מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק יב · הלכה כ
חיטים של מנחות אין לותתין שמא יחמיצו וכו' אבל מנחת העומר לותתין. הנה זה גמרא בפסחים דציבור שאני וקשה מאי קושיא לי' כלל מנחת עומר הא מנחת עומר נקלה באש ושוב אינו מחמץ כדאיתא בפסחים דף ל"ט דמדינא אינו מחמץ רק דמר זוטרא אמר התם דלא לימחי אינש קדרא בקמחא דאבשינא שמא לא נקלו יפה אבל אשמואל לא שייך להקשות דילמא לית לי' דמר זוטרא דניחוש שמא לא נקלה יפה כיון דאין כשר אלא אם נקלה באש כדאיתא בפסחים פ"ק דף ד' שוב ראיתי שבמנ"ח הקשה כן.
בענין שאור אי הו' ברי' בפ"ע כיוצא בזה מצינו פלוגתא בין גדולי אחרונים באו"ח סי' תס"ו בזיעת אדם דהו' תולדה בפ"ע ואין מחמיצין או עם מים מחמיצין כמו במי פירות דעם מים מחמיצין דדעת הב"ח דגם עם מים אין מחמיץ והח"י חולק עליו דאף דהו' ברי' בפ"ע אפ"ה עם מים מחמץ עיי"ש.
והנה שם פליגי אי זיעת אדם דאינו מחמץ הוא רק זיעת ישראל דנקרא אדם אבל לא זיעת מצרי דלא איקראי אדם ותמהו דמאי נפ"מ אטו משום דלא איקרי אדם אישתני טבעו דיהא מחמץ ולדעתי אין כאן תימא כדאמרינן בפרק הזורק בשבת דכיון דאכלו שקצים ורמשים חביל גופייהו א"כ גם כן יש לומר דאישתני מכח זה טבעו וזיעת המצרי מחמץ.
הנה בשו"ת מרמ"ש הקשה הא דפליגי בגמרא דרבא ס"ל דחלא וחמרא מבשא"מ ואמאי הא חמרא סופו להיות חלא א"כ הו' מב"מ ונראה ליישב דדוקא בשאור ועיסה כתב הר"ן דהו' מב"מ משום דסוף עיסה שתהא שאור משום דבאמת בכל עיסה טמון בתוכו כח השאור דזהו כח החימוץ שבו אלא שלא נתגלה שמעורב בתוך העיסה ע"כ כיון דסופו שיעשה שאור ויתגלה כח החימוץ שטמן בתוכו לכן הוא מב"מ אבל בחמרא הנה בחמרא בעלמא אין חלא טמון בתוכו אף דבזה כבר ריחא חלא כיון דהו' חמרא הו' מבשא"מ מכח דשמי' חמרא וחמרא דעלמא אין סופו להיות חלא ע"כ גם האי דאתית לי' ריח חלא דיינינן כשאר חמרא דהו' מבשא"מ.
אהא דאיתא במנחות דף ע"ה הי' עומד ומקריב עומר ומנחות בירושלים כתב בהגהות יעב"ץ וז"ל לא ידענא למאי אתא אי לדברי העומר יש מנחה בבמה מ"ש ירושלים מבמה ואולי איכא לפליגי דאף למ"ד יש מנחה בבמה מיהו מצוה ליכא משא"כ בירושלים מצוה איכא אך הנה בצל"ח ברכות דף ל"ז נראה שמפרש טעם אחר דנקט בירושלים לאפוקי במה שלא הי' שם משמורת עוד כתב לפירש"י ע"כ הא דנקט ירושלים דבשעת הקדש חיישינן לשאלה אבל יש להקשות דכבר הקשה בחס"ו יור"ד סי' רנ"ג דמפריש תרומה לא יברך דילמא מתשיל עלה ונמצא ברכה לבטלה והעלה דמעיקרא לית לן למיחוש להכי דחזקתו שלא ישאל וצ"ל דלענין שהחיינו דאינו חיובות אין לברך משום חששא פן ישאל.
והנה בהא דפירש"י דעומד ומקריב מנחות קאי אישראל המנדב מנחה כתב בפנ"י דרש"י לא רצה לפרש כתוס' כיון דאין המצוה מתחדש מזמן לזמן אין לברך שהחיינו לכן מפרש בישראל דקנה המנחה במעותיו והביא ראי' מדברי רבינו שכתב בפי"א מברכות דמצוה שמצוי' אין לברך שהחיינו אלא כמו שקונה אותה מצוה במעותיו את"ד ולכאו' קשה לי מניין שצריך לקנות במעותיו דז"ל רבינו שם כל מצוה שהוא קנין לו מזה רק נשמע שצריך שיעשה אותו להיות שלו וקניינו ולא שיקנה במעותיו דאי נמי ירש וזכה בו בירושה ג"כ הו' קניינו וזה לא שייך במנחה שנאכלת מיד ולכן נראה לי שכונתו דאיתא בירושלמי פ"ג מערלה ולא כן תנינן ולקחתם לכם ולא מן המצוה דהיינו לאפוקי ממע"ב ומשני תמן ולקחתם לכם בדמים ולא מדבר שכבר עומד למצותו משא"כ בשופר יום תרועה יהא לכם מ"מ ואם תקע בשופר של מצוה יצא ולפי"ז דהכי נמי במנחה דאין מביאין רק מן החולין דצריך להביא מן הדמים שיהא זה קניינו לכן רק ישראל המנדב מנחה מברך שהחיינו.