מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ז · הלכה יח
היתה חדשה שוטחין אותה על גב האיצטבא כדי שיראה העם את מלאכתה שהוא נאה. וקשה לי לפמש"כ רבינו בפ"ז מבה"ב דכשהיו נכנסין להיכל לבנות נכנסין דרך תיבות כדי שלא יהנו בראית עין מהיכל כמו בקדה"ק כדאיתא בפ"ד מבהב"ח א"כ איך שרי כאן ליהנות מפרוכת בראיית עין בשלמא אי רק בקד"ק נכנסין דרך תיבות כדמשמע מגמ' דפסחים כמש"כ הכ"מ ניחא דרק משום מעלה עשו אבל לרבינו שגם בהיכל כן א"כ מדינא אסור קשה מכש"כ לעשות כן לכתחלה כדי ליהנות מקודש וכבר הקשיתי כן שם ונראה דיש להבין כיון דקאמר כדי שיראו מלאכתה שהוא נאה א"כ למה דוקא בחדשה גם בישנה נוכל לראות מלאכתה נאה ובשלמא אי הוה תני כדי שיהא נאה ישינה אינה נאה כ"כ אבל כיון דקאי אמלאכתה גם בישינה מלאכתה נאה וי"ל דאיתא בכתובות דף ק"ו שהי' לוקחין האומנין של פרוכת שכרן מן בדקה"ב ובמעילה דף י"ד איתא דהי' מחללין מעות הקדש שנותנין לשכר אומנין על המלאכה דבונין בחול א"כ י"ל ה"ה הפרוכת הי' מלאכתה בחול ולא היתה מלאכתה קדושה עדיין ושייך לומר שיראו מלאכתה נאה דעדיין לא נתקדשה המלאכה ולכן דוקא בחדשה ולא בישינה שנתקדשה כבר דאז באמת אסור ליהנות לכתחלה ממלאכתה ושפיר קתני שיראו מלאכתה נאה שעדיין אינה קדושה:
ולכאורה קשה מהא דאיתא ביומא דף נ"ב דמראין לעולי רגלים הכרובים לומר ראו חיבתכם לפני המקום דשרי ליהנות מקודש אך י"ל ש"ה שרק הי' מסלקין פרוכת והראי' בא ממילא אבל ליקח דבר הקדש כדי שיבואו לראות ליהנות זהו אסור (כמש"כ המק"ח בה' חנוכה כהא"ג אהא דריח אין בו מעילה) אלא דלכאורה קשה אכתי מהא דמראין להם לחה"פ כדאיתא סוף חגיגה דלאו ממילא הוא לכן נראה דשאני הני דל"ש הנאת הגוף והעין בראייתן רק שיראו הנס וזהו הנאה שכליית הנאת הנפש ודמיא להא דאמרינן מצלה"נ דהוה רק הנאת הנפש ואולי י"ל באמת מהא"ט גם בפרוכת שרי לראות מלאכתה דגם מלאכת פרוכת הי' חוץ מדרך הטבע רק בחכמה אלקית מעשה רוקם ארי מכאן ונשר מכאן והוא ג"כ רק ראיית הנס וחכמת האלקית והוא הנאת הנפש:
והנה ראיתי במ"ח יור"ד סי' ס' הקשה מהא דלחה"פ וכרובים והעלה דלהוסיף חכמה שרי כמו דמותר להראות כל להתלמד בבהמת קדשים איזה מום הוה מום עובר או מום קבוע ובמ"כ אין הנידון דומה דלהתלמד בבהמת קדשים דשרי הוה מצוה וללה"נ והוה הנאת הנפש אבל להתלמד לעשות כמוהו להרויח בוודאי חשוב הנאה ובזה נסתר מה שדן שם להתיר להתלמד במת מהא"ט דלהוסיף חכמה ל"ח הנאה ולפמש"כ ז"א כהא"ג בפסחים אמרו לא הי' ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב ולרגל הי' מקפלין אותן ומניחין אותן על גג מעלה בהר הבית כדי שיהא עולי רגלים רואים שמלאכתם נאה ואין בה דופי:
ב') כדי שיראו העם את מלאכתו שהוא נאה. ולכאורה תמוה הא איתא במשנה דמידות דמשלשלין את האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם א"כ איך רשאין להביט ולהנות ממלאכתו שהוא נאה דקול ומראה עכ"פ איסורא איכא:
ולכך נראה שהכונה מה דאמר כדי שיראו העם את מלאכתו שהוא נאה עפמש"כ בפ"א מה' בהב"ח הי"א דהא דצווה להשתמש במשכן ובמקדש בכסף וזהב כדי שעי"ז ירגילו עצמן לירא את ד' מפני גדלות כבודו א"כ מעשה הכפורת הא נעשה בו ג"כ פלאים במלאכתו ולכן ע"י שמביטין במלאכתו שהוא נאה שהוא ע"ד הפלא והנס מזה יבואו ליראה את ד' כל הימים:
והנה בירושלמי מע"ש איתא דבית המקדש עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד והקשה בספר מאמר פתיל תכלת לפמש"כ המפרשים דבזה"ז אין לנו תכלת דנשתכחה הלכה לידע איזה הוא תכלת האמורה בתורה והא לבנין ביהמ"ק צריכין תכלת לפרוכת המבדילות בין קודש הקדשים דהפרוכת צריכה שתהא נארגת מד' מינים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ואף שבספר כפתור ופרח הביא דעת הר"ח דאפשר להקריב בזה"ז אף דאין לנו תכלת משום דסובר דנהי דאבנטו של כה"ג הוה כלאים היינו רק שיהא רקום בצמר אבל תכלת לא הי' בו כמו שנראה דעת רבינו אע"כ דאפשר להכיר ע"י סימנים איזה תכלת האמורה בתורה גם קודם שישובו הבי"ד הגדול וכבר הארכתי בזה בפ"א ובפ"ו מבהב"ח:
ג') פרוכת שנטמאת בולד הטומאה וכו'. הנה תוס' ביצה דף י"ד הוקשו הא איתא התם דוילון אין מטמא רק משום שהשמש מתחמם כנגדה וזה ל"ש בפרוכת המקדש ותי' יען דכ' וסכות על הארון ואמנם לי נראה לישב בפשיטות דאיתא בכתובות דף ק"ה דפרוכת המקדש הי' נעשין משירי הלשכה רק הפרוכת שהי' מבדיל בין קודש הקדשים דתחת בנין עשוי הוה כבנין א"כ לפי"ז י"ל דל"ד לוילון דבטלו לגבי פתח הבית ע"כ אין מקבל טומאה דהוה כבנין אבל פרוכת המקדש דל"ש דבטיל לגבי הבית לכן שפיר מקבל טומאה ואין לומר הא עכ"פ הפרוכת שבין קודש הקדשים דתחת בניין עשוי הוה כבנין וע"כ דבטיל לגבי הבית א"כ אמאי מטמא ז"א דהא תוס' דתי' דסוככין על הארון הא האי סברא סגי בפרוכת שבאוהל אבל בפרוכת שבין קודש הקדשים ל"ש דמאהיל על הארון כך י"ל לפי דרכי דהאי דמטבילין לא קאי אפרוכת שנותנין לפני הקודש הקדשים ושפיר מקבלין טומאה:
אלא דיש לתמוה אדברי רבינו דמשמע להדיא דקאי אפרוכת שבין קודש הקדשים כמש"כ שם לעיל מיני' וכיון דרבינו בפ"ד משקלים כתב דהפרוכת שמבדיל בין קודש הקדשים תחת בניין עשויי' וכבניין דמי ע"כ יקשה איך כ' רבינו כאן דמטבילין אותה:
אמנם נראה לישב דבמשנה דכלים פכ"ד ג' סדינין הן לוילון טמא ושל צורת טהור מכלום וכ' בתו"ח שהם סדינין שמחברין בכותל לנוי ויש עליהם צורות והם בטלים לכותל גם אין שייך שהשמש מתעטף בהם שהם מחוברים מלמטה למעלה לפי"ז אני אומר גם וילון דקחשיב אייריא במחובר למעלה לכן הוה בטל לגבי הפתח אי לאו שהשמש מתעטף בשוליו ומתחמם בו אבל פרוכת שבין קודש הקדשים הא לא הי' מחובר כלל אף למעלה דהי' ביוהכ"פ הי' פרופה לצפון ולדרום לכן שפיר מקבלת טומאה: