מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק יב · הלכה יט
המחמץ לחה"פ לוקה שנאמר מכל המנחה וכו'. והנה בכ"מ דקדק דבגמרא משמע דמאשר תקריבו נפ"ל ונראה דהנה בת"כ דריש מנחה לרבות כל המנחה ומניין לרבות כל המנחות ת"ל המנחה אי לי אלא מנחה ששירי' נאכלין אין שירי' נאכלין מנ"ל וכ' הק"א ז"ל דהא דלא נאסר החימוץ אלא משום שירים וא"א לומר כן דהא כתיב בסיפא דקרא כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו מבואר דאיסור שאור וחמץ הוא משום בל תקטירו אלא משום דהאי קרא כתוב במנחת מרחשת אי לא כתוב אלא מנחה אשר וכו' ה"א דליכא לאו דל"ת אלא במרחשת כתוב כל המנחה לרבות שאר מנחות ואכתי הו"א דדוקא מנחות ששירי' נאכלין דומיא דמרחשת דאיירא בי' קרא אבל מנחות שאין שירי' נאכלין מניין ת"ל וכל המנחה אלא דגי' זו צ"ע דלא נאמר וכל המנחה אלא כל המנחה וע"כ צ"ל דהי' כל המנחה אשר תקריבו כולן בכלל לאו זה וא"כ דאשר תקריבו איצטריך לרבות מנחות שאין שירי' נאכלין מנחת כהנים מנחת כהן משיח א"כ קשה מאי קאמר ריוה"ג לרבות לחה"פ הא צריך קרא למנחה שאין שירי' נאכלין וכ' בק"א דבהא גופי' פליגי מנחה שאין שיריו נאכלין מאי נינהו ואמר ריוה"ג לחה"פ ומנחת נסכים ור"ע אמר מנחת נסכים לבד ואין זה מובן דהא איכא עוד מנחות שאין שירי' נאכלין כמנחת כהנים אלא צ"ל דמכל המנחה איתרבו כולהו כי היכי דאיתרבו מנחות ששירי' נאכלין ואין שירי' נאכלין כולן מריבויי' דכל ה"נ איתרבי לח"פ ומנחת נסכים מריבויי דכל ולכן נקט רבינו הא דרשא דדרכו לילך אחר דרשת הת"כ וכן העלה בס' קרן אורה.
רבינו פסק בלחה"פ אית בה משום חימוץ וכ' בלח"מ דרבינו לשיטתו דס"ל מידת יבש נתקדשה ובמנ"ח ומהרמ"ש הקשו הא תוס' שם הוכיחו דלא מתקדש קדוה"ג אלא בקרימת פנים א"כ אכתי איך שייך חימוץ בלחה"פ ונראה ליישב לפמש"כ מג"א סי' תנ"ג דבאפי' דחייב ע"כ אשעת רדי' חייב דהא בשעת האפי' אין בו מעשה א"כ לפי"ז גם אפייתן בחימוץ הא אין בו מעשה רק משעת רדי' קמחייב ע"כ דמתקדש למפרע משעת רדי' לתנור א"כ שפיר משכחת גם בלחה"פ לא תאפה חמץ רק זה שייך אי כבר קדוש עכ"פ בקדושת כ"ש אף דאין מקדש ליקרב דכ"ש אין מקדש ליקרב אלא מה שראוי' להם שייך לומר דמשעת קרימת פנים נתקדש למפרע משעת רדי' אבל אי אין קדוש בקדושת כ"ש דמידת יבש אין מקדש אפי' לפסול לא שייך דקדוש למפרע קדוה"ג משעת רדי' דכ"כ בה' אימ"ז דגם סכין כ"ש אין מקדש הבהמה בקדוה"ג אי לא קידשה תחילה בקדושת פה.
בענין חלב מחמץ נראה דהענין כך דהנה בב"י סי' תס"ב הקשה על הכלבו שאמר דחלב מחמץ מההיא לישו לי בחלבא דאיך משמע מהתם דאינו מחמץ דהא קאמר להו יומא קמא לא תלישו להו בחלבא משום מצה עשירה משם ואילך לישו לי בחלבא ולעולם ע"י שמירה כמו שעושין במים משום דמחמץ ונראה דהנה בשו"ת מר"י חאגיז בהלכות קטנות כתב ביאר הענין הא דאמרו חלב בא מן הדם וכמו שהחלב מוציא הקום כך מדקיות ותמצית הדם העב יוצאין המי רגלים נמצא דאבוהן דכולהון דם שיש בכחו החלב והמי חלב והמי רגלים והדם יש בו הד' חלשים ובעודו דם אמר ר"יו דאמה"ח משום דהו"ל כיון שנפל לתוכו מעט מים שמתבטל כך המי רגלים שהם החלק המימי מן הדם מתבטלין במיעוטו בתוך הדם והדם אינו מחמץ וכשפושרין המים מתוכו מחמצין אבל בחלב אינו לומר כן שאנו רואין כי מן החלב הוא הקום שהוא חלב המימי הרבה יותר מן הגבינה ואין לומר שמתבטלין בגבינה א"כ מטעם זה יש לומר שהחלב מחמץ את"ד מעתה אני אומר דהו' כמים ומי פירות דממהרין להחמיץ וא"כ קשיא שפיר מהא דלישו לי בחלבא הא לא מהני שמירה כיון דהו' כמ"פ עם מים אעכ"ח דלא מחמץ כלל.
אם גבלה במים הרי זה נפסלה וכו'. ותמהו דהו' לי' לומר דאסור לגבל דמחמץ מיד דהו' מים ומ"פ ובשו"ת שו"מ סי' קע"ו כתב ליישב דהא דאסור ר"ל מגבלה במים וכשרה היינו במגבל במים תחלה ומתחמץ חימוץ גמור א"כ אף שאח"כ נותן שמן והו' מים ומי פירות כיון שנתן תחילה המים כבר עשה פעולתו והחמיץ ובהכי ניחא קו' הנוב"י דממנ"פ נשמע אי דמי פירות עם מים הו' חמץ גמור או דנוקשה דאורייתא ולהנ"ל ניחא כיון דנותן מים תחילה שפיר מחמץ אך הביא שם דבספר יושיע הביא שהגאון חוו"ד השיג ע"ז דהיציקה בשמן הי' ובשו"מ כתב דזה רק בחמשה מנחות דהיינו מרחשת מחבת מאפה תנור אבל מנחת נסכים יכול להיות דמגבלה במים תחילה ואח"כ מריקין עליו שמן דהא בפ"ב שכתב רבינו דין מנחת נסכים שם לא כתב דבעינן יציקת השמן תחילה ואף דנאמר דמסתמא הי' כשאר מנחות אבל מס' שפיר אמרו לרבות מנחת נסכים לחימוץ דעכ"פ אם לא יתרבו לחימוץ הוא דיכול לגבלה במים תחילה ואח"כ בולל עם השמן ואתי קרא למימר דל"ת מגבלה במים תחילה ואח"כ יבלול השמן כדי שיהא חמץ גמור לזה מרבינן מקרא דמגבלה ביחד וממילא באמת ל"ה כלל חמץ גמור עיי"ש.
וראיתי כעת בספר קרן אורה שתמה מה ענין יין של נסכים לגבל בו המנחה הא היין מתנסך בפ"ע ואם עירב בו יין וגיבלה הי' לה ליפסל כמו אם גיבלה במים כיון דע"כ אסורה לגבלה בד"א לבד שמנה וכי היכי דנפסלה בגביל במים ה"ה ליפסל בגביל יין כיון דאין שייכות יין עם מנחה ושמנה ואי לא מסתפינא הייתי אומר דצ"ל ואם גיבלה בשמן של נסכים היינו בשמנה וכו' וגם הפסול בגיבלה במים צ"ע מנ"ל ומ"ש ממנחת חוטא דמגבלה במים אע"ג דכתיב בה חריבה וצ"ל דדוקא שאר מנחות שקשה לגבלן בשמן דמיעוט לוג לעשרון מותר לגבלן במים וכן במנחת חוטא דקשה לקמצה אבל מנחת נסכים דשמן מרובה לא צריך למים אפי' מיפסל פוסל בהן נתינת מים מעט אלא דלכאו' ליכא פסול בזה אלא חסר או יתר מגיבול קשה או רכה וכדאמרינן לעיל לענין מנחת חוטא והא קייל"ן כר"י דמתניתין דריש פרקין דכמות שהן משערין וליכא משום חסר או יתר.
עוד כתב רבינו דילפינן לחם הפנים מכל המנחה וכבר דקדק הכ"מ דבגמרא משמע דמאשר תקריבו נפקא לי' וכתב שם בספר הנ"ל דהנה בתו"כ דריש מנחה לרבות כל המנחה ומנין לרבות כל המנחות ת"ל המנחה אין לי אלא מנחה ששירי' נאכלין אין שיריהן מנ"ל וכתב בק"א הא דלא נאסר החימוץ אלא משום שירים ושלא לומר כן דהא כתיב בסיפא דקרא כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו מבואר דאיסור שאור ודבש הוא משום איסור הקטרה אלא משום דהאי קרא כתיב במנחת מרחשת אי לא כתוב אלא מנחה אשר וכו' הו"א דליכא לאו דל"ת אלא במרחשת כתיב כל המנחה לרבות שאר מנחות ואכתי הו"א דוקא מנחות ששירי' נאכלין דומיא דמרחשת דאיירא בי' קרא אבל מנחות שאין שירי' נאכלין מניין ת"ל וכל המנחה אלא דגירסא זו צ"ע דלא נאמר וכל המנחה אלא כל המנחה וע"כ צ"ל דה"ג ת"ל כל המנחה אשר תקריבו כולן בכלל לאו זה וא"כ דאשר תקריבו איצטריך לרבות שאר מנחות שאין שיריהם נאכלין היינו מנחת כהנים וכהן משיח וא"כ מאי קאמר ריוה"ג לרבות לחם הפנים מהיכא מרבינן לי' והק"א כתב דבהא גופי' פליגי מנחה שאין שירי' נאכלין מאי ניהו ואמר ריוה"ג לחם הפנים ומנחת נסכים ור"ע אומר מנחת נסכים לחוד ואין זה מובן דאיכא מנחות שאין שיריהם נאכלים טובא כגון מנחת כהנים אלא צ"ל דמכל המנחה איתרבו כולהו כי היכי דאיתרבו מנחות שירי' נאכלין ואין שירי' נאכלין כולן מריבוי דכל ה"נ איתרבו לחה"פ ומנחת נסכים מריבוי דכל ודרכו של רבינו לילך אחר תו"כ והא דאיצטריך הכא לרבות כל המנחות לחימוץ נראה דלא איצטריך אלא לענין לעבור בלאו דמחמץ אבל לפסול פשיטא דכל המנחות פסולין חמץ בין הנאכלין בין שאין נאכלין וכדתנן בר"פ כל המנחות באות מצה עכ"ל.