מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה ט
אויר שאין סופו להניח וכו'. ועיי' לח"מ ונראה שרבינו הוכיח כן מב"מ דף ק"ב אמר רבא אויר שאין סופו להניח לאו כמונח דמי והא מיבעיא בעי לי' וקשה דהא תוס' גיטין דף ע"ט כתבו דגבי בית מקורה דומה יותר שיהא עומד לנוח א"כ שם גבי זרק ארנקי בפתח דבית מקורה ע"כ מיבעיא לי' אבל כאן בחצר שאינו מקורה פשיטא לי' דלאו כמונח דמי (ומש"כ בבה"ז דדוחק לחלק וזה תמוה דלא הביא דברי התוס' גיטין הנ"ל וע"כ דהו' מצי באמת לתרוצי כן אלא דניחא לי' לתרוצי למאי דס"ל למקשה דלא ס"ל לחלק בהכי וכמוש"כ הרשב"א דהו' מצי לתרוצי דהפקר מדעת הו' כדעת אחרת מקנה אותו אבל רבינו ס"ל דמדלא מחלק בהכי ע"כ דאין לחלק בזה: