מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה יג
א') כה"ג צריך משיח' ז' ימים וכו' וכן רבוי בבגדים וכו' בפ"א נעשה כה"ג לכל דבר. וכ' הכ"מ בשם רי"ק דהיינו לעבודת יוהכ"פ הכונה דכהן המתוקן ליוהכ"פ ע"כ לא נמשח כל ז' דשמא לא יארע פסול בכה"ג וא"כ יהי' איגלאי מילתא למפרע דהי' עוברין על הלאו במשיחה וכן רבוי בגדים הי' כל שבעה שלא בשעת עבודה דבשעת עבודה הא איכא למיחש שמא לא יארע פסול בכה"ג וא"כ יהי' איגלאי מילתא למפרע דעשה עבודה ביתור בגדים אמנם תמוה א"כ גם בריבוי בגדים לא אפשר לחנך שלא בשעת עבודה דהא יהא איגלאי מילתא למפרע שלבש בגדי כה"ג שלא בשעת עבודה דלדעת רבינו לקמן בהלכ' אלו דשלא בשעת עבודה לא הותרה כלאים ואמנם כבר נתבאר שם כמה דרכים דגם לרבינו שרי בכהא"ג שלא בשעת עבודה:
ב') ובפ"א נעשה כ"ג. ועמש"כ הרמב"ן פ' אחרי דגם במב"ג ראוי לעבודה דהא אי אירע פסול בכה"ג נכנס אחר תחתיו אף שלא נמשח ובספר אורח מישור פ"ז דנזיר האריך להוכיח כדברי רבינו ואמנם מש"כ רבינו בפ"ה הל' י"א דעשירית האיפה אינה מעכבת יש לתמוה דמבואר בירושלמי יומא דף ב' דמעכב וכדברי הת"כ שהביא המשל"מ שם:
א') כיצד מרבין אותו בבגדים לובש ח' ופושטן וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום וכו' אם נתרבה או נמשח פ"א נעשה כה"ג לכל דבר. וקשה לי לרבינו דסובר בפ"ח דשלא נעשה בשעת עבודה שייך איסור כלאים בבגדי כהונה א"כ איך ילבוש ז' ימים קודם עבודה כיון דבדיעבד א"צ ז' ימים איך ילבוש לכתחילה איסור כלאים כיון דמודה רבינו דאין ז' ימים מעכבין ואין רק לכתחילה ולכאורה י"ל לפמש"כ בשם הרי"ק וכ"מ כ' דגם דעת רבינו כדעתו דעכ"פ עבודה דכל השנה רשאי לעבוד רק עבודת יוהכ"פ צריך ז' ימים וא"כ בשעת עבודה לובש ופושט אותן אח"כ ובזה ניחא שהוצרך רבינו לומר דפושטן וחוזר ולובשן ואטו אם לא פשטן רק הלך בהם ז' רצופין אין כאן ריבוי בגדים אך לפמש"כ ניחא דשלא בשעת עבודה לא הותר וקמ"ל דפושטן לאחר גמר עבודה והא דהוצרך רבינו לאשמעינן זאת הא בכל כהנים כן דרק בשעת עבודה הותר כמש"כ בפ"ח י"ל דטובא אשמעינן לפי מה שיבואר בפ"ח דבאמת בכה"ג הותר אף שלא בשעת עבודה וא"כ התינח אחר שנתרבה כבר אבל קודם שנתרבה ז' ימים צריך לפושטן שלא בשעת עבודה אך דעת הכ"מ נראה דרבינו חולק אראב"ד א"כ קשיא (אבל לשון רבינו משמע יותר דסובר דמיד אחר לבישה פושטן שאין לובשן רק לחינוך ולא לעבוד בהן וא"כ יקשה איך הותר ללבוש משום איסור כלאים וצ"ל כיון דמצוה הוא וצורך חינוך שרי) ונראה דא"ש דאף דרבינו דסובר דאין עובד כלל היינו עבודת כה"ג דבכל יום הקטרת קטורת וחביתין אבל פשיטא עבודת כהן הדיוט יכול לעבוד א"כ שפיר יכול ללבוש בגדי כה"ג דכיון דגם בגדי כהן הדיוט כלאים והותר בשעת עבודה א"כ גם הכלאים שיש בד' בגדי כה"ג היתרים על בגדי כהן הדיוט הותר בשעת עבודה אך עדיין קשה מדברי רבינו בפ"ה שכ' כהן שלא עבד מעולם שמינהו כה"ג מקריב עשירית איפה ביום אחד וא"כ יקשה כיון דרבינו סובר כלאים לא הותר א"כ איך לובש כל ז' דא"ל דעושה עבודת כהן הדיוט דהרי בלא נתחנך בעשירית איפה אייריא ובלא עבד מעולם דא"ל דמיד בפעם ראשון כשלובש בגדי כהונה מקריב עשירית איפה כמו כהן הדיוט ביום חינוכו ומקריב אח"כ כל ז' בבגכג"ד ככהן הדיוט ז"א דמדבריו משמע דמקריב ג"כ עשירית איפה ביום אחד ובשלמא לדעת הרי"ק שרבינו סובר כראב"ד י"ל דבאמת דמיד ביום ראשון מקריב ג"כ עשירית איפה וא"כ מוכח דסובר דשאר עבודות כה"ג ל"צ ז' ימים ליכא איסור כלאים דעובד מיד והבן אמנם לדעת הכ"מ י"ל דיען דהחינוך כתב וצורך עבוד' הותר ללבוש כלאים אף שאין עובד בהן ואף לכתחילה הותר כלאים:
ב') ואם עבד הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחד נעשה כ"ג לכל דבר. וראב"ד השיג דרק לעבודת יוהכ"פ צריך משיחה ולי נראה לישב דהנה הכ"מ הביא דיצא לרבינו דין דאם עבד בלא משיחה ז' רק נתחנך שעה אחת כשר מספרי ובפנ"י יומא בהשמטות הקשה דביומא משמע דבעינן עכ"פ משיחה ז' או ריבוי ז' היכא דאפשר והך דספרי לחומרא שיהא לו דין כה"ג לענין בתולה ולטמא אבל לקולא ל"ח כה"ג ועוד פשטי' דקרא משמע דהתם אייריא בנתמנה ז' ימים קודם יוהכ"פ דרבינו סובר בפ"א מעיוהכ"פ דפרישת ז' מה"ת ולי נראה דרבינו מחלק ג"כ דהך דיומא דמשמע דבעי ז' היינו לעבודת יוהכ"פ אבל הך דספרי אייריא גם לקולא כיון דהוי כה"ג לענין מטמא ולבתולה הוה כה"ג לשמש כל השנה אבל לענין יוהכ"פ בעינן באמת משיחה ז' או ריבוי ז' דיעבד ונתישב דברי רבינו ולפי"ז נשאר קו' הפנ"י על ראב"ד דהוא יליף מהך דספרי לענין יוהכ"פ ג"כ ודילמא קרא אייריא דוקא לחומרא אבל לא לקולא גם ליוהכ"פ וצ"ל דראב"ד סובר כיון דבדף י"ג אמרינן בכהן שמתקינין לו דמתחנך בעבודת יוהכ"פ מוכח בדיעבד סגי בחינוך בגדים שעה אחת אף לעבודת יוהכ"פ ולשאר השנה אפי' לכתחילה ל"ב ריבוי ז' ומש"כ הפנ"י לחלק בין אי אפשר לאפשר לא סבירי לי' לראב"ד אבל רבינו יסבור דיש חילוק לענין יוהכ"פ דא"א שאני אבל לענין עבודת שאר כל השנה בכה"ג כגון להקטיר אף באפשר מהני בדיעבד בחינוך בגדים יום א' או שעה אחת וכן צ"ל אהא דמשמע מברייתא דידן דעכ"פ בעינן יום אחד ואפ"ה בכהן המתמנה ביוהכ"פ כשאירע פסול בראשון משמע בלא משיחה מהני ע"כ דאי אפשר שאני וכמש"כ רבינו בפ"א לענין בית שני ובזה נתישב גם דעת הרמב"ן פ' אחרי דסובר דכה"ג משמש בלא משיחה ובשי"צ שם השיג עליו ולפמש"כ אתיא דברי הרמב"ן כדעת הראב"ד דאין חילוק בין אפשר ללא אפשר:
ועוד י"ל לדעת הראב"ד לפמש"כ תוי"ש דף ו' דאף דמברייתא משמע ריבוי לחוד לא סגי אפ"ה איכא למימר דסגי רק דלא הביא אלא מה שצריך להוכיח דריבוי ז' ומשיחה ז' אין מעכב לדורות אבל איה"נ ריבוי לחוד סגי כדמוכח בהוריות ומגילה במשנה דאין בין וע"כ דברייתא לאו דוקא דה"ה דסגי בריבוי בלא משיחה כן י"ל ג"כ דסגי במשיחה פעם א' או ריבוי בגדים פעם אחת לענין יוהכ"פ כספרי והא דלא מפרש בברייתא משום דלא הביא אלא מה שצריך ולפי"ז לפמש"כ להלן דרבינו סובר דהאי משנה דאין בין אייריא לענין בית שני א"כ מרובה בגדים לחוד לא סגי א"כ ה"ה משיחה לענין יוהכ"פ דוקא ז' ריבוי בגדים ז' ומשיחה יום אחד כסתמא דברייתא וכמו שיבואר להלן והנה בפ"י כתב לישב דברי רבינו דהוכיח כן מדהקשה ר"ל לרי"ו כל הכתיב בהן מעכב ולא מצאנו שהשיב רי"ו ע"כ סובר פרישת ביוהכ"פ ל"ה לעיכובא מריבויא דקרא כדרשינן בספרי ומוכח דגמ' סובר דמדרשא זו ילפינן אף לקולא לענין יוהכ"פ:
והנה לפמש"כ רבינו באמת ביוהכ"פ בעי משיחה או לובש ז' ורק ראב"ד סובר דל"ב ולפי"ז לראב"ד צריכין אנו לתי' של הפנ"י וראי' זה שכ' הפנ"י הוא מירושלמי ריש יומא דמוכח דקיבל רי"ו תשובת ר"ל ולפי"ז יקשה קושי' הראב"ד שוב על רבינו דאדרבא מגמ' מוכח כסתמא דברייתא דפרישת ז' אין מעכב בכה"ג המתמנה כדמוכח בירושלמי דקיבל רי"ו תשובת ר"ל אמנם לדעתי לק"מ דלכאורה דברי פנ"י מוקשים מאי מוכח מכה"ג המתמנה תחת הראשון דהרי כ"כ הפנ"י דא"א שאני וא"ל דאפשר עכ"פ בפרישה כמו שהקשה באמת בשי"צ על פנ"י אבל לדעתי דמה דאפשר בפרישה לא מיקרי אפשר דפרישה לא חינוך הוא דכל זמן שכה"ג בחייו אסור למשוח לאחר או ללבוש בגכה"ג א"כ לענין חינוך שפיר הוה לא אפשר וא"ל כיון דחזינן דאף פרישה דאפשר לא מעכב מוכח דגם לבישה ז' אין מעכב אף דאפשר הנה לדבר זה אין הכרח כלל ואין מזה תפוסה על רבינו:
והנה י"ל עוד דכונת הפנ"י דמדלא השיב רי"ו מוכח דסמוך אברייתא משמע דל"ב משיחה ז' א"כ ממילא ל"ב פרישה לכן לא ילפינן ממילואים לענין פרישה דהרי מוכח מקרא דפרישה לא מעכב ולא אמרינן דקרא דפ' אמור אייריא דוקא לחומרא וזה נראה לכאורה עיקר אמנם לרבינו י"ל כי אדרבא בירושלמי מבואר דרי"ו קיבל מר"ל וחזר מיני' ולא ילפינן ממילואים וכמו שבארתי בפ"א מעיוהכ"פ וא"כ אדרבא מוכח דלא ילפינן מקרא דל"ב חינוך ז' לעבודת יוהכ"פ דאי ילפינן א"כ מוכח דל"ב פרישה וא"כ א"א לילף ממילואים כיון דגלי קרא וצדקו דברי רבינו מכל צד ונראה ראי' לרבינו מהא דת"כ פ' צו דמשרע"ה שימש כל ז' ימי המילואים דאהרן הי' צריך חינוך ז' א"כ מוכח דאף שאר עבודת בשאר הימים אין כה"ג עובד תחילה אלא במשיחה וריבוי ז' ולראב"ד צ"ל דסובר דשאר עבודת היום כשר באמת באהרן רק לענין עבודת המילואים לא הי' עובד אהרן עד אחר ז' וכן דעת רבינו ביומא כמש"כ בשי"צ אלא דקשיא לי לשיטת רש"י בזבחים דף י"ט דד' כהנים מקדשין ידיהם וכ' דלא שימשו ביחד וכאן כ' דשימשו יחד משה אהרן ובניו אמנם בפי' התו' פ' כי תשא כ' דשימשו יחד אבל רק בשמיני עכ"פ מוכח דאהרן לא שימש כלל בשאר עבודות דאל"כ משכחת שקידשו ידיהם ביחד ולישב צ"ל דבמילואים באמת לא שימשו ביחד ומטעם דאהרן לא הי' בקי בהן אבל לא מן הדין דבאמת היו רשאין כמו שהדין לראב"ד כן דעת רש"י ביומא ועיין בשי"צ בביאור דברי רש"י וזה נראה גם דעת רבינו בפ"ה מביאת מ"ק שכ' ד' כהנים ולא חשב משה משום דסובר דלא שימשו ביחד א"כ א"א לילף ד' כהנים מקרא דמשה אהרן ובניו והבן:
אלא דקשה לי אי הטעם בכה"ג שמתקינן משום דא"א והרי רבינו בפ"א מעיוהכ"פ כ' דעבודתו מחנכתו והקשה בלח"מ דבגמ' איתא למ"ד לא זהו אבנטו של כהן הדיוט מחנכו באבנט של בניו ולמה צריך לטעם חינוך עבודה ותי' דפסק כר"פ דלמאי דמסיק דעבודתו מחנכתו א"צ לטעם דמחנכו באבנטו ויקשה אכתי הא אפשר לחנכו בח' בגדים ולהפוך בצינורא ואפ"ה אמרינן דעבודתו מחנכו הרי אף באפשר ל"א דבעינן ריבוי בגדים פ"א ונראה לישב דהנה רבינו כ' שם בין שאירע פסול קודם תמיד וכו' זה שיכנס תחתיו א"צ חינוך אלא עבודתו מחנכו ויקשה הא באירע קודם תמיד אפשר לחנכו בבגדים וצ"ל דזהו באמת דקאמר הגמ' מחנכו בתמיד של שחר אף דכונה בח' בגדים כפירש"י נקט הגמ' לשון עבודתו מחנכו וא"כ זהו דקאמר רבינו עבודתו מחנכתו היינו ג"כ בתמיד של שחר ובלבישת ח' בגדים דאם הי' זמן ואם הי' אחר הקרבת התמיד החינוך בעבודה דאפשר לעשות להפוך בצינורא אי לא נתעכלו איברים עוד או אי ליכא איברים שלא נתעכלו בעבודת היום ולכן כ' סתם עבודתו מחנכתו וא"כ אם אפשר לחנך בהיפוך צינורא ולובש ח' בגדים באמת מחנכין בו ונתישב קו' הנ"ל דבאמת רק א"א אז מחנכין בעבודת היום לבד בבגדי לבן וראיתי אח"ז בשי"צ שהרגיש במה שהקשיתי הא אפשר להפוך בצינורא ותי' שיבואו לטעות דלובש לעבודת היום ח' בגדים ועוד דמיחזי כמוסיף על עבודת היום אלא יש לו להתחיל ממה שפסק ראשון מיד ולזה כיון רבינו בפ"א מעיוהכ"פ שכ' ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון וא"ש: