מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה יב
מצוה לנטלו על הכתף ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא. הנה רבינו בס' המצות כ' דזה רק במדבר וכשיכנסו לארץ ניתן המצוה לכהנים ולכן לא שייך הלאו דולא יעבוד עוד הלוי אחר נ' שנה כיון דאין המצוה עליהם בכתף כדאיתא בחולין דף כ"ו אבל הרמב"ן דעתו דהמצוה לא נשתנה כלל רק הוא בין בכהנים בין בלוים ונראה דבזה הוא דטעה דוד כי הנה חשב אחרי כי הלאו דלא יעבוד עוד האמור בלוים אינה לדודות יען דאין המצוה בכתף טעה שגם בכהנים אין המצוה בכתף רק בטלה לגמרי המצוה ומוליכין בעגלה וכמו שאנו צריכין ע"כ לומר בשולחן ומזבח הזהב שהוי בהן ג"כ בדים לשאת אותן אפ"ה בטלה כשנבנה מקדש מדלא הזכירו רבינו רק אח"כ כשראה שפרץ ד' בעוזא הוליכו בלוים ובכתף יען דאף דהלאו בטל המעשה דנשיאת בכתף לא בטלה ונוהג בין בכהנים בין בלוים לרמב"ן ולדעת רבינו רק בכהנים:
וראיתי במהרמ"ש שפי', דטעות דוד הע"ה הי' יען דאמר זמירות הי' לי חוקיך כדאיתא במדרש דהיינו שהבין טעמי התורה המצוה בכתף יען דהוא דרך כבוד ולכן כשעושה עגלה נאה שהוא ג"כ דרך כבוד מצוה בעגלה ובאמת טעה בזה והנה דן שם מזה דאף לעשות עגלה נאה להוליך המת ג"כ אסור דמת דומיא דס"ת כדאמרינן העומד בשעת יציאת נשמה צריך לקרוע כמו הרואה ס"ת שנשרף והעלה שם דיש להתיר בשעת הדחק דיש לדמות למשכן דהוליכו על העגלות דהאדם הוא דוגמת המשכן כמו שכ' הכוזרי וכיון שהיו העגלות צב למשכן דהיינו עגלות מכוסות א"כ היכא דיש ללמוד כן מקרא אין בכלל בחוקותיהם לא תלכו כדאיתא בסנהדרין דף כ"ב היכיא דלאו מינייהו ילפינן לית בי' משום בחוקותיהם לא תלכו אך משום מראית העין אסור ולכן יש לעשות העגלה שלא יהא דומות לשל אוה"ע ויש ראי' לדבריו ממ"ק דף כ"ה דאמר ר"ח דלא לשנוי' מפוריא לפוריא שנאמר וירכיבו את ארון אלדים אל עגלה חדשה וא"כ ה"ה לענין זה:
הנה בשבת דף צ"ב המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת וקשה לי איך אפשר ללמוד ממשכן דהוה אורחי בהכי משא"כ עתה דמשא בכתף בטלה ואין מצוה במדבר א"כ ע"כ דלאו אורחי בהכי ול"ד לשאר מלאכות כגון מושיט וזורק דילפינן יען דהכי הוה במשכן היינו דגם לעתיד הוה אורחי בהכי אבל משא בכתף הא חזינן דלאו אורחי בהכי אך י"ל דהנה ראיתי בפי' המשנה אהא שכן משא בני קהת כתב רבינו וקראם השי"ת עבודה שנאמר כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ולכאורה תמוה הא למה צריך להביא קרא ע"ז הא כיון דהי' במשכן ממילא חייב עלי' אך להנ"ל י"ל דלרבינו הוה קשיא לי' כנ"ל הא אינה רק במדבר ומנ"ל למילף מינה כיון דבטלה אח"כ משא בכתף ע"כ דלאו אורחי' בהכי וע"ז מביא דקראה עבודה שנאמר עבודת הכתף וכיון דהוה עבודה ע"כ דאורחה בהכי והא דבטלה היינו משום דל"ה עבודה בכך דלא הוצרכה לאותה עבודה עוד אבל לעולם אורחי לשאת בהכי שוב ראיתי כי בתוי"ט הקשה למה הצריך לראי' כיון שכל המלאכות ממשכן אנו למדים ומצאנו משא בני קהת שהיתה על הכתף ידענו שהוא מלאכה אמנם לפמש"כ בפ"א מבהב"ח דאנו למדים רק ממלאכת המשכן אבל לא מהעמדת המשכן א"כ כש"כ דאין לנו ללמוד ממה שהי' עושין בנסיעתם ומשאותם לכן הוסיף רבינו הטעם שהקב"ה קרא משאם עבודה וגם שם הי' קפידא שצריך דוקא על כתפם ועל כן דוד נענש על שהוליך הארון על עגלה לכן צריך גם לטעם שעכ"פ הי' במשכן (ועיין פ"ג פרה איתא וזקני ישראל הי' מקדימין ברגליהם להר המשחה דמשום חיבוב מצוה לא הי' רוכבים נלמד מהא דנענשו שהוליך הארון על העגלה):
לשאת הארון בכתף. רבינו כ' בפנים ובס"פ המצות דלדורות נאמר זה לכהנים לא ללוים ונראה הוכחה לדבריו דהנה הסכימו מוני המצות כי לאו ולא יבואו לראות כבלע הקודש אין בא במנין יען דאין לדורות דלדעת הבה"ג בא במנין כבר ביאר דעת רמב"ן בס' המצות שורש ג' שהוא משום הא דאמרינן בסנהדרין הגונב הקוה חייב וקשה לי הא שייך זה גם לדורות אי לפעמים הצריכו לשאת הארון אף בזמן הבית כיון שמנו מצוה לשאת הארון גם לדורות א"כ שייך ולא יבואו לראות את הקודש כשיבואו לשאת הארון מקק"ד ובשלמא אי מצוה נשיאת הארון רק בכהנים א"כ ניחא דולא יבואו לראות את הקודש נאמר ללוים בני קהת לא לבני אהרן כמבואר במדרש ורמב"ן פ' במדבר וא"כ כיון דמצוה נשיאת הארון לדורות בכהנים א"כ ולא יבואו לראות שנאמר ללוים לא ניתן לדורות אבל אי שייך לדורות נשיאת הארון ג"כ בלוים א"כ למה לא יבוא במנין גם ולא יבוא לראות את הקודש כאשר יבואו לשאת הארון והבן: