אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ז · הלכה כ

הלכה יח

א') הממונה על מעשי בגדי כהונה וכו'. וכ' הראב"ד אומר אני שהוא פנחס המלביש וכ' הכ"מ דאיני יודע מה מלמדנו ובמראה הפנים כ' דמלמדנו שכונתו להשיב מאין לו לרבינו לומר זה שהוא הי' עוסק בהכנת הבגדים ומתחת ידו נעשה הכל ובמשנה משמע שרק הוא הי' מלביש בגכה"ג והקשה לדעת רבינו דס"ל דהוא הי' עוסק בהכנת הבגדים א"כ הי' לו מינוי יחידי בדבר שבממון ואמאי לא קתני חוץ מפנחס המלביש וכ' דרבינו יצא לו כן מהא דתנן בפ"ק דמידות ושתי לשכות הי' שם אחת פנחס המלביש ומדקבעו לו לשכה ונקראת על שמו משמע שהי' המכין הבגדים ג"כ:

ב') זה הממונה על מעשי בגדי כהונה וכו'. הנה רבינו בריש פרקין קחשיב ט"ו ממונים במקדש ולפמש"כ רבינו בפ"ד כל ענין שררות בישראל זוכה לו ולזרעו אחריו ולפי"ז גם זה שמנה רבינו אחד על החולין והוא הרופא חולים ג"כ בנו קודם ולפי הכלל שכתב רבינו לעיל בפ"ד צריך שיהא ממלא מקום אבותיו ביראה א"כ בוודאי גם הרופא צריך להיות ממלא מקום אבותיו ביר"ש אבל פשיטא שהוא גם מומחה ברפואות דמי שאין מומחה ברפואות בוודאי לא יתעסק בהן וא"כ אם מת זה הממונה על החולים ואיכא אחר דעדיף מיני' נכנס אחר לפקח על החול' כדמו' ביור"ד סי' של"ו שכ' ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי ולא יהא שם גדול ממנו שאם לא כן הרי הוא שופך דמים מזה יש להוכיח דאף דיש בזה גם כן שררות אבל כיון דעיקר התמנות לא לשררות אזלינן בתר עיקר התמנות ולפי"ז בענין רבנות נמי עיקר התמנות להורות הוראה וללמד תורה אף דיש בזה ע"כ ענין שררות ל"א אלא בתר עיקר ההתמנות שלו וכאשר הבאתי לעיל דברי הח"ס דאין בכתר תורה ירושה אף שיש בזה ג"כ ענין שררות אזלינן בתר עיקר התמנות שלו:
וכעת בשעת הדפסה יצא לאור שו"ת לבושי מרדכי הביא שם תשובה אחת מרבו הגאון מגוו"ד ז"ל שהשיג על הח"ס שכ' דבכתר תורה אין בו דין ירושה ולכן ל"ש דין ירושה ברבנות והשיב הגאון הנ"ל דהא יש בו גם שררות ומי גרע משאר שררות ולפמש"כ ניחא דבוודאי גרע משאר שררות שעיקר לשררות נתמנה משא"כ ברבנות עיקר התמנותו אין אלא להרבות גבולי התורה והיראה לכן מצד זה שיש בו גם ענין שררות ל"ה שייך בו דין ירושה ועוד דלפי דבריו שמהא"ט יזכה ברבנות משום צד זה שיש בו ענין שררות א"כ אם אין בו הכשרונות שצריכין שיהא מקוים בו איש אשר רוח בו שיודע להיות מנהיג הקהלה אזי אין שייך בו דין ירושה דלפי דברי התשו' הנ"ל עיקר הטעם שיש ברבנות ענין שררות א"כ אי א"י להנהיג השררות אין יכולין לירש הרבנות אלא וודאי אין זה עיקר הטעם אך בוודאי צריך שיהא לו כשרונות אלו ג"כ אלא דהנפ"מ כן אי אין ממלא מקום אבותיו ביראה אז בוודאי אפי' יחיד מוחה לקבלו ואיכא איסור להעמידו אבל אי ממלא מקום אבותיו ביראה רק שאין ממלא מקום אבותיו להנהיג בשררות הרבנות אם רוב הציבור רוצין בו יחיד א"י למחות כיון דלא מטעם זה זוכה בירושה אבל אי רוב הציבור אין רוצין בו מהא"ט אם יבוררו הדבר לפני בי"ד שכן הוא הדבר אין הבי"ד יכולין להורות להם שחייבין לקבל אותו להם לרב ומנהיג ויצא מזה מש"כ לעיל בפ"ד שבוודאי בלי רצון הציבור אין שום אדם יכול לירד לשררות אלא דצריכין להודיע להם שיש כאן יורש שרוצה והגון הוא לירד לנחלת אבותיו והציבור חייבין לכפוף ראשם לקבל עליהם ד"ת ומי שיקבל עליו משרת רבנות כזה הוא מסייע לעושה עול א"כ אם יבררו רוב הקהל לפני בי"ד שאין יודע להנהיג בשררות הרבנות ושאין נוחה עם הבריות אזי אין הבי"ד יכולין להכריח אותם שיתרצו לקבלו ומי שיכנס למשרה זו אין עושה עול (וזה הי' טעמו של הח"ס בסי' י"ג שהעלה דברבנות דמדינה ל"ש דין ירושה בשאין ממלא מקום אבותיו בכל ענינים כי ברבנות דמדינה שיש בה בוודאי ענין שררות ומי שאין יודע להנהיג שררות הרבנות יכולין למחות שלא למלא מקום אבותיו) והבן:
ואמנם באפסקי אחר הנה לעיל בפ"ד הוכחתי מהא דיומא דבכה"ג שנכנס אחר תחתיו אין שייך עוד שוב דין ירושה לכאורה יש להשיב דשאני כה"ג דאי לאו דכתיב קרא ל"ה שייך בו דין ירושה משום דכהונה גדולה ענין עבדות לפני המקום ברוך הוא לכן אף דגלי קרא דבנו קם תחתיו וקודם לכל אדם אבל באפסקי אחר כבר פקעה כח הירושה אבל במידי דיש בו שררות דהירושה הוא כמו בבן יורש המלוכה אז אפי' באפסקי אחר לא פקעה כח הירושה אבל באמת ז"א דאיך אפשר לומר אי אפסקי אחר בכל זה חזרה כח ירושה לבניו הא אי הוה לזה שנכנס אחריו לשררות ג"כ בן הראוי הי' בן מהשני היורש המלוכה ואז ע"כ דפקעה לגמרי הזכות מבנו של הראשון וכיון דפקעה איך אפשר שאם אין בן לשני ששוב בנו הראשון חוזר לשררותו של אב (ער"ן נדרים דף כ"ט דקנין לזמן הוה רק קנ"פ דאי הוה קנה"ג כיון דפסק פסקה והוה לעולמית) וטעמא דמילתא יתכן מאוד לפמש"כ דאין יכול לירד לנחלת אבותיו בלי רצון הקהל אלא דעליהם החיוב מוטל להוריש לו זכות נחלת אבותיו עכ"פ אין זה כירושה הבא מאליו לכן אם אפסקי' אחר מעולם לא זכה בזכות זה לכן אם הי' להשני בן זוכה בן השני ופסקה לעולמית א"כ שוב אמרינן כיון דפסקה פסקה וכן כ' באשל אברהם או"ח סי' נ"ג דבאפסקי אחר ל"ש דין ירושה וראיתי בשו"ת דברי חיים סי' נ"ג דיבר בקדשו דגם באפסקי אחר שייך דין ירושה והביא ראי' מההוא עובדא דברכות בר"ג וראב"ע ולא זכיתי להבין דש"ה דר"ג כבר זכה והשתמש בנשיאות שזכה בו מאבותיו ואולי גם הוא אייריא בעובדא כזו שכבר זכה בו והשתמש ברבנות רק שרחקוה בעלי זרוע א"כ אין לדון מזה בעלמא כשלא זכה עדיין:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה