אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ב · הלכה יג

הלכה יב

א') כשהיו נושאין הארון פניהם זה לזה ואחוריהן לחוץ. (ולא אחוריהן) הנה בכ"מ לא מצא המקור ואולם אני ראיתיה במדרש רבה במדבר מפורש יוצא כדברי רבינו ונראה להביא ראי' לדברי רבינו מגמ' דמנחות דף צ"ח דז"ל הגמ' ומנ"ל דבדיו לפותיא דארון הוו יתבי א"ר יהודא תרי גברא באמתא ופלגא לא מסתגי להו ומנלן דארבעה הוי דרי להו דכ' ונסעו הקהתים תרי נושאי המקדש נמי תרי ולכאורה תמוה מה שואל מנ"ל דבארבעה הוי דרי להו הא א"א שישאו אותו שניים אחד מצד זה ואחד מצד זה שבהכרח ישאו אותם אחד על שתי כתפיו ורוחב האדם בין כתפיו אינו אמה ומחצה וע"כ ששנים נשאוהו מכל צד ועוד איך מוכיח ממ"ש ונסעו הקהתים נושאי המקדש שנושאי המקדש נמי תרי הלא לשון רבים נושאי קאי על ונסעו שאם הפעל בלשון רבים בהכרח בא השם בל"ר ועוד איך אמר תרי גברא באמתא ופלגא לא מסתגי הא בין הבדים לא הלכו כל הנושאים שאם נשאוהו על ידיהם הי' הנושאים האחרונים חוץ מן הבדים ובין הבדים לא הי' רק אחד מכל צד אמנם לדברי רבינו שנשאו פנים בפנים לפי"ז כשנשאוהו על כתפיהם הי' שניהם בין הבדים פנים כנגד פנים ותרי גברא באמתא ופלגא לא מסתגי ומקשה מנ"ל דארבעה דהיינו הא גופי' פריך מנ"ל שהי' צריכין לילך פנים כנגד פנים עד שנשאו אותם בארבעה בין הבדים הלא י"ל שנשאו אותו פניהם כולם פניהם לחוץ ולא הי' בין הבדים רק שניים ומשני מדכ' נושאי המקדש ללמד שישאו אותו בקדושה פנים כנגד פנים והוה ארבעה בין הבדים (אח"ז ראיתי בשו"ת שבות יעקב סי' א' כ' דמדכ' לעמוד לפני ד' לשרתו דקאי אשלפניו לשאת את הארון ברית ד' דהיינו בכתף ע"ז קאמר לעמוד לפני ד' כשישאו את הארון שיהא מלפנים ולא דרך אחוריו:

ב') והמסיר אחד מן הבדים לוקה שנאמר לא יסורו ממנו. וכ' הכ"מ שכן הוא ביומא דף ע"ב אולם רבינו בסהמ"צ הביא ראי' ממכות דפריך וליחשב נמי מסיר בדי הארון ולכאורה יש להבין אמאי לא הביא רבינו ההוכחה ממס' יומא כמו שכ' הכ"מ ונראה דמשם יש לדחות דהלאו לא נאמר לדורות ולא באתה במנין דהיינו דהו"א לטעות דבטלה מצות נשיאת הארון לדורות וממילא גם הלאו בטל כמש"כ הרמב"ן בסהמ"צ ש"ג להוכיח דנשיאת ארון לא בטלה דאז גם הלאו דלא יסורו ממנו אין מן המנין ולכן הביא רבינו ממכות דפריך דליתני שם במשנה מסיר בדי ארון ואי אין לדורות לא הוי פריך מידי:
והנה שם ביומא פריך ואמאי בטבעות הארון יהיו הבדים כדי שלא יסורו אבל לא לקי ומשני מי כתיב שלא יסירנו ולא יסירנו כתיב נשמע דהוא טעם כדי שלא יסירנו כפשטי' דקרא אלא דהוא גם לאו וקשה לי דבזבחים דף ס"ה פריך אלא מעתה כי יכרה איש בור ולא יכסנו ג"כ א"צ לכסות ופי' התוס' שם הא דלא פריך מכל לאווי משום דלמאי כתבי' אבל כאן דמסברא צריך לכסות הו"א דולא יכסנו א"צ לכסות וא"כ יקשה ה"נ נדרוש ולא יסירו א"צ להסיר דפשיטא דמסברא הוא דצריך להסירו קמ"ל קרא דא"צ להסיר ומנ"ל דלקי והנה במק"א בארתי לישב קו' התוס' דזבחים דהא דפריך ואימא א"צ לכסות ולא פריך משאר לאווי דהיינו דבלאוי אשר פשטי' דקרא אינה לאו כמו ולא יכסנו שהכוונה דעבר ולא כיסה שפיר פריך דאימא דהכונה א"צ לכסות אבל היכיא דפשטי' דקרא ללאו אתא לא שייך להקשות א"צ לאכול נבילה ואמנם גם לפי"ז יקשה כיון דג"כ כאן פשטי' דקרא משמע כדי שלא יסירו ורק דקשה א"כ ניכתוב שלא יסור וע"כ ללאו אתי אבל עכ"פ מקרא אין יוצא מידי פשוטו שהוא ג"כ טעם כדי שלא יסור א"כ קשה מנ"ל דאתי ללאו דילמא א"צ להסיר ולכן כתיב ולא יסור ולא כתיב שלא יסור:

ג') המסיר אחד מן הבדים לוקה. ובספר נר מצוה הקשה מנא לי' הא דילמא דאינו לוקה אלא עד שיסיר שניהם והכי מוכח מקרא לא יסורו ממנו בלשון רבים והביא דבס' תועפת ראם דף מ"ו הקשה מהא דתנן בסנהדרין דף ע"א הי' אביו רוצה ואמו אינה רוצה אינו נעשה בן סו"מ שנאמר ותפסו בו אביו ואמו ומכאן הוליד התה"ד סי' ע"ג דמי שנשבע להתרצות במה שיפשרו שמעון ולוי דצריכין להתרצות שניהם וכן מוכח מב"ב דף קמ"ג רבי אומר מחצה לאהרן ומחצה לבניו משום דכ' והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו דבוודאי שניהם משמע וכ' לתרץ דרבינו יצא לו כן ממנחות דף ל"ו גבי תפילין והיו לטוטפות בין עינך כ"ז שיהי' בין עיניך יהי' שתיים פירש"י והי' משמע שתיים כ"ז שאותן של ראש מונחים אותן של יד יהי' מונחים והכא נמי אמר קרא בטבעות הארון יהי' הבדים ה"ק כ"ז שהבדים בטבעות יהי' שניים לפיכך המסיר אחד מהם לוקה:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה