מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה ב
וצריך כל אדם מישראל לנהוג בו כבוד הרבה. ויש להקשות דביבמות דף פ"ח יליף מוקדשתו דפנו בע"כ ואיך אפשר ללמוד תרווייהו דהרי דרשא דוקדשתו לכבדו ודרשא דדפנו היינו לבזתו והא שני הפכיים ובאמת רש"י בחומש פי' דיליף מקדוש יהי' לך וכמש"כ בדרישה בא"ח סי' קכ"ח אבל בגמ' לא משמע כן רק דיליף מוקדשתו (וכן כ' רבינו בס' המצות דקדוש יהי' לך צריך לבע"מ) ונראה לפמ"ש החינוך דבבעל עבירה אין אנו נוהגין בו קדושה ולפי"ז י"ל היינו דדרשינן דפנו בע"כ אם נושא נשים פסולות מקדשין אותו בע"כ עי"ז שאין אנו נוהגין בו קדושה ואין נוהגין בו כבוד וע"י שמורידין אותו מכבודו אשר יש לנו לנהוג כבוד בכל כהן מונעין אותו לעשות איסורא א"כ שפיר נשמע תרוייהו דהיינו עדיפותא דכהן שאנו כופין אותו לנהוג בקדושה ע"י שמונעין ממנו הכבוד אשר עלינו לנהוג כבוד יתירתא בכהנים כשרים והנה בירושלמי פ"ח דברכות הביאו משל"מ פ"ג מעבדים דהמשתמש עם כהן מעל רבי בא בשם ר' שמואל אמר להם אתם קודש לד' והכלים קודש לד' מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל והקשה ע"ז מפ"ק דקידושין אין ע"ע נרצע מפני שנעשה בע"מ משמע דנמכר לעבד דרשאין להשתמש בו והנה לפי האמור דבבעל עבירה אין נוהגין בו קדושה א"כ י"ל זהו שגנב ונמכר לע"ע בגניבתו אין עושה מעשה עמך רשאין להשתעבד בו אמנם אכתי תיקשי דהנה ברמ"א סי' קכ"ח מבואר דיכול למחול על השימוש דיכול למחול על כבודו ובברכ"י כתב על כבוד לקראו ראשון יכול למחול אבל לא ביזיון ולפי"ז נסתר תי' הנ"ל דלכן רשאין להשתמש בו יען דעבר עבירה דבעל החינוך רק כתב בבעל עבירה אין נוהגין בו כבוד אבל לבזתו י"ל דבאמת אסור דבשלמא על כבוד דיכול למחול ע"כ דכבוד דילי' הוה לכן בעובר עבירה מונעין ממנו הכבוד אבל לבזותו להשתמש בו דל"מ מחילה גם בבעל עבירה אסור להשתמש בו שהוא ביזיון וכהא"ג כתב גם בטו"א במגילה שם לחלק דת"ח יכול למחול על כבודו אבל על בזיונו אין יכול למחול כמוכח בסנהדרין דף פ' דאפי' בחטא אביו אין נעשה שליח להלקותו אף דאין עושה מעשה עמך ע"כ רק אין צריך לנהוג בו כבוד אבל לבזותו ולהכותו אסור א"כ גם בכהן עכ"פ אסור לינהוג בו מנהג ביזיון ויקשה איך נמכר לעבד עברי:
והנה בט"א העלה עוד דגם באב שיכול למחול על כבודו אבל על בזיונו אין יכול למחול וכהא"ג העלה בפי' בב"ק דף צ"ה דנהי באין עושה מעשה עמך פטור מכיבוד אבל לבזתו אסור (ובסברא זו אמרתי לישב זה כמה שנים אשר זכיתי שהקשה לי אדאמ"ו הגזצ"ל אהא דמבואר בסי' רמ"א דנכרי שגייר עצמו אסור להכות את אביו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה והקשה מקידושין דף ל"א דבגוי ליכא מצות כיבוד אב ואמרתי אז לחלק דדוקא לנהוג בו כבוד א"צ לנהוג בב"נ אבל להכותו ולבזותו אסור מצד הדינים שנזהרו בו ב"נ) והנה לישב הא דעבד עברי בשכר שאני וכמש"כ הט"ז וכן במשל"מ שם בשם סמ"ג ובזה יש לישב ע"ד פילפול קו' התוס' ב"מ דף י' כהן שאמר לישראל לינקט אמר לכהן להנ"ל י"ל דלאו אורחי' להשתמש בכהן וכדאמרינן בקידושין דף מ"ה לא חציף אינש לשויא אבוה לשליח רק משכחת בארצי' קמי וכאן לא מהני בארצי' דידוע מה שחידש בנוב"י דשליח בקידושין רק מהני מטעם מיגו דזכי לעצמו זכי לחבריה ואמנם בנוב"י שדי בי' נרגא א"כ בעשה שליח לקדש ערוה לא יהא מהני כיון דל"ש זכי לנפשי' דאסורה לדידי' וע"כ לומר כיון דעושה שליח בפירוש דמהני אפי' בחב לאחריני לשיטת רש"י ב"מ דף ו' ול"ב מטעם מיגו דזכי לנפשי' אמנם היכיא דלא שוי' שליח רק ארצי' קמי' באמת ל"מ היכיא דערוה לדידי' וא"כ לא משכחת בכהן דלשוי' שליח לאו אורחי' ובארצי' קמי' ל"מ כיון דהוא גרושה אסורה לשליח ל"מ זכי' לחברי' והבן:
ואמנם בזה שכ' באה"ט בכונת המג"א דכהן בכהן ג"כ אסור להשתמש הנה לכאורה מזה יש להוכיח ה"ה הא דוקדשתו ולפתוח ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון שייך גם בין כהן לכהן ואמנם לפמש"כ הברכ"י לחלק דלענין ביזוי דשימוש ל"מ מחילה ולענין כבוד לקרוא ראשון מהני מחילה א"כ ה"ה י"ל אף דכהן אסור להשתמש בכהן לנהוג בו מנהג ביזיון אבל לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון דרק מניעת כבוד ל"ש בכהן לכהן ואמנם לפמש"כ לעיל דל"מ מחילה אף על מניעת כבוד דלפתוח ולברך ראשון משום דזהו כבוד ית"ש א"כ פשיטא דגם כהן בכהן חבירו צריך לנהוג בו מנהג כבוד זה ואולי מהא"ט הוא דאמרינן בב"ק דף ק"י דכהן יכול לעבוד בעצמו קרבן שלו וכן נותנה לכל כהן שירצה וכ' בתב"ש סי' כ"ח דלכן מותר יען דעושה כן דרך כבוד ולפי הנ"ל ניחא כיון דכהן בכהן מוזהר ג"כ לכבד כהן חבירו:
אולם הט"ז הקשה לרמ"א דיכול למחול על שימוש א"כ נאמר דיכול למחול ג"כ על איסור גרושה והלא דרשינן דפנו בע"כ ול"מ מחילה ולדעתי יש לחלק בוודאי אי הי' האיסור על הכהן שלא ישמש לאחר לא הוי מהני מחילה אבל על הכהן ליכא איסור רק על ישראל המשתמש בו יש איסור א"כ שפיר יכול למחול אבל איסור גרושה לכהן הוא מוזהר שלא יקח גרושה ומאי מהני מחילה עוד י"ל בוודאי הא דדרשינן דפנו בע"כ היינו דזה מוטל על כל הכהנים אבל ליחיד אין מוטל עליו לדפנו מהני לכן מחילה ובזה ניחא מאי דקשיא לכאורה בב"מ דף י' כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה יקשה נהי דלפ"ע ליכא דבקידושין ליכא איסור אבל עכ"פ שייך לדפנו בע"כ שלא יהא כמסייע ואיך נעשה לו לשליח לקדש לו אשה האסורה ולפמש"כ דביחיד ל"א דפנו בע"כ א"ש:
והנה בהגהות מרדכי בגיטין הביא דעת ר"ת דבזה"ז רשאי להשתמש בכהן דאין בהן קדושה דקיימ"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא והנה בוודאי אין לומר דרק הכהן הלבוש בבכ"ה אסור להשתמש בו אלא הכונה דבזמן מקדש שראוי ללבוש בגכ"ה לכן אף בזמן שאין בגדיהם עליהם קדושתן עליהן אבל בזה"ז דאין להם בגכ"ה ואין ראוין ללבוש בגכ"ה דבגכ"ה צריך להיות של ציבור לכן אין קדושתן עליהן ואמנם יש להבין מי לא משכחת בזה"ז בגדי כהונה דהרי בפי' כ' רבינו דיכול לעשות משל יחיד ולמוסרן לציבור א"כ גם בזה"ז משכחת ונראה כונתו דפשיטא לי' דבזה"ז אין יכולין להקריב וא"כ אין רשאין ללבוש בגכ"ה דהוה כלאים והטעם יען דבזמנינו הכהנים טמאי מתים או כמו שבארנו בהבהב"ח דגם לדעת רבינו כל זמן שהארץ בידי נכרים אין יכולין להקריב וא"כ אסורים ללבוש בגכ"ה ולכן ל"ש בזה"ז איסור שימוש בכהן דא"ר לבגכ"ה אלא דיש להבין א"כ למה לענין לברך ראשון שייך גם בזה"ז הא בקרא כתיב כי את לחם אלקיך הוא מקריב ובזה"ז אין יכולין להקריב (וגם יקשה מ"ש מבהמת קדשים בזה"ז דאסור להטיל בו מום אף שא"י להקריב כמש"כ רבינו בפ"א מאימ"ז) ונראה דבשלמא לענין לברך ראשון שייך גם בזה"ז כיון דעכ"פ הוא נושא את כפיו לברך את ישראל אבל לענין שימוש דנאמר דמעל כמו בכלי מקדש שפיר י"ל דבזה"ז אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהן ועמש"כ בספ"ו מבהב"ח:
ג') וליטול מנה יפה ראשון. פרש"י דישראל יאמר לו ברור לך איזה שתרצה ותוס' הוק' דהנותן עיניו במנה יפה אין רואה סימן ברכה ותוס' סוף מו"ק כתבו כיון דמצוה הוא לא הוי בכלל א"ר סימן ברכה וקשיא לי מהא דצנועין מושכין את ידיהן כדאיתא ביומא דף ל"ט אף דמצוה הוא הי' מושכין והגרגרין נוטל שלו וחלק חבירו וקראו גרגרין אף דמצוה הוה לכן נראה דיש להבין למה אמר ליטול מנה יפה ראשון אפי' אי נוטל אח"כ ג"כ כבר מתכבד במנה יפה לכן נראה דהכונה רק דישראל יאמר לו טול מנה יפה ברור לך איזה שתרצה וקח לך אבל הכהן לא יעשה כן רק הוא יטול בשוה רק הוא נוטל ראשון וזה כבודו שנוטל ראשון אבל לא חלק יפה משל חבירו רק מה שנוטל יהי' בעיניו כחלק יפה כי הוא ברצונו מברר לו מה שרוצה ונוטל ראשון אבל בוודאי אם חלק האחד גדול לא יטול דוקא החלק היפה רק נוטל ראשון מנה השוה או הקטן רק כיון שברצונו נוטל תחילה וראשון וברשות הי' לו ליטול היפה כיון שלא לקחו הישראל א"כ היינו ליטול מנה יפה ראשון והבן זאת היטב: