אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ה · הלכה יז

הלכה טו

הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן וכו'. וכתב הכ"מ וז"ל ומנין שאינם טעונים אלא מתנה אחת וכו' ואיני יודע למה תלה הדבר במפי השמועה דהא מן ראי' יליף לה מדכ' דמם לשון רבים ואפשר שטעמו משום דלא מפרש בהדיא דדמם מרבה מעשר ופסח ובלח"מ כ' דברי רבינו תמוהים דנראה דפסק כריוה"ג דאמר בפ' בית שמאי דף ל"ז דמו לא נאמר אלא דמם ור' יוסי אית לי' כולהו בזריקה ואם נאמר שיש ט"ס בדברי רבינו וכו' לא הוא דפסח קיימ"ל דהוי בשפיכה וכדכ' רבינו בספ"ג מק"פ דהו' בשפיכה ודם השלמים בזריקה ואם נאמר כולם בשפיכה בדיעבד אם עשה בכור ומעשר בשפיכה יצא וכדכ' רבינו בריש פ"ב מה' פהמ"ק וכל הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפוך ועוד דבפ"ח מחומ"צ פסק כר"ע דשל זבח אינו פוטר של פסח ושל פסח א"פ של זבח ולית לי' כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה את"ד ועוד קשה מאחר דפסק דבכור ומעשר ופסח בשפיכה איך כ' בפ"ו מבכורות דמעשר בזריקה וכ' בס' עיני חכמים לישב דהנה בזבחים דף נ"ו איתא ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד ואמרינן עלה מנלן אמר ר"א אתיא זריקה זריקה מעולה ועולה גופה מנלן דכ' אל יסוד מזבח העולה ונראה שרבינו הוקשה לו איך ילפינן גז"ש מעולה כיון דמופנה מצד אחד למידין ומשיבין ואין מופנה כלל אין למדין כל עיקר וכיון דלא מצינו דבכור טעון מתן דמים על המזבח א"כ קרא דואת דמם תזרוק לגופי' אתא וגם קרא דעולה לגופי' צריך לומר שדם עולה צריך שיהי' בזריקה ואת"ל עולה תיתי מחטאת ואשם בהקישא ולהותיר קרא דעולה לגז"ש מ"מ איכא למיפרך מה לעולה שכן כליל וא"ל שלמים יוכיחו האיכא למפרך מה לשלמים שיש בהן אכילת בעלים תאמר בבכור שכולו לכהן וא"ל דיליף בו חזר הדין הא איכא למיפרך מה להצד השוה שכן באים חובה ובק"צ תאמר בבכור דלית בי' כל הני ועוד האי קרא דעולה אצטריך כדי שיהי' חטאת עולה ואשם ג"כ ואין מלמדין ולפי"ז צריכין לומר מה שאמר ר"א אתיא זריקה זריקה משום זריקה דכ' לן בבכור שהוא מיותרת דמצי למכתב תשפוך וכ' תזרוק לג"ש הוא דאתא וגם זריקה דכ' לן בעולה נמי מיותרת משום דהו' מצי למכתב ונתנו בני אהרן על המזבח סביב ובהכי תהי' ג"כ שלשה כתובים ולפי"ז מצות בכור בשפיכה לפי שעיקר הי' ראוי לכתוב תשפוך רק כ' בלשון זריקה ללמד הגז"ש הוא דאתא ולכן כ' רבינו דכל אחד משלשה בשפיכה א"כ י"ל דרבינו סובר מדילפינן גז"ש זריקה זריקה ע"כ דס"ל דקבלה הי' בידן דהני' שלשה בשפיכה א"כ זריקה דכ' בבכור לא אתי אלא לגז"ש ולכן כ' רבינו מפי השמועה ואע"ג דריוה"ג דריש לה מדמו לא נאמר אלא דמם דמשמע דמקרא ילפינן שטעינן מ"ד על המזבח בשפיכה ולא מדברי קבלה אפשר לומר דעיקרא דדינא גמרא גמרי לה וקרא אסמכתא בעלמא ואייתר לן הקרא לגז"ש וע"כ קרא דדם זבחיך ישפך אהני דאם נתנן במתנה אחת כיפר מדלא כתיב סביב ועוד דריש מדלא כתיב יזרק דאם נתנן בשפיכה יצא וכו' ועפ"י האמור יתורץ מש"כ רבינו ברפ"ב מפהמ"ק כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון אם נתנן במתנה אחת בלבד כיפר ואפי' בחטאת מתנה אחת היא העיקר ושאר הארבע מתנות למצוה שנאמר ודם זבחיך ישפך שפיכת הדם על המזבח היא העיקר וכן הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך ובכ"מ תמה דמייתי לה מדם זבחיך כיון דפסק כב"ה דגם חטאת במתנה אחת כיפר מחטאת ילפינן לה ולא מדם זבחיך ועוד כיון דמאן דיליף מדם זבחיך סובר לה כר"ע דאמר דנתנן בשפיכה לא יצא האיך מזכה שטרא לבי תרי ולפמש"כ ניחא דפסק כריוה"ג וכנראה מדיוק לשונו של רבינו דלגבי כל הניתנין במתן ב' שנתנן במתנה א' נקיט כולי' הקרא מדכ' על מזבח ד' וגו' הכונה בזה מדלא כתיב סביב ולא על מזבח ולגבי כל הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה נקט ודם זבחיך ישפך ותו לא ע"כ דרבינו מפרש מילתא דריוה"ג כמש"כ וטעמו של רבינו דפסק בכולי' מילתא כריו"ג משום דסתם לן רבי כותי' בזבחים דף נ"ו הבכור והמעשר והפסח קדק"ל ודמן טעון מתנה א' ואי' בגמ' דאתיא כריוה"ג וכו' ואין להקשות מפ"ו דבכורות דמעשר בזריקה י"ל דשאני מעשר דהוקש לשלמים כדאיתא בשילהי בכורות דמחד קרא אתרבי עשירי עם י"א כיון שדין י"א בזריקה לפי שהוא שלמים א"כ אהני הקישא במעשר לומר שמצותו בזריקה אבל אינו יכולין להקישו לגמרי להטעינו שתי מתנות שהן ארבע כיון דאתרבי מקרא דבכור משוה"נ כ' רבינו בזריקה אחת כעין שלמים ובשפיכה כעין בכור ופסח והכונה בזה דיכול ליתן דם מעשר לכתחלה בזריקה א' או בשפיכה וכו' ומש"כ רבינו דפסח לא פטר את הזבח טעמו משום דלא מצינו זבח שנקרא פסח א"כ כשאנו מברכין על אכילת פסח א"י לפטור הזבח ואם בירך על הזבח לא פטר כיון דפסח עיקר והמברך על הטפל אינו פוטר את העיקר ואע"ג דבתלמודא אוקמוה טעמא דר"ע משום דסבר דאין זריקה בכלל שפיכה כיון דנקט לה כדרך א"כ לאו לאמיתן של דברים הן אלא טעמא דר"ע כדאיתא בירושלמי את"ד:

הבכור והמעשר והפסח טעון שפיכה. וקשה דהא בשמעתין איתא דרק פסח ומעשר בשפיכה דכתיב ודם זבחיך ישפך אבל בבכור דכתיב ואת דמם תזרוק הוא בזריקה וראיתי בספר חק נתן שהביא תוספתא דקתני הבכור והמעשר והפסח בשפיכה אחת כנגד היסוד ונראה דאתיא כריוה"ג דנפיק כולהו מואת דמם תזרוק וכולהו בשפיכה והא דכתיב תזרוק לא אתא אלא למיעוטי מתן אצבע דאי לריוה"ג כולהו בזריקה יקשה דתנן מניין לנותנין בזריקה שנתן בשפיכה מכלל דאיכא שפיכה דבהא לא פליגי ריוה"ג דהא לדידי' אייתר קרא דואת דם זבחיך ישפך והא דאמרינן לקמן דף נ"ו אהא דתנן הבכור והמעשר והפסח וכו' ודמן טעון מתנה אחת ואמרינן מאן תנא ריוה"ג ופירש"י מאן תנא מעשר ופסח בזריקה כמו בבכור דהו' בזריקה מדכתיב את דמם תזרוק לשיטת רבינו ע"כ לפרש איפכא דמשוי דכולן בשפיכה וכהאי דתוספתא אלא דקשה מפסחים דף ס"ד כהן הקרב אצל מזבח זורקו זריקה אחת ואמרינן מאן תנא ר"י דפסח בזריקה הרי דגמרא דידן ס"ל דלריוה"ג בזריקה לא כאותו תוספתא א"כ יש לתמוה על רבינו דפסק כאותה תוספתא את"ד.

כנגד היסוד. ובגמ' פריך א"כ ליבעי ב' מתנות ואביי מתרץ מדכתיב סביב סביב הו' ב' כתובים אין מלמדים והנה כן נצטרך לומר לדעת רבינו והנה הוק' ע"ז דהרי מגז"ש מלמדין מב"כ ולכן פירש"י דסובר בגז"ש ג"כ לא ילפינן והנה קשה לי טובא דמוכח דרבינו ל"ל סברא זו דהנה בקידושין דל"ד קאמר ס"ד נילוף ראי' מהקהל לכן צריך זכורך ופי' תוס' אף דהו' שני כתובים כיון דהו' גז"ש שפיר מלמדין וכבר הוק' כן המרי"ט כאן ושעה"מ פ"ב מעכו"ם ותי' בשעה"מ יען דאפשר למוקמא המיעוט דב"כ על שאר מ"ע שהז"ג כהא"ג ילפינן לב"כ בגז"ש. ואולם עדיין קשה דהנה שם פריך נילף משמחה לחיובא ר"ל על כל המצות ומשני בעלה משמחה ולפ"ז רבינו דסובר אשה חייבת בשמחה כר"ז בר"ה דף ה' וכר"י דמסיק בגמ' דהוה ג' כתובים א"כ קשה נילף משמחה לחיובא וצ"ל יען דהקהל ומצה ושמחה ג' כתובים אין מלמדין ולכן ילפינן מתפילין לפטורא ולפ"ז קשה רבינו כתב פ"ב מחגיגה מזכורך ממעט נשים ע"כ דס"ד נילף מהקהל הא הוה ב' כתובים ואפי' ג"כ הו' וא"כ עדיפא לילף מתפילין ול"ל זכורך ועכ"ח משום דבגז"ש מלמדין מב"כ ואפי' מג"כ וקשה הא גם בגז"ש מלמדין ול"ש תי' שעה"מ דצריך הב"כ למעט שאר כתובים ז"א דממצה ושמחה כבר ידעינן שאר מצות פטורות כשהז"ג ואפ"ה כתיב הקהל דא"ל דהו' ממעטינן הקהל מב"כ דמצה ושמחה זה אינו דהרי יש קו' מטפלים א"כ רק בא לג"כ וגם בגז"ש א"א למילף ראי' מג"כ דאין לומר דצריך לשאר מצות דכבר נתמעט מב"כ שאר מצות ג"כ וע"כ דלרבינו ילפינן מגז"ש אף מג"כ ורק אביי דסובר שמחה פטורות א"כ הו' רק ב"כ מצוה והקהל שפיר לשיטתו דסובר בזבחים דאין לילף מב"כ אף בגז"ש ורק הא דצריך זכורך דלא נילף מהקהל ומצה אף דהוה ב"כ כיון דלדידי' י"ל כתי' של שעה"מ דבעינן הב"כ למעט כל שאר מעשהז"ג אבל לרבינו דסובר חייבות בשמחה ע"כ יליף מב"כ ואפי' מג"כ בגז"ש וא"כ ל"ל דאביי בזבחים א"כ נשאר קו' הגמרא דליבעי ב' מתנות ועוד קשה באופן אחר דעל מה שהקו' ל"ל זכורך י"ל דלמסקנא הקישא לתפילין עדיף מבנין אב ולפ"ז הא דצריך זכורך דלא נילף מהקהל משום דגז"ש עדיף מהקישא כדאיתא בגיטין דמ"ב וא"כ מוכח דילפינן מב"כ בגז"ש אף דיש היקש איפכא ולא אמרינן דכהא"ג הקישא עדיף וע"כ דבגז"ש ילפינן מב"כ בעלמא ג"כ דאי לא ילפינן בגז"ש רק כאן משום דאפשר דב"כ אתיא למלתא אחריתא כמש"כ שעה"מ א"כ כהא"ג דיש היקש א"כ אין לנו לילף מב"כ בגז"ש וע"כ דגם בעלמא יליפנן בגז"ש ולכן אף דיש היקש בגז"ש עדיפא ורק אביי לשיטתו דשמחה פטורות א"כ אין לילף משמחה ואין אנו מוכרחין להאי הקישא דתפילין א"כ אפשר דאביי ל"ל היקש דתפילין רק בנין אב ולכן שפיר סובר דבעינן זכורך דלא נילף מהקהל בגז"ש אף דב"כ משום דב"כ אתיא לשאר מצות והיקש איכפא לית לי' אבל לרבינו קשה דע"כ אית לי' היקש מדלא יליפנן משמחה א"כ קשיא איך ילפינן בגז"ש מהקהל ע"כ דילפינן בגז"ש וקשיא מהך דזבחים כאמור והנה לפי תי' השני של שעה"מ לתוס' דפסחים דף ס"ד היכא דהב"כ הו' אף דמצי יליף אידך מחברי' בגז"ש אז אף בגז"ש לא ילפינן מב"כ אבל רק היכי דבבנין אב הו' ילפי' מאידך שפיר ילפינן אף לב"כ א"ש.
ואולם נראה ליישב עוד באופן אחר דהנה הא דהו' ילפינן מהקהל בגז"ש הנה הקהל הוא דמיותר דהו' ילפינן ממצה כהא"ג שפיר יליפנן בגז"ש דהנה הא דב"כ אין מלמדין משום דלמיעוטי אתא ולמ"ד מלמדין משום דילמא יש פירכא שאנו לא יודעין כאשר ביאר בטה"ק כאן ול"ה כלל ב"כ ול"ה מיעוטא וזה שייך היכי דהלימוד מקרא שמיותר ולכן שפיר ילפינן בגז"ש דע"כ יש פירכא דא"א למילף ממצה מדגלי גז"ש אבל בהך דזבחים דהילפותא מעולה ועולה באמת אין מיותר עיין תוס' כאן היטב ושפיר ליכא למילף מב"כ דכיון דגלי קרא בחטאת ע"כ דלא נילף מנייהו דל"ש לומר מדיש גז"ש ע"כ דל"ה ב"כ דיש פירכא דזה אינו דהרי בלא"ה אין מיותר רק חטאת ולומר מדיש גז"ש מעולה א"כ גם בחטאת ג"כ הקרא אין מיותר זה לא מסתבר כלל ודו"ק.
ולפי"ז כש"כ היכא דב' קראי מייתרי דפשיטא דיש למילף בגז"ש משום דעכ"ח יש פירכא דאין לילף חדא מאידך ולכך א"ש הך דערכין שהביא בשעה"מ דשם ב' קראי מייתרי ולכך שפיר ילפינן בגז"ש ודו"ק.
ועוד יש לומר דהנה באמת הקהל לא ילפינן ממצה רק מקו' דטפלים וכמוש"כ בתוס' דתרווייהו צריכי קו' וילפותא דמצה משום דלכל חדא יש פירכא וא"כ לפי"ז כיון דיש גז"ש ע"כ משום דבאמת לא הו' ב"כ משום דממצה ליכא למילף וגם לא מקו' דטפלים וכהא"ג שפיר ילפינן מגז"ש טעמא דמילתא דא"א למילף מקו' דטפלים דהנה הא דטפלים משום לתת שכר למביאיהן ולא משום חינוך א"כ גוף הקו' מטפלים ליתא וממצה ג"כ לא אתיא כמוש"כ תוס' א"כ לא הו' באמת ב"כ ולכן שפיר ילפינן בגז"ש דגלי קרא דע"כ הקהל אין מיותר ודו"ק ונתיישב היטב קו' מרש"א דלמה ל"א משום חינוך דכיון דקאמר דזכורך צריך דלא נילוף מהקהל ע"כ דגלי קרא דל"ה ב' כתובים דהא מה שמביאין טפלים רק לתת שכר ודו"ק היטב [ובמקנה הבין אף אי לתת שכר שייך ב' כתובים ולדעתי נראה כמוש"כ ועיי' מר"ם ברבי פ' וילך נראה כמוש"כ].
והנה על קו' תוס' דלמה לי הילפותא ממצה הא יש קו' מטפלין נראה ליישב דהנה בהא דב"כ מלמדין יש שני סברות חדא דמילתא דאתיא בקו"ח טרח וכתב לה קרא וחדא משום דמסתמא יש פירכא ולפי"ז אי הו' רק קו' מטפלין א"כ הרי אף מ"ד דלית לי' ב"כ מלמדין אפ"ה סובר טרח וכתב לה קרא א"כ לא הו' כלל ב"כ ולכך נקט בנין אב ממצה דאז הו' שפיר ב' כתובים והיינו משום דהוא סובר דטעם דב' כתובים אין מלמדין אין משום דלית לן טרח וכתב לן קרא אלא דסובר הטעם מסתמא יש פירכא ולכן אי רק מקו"ח לא הי' ב' כתובים משום דסבירא לן שפיר טרח וכתב לן קרא ולכך צריך גם בנין אב ושפיר הו' ב' כתובים דטרח וכתב קרא לא שייך כיון דאתיא גם מקו"ח ולומר דמסתמא יש פירכא לא סבירא לי' משום דלמ"ד אין מלמדין לא אמרינן דמסתמא יש פירכא ודו"ק.
הנה הבאר יעקב הובא במר"ם ברבי שם הקשה עוד הא דיליף ט"ו מחג המצות הא חג המצות הו' ב' כתובים הבאים כאחד ואי בגז"ש ילפינן מב' כתובים קשיא הא דזבחים אמנם לפמש"כ יש לומר על קו' איפכא מסברתינו לעיל דכאן הילפותא ממצה והרי מצה אין מיותר כלל א"כ כהא"ג שפיר יליף בגז"ש ורק היכא דהילפותא מקרא דמייתר לכך הו' ב"כ ולא ילפינן או דהילפותא מעולה ועולה דמיותר עיי"ש בתוס' ב' פירושים דו"ק היטב [אלא דלפי"ז תהדר הקו' איך יליף מהקהל הא הקהל מיותר א"כ לא ילפינן אף בגז"ש].
אלא דעדיין קשיא דהנה המר"ם ברבי בסוכה הקשה איך ס"ד ליליף ט"ו מחג הסוכות הא היקש עדיפא מגז"ש ויש היקש לתפילין לפטור ולמה לן האזרח והנה כש"כ דקשיא טובא כיון דיש האזרח אף אי גז"ש בעלמא עדיפא כאן היקש עדיף דהרי הגז"ש בא למילף מב"כ א"כ כהא"ג מסתבר דהיקש עדיף ואף אי בעלמא בגז"ש ילפינן מב"כ כאן דיש היקש אין ליליף מב"כ אף בגז"ש כמש"כ לעיל ובזה לא שייך תי' של שעה"מ יען דהב"כ אתיא למצות אחרות ילפינן בגז"ש כיון דיש היקש כנגדו ואולי גוף הסברא אי ילפינן בגז"ש מב"כ היכא דאתיא למילתא אחריתא תליא אי גז"ש עדיפא.
ואולם נראה ליישב דכיון דהגז"ש דט"ו מחג המצות עדיפא דילפינן מינייהו מילתא אחריתא לענין חיוב לילה ראשונה בסוכה לכן שפיר ילפינן מינייהו אף דהו' ב"כ והוא כעין סברת תוס' גיטין כיון דלה לה לענינים אחרים ילפינן כהא"ג הקישא עדיפא והנה בראי' יש לומר ג"כ דצריך גז"ש ראי' מהקהל בלא"ה לענינים אחרים שפיר ילפינן מב"כ דכהא"ג גז"ש אלימא וילפינן אף מב"כ ואף אי יש היקש כנגדו מתפילין ודו"ק היטב.
בענין כל פינות נראה לי דהענין כך עפ"י מש"כ בשו"ת הלכות קטנות סי' קפ"ז דיש לחקור מפני מה הוא יד שמאל היא תשת כח וז"ל כשהלך אלכסנדר למלכות א' א"ל שראוי' לחלוק כבוד לצד שבו משוך הלב ולכך נחשב להם יד שמאל מן הימין וכן הי' נראה שתהא השמאל מהימין ובהקדמה כי הקב"ה לנגדינו ואנו כדמות מראה לשכינה כביכול וזה נעשה אדם בצלמינו כדמותינו שיהי' מתדמה כבודו בנו ולכן בעושה שלום נותנין שלום תחילה לצד שמאל וכיון שאנו כמראה הרי נצטייר בנו הלב של מעלה כביכול לב חכם לימינו כמים הפנים אל פנים שהוא פלא שתראה בביאת הפנים במים וכמראה פנים בפנים שהי' נראה שלא יראה כאלו צורתו לנגדו ממש כי החותם כשחוקקין בו יראה להיפוך ואפשר שתשת כח יד שמאל משום אימת שכינה שויתי ד' לנגדי תמיד מעתה ניחא דכל פינות שאתה פונה מתחיל בשמאל ופונה לצד ימין ששכינה לנגדינו וכמו שנותנין שלום תחילה לצד שמאל כך אנו נותנים שלום תחילה לצד שמאל לפנות לצד ימין.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה