אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

עכו"ם שהביא שלמים מקריבין עולות וכו'. וקשה עכ"פ איך נעשה משלמים עולות דנהי דשוחט לשם עולה הרי בריש מנחות וזבחים אמרינן דבקדושתייהו קיימי ושלמים הו' ונראה לפמש"כ תוס' דף מ"ח בשלא לשמו עוקר שם הקרבן ה"נ נעשה ע"י שחיטה שלא לשמו עולה ובזה נראה לי לפרש הא דאמרינן איבעית אימא סברא לבו לשמים ואיבעית אימא קרא אשר יקריבו לד' לעולה יהי' והיינו דלעיל אמרינן דבקדושתייהו קיימי' חדא דסברא הוא אטו לישני וליזל ועוד מוצא שפתיך תשמור נדבה תהי' ונדבה מי שרי לשנויי בי' והנה לפי סברת התוס' לעיל דע"י שלא לשמו עוקר שם הקרבן לכאו' ליכא סברא דמי שרי לשנויי בי' ומוכח מדלעיל דל"א סברא זו א"כ הדרה קו' לדוכתי' וליישב זה אמרו בגמ' אי בעית אימא דלבו לשמים א"כ ל"ד לדלעיל דאמרינן דמסברא אסור לשנויי וליזל ול"א ע"י שחיטה שלא לשמו עוקר שם הקרבן הכא יש סברא להיפוך דלבו לשמים א"כ נהי דהוא אמר והוציא בפיו שלמים שפיר אית לן לומר ע"י שחיטה שלא לשמו נעקר שם קרבן והו' עולה שכולה לשמים:
וכן לדרשא דנדבה הו' ונדבה מי שרי לשנותו בי' הכא יש דרשא אחריתי דכ' אשר יקריבו לד' לעולה יהא והבן:
עוד יש לומר עפ"י הא דנזיר כו' בהפיר לה בעל דאמרינן דזורק שלא לשמו לכתחלה ופי' התוס' כיון דהפר לה בעל ל"ח למילתא דלא קאי סתמא לשמה ושוב זורק סתמא לשם קרבן אחר וא"צ לזרוק בפירוש שלא לשמו ולפ"ז י"ל כאן לא דהותר לזרוק בפירוש לשם עולה אלא כיון דלבו לשמים לא חזו למילתי' לשלמים לא קאי סתמא לשמו א"כ כשזורק לשם עולה סתמא הו' ג"כ עולה אבל לא צריך לזרוק בפירוש שלא לשמו ובהא ניחא לי דלא יקשה איך שרי לזרוק שלא לשמו דהזורק שלא לשמו עובר בלאו כמש"כ פח"י מפהמ"ק להנ"ל ניחא דבאמת רק זורק סתמא כהאי דנזיר ודו"ק:
והנה תמהו על רבינו דהשמיט הדרשא דדרשינן דאין מביאין רק עולות ורבינו כתב טעמא דנכרי לבו לשמים ונראה ליישב דבזבחים קי"ז פליגי אי ב"נ קרבו שלמים ומייתא מקרא דחלביהן דקרבו שלמים ואידך דחי דמחלביהן המובחר והנה מסברא נראה אי ב"נ הקריב שלמים צריך למעוטי אבל אי לא הקריב שלמים א"צ למעט ול"ק דלמאי צריך זה הסברא זה אינו דמאותו סברא עצמו הוא דלא קרב שלמים ע"כ דלבם לשמים לא לאכילת אדם והנה רבינו סוף אמ"ז כתב דמקרא דמחלביהן מוכח המובחר שבהן וע"כ סובר לא הקריבו שלמים [ואולם קשה דבפ"א דחגיגה פסק כב"ה חגיגה בשתי כסף משום דישנו לפני הדיבור א"כ מוכח דסובר קרבו ב"נ שלמים וצ"ע וקצת יש ליישב עפמש"כ בטו"א בחגיגה ליישב דאתיא גם כמ"ד דלא קרבו רק כאן שאני דבזה נכנסו לברית אך בטו"א הקשה ע"ז דא"כ למה מסיק דע"כ סובר מ"ד יתרו לפני מ"ת דב"נ קרבו שלמים וא"כ חזרה הקו' לדוכתי' ועיי' טה"ק דמצי לאוקים דהך דויזבחו שלמים לפני מ"ת הי' ומיושב בזה קו' הטו"א דלא מקשו בש"ס מויזבחו שלמים] וכן מוכח בפי"ט מ"ה אלו דכתב נכרי בחוץ ג"כ רק עולה וכיון דבבמה רק עולה ל"צ קרא למעוטי ורק למ"ד קרבו שלמים א"כ מוכח דבבמה שלמים ג"כ כדמוכח מזבחים דהא בהא תליא וא"כ הו"א גם במזבח כן כדאמרינן בתמורה בדף ז' לענין בע"מ כיון דבדידהו שרי גם בדידן נקבל לכן צריך למעט עולת נכרי מקרא אבל לרבינו ל"צ לזה קרא למעט עולה רק מסברא דלבו לשמים ונהי דרבינו הביא קרא דמבן נכר היינו כמוש"כ הלח"מ ודו"ק היטב:
והנה בדף קי"ד הקשה בטה"ק דבברייתא דקתני עולת מדבר טעונה הפשט דפרטות נאמרה בסיני א"כ אמאי שרי להקריב חי' ובע"מ דהרי אסור להקריב בע"מ בבמה אפי' בשעת היתר הבמות א"כ מ"ש מומין דנאמר דנוהגין קודם הקמת המשכן [דהרי רש"י דף ק"כ כתב חד טעמא כמו בהפשט דלא מצינו קרא למעט הה"ד בע"מ עכ"ד ט"הק ובאמת יקשה יותר הרי בבכורות י"ד יליף מקרא דאסור להקריב בבמה בע"מ וא"כ מ"ש קודם הקמת המשכן דשרי בע"מ ולפמש"כ דאיירי בשל נכרי א"ש ועמש"כ בפ"א מבית הבחירה ובגוף קו' הטה"ק יש לומר בפשוט דעיי' חגיגה דף ה' מי איכא למ"ד מעיקרא ל"ב הפשט וניתוח ואח"כ בעי הרי חזינן דזה דליבעי הפשט וניתוח מסברא אי בעי לאחר זמן מעיקרא ג"כ בעי ומעתה הא דסובר דפרטות נאמרה מסיני נוהג הפשט וניתוח משום דאל"כ נמצא מעיקרא לא נוהג הפשט ושייך מי איכא וכש"כ הוא מלמ"ד דלא נאמרה פרטות מסיני דמתמה מי איכא מידי וכו' אבל לענין בע"מ אף דנאמר מסיני אין נוהג בסיני כיון דל"ש זה הסברא דמי איכא מידי דזה לא מצינו רק לענין הפשט משום דליכא בי' חסרון ודו"ק היטב] והנה יש לומר כיון דמסקינן להלן דאיירי בשל נכרי דמקריבין עולת שלו א"כ יש לומר דמקריבין עולת שלו אף שהן בע"מ דהרי בתמורה קאמר דס"ד דאפי' במקדש מקריב של נכרי בע"מ וא"כ בבמה של נכרי מותר להקריב אם הוא בע"מ [שוב ראיתי בטה"ק בדף שאח"ז כתב כן ושמחתי שכוונתי לדעתו הגדולה]:
והנה בדף קי"ח קאמר איש להכשיר זר וכו' מה"ד ליבעי קדוש בכורות כדמעיקרא קמל"ן והנה מוכח דר"י סובר ע"כ עד הקמת המשכן הקריבו בכורות דאי אמר מ"ת בטלו הקרבת בכורות וא"כ עתה דיליף זר מותר בבמה מהיכא תיתי שיקריבו בכורות ודו"ק ולפי"ז ר"מ וחכמים ות"ק דדרשי איש וכן לר"ש דדרש איש דלא יקריב חובות ולא בעי קרא לומר דלא יקריבו חובות משום דסברי דמסיני ניקח כהונה מבכורים א"כ מהיכא תיתי דליבעיא כדמעיקרא [ועמש"כ בפ"א מ"ה בחירה מדברי ר"י נראה כסברת רבינו בפ"י במשנה דבמות הותרו משום דבטלו מחנות]:

עכו"ם שהביא שלמים וכו' שהעכו"ם לבו לשמים. יש להקשות בגמרא אמרו עוד טעם אחר דכתיב לעולה דכל שקרב אין אלא לעולה וא"כ למה לא הביא רבינו רק הטעם דלבו לשמים ונראה דבגמ' אמר רב הונא נתן לישראל ולכהן להתכפר נאכל וכ"כ רבינו נדר נכרי ונתן לישראל להתכפר בו נאכל ופירש"י דהיינו לישראל שחייב ג"כ שלמים ויש להקשות טובא כיון דדריש דאין אלא עולה וכן מנחה אין נאכל אלא כולה כליל נמצא דבאמת קרב שלמים אלא שתורה חידשה דבשלמי נכרי ומנחתה אין נאכל כמו מנחת כהן דכליל וא"כ יקשה חדא למה בנתנה לישראל להתכפר בו נאכל כיון שגזה"כ דכולה כליל ועוד איך יוצא בו ישראל ידי נדרו כיון שגם נכרי נדר וא"כ הא כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ועוד הא מוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ומבואר בקצה"ח בסי' ת' משום דהוה שינוי בעלים וא"כ כאן ג"כ הוה שינוי בעלים אם מתכפר בו ישראל ויוצא בו.
ועוד דהנה יש לחקור ישראל שהפריש שלמים להתכפר בו חבירו הבשר למי ונראה כיון דמסיק בתמורה דבעלים מוסיפין חומש א"כ הבשר שלהם ויקשה כאן למה הבשר נאכל לישראל כיון דכהא"ג בישראל הו' של הבעלים המפרישין הי' לו לומר דכאן כלו כליל כיון שהוא של בעלים המפרישין שהם נכרים [ובזה י"ל הא דקאמר נתן לכהן נאכל לכהן הכונה בדרך זו ואין צ"ל זו דבכהן המתכפר בודאי נאכל לו כיון שמתכפר בו ועוד שהוא המקריב ובחטאת כהא"ג זוכה ג"כ בבשר קרבן שלו כדאיתא בב"ק דף ק"י].
ובשלמא לטעם דכונתו לשמים א"כ הכי אמרינן הוא הקדיש שלמים אבל דעתו שיהא קרב כליל א"כ ע"כ מקריבין לעולה ועוקרין שם שלמים א"כ יש כאן שינוי [עיין נזיר דכ"ה בפירש"י דנעשה עולה וכל עבודתא כליל דו"ק] קודש דלא עלו לבעלים לשם חובה והו' כאלו אין לו בעלים כידוע ונחשב כאלו א"ז כלל קרבן של הנכרי לכן כשנתנו להתכפר בלישראל ל"א דקרב כליל כיון שחזינן שאין דעתו לשמים להיות כליל וא"ש דישראל מתכפר בו והו' דבר שבחובה אין בא אלא מן החולין כיון דאי אין הישראל מתכפר בו ל"ה שלמים וכן א"ש מהא דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום דהוא משום שינוי בעלים וכאן דבלא"ה יש כאן שינוי קודש אין יוצא בו הנכרי והוה כאין לו בעלים לכן שרי ליתן לישראל להתכפר בו מוכח לר"ה עיקר הטעם משום דדעתו לשמים. וא"כ כיון שרבינו כתב שנאכל לישראל לכן לא כתב רק הטעם דדעתו לשמים.
אך אכתי קשה לי איך אפשר להקריב עולה הא כיון שהקדישו לשמים א"כ המעלה מבשר קדק"ל לגבוה לקי כמוש"כ רבינו פ"ג מאימ"ז ואולם על הגמרא לא קשה דיש לומר ששחטו לשם עולה יש כאן ש"ק ונעקר שם הקרבן ונעשה עולה כסברת תוס' מנחות דף מ"ז ובזה נראה לפרש הא דאמרו בגמרא סברא הוא כונתו לשמים ועוד דכתיב לעולה שיהא הכל לעולה הכונה כך דבריש זבחים ומנחות אמרינן סברא הוא אטו כיון דשני בה לישני וליזול ועוד דכתיב מוצא שפתיך תשמור נדבה תעשה אותו אטו נדבה שרי לישנוי בי' ולפי"ז אני אומר זהו דאמרינן כאן ג"כ סברא וקרא הוא כלפי נגד מה שאמר דמסברא ומקרא אסור לשינוי כאשר אבאר דהנה בטה"ק חקר בריש זבחים אהא דאמרינן עד כמה לשנוי וליזול דמאי סברא הוא לפמש"כ תוס' מנחות ז' דע"י ש"ק עוקר שם קרבן א"כ נעשה עולה ומסברא יהא שרי לשנויי ולהקריבו עולה ותי' דעתה קאי דפסול שלא לשמו אין פסול בעיקר הקרבן אלא שלא נעשית עבודתו כהוגן ולכן אין עולה לבעלים אבל אסור לשנויי דקדושתו קאי ואח"כ קאמר מקרא משום דבאמת יש סברא דנעקר שם קרבן ע"י שינוי השם ונעשה עולה ורשאי לשנותו וע"ז מייתא מקרא דע"י שה"ש נעשה נדבה ובנדבה אסור לשנויי ומעתה אומר אף כאן מסברא דכונתו לשמים והיינו כלפי מה דסבור דאסור לשנויי וליזול דל"א דנעקר שמו ע"י ש"ק אמר דה"מ דכונתו לשמים אבל היכא דמחשבתו שיהא כולו כליל שפיר מהני ש"ק לעקור שמו ונעשה עולה [והא דשרי לשנות שם עולה יש לומר כיון דמתקיים נדרו שקרב עולה כמו שהי' כונתו לשמים כהא"ג רשאי לשנות כפמש"כ בטה"ק ריש זבחים הא דאסור לשנות רק משום דע"י שינוי אין מקיימים הבעלים נדרם א"כ כאן שע"י שינוי מקיים נדרם רשאי לשנות וכן יש לומר לפמש"כ הך דנכרים לא הו' הבעלים של הקרבן א"כ בלא"ה אין כאן שינוי רשאין לשנות וכן אי אמרינן דנכרי אין חייב באחריות ג"כ רשאי לשנות לפי טה"ק הנ"ל אך זה יש לדחות כדמסיק דאף נדבה אסור לשנות אף שאין חייב באחריות ויש לפלפל בזה הרבה ועוד כיון דבאמת נדבה ונעשה קרבן אחר רשאי לשנותו ורק היכא אף שנעשה שה"ש אפ"ה קרב לשם מה שהקדיש תחילה לכן אסור לשינוי אבל כאן שנקרב למה ששינה אותו לעולה באמת רשאי לשנותו לכתחלה] וכלפי מה דאמר שם דאף דמסברא שרי לשינוי דנעשה עולה ע"י ש"ק אפ"ה אסור מקרא משום דנעשה נדבה ובנדבה ג"כ אסור לשנויי א"כ אף דכאן בודאי שייך הסברא דנעקר ונעשה עולה אפ"ה אסור כיון דיליף מקרא דנדבה תעשה דאסור לשנויי לזה אמר דכאן כתיב עולה שהכל יהא עולה מגזה"כ וא"כ לפי"ז על גמרא ל"ק אבל על רבינו יקשה דכתב רק הסברא דכונתו לשמים וא"כ יקשה דזה רק אהני דנאמר דרשאי לשנותו ולעשותו עולה דעי"ז נעקר שם שלמים ונעשה עולה ורשאי להקריבו מסברא אבל מקרא דנדבה תעשה אותו תאסר כאן לשנויי ולהקריבו עולה כולו כליל כיון דכתיב נדבה תעשה אותו.
ונראה ליישב דלכאו' קשה לי טובא דהנה בתוספתא פי"ב במנחות איתא ישראל שאמר הרי עלי מנחה ע"מ שיהא כליל כופין ומביא כדרך המתנדבין ור"ש פוטר שלא נדר כדרך המתנדבין והביא במשל"מ בפי"ז מה' אלו ופירושו דהאי תוספתא נראה לי ע"ד דמפרש גמרא מנחות דף פ"א ברייתא אחריתא דנדר תודה ולחמה מן המעשר דאתיא גם כב"ה אף דהו' נדר ופתחו עמו אפ"ה כופין דאיירא בבודקו ואמר אם הייתי יודע שאין דרך המתנדבין הייתי נודר כדרך המתנדבין ואח"כ חזר ואין רוצה להביא כופין להביא ור"ש פוטר ול"מ בדיקה אבל באמר אם הייתי יודע לא הייתי נודר פטור אף לת"ק דחולק אר"ש זולת לב"ש דסובר הקדש בטעות הקדש חייב עיי"ש במנחות ומעתה לפי"ז קשה לי טובא דלכאו' יש להבין נהי שכונתו לשמים שיהא כליל הא אין פיו ולבו שווין ודברים שבלב עוקר מה שהוציא בפיו וצריך לומר כיון שאנן סהדי שכונתו לשמים הו' דברים כאלו אמר שמביא שלמים ע"מ שיקריבו כליל דדמי למנחה שנדב ישראל שיהא כליל א"כ בודקין אותו אם אמר שלא הי' נודר א"כ הו' הקדש בטעות וחולין הוא ואם אמר הייתי נודר כדרך המתנדבין א"כ שלמים הוא כיון דאם הי' יודע הו' נודר כדרך המתנדבין דהיינו שלמים לאכילה לא להיות כליל א"כ אמאי קרב עולה נקריבהו שלמים או לא נקריבהו כך דהו' נדרו ופתחו עמו ובשלמא על הגמרא לא קשה דיש לומר דעיקר סמך דמגזה"כ שיהא כליל עולה אלא דנתן גם סברא שיהא כונתו לשמים אבל דלא הביא רק הטעם דכונתו לשמים קשה דלא עדיף מאמר בפירוש להיות כליל דל"מ כמו במנחה ואולם יש ליישב בטוב טעם דכאן אמדינן דעתו אלו אמר הייתי יודע הייתי נודר כדרך מתנדבין דהיינו עולה כיון דדעת נכרי לשמים אי ידע לא הי' נודר שלמים לאכילה אלא עולה להיות כליל ולא דמי למנחה שם א"א בישראל שיהא כליל דו"ק ואמנם כל זה לרבנן אבל לר"ש דפוטר לגמרי או לב"ש דבכל גוונא חייב ולא הו' הקדש בטעות א"כ אמאי קרב עולה אף שכונתו לשמים לא גרע מאמר בפירוש להיות כליל דלב"ש לא אמר כלום וקרב שלמים לאכילה ולר"ש דפוטר לגמרי ולא מהני בדיקה אלו הייתי יודע וצריך לומר דבאמת לדידהו אמרינן הטעם מקרא דהכל עולה בנכרי א"כ א"ש לדידן דלא קיימל"ן כר"ש ולא כב"ש רק כב"ה ות"ק לא צריך טעם דקרא כתיב לעולה אלא סגי הטעם דכונתו לשמים ואין כאן ש"ק דל"ה שלמים כלל דאלו הי' יודע הי' נודר עולה בפירוש.
ולפמש"כ א"ש דהשמיט רבינו אידך טעם דכתיב לעולה דזה רק צריך או לר"ש או לב"ש אבל לת"ק דר"ש אליבא דב"ה סגי בטעם דכונתו לשמים ואמדינן דעתו אלו ידע שאין דרך מתנדבין כך הי' נודר עולה בפירוש וכן קרב עולה ודו"ק היטב.
הנה מכאן יש להוכיח דנכרי אין חייב לקיים נדרו דבמשל"מ פ"י מה' מלכים חקר אי שייך בנכרי בל יחל והביא תוס' נזיר וע"ז דסתרו בהא ובא"מ סי' א' העלה דחייב לקיים דברו משום חיוב ושיעבוד ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי גם בנכרי שייך ולדעתי א"כ יקשה איך מתכפר בו ישראל חדא אין דבר שבחובה אין בא אלא מן החולין ועוד המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום אלא ודאי דאין צריך לקיים דברו א"כ אף שנדר הנכרי כשהפריש להתכפר בו ישראל הו' שפיר בא מן החולין כאן דהנכרי אין חייב לקיים נדרו וגם לא שייך דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום דכל הטעם דאין מתקיים נדרו עיי' קצה"ח שם ובנכרי א"ח לקיים דבריו.
ונראה דמוכח כן מקרא דברי הימים ויאמר ארנן אל דוד ראה נתתי הבקר לעולות והמוריגים עצים והחטים למנחה ויאמר המלך דוד לא כי קנה אקנה בכסף כי לא אשא אשר לך לה' והעלות עולות חנם ואי אמרת דנכרי חייב לקיים דברו מצד קניין ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"כ כיון שאמר הבקר לעולה א"י למכור וע"כ להקריבו חנם.
ועוד יש להוכיח כן מקרא דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה איש איש אשר ידבנו לבו ודרשינן בירושלמי פ"ק דתרומות למעט נכרי מתרומת המשכן וגם לגמרא דידן ע"כ דרשינן כן דהרי בע"ז דף כ"ד פריך לר"א אלא מעתה ויקחו בני ישראל לי תרומה א"כ לא יהא ניקח מן העכו"ם חזינן דלר"א אפי' ליקח אין לוקחין מן העכו"ם א"כ לדידן דלוקחין מעכו"ם פרה ה"ה לתרומת משכן אבל עכ"פ בחנם בודאי יש למעט מנדבה מבנ"י נכרי וגמרא דידן א"כ יקשה אמאי לא יליף רבא מזה דאין מעריך וע"כ לומר אי מהאי לא ידעינן דאין מחויב לקיים אם נדר דהיינו דכתיב אשר ידבנו לבו אף נכרי אין חייב להביא אף שנדבו לבו אבל אם הביא הו"א דקדוש לכן יליף מלא לכם לבנות דאין קדוש כלל ואין מעריך ומזה ראי' למל"מ שם שכתב דפליגי ר"מ ור"י אי העריך אי קדוש וא"מ שם כתב דפליגי רק אי חייבין לקיים הערכה שנדר ולפמש"כ מוכח כמשל"מ דפליגי אי קדוש והבן [ועיין ריטב"א קידושין דל"ה כתב מבנ"י ויקחו לי ממעט נשים אבל רק מחיוב להביא אבל אם הביא מקבלין דהרי כתיב ויבואו הנשים על האנשים ועיין מש"כ פ"ט ממעילה].

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה