אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

קרבנות היחיד הם הבכור וכו' וקרבן הגר. הנה רבינו בפ"א ממחכ"פ כתב גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אעפ"י שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיבוא קרבנו אינו ממחכ"פ שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל רבינו ארכבי אתרי שאינו כמו מחוכ"פ אפ"ה אסור לאכול בקדשים משום דלא הו' ככשרי ישראל וראיתי בשו"ת חיים שאל סי' פ' הביא ראי' לדברי רבינו מכריתות דף ט' דפריך אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר ראב"י וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם לדורותיכם דאע"ג דליכא מקדש מקבלין גרים א"כ מוכח תרתי דהא דצריך קרבן היינו לאכשורי נפשי' בקהל מדפריך דהאידנא לא נקבל ומוכח נמי דאסור בקדשים רק משום דלא הו' ככשרי ישראל דאי נימא דהו' כמחוכ"פ כערל כטמא דלכן לא אכיל בקדשים א"כ קשה הא גופי' עכ"פ כיון דאין ככשרי ישראל א"כ איך מהני גירות בזה"ז דנהי דגלי קרא דמקבלין אבל טעמא בעי אע"כ דהכונה כך דרק לענין זה לא הו' ככשרי דאין אוכל בקדשים וגלי קרא שפיר בזה"ז דאין קרבן שפיר מקבלין אותן, ובסוגי' דגר קטן כתבתי בזה:

קרבנות היחיד וכו' ואם נסתפק לו וכו' הוא הנקרא אשם תלוי. הנה באבות דר"נ פרק ל' מוכח דמי שעבר על ס' איסור הו' כעבר על ודאי איסור ולכן החמירה תורה בספק איסור שהקרבן שתי סלעים והחטאת בסלע והובא ברמ"א באו"ח סי' תר"א בשם ר' יונה והוא באמת מבואר באבות דר"נ והטעם כתבו המפרשים משום דספק קולא לי' לאינשי והיצה"ר מסיתו להביאו לידי עבירה ע"כ החמירה עליו התורה אמנם לפי מה שהבאתי שכן הוא באבות דר"נ שם אי אפשר לפרש האי טעמא שהרי אמרו דהו' כעובר על ודאי איסור משמע דהו"א שאינו חמור איסורו כודאי איסור ע"כ קילא לי' לאדם והחמירה התורה עליו כדי שידעו שהו' כעובר על ודאי איסור ולכן אומר לפרש טעם אחר דהנה הטעם שכתב דהיצה"ר מסיתו לעבור שאין זה איסור כלל הנה יתכן לפי דעת רבינו דס"ל דספק מה"ת לקולא רק בספק כרת החמירה התורה בספיקו ולכן מביא אשם תלוי כמוש"כ הכ"מ בה' שאר אבות הטומאה א"כ שפיר היצר מסיתו לעבור לילך לקולא כמו בשאר איסורים והחמירה תורה אדרבא דבעי כפרה יותר גדולה בספק מבודאי אמנם לפמש"כ הרשב"א דלכן אשם תלוי חייב לדעת רבינו משום דאיקבע איסורא ובאמת דהא"ט דפליגי אי חייב אשם תלוי בחתיכה אחת או בשתי חתיכות א"כ לא שייך דיצה"ר מסיתו דהא למ"ד דחייב בחתיכה אחת הנה בכל איסור תורה שאין חייב כרת ג"כ להחמיר א"כ מ"ש דיצה"ר מסיתו בספק יותר מבודאי ולמ"ד בשתי חתיכות חייב דאיקבע איסורא א"כ בכל איסורים דאיקבע איסורא ג"כ אזלינן להחמיר ע"כ צריך לטעם אחר שכתב באבות דר"נ ללמד דהחמירה תורה בספק איסור כעובר על ודאי איסור ופירושו נראה עפמש"כ הרשב"א הובא ביור"ד סי' ב' דמלבד שיש בכל איסור לאו הנה יש בה עוד איסור משום שבועת הר סיני והעובר הו' כעובר על שבועה לפי"ז יש לומר זהו בודאי איסור אבל בספק איסור לא הו' כעבר אשבועת הר סיני [ואם מכניס עצמו לכתחילה בספק אינו מוזהר עליו בשבועת הר סיני] ע"ד שכתבו התוס' בשבועות דף כ"ב דעל איסור תורה לא הו' כנשבע עלי' מהר סיני וכמוש"כ בתב"ש סי' ב' על קו' טו"ז שם על רשב"א הנ"ל דעל איסור שאין לוקין לא הו' כעובר על שבועה דלא נשבע עלי' מהר סיני ולכן החמירה התורה בספק לומר לך דאף שאין נשבע עלי' מהר סיני אבל בגוף האזהרה והלאו הו' כעובר על ספק כמו בעובר על ודאי אמנם לפי"ז הי' נראה לומר דבאמת בהא פליגי בכריתות אי בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות דלמ"ד דחייב אשם תלוי על חתיכה ספק חלב ספק שומן ס"ל דהא"ט דמביא אשם תלוי בסלעים שהחמירה התורה ללמוד דאף שאין מוזהר בשבועת הר סיני הו' כעובר על ודאי איסור אבל למ"ד דבעינן איקבע איסורא ס"ל דאי לא איקבע איסורא מותר מה"ת משום דעל ספק לא שייך דנשבע עלי' מהר סיני ממילא מותר לגמרי מה"ת ולכן רק באיקבע איסורא חייב אשם תלוי דבאיקבע איסורא שפיר הו' גם מושבע מהר סיני דהא חתיכה אחת בתוכו שמושבע עלי' מהר סיני לכן החמירה התורה בספק יותר מבודאי היינו ללמד דאף דחתיכה אחת א"ח אשם תלוי משום דעל ספק חתיכה אחת ל"ה מושבע מהר סיני ול"ה כעובר על ודאי איסור שנשבע עלי' מהר סיני אבל על חתיכה משתי חתיכות דאיקבע איסורא שנשבע עלי' מהר סיני הו' כעובר על ודאי איסור דהא גם בספיקא כזה מושבע עליו מהר סיני.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה