מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ט · הלכה ג
א') ואין לו בית יד. והראב"ד השיג זו מניין לו וכ' הכ"מ דהרמב"ן בס' התורה כ' כדברי רבינו ואפשר דבאיזה ברייתא מצא כן וראיתי בבית לחם יהודא שכ' עליו ולא הי' צריך לזה כיון דהרמב"ן מפרש בצורת המעיל שהוא כסות מקיף את הגוף כולו מצווארו ולמטה עד רגל האדם ואין לו בית יד והשיג על פירש"י שפי' המעיל כמין חלוק וכתונת דז"א כי המעיל בגד יתעטף בו כדכ' והוא עוטה מעיל ולא תביא עיטוף על הכתונת רק על השמלה אשר יכסה בה דכ' עוטה אור כשלמה כי הוא עיטוף עכ"ד הרמב"ן א"כ מוכרח מזה שהמעיל אין לו בית יד כי לפי צורתו שנעשה להתעטף בו אי אפשר להיות לו בית יד עכ"ד:
והנה בפמ"ג הקשה אי מעיל יש לו בית יד א"כ משכחת דכה"ג לובש תפילין של יד על הכתונת ולובש אח"כ בגד המעיל ואמאי אמרינן בזבחים דף י"ט דתפילין של יד אין מניח משום דבגכ"ה צריכין שיהיו על בשרו ועל בגדיו אין יכול להניח תפילין משום דכ' לך לאות ולא לאחרים לאות ומעתה אי מעיל יש לו בית יד יכול להניח תפילין אכתונת ועליו ילבוש המעיל ול"ה לאחרים לאות דהמעיל מכסהו ומוכח כדעת רבינו דמעיל אין לו בית יד ולדעת הראב"ד תי' בפמ"ג בין בגד לבגד בעינן ג"כ שלא יהא דבר חוצץ וא"א להניח תפילין בין כתונת למעיל משום חציצה:
ובספר מנחת חינוך חקר אי מעיל אין לו בית יד א"כ הוא בגד בת ד' כנפות אמאי אין חייב בציצית ובח"ס ח"ב כ' דהוה רק לכבוד ולתפארת לא להנאת חימום ולבישה ליכא חיוב ציצית כדאיתא בסי' ט' לפטור בגד שאין אלא לכבוד ול"נ לפמש"כ רבינו בפ"א מציצית דשל הקדש פסול לציצית דכ' ועשו להם משלהם כמש"כ בקובץ על יד א"כ כיון שהבגד של הקדש ע"כ גם הציצית צריך שיהא משל הקדש וציצית של הקדש פסולים ואמנם לפמש"כ לעיל בשם הפמ"ג דגם בין לבגד בין מעיל לכתונת או לבין המכנסיים ואף שרק על הכנף הוא דבר מועט הרי קיימ"ל אפי' נימא חוצץ:
והנה במ"ח תי' דממעטינן מכסותך לא של הקדש ובחתן סופר השיג עליו הא ממעטינן מכסותך כסות נכרי וגבי חלה הא בעינן תרי קראי למעט נכרי והקדש רק לגבי חמץ ממעטינן נכרי והקדש מחד קרא ול"נ דצדקו דברי המנ"ח דהיכיא דאנו באים למעט הקדש מצד שאין שלו שפיר ממעטינן נכרי והקדש מחד קרא ורק בחלה דהא דממעטינן נכרי אין משום דאין שלו אלא דגזה"כ דעיסת נכרי פטור דהא עיסת חבירו אף דאין שלו כגון שגזלו כדאיתא רפ"ק הגוזל שעכ"פ הוא של ישראל חייבת לכן צריך קרא להקדש אבל כאן דכ' כסותך ואין זה שלו שפיר גם הקדש נתמעט מחד קרא מכסותך בגד של נכרי ושל הקדש:
ב') המעיל כולו תכלת וכו' ואין לו בית יד. והראב"ד השיג זו מניין לו וכתב הכ"מ דרמב"ן מפרש כדברי רבינו ואפשר דבאיזה ברייתא מצאו כן ובס' בית לחם יהודא כ' כיון דרמב"ן מפרש שצורת המעיל שהוא כסות המקיף את הגוף כולו מצווארו ולמטה עד רגלי האדם ואין לו בית יד כלל והשיג על פירש"י שפירש המעיל הוא כמין חלוק וכן הכתונת אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קורא חלוק העליון וכ' עליו כי המעיל בגד יתעטף בו ולא תבוא עטי' על הכתונת רק על השמלה אשר יכסה בה דכ' עוטה אור כשלמה כי הוא עיטוף א"כ מוכח מזה שהמעיל אין לו בית יד כי לפי צורתו שנעשה להתעטף אי אפשר להיות לו בית יד וזה שיטת רבינו אך לכאורה קשה מיומא דף ע"ב תנא בגדי השרד וכו' לא נצרכה אלא לבית יד שלהם משמע דקאי אכתונת ועל המעיל וכ' לתרץ כיון דהמעיל נעשה להתעטף בו כשלמה וודאי דקרא לא קאמר אלא על בגדים שאפשר להיות להם בית יד ומ"מ מתיבת השרד שמעינן דכל גוף הבגד הי' כולו ארוג וכו' ועיקר קרא לא אתי אלא לעיקר גוף הבגד שיהא כולו כברייתו שגורדין אותו מעל כלי האריגה:
ג') והנה מבואר דעת רבינו שהמעיל לא הי' כחלוק רק נחלק לשני כנפים מסוף הגרון עד למטה ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון לבד וכן משמע ממה שבא תמיד אצל מעיל לשון עטי' והוא עוטה המעיל על שמתעטף בו ואומר ויחזק בכנף מעילו מבואר שהי' לו כנפים שהאפוד הוא לבוש בו מאחוריו והמעיל מכסה מלפניו ומשלים את האפוד ועי"ז נקרא מעיל האפוד וכ"כ הרמב"ן אבל לפירש"י פ' תשא הי' האפוד נתון לחגורה יעו"ש:
ד') בגכ"ה קורע דרך השחתה לוקה. והקשה בס' הנחמד קרבן חגיגה דמשמע במעיל אפי' כדי לתקן לוקה והקשה ע"ז הא ביומא יליף בגכ"ה ממעיל ואיך אפשר לחלק ביניהם ותי' דלכאורה קשה בגמ' דקאמר מי כתיב שלא יקרע הא גבי לא ירבה נשים ולא יסור דרשינן שלא יסור וכ' לפרש דפריך איך אפשר לילף שאר בגכ"ה דילמא הכי קאמר רחמנא נעביד שפה שלא יקרע וא"כ אף דבמעיל לוקה אבל שאר בגכ"ה איך אפשר לילף וע"ז משני דא"כ הול"ל שלא יקרע בפירוש ולפי"ז סובר רבינו דבוודאי הכוונה במעיל שלא יקרע והיינו אפי' שלא דרך השחתה אבל שאר בגדים דלא מצינו הרחקה שלא יקרע לכן רק דרך השחתה יעו"ש דפח"ח אבל לדעתי דבריו תמוהים דהרי שם פרט גבי לא יזח ולא יסורו ג"כ דילמא כי קאמר רחמנא חדקינהו עבדינהי שפיר כי היכיא שלא יזח ולא יסורו ומשני מי כתיב שלא יזח ולא יסורו ול"ש כאן לפרש כדבריו:
והנה בח"ס סי' רס"ד הוכיח ג"כ אף דרך תיקון אסור במעיל דאל"כ למה צריך אזהרה בבגכ"ה הא נדע מלא תעשון כן לד' בדרך השחתה אע"כ אף דרך תיקון והנה לפי דבריו ניחא דשאר בג"כ דרך השחתה מלא תעשון וכך נראה קצת גם בק"ח הנ"ל:
אולם בח"ס א"ח סי' ל"ב כתב באופן אחר דצריך קרא דלא יקרע במטלטלין ליכא לאו דלא תעשון כמש"כ אחרונים בשם מוהרמ"ש וא"כ אכתי י"ל דוקא בדרך השחתה וקמ"ל אף במטלטלין א"כ בגכ"ה יליף רק ממעיל אף דהוא מטלטלין לוקה וכדברים האלה מוכח לישנא דגמ' דיומא דקאמר המקרע בגכ"ה לוקה ואי דרך השחתה יקשה למה צריך ילפותא ממעיל אע"כ דהו"א יען דהוא מטלטלין ליכא לאו דלא תעשון וא"כ נסתר דרך הראשון דקרא בעי למעיל אף דרך תיקון אסור דא"כ לענין מאי יליף ממעיל:
ועוד במחכ"ת נעלם מהם דברי רמב"ם בפרק זה ה"י כתב כל המזיח חושן מעל האיפוד ומפרק חיבורן דרך קילקול לוקה א"כ חזינן דאף דאזהר קרא לא אזהר אלא אדרך קילקול ולכך נראה דהעיקר כדעת משל"מ דאין חילוק בין מעיל לבכה"ג דהכל רק דרך השחתה לוקה והאי דכתבו רבנן בבגכ"ה לא במעיל דמעיל א"צ טעם דהרי תורה אזהרה בפירוש אבל בגכ"ה דרק יליף ממעיל לכך כתב דרך השחתה הכונה כיון דאין לוקה רק דרך השחתה א"כ יש שפיר לילף ממעיל דחייב בדרך השחתה והא דלא יליף מלא תעשון צ"ל דלאמת יש הו"א רק במחובר לכן צריך במטלטלין:
והנה לכאורה ממה דכתב רבינו שלא יפרק חיבורן דרך קילקול לכאורה י"ל דא"ר די"ל דשאני פירוק דבעלמא לא מיקרי שבירה לכן הוצרך הכתוב להזהר דהרי בעירוכין דף י' איתא דהסירו המטלית יען שלא היתה מפטמת ויקשה הלא מכתשת כ"ש בשבועות דף י"א וכן עשו בצלאל בכ"ש בעירוכין שם וע"כ דפירוק ל"ח קילקול אך לק"מ ש"ה דכבר הי' שבור ותיקנו א"כ הסרת התיקון לא מיקרי שבירה כמש"כ בח"ס סי' רס"ד עפ"י ש"ך סי' רע"ה דהסרת מטלית שרי ועוד דהרי בח"ס מסיק שם אף כהא"ג דלא כש"ך ומכתשת שאני שדמי כאלו הפסול בטלאי בעצמו יעוש"ה א"כ בוודאי פירוק ג"כ בכלל לא תעשון אפ"ה כתב רבינו לאו דלא יזח רק דרך קילקול וע"כ דהו"א במטלטלין ליכא לאו וא"כ ה"ה לאו דלא יקרע ג"כ דרך קילקול:
ונראה לי דבר חדש דפשר דבר כך הוא דהנה בספר היראים מר"א ממיץ במלאכת שבת דף כ"ז כ' וז"ל בשילהי אלו דברים בפסחים אמרינן האיך יצא השוחט מכלל מקלקל שהרי הבהמה נקחה וטובה מהשחוטה כדאמרינן בחולין דף ה' סכין של ע"ז מותר לשחוט מקלקל הוא לא קשיא דלענין ע"ז שאני דכ' ולא ידבק וכו' ומאחר שפחתו דמי' בשחיטה לא ידבק קרינן בי' אבל לענין שבת שעשה מלאכה ואעפ"י שפחתו מדמי' מתקן הוא לענין שבת דרוב מלאכות כן הוא חתך בגד ועשאו חלק פחתו דמיו ופירש כל המקלקלין פטורין כך הוא כל המקלקלין מלאכתן שלא עשאה כמשפט עושי מלאכה ואין פירושו כל הפוחתין בדמים דבר הנעשה ולענין ע"ז פירושו שמקלקל שפוחת דבר הנעשה מדמיו הראשונים ולענין ע"ז פירושו שמקלקל שפוחת דבר הנעשה מדמיו הראשונים עכ"ל לפי"ז כן יש לומר לענין לאו דלא תעשון כן לד' אין עובר בעושה דרך השחתה (ע"ד שאמרו כל המקלקלין פטורין שלא עשאה כמשפט עושי המלאכה) הא עשאה כמשפט עושי המלאכה לצורכה אף שפיחתו מדמיו אין עובר בלא תעשון כן דהא בע"ז אין מוזהר עליו אבל בלאו דלא יקרע עובר כל שפיחתו מדמיו אף שעשה כן לצרכו רק כשהקרע באופן שלא פיחתו כלל אין עובר בלא יקרע ג"כ:
הנה גמ' יומא דף ע"ב איתא המקרע בגד כהונה לוקה שנאמר לא יקרע מתקיף לה ראב"י דלמא הכי קאמר נעביד לי' שפה דהיכיא דלא נקרע מי כתיב שלא יקרע אר"א המזיח חושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה שנאמר לא יזח ולא יסורו מתקיף לה ראב"י ודלמא כי קאמר רחמנא חדקינהו ועבדינהו שפיר כדי שלא יזח (רש"י קשרם יפה ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק) מי כתיב שלא יזח ושלא יסורו ריב"ח רמי כתיב בטבעות הארון יהי' הבדים לא יסורו ממנו וכ' והובא את בדיו בטבעות הא כיצד מתפרקי ואין נשמטין ולכאורה תמוה כיון דמסיק דלא יזח ע"כ ללאו אתי א"כ מנ"ל לריב"ח דלא יסורו אתי דאין זזין מהן וביותר יש לתמוה על פירש"י בחומש דמפרש שפה יהי' לפיו לא יקרע כדי שלא יקרע וכ' דהקורע עובר בלאו וכן בלא יזח החושן וכן לא יסורו ממנו הנאמר בבדי הארון וכבר עמד ע"ז בס' אמרי דוד על תרי"ג מצות והנה כתבתי שם דהכוונה כך דהמשל"מ הקשה למאי צריך קרא דלא יקרע הא בלא"ה איכא לאו דלא תעשון כן לד' אע"כ דמכח הך קרא לא הוי איסור אלא דרך השחתה וע"כ צריך קרא דלא יקרע דאפי' שלא כדרך השחתה אסור וכ"כ בח"ס או"ח ובחיור"ד מעתה אי נאמר דלא יקרע ללאו אתי דאפי' שלכ"ד השחתה ג"כ הזהירה תורה אין לזה שייכות מה שאמר הכ' דשפה יעשה לפיו דהא על שלא דרך השחתה ג"כ הזהירה תורה לכן נראה דע"כ אתי לטעמא דעשה שפה כדי שלא יקרע רק דלקושטא דמילתא ע"כ מוזהר מלא תעשון כן דע"כ הזהירה תורה גם בלאו דאי אפשר לומר דליכא כלל לאו דמ"ש משאר כלי קודש דאסור לנותצו:
והנה במכות דף כ"ב פריך הגמ' והאיכא המסיר בדי הארון וכן שלא יזח החושן יש לתמוה אמאי לא פריך והאיכא המקרע בגדי כהונה וכן הקשה באמרי דוד ולפמש"כ ניחא דלאו דלא יקרע פשיטא דאתי ללאו מקרא דלא תעשון כן לד' וא"כ הא שם במכות כבר פריך לי' מעצי הקדש דלקי מאזהרה דלא כן לד' ולכן לא פריך עוד מלאו דלא יקרע:
והנה קשה לי אגמ' דיומא הנ"ל אמאי לא פריך עדיפא מיני' מנ"ל מלא יסורו הבדים דאתי ללאו ומשני דמי כתיב שלא יסורו והא בזבחים דף ס"ז פריך הגמ' אהא דמסיק ולא יבדיל דא"צ להבדיל ופריך שם מולא יכסנו דבור אמאי לא נאמר דאף בלא יסורו הכונה דא"צ להסיר דהו"א דצריך להסיר קמ"ל דא"צ להסיר ומנ"ל דאתי ללאו: