אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ט · הלכה י

הלכה ט

א') מכניס קצות העבותות וכו'. הנה מפירש"י שכ' דאין ונתת את שרשרות העבותות האמור באפוד לשון ציווי אלא לשון עתיד כי בפרשת החשן חוזר ומצוהו על עשייתן וקביעותן אבל רבינו ס"ל כי שתי שרשרות יוצאת מן האפוד כדי להכניסן אל טבעות החשן כדי שלא יזח החשן מעל האפוד:
הנה דעת רבינו וכן הוא שיטת רש"י דשתי רצועות הי' אחת לימין וא' לשמאל והם עולות מאחורי הכהן על שתי כתפיו ונקפלות לפניו למטה מכתפיו לתלות בהם אבני השהם ולא ביאר שיהי' הרצועות ממין האפוד כמו שביאר בחשב האפוד ומשמע שיכול לעשותה מכל מה שירצה כמו שא"צ לארגו עם האפוד ומ"ש רש"י שהי' ממין האפוד לא אדע מאין לקח זה ולדעת הרשב"ם האפוד עשוי כמו חצי מלבוש ממתניו של אדם ולמטה ומכסהו בין מלפניו בין מלאחריו והכתפות מכסות כל גבו ממתניו ולמעלה וטעמו שאם לא חיברו הכתפות יחד אלא באלו שתי רצועות שעולות על כתפיו ומתחברות לשרשות החשן מלפניו א"כ כשהכהן עוסק בעבודה וכופף את צווארו למטה יהי' הכתפות נופלות ומתפרדות:

ב') והמזיח החושן מעל האפוד לוקה. הנה בספר החינוך כ' דהמפרק חיבור החושן מהאפוד בשעת עבודה לוקה ובמהר"ם שיק הקשה ממכות דף כ"ב דפריך ולחשב נמי דבשעת זריעה עבר משום לא יזח ואס"ד דהלאו הוא דוקא בשעת עבודה ובשעת חרישה איך שייך עבודה וכן הקשה במ"ח ותי' במהרמ"ש דהנה מדברי רבינו דכ' דהמפרק חושן מן האפוד דרך השחתה הוא עובר בלאו זה ונראה מדבריו דהלאו דלא יזח אינו דוקא שלא יזח מחשב האפוד אשר הוא דבוק בו הרכיסה מטבעותיו לטבעות חשב האפוד ולא בכלל האיסור ג"כ דלא יזח למעלה דמדבק החשן בשרשרות בכנפי האפוד דרך השחתה וטעמו נראה דמפרש לא יזח הוי כמו לא יסח כמש"כ הרמב"ן וכונתו לאסור נתיצה ונתיקה דרך קילקול ולדבריו בוודאי אף שלא בשעת עבודה אמנם החינוך ס"ל דלא יזח הוא משורש זחה כמש"כ הרד"ק וביאורו שלא יגביה החושן מן חשב האפוד ואינו מודבק בו וזה אסרה תורה ללכת על אופן הזה ולדיעה זו הלשון לא יזח מלשון שרבו זחוחי הלב ולפי"ז עיקר האיסור על המלובש בו שאינו מודבק עם חשב האפוד אז הוא עובר ופשוט אם יתיר הרכיסה כשרוצה לחלוץ החשן והאפוד בוודאי שרי דאל"כ איך הי' חולץ וע"כ דשרי לפרוק ואיסורו רק שבשעת לבישה לא יהי' מפורק ואינו דבוק זה בזה ונראה אפי' אי מפרק ומתיר הרכיסה שלא ע"מ לחלוץ אינו לוקה וכו' ועיקר המלקות הוא על המלובש בו בלא רכיסה וכן נשמע מדברי הריטב"א דקו' הש"ס שם הוא רק לר"ח ממתניתין דאמר דכ"ז שהוא מלובש עובר מדלא פירש דעובר משום שהוא ינתק הרכיסה כשם דפריך שם בכה"ג שמחק השם וע"כ דס"ל דעל הפירוק לחודי' אינו לוקה אלא על שהוא מלובש בו בשעת פירוקו וכו' ולכן כ' דמשכחת לה דהמפרק אפי' אחר אם פירק דהיינו בשעת עבודה דאז א"א לחלוץ עובר המפרק מלבד האיסור שעובר המלובש בהן יעו"ש:
אמנם תמוה לי טובא הא כיון שנטמא בביה"ק גם הבגדי כהונה נטמאו א"כ בלא"ה אין קדושת בגדי כהונה בהם עד שיטהרו אותן ויהא ראויין ללבשם לעבודה א"כ אמאי יתחייב אמזיח חושן מעל האפוד:
והנה בחינוך כ' דא"ח אלא בשעת עבודה ובמנ"ח תמה א"כ כשהוא בביה"ק אינו שעת עבודה וא"ח אמזיח החושן:
ולענ"ד קשיא אף לדעת רבינו כיון דנטמא בביה"ק וא"ר הבגדים לעבוד בהן עבודה אין בהן קדושת בגדי כהונה אמאי יתחייב עליהן ואולי משום דראוי' לעבוד בהן בק"צ הבא בטומאה:
שוב ראיתי כי גם במהרמ"ש הקשה כן ותי' דמשכחת דאחר הזיח החושן מעל האפוד של הכה"ג בשעה שהכה"ג עובד ועוד העלה דהלאו דלא יזח החושן היינו על הלבישה שלא ילבוש החושן כשהוא שלא במקומו את"ד וכן העלתי בפ"א מבאמ"ק דלאו דפרועי בגדים היינו שלא ילבש בגד קרוע:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה