מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ח · הלכה ג
א') ושתי כתנות אחרים הי' לו לכה"ג. והנה במשל"מ הרבה להשיב על דברי רבינו וכללות דבריו להקשות ד' קו' על רבינו א' דמנ"ל לרבינו שדין זה דוקא בכתונת ולא כלל לכל הבגדים ב' למה סתם רבינו וכ' ושתיהן של ל' מנה ולא כ' שה"א מעולה כדאיתא בגמ' ג' שדברי רבינו משמע שהי' לכה"ג ג' כתונת ומהיכן למד כן ומה הי' משמש בשלשה כתונת ד' במה שכתב אם רצה להוסיף מוסיף משלו ומשל"מ לא מצא מקורו אי' ול"נ דהנה קשה לי לשיטת רש"י רע"ב ורא"ש דקאי אכתונת בגדי לבן א"כ קשה בדף ע"א דריש רבא בגדים שלבש כבר הרי דהי' אותן בגדים ממש וכבר ישבתי על מדוכה זו בה' עיוהכ"פ וכעת ראיתי בהשמטות בשי"צ הרגיש בזה עוד הקשה בדרוש וחידוש לרע"א א"כ ל"ל הלכתא ד"ה טבילות כיון שיליף מהלכה דצריך אחרים פחותים מהם ויותר קשה לי אהא דת"כ דדריש לרבות בגדים אחרים לבין הערבים א"כ כבר מוכח דבעי ה' טבילות וצע"ק לשיטת רש"י אשר על כן נראה דדעת רבינו דהאי בבוקר ובין הערבים קאי אעבודת תמיד דחוץ מזה שהיו לו ד' בגדי לבן בגדים מיוחדים לעבודת יוהכ"פ דהרי אין חילוק בשאר בגדים אלא באבנט כמש"כ במשל"מ אלא דבעי מיוחדים לעבודת יוהכ"פ לעבודת פנים חוץ מזה היו לו ב' כתונת מיוחדים ליוהכ"פ ללבוש עם בגדי זהב יקרים מאוד לעבודת התמיד בחוץ משא"כ בשאר השנה ובזה סרה מהר כל הקו' דבאמת ד' בגדי לבן שווין הן אלא כתונת של בגדי זהב של עבודת חוץ היו יקרים מאוד (וכתונת אלו לא היו נגנזים עם שאר בגדי יוהכ"פ דלא היה משתמש בהן בפנים וניחא בהא מה דקשה לפירש"י דף י"ב דקאמר דיגנזו וקאי גם אבגדים של בין הערבים יען דעבודה חמורה והרי הוצאת כף לאו עבודה חמורה דקרי לה עבודת יחיד לפירש"י ולפמש"כ ניחא דהי' עובד בהן בחוץ) וכיון שכן לא היו עיכובא אלא קאמר דהי' לובש אבל לא דדינו דוקא בכך וכן א"ש דלא כ' של בוקר מעולה דסובר דגם זה אין לעיכוב כיון דאייריא משל עבודת חוץ ובזה דמייתיא מקרא דיחזקאל וקאמר מאי לאו חשובין והקשה בתוי"ש דקרא אייריא ביציאה והיינו כשלובש בגדי זהב ולפמש"כ ניחא מאוד דבאמת קאי אבגדי זהב והא דקשה עליו דבגמ' אמרו אכולהו סברי של בוקר מעולה ולרבינו א"צ שיהא מעולה כבר כ' בשי"צ וכן בהשמטות דאדרבא לישנא משמע רק לכתחילה בעי וכן לישנא דבציר מהני וטפי מהני משמע סתמא דר"ל אף להיפוך אם של בוקר מעולה ג"כ מהני ובזה ניחא ג"כ דכ' שצריך שיקדישנו תחילה דהנה בהשמטות שי"צ הביא לתרץ זה עפמש"כ רבינו בפ"א מבהב"ח כל שנעשה להדיוט מתחילה אין עושין לגבוה לכן בעינן שיקדיש קודם עשיית הכתונת כדי שתהי' עשייתה לשם הקדש ותמהני כי הנה שם כ' לישב דהני ב' כתונת היו חוץ מבגדי לבן ואינן מבגדי כהונה כלל רק מיני מלבוש של כבוד שלובשין על החלוק דהוצרך אחד לקריאת התורה וא' להוצאת מחתה כיון דלאו עבודה הוא הי' לבוש בכתונת אלו א"כ תמוה שוב למה צריכין שיקדישנו תחילה מטעם דאם עשה להדיוט אין עושין לגבוה הא לאו לגבוה הוה כיון דאין לשירות ולעבודה אין קפידא אם נעשה תחילה להדיוט בפרט דלא נעשה לצורך תשמיש הדיוט ממש א"כ אף בהקדיש אח"כ למה לא מהני אבל לפמש"כ דקאי אכתונת דבגכ"ה א"ש דבעינן נעשו מתחילתן לשם גבוה לכן בעי שיהא הקדש תחילה ויהא עשייתו בקודש (ועמש"כ בפ"א מבהב"ח דזה שכ' רבינו כלי גבוה שנעשו להדיוט קאי אבגכ"ה) ובזה מדוקדק לשון המשנה דאחר שאמר דלבש בגדי לבן אמר והי' לובש בשחר פילוסין ואי אבגדי לבן קאי מה שייך לומר הי' לובש הלא מינייהו סליק והוה לי' לומר דלבש בגדי לבן ושל שחר היו פלוסין של י"ב מנה וכמש"כ בשי"צ בהשמטות:
אמנם אני תמה תמיהא קיימת על הכ"מ ומשל"מ ושי"צ שנעלם מהם ירושלמי פ"ג דיומא דאיתא להדיא דבגדי קודש בעינן שיהא אריגתן בקודש א"כ הלוא שפתי רבינו ברור מללו דכן מוכח בירושלמי דבעי מעשה' בקודש דהרי כהא"ג איתא בכריתות בקטורת דצריך שיהא מעשיהן בקודש ורבינו בפ"ב כתב דצריך שיהא מעשיהן בקודש ושל קודש וכ' הכ"מ דהיינו דתניא כל מעשיהן יהיו בקודש ולכן אמרו בירושלמי לשון כפול שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו ובק"ע פי' שיהא גמר ג"כ בקודש וזהו דוחק ולפמש"כ ניחא דכונה חדא שיהיו משל קודש וכן בקודש יארגו במקדש כמש"כ רבינו בפ"ז הל' כ' דלשכה הי' לו במקדש למעשה בגכ"ה:
וראיתי בהפלאה פ' תצוה כ' לפרש בזה קרא דועשו את בגדי אהרן לקדשו דכונה דבעי שיעשה לשם קדושת כהונה דאלת"ה הו"א שיעשה בתחילה ואח"כ יקדישו כמו שמצינו שהיו בונים בחול ואח"כ מקדישן שלא יבוא לידי מעילה בשעת מלאכה קמ"ל קרא דבעינן עשיי' לשמה א"כ מוכח מדבריו דלכן בעינן שיקדישנו תחילה כדי שיהא לשמה כסברת השי"צ ועוד כ' בהפלאה שם דנראה דבגכ"ה אף אותן בגדים שהי' ג"כ בכהן הדיוט היו צריכין בשעת עשי' לעשות לשם קדושת שמונה בגדים דכה"ג וכן מוכח ביומא דסובר ר"ד בגדי כה"ג כשרים לכהן הדיוט ולא לכה"ג עצמו לכל השנה להוסיף עליהן עוד ד' בגדים וגם האבנט יעו"ש וכן העלה עוד לפרש קרא דוהם יקחו את הזהב דהוא לשון קנין כעין שאמרו עובד בה עבודת יחיד ולא עבודת ציבור שמא לא ימסרנה יפה יפה וה"נ לא הי' אפשר לדבר להם מתנדב שימסור ע"י משה לציבור יפה יפה וכיון שהי' צריך שיהי' עשי' לשמה הי' צריכין להקנות תחילה את כל הנדבה ע"י החכמים שעושים שיזכו בו לכל ציבור ולכן קאמר שיקחו את הזהב הקנות אותם לציבור:
והנה בפ' ויקהל כ' לפרש בזה קרא דכל איש אשר נמצא אתו תכלת דקשה דלכאורה משמע מלשון זה דצביעת תכלת וארגמן לא בעי לשם קדושה וקשה ממנחות דף מ"ב דבעינן בתכלת צביעה לשמה וכ' תוס' דילפינן מתכלת דבגכ"ה משמע דהי' צריכין צביעה לשמה ותי' דבאמת הי' צביעה לשמה ורק כונת הקרא דתחילה אמר דהביאו חח ונזם וזה הי' באמת חול ואח"כ אמר וכל אשר נמצא אתו תכלת היינו שכבר הוכרחו לקדשו בשעת צביעה כשהוא בידם יעוש"ה הרי שלך לפניך משום דבעינן עשי' לשמה צריך שיקדישנו תחילה:
ב') בגדי לבן הם ארבעה וכו' ושת' כתונת אחרות הי' לו. ותמוה מאי אחרות דקאמר וראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב שעמד בזה וכ' לתרץ הכתונת בכלל ד' בגדים וה"ק והיא לבדה היתה של י"ח מנה בבוקר ושל י"ב בין הערבים דבהא קפיד רחמנא דכ' בגד קודש ילבש ולא אמר קודש בשאר כלים אעפ"י שהן קודש ולמד כן מהא דאיתא ביומא דף ל"ד דאמותיהן של כהנים שעשו לבניהם כתונת ברבוא וברבותיים ואפשר דאחרות מילה מיותרת היא וטעות סופר: