור אליו א"כ יתנו לי מעותי ויקח המקנה שלו או יפקיד המעות ביד מע' כמהר"מ ניניו הי"ו ואם יעלה לו מצרנות בד"ת יקח את הכל ואדעתא דהכי מסר בידו הפס"ד של שני צנתרות הזהב מע' הרב הדומ"ץ כמהר"ר חביב חיים דוד סיתהון הי"ו ומע' הרב הדומ"ץ של ק"ק אשכנזים כמהר"ר יחיאל מיכל אשכנזי הי"ו וגם מסר בידו השער עצמו ואין עונה אותו דבר מי זה אמר ותהי שאחר כל אלה הדברים יהיה לו דינא דב"מ. זאת ועוד אחרת היתה לי כי בא אלי מעב"ד מאת בדה"ץ כי האיש עיוש הנז' גברא דלא ציית לדינא הוא וקיימתי את מעב"ד הנז' בחתימת ידי ואיך עתה אהפוך את מעשה ידי לתת לו דין בן המצר וגם שיהיה הדין עמו משום דדין בן המצר הוא משום הישר והטוב ולאיש כזה הישר והטוב הוא לבטל לו מצרנותו הגם שיהיה לו לפו"ד. ומה גם כי הרואה יראה לפו"ד אין לו דין בן המצר וכמו שיראה למרן הש"ע אשר כל בית ישראל נכון עליהם בח"מ סי' קע"ה ס' מ"ה וז"ל אפי' היה בדבר ספק אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה שמביא בעל המצר עי"ש ופירשו בה דאפי' טוען הלוקח טענת שמא. שמא מכרו לפרוע המס וכ"ש בנ"ד שהדבר ספק להיכן הדין נוטה לפי דברי הפוס' הנז' וכמ"ש מורם בהג"ה ז"ל וכן במקום שהפוס' חולקין מוציאין מיד הלוקח הואיל ומוחזק ומהם תצא תורה בהינומא דכל שיש ספק בדבר בטל דין בן המצר וא"כ כיון שהפוס' הנז' חלוקים בדבר לזאת אין לו דין בן המצר. עוד זאת היתה יתירה פה בנ"ד שלא היה המצרן בעיר בשעת המכר וכמ"ש מרן הק' בש"ע בח"מ סי' קע"ה ס' ל"ד וז"ל היה בן המצר במדינה אחרת וכו' ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעותיו שיאמר הלוקח לאחר כמה שנים תצא מידי. והגם כי מורם בהגה כתב ויש אומרים דמכל מקום לכתחילה ירד המוכר לפני ב"ד שיודיעו לקרובי או לאוהבי המצרן אם רוצה לקנות ע"כ. לזאת אשיב שאפי' שהיו דברים אלו דברי מרן עצמו הרי קי"ל דסתם ואח"כ י"א הלכה כסתם מרן שלא חילק ואפי' מורם עצמו לא אמרה אלא דלכתחילה יעשה כן המוכר אבל בדיעבד אם לא עשה כן המוכר לא בעבור זאת יפסיד הקונה זכותו במה שקנה. זהו הנראה לפענ"ד ויען כי אני עסוק בצורכי ציבור לא יכולתי להרחיב הדברים ואסתפק במעט הזה אשר לפני לפו"ד.
ע"ה אהרן אלחדיף ה"ט