מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ז · הלכה ט
הממונה שעל הקינים הוא שפוסקין עמו וכו'. והראב"ד כ' הממונה על הקינין ועל הנסכים אין אלא גזברות בעלמא וכ' הכ"מ דאין זה השגה דמר מפרש הכי ומר מפרש הכי ובמראה הפנים שקלים פ"ה כ' דטובא איכא בנייהו דלמר לא קיבל הממונה מעות מחוייבין בדבר אלא נותנין דמיהן להגזברים והממונה הוא המוכר ואח"כ עושה חשבון עם הגזברים א"כ אין כאן התמנות יחידי בדבר שבממון דלערב באים לחשבון והוי התמנות בדבר שבממון וראי' מהא דתנן שם ואין עושין שררה פחות משניים חוץ מבן אחי' שעל חולי מעיים ואלעזר שעל הפרוכת שאותן קיבלו רוב הציבור עליהן ויקשה הא פתחי' שעל הקינין ג"כ יחיד הוה וא"כ לשיטת הראב"ד דס"ל שהן גזברות וכל אחד ואחד מקבל המעות או הקינין וכן דמי הנסכים א"כ הי' לו לתנא למחשב כמו לפתח' ג"כ וליתני חוץ מפתחי' שקבלו עליהן רוב הציבור מזה הוכיח רבינו דל"ה גזברות רק הוא המוכר שפוסקין עמו על השער:
וכן קן שנמצא פסול או שנפסל נותן אחר תחתיו. ותמה בכ"מ למה פסק כר"י וראיתי בנוב"י אה"ע סי' ב' שתי' דהנה בעירובין דף ל"ב פליגי ר"נ ור"ש אי שליח ע"ש ומייתיא ראי' מהא דמחכ"פ אוכלין לערב ור"נ תי' כדרש"מ משום דאין ב"ד של כהנים וכו' עד שכלו מעות שבשופרות והקשו תוס' לר"ש ולמה צריך להא דר"ש ולכן לישב הך דר"ש י"ל דסובר כר' יוסי אם נפסלו הקינין המספק את הקינין מספק הפסולים דלא כת"ק דסובר דבאות משל ציבור ולפי"ז י"ל דבוודאי לת"ק דבאות משל ציבור לית בי' חשש אבל לר' יוסי שבאות משל המספק הוא מחוסר גובינא ובמה שתלוי בדעת אחרים ל"א חזקה שליח ע"ש דאטו על השליח מוטל למיקם בדינא ודיינא ור"ש הביא ראי' מברייתא זו אליבא דת"ק דר' יוסי וא"כ לפי"ז י"ל רבינו דפסק כר"ש דשע"ש א"כ קשיא לר' למה הצריך לדרש"מ אלא ע"כ הלכה כר"י וצריכין חזקה דאז אפי' לר' יוסי א"ש דסומכין אבי"ד אפי' אי יפסול המספק הקינין כבר באחרת מזה הוכיח בנוב"י שדעת רבינו לפסוק כר"ש דלא כמו שכ' במשל"מ פ"ד מבכורות מד' רבינו בפ"א ממחכ"פ להא דרש"מ דחזקה על ב"ד לית לי' כר"ש דלר"ש דחזקה שע"ש א"צ לחזקה דב"ד להנ"ל א"ר די"ל דשפיר פסק כרש"ש אפ"ה הביא לדרש"מ משום כיון דסובר דהלכה כר' יוסי דמספק את הקינין מספק הפסולות ומטעם דכן איתא בירושלמי כל אמוראי נקטו כר' יוסי וליכא חזקה כיון דמחוסר גובינא לכן הביא להא דרש"מ דחזקה על ב"ד יעוש"ה:
ול"נ לישב קו' משל"מ אי פסק כרש"ש למה הביא לדרש"מ עפמש"כ תוס' בעירובין בשם ר"י דהלכה כר"ש והא דרשמ"ע היינו משום דרב דסובר דחיישינן שמא יפשע דאין שו"ז על ט"ש וכונתם דכהא"ג ל"ש חזקה שע"ש כיון דבדידי' גופי' חיישינן שיפשע ה"ה בשליח וצריך לדרש"מ כדאיתא פסחים דף צ"א ולכאורה יפלא למסקנא שם חזר מהא דלרב מה"ת אשו"ז לא מחשש שמא פשע ונראה לפמש"כ הצל"ח שם להוכיח דאדרבא לעולא דסובר שו"ז על ט"ש רק מה"ת אבל מדרבנן אשו"ז מחשש שמא יפשע א"כ דצריך דרש"מ אליבא דעולא דמה"ת שו"ז רק מדרבנן לשמא יפשע וראיתי בצל"ח שם שכ' דמיסתפי' מחברי' לחדש כזאת דלעולא רק מה"ת שו"ז ולפמש"כ יש ראי' מתוס' הנ"ל דרש"מ רק צריך למ"ד דחייש שמא יפשע וא"כ למסקנא לרבא שו"ז מה"ת אע"כ לעולא ג"כ מדרבנן אשו"ז שמא יפשע וצריך לדרש"מ וא"כ א"ש דרבינו פסק אשו"ז מדרבנן כמו שהעלה הצל"ח וחייש שמא יפשע אפי' בד"ת א"כ ל"ש חזקה שע"ש וצריך שפיר לדרש"מ ודו"ק ועמש"כ בפ"ז ממעילה דר"ש לטעמי' בביצה דף ל"ט דסובר כרגלי דממלא וגם שם הלכה כר"ש ועיין מעילה דף כ"א דקאמר רב ששת מה"ד בטלי לשלוחותו ויקשה למה באמת לא אמרינן שבטלי' ונראה משום חזקה דשע"ש וה"ה שעומד בשליחותו ורבינו בפ"ז ממעילה פסק שם כר"ש דל"א בטלי לשליחותו מוכח דסובר חזקה שע"ש: