מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה · הלכה ב
א') אין אחד מכל אלו מעכב וכו'. בשי"צ כ' שלמד כן מתוספתא מצות כה"ג להיות גדול מאחיו משמע רק מצוה ולדעתי יש להוכיח כן מהא דאמרו במשנה דזקני כהונה אומרים לו שמא לא למדת ומפרש בגמ' בבית שני א"כ אי הא דחכמה אין מעכב כש"כ הא דנוי ועושר אין מעכב:
וכן יש להוכיח ממנחות דף ק"ט דשמעון הצדיק אומר חוניו בני ישמש תחתי אף דלא הי' בקי בעבודה מוכח דחכמה אין מעכב ואף דשם בירושה הוא וסגי בממלא מקום אביו ביראה כמש"כ תוס' שם היינו משום דלקושטא דמילתא חכמה אין מעכב דאי הוה מעכב אף כשבא בירושה ל"ה סגי אם אין ממלא מקום אביו גם בחכמה:
ב') ואין אחד מכל אלו מעכב. וקשה לכאורה מהא דאיתא ביומא בדף י"ח דאומרים לו שמא לא למדת פריך ומי מוקמינן בכה"ג והא תניא הכהן הגדול מאחיו ולדברי רבינו מאי קשיא הא אין מעכב והו"ל לשנוי' דהא דיעבד והא לכתחלה אך י"ל דרבינו הוכיח כך ממה דמשני כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני דהוצרכו במקדש שני לומר שמא לא למדת משמע דבדיעבד אינו מעכב וכן משמע בתוספתא פ"ק דיומא מצות כה"ג להיות גדול מאחיו משמע רק למצוה:
והנה רבינו קחשיב גם במראה והוא נמי מהך תוספתא דיומא דקתני גם הא דבמראה שיהא גובה בקומה יותר מאחיו כדכ' ואל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו: