אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק יח · הלכה יח

הלכה יז

המולק בחוץ פטור. הנה כך איתא בזבחים דף ק"ו דממעט מליקות עוף קדשים מדכתיב ושחט או מזה הדבר אף דהכשירו בפנים במליקה וקשה לי דילמא באמת מולק חטאת עוף או עולת עוף בחוץ חייב שכן הכשירן בפנים אמרינן מליקתן זהו שחיטתן כדאמרינן ביומא דף ס"ד כהא"ג בשעיר המשתלח דחייתן לצוק זהו שחיטתן וקרא רק קאי אציפורי מצורע דבעי שחיטה דכתב בפירוש ושחט את הציפור ומרבה מקרא דעוף הטעון שחיטה בפנים ושחט בפנים חייב בשחטו בחוץ אבל אם מלקו בחוץ אף דבשאר עופות קדשים זהו הכשרן [גם בחולין זה הכשירן למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אפ"ה פטור כיון דהו' קדשים דבעי שחיטה בפנים ממעט קרא אם מלקו] אבל בשאר עופות קדשים דהכשירן בפנים מנ"ל למעט מליקתן בחוץ אימא דבאמת חייב דמליקתן זהו שחיטתן וליישב נאמר דעכ"ח ס"ל לרע"ק ולר"ש דיש שחיטה לעוף מה"ת א"כ כיון דעכ"פ בחוץ לאו היינו דרך הכשירן ממילא הו' כנוחר ומעקר דפטור דבש"ח בעינן שחיטה והך דיומא שאני דמצותן בחוץ בלא שחיטה אמנם למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת באמת כיון דהכשירן בפנים במליקה חייב נמי בחוץ ומקראי רק ממעטינן ציפורי מצורע דבפנים ג"כ בעי שחיטה והו"א גם בחוץ חייב כיון דבעולת עוף בפנים זהו הכשירן כדאמרינן כהא"ג בחולין דף כ"ט בסוגי' דנעשה בו מעשה חטאת עוף בפנים בסי' אחד לזה ממעט קרא ובאמת נראה בשמעתין דרק לר"ש הוא דאמרינן האי סברא דבעוף הו"א דזהו הכשירן בפנים אמנם לר"ע אין הכרח לפרש כן רק דבעוף הו"א דאין שחיטה לעוף מה"ת חייב קמל"ן קרא דפטור אמליקה רק דרש"י פי' כך אליבא דר"ע ג"כ מהאי טעמא דהכשירן בפנים משום דלמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת בעינן להאי טעמא דהכשירן בפנים.
ובהכי ניחא לי מה שתמה בספר שושנת העמקים בחולין י"ז דפריך הגמרא לר"ע דבשר נחירה הותרה מהא דהנוחר והמעקר פטור מלכסות והקשה הא בכה"ד כתיב ושפך וילפינן שפיכה שפיכה מש"ח כפירש"י שם דבעינן שחיטה דבקדשים שאני דבפנים בעי שחיטה ואמנם לפמש"כ יש לומר דרש"י פי' כך למאי דמסיק בזבחים דמליקה בחוץ פטור והיינו למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת לא ממעט מליקה בחוץ כיון דגם בפנים הכשירן בנחירה ולא ממעט מליקה בחוץ רק בציפורי מצורע א"כ גם בש"ח מצינו דחייב אנחירה א"כ גם בכה"ד יהא חייב ושפיר קשיא לר"ע וס"ל לגמרא דחולין דאין שחיטה לעוף מה"ת.
בהך דמ"ע לטפל שהבאתי בריש הסי' ומביא קרבנות הנה בתמורה דף י"ז דריש מקרא דאפי' ממרעייהו ל"א ממורגייהו ופירש"י דצריך לבקשם באגם ואפי' דשות אמנם קשה לי לפי"ז הא דאיתא בשקלים והובא בקידושין בהמה הנמצאת במגדל עדר וכו' אמאי אמרינן דבעלים מתיאשו כיון דמ"ע וחיובא מוטל על הבעלים למיהדר עלייהו א"כ בודאי לא איתיאשו.
הנה בריט"א בפ"א דבכורות הביא מכילתא פ' בא דדריש מקרא דבאדם ובהמה דכמו דלוים פטורים מבכורה כן פטורים גם מבכור בהמה טהורה ואין חייבין לתת לכהן רק דקדושתם לא פקע וצריך להמתין עד שיומם אולם בס' התורה והמצוה שם במכילתא מפרש דרק מינקט נקיט כל הדרשות והם מדרשות שונות דפטור דלוים הוא מקרא דאך פדה ודרשא דטפול נשמע מקרא דוכן תעשה לשורך והני תרי דרשי דנפל פוטר ושיכול לתתו בכ"מ שירצה ואין צריך להביאו לבית הבחירה הוא מתרי קראי באדם ובהמה חד דפ' בא ואידך דפ' קרח א"כ רק מטיפול להביאו לבהב"ח פטורים אבל עכ"פ חייבין ליתנו לכהן.
בענין שוחט לשם איש נראה דתליא בזה דהנה בריש שמעתין דבזבחים איתא דמעיקרא הו' סבירא לי' דלשם חולין לא מיפסל דלאו בר מינה אינה מחריב ואח"כ מסיק בגמרא דנימא קו"ח קדשים מחללין קדשים חולין בודאי מחללין קדשים והוק' תוס' דהא עד השתא הו' ס"ל הסברא להיפוך דבר מינה מחריב בה וא"מ אינה מחריב ונראה ליישב דהנה רש"י בסנהדרין דף ל"ה הקשה דבחולין בעזרה לא שייך לומר דמקדש שלא מדעת לפי"ז יש לומר להאי סברא לאו בר מינה אינה מחריב דהא אי הו' חולין לא הו' מקדשה בעזרה וא"כ הו' מחשבה דמינכרא מילתא ואיתא בריש מנחות דר"ש ס"ל דמחשבה דמינכרא לא פסלה רחמנא ופירש"י מחשבה דמינכרא לכל לא הו' מחשבה ולכן לשם חולין נמי דהו' מחשבה דמינכרא לא מחריב בה אבל הא שם במנחות מסיק דכולהו כרבה לא אמרו דאדרבא מחשבה דמינכרא פסול רחמנא לפי"ז יש לומר בלשם חולין דהו' מחשבה דמינכרא פסלה רחמנא וא"כ לפי"ז יש לומר דבאמת ס"ל דחולין בעזרה מתקדשו שלא מדעת וא"כ יש לומר דלמסקנא אף לשם חולין נמי פסלה דאף דהו' מחשבה דמינכרא דהא כונתו לשם חולין לא מתקדשו בעזרה הא מחשבה דמינכרא פסלה רחמנא וכיון דאיפסל מחשבתו לשם חולין הו' מתקדשו בעזרה שלא מדעת ורק משום מחשבתו לשם חולין לא מתקדשו הא ל"ה מחשבה דמינכרא דפסלה ושפיר הקו"ח ומיושב קו' התוס' דגמ' במסקנא קאי למאי דמסיק במנחות מחשבה דמינכרא מילתא פסלה רחמנא וא"ש מאוד.
מעתה יש לומר הא דלשם איש חייב תליא נמי בהא אי אמרינן דלשם חולין הו' מתקדש בפנים דלא פסלה כלל ולא מתקדשו שלא מדעת א"כ בחוץ כהא"ג חייב דהא הו' מתקבל בפנים אבל אי אמרינן כמסקנא דמתקדשו שלא מדעת ולכן לשם חולין נמי פסלה דאדרבא מחשבה דמינכרה פסלה רחמנא א"כ לשם איש בחוץ הו' מחשבה שאין מתקבלה בפנים דלהדיוט לא עדיף מלשם חולין דפסלה האי מחשבה בפנים ממילא לא מתחייבא בחוץ ודו"ק.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה