אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ד · הלכה ח

הלכה ז

וכל הזבחים וכו' ושוחט שנים או רוב שנים וכו'. הנה במשנה דיומא איתא דמירק אחר על ידו ורבינו לא הביא זה הדין במעה"ק נראה דס"ל דלאו דהלכתא נינהו ויש לתמוה מ"ש מציצין שאין מעכבין דקיימ"ל שאם פירש א"ח עליו א"כ כיון דפירש איך יכול אחר למירק ולחלל שבת ויוהכ"פ והא איכא עדיין משום נטילת נשמה כ"ז שמפרכסת (עיי' פמג"ד סי' תרכ"א) או משום מפרק דלדם הוא צריך כיון דבדיעבד אין מעכבין ונראה ליישב דבגמרא חולין דף כ' פריך הגמ' וכי מתה עומד ושוחט ועומד ומולק דמיעוט סימנים אין מעכבין ומסיק הש"ס כיון דכולהו בר שחיטה הוא לא הו' כמתה ורק בעור ובשר דלאו בר שחיטה בהא שייך לומר וכי מתה עומד ומולק מוכח מכאן דאף דאין מעכב מ"מ בר שחיטה הוא לכן חוזר עליו משא"כ ציצין שאין מעכבין דמיא לעור דאמרינן לא בר מולק נינהו וא"כ שפיר שרי למרק ע"י אחר כיון דהכל בר שחיטה אף דאין מעכב רשאי לגמור כמו בהקטרת אימורים:
והנה רבינו השמיט דין זה דבעי שיהא אחר מירק על ידו כאן אבל בה' עיוהכ"פ כתב דמניח אחר לגמור השחיטה ולכאורה נראה דר"ל דרק ביוהכ"פ בעינן מירק אחר על ידו א"כ תקשי הא דאיתא בשמעתין דייק ר"ל מהא דשנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה דאם לא מירק כשר ואי זה הדין לא הו' אלא ביוהכ"פ מאי דייק ממשנתינו דאם לא מירק כשר דזה מעבודת יוהכ"פ דוקא שפיר יש לומר דפסול ובחולין ל"ב כלל מירק אחר לכן שנינו דרוב שנים כשר:
ונראה לישב דהנה ביומא איתא מאי קרצו אמר עולא לישנא דקטלא הוא אמנם רבינו בפי' המשנה כ' דקרצו היינו כמו שחטו ופלא שמפרש שלא כדברי עולא דקרצו היינו דקטלו ונראה לישב על נכון דהנה אי אמרינן דלכתחלה בעינן שניים רק בדיעבד אם שחט רק הרוב כשר א"כ קרצו מתפרש לישנא דשחטו אמנם עולא ס"ל דלכתחלה בחולין ל"ב כלל שחיטת שנים רק ביוהכ"פ הוא מצוה שיהא מירק אחר על ידו וע"כ היינו לישנא דקטלא דהא בארנו דהיינו דשויא גיסטרא דבחולין באמת א"צ לשחוט כל שנים דא"כ אתי למשוי גיסטרא רק ביוהכ"פ ל"ח על זה דביוהכ"פ הא המצוה שיהא מירק כל הסימנים ול"ח שיבוא לשויא גיסטרא רק כדי שיהא הדם מרובה צריך שישחוט שנים והיינו לישנא דקטלא לא בתורת שחיטה דשחיטה סגי ברוב שנים מעתה י"ל דבאמת בהא פליגי ר"ל ועולא דעולא מפרש דרק ביוהכ"פ הדין כן ובאמת אף בדיעבד פסול ור"ל ס"ל דבכל קדשים כן דמפרש קרצו היינו שחטו דבעינן לכתחלה כל שנים וע"כ דבדיעבד כשר אף ביוהכ"פ כיון שכן הדין בכל הקדשים ובקדשים הא שנינו דרוב שנים כשר ורבינו מפרש המשנה אליבא דר"ל אמנם להלכה ס"ל לרבינו כעולא לכך לא כתבוהו בשאר קדשים דרק ביוהכ"פ המצוה לגמור שחיטת הסימנים משום הדם ולכן לא קראו שחיטה רק לישנא דקטלא ובאמת אף בדיעבד פסול ולכן בה' עיוהכ"פ לא כתב רבינו הדין אם לא מירק כשר דס"ל דעולא פליג אדר"ל ואפשר דר"ל לשיטתו דס"ל אינה לשחיטה אלא בסוף ויבואר במק"א:
והנה בהא דמסיק דמירק אחר למצוה יקשה אף אי למצוה אכתי תקשה הא הו' עבודה באחר דנהי דכשאין ממרק כשר אבל כשהוא ממרק צריך שיהא בכה"ג לא באחר דהא הו' גמר עבודה לפי מה דאיתא בשבת דף קל"ז דאף לציצין שאין מעכבין חוזר ודוחה השבת משום דעכ"פ הוא חלק מהמצוה אך י"ל דבאמת רק המל יכול לחזור ולמול דבדידי' הו' מצוה אחת אבל אחר אין רשאי ליטול הציצין בשבת א"כ ה"נ כיון שאחר ממרק לא הו' חלק מהשחיטה ולכן ל"ה עבודה באחר [עד"ז כתב המהרש"ל ביש"ש והתב"ש סי' כ"ג להפוסקים דשהיי' במיעוט בתרא פסול יען דהו' כמעשה שחיטה אחת אבל אחר ששחט אחר שיעור שהיי' ל"ה כמעשה שחיטה אחת ולא מיפסל משום שהיי'] אולם קשה לי מהא דאיתא בתוספתא זבחים פ"א שחטן לשמן ומירק שלא לשמן כשר מפני שהוכשר בשחיטה והיינו דס"ל אף הוא עצמו שגמר השחיטה לא הו' נעשה שחיטה אחת שנפסל ע"י מחשבה של"ש משום כיון דהוכשר אין חוזר ונפסל ויקשה מ"ש משהיי' במיעוט הנ"ל דפסול שהעלה בתב"ש סי' כ"ג דהא"ט דס"ל כר"ע דאית לי' בזבחים דף כ"ט שאע"פ שהוכשר חוזר ונפסל:
וכן יקשה מחולין דגמ' דפריך מכי שחט פורתא אסרה אש"ח לא לחייב ומשני באומר בגמר זביחה הוה עובדה ואמאי לא משני דחשיב במיעוט בתרא לע"ז דחייב משום דגמר השחיטה הו' הכל כמעשה שחיטה אחת ואעפ"י שהוכשר חוזר ונפסל כדס"ל לר"ע:
והנה לכאורה קשה לפמש"כ תוס' נדה דף ס"ו דכל שאין אלא הכשר מצוה אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד דל"ב אפי' לכתחלה ראוי' לבית מים וא"כ מ"ש דבשחיטה דלכתחלה בעי' ב' סימנים הא ג"כ ל"ה רק הכשר מצוה ונראה דכיון דשחיטה בעינן ב' סימנים א"כ סתמא משמעותי' כל הסימנים רק לענין דיעבד אמרינן דסגי ברוב אבל בטבילה הנה ביאת גופו במים בעינן והרי בא במים ואף שמקום נסתרים לא בא במים הא אין במשמעות שיהא ראוי לביאת מים רק שאנן נאמר דעכ"פ לכתחלה יהא ראוי לביאת מים ע"ז שפיר כ' תוס' כיון דרק הכשר מצוה ל"ש לחייב בביאת מים דהא בא גופו במים:
הנה ז"ל רבינו פ"ב משחיטה שנאמר וזבחת עד שיהא זובח אדם ואעפ"י שאין מתכוין לשחיטה ועיי' לח"מ וראיתי בשלום ירושלים ספ"ב דחגיגה שכתב לפרש דבריו על נכון דכונת רבינו עד שיהא זובח אדם דהיינו שיהא כונת אדם בדבר הגורם זביחה אעפ"י שאין צריך כונה אפי' לחתיכת סמנים וכמש"כ הרא"ש ובא למיעוטי שחיטת קוף אע"ג דאית בי' כח גברא קצת לענין נטילת ידים לדעת רבינו עיי' או"ח סי' קנ"ט ובב"י שם מ"מ בשחיטה פסול משום דכתיב וזבחת וזה דעת הרמ"א סס"ב ועיי' באו"ח שם במג"א שנתקשה בדבריו ולפמש"כ א"ש והשו"ע דהשמיטו משום דכבר נשמע דבעינן כונת אדם לשום דבר וממילא שחיטת קוף פסולה הן אמת שמדברי תוס' סנהדרין דף ע"ז ד"ה סוף שכתבו דלמ"ד בב"ק אשו משום חצו ולמ"ד שחיטה לא בעי כונה ואפי' נפלה מעצמה כשירה וכ' שם דדוחק לחלק בין נזיקין לשחיטה אבל לפי דברי הרא"ש נקל לחלק בשחיטה דכתיב וזבחת את"ד:
במשנה נפלה סכין ושחטה כדרכה פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ויש לתמוה פשיטא דאיירא בשחטה כדרכה דאי לא שחטה כדרכה לא הו' צריך לאשמעינן ונראה דהכונה דאיתא לקמן דף פ"ו חשו"ק ששחטו ואחרים רואים אותן חייב לכסות ומפרש בגמרא דטעמא דר"מ דס"ל רוב מעשיהן מקולקלין ולכן אזיל לקולא ומותר לשחוט אחריהן או"ב ופטור מלכסות והו' נבילה אבל אחרים רואים אותו הו' שחיטה מעליותא ולא אמרינן דילמא לא דקו שפיר וקולקלו שחיטתן להא לא חיישינן אבל במשנתינו אף דבודאי ראו ששחטו שפיר ששחטו כדרכן לא חיישינן שמא לא דקו שפיר אף דבודאי רוב פעמים בנופל הסכין השחיטה מקולקלת אבל כיון דראו ששחטו כדרכן אהני רואין אותו אפי' בזה ואין פסול רק משום דליכא כח אדם אלא דלפי"ז להיפף מנ"ל דטעמא דר"מ משום דרוב מעשיהן מקולקלין דילמא באמת מהא"ט לא הו' שחיטה דחשו"ק אין להם כונה וס"ל לר"מ דשחיטה צריך כונה אבל באחרים רואין אותן מהני דכשעומדין ע"ג מהני [דהא בריש מכילתין מבואר דאחרים רואין אותן היינו עומד ע"ג קרי לי' והא דדייקא רבא ש"מ מתניתן כר"נ היינו מדרישא כמוש"כ רשב"א דקתני ברישא שמא יקלקלו ויקשה תיפוק לי' מדצריך כונה אלא ש"מ דאין צריך כונה] ועוד קשיא באמת הא דהוק' רבא הא הפילה כשירה ש"מ דר"נ וקאמר] בגמרא צריכא ויקשה כיון דמשנה דקתני שחטה כדרכה היינו אחרים רואין אותן א"כ יש לומר בהפילה הוא באמת פסולה דהא בהא לא שייך אחרים רואין אותן יהא מהני דזה רק שייך לגבי חשו"ק וזה קמל"ן המשנה דאף דחשו"ק ואחרים רואין אותן מכשיר קמל"ן משנתינו דבהפילה לא מהני אחרים רואין אותן ועוד א"כ מנ"ל כלל לומר דשני המשניות כר"נ הא שפיר משנה קמא אתיא אי צ"כ אלא דעכ"פ באחרים רואין כשר ובנפלה או הפילה אף דשחטה כדרכה דהיינו אחרים רואין אותן פסולה דליכא כח אדם כלל ל"מ אחרים רואין אותן וא"כ עדיפא לפרש דאתיא דלא כר"נ דבשלמא לרבא דדייק דאתיא כר"נ משום דס"ל דמשנתינו אתיא כר"נ ניחא למוקים משנה קמייתא ג"כ כר"נ [דהא ברשב"א מבואר דאחרים רואין אותן מהני כמו כונה רק דרבא ס"ל דדייק מרישא ולי נראה ממשנתינו] אבל לפמש"כ יקשה כיון דסתם משנה כר"מ ולר"מ המשנה מפורש שפיר דקמל"ן דשחטה כדרכה חשו"ק מהני באחרים רואין אותן דהו' כמכוין אבל בנפלה ל"ש אבל מסתמא הה"ד הפילה:
ונראה ליישב דהנה לכאו' קשה לפי"ז להיפוך מנ"ל כלל לאוקמא דטעמא דר"מ דרוב מעשיהן מקולקלין דילמא באמת אי מעשיהן מקולקלין לא הו' סמכינן אאחרים רואים אותן אלא דר"מ ס"ל דצ"כ לכן פסולה אבל באחרים רואין אותן השחיטה כשירה דהו' ככונו כסברת רשב"א רק דרבא דייק כן מרישא דקתני שמא יקלקלו משמע אי ידעינן דלא קולקלו כשר דאצ"כ כמבואר ברשב"א ולפמש"כ יקשה יותר ונראה ליישב דהנה בדברי רבינו מבואר בקדשים ל"מ גע"ג והקשה בחס"ו לפי דעת ר' יונה שהביא רשב"א דבשחיטה ל"ש גע"ג דא"צ בו דין שליחות הא בקדשים מהני שליחות א"כ אמאי לא מהני לענין כונה ותי' בחס"ו דהא בקדשים זה מחשב וזה עובד לא אמרינן וא"כ לפי"ז יש לומר לר"מ לשיטתו אי אפשר לפרש כן דבחולין מהני גע"ג רק בקדשים לא מהני דהא ר"מ ס"ל ששא"ר ש"ש דיליף מקדשים וא"כ לית לי' דחולין מקדשים לא גמרינן א"כ כיון דבקדשים ל"מ עע"ג אף בחולין ל"מ כוונת אחרים א"כ לא מצינן לפרש הטעם דר"מ משום דצ"כ דא"כ אפי' באחרים רואין לא מהני וא"כ מיושב הקושיא שהקשיתי דסתם משנה כר"מ דהא ממנ"פ אי נפרש דמשנתינו ס"ל דלעולם צריך כונה אלא דמהני אחרים רואין אותן אבל בנפלה או הפילה לא שייך אחרים רואין אותן דיהא ככונה דהא ליכא מעשה אדם כלל א"כ גם הא דקאמר דלר"מ רוב מעשיהן מקולקלין רק דאחרים רואים מהני לא נשמע כלל דהא מפורש הטעם שפיר בלא זה דהשחיטה פסולה משום דצ"כ אבל באחרים רואין ל"ה הו' כונה א"כ שוב ליכא לפרושי משנתינו דעיקר אתי לאשמעינן דשחטה כדרכה דאחרים רואין הו' סגי דנשחט יפה אלא דאשמעינן דבעי כח אדם דהא לפי האי סברא באמת ל"מ אחרים רואין שנשחט כדרכה דחיישינן דלא ראו יפה לכן דייק רבא שפיר דע"כ הפילה כשירה דאתיא כר"נ דאצ"כ כלל ואין צריך כונת אחרים רק לראות שנשחט שפיר וכן בקטן רק לראות ששחט שפיר דאצ"כ:
ובזה נראה לפרש דרש"י פי' דאי לאו דרבא הו"א דאפי' הפילה הוא פסולה והוא גופא איצטרכא לאשמעינן מה שאתה זובח אתה אוכל והקשה במר"ם הא כש"כ הוא דנפלה פסולה ומאי צריך לאשמעינן להנ"ל הכי קאמר דהא הפילה הוא פסולה דצריך כונה ובאחרים רואין אותן שנשחטה כדרכה א"כ השחיטה מצ"ע כשירה ואין בזה אלא פסול שמחוסר כונה אבל בנפלה אז רוב מעשיהן מקולקלין בודאי לא מהני אחרים רואין אותן שנשחטה כדרכה דאולי לא שחטו שפיר וא"כ בלא"ה נבילה קמל"ן משנתינו ששחטה כדרכה מהני ואין הפסול אלא משום דכל מה שאתה זובח אתה אוכל ומה שאין אתה זובח אין אתה אוכל ודו"ק:
אולם אכתי קשה לי מאי דייק רבא הא הפילה הא יש לומר דצריך כונה והיינו משום דסובר דילפינן חולין מקדשים וקדשים צריך כונה גם חולין צריך כונה וכמו שהקשה בחס"ו רק על קו' יש לומר דחולין מקדשים לא ילפינן אבל לפמש"כ לר"מ ילפינן חולין מקדשים שפיר צריך כונה וא"כ יש לומר דלכן לא נקט הפילה דהא הפילה הו' עכ"פ שחיטה מעליותא ואין הפסול אלא משום דילפינן מקדשים [אבל לא נשמע זה מקרא דאתה זובח לא כמו שנראה ממהר"ם] ולכן לא נקט הפילה הוא אבל לעולם פסול דס"ל לתנא דמתניתין דילפינן חולין מקדשים ובעי כונה [אף דהוכחנו דר"מ ע"כ סובר אצ"כ דאי צ"כ לא מהני אחרים רואין אותן דילפינן מקדשים דלא מהני אחרים רואין אותן היינו לר"מ אבל לתנא דמתניתן יש לומר דסובר להיפוך דבקדשים גופי' מהני אחרים רואין אותן דלא כשיטת רבינו רק כקו' חס"ו לאמת] ובאחרים רואין אותן כשר דבקדשים מהני שליחות מהני גם אחרים רואין אותן רק להיפוך ילפינן חולין מקדשים דצריך כונה ולא הו' שחיטה כשירה רק באחרים אך יש לומר כך דהנה האי מ"ד דס"ל דיליף חולין מקדשים כתבתי במק"א בשם יעב"ץ דס"ל כמ"ד בשר תאוה הי' אסור במדבר א"כ גם חולין הו' צריך לבוא אל פנים והו' שחיטת חוץ וגלי קרא דששא"ר ש"ש בחולין ג"כ והנה זה ס"ל לרבה דמוקי לעיל דף י"ז האי לעולם שוחטין דהו"א דחזרו לאיסורן הראשון אבל רבא הא ס"ל דלעולם שוחטין אתי לומר בין ביום ובין בלילה בין בים בין בראש הגג וספינה א"כ לית לי' המשנה דבשר תאוה הי' אסור א"כ חולין מקדשים לא ילפינן לכן לא מצי מוקי המשנה דה"ה הפילה רק דפסול מעליא הוא דילפינן מקדשים דהא תינח לרבה דמפרש המשנה דלעולם שוחטין דבשר תאוה לא חזרה ונאסרה אבל רבא כיון דדייק מדקתני בכל שוחטין למה לי ע"כ בין בציר בין בזכוכות הה"ד לעולם שוחטין אתא כפשטי' בין ביום בין בלילה א"כ לית לי' לתנא דילפינן חולין מקדשים א"כ אי אמרת דצריך כונה ע"כ משום דיליף מוזבחת א"כ ליתני נמי הפילה ודו"ק היטב:
ובהכי ניחא הא דאיתא בשמעתין דפריך לרב מנא תימרא דחולין לא בעי כונה ומאי קושיא הא מוכח כן ממשנתינו דפריך לרי"ו דאמר הלכה כסתם משנה דקתני נפלה הא הפילה כשירה וכן הקשה בראש יוסף להנ"ל ניחא דהא יש לומר דהפילה פסולה דצריך כונה ולא נקט הפילה משום דבמשנה קתני דלאו זביחה הו' והפילה רק הפסול דילפינן מקדשים דצריך כונה והו' פסול מעלמא וא"כ לא מוכח הך דרבא אבל לקמן דקאי אדרי"ו הנה רי"ו סובר בדף פ"ו מחייב הי' ר"מ משום נבילה משום דרוב מעשיהן מקולקלין וע"כ דרי"ו לית לפרש טעמא דר"מ דסובר באמת דצריך כונה דילפינן מקדשים ובאחרים רואין אותן כשר דזה כשר גם בקדשים כנ"ל דס"ל חולין מקדשים לא גמרינן אף דלענין ששא"ר ס"ל דילפינן חולין מקדשים ס"ל דהכא אדרבא מדגלי קרא בקדשים מכלל דבחולין אצ"כ [וטעמא דמילתא דהנה כתיב עוד קרא דלרצונכם תזבחהו אחר פ' או"ב ומסיק הגמ' ר"פ או"ב דבעניינא דקדשים כתיב א"כ ע"כ תזבחהו דכתיב בקדשים למעט חולין דאי לרבות חולין מדכתיב כאשר צויתיך בקדשים א"כ למה נכתב בעניינא דקדשים הא ילפינן מדרשא כאשר צויתיך אע"כ דאף דשחיטה גופי' נוכל לילף מכאשר צויתיך אפ"ה ל"ה ילפינן דהא כתיב בהאי פרשה דאו"ב גם מחו"ז שכתב רמב"ן דזה אזהרה נוסף על או"ב ובמחו"ז קיימ"ל רק בקדשים איתא דחולין מקדשים לא ילפינן ולכן כתיב בעניינא דקדשים לומר דילפינן חולין מקדשים לענין דשחיטה מצוה אבל לענין כונה לא ילפינן דומיא דמחו"ז דלא ילפינן] ומשנתינו דנקט נפלה דוקא ובהפילה כשר דאי פסול ע"כ רק מטעמא דל"ה זביחה א"כ לנקוט הפילה ובהא ניחא קו' התוס' דצריכותא לא דמיא דהא י"ל באמת דקאי אדרבא דאי לאו דרבא דמוקי משנה בתרייתא כר"נ דמכח זה ניחא לי' קמייתא ג"כ כר"נ אבל אי לאו דרבא ומשנה בתרייתא ס"ל דצ"כ דה"ה הפילה א"כ באמת גם קמייתא אתיא כמ"ד דצריך כונה והא דקתני כשירה משום דכונת של אחרים מהני כמש"כ הרשב"א ודו"ק:

כל הזבחים וכו' כדי שיתקבל הדם כולו בכלי וכו'. הנה רש"י מפרש דל"ה כאלו קיבל מהפר ויקשה למה לא מפרש כפשטי' ונראה ליישב דהנה בשמעתין מסיק דאת"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ומזה העלה הב"ש דגם לענין גיטין בעינן אויר שאין סופו לנוח כמו שכ' רבינו בזרק לתוך ביתה ויצא חוץ לרשותה אינה מגורשת ובזרק ארנקי כתב דהו' איבעיא דלא איפשטא וכבר עמד ע"ז הה"מ וכתב דאע"ג דגבי ממון לא איפשטא וע"ז העלה התב"ש דבאמת איפשטא מכח הך דזבחים דמסיק באת"ל דל"ה כמונח אלא שהוקשו עליו דגם לענין ממון נימא דאיפשטא האיבעיא דלא כמונח דמי והנה קו' זו יש ליישב לפמש"כ תוס' לחלק גבי כלי של לוקח ברשות מוכר דקני הוא לא קני דלרחוקה קאתי ה"נ יש לומר כיון דלרחוקה קאתי לכן שפיר מדמינן להך דזבחים דלאו כמונח דמי והיינו משום דגט הו' בעכ"ח ל"ה כדע"א מקנה אותה אבל בממון לא איפשטא מהכא דלא הו' כדע"א מקנה לכן לא נוכל לדמותו להך דזבחים דאי מציאה הו' כדע"א מקנה עדיפא מהך דזבחים דל"א דע"א מקנה.
אמנם באבני מילואים הקשה עוד אדברי ב"ש דהא עכ"ח לא דמיא להך דזבחים דבנכנס לתוך אויר מחיצות כלי באמת כמונח דמי רק כשלא נכנס לאויר מחיצות רק שרואין פני הכלי בהא הוא דאמרינן בזבחים דלאו כמונח דמי אמנם לי נראה ליישב דהנה לענין קנין כלי ל"ב שיהא לו דפנות לכן אף שנכנס לאויר הכלי לא הו' כמונח דהא אף אי חזינן לכלי כמאן דמליא וליכא דפנות כלל ג"כ קני א"כ בהמחיצות אין עדיפתא כלל משא"כ לענין קבלת הדם דבעינן דוקא כלי שיש לו בית קיבול ע"כ כיון שהגיע לבין אויר הכלי הו' כמונח שפיר ורק אי דמיא להך דמיא לקבלת הדם בכלי בעוד שהדם למעלה כנגד אוירו דזה שפיר דמיא לקנין דאויר כלי דקני אין משום דופני הכלי דאף אי חזינן דכמאן דמליא נמי קני וה"ה שם כשהוא למעלה כנגד אויר הכלי הו' כמונח אי לא נפחת אבל אי נפחת ל"ה כמונח וכן נמי לענין קנין בכלים שנפחת ל"ה כמונח וכן בחצר ל"ה כמונח שאין המחיצות משום קנין דאף בלא מחיצות קני מצד אויר חצר ורק הא דבעינן מחיצות רק לענין שיהא משתמר ולכן שפיר נפשט מהך דזבחים דאויר שאין סופו להניח ל"ה כמונח דאין סברא לחלק כמוש"כ האבני מילואים יען דנכנס לתוך אויר הכלי דלענין חוץ אויר הכלי אין לדמותו לקבלת דם דבעינן תוכו של הכלי משא"כ לענין קנין דל"ב מחיצות הכלי רק אויר הכלי ודו"ק.
עוד הקשה בא"מ סי' קל"ט דע"כ לא דמיא להך דזבחים דהרי מבואר בגיטין פ' המגרש לחלק כל שהוא דרך עלי' לא מתגרשת ולא הו' כמונח דאין עומד לנוח והכא בזבחים אין מחלק דהא בעי למיפשט מהא דזרק דאי אתה מודה דאי אפשר בלא זינוק והתורה אמרה דם מהפר יקבלנו [וכוונתו נראה דהנה רש"י ד"ה רואין כ' וז"ל דנהי קבלה מהפר בעינן והאי תוך לאו דוקא דהא לא אפשר רק על אוירו משמע דגם בקבלה אם הי' אויר מפסיק ל"ה כאלו קיבל מהפר ולכאו' תמוה הא קאמר להלן אי אתה מודה במזרק שאם בלא זינוק ופירש"י נמצא כשהוא יורד לכלי מן האויר הוא בא משמע דל"ב שיהא אויר מפסיק מהפר אל הכלי וע"כ הא דאיתא שם דצריך ווירודין לתוך הכלי אין משום דאי ל"ה קבלה מהפר אלא משום כדי שיקבלנו כולו וכמוש"כ רבינו בפרקין אך באמת גם לדברי קשה דהא עכ"פ בעינן שיתן ווירודין לתוך הכלי כדי לקבל דם כולו א"כ איך קאמר דא"א בלא זינוק דגם אי מזנק הוא בתוך אויר הכלי וצ"ל דאפ"ה כיון דאי מזנק הו' דרך עלי' הו' כבא מן האויר וכל שהוא דרך עלי' הו' כאלו מקבל מן האויר אלא דאפ"ה כשר משום דסופו לנוח וא"כ יקשה דגבי גט אמרינן כל דרך עלי' ל"ה כמונח] ונראה ליישב דהא דגבי גט אמרינן כל דרך עלי' ל"ה כמונח היינו משום דכשזורק חפץ למעלה הו' הוא כח אדם כדאיתא סנהדרין ע"ח וא"כ לגבי גט הו' כח הבעל ונתינה מכח הבעל הו' כבא לידה אלא דרך ירידה לרשותה דכל זמן שהוא דרך עלי' הרי הו' הכל מכח הבעל ול"ש שיהא נחשב כמונח ברשותה אבל בדם בשעת זינוק הו' אדרבא זה מיקרי דם מהפר דהא הזינוק בא בכח הפר לכן אף דרך עלי' ל"ה כאלו קלוט מהאויר אלא כאלו קיבלו מהפר וכשמתחיל לירד שוב הו' כמונח לתוך כלי א"כ הו' כאלו קבלו בכלי מהפר וקרינן בי' שפיר דם מהפר יקבלנו וא"ש מעתה ניחא דברי רבינו דלא מפרש כפירש"י משום דקשיא לי' הא דאמרינן בשמעתין דא"א בלא זינוק והא בעינן ווירודין לתוך הכלי א"כ הזינוק על פני אויר הכלי וא"ל דאיירא ברחוק מן הכלי דהא כל דהו' דרך עלי' הו' כקיבל מן הפר א"כ אי כפירש"י משום דל"ה כאלו קיבל מהפר קשה הא שפיר הו' כאלו קיבל מהפר דכל הזינוק אף אי ברחוק מן הכלי הו' כאלו קיבל מהפר ולכן מפרש רבינו דהטעם משום לקבל כל הדם כולו וא"ש.

כל הזבחים שקיבל דמן וכו'. העלה המל"מ דאף עם חזר ועירבן פסול וכתב ליישב מה דקשה מפ"ה ה"ט דשם איירא משעת טבילה וכאן משעת קבלה ושיעור הזי' היינו הזי' אחת לא כל מה שצריך לאותו קרבן ולדעתי נראה הוכחה שכן דעת רבינו דהנה במל"מ כתב שנראה מדברי רבינו שדין זה משעת קבלה צריך שיעור הזי' קאי על כל קרבנות משא"כ הך דפ"ה דבשעת טבילה צריך שיעור טבילה שלא יספוג היינו רק שייך בחטאת וטעמא דמילתא נראה לי דבודאי אי נאמר כתוס' ורש"י דקאי על כל הזי' דצריך באותו קרבן א"כ לא נדר רק בחטאת דגלי קרא כיון דזהו חידוש גדול אבל אי הכונה רק הזי' אחת א"כ שפיר ידעינן כן בדם בכל קרבנות דהא אפי' מנחה ילפינן מדם דאין קודש לחצאין והיינו יען דמסתברא דל"ח להקרבה כן נמי אי קאי אהזי' אחת שייך לילף לכל קרבנות כן דאין מתקדש פחות מהזי' אחת דל"ח להזי' והנה יקשה לדברי רבינו אי הכונה כקו' התוס' במנחות דף ז' מאי פריך לר"א לילף מדם דשאני חביתין מתוך שקרב לחצאין משא"כ דם ותי' דכונה יען דצריך כל ז' הזי' והרי חדא הזי' עבודה בפ"ע אפ"ה בעי כל ז' הזיות אף דקרב בפ"ע אין קדוש בפ"ע ולפי"ז לרבינו דחדא הזי' קאמר א"כ בפחות מהזי' לא שייך מתוך א"כ מ"פ לר"א מדם ועוד יקשה לאידך גיסא מאי מקשה מדם אדרבא נוכל לילף דכשר דשמו שם חדא עבודה דהיינו הזי' דקרב בפ"ע קדוש בפ"ע בקיבל הזי' אחת כן נמי בחביתין דקרב בפ"ע קדוש בפ"ע וכן הקשה בטה"ק.
ונראה ליישב בחדא מחתא דהנה רבינו בפי"ג מה' אלו סובר חביתי כה"ג דקרב חצי היינו חצי י"ב חלות ולפי"ז צריך הבנה מאי דקאמר ר"א מתוך שקרב קדוש הרי מה דקרב בפ"ע היינו החצי מכולו א"כ מאי מתוך שייך דהרי ל"ח כך להקרבה בשלמא אי קרב ו' חלות שפיר שייך מתוך שקרב ששה דהא חזי' להקרבה קדוש ששה אבל בקידש סולת שיעור ו' חלות הנה זה אין קרב זה החצי שקידש בפ"ע וצריך לומר דהכונה כך כמו דקאמר להלן דסולת קדוש בלא שמן ולבונה שכן מצינו בלחם הפנים כן כאן הכונה כיון שמצינו עכ"פ בחביתין שקרב החצי מהכל כן קדוש עכ"פ החצי אף שאין זה החצי ראוי להקרבה כיון שצריך החצי מי"ב חלות עכ"פ יש עדיפתא שקרב החצי מנחה ולפי"ז א"ש קו' זו דמדם אין להוכיח מדקדוש הזי' אחת היינו יען דחזי להקרבה בפ"ע דכל הזי' עבודה בפ"ע אבל להיפוך מקשה שפיר כיון דפחות מכדי הזי' דלא קדוש בדם יען דאין קרב לילף גם בחביתין כן כיון דהחצי שקדש אין חזי להקרבה כמו שהוא לא יהא קדוש ג"כ וכי תימא עכ"פ עדיף בזה דקרב חצי מנחה כמו דאמרינן דחשוב עדיפתא דמנחה בלא שמן קרב עין דמצינו בלחם הפנים א"כ אי אמרינן הא"ט גם בשאר מנחות ג"כ יקדוש חצי יען דמצינו שקרב בחביתין וא"כ גם דם יקדוש החצי דדם נילוף ממנחה אע"כ כיון דהוא עצמו לא קרב לא אמרינן מתוך ושפיר פריך.
ומה מאוד נתיישב בזה קו' התוס' לקמן מאי פריך אי רב כר"א סבירא לי' אמאי אין קדוש הא כאן שייך מתוך ותי' חדא דטעם דחזי להשלים הו' כמו מתוך וזה לכאו' דוחק ועוד תי' דלר"א גם בשאר מנחות כן ופי' בטה"ק דכונה דעכ"פ כמו דמצינו דקדוש סולת בלא שמן כן נמי כיון דקדוש בחביתין גם בשאר מנחות ראוי לומר דקדוש וזה דוחק דהרי עכ"פ ל"ק אי סבר כר"א יש לומר דהיינו דהוא עצמו קרב לכן קדוש אבל זה דחזי בעלמא ל"א דחזי גם בשאר מנחות דזה הוא מה דפריך בגמרא אח"כ דרב יליף מילתא ממילתא היינו מכש"כ דסבור בהא כר"א דקדוש אבל בס"ד דמילתא ממילתא לא יליף שפיר יש לומר דסבר כר"א אלא דלא יליף מחביתין אבל בחביתין שפיר קדוש כר"א יען דהוא עצמו קרב אבל לפי שיטת רבינו א"ש ברייתא דלדידי' יש לומר כב' תי' הנ"ל דהיינו דיש לומר דכאן קדוש החצי יען דקרב החצי והיינו ע"כ יען דדעתו למלאות להביא עוד החצי ולאפות כולם כאחת ולחצותם אח"כ לי"ב חלות א"כ שפיר מסתבר לומר דסברת דעתו למלאות מהני בכל מנחה שיהא קדוש ושפיר פריך וכן ניחא לומר שפיר כתי' השני כיון דגם בחביתין רק קדוש יען דקרב החצי מכל המנחה אף שאין זה החצי ממש קרב כן בכל מנחות קדוש החצי.
אך לכאו' יקשה א"כ מאי קאמר הגמרא לר"י דעתו למלאות שאני הא גם לר"א הטעם בחביתין רק דיען דקרב לחצאין אם ימלאו ביחד בכלי ואח"כ יחלקם וקרב לחצאין גם עתה קדוש לחצאין א"כ היינו הך דדעתן למלאות א"כ מ"ט דרי"ו דסובר דאין קדוש הא הו' דעתן למלאות אך הדבר ניחא דהנה לכאו' יש לומר דל"ד לדעתן למלאות דהיינו להוסיף מביתו משל חולין באותו כליו ממש עד שיעור אבל מה שדעתו אח"כ להחזיר מה שכבר קדוש בכלי ולערבם יחד ל"ח ממש כמו דעתן למלאות ואמנם לר"א קדוש שפיר ליקרב כיון דצריך עכ"ח לערבם יחד ל"ח ממש כמו דעתן למלאותן ודייק כן מדם דהא לדעת רבינו בדם ג"כ איירי בקיבל בפחות מכדי הזי' בכלי ופחות מכדי הזי' בכלי זה א"כ א"ר להזות רק צריך לערבם לכלי אחר והו' ג"כ כמו דעתן למלאותן אפ"ה פסול דעכ"ח בכה"ג לד' לדעתן למלאותן ולכן גם בחביתין אין קדוש לחצאין דלד' למלאותן ואמנם לר"א קדוש שפיר ליקרב כיון דצריך עכ"ח לערבם א"כ הו' כמו דעתן למלאותן ובמש"כ ניחא מה דקשה לדעת רבינו דקרב חצי מי"ב חלות א"כ מ"פ הגמרא דניליף מדם הא כאן בחביתין במה שהקדישן עתה בכל ע"כ ל"ח להקרבה דצריך לערבם בכלי עם השמן ולאפותם ולחצותם אח"כ א"כ עכ"ח לא נפ"מ בהקדישה אלא דקדוש להצריכה פדיון וא"כ לא דמי לדם דהקידוש הוא לבררו לחלק גבוה להקריבו ע"כ ל"א קדוש לחצאין וכן הקשה בטה"ק במנחות דף מ' אבל לפמש"כ ניחא דפליגי שפיר אי קדוש להקרבה דר"א סובר דקדוש ליקרב כיון דדעתן למלאותן כשר לערבם כדי להקריבו אח"כ החצי ולר"י אין קדוש ליקרב ע"י מה שדעתן למלאותן ולערבם יחד וע"כ לא מהני אפי' ערבם יחד כל הי"ב חלות ולפי"ז לענין לפדות גם כר"י יכול להיות דמודה דאין יוצא לחולין ודבר זה מוכרח לדעת רבינו דסובר בפ"י מפסהמ"ק דאף דאין דעתן למלאות קדוש עכ"פ ליפסל [היכא דקדשי פסולין] וא"כ גם כאן פסול ויפסול לחולין לר"י [ומה שהביא בטה"ק ראי' מקידוש שקודם קמיצה דהו' עג"ק וקידוש לחלק גבוה פסול עג"ק לק"מ דהרי מנחת כהנים אין להם קמיצה ורק הקו' משום דצריך לבללם בכלי אחר ע"ז שפיר כתבנו דגם בפחות מכדי הזי' צריך ע"כ לערבם יחד ודו"ק].
ובזה יש ליישב מה שהקשה עוד בטה"ק לשיטת רבינו דעכ"פ קדוש ליפסל דא"כ גם בחביתין גם לרי"ו קדוש ליפסל א"כ מאי פריך אדרי"ו חצי מנחה ודעתו להוסיף קידש הא התם לא מיירא לענין הקרבה דהא בשעת קמיצה צריך ע"כ שתהא יחד כל מנחה ובקידש זה סגי אעכ"ח דכונה לענין לצאת לחולין דקדוש או לענין לפסול וא"כ אין כאן קו' מחביתין אידי ואידי קדוש לפסול והנה עדיפא יש להקשות לכאו' דהרי חביתין לדעת רבינו מקריב חצי יב"ח וא"כ צריך בלא"ה לבללם בכלי קודש ובאותו קידש סגי ורק רי"ו קאי אקודם שבללם לענין לקדוש לפסול דלר"א ולרי"ו אין קדוש לפסול וכן בהביא חצי עשרון ודעתו למלאות דקידוש ע"כ צריך אח"כ למלאותן דקמיצה צריך כולן שלם ורק קאי אקודם שיביא דקדוש לרי"ו לפסול ושלא לצאת לחולין ושפיר פריך בגמרא אבל לדעת רבינו דע"כ גם לרי"ו קדוש לפסול בשלמא אי אין צריכין להקריב יב"ח א"כ מצי פליגי שפיר לענין הקרבה ממש אי קדוש ליקרב הששה חלות אבל לרבינו דסובר דמקריבין חצי יב"ח א"כ פליגי עכ"ח לענין פדיון דלרי"ו לא פסל ויוצא לחולין ומפ"ג מה' פסהמ"ק מוכח דסובר דעכ"פ קדוש ליפסל וא"כ דבריו סותרים זה את זה אך לפמש"כ ניחא דהא דלר"י אין קדוש היינו ליקרב לענין אם ימלאנו ויקמוץ יהא כשר להקרבה ושפיר פריך מ"ש מחביתין דלא קדוש ליקרב אף אם חזר ועירבן והי' דעתן לערבן והו' כמו דעתן למלאותן וע"ז משני דעתן למלאותן שאני והכונה דשאני דעתן למלאות מדעתן לערבן דדעתן למלאות ממה שיבוא מביתו לתוך כלי קדוש שפיר ליקרב אבל דעתן לערבן יחד מה שכבר קדוש בכלי ל"מ ואין קדוש ליקרב כיון דקדוש כבר ליפסול עכ"פ כבר איקבע לקדושה קלה שא"ר להקרבה.
וניחא עוד מה שהקשה בטה"ק איך פליג ארי"ו דהא לרי"ו ע"כ אין קדוש לחצאין אפי' דיעבד דאי יקדש אמאי קאמר אבל דעתו להוסיף מתקדש אם לענין הקרבה פשיטא אעכ"ח הא דקדוש היינו אף שלא הוסיף עדיין אמאי נפ"מ ע"כ ליפסל ולצאת לחולין וא"כ אי אין דעתו להוסיף ג"כ כשר בדיעבד וא"כ עכ"ח פליג אר"א [והיינו לתי' אחד בתוס' דר"א לית לי' מתוך רק בכל מנחות כן] ולפמש"כ ניחא דהנפ"מ באמת שפיר ליקרב אם מהני בדעתו להוסיף ולהוסיף אח"כ שיקרב אבל באין דעתו להוסיף לא מהני בהוסיף אח"כ יען דכבר אהני קדושתו ליפסל כמוש"כ רבינו א"כ איקבע באותו כלי לקדושה קלה לא מהני חזר והוסיף וכן נראה מפירש"י דף פ"ז שכתב לפרש מקדישן ליפסול דלא מהני להחזירן לעשותן שכבר נתקדש בפסול ובפרט לפמש"כ הכ"מ בפ"ג מפהמ"ק דהא דאין דעתו למלאות קדוש ליפסול יצא לו לרבינו מהך דדף פ"ז לפירש"י דלא מהני חזר וקדשו א"כ הרי מבואר דטעמא של רבינו דהא דקדוש ליפסול היינו דל"מ חזר ומלאן וקדשו כיון שלא הי' דעתן למלאות וכמו שבארנו היטב.
והנה יש עוד נפ"מ אי הו' כדעתן למלאות דל"מ דאין כ"ש מקדש שלא מדעת א"כ אם דעתו הי' להוסיף והוסיף קדוש ליקרב אף שלא הי' דעתו לקדשו שנית החצי שכבר קידש אבל באין דעתו להוסיף ואם הוסיף אח"כ ולא הי' בדעתו לקדש השני שכבר קידש פוסל וכן בהא דפליגי בחביתין דקדוש היינו ג"כ לענין הקרבה אם עירבן ולא הי' בדעתן לקדש ואין מקדש שלא מדעת ולר"א קדוש לחצאין וא"צ דעתן לקדש שנית ובמש"כ יש ליישב קו' תוס' דגמרא פריך מ"ט דרי"ו והוק' דנימא טעמא דידי' מדם ולפמש"כ יש לומר מדם ידעינן רק מנחה בעלמא דהרי ע"כ יחזור ויקדשנו בכלי לבלול עם השמן ואח"כ יחלקנו לדעת רבינו לזה צריך קרא למעט דאפ"ה ל"מ ושפיר פריך מ"ט.
והנה לכאו' יש להקשות עוד מאי פריך לילף מדם הנה מדם רק ילפינן דאין קדוש אבל דיפסול ולא יהא מהני חזר וקידוש מנ"ל בשלמא בדם הא הטעם דל"מ חזר וקדשו משום דא"כ הו' כנשפך על הרצפה ע"כ ל"מ עירבן אבל בחביתין למה לא יהא מהני כשחזר ועירבן שיהא קדוש ליקרב כיון דלרבינו ע"כ צריך לערבן עם כל הסולת והשמן א"כ יקדשנו אז כשיהא הכל מעורב יחד ולכאו' יש לומר דיש קרא דממחציתה דיביא שלם ואח"כ חוצהו רק אי לאו דילפינן מדם ע"כ אין קפידא בחצי ודרשינן לענין יביא מביתו אבל כאן דילפינן מדם דאין קודש החצי רק תאמר יקדשנו שנית ע"ז שפיר יש קרא דמחציתה דבעי שלם דוקא היינו תחילה בשעת הבאה וקידוש או יש לומר כמו שכתבתי לעיל בוודאי אין קדוש לפסול מהני חזר וקידשו אבל כיון דקדוש ליפסול א"כ יש עליו שם קדושה גרוע ל"מ חזר וקידשן אח"כ אף דר"י בדף ט' קאמר דקדושת כלי לא קבעה בחסרה קודם קמיצה יש לומר היינו שהי' שלם בשעת הבאה אבל בהיתה חסרה כיון דיש קדושה עליו לפסול ע"י זר איקבע קדושה קלה דלא יהא מהני חזר להוסיף למחזי להקרבה.
הנה איתא במדרש פ' אמור על קרא דאיש איש אשר ישחט עולה וזבח הה"ד ויתרון ארץ בכל הוא אפי' מה שאתה רואה יתרון בעולם הקב"ה עושה בהם שליחותו מלך לשדה נעבד לפי שהי' שוחטין לע"ז והנה בקרא יש לדקדק דכתיב למען אשר יבואו בנ"י וכו' וזבחו זבחי שלמים אותם תיבת אותם מיותר והי' די לומר וזבחו זבחי שלמים לד' וכן מש"כ וזרק הכהן את הדם והקטיר החלב המזבח זה הכל כמיותר דהרי כל מעשה הקרבנות כבר נאמר במקומו וכ"כ לפרש לעיל בפ"ג מה' אלו עיי' בפנים וכעת ראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת שכתב לפרש דתוס' הקשו לר"ש דס"ל שחיטת קדשים שחיטה שא"ר משום דאין הבשר מותר עד אחר זריקה הרי ר"ש ס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי ונראה כיון דכ"ז שלא הקטיר אימורים לא מישתרי בשר א"כ אף אחר זריקה אין מותר עד אחר הקטרה ומחוסר שני מעשים בהא ל"א כזרוק כדאמרינן בפסחים דף ל"ח דתרי הואיל לא אמרינן והנה כאן כתיב וזבחו זבחי שלמים אותם היינו שנים יחד דמותר לשחוט או"ב יחד ואמר הטעם אף דשחיטה דקדשים הו' שחיטה ראוי' לר"ש דעומד לזרוק כזרוק דמי מ"מ קרי וזרק הכהן והקטיר הכהן א"כ הו' מחוסר תרתי ל"א כאלו כבר נעשה אלא דאכתי קשה נימא מיגו דמהני שחיטה לקדשים והו' שחיטה ראוי' יהא נמי שחיטה לגבי או"ב רק דיש לחלק דזה רק במידי דניחא לי' בעצמו אבל בקרבנות בגוף הדבר הרי הקב"ה לא צריך לקרבנות רק מחמת שלא יזבחו לע"ז בכהא"ג לא אמרינן מיגו וז"ש הה"ד ויתרון ארץ בכל הוא כן נמי בזה דבעצם אין הקב"ה צורך בו ומלך לשדה נעבד דהיתר הקרבנות מחמת שהי' זובחין לע"ז ע"פ השדה א"כ גופייהו לא ניחא לי' בהם לכן לא שייך מיגו וזה דסיים הכתוב ולא יזבחו עוד זבחיהם דבא ליתן טעם למה הו' שחיטת קדשים שחיטה שא"ר לגבי או"ב למה לא נימא דעכ"פ לקדשים גופייהו הו' ש"ר דאי נחר לא מיזרק דם ואי שחיטה מזרק דם לזה אמר ולא יזבחו עוד זבחיהם דא"צ בעצם רק שלא יזבחו לע"ז א"כ לא חשבי' בי' ולא שייך מיגו את"ד.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה