אור ברסלב
מפי אהרן מפי אהרון › סימן ג

מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף

מפי אהרון · סימן ג

סימן ב

את זה שלח אלי מע' תרא"נ כמהר"י אבואלעפיא יצ"ו ע"צ זה וז"ל

הן כל יקר ראתה עיני השאלה ואשר נגזר עליה מאת רב רחומאי מע' הר' המובהק אהרן קדוש ה' בכור קריה רחמנא מר דיינא ותנא תונא יצ"ו על אודות השליח שמו לוי בן ראובן שמינתה אותו אמו שליח בהרשאה למכור לה הקרקע שיש לה בעיר אחרת הכתוב בטאבו על שמה והלך השליח לאותה העיר ואחר שמצא קונה ליאודה שרצה לקנותו בסך קצוב אדביני ביני בא יששכר והוסיף לו סך מה יותר מהסך שקצב לו הקונה הראשון שהוא יאודה הנז' והשיב לוי ליששכר וכו' ושוב עמד לוי ומכר ליאודה בסך הא' הקצוב כבר ביניהם וטען עליו יששכר שלוי הבטיחו למכור לו ואמ"ל שיכין המעות ועפ"י דיבורו והבטחתו הלך יששכר להבאנקא שהיה לו מעות אצלם ותבע מהם מעותיו וכפי נימוסי הבאנקא שכל התובע מהם מעותיו תו"ז הפרעון אינם פורעים לו הריבית שעבר והוכרח יששכר לגבות מהם הקרן שלו ע"מ שיפסיד הריבית כדי לקנות הקרקע דניחא ליה טפי בקנית הקרקע ולוי הכחישו שמעולם לא אמ"ל שיכין המעות ואפי' את"ל שבאמת הכריחו ואמ"ל שיכין המעות מ"מ לא אמרתי לך שתפסיד הריבית ואתה גרמת לעצמך וגם אני לא ידעתי שיש לך מעות בבאנקא ושנימוסם כן הוא ודיבורי ג"כ לא עביד מעשה וגם מה זה מיהרת למצא המעות היה לך להמתין וכו' את"ד השאלה, ומע' הרב הנז' הי"ו האריך הרחיב למעניתו ואסף איש טהור רוב ככל להקת הפוס' ראשו' ואח' ז"ל הם המדברים בפרט זה וסו"ד זו הלכה העלה דלוי השליח אין עליו שום חיוב מדד"ג דאינו אלא גרמא בעלמא ואפי' גרמא לא הוי, והוא לוי פטיר ועטיר מחיוב תשלומי נזקי יששכר בהפסד שגרם לו לוי הריבית להיותו מוחזק בשלו ולא מפקינן מיניה מידי כמבואר כ"ז בתשובתו הרמתה ומשם באר"ה ואותי שאל בכתידה"ק לחוות דעתי גם אני ולעשות ר"ץ חפצתי ואולם עם שאהבת עולם אהבתיו מ"מ האמת אהובה יותר ולא אכחד שעם כל אסיפתו לא ראיתי בכל דב"ק שום טעם מספיק וחזי לפו"ד לפטור ללוי מחיוב דד"ג עם היותו מוחזק וכמו שאבאר בקצר אמיץ לאפס הפנאי בס"ד:

תחילה וראש כתב מר יצ"ו וז"ל הנה הוא לא פשע כלל ואין לחייבו מדד"ג ולחייב לשליח שבועה וכו' מי יימר וכו' ע"כ, ולענד"ן דאכתי חייב לישבע השליח אם הלה טוענו בריא וכנדון הרשב"א ממש וכ"כ להדיא הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' קע"ב יעו"ש ואם בנ"ד טוענו שמא חייב לוי לקבל ח"ס ואם ידוע הדבר לכ"ע שכן הוא נימוסי הבאנקא אין בטענת לוי כלום וחייב בתש' מדר"ג וברור, עוד כתב דאפי' דנימא דאמ"ל תכין המעות אפי"ה פטור מלשלם ועיקרא דהאי מילתא וכו' ובנ"ד ליכא למקנסיה כיון שבעל המעות הוא המזיק את עצמו וכו' ע"כ, הנה מאי דנקיט מר בלישניה לשון קנס אחהמ"ר לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דדד"ג דינא הוא ולא קנסא דלא כריצב"א ז"ל א"כ לדידהו לא שייך לשון קנס וגם הטעם דיהיב מר משום דבעל המעות הוא המזיק את עצמו, אחהמ"ר להרמב"ם ומרן ז"ל דבפ"ו דזו"מ ובש"ע אה"ע סי' ן' דאנן קי"ל כוותיהו הרי הם מחייבים מדד"ג להכלה החוזרת בה בכל הוצאות הבעל הגם שהוא הוציא והוא הזיק את עצמו והראב"ד הוא דס"ל הכי כמ"ש מר יצ"ו ולא קי"ל כוותיה וברור, עו"כ מר וז"ל והרא"ש וכו' וכתב הרב חס"ל וכו' אתאן לנ"ד דאינו בודאי היזק עפ"י דיבורו וכו' ע"כ, ואנכי לא ידעתי איך קאמר מר דאינו ודאי היזק דהא באמת בודאי הזיקו ליששכר היזק גמור ועפ"י דיבורו נתרצה יששכר להפסיד הריבית וכיון שחזר בו ומכר לזולתו א"כ אין לך היזק ברור גדול מזה ופשוט, גם מ"ש עוד וז"ל ונ"ד לא במזיד אלא בשוגג דלא ידע שהבאנקא וכו' ע"כ, לדידי נ"ל דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה דלא ידע ופטור מתש' וכדס"ל לכמה וכמה פוס' ועד אחרן ליעיין מר בס' מנחת זכרון באות ד' יעוש"ב מ"מ שבועה מיהא בעי דלא ידע כשטוען שכנגדו בריא דידע א"נ בטוען שמא חייב ח"ס ואם כ"ע ידעי דכן הוא נימוסי הבאנקא אין פוטר אותו מתשלומי הפסד הריבית וכמש"ל, ומ"ש עוד וז"ל וגם לא הוי בריא היזקא כיון דלא ידע וכו' ע"כ, הרואה יראה דזוהי טענה קמייתא ועליה אנו דנין דעכ"פ שבועה מיהא או ח"ס בעי שלא ידע כנז"ל:

ומ"ש עוד וז"ל ועוד כי בנ"ד תלוי בדעת אחרים שהוא בעל המעות וכו' ע"כ, לא הבינותי דכיון דהוא הבטיחו למכור לו ואמ"ל תכין המעות א"כ מוכרח בעל המעות לקבל מעותיו ולהפסיד הריבית כדי לקנות הקרקע ולא סגי בלא"ה ולא דמי למ"ש הרמב"ן ז"ל במאמרו שכל שתלוי בדעת אחרים לא חשיב גרמי דכוונתו כמ"ש בעניותין בח"א סי' כ"ד וכמ"ש הרב מטה אהרן ז"ל ויבא לקמן בס"ד וגם ל"ד הא דנ"ד למ"ש אני עני בח"ג סי' ח' אחר החיתום דשאני הכא דעפ"י דיבורו של לוי עבד יששכר מעשה לגבות מעותיו בהפסד הריבית כדי לקנות הקרקע בסומכי נפשו שלא יחזור בו לוי מדיבורו דשא"י לא יעשו עולה וכו' וזה פשוט:

ומ"ש עוד דיכו"ל המוחזק קי"ל דהוי קנסא וכו' ע"כ, אנכי לא ידעתי מה הרווחנו בזה דהא אע"ג דנימא דהוא קנסא אכתי יש לחייבו מדין קנסא אפי' שהוא מוחזק אם לא ישבע דלא ידע ושוגג ומוטעה הוא בנימוסי הבאנקא או דלא ידע אם יש ליששכר מעות בבאנקא ומהם רוצה לקנות הקרקע, ותו דאנן קי"ל כהרמב"ן ומרן ז"ל דס"ל דדד"ג דינא דאורייתא הוא ולא קנסא כמ"ש הר' מהרח"ש ז"ל הביא דבריו הרב מנחת זכרון שם וכ"כ הר' בית יצחק דצ"ו ע"א דרובא דרבוואתא ומרן ז"ל ס"ל דדינא הוא ולא קנסא ואיך יכו"ל קי"ל כמ"ד דהוי קנסא:

ובהכי אזדא לה נמי מ"ש מר לעיל מזה דבנ"ד לא כיוין להזיק, דהא נמי ליתא דכיון דקי"ל דדד"ג דינא הוא ולא קנסא א"כ ליכא לחלק בין נתכוון ללא נתכוון בדהק' כן הר' חס"ל ז"ל ע"ד הרב אדמ"ק ז"ל בחס"ל ח"ב דקי"ד ע"ד יע"ש, ותו דלא סגי לן לפוטרו בטענה זו דלא נתכוון להזיק לחוד אלא בעינן נמי לומר דלא נתכוון להזיק אלא להנאתו מכוין וכאן בנ"ד מה שייך לומר דלהנאתו כיוין דהא מכר הקרקע בפחות ממה שנתן לו יששכר וא"כ אדרבא נהפוך הוא שמכר הקרקע ליאודה בלתי שום הנאה והא ודאי שכוונתו להזיק ליששכר דוקא וברור:

ומאי דקא יליף מר משתי תשו' הרשב"א ומתשו' הר' חוו"י ז"ל וסיים עלה מר וז"ל וקח לך ממנו לנ"ד בכל פרט ופרט ע"כ, לדידי ל"מ דמתשו' הרשב"א אין ראיה לנ"ד כלל דהוא ז"ל אזיל בשיטת ר"י והתוס' והרא"ש ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא ומצרכי ד' תנאים לחייב בדד"ג לא כן אנן בדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חי' מגרמי לגרמא דבכולהו מחייבי ולא בעו כל הד' תנאים שכתב ר"י והרא"ש וכמ"ש הסמ"ע ברס"י שפ"ו ומור"ם בתשו' סי' ע"ח הביאה הכנה"ג בסי' שפ"ו וכ"כ כמה וכמה פוס' ועד אחרן הר' מנחת זכרון שם והרב חיי עולם בדרוש ב' לפ' בראשית יעש"ב א"כ הגם דנימא דנ"ד אינו אלא גרמא יש לחייבו ללוי בתשלומי נזקו דיששכר כיון דבריא היזקא הוא כשעבר על דיבורו ומכר לזולתו:

גם מ"ש עוד וז"ל עו"כ החוו"י וז"ל וכו' ומכ"ש בנ"ד דהוא מוחזק ע"כ, גם זה אינו לע"ד דשאני הכא דעשה מעשה חשיב דדיבורו של לוי חשיב מעשה כמ"ש החוו"י ז"ל עצמו לעיל מזה והביאו רו"מ בשמו ולקמן אבאר דכ"כ הרדב"ז ז"ל והביא ראי' ממוכר שט"ח וחזר ומחלו כמש"ל בס"ד:

ומאי דאייתי בידיה דברי הש"ך דבסי' שפ"ו לקמן אבאר אי מצי המוחזק לטעון קי"ל כהש"ך במ"ש בדעת מרן ז"ל:

ומ"ש ממ"ש הש"ך לס' ריצב"א ז"ל כבר מילתא אמורה דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דרד"ג דינא הוא ולא קנסא כנז"ל:

גם מאי דיליף מר מתשו' מהרשד"ם דבסי' של"ב וסי' ת"ס וסיים עלה מר וז"ל אשר משם תורה יוצאה בהינומא לנ"ד וכו' ע"כ, לדידי לא שמה מתייא כלל אחר דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ואין חי' מגרמי לגרמא כל שההיזק בריא כגוונא דנ"ד כמש"ל וס' הבהיר קצות החושן ח"ב אינו נמצא אצלינו למען דעת היעמדו דבריו ז"ל בד' הרמב"ם ומרן ז"ל דלכאורה איכא למיקם טובא מכמה דינים שפסקום הרמב"ם ומרן ז"ל בסי' שפ"ו לחיובא הגם דאינם אלא גרמא לשיטת ר"י והרא"ש ודעימיה ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא ולקמן בס"ד אעמוד בזה ומשם באר"ה:

ומאי דרמי ומק' מר יצ"ו מתשובת הרשב"א דבח"ג סי' ק"ז ולמ"ש הכנה"ג בסי' שפ"ו אות י"ג, איני רואה ריח קו' כלל אם לא שנאמר שכיוין מר לקו' הרב מנחת זכרון שם דכ"ב ע"א יע"ש וע"ע להרב בני בנימין ח"ב סי' י"ב מ"ש בזה יעו"ש:

גם מ"ש ע"ד רש"י ז"ל ע"ע בס' מנחת זכרון שם מ"ש בזה ובפוס' שציין שם:

עו"כ וז"ל ואקחך אל מקום אחר וכו' ובנ"ד ליכא כל הני מילי ע"כ, אנכי הרואה דנ"ד דמי ממש למ"ש הרמב"ן ז"ל דכל הגורם ומחמת גרמתו בא לחבירו היזק שאי אפ' אלא באותו היזק ואינו תלוי בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או עתיד לבוא כגון זה מחייב ר"מ ונקרא בריא היזקא ע"כ, ונ"ד דכוותה ממש שמחמת הבטחתו שאמ"ל תכין המעות ובא לחבירו היזק כשמכר לזולתו ואי אפ' לגבות מעותיו אלא באותו נזק וגם אינו תלוי בד' אחרים אלא בדעת עצמו של המוכר שמכר לזולתו א"כ הו"ל בריא היזקא גמור כאמור וכמדובר:

עו"כ וז"ל ואלכה לי וכו' תשוב תראה וכו' ולדידן טע' ריצב"א הוא משום קנס וכו' בנ"ד ליכא למיקנסיה כיון שבעל המעות הוא מזיק את עצמו עכ"ל, הנה כבר כתבתי דזוהי ס' הראב"ד ז"ל דפליג ע"ד הרמב"ם בפ"י דזו"מ מטע"ז גופיה ואנן קי"ל כהרמב"ם ומרן באה"ע סי' ן' דפליגי וא"כ גם לדעת ריצב"א ראוי למיקנסיה בנ"ד ומה גם דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דדינא הוא ולא קנסא וכמדובר:

גם מתשו' התה"ד ז"ל לא שמה מתייא דגם הוא ז"ל אזיל בשיטת ר"י והתוס' והרא"ש דמחלקי בין גרמי לגרמא ואנו אין לנו אלא דעת הרמב"ם ומרן ז"ל כנז"ל:

עו"כ וז"ל ראה תראה וכו' והיינו ממש כנ"ד וא"כ יכול המוחזק לומר קי"ל ופטור ע"כ, וליתא דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ולא מצ"ל קי"ל דלא כוותיהו, עו"כ וז"ל תשוב תראה וכו' ע"כ, לא ידעתי כוונתו בזה כלל, עו"כ וז"ל אציגה נא וכו' ואתה תחזה מכל האמור לפטור בנ"ד המשולל וכו' ע"כ, ולפי האמור ליתא דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דמחייבי אפי' בגרמא כל שהוא בה"ז כנ"ד וכמדובר. עו"כ וז"ל ומצאתי עוד טעמא רבה לפטור בנ"ד וכו' ומ"מ לגבי המוחזק אין מי שיוכל להוציא מידו כיון שבעה"ת וכו' כנראה דס"ל שוויה והטור פ' כהראב"ד וגם מרן בש"ע סכ"ג פסקה וכו' עכ"ל יצ"ו, ולא ראה דכמה דיות נשתפכו בזה בפוס' ז"ל מלבד הר' חיי עולם שהזכירו כת"ר דאסיק דלא כמ"ש מר כיעו"ש:

עוד ליעיין מר בתשו' הר' נכח השלחן אה"ע סי' י"ג ובתשו' הר' בני בנימין ח"מ סי' י"ב ובהר' מנחת זכרון שם ע"ע הלא בספרתם ומהם יראה דאין מקום לפטור המוחזק בנ"ד כלל וכמשי"ר המעיין. גם מ"ש לתשו' הרמב"ם לחכמי לוניל עי' להר' מנחת זכרון שם מ"ש בזה, גם מ"ש עוד וז"ל גם מהרמב"ם ח"ב בפי"ג מה' מ"א וכו' אשר מזה מוכח דדוקא במכוין להזיק הוא דחייב ושו"ר שכבר קדמו בזה הר' מחנ"א ז"ל וכו' ע"כ, ליעיין מר מ"ש על דבריו ז"ל הרב מ"ז והר' נוכח השולחן והר' בני בנימין שם:

גם משה"ק מר ממ"ש הרמב"ם בהל' חובל ושלא מצא מי שנרגש מסתירת ד"ק עכ"ל יצ"ו, לדידי איני רואה שום דבר סתר לו דבהל' חובל פליג הרמב"ם והראב"ד היכא דאינו מתכוין להזיק רק להנאת עצמו דלהרמב"ם במזיד חייב ולהראב"ד פטור ובה' מ"א מיירי היכא דאינו מתכוין להזיקו לאסור יינו וגם לא כיוין להנאת עצמו רק כגון שהוא שוגג או מוטעה דבנגיעתו ביין לא מיחייב בתש' אבל בשאר נזיקין חייב דקי"ל אדם מועד לעולם וכו' כמ"ש מרן ז"ל שם בה' מ"א בכ"מ יע"ש וע"ע להר' שער יאודה ז"ל דס"ג ע"ג מ"ש ע"ד המחנ"א ז"ל ודחה דבריו ועי' בה"ר בני בנימין ז"ל שם ובזה סרה מהר תלונתו ע"ד הכנה"ג או הגד"ת דמדוע לא נרגש מהסתירה דמיניה וביה וכמובן, ומאי דחי' מר יצ"ו מסברתו ומר הוא דאמר דלעולם אימא לך וכו' ולפי"ז יוצא לנו דגם בדין דמאכ"א אם כיוין להנאתו ג"כ שרצה לשתות וכו' דחייב לשלם תמהני טובא דא"כ אמאי הרמב"ם שם לא נקט רק עכו"ם שנגע ביינו של ישראל דרבותא הול"ל אפי' שתה ממנו ג"כ חייב לשלם כיון דנאסר היין על ידו, ותו גם בכיוין להנאתו לשתות חייב א"כ אמאי לא השיגו הראב"ד שם כדהשיגו בהל' חובל, וזה ג"כ ק' על דברי הר' שער יאודה ז"ל הנ"ל כמובן הילכך מחוורתא כדכתי' בעניותין דבה' מ"א לא איירי כלל בהיכא דמתכוין להנאתו ואנה"נ דהיכא דמתכוין להנאתו גם כן לשתות ויודע דעי"ז נאסר היין דחייב אלא דבהא לא איירי התם רק דין זה נלמד ממ"ש בה' חובל ולכן לא השיגו הראב"ד שם בה' מאכ"א אנא איירי בשוגג ומוטעה כנז"ל וכ"כ הר' בני בנימין ז"ל שם דכ"ט ע"ד יעו"ש וברור. ומ"ש עוד דיכול המוחזק לו' קי"ל כהראב"ד וכו' ע"כ, ליתא לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דמחייבי היכא דחזרה בה הכלה דחייבת לשלם לבעלה כל ההוצאות שלו הגם שלא נתכוונה להזיק רק להנאת עצמה דאין סברא לומר דלא נתכוונה רק להזיק לבעלה וכמ"ש הר' נוכח השולחן באה"ע סי' י"ג לקרב הדעות כיעו"ש דכל כי הא לא משכחת לה בעולם שתהיה הכלה הופכת את פניה מבעלה להזיקו מבלי שום הנאה לעצמה דלאו בשוטים עסקינן וזה פשוט, ותו דכבר הוכחנו לעיל דבנ"ד לא הוי להנאת עצמו דאדרבה הזיק את עצמו ג"כ כשמכר ליאודה בפחות ממה שקצב לו יששכר ובזה גרם ג"כ נזק והפסד ממון לישש שכר שהפסידו הריבית כנז"ל, ומה גם דהר' חיי עולם בד"ט ע"ב העלה דליכא מי שסבר כן כ"א הטור לבד יעש"ב, וע"ע להר' מנחת זכרון ז"ל שם ד"ל ע"ב מ"ש בזה ולענד"ן דמסייע להו ההוא דינא דחייבו הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל להכלה החוזרת בה לשלם לבעל כל הוצאותיו מדד"ג הגם דחזרתה אינה אלא להנאת עצמה ולא נתכוונה להזיק כנז"ל ועכ"ז חייבת בתש' מדד"ג, ומ"ש מרן בח"מ סי' ס"ו בסתם כס' הטור ז"ל לא תידוק מינה דהכי ס"ל למרן ז"ל דכל דמכוין להנאתו פטור דהא ודאי ליתא כיון דבש"ע אה"ע סי' ן' מבואר דס"ל דאף דמכוין להנאתו חייב כדס"ל להרי"ף והרמב"ם שהם תרי עמודי ההוראה א"כ מוכרח דהתם בח"מ סי' ס"ו ס"ל למרן כי"א בתרא דאייתי התם דס"ל דאף לעצמו מוחל הגם דקי"ל בעלמא בד' מרן בסתם וי"א דהל' כסתם הכא שאני דבתר הכי גילה דעתו מרן ז"ל באה"ע סי' ן' הנז' ובסי' ק"ה פסק בפשי' דגם היורש יכול למחול לעצמו יעו"ש וזהו כס' י"א שכתב בסי' ס"ו בח"מ הפך הסתם וכן הוכיח במישור הר' בני בנימין סי' י"ב מסי' ק"ה הנז' וידוע דש"ע אה"ע חיברו מרן ז"ל בתר ש"ע ח"מ כמ"ש הר' צדק ומשפט ז"ל כיעו"ש, ולא תידוק מינה דס"ל למרן דכל היכא דמכוין להנאתו פטור די"ל כמ"ש הסמ"ע שם דגם לדיעה אחרונה חייב לשלם מה שנתן לוקח אעפ"י שאין כוונתו להזיק וכן כתב הש"ך ז"ל שם סקכ"ב דלדינא כ"ע חייב לשלם ללוקח כל החוב מדד"ג יע"ש, אלא דבדעת מרן פליג הש"ך ע"ד הסמ"ע כיעו"ש, ולא ירדתי לסו"ד הש"ך ז"ל דמאחר דס"ל למר דלכ"ע חייב מדד"ג אפי' שאין מתכוין להזיק רק להנאתו כמ"ש בס"ק כ"ב אם כן אמאי נייד ממ"ש הסמ"ע דגם מרן הכי ס"ל לחייב ומה גם דהכי מבואר דעת מרן באה"ע סי' ן' כנז"ל, ואני תמיה ע"ד הר' בני בנימין ז"ל שם סי' י"ב דלא זכר שר מ"ש מרן אה"ע בסי' ן' ואסיק הוא ז"ל בד' מרן דכל היכא דמכוין להנאתו פטור ומכח זה דחה לדברי הר' פרה"א ז"ל והוא פלא וגם לא ראה הר' ב"ב ז"ל דגם הח"מ והב"ש ז"ל בסי' ק"ה ס"ל בפשי' כהסמ"ע דאף דהיורש יכול למחול לעצמו מ"מ חייב לשלם ללוקח מדד"ג יע"ש, ועם דהר' נוכח השלחן ז"ל סי' י"ג הנ"ל ס"ל בד' מרן דפטור היורש כיון שמתכוין להנאתו ודחה דברי הח"מ והב"ש דבסי' ק"ה ואסיק דלא כהסמ"ע והח"מ והב"ש ז"ל וכל חיליה דמר משום דמלשון מרן מסי' ס"ו מורה דלדיעה ב' פטור מכולם ומכח זה הסכים דהיותר נראה כד' הש"ך דפטור מכולם עיש"ב, ולענד"ן דאין מלשון מרן שום הכרח דשפיר י"ל כמ"ש הסמ"ע דלדיעה קמייתא דאינו יכול למחול חייב לשלם כל החוב ולדיעה ב' אינו חייב לשלם אלא מה שקבל דוקא דהשאר הוא מניעת הריוח ואינו מתחייב מדד"ג במניעת הריוח כמש"ל בס"ד וגם מה שקבל דחייב לדיעה ב' אינו אלא מדד"ג ולא דסבר מרן דלדיעה ב' פטור בלא כלום ופשוט. עו"כ מר וז"ל עוד זאת אחרת דגם הרמב"ם אזיל ומודה היות שהוא נתכוון לטובת בעל המעות וכו' ע"כ. והם דברים תמוהים דאם היה לוי דנ"ד מקיים דיבורו והיה מוכר לו הקרקע והלה טוען עליו שהפסידו רבית מעותיו הא ודאי דטענינן ללוי שלטובתו נתכוון ברם השתא הכא דעבר על דיבורו ומכר ליאודה בזול היכי מצי למטען דלטובתו נתכוון דשקליה לטיבותיה לגמרי אחר שמכר לזולתו וזה ברור:

ומ"ש דנ"ד לא בריא היזקא, לא כן אנכי עמדי דודאי כשחזר בו מדיבורו ומכר לזולתו אין לך בריא היזקא ג"מ, ומ"ש שהדבר ברור שלא ידע וכו', הנה עכ"פ שבועה או ח"ס מיהא בעי כמדובר, ומ"ש דאנן בעי' נתכוון להזיק וכו' ע"כ, לענ"ד נראה ברור כהרמב"ם ומרן ז"ל בההוא דינא דבאה"ע סי' ן' בדין חזרה בה הכלה מוכח דס"ל דאפי' לא נתכוונה להזיק חייבת מדד"ג וכנז"ל וכן מבואר יוצא מדברי מרן בכ"מ בפי"ג מה' מ"א כמש"ל וע"ע לקמן מ"ש עוד בזה:

עו"כ וז"ל אתאן לתשו' המכת"ל וכו' עסה"ל, ואני עני בקשתי ומצאתי שכ"כ הר' כנה"ג סי' שפ"ו הגהט"ו אות צ"ד יע"ש ובודאי דעל לשון זה כיוין המכת"ל ובכן אין צורך עוד לידחק ולהגיה בדב"ק כלל ובפרט מה שהגיה רו"מ אפי' במזיד פטור זה א"א לאומרו כיון דהרמב"ן ס"ל דדר"ג דינא הוא ולא קנסא ואיך יכו"ל דאפי' במזיד פטור ומאי דסיים עלה המכת"ל ואמר וטעמו ונימוקו עמו וכו' אינו אלא למ"ד דד"ג קנסא הוא ולא דינא דבזה בשוגג פטור דלא קנסינן שוגג אטו מזיד אמנם לס' הרמב"ן דדינא הוא ולא קנסא אין חי' משוגג למזיד דחייב בזה ובזה וכמ"ש הרמב"ן שם דק"ב ע"ב ופירוש אפי' בשוגג דקאמר היינו ר"ל דאפי' בדד"ג בשוגג פטור כיון דקנסא הוא ולא דינא וכ"ן שכן הבין החס"ל דקכ"א ע"ב יע"ש, א"ן כדכתב מר בדברי הרמב"ם דלא מיבעייא דבאונס פטור אלא אפי' בשוגג ולא ידעתי אמאי נייד מר מלומר כן גם בד' הכנה"ג והמכת"ל ומה גם דלהרמב"ם א"א לומר כן כלל דהא הרמב"ם ומרן ז"ל ס"ל דדד"ג דינא הוא ולא קנסא כדכ' מהרח"ש והר' בית יצחק והר' מנחת זכרון וכנז"ל ומ"ש הרמב"ם בה' חובל אינו אלא בהיזק שא"נ דהתם הוא דס"ל דפטור באונס ובשוגג וכדס"ל להרמב"ן שם בדקי"ב וקי"ג ואילו הר' כנה"ג והמכת"ל איירי בהיזק ניכר וברור. עו"כ וז"ל ושו"ר להר' מחנ"א וכו' ע"כ, ולא ראה שהר' שער יאודה והר' נוכח השולחן דחו ראיותיו והניחו ד"ק בצ"ע יעו"ש, ומ"ש עוד וז"ל ומ"מ לגבי המוחזק וכו' עסה"ל, כבר כתיבנא דבנ"ד לא שייך לומר דלהנאת עצמו כיוין דאדרבא הפסיד ההוא טופיינא דאוסיף ליה יששכר ותו דמה הנאה י"ל אם ימכור ליאודה או ליששכר וא"כ כל מ"ש מר בזה לא ניתן ליאמר בנ"ד וכמדובר, ומה שאסף וקבץ מר יצ"ו סברות הפוס' ז"ל וסיים עלייהו מר וז"ל ובנ"ד הוא לא עשה כלום וכו' עסה"ל, אנא דאמרי דכ"ז אינו אלא לאתרייהו דתפסי דגל הקי"ל משא"כ אנן דקבלנו הוראות הרמב"ם ומרן ז"ל דאף דהוא לא עשה מעשה ההיזק אלא הניזק הוא דעבד מעשה וכגון ההוא דינא דחזרה בה הכלה והבעל הוציא הוצאות ועכ"ז חייבת לשלם מדד"ג וגם ס"ל להרמב"ם ומרן דאין חי' מגרמי לגרמא וגם ס"ל דדד"ג דינא הוא ולא קנסא וגם הדין מבואר דהדיבור הוא כמעשה בדד"ג כמ"ש הר' כנה"ג בסי' שפ"ו אות משם הרדב"ז ז"ל וכ"כ הר' חוו"י ז"ל והביא דבריו מר יצ"ו וראייתם מדין המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו כמ"ש הרדב"ז ז"ל, וגם מ"ש מר דבנ"ד מכ"ש דבשעה שאמ"ל להכין המעות לא עשה מעשה ופסקיה לגיריה ע"כ, לא הבנתי מאי שייכות לומר בנ"ד פסקיה לגיריה דלא אמרינן הכי בש"ס אלא בזורק כלי וכו' וגם מעשה המכר שמכר לזולתו ועבר על דיבורו בה שעתא נעשה ההיזק וז"ש הפוס' דגם היזק העתיד לבא הוי היזק גמור כידוע, ומ"ש עוד דבנ"ד לא הו"ל לאסוקיה אדעתיה וכו' ע"כ, כבר הקדמנו דעכ"פ שבועה או ח"ס מיהא בעי, ומ"ש עוד וז"ל גם שם הבי"ד מהריק"ו שו' קל"ג וכו' ע"כ, לא ראה תשו' הר' בירך משה גלאנטי ז"ל סי' ה' ותשו' הר' בני בנימין והר' קרב אי"ש ח"א סי' כ"ט דעפ"י דבריהם אין מקום למילף מתשו' מהריק"ו ז"ל הנז' ובפרט לפימ"ש הר' משל"מ ז"ל בד' מוהריק"ו ז"ל ואכמ"ל בזה, ומ"ש עוד וז"ל ומה גם דהוא המוחזק ויכו"ל קי"ל כהרא"ש וכל האח' הפוס' כרבה וכו' ע"כ, אתמהא טובא דאיך יאמר קי"ל נגד הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל דפסקו דלא כהרא"ש ודלא כרבה והוא פלא, ומ"ש עוד וז"ל והחס"ל סי' י"ט פטר בנדונו משום שלא נתכוון להזיק במזיד וממנו נקח לנ"ד וכו' ע"כ, הנה מלבד דבאתריה דמר החס"ל נמי תפסי דגל הקי"ל ומשו"ה פטריה הר' ז"ל עוד זאת דבנ"ד ודאי כשחזר בו מדיבורו המוכר ומכר ליאודה בפחות אין לך נתכוון להזיק במזיד גדול מזה, ומ"ש עוד דנ"ד עדיף שהוא עפ"י הדיבור כבר הוכחתי דבדד"ג הדיבור הוא כמעשה כנז"ל, ומ"ש עוד משם הר' אדמ"ק ז"ל ח"ב סי' ד' דאפי' להרמב"ם דמחייב גם בגרמא אינו אלא במתכוין להזיק וכו' ע"כ, הנה מלבד מה שהק' עליו החס"ל והר' מנחת זכרון ז"ל שם עוד זאת פסק הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל דבאה"ע סי' ן' ומ"ש מרן בכ"מ בפי"ג מה' מאכ"א הנז"ל הוו תיובתיה דהר' אדמ"ק ז"ל וכמובן:

גם מאי דיליף מר מד' החס"ל וכתב וז"ל אשר מזה ניקח גם לנ"ד דלאו היזק ניכר הוא ולאו מזיד הוא וכו' עכ"ל, תמהני איך הפה יכו"ל דלאו היזק ניכר הוא דהא אין לך היזק ניכר גדול מזה שהפסיד הריבית וחסריה ממונא וגם אין לך מזיד גדול מזה שמכר הקרקע לזולתו ולא קיים דיבורו ליששכר בלי שכר וקנאה ובשאט בנפש ובפחות כנז"ל, גם מאי דיליף מר מתלת תשו' דמרן מהרח"ף ז"ל בחקק"ל ח"מ ח"ב, לענד"ן דאין מהם שום ראיה לפטור בנ"ד דמ"ש בסי' ל"ג דהדבר בא ממילא וכו' לא דמי לנ"ד דלוי עשה מעשה המכר לזולת במזיד ובפחות ובודאי שאין כוונתו רק להרע ליששכר דוקא, גם ממ"ש בסי' ל"ד ליכא שום ראיה לנ"ד דשאני התם דמצי טעין שהוא לטובת בעל המטבע לא כן הכא בנ"ד כשמכר לאחרים שקליה לטיבותיה לגמרי והזיקו בדיבורו הקודם וכמדובר, גם ממ"ש בסי' ט"ל יש לדחות דשאני התם לא כיוין להזיק לשוכר הא' וכל כה"ג הדין נותן דפטור כיון דכל כוונתו רק להשתדל בעד עצמו שלא ינזק וכ"כ הר' נוכח השולחן באה"ע סי' י"ג דט"ו ע"ג דכל שהוא חושש מלינזק אין לו לחוש מהנזק המגיע לחבירו ופטור מדד"ג והביא ראיות ע"ז יעש"ב וכולהו שייכי גם בנדון מהרח"פ ז"ל דסי' ל"ט הנז' ולא שייכי בנ"ד כלל וכמדובר, גם מאי דיליף מר יצ"ו ממ"ש הפרה"א ז"ל וסיים עלה מר וז"ל וא"כ בנ"ד שלא באו לידו כלל כי אם בעל המעות הוא המזיק את עצמו פשוט וברור דאין לחייבו כלל ע"כ, וכבר הוכחתי דזוהי ס' הראב"ד בפ"ו מהל' זו"מ ואנן קי"ל כהרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל באה"ע סי' ן' כמש"ל ואין זה ענין למ"ש הפרה"א ז"ל וברור, ומ"ש עוד וז"ל ובפרט למ"ש לוי דהי"ל להמתין עד בא ז"פ וכו' ע"כ, לדידי אינה טענה כלל דנתיירא יששכר שאם ימתין מלגבות מעותיו עד ז"פ לא ימתין לו לוי מלמכור לו הקרקע ולכך ניח"ל ליששכר להפסיד הריבית בההיא הנאה שיקנה הקרקע מלוי והא קמן דאפי' גבה מעותיו והפסיד הריבית ולא המתין עד ז"פ עכ"ז עמד לוי ומכר לזולת וכ"ש אם היה ממתין יותר דלא היה ממתין לו לוי שלא למכור הקרקע ומן הפעולות יוודעו הכחות ופשוט, עו"כ וז"ל אשרי וכו' עד כ"ש כשבא ע"י שהוא הזיק את עצמו וגם דהוי להנאתו וכו' ע"כ, וכבר נתבאר דלוי עשה מעשה רב להרע ליששכר שמכר לזולתו ועבר על דיבורו הגם דיששכר הזיק עצמו מ"מ הרי לוי הוא הגורם לו והוא מתחייב מדד"ג כמ"ש מרן באה"ע סי' ן' וכנז"ל, ומ"ש דגם הוי להנאתו, כבר נדחו דבריו אלו לעיל דכיון דמכר לזולתו במזיד בלי שום הנאה ואדרבא בפחות הרי נאבדה הנאתו והוברר הזיקו ליששכר במה שגרם להפסיד הריבית אדעתא לקנות הקרקע כמדובר ומ"ש עוד וז"ל וכ"ש לפי"ד לוי שלא אמ"ל כלום ע"כ, הא ודאי דכל האמור אינו אלא במונח שאמ"ל תכין המעות אך אם טוען שלא אמ"ל כלום אין עליו חיוב תש' מדד"ג רק שבועה או ח"ס וכמדובר, ומאי דיליף תו מר ממ"ש הפרה"א ז"ל ח"ב די"ט ע"א וסיים עלה מר וז"ל וכ"ש בנ"ד שלטובה נתכוון שיהיו המעות מוכנים בידו בכדי למכור לו תו"מ וכו' ע"כ, הנה זה סותר הקודם שטען לוי שהיה לו להמתין וכו' כנז"ל ועוד הניחא אם היה מקיים לו דיבורו ומוכר לו ברם השתא הכא דעבר על דיבורו ומכר לזולתו אפי' שהכין המעות תו"מ הא שקליה לטיבותיה לגמרי ופשוט, ובזה נדחה נמי מאי דקא יליף תו מתשו' מהרש"ך ז"ל וכמדובר:

ומ"ש עוד וז"ל ולעילא מן כל וכו' ע"כ, כבר כתיבנא דשאני אתרי דתפסי דגל הקי"ל מאתרי דידן דאתכא דהרמב"ם ומרן ז"ל סמכינן וא"כ אין ראיה לנ"ד מתשו' הרפ"מ ומהרש"ך ופרמ"א ז"ל דאינהו תפסי דגל הקי"ל כידוע, וגם ראיתו מד' הפרמ"א היכא דהנזק בא ע"י שניהם וכו', לענד"ן דנ"ד שאני דכיון דלוי הבטיחו א"כ מוכרח יששכר לגבות מעותיו ע"מ להפסיד הריבית בסומכי נפשו ע"ד לוי וכשעבר לוי על דיבורו ומכר לזולתו נמצא למפרע דהוא הסובב והגורם בנזק יששכר ואין אחר עמו כלל וברור, גם מאי דיליף תו מד' הש"ך ז"ל דיש לפטור מט' גד"ג לדבר הזה יסלח דבודאי נ"ד לא הוי אלא גורם דוקא ולא גורם דגורם וא"ץ להאריך בזה שכבר נתבאר ביטול גורם דגורם ממש"ל, גם מאי דאייתי תשו' הר' מש"ש ומהר"ש הלוי ז"ל ל"ד לנ"ד וכמדובר גם מאי דיליף מד' המאירי ז"ל היכא דגם כח אחר מעורב וכו' גם זה ליתא לענ"ד דלא חשיב בעל המעות דנ"ד כח אחר כיון דהוא מסתמיך ואזיל עפ"י דיבורו כנז"ל ומ"ש המאירי כח אחר מעורב היינו כמ"ש הר' בני בנימין ז"ל שם דכ"ט ע"ג לתרץ בעד הראב"ד ז"ל יעו"ש וברור, ומאי דאייתי מתשו' הר' פנים מאירות והשבו"י ז"ל דפליגי היכא שאין כונתו להזיק, ל"ד לנ"ד כלל דהתם עכ"פ להנאת עצמו מכוין ברם הכא מלבד דלית ללוי שום הנאה כשמכר לזולתו עוד זאת אדרבא הפסיד עצמו במוכרו לזולתו, ותו דכבר כ' מ"ש מרן בכ"מ בפי"ג ממאכ"א דכתב להדיא דלמאי דקי"ל אדם מועד לעולם אין חי' ממתכוין להזיק לאינו מתכוין להזיק דבכל גוונא חייב מדד"ג וע"ע בפ"ת סי' רצ"ב וגם בנ"ד לוי הזיקו ליששכר בקו"ע שמכר לאחרים ולא לו וברור, תו חזיתיה למר שהאריך הרחיב להביא ראיות מדיני שבת דהדיבור לא חשיב מעשה בכל ענין ולדידי נ"ד חשיב מעשה גמור שמכר לזולתו בקו"ע ונמצא הזיק ליששכר למפרע בהפסד הריבית ודיבור כה"ג חשיב מעשה כדמוכח להדיא מתשו' מהר"מ מינץ ז"ל סי' ט"ל הבי"ד הכנה"ג בסי' שפ"ו אות נ"ג בראובן שאמר לשמעון שאם יתן לו הבית שהוא דר בו יעשה בן עירו לשאת בעול העיר ואמ"ל שמעון שיתנהו לו ועפ"י דיבורו הלך ראובן ונתפשר עם אנשי העיר ונעשה בן עיר ואח"ך חזר בו שמעון ולא רצה לתת לו הבית דאעפ"י דראובן מוצא לשכור בית אחר באותה העיר אם אינו רוצה לבוא אם לא יתן לו שמעון הבית חייב לשלם לראובן כל הנזק שגרם לו וכו' עכ"ל, הרי להדיא שאפי' בדיבור לבד של שמעון ומעשה הפשר לא היה על ידו רק ע"י ראובן עצמו עכ"ז אם חזר בו שמעון מדיבורו חייב לשלם לראובן כל היזק שגרם לו בדיבורו מדד"ג ונד"ן דכוותיה ממש וכבר הקדמנו דכ"כ הרדב"ז הבי"ד הכנה"ג והר' חו"י ז"ל דגם בדיבור חייב מדד"ג וכ"כ עוד הרדב"ז בח"ג סי' תשנ"ט יעו"ש:

גם מ"ש משם הרב מים החיים ז"ל שכ' דלא נעלם ג"כ דהל' פסוקה דגרמא בנזיקין פטור וכו' ע"כ, ליתא לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן דלא מחלקי מגרמי לגרמא ובכולהו ס"ל דחייב כנז"ל, ומ"ש עוד וז"ל וא"כ כ"ש וק"ו לנ"ד דבדיבורא בעלמא לא יתחייב ע"כ, כבר נתבאר דאפי' בדיבורא בעלמא מתחייב מדד"ג, ומ"ש וז"ל ובפרט למאן דס"ל בזרק כלי וכו' ע"כ, תמיהני היכי מייתי ראיה לפטור בנ"ד ממ"ש מור"ם ז"ל כיון דדעת הרמב"ם ומרן אינו כן והוא פלא, גם מאי דיליף במכ"ש לנ"ד ממ"ש הר' חס"ל דקט"ו ע"ב, הרואה יראה דלא כתב הרב כן אלא כדי לחלק מגרמא לגרמא דאית מנייהו דמחייב בהו הרמב"ם ואית מנייהו דפטור בהם אך בגרמי ממש אין מקום לחלק ביניהם, ולדידי נראה ברור דנ"ד חשיב גרמי כנדון מהר"מ מינץ ז"ל ולא גרמא כיון דמכר לזולת יששכר במזיד ועבר אדיבורו והוי בריא היזקא גמור דתכף שמכר לאחרים מיד נעשה ההיזק למפרע ולא גרם הניזק לעצמו שום נזק כלל וברור:

עוד העתיק רו"מ מ"ש הכנה"ג סי' שפ"ח בדין מוסר, ולדידי ברור דאין זה מענינינו דאנן עסקינן בדד"ג כיון דהוי בריא היזקא גמור ואפי' נימא דנ"ד אינו אלא גרמא הא קי"ל כהרמב"ם ומרן דס"ל דאין חי' מגרמי לגרמא דגם בגרמא חייב כיון דבריא היזקא הוי ואין זה ענין למסור וברור, ומאי דיליף מר ממ"ש מרן החבי"ף ז"ל בחקק"ל דקמ"א ע"ב, אנכי הרואה דאדרבא משם ראיה לחייב בנ"ד כמשי"ר המעיין וגם מתשו' הר' הנז' סי' מ' משם ראיה לחייב בנ"ד דחשיב לוי מזיק בידים והגם דהגאון החק"ל ס"ל דלא חשיב מזיק בידים להוציא מהמוחזק מ"מ עכ"פ לא נפיק מדד"ג לחייבו לדידן דלא תפסינן דגל הקי"ל ולפחות מידי גרמא לא נפיק וחייב בתש' לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל כנלע"ד ברור, ומ"ש עוד דעפ"י מ"ש אני עני בח"א סי' כ"ד והר' החרי"ף נר"ו שם תורה יו"ב דכולם פטורים ובפרט דנ"ד לאו בריא היזקא, כל לגבי דידי אין לך ברה"ז גדול מזה ולא דמי למ"ש בעניותין שם לכל ישר הולך, תו חזיתיה למר שעמד בנ"ד אם יהיה לוי חייב בתש' מדין מזיק שש"ח, ולדידי האריכות בזה אך למותר שכבר הוכחתי במישור אנא עניא בסה"ק פנ"י ח"ב מדקי"א ואילך דמרן ס"ל לפטור המזיק שש"ת יעוש"ב, באופן דלענד"ן ברור לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן דלא מחלקי בין גרמי לגרמא כמ"ש הסמ"ע ומור"ם ושאר כל רבני האחרונים ז"ל א"כ הגם דנימא דנ"ד אינו אלא גרמא הוא מתחייב לוי דנ"ד בתשלומין ומה גם דלדידי נר' חשיב שפיר גרמי כיון דבריא היזקא הוי וכמדובר, והגם דהר' מטה אהרן ז"ל בח"א דס"ג ע"ד אוקי דעת הרמב"ם ומרן ז"ל כד' הרמב"ן ז"ל אשר במאמרו דס"ל דזה הכלל דכל הגורם ומחמת גרמתו בא ההיזק שא"א אלא באותו נזק ואינו תלוי בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבוא כגון זה מחייב ר"מ ונקרא בש"ס בריא היזקא ובכל גרמא דחסר אחד מתנאים הללו פטרי גם הרמב"ם ומרן ז"ל, ועפי"ז דן ידין לנ"ד שהפ' אטור של שמעון עיכב ולא פרע וגרם היזק לראובן ששללו שוללים את השיירא דודאי דמי להנך גרמא בנזקין דפטירי גם להרמב"ם ומרן שהרי הכא בגרמתו זאת שעיכב ולא פרע בזמנו אינו הכרח שיגיע לו היזק בודאי שהיה תחת האפשר שלא יבואו שוללים אל השיירא ואנן בעינן שיהיה בודאי מחמת גרמתו יבא ההיזק שא"א אלא באותו נזק ועוד דהכא ההיזק תלוי בדעת אחרים השוללים שהיה אפשר שלא יעשו נזק ובודאי דכל כהאי פטיר גם לדעת הרמב"ם ומרן אתד"ק יעש"ב, מ"מ אין ללמוד מזה לנ"ד לפטור ללוי ונאמר דגם בנ"ד היה תחת האפשר שלא ינכו מיששכר הבאנקא ריבית מעותיו ואינו בודאי שמחמת גרמתו של לוי יבא הנזק ליששכר וגם דבר זה תלוי בד' אחרים בעלי הבאנקא שהיה אפשר שלא יעשו הנזק ליששכר וככל מ"ש הר' הנז' ז"ל על נ"ד, דהא ודאי ליתא בנ"ד מאחר שכן הוא משפט ונימוס בעלי הבאנקא שכל הבא לתבוע מעותיו תוך זמן אינם פורעים לו הריבית שעבר כלל ואינם מרחמין בדינם זה על שום אדם כלל א"כ הו"ל נ"ד א"א בלא אותו היזק וגם אין זה נקרא תלוי בד' אחרים כלל לומר דאפשר שיפרעו ליששכר זה ריבית מעותיו דגזרתם זו גזרה שוה לכל המלוה מעותיו להם וא"כ ודאי גורם היזק ובריא היזקא גדול מזה וחייב לוי זה דנ"ד בתשלומי נזקו של יששכר מדד"ג הגם דנימא דגרמא בעלמא הוא עכ"ז חייב בתשלומין להרמב"ם ומרן ז"ל דקי"ל כוותייהו והדברים ברורים:

אך ורק זו בלבד איכא למיקם טובא דכ"ז שכתבנו ניחא לדעת מור"ם והסמ"ע וכל רבני האח' ז"ל דס"ל דהרמב"ם ומרן ז"ל תרווייהו שוו בהאי דינא דאין לחלק מגרמי לגרמא דבכולהו מחייב ר"מ דדאין דד"ג וקי"ל כוותיה, ברם חזינא להר' ש"ך ז"ל בסי' שפ"ו ס"ק ד' דהודה להסמ"ע במ"ש בדעת הרמב"ם ופליג עליה במ"ש בד' מרן ז"ל ומר הוא דאמר דמרן ז"ל פליג על הרמב"ם בהא ואזיל בשיטת הראשונים ז"ל דמחייבי בגרמי ופטרי בכל מין גרמא יעו"ש, וא"כ לדעת עליון הש"ך ז"ל נמצא דפליגי הרמב"ם ומרן ז"ל אהדדי בהאי דינא ולדידן שקבלנו הוראות שניהם היכי לידיינו דייני בהך דינא אם כהרמב"ם או כמרן ז"ל ואי מצי המוחזק לו' קי"ל כהש"ך ז"ל בד' מרן נגד רוב הפוס' ז"ל דס"ל דהרמב"ם ומרן ז"ל בחדא שיטה קיימי והו"ל הש"ך יחיד לגבייהו ועם דחזינא בתשו' הר' מט"א ז"ל הנ"ל דס"ל בפשי' דמצי המוחזק לו' קי"ל כהש"ך ז"ל מ"מ לדידי מספק"ל טובא כיון דאנן קבלנו הוראות שניהם יחד וכיון דבדעת מרן חלוקים הסמ"ע והש"ך ז"ל א"כ הו"ל דעת הרמב"ם ודאי ודעת מרן בספק פלוגתא דרבוותא קאי ואין ס' מוציא מירי ודאי ואיך יוכל המוחזק לטעון קי"ל כהרש"ך ז"ל דהיכי ניקום אנן לפסוק כסברת מרן המסופקת דבמח' שנויה ונניח סברת הרמב"ם הודאית לכ"ע כיון דאנן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן ז"ל כנז"ל, והגם דחזינא פלוגתא דרבוותא דפליגי היכא דהרמב"ם עם מרן פליגי בחד דינא דהר' משאת משה ז"ל ס"ל דמאן דעבד כמר לא משתבש וכו' והר' גו"ר ז"ל ס"ל דבכה"ג אזלינן בתר מרן דהוא בתרא טפי וכמ"ש בשמם הר' חש"ש ז"ל בכללי הקי"ל אות ט' והר' אורח משפט שם אות י"ג והגאון החק"ל אה"ע ד"ק ע"ד יע"ש, וכבר הארכתי קצת אני עני בדבריהם ז"ל הללו בתשו' כי באה בס' ישמ"ל ח"מ סי' ה' ובסה"ק לב נשבר סי' ה' ע"ש ואכמ"ל עוד בזה, זו בלבד דעתה ראיתי בתשו' הגאון חק"ל ז"ל במ"ב ח"מ סי' כ"ד דאייתי האי פלוג' דהר' מ"מ עם הר' גו"ר ז"ל ומני"ר הכריע דבכה"ג אין לנו לדון אלא כסברא שהיא כרוב הפוס' ז"ל יע"ש, ולכאורה יש להסתפק בכונת ד"ק ז"ל אם ר"ל דאזלינן בתר הסברא שהיא כרוב הפוס' בעיקר הדין או"ד כונתו ז"ל דאזלינן בתר רוב הפוס' דס"ל בדעת מרן ז"ל היכי ס"ל למרן ז"ל ונפ"מ טובא דאי נימא דר"ל בעיקר הדין הא ודאי דבכה"ג דנ"ד דבעיקר הדין רוב הפוס' ס"ל דלא כהרמב"ם ז"ל ודעת מרן איכא מ"ד דאזיל כרוב הפוס' וכמ"ש הש"ך ז"ל א"כ ודאי דיש לנו לדון כרוב הפוס' ז"ל דלא כהרמב"ם ז"ל ובזה יצא לוי דנ"ד זכאי בדינו לפוטרו מחיוב ממון מצד שנאמר דנ"ד אינו אלא גרמא ולא גרמי, ברם אם נאמר דכונת הגאון חק"ל ז"ל דגם היכא דרוב הפוס' ס"ל בדעת מרן דס"ל כהרמב"ם כגוונא דנ"ד הגם דאיכא מאן דפליג עלייהו בדעת מרן ז"ל עכ"ז יש לנו לדון כסברת רוב הפוס' במ"ש בד' מרן ז"ל א"כ בכה"ג יש לנו לדון כהרמב"ם כיון דרוב הפוס' ס"ל בד' מרן דאזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל, ולפי"ז נמצא דלוי זה דנ"ד מתחייב בתש' מדד"ג וכמובן, ועוד דבכה"ג דנ"ד שדעת מרן ז"ל במח' שנויה יותר ראוי לנו לדון כהרמב"ם ז"ל וכנז"ל ומדברי הר' אורח משפט ז"ל שם אות י"ג נראה ברור שהבין בדברי הגאון ר' אבהו ז"ל דר"ל דראוי לנו לדון כסברא שהיא כרוב הפוס' בעיקר הדין וזה כהצד הראשון שכתבתי בעניותי בכונתו ז"ל וכן עיקר לענ"ד, ותו י"ל דדמיא הא מילתא למ"ש הפוס' ז"ל בפוסק שסובלים דבריו ב' פי' דמצי המוחזק לו' קי"ל כחד פירושא דמסייע ליה והר' שמן המר ז"ל בדק"ד כתב דבנפל ס' בכונת מרן ז"ל יכו"ל המוחזק קי"ל כהאי פי' יע"ש וה"ה נמי בנ"ד דכוותה וכמובן:

שוב האיר ה' את עיני וראיתי ב' תשובות למרן ז"ל בס' אבק"ר דמסייעי ליה להרב ש"ך ז"ל במ"ש בדעת מרן דפליג ע"ד הרמב"ם ואזיל בשיטת הראשונים ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא, חדא מ"ש מהר"י בי רב ז"ל בתשו' שם סי' קמ"ו והסכים עלה מרן ז"ל שם ושם מבואר דס"ל למר דגרמא בנזקין פטור ואי איתא דס"ל למרן כהרמב"ם ז"ל הי"ל לחייב באותו נדון הגם דאינו אלא גרמא וכמדובר. ועוד מצאתי יותר הדבר מבואר בתשו' למרן גופיה שם באבק"ר סי' פ"ז דנ"ח ע"ב שכתב וז"ל ועוד דאפי' היה מתברר שהוא לימדה למאן לא היה חייב דאין זה דד"ג אלא גרמא בנזקין דפטור וכו' עכ"ל, ושם בסי' פ"ח דנ"ט ע"ג השיבו למרן ז"ל הר' מהר"ש ן' וירגא ז"ל בזה וז"ל עוד כתב כי אף אם לימדה למאן הוא גרמא בעלמא ולא דד"ג וכו' במחי' ממנו מכ"ת אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם מארי דאתרין שהוא מכחיש אותם חי' כי הנה הטור כתב בשם הרמב"ם בסי' שפ"ו כי המסלק כרים וכסתות חייב המסלק ולכל אותם החי' המסלק פטור שהרי וכו' הרי הוכחה גמורה שאינו סובר כאותם החי' עוד הביא הטור בסי' הנז' פרטים אחרים דלד' הרמב"ם חייבים ולד' הרא"ש דסובר כאותם החילוקים פטורים וכו' הוכחנו שהרמב"ם אינו סובר כאותם חילוקים וכו' איך שיהיה אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם שכמותו נהגנו וכו' עכ"ל יעש"ב, ושם בסי' פ"ט ד"ס ע"ד השיבו מרן ז"ל וז"ל הן לו יהי כדבריו שהרמב"ם חולק וכו' מאחר שהתוס' והרא"ש וכו' סוברים כחי' שכתבתי וגם התה"ד דבתרא טובא וגם הר"מ וכו' ודאי דכוותייהו נקטינן ואף אם הרמב"ם מארי דאתרין במקום אפוקי ממונא ובמקום כל הני רבוותא אין בנו כח וכו' עכ"ל יעש"ב:

הרי לפנינו מבואר יוצא מפ"ק מרן ז"ל דאזיל בשיטת הראשונים ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא דלא כהרמב"ם ויפה דן יפה כיוון הש"ך ז"ל בדעת מרן ז"ל ורוח ה' דיבר בו ודבר ה' בפיהו אמת והסמ"ע ומור"ם וכל האח' ז"ל שנמשכו אחרי מור"ם והסמ"ע דכיילי למרן בהדי הרמב"ם ז"ל הט' משום שלא נדפסו בימיהם תשו' מרן דבאבק"ר ואילו הוו חזו ליה ודאי דהוו הדרי בהו ומודו להש"ך ז"ל ובכן אין מקום עוד לספקא דילן אחר שנתברר לנו דעת מרן בתשו' דפליג להדיא על הרמב"ם בהאי דינא והו"ל נ"ד כמ"ש ה' מ"מ וה' גו"ר ז"ל ויפה כיוון ה' מט"א ז"ל לדון שיכו"ל המוחזק קי"ל כס' הש"ך במ"ש בדעת מרן ז"ל וכמובן, ותמיהני טובא על ה' מנחת זכרון ז"ל שם דזכר עשה לתשו' מרן דבסי' קמ"ו הנז' ולא נרגש דמשם הוכחה דמרן פוטר בגרמא בנזקין דלא כהרמב"ם ז"ל ואיך כלל למרן בהדי הרמב"ם ז"ל ואיך לא ראה לתשו' מרן הב"י דבסי' פ"ט הנז' והוא פלא, ועוד כתב מרן ז"ל בסי' פ"ט הנז' בתר הכי וז"ל ועוד שלד' הרמב"ם נמי פטור שהרי הרמב"ם סובר דכל שלא נתכוון להזיק לא דיינינן ליה דד"ג והיא דעת הרי"ף ובנ"ד אף אם הר"י לימדה למאן לא נתכון להזיק להר"א אלא להועיל ליתומה וכו' עכ"ל, וכ"כ עוד מרן בסוד"ק שם יעש"ב, ודברי מרן ז"ל אלו הם סייעתא רבתי לסברת הר' אדמ"ק ז"ל בח"ב סי' ד' דס"ל בד' הרמב"ם ז"ל וכ"כ הר' חס"ל בח"מ סי' י"ד ובסי' י"ט ודלא כדס"ל לשאר רבני האחרונים ז"ל ועד אחרן הר' מנחת זכרון שם שכתב ע"ד הר' אדמ"ק הנז' דזה אינו יע"ש דליתא וכ"ז גרם לו שלא ראה תשו' זו דמרן ז"ל וכמדובר ולפי"ז חזר הדין לפטור ללוי דנ"ד מתש' נזקי יששכר לצד שנאמר דנ"ד אינו אלא גרמא בעלמא וכמובן:

אך ורק דא עקא דזוהי שקשה טובא ע"ד מרן שבתשו' הנז' דא"כ אמאי פסק מרן גופיה בש"ע סי' שפ"ו בדוחף מטבע חבירו לים ולהפוחת מט' חבירו דחייב אעפ"י שלא חיסרו וגם שם בס"ג פסק להדייא דהמסלק חייב כהרמב"ם דכיון דכל דינים אלו לד' ר"י והרא"ש ודעימי' ז"ל אינם אלא גרמא בעלמא כמו שהוכיח במישור הר' מהר"ש ן' וירגא ז"ל ומרן ז"ל גילה דעתו בתשו' זו דלא קי"ל כהרמב"ם ז"ל בהא וא"כ היכי פסק בש"ע לחיובא כהרמב"ם ז"ל ולכאורה הדבר תמוה טובא ולא ידעתי מה לומר לישב דעת מרן ז"ל אהדדי והוא פלא עצום:

ועוד אני תמוה טובא ע"ד מרן שבתשו' הנז' שכתב דגם להרמב"ם כל שלא נתכוון להזיק פטור כנז"ל דמלבד דזהו היפך מ"ש מרן עצמו בכ"מ בפי"ג מה' מא"א הכ"ח דכיון דקי"ל אדם מועד לעולם הוא מתחייב בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין להזיק בין אינו מתכוין להזיק כנז"ל, ועוד זאת יגדל התימה דכיון דהרמב"ם ס"ל דרד"ג דינא הוא ולא קנסא וכמש"ל א"כ אין לחלק בין נתכוון להזיק ללא נתכוון להזיק דבכל גוונא חייב כדהקשה כן ה' חש"ל שם דקי"ד ע"ד ע"ד ה' אדמ"ק ז"ל כנז"ל ולא עוד אלא דגם מרן גופיה הכי ס"ל נמי דדד"ג דינא הוא ולא קנסא כנז"ל, ועוד דאי הכי אמאי בחזרה בה הכלה אחר אירוסין חייבוה הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל לשלם כיון דהיא לא נתכוונה להזיק לבעלה רק להנאתה ולתועלתה קא מיכוונא דלא ניחא לה בהאי חתנא דידה כמש"ל, והא נמי אתמהא טובא אם לא שנאמר דמרן ז"ל בש"ע חזר בו ממ"ש בב' תשו' הנ"ל כיון דהש"ע חיברו מרן ז"ל בסוף ימיו כמ"ש הר' י"מ ז"ל בכללי הש"ע משם מוהריק"ש ז"ל והגם דסיים עלה מוהריק"ש שם דמפני חולשת מרן נמצאו בו דברים רבים שלא דקדק בהם יע"ש מ"מ ליכא למימר הכי בנ"ד כיון דדבריו ז"ל בש"ע אה"ע וח"מ הם בנויים עפ"י הקדמתו בב"י שדרכו לפסוק כתלת ותרי עמודי ההוראה וא"כ בדין חזרה בה הכלה הרי הרי"ף והרמב"ם קיימי כחדא לחייבה בהוצאות בעלה מדד"ג ולהכי פסק מרן כוותייהו בש"ע אה"ע סי' ן' וגם בדד"ג הרי"ף והרמב"ם ז"ל קיימי בשיטה חדא לחייב מדד"ג גם היכא דליכא כל החי' שכתבו ר"י והרא"ש ז"ל ולהכי פסק מרן כוותייהו בסי' שפ"ו ונמצא דמרן ז"ל בדקדוק עצום פסק לחייב מדד"ג וברור, וא"כ אין לנו לומר לא שחזר בו מרן בש"ע ממ"ש בתשו' ונקטינן כמ"ש בש"ע דהוא בתרא טפי ועי"ל דכיון דמרן ז"ל סותר עצמו ממ"ש בתשו' למ"ש בש"ע הא ודאי דנקטינן להל' כמ"ש בש"ע כמ"ש מרן גופיה בב"י ח"מ סי' קט"ו על הרא"ש ז"ל כשסותר עצמו מפסקו לתשו' דפסקו הם עיקר וכ"כ בעלי הכללים בד' הרא"ש ז"ל כידוע וגם על מור"ם ז"ל כשסותר עצמו מתשו' למ"ש בס' המפה כתבו ה' נחלת שבעה והגאון מהריט"א ז"ל בשמיו"ט סי' ך' והר' י"מ ז"ל בכללי מור"ם דהעיקר כמ"ש בס' המפה יע"ש, וא"כ גם בד' מרן ז"ל ה"ה דאמרינן הכי, ושו"ר שכ"כ ה' מר ואהלות ז"ל וה' ויקרא אברהם בכלליו גם על מרן עצמו וא"כ חזר הדין לחייב בנ"ד ללוי הגורם הנזק ליששכר לד' הרמב"ם ומרן ז"ל דקיל"ן כוותייהו דלא כמ"ש מרן בתשו' ואכתי הדבר צאת"ג:

אמנם מטעם אחר רואה אני לפטור ללוי דנ"ד מתש' נזקי יששכר שגרם להפסיד הריבית כיון דהוא מניעת הריוח ולא חשיב הפסד ורבו הפוס' דס"ל דמניעת הריוח אין לחייב עליו מדד"ג וכתוב אצלי במ"א וע"ע בכנה"ג סי' שפ"ו ובבני חיי שם ובס' קול ב"ל ובס' חיי עולם שם ובס' שמחת יאודה ובהרב חוקי חיים סי' ז"ך ובש"פ ז"ל ע"ע הו"ד בס' מנחת זכרון שם ומצי המוחזק לטעון קי"ל כרוב הפוס' דפטרי יתי מדד"ג אפי' באתריה דמרן ז"ל כיון דאין בירור בד' מרן ז"ל אי סבר איפכא דאי מההיא דסי' של"ג כבר נדחה קרו לה הר' חוקי חיים בסי' ז"ך והר' נוכח השלחן סי' מ' והר' משכה"ר מע' השי"ן אות פ' וע"ע במשכה"ר מע' המ"ם באות אי מניעת הריוח חשיב הפסד ובס' י"מ בכללי הדינים סי' תמ"ח מ"ש בזה, ואין לחלק ממניעת הריוח דנ"ד שהיה מגיע לו מממון שלו לשאר מניעת הריוח שהיה עתיד להרויח אם לא היה גורם לו הנזק דאין טעם וסברא לחלק מן דא לדא ואכמ"ל בזה לאפס הפנאי, ובכן זאת תורת העול'ה דבנ"ד פטור לוי מחיוב תשלומין בידי אדם כיון דאינו אלא מניעת הריוח דלא מיקרי הפסד לרוב הפוס' ז"ל הנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א:

כ"ד הצעיר יצחק משה אבואלעפ'יא ס"ט

אמר הכותב יא"ה ס"ט הנה אנכי קודם כותבי כל תשובתי הנ"ל שלחתי פתקא קטנה למע' הרב הפוסק אהרן קדוש ה' יצ"ו והודעתיו דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דמחייבי בין בגרמי בין בגרמא לד' הסמ"ע ודעי' ושם נסתפקתי אי מצי המוחזק לו' קי"ל כהש"ך דפליג ע"ד הסמ"ע בד' מרן ז"ל או לא ויהי הקצ'ר אמיץ בו בפרק, ושוב אחר ששלחתי לו הפתקא עם הפוש' הנחוצה נתיישבתי עוד בדבר ואיידי דחביבין עלי דברי דודים חזרתי על למודי והיתה תשובתי על כל מ"ש הרב הפו' יצ"ו מראש וע"ס ככל הכתוב אחת למעלה כפי ענ"ד ואשר השיגה ידי יד כהה ואחרי כמה ימים הגיעני תשו' מהרב הנז' יצ"ו על הפתקא שלי השלוחה לו מאיתי אנא זעירא וטרם כל שם עלי דהלא גם דעת הרמב"ם מסופקת וכו' ע"כ, ואני אומר דכבר ביארתי בפנים דאין ס' קצות החושן ח"ב בנמצא בכל העיר הזאת ועוד אני אומר דכיון דהר' מהר"ש ן' וירגא ז"ל הו"ד באבק"ר סי' פ"ח הכריח בד' הרמב"ם כדכ' הסמ"ע והודה לו מרן ז"ל שם בסי' פ"ט כיעו"ש א"כ אין דבריו של הקצה"ח ז"ל עומדין נגד מרן ז"ל במ"ש בד' הרמב"ם ולא דמי למ"ש הש"ך בדברי מרן ז"ל ופשוט:

תו חזיתיה למר יצ"ו שיצא לידון בד"ח דדין עסק נדון השאלה הוא באתרא דתפסי דגל הקי"ל וכו' מה שלא נזכר בשאלה ששלח לי כלל דאין שום רמז מזה, ועוד כיון דכל חיליה דמר יצ"ו אינו אלא משום דהנתבע מוחזק והוא מא"י ת"ו לענד"ן דלא מצי"ל קי"ל נגד הרמב"ם ומרן ז"ל ככתוב אצלי במ"א ואכמ"ל, גם מ"ש עוד רו"מ יצ"ו דלזאת יחרד לבו וכו' דכל לגבי דידיה דמר היא הנותנת וכו', כבר כתבתי בפנים מה שנלע"ד בזה ואכמ"ל, ומ"ש וז"ל ולעילא מן כל בנ"ד הוא בדיבור בעלמא וכו', גם ע"ז תשו' מוצאת בפנים האר"ש יע"ש, ומ"ש עוד דאם באנו לפוטרו מט' דהוא מניעת הריוח אין אנו צריכים לפוטרו מכח טענת קי"ל דכבר מרן ז"ל בא"ח סי' תקל"ח פסק דמניעת הריוח לא חשיב הפסד וכו', אנא דאמרי ליעיין מר בתשו' הר' דברי יוסף דח"ן ע"ג ובארעא דישראל מע' המ"ם אות ל"ה ובמשכה"ר מע' המ"ם אות קל"ג ומשם באר"ה דמלאכת דבר האבד בחוה"מ לחוד וענין דד"ג לחוד ואכמ"ל, ופוק חזי להר' חוקי חיים סי' ז"ך מ"ש לחלק בד' מרן ממ"ש בסי' של"ג ולא נרגש כלל ממ"ש בא"ח סי' תקל"ח ועכצ"ל כמדובר, ומ"ש דנ"ד לא בא לכלל מניעת הריוח כי לא נתבאר בשאלה כי טענת שמעון אשר טען הוא על הריוח שמגיע לו עד יום קבלת המעות שכבר זכה בו ונעשה קרן לא כן על הריוח שלהבא וכו' עכ"ל יצ"ו, והנה מלבד שגם ע"ז פתחתי עיני בפנים האר"ש שאין טעם לחלק בין ריוח לריוח, עוד זאת ליעיין מר בכנה"ג סי' שפ"ו בהגב"י אות ס"ט מ"ש ע"ד רי"ו ז"ל דמיירי שזקף על הגוי במלוה קרן וריבית דבזה לאו קיפוח ריוח מיקרי אלא הפסד קרן מיקרי וגם בזה יש מי שסובר וכו' יע"ש והנה ידוע דבעלי הבאנקא אין מנהגם לזקוף עליהם במלוה קרן וריבית אלא קרן לחוד דוקא ובהגיע הזמן של הפרעון עושים חש' הריבית ופורעים למלוה כידוע:

איך שיהיה סלח נא אנכי מבקש במטו מיניה דמר יצ"ו על כי נטו אשורי מדרכו דרך הקודש כי תורה היא וכו' ומחזיקנא ליה טיבותא כי נתלכתי באהבים ואהיה שעשועים יום יום ובתורתו אהגה ועכ"פ תכסה אהבה יה"ר המות אל יפריד בינינו זה והיה זה שלום ביום ר"ח טוב מבורך תמוז יה"ל שנת שמ"ה ישב"ו כסאות למשפט לפ"ג פי המדבר:

שיח יצחק ס"ט

תוכן העניינים

מפי אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה