אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה יא

הלכה י

אין סומכין אלא בעזרה וכו' והוא שסמך בכל כחו ואין סומך אלא טהור ואם סמך הטמא סמך. ובכ"מ כ' משום דבזבחים דף ל"ב אהא דתנן שחיטה כשרה בטמאים ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומשני מדרבנן ומפרש ד"ה סמיכה נמי קאי ומשום הכי אם סמך סמך ואפי' א"ת שסובר דסמיכה בטהורים דאורייתא כשסמכו הטמאים אפי' אם נאמר דלא הוי סמיכה הא אמרו אם לא סמך כפר ובלח"מ הקשה עליו דשם פריך מ"ש סמיכה דכתיב לפני ד' ושחיטה נמי כתיב לפני ד' ופירש"י מ"ש סמיכה בטהורים מדאורייתא דכ' לפני ה' משמע דסמיכה מדאורייתא בטהורים גם מה שתי' עוד דאם לא סמך כיפר קשה דהא אמרינן מעלה עליו הכתוב כאלו לא כיפר והנה על קו' הלח"מ השני' י"ל פשוט דהני מילי בטהור ששיירי מצוה לא נחשבו בעיניו ולא עשאה בזה הוא דלא כיפר לכן בקום ועשה וסמוך הוא עומד אבל טמא שאין בידו לסמוך דא"י לכנס כ"ז שהם מחוכ"פ בודאי כיפר אפי' אם לא סמך שהרי התורה חייבתה להביא קרבנותיו גם מצינו בהדיא דרחמנא אמר וכיפר עליו גבי טמאים ומצורעים ואם איתא דאם לא יסמוך הטמא לא הי' מתכפר איך כתב קרא לגבי טמאים דכיפר ולכן אף דס"ל לרבינו בפ"ב מביאת מקדש ה"ט דמחכ"פ שנכנס לעזרה אין בו לאו ולא כרת א"כ מה"ת בקום וסמוך מ"מ הואיל וגזרו רבנן שלא יכנס לעזרה עד שזורק עליו הוי אין בידו לסמוך ולא דמי לטהור וכן העלה בספר עיני אברהם ובהא ניחא לי לישב מה שהקשו תוס' בגיטין דף כ"ט הא כל שא"ר לבילה בילה מעכבת בו וכיון דטמא א"ר לסמוך א"כ סמיכה מעכב להנ"ל ניחא כיון דכתיב בי' להדיא כפרה במחכ"פ א"כ גלי קרא דאין מעכב אלא הא קשיא כיון דרבינו ס"ל בפ"ג מביאת מקדש ה"י דביאה במקצת ל"ש ביאה מ"מ מדרבנן א"כ ס"ל דל"ה ביאה א"כ גם טמא באמת סומך דהא בגמ' מוקי הא דאין סמיכה אלא בטהורים כמ"ד ביאה במקצת ש"ב ועוד קשה ממה דאמרינן לקמן באותה סוג' מיתבי וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים ואי אמרת דסמיכה במצורע דאורייתא בטמאים נמי משכחת לה ומשנינן איפוך סמיכה במצורע לאו דאורייתא תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ויקשה לפמש"כ הכ"מ דזה רק מדרבנן אמאי לא משני הכא דזה מדרבנן ואנא דאמרי סמיכה בטמאים דאורייתא מוכח דסבירא לי' לסתמא דתלמודא דהאי דברייתא דסמיכה בטהורים מדאורייתא קאמר ועוד קשה לשינויא בתרא דכ' הכ"מ דלעולם דאורייתא אלא דס"ל אם סמך כיפר א"כ אמאי לא מסייע לי' לעולא מהאי ברייתא דסמיכה בטהורים יען דביאה במקצת ש"ב עוד קשה אם איתא דסובר רבינו דסמיכה בטהורים מה"ת א"כ אמאי פסק דביאה במקצת ל"ש ביאה דהא בשמעתין מוכח דהא בהא תליא דאי סמיכה בטהורים אז ע"כ ס"ל דביאה במקצת ש"ב:
ולישב בזה העלה בספר עיני אברהם דרבינו סובר דהא דמשני קסבר ביאה במקצת ש"ב אין זה עיקר אלא אשינויא אחרינא סמוך דאמרינן בתר הכי איכא דאמרי אר"י הסומך בכל כחו בעינן גזירה שמא יכנס ראשו ורובו ולפי איכא דאמרי יצא לנו דאפי' אי לש"ב גזרינן שתהא סמיכה בטהורים ולא בטמאים משום שמא יכנס ראשו ורובו כדי לקיים מצות סמיכה בכל כחו ולכן גזרו דאין סומך הטמא כלל דאפשר דיבוא לידי חיוב כרת בהכנסת ראשו ורובו ולכך כ' רבינו דאין סומך אלא הטהור כיון דכ' דצריך סמיכה בכל כחו גזרינן שיבוא להכניס ראשו ורובו וניחא נמי דלא יקשה אמאי לא מסייע לי' לעולא מהך ברייתא משם דאפשר לדחות לעולם ביאה במקצת לש"ב והא דקתני סמיכה בטהורים הוא משום גזירה שמא יכניס ראשו ורובו יעוש"ה שהאריך ועוד תי' לקושיא זו דסובר אפי' אם נאמר ביאה במקצת ל"ש ביאה אפי"ה סמיכה בטהורים דאורייתא היינו סמיכה כדינא בכל כחו זהו דוקא בטהורים ולכן לא מצי לסיועי לדעולא די"ל דסמיכה בכל כחו רק בטהורים דלא אתי עשה דסמיכה ודחי ל"ת דאל המקדש לא תבוא דהו' ל"ת שיש בו כרת ואולם שני התירוצים דחוקים לומר דבתי' קמא ידע ג"כ מגזירה שמא יכניס ראשו ורובו וכן תי' השני דהכונה סמיכה בכל כחו דא"א רק שיכנס כולו זהו דאורייתא דחוק דהא משמע בסוג' דמשום סמיכה בכל כחו א"צ דוקא לכנס לכן אומר לפמש"כ בפ"ג מביאת מקדש דבהא דביאה במקצת ש"ב יש שני טעמים חדא דמיחשב כאלו נכנס כולו או דבאמת גם אמקצתו חייב וא"כ לפי"ז י"ל דהכי קאמר גם לתירוץ קמייתא דמשני קסבר ביאה במקצת ש"ב היינו דהו' ס"ל דטעמא משום דס"ל סמיכה בכל כחו בעינן א"כ כניסה כזו הו' כנכנס כולו והא דס"ל לרבינו דל"ש ביאה היינו דל"א דחייב אמקצתו דהא ל"א אבל היכא דסומך בכל כחו דאיכא סברא לומר דהו' כנכנס כולו בזה שפיר הו' שמה ביאה והא דגמ' משני אח"כ דסמיכה בכל כחו ומשום גזירה הכונה דאפי' תאמר דהא דביאה במקצת ש"ב היינו דנחשב כאלו נכנס כולו א"כ למ"ד ל"ש ביאה לית לי' האי סברא אפ"ה כיון דסומך בכל כחו איכא גזירה שמא יכנס באמת ראשו ורובו וא"כ ניחא דלא מצי לסיוע לעולא די"ל דביאה במקצת ל"ש ביאה דלא חייבה תורה אביאה במקצת אבל היכא דסומך בכל כחו אף דלא נכנס כולו ממש חשוב כנכנס כולו ובהא שפיר חייב אמקצתו וא"כ שיטת רבינו בין אי נאמר כתי' קמא של תוס' דהא דכ' רבינו דאין סומך אלא טהור היינו מדרבנן בין אי נאמר דתי' שני של כ"מ דסמיכה בטהורים דאורייתא היינו מהא"ט דסמיכה דבכל כחו בהא שפיר ביאה במקצת משום דהו' כנכנס כולו דהא דקיימ"ל דל"ש ביאה היינו היכא דליכא בביאתו כל כחו דאין לאסור ולחייב משום ביאה במקצת אלא מטעמא דגם אמקצתו איכא חיובא ובהא קיי"ל דל"ה דאורייתא אבל היכא דהו' ביאה בכל כחו שפיר הו' כנכנס כולו שפיר י"ל דהו' דאורייתא דהו' כנכנס כולו אף שלא נכנס כולו ממש:
ואמנם כ"כ לעיל די"ל דבאמת דרבינו ס"ל ביאה במקצת שמה ביאה מדאורייתא א"כ לא קשיא קו' העיני אברהם רק דאפ"ה אנו צריכין לחילוק זה שאמרנו דבכל כחו שאני כדי לישב קו' העיני אברהם דעכ"פ תקשי דתסייע מהכא לעולא דביאה במקצת ש"ב אע"כ דיש לחלק ולומר דאין ראי' משום דאף דנאמר דל"ש ביאה דלא חייבה תורה אמקצת ביאה אבל היכא דסמך בכל כחו דאיכא סברא לומר דהו' כנכנס כולו שפיר י"ל דביאה במקצת כהא"ג ש"ב דהו' כנכנס כולו ודו"ק והוא נכון:

אין סומכין אלא בעזרה וכו'. הנה בביצה בההוא עובדא דהלל דהביאו קרבן לסמוך ולזבחי שלמים וכו' כתב בספר חכמת מנוח שם דיש לומר שהי' להם מקום מיוחד בעזרה לסמוך שם כמו שיש מקום מיוחד לשחיטה בצפון בקצת הקרבנות ובזה ידעו תלמידי שמאי שרוצה לסמוך ומשמע דלא הקפידו אלא על הסמיכה ולא על ההקרבה עיי' תוס' חגיגה ז' ע"ב אע"ג דפליגי ב"ש במתניתין אהקרבת עולה ג"כ יש לומר דכבר הוקבעה הלכה בהקרבה כב"ה אבל בסמיכה עדיין לא הוקבעה וקשה דבסמוך אמר נקבה הוא וזבחי שלמים והרי בסמיכת שלמים נמי פליגי במתניתין ובברייתא תרווייהו דאין סמיכה ביו"ט אפי' בשלמי חובה וכש"כ בשלמי נדבה דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אפי' למ"ד קריבין אין סמיכה לב"ש ביו"ט וצריך להיות מערב יו"ט ודוחק לומר דאתיא כמ"ד קריבין וסבר דסומכין אפי' לב"ש ביו"ט דלא אשכחן שום תנא דפליג בזה וגם דוחק לומר דלסמוך עלי' לאו דוקא דב"ש ידעו שבא לסמוך שב"ש לא ידעו שבא לסמוך אלא להקריב ידעו והא דנקט לסמוך האמת נקט דהלל כוון לסמוך ג"כ ובשלמים סברו תלמידי ב"ש שסמך מאתמול או סברו שאין צריך סמיכה כחד תנא דברייתא וכל זה דוחק אלא נראה שיש ג' מיני שלמים (א) שלמי חובה כגון שלמי חגיגה (ב) שלמי נדבה שכבר התנדב בהם קודם יו"ט שלא לצורך יו"ט (ג) שלמי נדבה שהם לצורך יו"ט לצורך אונ"פ שצריך לאכול בשר ביו"ט והנה (הא') לשחוט ביו"ט ולהקריב ממנו אבל הסמיכה צריך לעשות מאתמול לחד ברייתא כיון דמאתמול ידע שחייב להקריב במועד (הב') שלמי נדבה אין קריבין ביו"ט כלל ואפי' למ"ד קריבין אין סומכין אלא מעיו"ט כיון דידע מאתמול שחייב בנדבה (הג') שלמי נדבה שהתנדב ביו"ט משום שצריך לאכול בשר ובירושלים לא הי' רשאין לשחוט שום בהמה לחולין אלא לשלמים בבהמ"ק משום שנאמר כי ירחק ממך המקום וכו' כי ירחיב ודרשו חז"ל בריחוק מקום אתה זובח חולין ולא בקירוב מקום כמו בהיותם במדבר ואלו השלמים יכול לסמוך ולהקריב מהם ביו"ט כיון שלא ידע מאתמול שיצטרך להם את"ד.

סמך חוץ לעזרה חוזר וסומך מבפנים. והנה הכ"מ לא מצא מקור לדברי רבינו ובאמת הוא ת"כ הובא בתוס' יומא דף מ"ה ד"ה הו' שחוזר וסומך מבפנים.
בענין תשובה הנה בתה"ד וכ"כ בב"ש סי' מ"ב דהא דאם הרהר בלבו הו' צדיק משום דאמר ע"מ שאני צדיק אבל לענין עדות לא מתכשר עד דחזינן דעשה תשובה ואמנם הנה ראיתי באו"ז בשו"ת סי' קי"ב דלא מחלק כן וס"ל דגם לעדות הו' כשר מיד כשהרהר בלבו וז"ל האו"ז וכן קבלתי מרבינו שמחה שכל בעלי תשובה צריכין טבילה וכו' אעפי"כ אין הטבילה מעכב דמי שהרהר בתשובה הרי הוא כצדיק גמור לכל התורה כולה אלא שצריך לצער עצמו ולסגף גופו להתכפר לו מה שכבר עשה וראי' לדבר מקידושין על מנת שאני צדיק אפי' רשע מקודשת שמא הרהר בלבו תשובה ואעפ"י שעדיין לא עשה שום דין וכו' והקב"ה נותן לו שלום דכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב שזה שהי' רחוק ונתקרב וההיא דזה בורר דאמר ר"נ החשוד על העריות כשר לעדות א"ל ר' ששת עני מרי ארבעים בכתפי וכשר לעדות אין לפרש דה"ק שהי' חשוד ועתה אינו חשוד אלא שלא קיבל דין עדיין פסול התם אין הפירוש רק אלא החשוד דקאמר שעדיין חשוד אבל אם לא הי' עדיין חשוד הי' לכו"ע כשר אעפ"י שלא קיבל דין עדיין הואיל שרוצה לקבל ולדברי תה"ד מאי קשיא מהך דפ' זה בורר דרק דהיכא דאמר ע"מ שאני צדיק לכך מתכשר אבל בעדות דלא עשה מידי דלא קיבל דין עדיין פסול באמת ונראה דתליא בפלוגתא ראשונים דהנה בכתובות דף י"ח איתא במשנה אם אמרו פסולי עדות היינו נאמנים ופירש"י משחק בקוביא אמנם הר"י מיגאש כ' דאפי' בגזלן נאמנים שעשו תשובה ונראה דתליא זה בפלוגתא דא דלשיטת האו"ז דאפי' בפסולי דאורייתא כל שאמרו פסולי עדות היינו אבל עתה כבר עשינו תשובה אף שלא קבלו דין עדיין כשר לעדות אבל רש"י דמפרש רק במשחק בקוביא נראה להדיא דס"ל בפסולי דאורייתא אף שאמרו פסולי עדות היינו אבל עתה כבר חזרנו בתשובה לא מהני עד שיקבלו דין וזה דלא כא"ז רק כמוש"כ בתה"ד.
הנה בתומים סי' ל"ד סקכ"ח הקשה א"כ באמר רבעתי ועשיתי תשובה יהא ג"כ נאמן שעשה תשובה ויהא כשר לעדות ונראה ליישב עפמש"כ רבינו אהא דאמרו חכז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר רק אפשי ותורה אסרה מהא דכתיב נפש רשע אותה רע ותי' בדבר שהשכל מחייב הו' רשע אם מתאוה לרע אבל בדבר שהוא ממצות שמעיות לא מיקרי אם רוצה הי' לעבור את"ד וא"כ ה"נ אף אי עשה תשובה עכ"פ מיקרי נפש רשע אותה רע א"כ אין נאמנים שעשו תשובה אבל בלאו דגזילה דכתיב בתורה דמהני תשובה והשיב את הגזילה שפיר יש לומר דאם עשו תשובה א"כ מעיקרא לאו רשע מיקרי ולכן נאמנים שעשו תשובה אמנם לשיטת רש"י דס"ל דרק איירא בגזלן דרבנן יש לומר דנמי הא"ט דבגזלן כתיב חבול רשע גזילה ישלם דאף אם משלם רשע מיקרי וכבר הקשה במרי"ט חחו"מ סי' מ"ט מ"ט יהא מיקרי רשע כיון דעשה תשובה וקרא כתיב והשיב את הגזילה לפמש"כ ניחא דכיון דעכ"פ מעיקרא נפש רשע אותה רע מיקרי לכן אף דמשלם מיקרי רשע [אם לא היכי דמעצמו נתעורר להשיב דזה מיקרי קיבל דין דבודאי נתחרט מעיקרא על גוף המעשה] משא"כ בשאר עבירות שהם ממצות שמעיות מיד שהרהר בלבו לעשות תשובה צדיק מיקרי.
והנה בשו"ת חס"ו או"ח סי' קע"ח כתב מדידי' ככל דברי האו"ז דתשובה רק מהני על להבא וסיגופים רק לכפר על מה שעבר להנצל מפרעניות ומעונשי שמים רק דזה שייך גבי קב"ה הבוחן לבבות אבל לגבי בי"ד אין אנו מאמינים עד שנראה בו סימני תשובה כגון אילך למקום שאין מכירים ויהא נראה ממעשיו הטובים שעשה תשובה לפי"ז מה קשיא לי' לאו"ז מסנהדרין דלגבי עדות בי"ד בודאי אצל בני אדם עדיין חשוד מיקרי ופסול לעדות וכן ניחא קו' התה"ד מכל עדות אמאי לא נאמר דילמא עשה תשובה דלגבי בני אדם עדיין חשוד מיקרי אף אם אמר לעשות תשובה כל זמן שאין אנו רואים ממעשיו שהתחרט ועשה תשובה אמנם לענין אח מומר דעת האו"ז סי' תכ"ד דאין זוקק ליבום דל"א דילמא עשה תשובה כיון דלא עשה מעשה וכ"כ בתה"ד סי' קכ"ג דאח מומר אין לו זיקה מה"ת דל"א דילמא עשה תשובה אף דאמרינן דמומר שקידש קידושיו קידושין היינו כיון דקאעביד מעשה בידים אמרינן שמא הרהר תשובה בלבו משא"כ לענין זיקה אך דעת רש"י בתשובה הובא בתשו' מיימוני ה' אישות סי' י"ד דמומר אעפ"י שחטא ישראל וקידושיו קידושין ובשו"ת חס"ו ח"ב סי' ע"ד הקשה אטו מי שיש לו בן שהמיר ר"ל ואין לו זרע קיימא זולתו תהא אשתו זקוקה ליבום לעולם כי אם לא הרהר הבן המומר תשובה לא הו' לו זרע וזקוקה ליבום ומ"מ אסורה ליבם דילמא הרהר בתשובה והו' בנו ואסורה ליבם וחולצת ולא מתייבמת ודין זה חדש לא נזכר בשום פוסק אמנם לי נראה דבר חדש דהנה בהא דאיתא בסנהדרין דף מ"ד דאעפ"י שחטא ישראל הוא לכאו' מאי רבותא דהא בעכו"ם הוא ג"כ כן כמו שפירש"י בע"ז דף ו' דכיון דעכו"ם מצוה על אמה"ח אסור להושיט דב"נ מצוה על זה דאף דעמד ויתר גוים היינו דלא מקבלי שכר על מצוה אבל מיענשי אי עברין על ז' מצות לכן אסור להושיט לו הרי אף דחטא לא פקעי ממצות שלהן אבל ניחא דזה גופא החילוק דבישראל אף שעבד ע"ז אי מקיים המצוה אין לו שכר דמעשה קוף בעלמא קעביד ולפי"ז ניחא מומר שקידש מצוה אין לו שכר דמעשה קוף בעלמא קאעביד ולפי"ז ניחא מומר שקידש מצוה מקבל שכר ובנכרי עמד ויתר גוים אף אי מקיים קידושיו קידושין דהכא דעשה מעשה שיש בו מצוה הרי מקבל שכר עליו ונחשב למעשה טוב אמנם לענין אח מומר שנאמר דמיקרי אח בהא גם בישראל לא אמרינן אעפ"י שחטא ישראל הוא וממילא אחי' הוא משום דאף אי עביד מעשה מצוה הו' מצוה משום זה לא הו' אחיו במצות כיון דקעבר על שאר מצות שבתורה דהא חיוב המצות מוטלת עליו דאי הו' מקיים הו' מקבל שכר א"כ אינו אחיו במצות ולא יקשה כקו' התה"ד דעכ"פ אח הוא מלידה ומבטן ולענין יבום אזלינן אי הוא אחיו מבטן ומלידה דהא כתיב כי ישבו אחים יחדיו והיינו דבעינן כשאר אחוה בישראל דלא מיקרי אחיך כשאינו מעשה עמך דהא גם עתה מצוה על מעשה המצות אמנם בהניח בן מומר אדרבא אמרינן מהא"ט גופי' כיון דחייב עדיין במצות ואי מיקרי ועביד מצוה מקבל שכר עליו לכן מיקרי זרע פן יקיים מצוה אחת בימיו דנהי דלא מהני ולא חיישינן שמא הרהר תשובה בו אבל להא חיישינן שמא יעשה מצוה אחת ועי"ז אותה מצוה לא פקע מיני' שם זרע כיון דהמצוה נחשב למצוה.
אמנם מה שהקשה שם בחס"ו מעשיו דכתיב כי אחיכם בני עשיו וכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וכמוש"כ רמב"ן פ' דברים הרי דמומר מקרא אחיך ובישמעאל אדרבא דרשינן שאינו באחוה מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע וזה יקשה לכאו' גם לדרכי דהרי חזינן עכ"פ דיותר מיקרי אחוה משנקרא זרע אמנם יש לומר דא"ש דישמעאל שנתמעט שאינו מזרע אברהם הוא משום דאינו משרה אמנו וכיון דלא מיקרי זרע כש"כ דלא מיקרי אחוה אבל עשיו דעמד ויתר גוים דהו' עשיו בכלל זרע כמו ישראל מומר דהא אי הו' מקיימין מצות הו' מקבלין שכר ולכן גם אחיך מיקרי דמתולדה אח הוא ליעקב כדכתיב בקרא כי אח הוא ליעקב דבעשיו דלא בעינן בעשיו שיהא עושה מעשה עמך ולא כתיב בדידי' כי ישבו אחים יחדיו אדרבא אסור לדור יחדיו פן ילמוד ממעשיו לכן מיקרי שפיר אחיו וגם זרע יצחק אמנם אחר שבאמת עמד ויתר גוים באמת לא מיקרי בני עשיו זרע יצחק דאף אי מקיימין מצוה אין מקבלין שכר ובהא מיושב הא דכתבו המפרשים דלא צריכין לומר לזרע יעקב תזכור דעשיו אין זרע אברהם משום דעתה דעבר עמד ויתר גוים אין מיקרי זרע יצחק ומכש"כ דלא מיקרי אחיך והוא דבר חדש.
והנה בספר כתורה הזאת שהוצאתי לאור בימי חורפי בארתי מטעם אחר לא מיקר זרע יען שנשאו נשים נכרים משאר עמים.
והנה במרי"ק כתב דמומר שיצא מדת ונתדבק לאומות לא חשוב אח דגרע משאר מומר וע"ז ול"א אעפ"י שחטא ישראל הוא לפימש"כ מוכח מפירש"י דאין לחלק דאפי' בב"נ דאי לאו דעמד ויתר גוים ל"ה פקע מיני' חיוב המצוה א"כ כש"כ בישראל שנדבק לאומות עדיין שם ישראל עליו דאי עביד מצוה מקבל שכר עליו.

סמך הטמא סמך. הקשה בכ"מ בגמרא אמרו מה סמיכה בטהורים ואפי' בדיעבד לא הו' סמיכה ותי' מדרבנן ולח"מ השיג דבודאי מה"ת משום דכתיב לפני ד' ולכן תי' כיון דפסק ביאה במקצת ל"ש ביאה א"כ אפשר בהכנס ידיו לסמוך אלא מדרבנן גזירה דיבוא למשוך וקשה לי על דבריו הרי רבינו כתב להלן דבעינן סמיכה בכל כחו וגמרא דקאמר קסבר ביאה במקצת היינו משום דסובר דל"ב בכל כחו ועוד קשה בפ"ד ממחכ"פ כתב רבינו דמצורע סומך ונכנס ידו לעזרה וסומך וכאן כתב דאין סומך אלא הטמא ולכן נראה דבאמת הרי סמיכה בכל כחו בעינן ולכן כתב רבינו דאין סומך הטמא ובדיעבד סמך בין אי נכנס בפנים וסמך נהי דעביד איסורא שנכנס בטומאה הסמיכה הו' סמיכה דהיינו אי רק בידיו דבדיעבד ל"ב כחו ולכן במצורע סומך לכתחלה בשתי ידיו וגמרא קאי למ"ד שמה ביאה א"כ נהי דכל כחו לא בעי בדיעבד עכ"פ הביאה במקצת הוא באיסור לכן אף בדיעבד ליכא סמיכה בטמא אבל רבינו סובר דל"ש ביאה וכל כחו רק לכתחלה הו' [דאל"כ דגם דיעבד יקשה למה מוקי כמ"ד ביאה במקצת תיפוק לי' דבעי בכל כחו] ולכן כתב בדיעבד סמך דהיינו בידיו ולכן גם במצורע סומך בידיו ודו"ק:
והנה עוד יש לומר דל"ל בדיעבד ל"מ סמיכה כיון דסמיכה בטמאים רק משום דאסור ליכנס בטומאה א"כ בעבר ונדחק ונכנס הו' סמיכה ורק בס"ד הי' סבור כיון דבלא"ה הרי אסור ליכנס וא"כ למה צריך קרא דאין סמיכה רק בטהורים ע"כ דעיכוב מצד עצמו דסמיכה רק בטהורים לכן ס"ד אף בדיעבד ל"ה סמיכה וע"ז משני מדרבנן וקשה מ"ש מסמיכה דכתיב לפני ד' ומשני דיעבד בסכין ארוכה ומקשה לעיל ידיו ולסמוך דעתה סבור דסמיכה ל"ב בכל כחו רק לכתחילה ומשני ביאה במקצת ש"ב ולעולם כיון דאיסור סמיכה רק משום כניסה בטומאה מהני בדיעבד ודו"ק. וראיתי בנוב"י תנינא כתב ג"כ לתרץ באופן כזה רק הקשה לו הרי עכ"ח המקשן ג"כ ידע דביאה במקצת שמה ביאה ולפמש"כ נכון דמקשן סבור דל"ש ביאה והמתרץ סבור דביאה במקצת שמה ביאה ולכן לא משכחת בטמאים ודו"ק:
הנה כבר כתבתי ליישב קו' התוס' לר"ש דרשינן מה סמיכה אף בזרים אף שחיטה בזרים ונראה רק לר"ש שייך האי דרשא דהנה בגמ' יש ברייתא דדרש מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים והנה אי דרשינן הכי א"א לדרוש מה שחיטה בזרים דכיון דאיכא למוקים לטהורים א"כ אין ללמוד מזה זרים די"ל כסברת תוס' דהו"א דקרא דתשמרו כהונתכם בא ללמוד שחיטה בכהנים אולם אי סמיכה אף בטמאים למ"ד סמיכה אשם מצורע דאורייתא ליכא למדרש דשחיטה בטהורים ע"כ קרא לזרים א"כ י"ל להוכיח ר"ש סובר סמיכת מצורע דאורייתא א"כ לכן לשיטתו שפיר יליף מהיקש לזרים דהנה תוס' דף ל"ג הוק' ממנחות מר"ש דאמר ג' מצות טעונין סמיכה וכתבו דהכונה כשהוא שחוט אולם י"ל דלעולם מחיים וס"ל דבאמת סמיכת מצורע מה"ת כאשר אוכיח דהנה תוס' הוק' דלמה סמיכה לד' משום דהוא להכשיר הא בדף מ"ט אמרינן דאהדרי קרא אשם מצורע לכל מילי א"כ נאמר דאהדרי קרא אף לסמיכה ובדל"צ דרושו תי' דהרי איתא שם בגמ' דלשחיטה בצפון לא אהדרי רק מקרא דכחטאת האשם יהיו כשאר אשמות יהי' וכיון דשאר אשמות דבעי סמיכה מחטאת ילפינן בזבחים בדף י"א והלא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש אך ר"ש אמר שם דבר הלמד בהיקש אין חוזר בגז"ש דלא יאמר צפונה באשם ותיתי בגז"ש והק' בתוס' תימה אי יליף בגז"ש למה לן היקשא דלעיל בחטאת ואשם נמצא דשאר אשמות לסמיכה א"צ ללמוד בהיקש מחטאת רק בגז"ש דקדשי קדשים מחטאת ובדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש פליגי בדף נ' לר"פ דאזיל בתר למד מוכח מתודה דלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש א"כ אם אמרינן דאזלינן בתר למד דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש א"כ סמיכה שפיר שייך במצורע מהיקשא דחטאת האשם כשאר אשמות יהיו ושאר אשמות ידעינן בגז"ש מחטאת א"כ סמיכת אשם מצורע דאורייתא את"ד והנה נראה לי להוכיח דר"ש סובר דאזלינן בתר למד והוא מתי' התוס' זבחים דף י"א שכתבו כן דר"ש דיליף דאי בעי ביד ממצורע משום דמצורע חולין הוא ואזלינן בתר למד והוק' למ"ד דל"א בתר למד וא"כ י"ל דבאמת ר"ש סובר דאזלינן בתר למד א"כ סמיכת אשם מצורע באמת מה"ת א"כ יש סמיכה בטמאים וא"כ ר"ש לשיטתו ע"כ מוקי ההיקש לזרים וא"א ליליף מקרא דתשמרו שאסור זרים דא"כ היקש למאי אתי וע"כ לזרים ודו"ק:
ועוד י"ל עד"א קצת דר"ש ע"כ סובר סמיכת מצורע מה"ת דהנה תוס' דף מ"ט כתבו אי ל"ה כתיב באשם שחיטה בצפון ל"ה שייך לדרוש חטאת האשם הוא כשאר אשמות יהי' דאשם גופי' לא כתיב צפון בגופי' והנה לפי"ז ניחא ג"כ קו' התוס' דהוק' דנימא אהדרי קרא גם לסמיכה כיון דסמיכה לא כתיב באשמות בגופי' אלא מחטאת אתיא לא אהדרי קרא כיון דסמיכה אין בכהן ואמנם לר"ש ל"ש לומר כן דאהדרי' רק לענין שחיטה בצפון לא לענין סמיכה דהנה הא דס"ד דלשחיטה לא אהדרי' היינו משום דכתיב האשם הוא לכהן ושחיטה אין בכהן והנה לר"ש הא דשחיטה בזרים רק מסמיכה יליף א"כ כיון דאהדרי' קרא לשחיטה בצפון אף דאין בכהן ה"ה דאהדרי' לסמיכה אף שאין בכהן א"כ לר"ש שפיר סמיכה בטמאים והיקש שחיטה לסמיכה רק לזרים ודו"ק:
והנה בהאי ענינא דיצא לידון בדבר החדש שכתבו תוס' דלא קרי דבר החדש אלא כשסותר כללו כי הכא דשאר אשמות כל הדם למזבח ובמצורע דמו גם לבהונות אבל מה שחטאת מצורע טעונה נסכים אין סותר כללו אלא תוספות הוא על קרבן ובבה"ז הקשה מת"כ שהביא רש"י בדף נ"ז לפי שיצאת תודה לידון בדבר החדש שטעונה לחם וכן דריש בת"כ לענין איל נזיר הרי אף דהו' תוספת חשוב יצא לידון בדבר החדש ול"נ לישב על נכון לפמש"כ תוס' מנחות דף פ"ט דלכן בתודה שלא לשמו ואיל נזיר שלא לשמו אינה טעונה לחם ול"א א"כ פסולה כמו בנסכים באשם מצורע ותי' התוס' דנסכים מגופו של קרבן הוא אבל לחם שאין על המזבח ממנה כלום לא נפסל הקרבן וא"כ י"ל דלחמי תודה ונזיר לכך חשוב יצא לידון בדבר חדש דל"ה תוספת על הקרבן שהרי אין ממנה על המזבח כלום וזה דבר חדש להביא מה שאין ממנה על המזבח א"כ נסכים יש ממנו על המזבח ל"ח דבר חדש רק תוספת על הקרבן למזבח והוא נכון:
והנה בהאי ענינא קשיא לי בדף מ"ח פריך ולר"י מי ניחא למאי דאיתרבי איתרבי ולמאי דלא איתרבי לא איתרבי וכ"ת אי לא מעטי קרא הו"א תיתי מבנ"א אלא מדורות לא גמרינן הכי נמי לדורות ל"ג ויקשה דילמא הא דסמיכה צריך לרבוי אין משום דמדורות לא ילפינן אלא כיון דחזינן דאשם מצורע שבא להכשיר אין טעון סמיכה כפירש"י בדף ל"ג א"כ חטאת נחשון דג"כ לא לכפרה אתי אין טעון סמיכה ולא אתי מבנין אב משאר חטאת אבל שחיטת צפון דאמרינן אהדרי' קרא אף באשם מצורע אף שאין לכפר ה"ה חטאת נחשון שפיר ילפי' בבנין אב משאר חטאת ג"כ דבעי צפון ובשלמא אי סמיכת מצורע מה"ת ניחא דאז ע"כ הא דצריך קרא לרבוי סמיכה בחטאת נחשון משום דלא אתיא בב"א קדשי שעה מדורות א"כ גם שחיטת צפון לא אתיא אבל אי סובר סמיכת מצורע מה"ת קשה וצ"ע:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה