מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ט · הלכה ב
א') והאותיות בולטות וכו'. הנה הכ"מ לא הערה מקור הדברים והוא גמ' בגיטין דף כ':
אמנם בספר ג"פ סי' קכ"ה הקשה דמדברי רבינו משמע דהי' כותב תחילה בדיו ואח"כ חופר האותיות מאחריו עד שהיו בולטים ויקשה ל"ל כתיבה בחפירת האותיות מאחריו דיו כדמשמע בגיטין ותי' דמכפל ושינוי הכתובים נפקא לי' דבציץ בעינן תרתי כתיבה ממש על הטס בדיו וחפירת האותיות מאחריו וכמש"כ הכ"מ דכתוב אחד אומר ופתחת עליו פתוחי חותם מוכח דבעינן תרווייהו ובטו"ז סי' קכ"ה הקשה עליו אמש"כ דבעינן כתיבה וחקיקה מקרא דויכתבו עליו דלחקיקה עצמו קרי כתיבה ותמוה הא רבינו כ' להדיא תחילה וכותב עליו ב' שיטין הרי דבעינן כתיבה וכן יש להוכיח מסוטה דף מ"ח דאמרינן דכותב עליהן בדיו ומראה להם שמיר משמע דבעינן גם כתיבה ה"ה בציץ כן:
והנה הראב"ד השיג דאין חוקק מאחוריו אלא עושה כן בדפוס ובבה"ז השיג ג"כ דבגיטין דף כ' מוכח כפירוש הראב"ד מדאמרינן התם דליכא הפרש בין ציץ לדינרי זהב אלא דזה מבראי וזה מגוואי אבל לענין דפוס שווין ובפ"ח שם כ' דאין שוה לדינרי זהב אלא לענין בליטה אבל בענין אחר לא דאלו דינרי זהב ע"י דפוס ובציץ ע"י הכאת הקורנוס ובג"פ כ' דרבינו ג"כ ס"ל דע"י דפוס ג"כ מיקרי כתיבה אלא משום דע"י דפוס אין יכול לכוין שיהא הפיתוח כנגד האותיות הכתובות ממש ולכאורה יקשה אי רבינו מודה דבדפוס הוה כתיבה ל"ה צריך כלל ליכתוב בדיו ול"ש דבעינן לכוין נגד הכתיבה דא"צ כתיבה כלל אי בדפוס כתיבה מיקרי וי"ל דבעי כתיבה כדי לקיים הקרא דויכתבו עליו דהרי בגט דעת רבינו בפ"ד מגירושין דחקיקת ירכי האותיות מיקרי כתיבה א"כ גם עתה קשה ל"ל כתב בדיו כיון דחקיקה מאחריו כתיבה מיקרי אלא כדי לקיים הקרא דויכתבו עליו כמש"כ בג"פ והנה בטו"ז יור"ד סי' רע"א דן דמעשה דפוס שלנו מיקרי כתיבה והביא ראי' מסוטה גבי אבני אפוד דבעינן חקיקה ולא עשו בדפוס דהוה ג"כ חקיקה אע"כ דהוה כתב ויפה השיג בג"פ דבוודאי בדבר קשה כאבן הוה כתיבה אבל על דבר רך כנייר וקלף הויא חקיקה ולא כתב (ועיין ירושלמי רפ"ד דיומא דגורלות אחד לד' ואחד לעזאזל חקוקין הי' שיהא עומדין לעולם:
שוב ראיתי במהר"ם שי"ק או"ח סי' ס"ו וז"ל וצריך לומר דהתם דמכה הטס ע"י הדפוס מודה הבני יונה דהו' חקיקה ע"י מכה שדוחק הדפוס על הטס דהוי מעשה דידי' אע"ג דכ' וכתב גם חקיקה בכלל אבל דפוס שלנו דנעשה ממילא או ע"י כח כחו לא הוי כמעשה דידי' לכך פסול דוכתב משמע כח דידי' כמו וזבחת דכ' הרא"ש חולין דף ל"א דהוה כאלו כתיב ועשית ולא דמי לציץ דהוי מעשה שלהם ממש עכ"ד ול"נ ראי' לדבריו מהא דאיתא ביומא דף מ"ז בעי ר"פ בין הבינים של מלא חפניו מהו או דילמא ולקח והביא אמר רחמנא והא ליכא משום דמאיליו נכנסו בבית הבינים אלא דקשה א"כ אמאי נשאר בתיקו מ"ש משחיטה דבעינן וזבחת ועשית ולא נעשה מאליו ה"נ תפשוט דפסול דלא הוה לקיחה בידים כין שנכנס מאיליו ואולי י"ל דהוה כעין פ"ר דע"כ נכנס מאיליו א"כ הוה כאלו עשאו בידים ולי נראה דיש לחלק באופן אחר דהכא האי דכ' מכתב פתוחי חותם גם חקיקה בכלל דבעינן שיהא כתב שהוא עומד לעולם כדאיתא כהא"ג בירושלמי רפ"ד דיומא גורל אחד לד' שיהא מוכח שהוא לד' לעולם הדא אמרה שיהא חקוקים א"כ ה"נ בעינן שיהא עומד לעולם לכן חקיקה בכלל וכתב אבל בגט דל"ב שיהא עומד לעולם שפיר וכתב ממעט חק תוכות:
הנה בגיטין דף כ' פשוט לנו הא בח"ת ופריך מהא דלא הי' כותבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב ופירש"י והרי התם נמי מכתב פתוחי חותם כתיב והנה יש להקשות מ"פ דילמא באמת הוי ח"ת כתב אלא דבגט פסול משום דכתיב וכתב ומש"ה ממעטין ח"ת דפסול משום דנעשה ממילא ותורה אמרה וכתב שיהא כח גברא ביריכות אבל מ"מ כתיבה מיקרי וא"כ אין ראי' מציץ דשפיר קרינן בי' מכתב וא"ל דגם שם כתיב וכתבתם א"כ יקשה דרש"י הביא מסיפא דקאמרינן פתוחי חותם והוה לי' להביא רישא דקרא דכ' וכתבתם ולישב י"ל כך דבאמת ס"ל לגמ' בפשיטות דח"ת ג"כ מיקרי כח גברא וע"כ הא דממעטינן מוכתב חק תוכות ע"כ משום דבכהא"ג לא הוי כתיבה אך י"ל דפשיטא לי' דכתיבת גט או ס"ת לא בעי כח גברא (אי לאו משום לשמה) וא"כ הא דממעטינן מוכתב ח"ת משום דבכהא"ג לא מיקרי כתב ומקשה שפיר:
אח"ז ראיתי שכבר עמד ע"ז בישועת יעקב בתשובה אחת הנדפס שם בסוף ה' תפילין ונראה דתליא זה בהא דאיתא בחולין דף ל"א נפלה סכין מאליו פסול משום דכתיב וזבחת דבעינן כח גברא והנה בתויו"ט הקשה הא מקרא דוזבחת ילפינן בר זביחה לאפוקי נכרי ותי' דתרתי שמעת מיניה והיינו הך דנפלה ממילא פסול דלא מיקרי וזבחת לכן גם שחיטת נכרי פסולה מקרא דוזבחת דבעי בר זביחה דאי נפלה ממילא כשר דל"ב כח גברא גם שחיטת נכרי ל"ש לפסול דהא לא יהא אלא נפלה ממילא ג"כ כשר ושפיר ילפינן מינה תרתי (עיין ברכות דף ט"ו בפירש"י ד"ה השתא שכ' דכהא"ג דהיכא דחדא מכלל חבירתא ילפינן שפיר תרתי) א"כ לפי"ז בגט דאם כתבו נכרי פסול שאין בר כריתות ע"כ אם הכתב ממילא ג"כ פסול דאי ממילא כשר דמקרי וכתב אמאי יפסל ע"י נכרי דלא גרע מאם ממילא ומוכח דבעינן בגט כח גברא אמנם הנה תב"ש סי' קכ"ה סק"ה מסתפק אם התחיל הפסול ליכתוב וגמרו הכשר אי מהני או לא והנה דעת הכלבו בנפל עליו טפת דיו וגמרו ועשו ממנו כתב דכשר א"כ מאי מסתפק התב"ש הא אי נפל ממילא ומהני גמרו א"כ גם ע"י נכרי וגמרו ישראל יכשר דלא גרע מממילא מוכח לכאורה דס"ל דע"י נכרי גרע מממילא דכתיבתו הוה כתב אלא דפסול וכך יש להוכיח דעת התב"ש סי' ב' ס"ק כ"א דאי דרשינן וזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל לא ממעט גוי כלל רק דבעינן זביחה ולא נזבח ממילא רק הא דפסלינן לשחיטת גוי משום דדריש מקרא אותו שהוא בר זביחה ויקשה לדבריו הא כיון דממעטינן נכרי מקרא דאותו שהוא ב"ז נתמעט נפלה ממילא א"כ יקשה במשנה הנ"ל דממעטינן נפלה משום דכתיב וזבחת הא כיון דכבר תנן שחיטת נכרי פסולה משום דדרשינן מי שהוא בר זביחה שפיר נשמע דגם ממילא פסולה א"כ הכי הול"ל משום דכתיב וזבחת אותו שהוא בזביחה ונשמע ממילא תרתי גם הא דנפלה פסולה וזה הדרשא עדיפא דהוה נותן טעם על שניהם על שחיטת נכרי ועל נפלה ממילא דפסול מדכתיב וזבחת אלא ע"כ מוכרח דע"י נכרי גרע מממילא:
ב') והנה בגיטין דף כ' איתא אר"ח גט שכ' שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן דתניא הרי שהי' צריך ליכתוב את השם ונתכוין ליכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר"י וחכמים אומרים אין השם מן המובחר אמר ראב"י דילמא לא הוא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דבעינא זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא והנה הרשב"א הקשה לר"ח הא דחכמים אומרים דאין השם מן המובחר ולדידי' הא פסול לגמרי והביא דבירושלמי פריך עלה ומשני אליבא דר"י קאמר:
ונראה דעוד הקשו דלעיל בעי ר"ל מרי"ו עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב וא"ל הלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת ואמר לו רי"ו וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ויקשה הא זה רק לר"י אבל לחכמים הא אינו כתב בשלמא לראב"י דחכמים רק פסלי משום שאין זה מן המובחר ניחא דגבי שבת הוה כתב (דהא דתנן בשבת דכעג"כ פטור היינו דלא כראב"י דלדידי' לכו"ע הוה כתב אפי' בדיו ע"ג דיו והכא דאמר לי' רי"ו דחייב היינו כראב"י אבל לר"ח הא באמת לרבנן ל"ה כתב עג"כ וא"כ מ"פ לי' בפשיטות מהא דלמדתנו רבינו דכעג"כ חייב בשבת דזה רק לר"מ אבל לרבנן הא ל"ה כתב וא"כ לענין עדות שפיר י"ל כרבנן דל"ה כתב והנה במהרש"א הקשה להיפך מאי מבעי לי' ר"ל מרי"ו הא לראב"י לכו"ע הוה כתב והעלה דס"ל כר"ח ואליבא דרבנן לענין עדות והיינו לרבנן אף דמתקן ל"ה כתב א"כ מ"פ מהא דלמדתנו בשבת חייב דילמא שם לענין שבת ס"ל כרי"ו דבמתקן הוה כתב אבל לענין עדות ס"ל דל"ה כתב כמו דס"ל לרבנן בס"ת דאף במתקן ל"ה כתב) עוד הקשה מהרש"א לפמש"כ תוס' דהא דמוקי בשבת מתניתין דס"ל דכתב עג"כ פטור היינו דלא כר"י משום דמשמע לי' דבכל ענין אייריא אפי' בכתב התחתון ל"ה לשמה והכי קאמר דדיו ע"ג דיו פטור דאייריא בכתב תחתון הי' שלא לשמה:
עוד יקשה דהנה בסמ"ק הביאו בד"מ סי' רע"ו אהא דס"ל לר"י דמעביר בקולמוס ומקדשו ולראב"י גם לרבנן כשר מצד הדין הא מוחק השם התחתון כדאמר לעיל דאמרי לה מוחק הוא וחייב בשבת ומוכח מזה דבאמת היכיא דהשם כתוב בסתם מותר למוחקו כדי ליכתוב לשמה:
ונראה לישב הכל בחדא מחתא דהנה הקשתי עוד דבסי' רע"ו מבואר דאזכרות צריך ליכתוב בפירוש לשמה והביאו ראי' משמעתין דטעה ולא הטיל דלת צריך להעביר קולמוס ויקשה נהי שטעה הא עכ"פ נכתב בקדושת ס"ת ולמה צריך להעביר בקולמוס אע"כ דצריך ליכתוב אזכרות בפירוש לשם קדושת השם ואמנם בב"י סי' רע"ד השיג ע"ז הא שם דהי' צריך ליכתוב השם וכתב יהודה א"כ כתב שלא מענין הסדר ע"כ אין בו אף קדושת ס"ת אבל אי הוה מענין הסדר דכתב בקדושת הספר איה"נ שלא צריך לחזור ולקדשו דסגי בקדושת ס"ת וטו"ז סי' רע"ו כ' מדלא נקט כן בשאר תיבות אלא וודאי דא"צ להעביר קולמוס דעכ"פ סתמא ג"כ כתב לקדושת ס"ת אף שאין מענין הסדר משא"כ באזכרות סתמא לאו לשמה וצריך אמירה בפירוש כשמעביר בקולמוס:
והנה לפי"ז לכאורה י"ל דהא תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דר"י סובר דקדושת ס"ת עכ"פ איכא אף דכתב שלא מענין הסדר ההוא אלא דצריך קדושת השם לזה צריך להעביר בקולמוס ומקדשו וסגי בהכי כיון דקדושת ס"ת הא איכא בלא העברת קולמוס ורבנן סברי דצריך ליכתוב לקדושת ס"ת והיכיא דנכתב שלא מענין הסדר ליכא קדושת ס"ת וא"כ ל"מ העברת קולמוס דאין השם מן המובחר דנהי דמהני העברת קולמוס שיהא בקדושת ס"ת אבל לא מהני שיהא לו קדושת השם דלקדושת השם לא מהני העברת קולמוס ושפיר אמרו דאין מן המובחר הכונה לענין קדושת השם אין מן המובחר אבל לענין קדושת ס"ת מהני העברת קולמוס וא"כ קשיא מנ"ל כלל לפרש דרבנן אליבא דרי"ו קאמרי כיון דנוכל לפרש דקאי שפיר לדידהו דאמרי רבנן אלא שאין מן המובחר דלענין קדושת ס"ת מהני העברת קולמוס רק לענין קדושת השם ל"מ א"כ עכ"פ גם מדרבנן נשמע דכעג"כ הוה כתב א"כ נהי דלית לי' דראב"י דמפרש דברי חכמים דליכא זה אלי ואנוהו אבל עכ"פ הא ס"ל דמהני העברת קולמוס שיהא קדושת ס"ת עליו וא"כ מאי מייתיא ר"ח ראי' מרבנן הא אדרבא מדרבנן דאמרי לאו מן השם הוא זה נשמע דעכ"פ כתב הוה דיהא בו קדושת ס"ת וקשיא לר"ח (ומנ"ל לאוקמא דרבנן אליבא דרי"ו קאמרי כדאיתא בירושלמי דזה דוחק דהא י"ל לר"י יש בו קדושת ס"ת וא"צ העברת קולמוס רק לקדושת השם צריך העברת קולמוס וע"ז פליגי רבנן דאין השם מן המובחר דנהי דהא לית לי' לר"ח דהא דקאמרי דאין השם מן המובחר היינו דל"ה מצוה משום זה אלי ואנוהו עתוס' סוכה ר"פ לולב הגזול וח"ס שם דלר"ח זה הדרשא דואנוהו במצות ל"ה אלא דרבנן אבל מצי לפרש דאין מן המובחר דלא מהני העברת קולמוס רק לקדושת ס"ת לא לקדושת אזכרות:
ונראה לישב דהוה קשיא לי' איך מותר להעביר בקולמוס הא מוחק השם כדי לתקנו ג"כ אסור רק דזה תליא בסברא הנ"ל אי אמרינן דעכ"פ קדושת ס"ת יש בו א"כ שפיר אסור למחוק השם אבל אי בשלא לשמה כשטעה ולא הטיל בו דלת דאף קדושת ס"ת ליכא א"כ ל"ש כלל דהוה מוחק את השם ע"כ שרי להעביר בקולמוס ולפי"ז ע"כ גם ר"י ס"ל דאין בו קדושת ס"ת כלל ורק ע"י העברת קולמוס נתקדש וע"ז אמרי רבנן דלדידהו ל"מ העברת קולמוס אף לקדושת ס"ת דכתב שע"ג כתב לא מהני אבל לדידך דהעברת קולמוס מהני זה לקדשו שיהא בו קדושת ס"ת אבל עכ"פ השם אין מן המובחר דלקדושת אזכרות ל"מ העברת קולמוס והיינו באמת כדמפרש בירושלמי דלדברי ר"י אמרו אמנם זה לר"ח אבל לראב"י י"ל דפליגי בהא באמת דרי"ו סובר דקדוש קדושת ס"ת וא"צ אלא לקדשו בקדושת אזכרות ואפ"ה מותר להעביר בקולמוס אף דמוחק את השם דכיון דהוא לתקן מותר ורבנן ס"ל דליכא אף קדושת ס"ת ולזה מהני העברת הקולמוס אבל שיהא בו קדושת אזכרות לא מהני דל"ה מן המובחר כיון דבלא העברת קולמוס ליכא אף קדושת ס"ת ע"כ ל"ה העברת קולמוס מן המובחר כיון דכתב הראשון שעדיין עומד ל"ה בו אפי' קדושת ס"ת ולא יקשה רי"ו אטו לא בעי ואנוהו כיון דלדידי' יש בו קדושת ס"ת לכן מהני העברת קולמוס שיהא בו קדושת אזכרות והוה שפיר מן המובחר כין דגם כתב התחתון יש בו קדושת ס"ת וא"צ להעברת קולמוס רק לקדשו בקדושת אזכרות:
ולפי"ז מיושב קו' מהרש"א על נכון כיון דלראב"י לרבנן הא דהשם אין מן המובחר היינו כיון דאיכא תחתית כתב שאין בו קדושת ס"ת כלל לכן ל"ה מן המובחר דלא מיקרי ואנוהו כיון דכתב הראשון ל"ה אלא כטיפת דיו שנפלה ממילא בוודאי אף שמקדשו לשם אזכרות דל"ה זה ואנוהו א"כ בעדות נמי י"ל כיון דתחתית הכתב עכ"פ הוה שלא לשמה א"כ נהי דהכתב השני מתקן הכתב הראשון אבל הא צריך לכתב הראשון שנכתב שלא לשמה או בפסולי עדות (כסברת פנ"י דבעדות שאני דצריך להכתב הראשון אך הקשה על זה א"כ מאי פריך מרי"ו דלמדתנו רבינו כתב עליון כתב הא שם שא"צ לכתב התחתון לכן הוה כתב אבל לפמש"כ ניחא דנהי דאתיא גם כראב"י אבל כר"ח וודאי אתיא דל"מ בעדות כיון דל"ה כתב כלל ולדידי' קשיא מ"ש משבת דאמרת לן דחייב ולר"ח הא אין לחלק בין עדות לשבת כיון דכ' עליון ל"ה כתב כלל וע"ז השיב משום שאנו מדמין נעשה מעשה דהיינו לפי מה שהייתי מדמה לס"ת שפיר הוה ס"ל דחייב משום דרציתי לפרש דבס"ת לרבנן ג"כ הוה כתב והא דאמרי רבנן דאין השם מן המובחר היינו דהכתב מהני לענין שיהא עליו קדושת ס"ת אבל לא שיהא לשם אזכרות א"כ גם לרבנן עכ"פ כתב הוה אבל משום זה לא נעשה מעשה די"ל כירושלמי דרבנן אליבא דר"י קאמרי ולרבנן ל"ה כתב כלל ואי אמרינן דל"ה כתב כלל אין לחלק בין צריך לכתב התחתון או א"צ כתב התחתון ופטור בשבת מקרבן והיינו דמעיקרא הוה ס"ל לרי"ו כדפירשנו תחילה דרבנן ג"כ מודין דמהני הכתב לענין קדושת ס"ת רק דלענין האזכרות לא מהני העברת קולמוס א"כ לכו"ע הוה כתב היכיא דמתקן כתב הראשון (והא דתנן בשבת דפטור היינו היכיא דאין מתקן כתב הראשון) לכן שפיר מחייב חטאת והיינו כדפרשנו דלא כירושלמי דרבנן אליבא דר"י אמרו רק כפשטה דרק מן המובחר ל"ה לענין קדושת השם ופסול דל"מ העברת קולמוס ואזכרות אבל לענין קדושת ס"ת הוה מהני שפיר העברת קולמוס א"כ לכו"ע הוה כתב היכיא דמתקן כתב הראשון בשבת חייב חטאת והיינו דהוה מדמה שבת לס"ת דחייב אף לרבנן והשתא משני רי"ו וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דגם לענין שבת י"ל דל"ה מחייב חטאת כיון דבאמת נוכל לפרש דבאמת רבנן פליגי לגמרי אר' יודא והא דאמרו לאו מן המובחר היינו רק אליבא דר"י וכירושלמי אבל לרבנן לא מהני כתב אפי' לענין קדושת ס"ת א"כ לכן גם בשבת לא נוכל לחייבו חטאת ולכן גם לענין עדות ל"מ אפי' לראב"י כיון דתחתית הכתב עומד והוא צריך לתחתית הכתב:
ולפי"ז נראה לישב קו' התוס' דהקשו דר"ח בשבת דף ק"ד מוקי משנה דשבת דלא כר"י אמאי לא מוקי בדלא מתקן כתב הראשון כדמוקי ראב"י ותי' דלר"י משמע לי' דמתניתין אפי' במתקן הראשון א"כ ע"כ דלא כראב"י ותמוה במאי פליגי דלראב"י משמע לי' דבדלא מתקן כתב הראשון אייריא ולר"ח משמע לי' אף בדמתקן כתב הראשון אייריא מתניתין ולכן מוקי דלא כראב"י לפמש"כ ניחא דס"ל דלרי"ו לשיטתו דמפרש דהא דקאמרו דאין השם מן המובחר אליבא דרי"ו קאמרי דס"ל דמהני העברת קולמוס אף לקדושת אזכרות ורבנן פליגי ואמרי לדידן דמהני העברת קולמוס שיהא בו קדושת ס"ת אבל לא קדושת אזכרות דל"ה ואנוהו ולדידן כיון דכתב הראשון אפי' קדושת ס"ת אין בו ול"ה אלא כטיפת דיו שנפל מאליו לא מהני העברת קולמוס א"כ מוכח ע"כ דלרי"ו אף בדלא מתקן את כתב הראשון הוה כתב השני כתב דאל"כ מ"ט דרי"ו דסובר דאהני לקדושת אזכרות הא שפיר קאמרי רבנן דאין השם מן המובחר אע"כ דס"ל דכתב שני מצד עצמו הוה כתב אף בדלא מתקן כתב הראשון לכן אהני שפיר האי כתב שיהא בו קדושת אזכרות כאלו נכתב מעיקרא לקדושת אזכרות אבל אי נאמר דל"ה כתב רק במתקן כתב הראשון א"כ ל"ה כאלו נכתב מעיקרא לקדושת אזכרות לכן די דנאמר דאהני לקדושת ס"ת אבל לא שיהא בו קדושת אזכרות א"כ ע"כ רי"ו לדידי' ס"ל דכעג"כ הוה כתב מצד עצמו לכן אפי' בדלא מתקן כתב הראשון ג"כ יתחייב לכן ע"כ דלא כר"י אבל ראב"י דס"ל דרבנן לדבריהם קאמרי דל"ה מן המובחר ולא אליבא דר"י שפיר י"ל דגם לר"י ל"ה כאלו כתב על קלף חלק רק לר"י לכן מיקרי ואנוהו כיון דגם בלא העברת קולמוס הי' בו קדושת ס"ת ורבנן דסברי דל"ה ואנוהו משום דסברי דאין בו אף קדושת ס"ת א"כ גם לר"י א"צ לומר דהוה כאלו כתב על קלף חלק א"כ יש לחלק שפיר בין כתב שמתקן כתב הראשון לבין כתב שאין מתקן כתב הראשון דפטור לענין שבת ומוקי שפיר המשנה דשבת בדלא מתקן כתב הראשון:
ובהא יש לישב מה שהקשה הפנ"י אמאי לא נקט פלוגתא דרי"ו ורבנן בשלא קידש לשמה דמעביר בקולמוס ולפמש"כ ניחא דרק בנכתב לשם יהודא פליגי רבנן ארי"ו דל"מ העברת קולמוס דמשיבין לו לשיטתו אבל בלא קידש לשמן לא הוה מצי רבנן להשיב לדרי"ו לדבריך דאין השם מן המובחר דלרי"ו בוודאי הוה שפיר מן המובחר אבל לרבנן לדידהו באמת ל"מ העברת קולמוס היכיא דלא קידש לשמו ורק נקט בכהא"ג דבהא פליגי רבנן אפי' לרי"ו לשיטתו דס"ל דמהני העברת קולמוס אבל עכ"פ אין מן המובחר ודו"ק:
ובזה ניחא מה שהקשה בישועת יעקב סי' ל"ב מגיטין דף נ"ד דפריך ונעברה עלה בקולמוס נימא דלא כר"י וקשה הא אף לרבנן לא אתיא דהרי אף רבנן מודים דמשום חשש דאין השם מן המובחר אינו פסול בדיעבד אלא דסברי רבנן כיון דנכתב שלא לשמה מותר למוחקו ואין כאן פסול בדיעבד כדאיתא במס' סופרים דרבנן סברי דימחקנו אבל כאן דאמרו לו נאמן אתה להפסיד שכרך ואינו נאמן להפסיד ס"ת הרי דס"ל דאי הוה נאמן הס"ת פסול ואין מניחין אותו למחוק דאתיא כמ"ד אין כותבין שם על המחק כמש"כ בשו"ת שב יעקב וע"כ יקשה לרבנן ג"כ אמאי לא נעבר בקולמוס כדי שלא יפסול הס"ת אולם לפי מה שבארנו דלמסקנא סוג' דגיטין דף י"ט גם ש"ס דילן סובר כירושלמי דלטעמא דר"י אמרו חכמים דאין השם מן המובחר אבל לדידהו לא הוה כתב כלל ול"מ כתב ע"ג כתב כלל ליכתוב לשמה א"כ שפיר לרבנן מפסל הס"ת דאין תקנה בהעברת קולמוס ולכן רק פריך לר"י דנעביר עלה בקולמוס:
והנה הטעם דלרבנן ל"ה כתב דלכאורה משום דבעינן כתב ע"ג קלף לא ע"ג כתב ולכן ל"מ אף דכתב שני הוה לשמה:
אך יקשה כיון דרבנן סברי דמחיקה מותרת כדאיתא במס' סופרים א"כ הוה כמחוק וכאלו כתב ע"ג קלף א"כ מ"ט יפסול באמת לפי שיטת הירושלמי לדעת רבנן אליבא דידהו:
ונראה דטעמייהו דרבנן דל"מ כתב ע"ג כתב לענין לשמה דהא עכ"פ לא נתחדש מעשה הכתיבה בשעה שמחשב לשמה דהא דכתיבה לשמה מהני היינו משום דבשעה שמחשב לשמה מתחדש איזה מעשה חדשה דהיינו הכתב אבל כאן דלא נתחדשה מעשה הניכרת ע"י כתב זה בשעה שמחשב לשמה ע"כ ל"ה כתב לשמה וא"ש:
והנה תוס' גיטין דף מ' הקשו ל"ל למעט נכרי מוקשרתם וכתבתם מי שאינו בקשירה אינו בכתיבה תיפוק לי' דל"ה לשמה להנ"ל י"ל דהנה שיטת בעהת"ר שהביא במרדכי דלענין פסול ח"ת ל"מ כתב עליון לפי"ז י"ל דלרי"ו דמהני העברת קולמוס רק בכתב שלא לשמה אבל בא"י פסול משום שאינו בכתיבה ל"מ העברת קולמוס וא"ש:
ב') ופתיל תכלת למטה ממנו וכו'. הנה מבואר דעת רבינו שרק חוט אחד וקשור על המצנפת ומקום הציץ במצח וכ"כ הרמב"ן אבל דעת הראב"ד הוא כפירש"י דשלשה פתילים היו ועל פתיל האמצעי אומר והי' על המצנפת ופתיל התחתון הי' תחת המצנפת ונתקיים פתיל על הציץ וציץ על הפתיל ופתיל על המצנפת למעלה ותליא זה בפלוגתא שהביאו בתוס' סוכה דף ה' בשם ריב"א דקורא לשל כה"ג מצנפת ולשל כהן הדיוט מגבעות שלא היו שווים משום דהציץ הי' נתון במקום התפילין והתפילין עליו הי' דוחים את המצנפת אבל תוס' כ' שהציץ נתון על המצח ואעפ"כ הי' המצנפת של כה"ג קצר משל הדיוט משום דפתילי הציץ ורצועות התפילין הי' דוחין את המצנפת מאחורי ערפו א"כ מבואר דריב"א אתיא כשיטת רבינו והרמב"ן ולזה ס"ל שהי' הציץ במקום תפילין ודוחה את המצנפת ודעת התוס' שהמצנפת של כ"ג קצר משום דפתילי הציץ ורצועות תפילין דוחין אותו וזה כדעת רש"י והראב"ד והפתיל האחרון הי' דוחה המצנפת רק בהא פליג רש"י דס"ל דמגבעות ומצנפת היו דומין והרמב"ן חולק עליו וס"ל דהמצנפת הי' ארוך יותר מן המגבעות:
ג') ופתיל תכלת למטה ממנו וכו'. הנה נראה שיצא לרבינו כן מקרא דונתת על פתיל תכלת ולכן מפרש שהי' למטה ממנו והנה ראב"ד השיג דבאמצע הי' וזהו גם שיטת רש"י כדי לקיים קרא דונתת על פתיל וקרא דונתנו על המצנפת אבל רבינו לא ניחא לי' כפירש"י רק דפתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב ולא הי' קשור בנקב אלא דפתיל אחד הי' מושך לתוך הנקבים כמו בדים בטבעות ונמצא הפתיל תחת הציץ ורק אצל הנקבים הוא על הציץ ובזה מקיים שפיר קרא דעל פתיל והא דכ' על מצנפת י"ל כמש"כ הרמב"ן למטה מאחוריו:
ובזה ניחא מה שהקשה במשל"מ פ"י אמאי לא הביא רבינו הא דאיתא בחולין דף קל"ז כיפה של צמר מונחת על ראש כה"ג לקיים ונתן על פתיל תכלת ולפמש"כ י"ל דהנה רש"י פי' כיפה של צמר היינו כובע ויקשה ע"ז מדאמרינן בזבחים דף י"ט דשערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין וע"כ דהאי פליגי דלא הי' שם כיפה של צמר ואי דכתיב על פתיל תכלת לזה נאמר דפתיל הי' משוך תחת הציץ ומקיים קרא דעל פתיל ועוד יותר י"ל דלכאורה יקשה דגמ' בחולין דפריך ואימא כיפה של צמר ואמאי לא פריך ואימא פתיל תכלת שהציץ תלוי בו לכן אומר דבאמת היינו הך דתניא דכיפה היתה מונחת בראש כה"ג ועליו ציץ נתון והיינו לפמש"כ רבינו דהפתיל הי' משוך תחת הציץ א"כ כל הפתיל הוא על ראשו של כה"ג והציץ תלוי עליו ומכאן יצא לו לרבינו שהי' פתיל למטה ממנו נכנס מנקב לנקב והכריח לפרש כן משום דלפי' רש"י דכיפה היינו כובע יקשה מהא דשערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ולכן מפרש דהיינו הפתיל שהציץ תלוי עליו והא דתני כיפה של צמר לומר דהי' פתיל עבה וא"כ באמת הביאו רבינו לברייתא זו ונתישבה קו' המשל"מ:
ותימה על הרמב"ן פ' תצוה שכ' על פירש"י ומדייק דחד קרא כתיב ונתת על פתיל וחד קרא ויתנו עליו פתיל דאין להקפיד בין אומרו ושמת אותו על פתיל תכלת ובין אומרו ויתנו עליו פתיל תכלת ויפלא דהרי חזינן בגמ' דרשו מהאי קרא דעל פתיל דבעינן על פתיל דוקא: