מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה ח
א') נתן לתוכה דבש פסולה. הנה בברייתא בפיטום הקטורת הגי' ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה וכל דבש לא תקטירו ממנו והרדב"ז בח"א פירשוה דהו"א דרק בעיני' ע"ז אמר וכל דבש לרבות תערובתו וברכי' סי' קל"ב השיג דזה מרבינן מויו דוכל דבש ולכן פי' הו"א דסד"א דבדבש דיפה לו מותר ע"ז אמר וכל דבש אפי' בקטורת שיפה לה כדאיתא בת"כ ובירושלמי ובשלום ירושלים כ' דבא לפרש דלא תימא דלא כל דבש אסרה תורה ע"ז אמר כי תורה אמרה וכל דבש שבא לרבות כל מיני מתיקה דבש דבורים ותמרים וכל מיני פירות והנה כדבריו מבואר בדברי רבינו רפ"ה מאימ"ז וכמש"כ המשל"מ ובח"ס סי' קצ"ב וכמש"כ שם בארוכה וקשה לי דבברכות דף ז' פריך מנ"ל דבש דבורים דשרי באכילה הא מוכח מדאמרה תורה כל דבש לא תקטירו וקאי אדבש דבורים ג"כ ואי אסור להדיוט פסול לגבוה ולכאורה י"ל דהו"א באמת קרא לא בא רק לאסור מיני פירות ולא דבש דבורים אך עדיין קשה דבכריתות דף ו' קאמר דצריך קרא דשחלת וקרא דנטף דאי כתב שחלת הו"א רק גדולי קרקע לא גדולי אילן ויקשה איך אפשר לומר כן דהא קרא כתיב וכל דבש ודריש בת"כ ובירושלמי שהבאתי אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם קטורת שהדבש יפה להם מניין ת"ל וכל דבש א"כ קאי אקטורת מוכח דגדולי אילן ג"כ חזי לקטורת וא"ל דקאי אדבש דבורים שאין גדולי אילן והו"א דחזי לקטורת דז"א דא"כ יקשה שוב ל"ל קרא דדבש מותר באכילה הא מדאסרה תורה דבש דבורים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי:
ונראה לישב דבאמת קרא אייריא דאסר גם בתערובות וא"כ אי משום דאסור להדיוט הוה שרי בתערובות ולכן צריך קרא לאסור דבש אף בתערובת מצד שהוא דבש ובזה סמך למש"כ לעיל בשם הפלא"ה לישב שיטת רבינו דנוטלין המוסק לשמן משחה ולקטורת אף דאסור להדיוט יען שנתבטל והבן:
ולדעת הרמב"ן י"ל הא דשרף כשר לקטורת אינו רק במה שזב מהעצים אבל מה שזב מפירי אסור ובזה נראה לי לפרש דברי רשב"ג בברייתא דפיטום הקטורת שאמר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף ר"ל שלא תחשוב שצרי בא מפירי והוה כמו דבש וכמשמעות הכ' מעט צרי מעט דבש א"כ הוא בכלל האיסור דלא תקטירו ע"ז אמר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף לא מפירי והבן:
והנה כ"כ לכאורה קשה הא דכ' נטף שהוא צרי איך שרי שהוא ממיני מתיקה דכ' מעט צרי ומעט דבש אך י"ל דרבינו כתב לעיל דנטף הוא העץ בעצמו שיוצא מהן הצרי ורמב"ן הביאו בכ"מ נתקשה בדבריו דמניין לו שהעץ נכנס ולפמש"כ ניחא משום דצרי ממיני מתיקה הוא ואסור וע"כ עץ בעצמו קאמר ואפשר דרבינו מפרש כך דברי רשב"ג הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף והוה כמו דבש ואסור ולכן רק לוקחין העץ בעצמו ומיושב מה שהקשה בכ"מ מ"ש מחלבנה ולבונה דג"כ שרף הוה ולפמש"כ ניחא דאלו אינן מיני מתיקה משא"כ הצרי לכן לוקחין רק העץ בעצמו ולדעת הרמב"ן י"ל כמש"כ לעיל:
ב') חסר אחת מסממני' חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה. וקשה לי דהא רבינו כתב בפירקן דבקטורת זרה ליכא רק לאוו ונראה לכאורה דרבינו נקט חיוב מיתה אי הקטירה לפני ולפנים ביוהכ"פ ולזה נראה שכיון הכ"מ שרמז לדברי רבינו בה' עיוכ"פ דסובר דחייב באחת משום ביאה ריקנית וב"ב הקטורת משום קטורת חסירה ובמשל"מ השיג עליו דבקטורת של כל יום ליכא משום ביאה ריקנית הנה הבין דברי הכ"מ דאייריא כאן מהקטרה של כל יום ולכן השיג אבל לפמש"כ אייריא מהקטרה יוהכ"פ שפיר חייב מיתה:
והנה בב"י סי' קל"ג כתב דרבינו מחייב משום ביאה ריקנית כמש"כ הכ"מ ויש לתמוה עליו אי ביוהכ"פ אייריא רבינו א"כ למה כתב הב"י דחיוב משום ביאה ריקנית דהא ביוהכ"פ חייב מיתה משום הקטרת קטרת חסרה וכבר השיגו בטו"ז ובמג"א סי' קל"ב ונראה שדעת הכ"מ כשיטת רש"י בכריתות דפ"י חיסר אחת מסממנים חייב משום ביאה ריקנית ואולם דברי רש"י תמוה כמו שהשיג במשל"מ דביוהכ"פ חייב משום קטרת חסרה אף אי הקטיר גם הקטרה שלימה דליכא ביאה ריקנית ואומר ליישב שיטת רש"י ותחילה נדבר מיתר דברי המשל"מ דדקדק למה נקט בכריתות חיסר מסממני' חייב וביומא נקט אם לא נתן בה מעלה עשן ואם חיסר מסממנים חייב וע"כ דשם לענין יוהכ"פ אייריא אז גם אמעלה עשן חייב אבל בכל השנה אמעלה עשן אינו חייב רק אי"א סמנין יען דל"ה קטרת שלמה דילפינן מיוהכ"פ עכ"ד והנה מבואר בתוי"ש דגרסי גם בברייתא דכריתות תרווייהו אמנם אף לגי' דידן אפ"ה לא מוכח מידי די"ל בוודאי מיתה אין חייב אקטורת חסרה בכל יום דל"ג מקטרת זרה שאין אלא בלאוו והך דכריתות שאני דשם לא אייריא מאיסור הקטרה רק ממעשה הקטרת ואשמעינן אם עשה וחיסר אחת מסממנים הוה קטרת פסולה ומחייב מיתה לפעמים כשיקטירה ביוהכ"פ ואשמעינן דהחסרון הריעותא גדולה שלפעמים חייב מיתה דהיינו ביוהכ"פ וכפרש"י והא דלא נקט אם לא נתן מעלה עשן היינו משום דבחיסר מעלה עשן לא מיקרי קטורת חסרה ול"ש דהקטרת פסולה דהרי כשרה בכל השנה דזה רק מצוה בפ"ע ליתן מעלה עשן ואם לא נתן חייב עלי' מיתה ביוהכ"פ ולכן רק ביומא דאייריא מאיסור הקטרה שפיר נקט אם לא נתן מעלה עשן ובזה מדוקדק גם לשון רבינו דכ' אם נתן בה דבש פסלה ואייריא מפסול בשעת עשיה ולכן כ' אם חיסר מסממנים ג"כ פסלה ופסיל בכל יום ונפ"מ דחייב מיתה כגון ביוהכ"פ אבל מעלה עשן לא הזכיר דבזה נהי דביוהכ"פ יש חיוב מיתה אבל פסול ליכא להקטירה בכל יום בהיכל ורבינו אייריא מדבר הפוסל בכל השנה אבל בה' יוהכ"פ דאייריא מאיסור הקטרה נקט שפיר רבינו אם לא נתן מעלה עשן חייב ודו"ק:
והנה במשל"מ רצה לדייק מדלא נקט רבינו כאן מעלה עשן מוכח דחיסר סממנים חייב בכל שנה וחיסר מעלה עשן אין חייב ולפמש"כ ז"א חדא דרבינו דהוה קטרת זרה וכ' לעיל דקטרת זרה בהיכל רק לאו לא חיוב מיתה ועוד אי חיסר סממנים ילפינן מיוהכ"פ גם מעלה עשן נילף וכמו שתמה במשל"מ בעצמו אבל לפמש"כ ניחא דגם בחיסר סממנים אין חייב בהיכל רק פסלה ולקי בהיכל ולפנים ביוהכ"פ במיתה אבל בחיסר מעלה עשן נהי ביוהכ"פ חייב מיתה בהיכל ליכא אפי' פסול ולכן לא נקטה גבי עשי' דאייריא הכא וזה ברור:
ג') ובאופן אחר יש לישב כל הנ"ל דהנה המשל"מ הקשה לפי מה שהבין דבחיסר סממנין חייב בהקטרת היכל ובמעלה עשן פסול הא ביומא מסיק רש"י דחד קרא אתא לכל השנה ועוד מ"ש דחיסר סממנין ילפינן מיוהכ"פ וחיסר מעלה עשן לא ילפינן ותי' דרבינו הוכיח שיטתו יען דקשה לכאורה מ"פ האי וכסה ענן הקטרת ל"ל הא בעינן לומר דחיסר מעלה עשן חייב מיתה דמקרא דבענן אראה רק אזהרה יש וכונתו אף דבגמ' מתרץ כן עכ"פ מאי ס"ד להקשות פשיטא דצריך שחייב מיתה וכן למה צריך תירוצים אחרים בגמ' הא פשוט דצריך קרא דחייב מיתה וכן קשה למה לא מיאנו בתי' דשייך בכל השנה ולכן הוכיח רבינו דרק לענין חיסר סממנים שייך לילף מיוהכ"פ אבל קטרת חסרה ילפינן כיון דאם חיסר ל"ה הקטרה וע"ז פריך כיון דמעלה עשן רק ביהכ"פ תרי קראי ל"ל הא עכ"פ ביוהכ"פ פשיטא דחייב דהוה ג"כ קטורת חסרה ול"ל וכסה ענן פשיטא דחייב וע"ז משני דצריך לעכב דהו"א כיון דליכא בכל שנה גם ביוהכ"פ אין מעכב וכן רבא מתרץ דבעי לעונש כיון דבכל שנה ליכא חיוב אמעלה עשן א"כ גם יוהכ"פ הו"א דאין חייב מיתה א"כ נהי דרב ששת מתרץ דבעי לכל שנה כיון דאינך אמוראי ע"כ סברי דאין בכל שנה דלכך תירץ דצריך קרא לעכב או לחיוב מיתה כיון דליכא בכל שנה לא קיימ"ל כל"ש את"ד ואני אומר כי בכל זה לא העלה ארוכה דאדרבא מכח קושית אלו יש להוכיח דהי' פשיטא למקשן דאיתא בכל שנה וא"צ קרא כלל לכל השנה וא"כ פשיטא דחייב ביוהכ"פ ומעכב ולכן פריך קרא ל"ל וא"כ אביי ורב יוסף דתי' דצריך קרא לעובר מעלה עשן א"כ סברי כסברת המקשן דפשיטא דחייב מיתה ומעכב יען דאיתא בכל השנה ורב ששת משני הא גופי', אשמעינן קרא א"כ אדרבא אביי ורב יוסף ור"ש סברי דנוהג בכל שנה ורק מרבא יש להוכיח מדתי' דצריך קרא דחייב מיתה דסבור דבכל השנה ליכא מעלה עשן א"כ הוה יחידאה ורבים פליגי עלי':
ועוד אני מקשה קו' גדולה כלפי משל"מ דבגמ' איתא דרב ששת מוקי לה דצריך לכל השנה והכונה למעלה עשן ורב ששת בעצמו סובר שם דצריך קרא להיכא דשגג בביאה וחייב רק אמעלה עשן מטעם חיסר ואפ"ה סובר דשייך בכל שנה וא"כ רבינו דפסק כתי' רש"י דנפ"מ בשגג בביאה ובזה דשייך בכל שנה לא פסק כוותי' וא"ל דפסק כאידך מ"ד ז"א דלאביי דמוקי לעיקר מעלה עשן ל"צ לאוקמתי דשגג בביאה וכן לרבא דמוקי לאזהרה ל"צ לאוקמתי דשגג בביאה והם מצי סברי שפיר דהטעם משום ביאה ריקנית ומרב אשי אין ראי' דהרי ר"א באמת אמר ג"כ לעיל שינויא אחרינא בתרי הקטרת א"כ רבינו דפסק כרב ששת בשגג בביאה מ"ט לא פסק כן בכל שנה כר"ש וא"ל ר"א פליג הרי רב אשי ע"כ לא פליג דהרי לדידי' האי לעכב ג"כ בכל השנה כמש"כ תוס' דכיון דרב אשי סובר חוקה אף במה דהוא רק ביוהכ"פ וכמש"כ משל"מ בעצמו ורק נשאר אביי ורבא ורב יוסף אינהו לית להו כלל חוסר מעלה עשן רק ביאה ריקנית כאשר אבאר וא"כ לכן ל"ש רק ביוהכ"פ דביאה ריקנית ל"ש בכל השנה אבל רבינו דפסק חוסר קטורת כר"ש ור"א למה בהך דבכל השנה לא סבירא כמותם ולכן נראה לפרש בדרך זה דבוודאי לרבינו מעלה עשן ליכא בכל השנה אבל גם חיסר קטורת ליכא בכל שנה ובקו' משל"מ באמת אי הא לא ילפינן מיוהכ"פ גם חיסר סממני' לא ילפינן כאשר אבאר:
ואקדים הקדמה אחת מצינו בכמה דוכתי' כי טרם דמסיק למילתא כבר מקשה לו כידוע ומעתה כן כאן הנה הא דפריך הגמ' קרא לקרא זה צריך לפירוש הברייתא גופי' ל"ל תרי קראי וא"כ הא דאמרי בגמ' לתרץ קו' זו דצריך קרא לעיקר מעלה עשן או לעכב ולמיתה או לכל השנה הכל אמרי תחילה לפרש גוף הברייתא אך הוא לא המתין עד שיפרש גוף הברייתא למה צריך תרי קרא והקדים להקשות תיפוק לי' משום ביאה ריקנית כאלו כבר הי' ידוע לו אוקמתה הברייתא למה צריך תרי קראי באחד מהתירוצים שנאמרו ע"ז לעכב כר"א או לכל שנה כר"ש ולא הקשה רק זה תיפוק לי' חייב מיתה משום ביאה ריקנית ומעתה לפי"ז י"ל אביי ורב יוסף דמוקי קרא לעכב ולעיקר מעלה עשן ל"ק באמת לדידהו תיפוק משום ביאה ריקנית והא דצריך וכסה ענן ולא ימות משום דאל"ה מהיכן נדע דחייב מיתה כקו' משל"מ באמת וצריך קראי לדידהו לומר לחד מ"ד אם חיסר לעלין חייב מיתה משום ביאה ריקנית יען דל"ה הקטרה ורק לר"ש ולר"א הקו' דלדידהו חייב משום הקטרת חסרה לדידהו פריך תיפוק משום ביאה ריקנית וצריך לתרץ כל חד כדאית לי' בשוגג או בנכנס בתרי הקטרת אבל לאידך מ"ד אמרינן פשוט דחייב משום ביאה ריקנית וזהו שיטת רש"י בכריתות דמפרש משום ביאה ריקנית דהיינו לאידך אמוראי דשמעתין דיומא ונתישב שיטת רש"י כאשר יתבאר עוד ובזה נבוא אל הביאר כי הנה קשה לי עוד למשל"מ דכ' לכן צריך קרא כאן למיתה ולעכב יען דליכא בכל שנה א"כ מ"פ תיפוק לי' משום ביאה ריקנית דהא רבי סובר בשבועות דיוהכ"פ מכפר חוץ מכרת דידי' וא"כ מהא"ט גופי' צריך קרא דהנה ביאה ריקנית דשייך בכל שנה יוהכ"פ מכפר אבל חיסר מעלה עשן רק ביוהכ"פ א"כ אין יוהכ"פ מכפר לכן צריך מיתה משום יוהכ"פ והנה בשלמא לרבא אף דסובר דקרא בא לחייב מיתה משום דהו"א יען דליכא בכל שנה אין חייב באמת ל"ק תיפוק משום ביאה ריקנית די"ל ג"כ מהא"ט דרק על מעלה עשן חייב דהוה כרת דיומא וכן סובר באמת רבא בשבועות אבל לר"א דמתרץ לעכב יען דליכא בכל שנה א"כ למה צריך רב אשי לתרץ דצריך לתרי קטורת הא כיון דכ' לעכב יען דליכא בכל שנה הוה הקטרה כרת דיומא והוא קו' נפלאה כלפי משל"מ וא"ל דרב אשי לית לי' דרבא דמידי א"כ יקשה איך משכחת כלל כרת דמעלה עשן וכאשר הקשה במהר"ם ברבי:
לכן אומר לפרש על פי מה שביארתי ב"ה בהב"ח פ"ז דאהרן הי' יכול ליכנס לפני ולפנים בכל עת כסדר הקטרת יוהכ"פ ומעתה לפי"ז י"ל היינו דקאמר רב ששת דצריך לכל השנה ר"ל כשנכנס לפנים כשאהרן הי' רוצה ליכנס כסדר הזה אבל באמת בחוץ א"צ מעלה עשן (וכן נפ"מ אפי' בכה"ג שאחר אהרן בשגג בכניסה וכסבור שמותר ליכנס בכל שנה כמו אהרן ושגג ביאה ריקנית אבל ידע דבעינן מעלה עשן דחייב) וא"כ לר"ש לא יקשה מ"פ הא נפ"מ לכרת דיומא דהרי גם מעלה עשן ל"ה איסורא דיומא דשייך בכל השנה בפנים בקדק"ד ובזה א"ש גם דברי רב אשי דלעולם גם ר"א סובר דשייך בכל השנה אבל רק בפנים באהרן או בכה"ג ושגג בכניסה ורק אפ"ה מוכרח לדרוש ר"א קרא לעכב:
ונראה להמתיק עוד יותר דהנה בלא"ה הרי קשיא קו' משל"מ פשיטא דצריך קרא למיתה ואמאי צריך לאוקמי' לעכב כיון שכתיב חוקה לעכב וע"כ לעכב בכל השנה והיינו כשנכנס לפנים וכי תימא הרי גם לכשנכנס לפנים בכל שנה א"צ לאוקים דהרי מצי לאוקים למיתה ביוהכ"פ עצמו וא"ל קרא ראשון ל"ל ע"כ לעכב ז"א כיון דחייב מיתה כש"כ דמעכב וא"כ ע"כ קרא ראשון אין מיותר כמש"כ משל"מ ומהר"ם ברבי לזה אומר להקדים סברא אחת דהנה לעכב יש בתרי גוונא דשייך לומר מעכב היינו דמצות היום בכך ואם חיסר המצוה חייב מיתה ושייך לומר מעכב היינו דמעכבין זה את זה ופסול כמו ז' קני מנורה מעכבין זה את זה ומעתה יובן דהנה אי ילפינן מחוקה לעכב היינו דמעכב מצות היום וחייב ע"ז שביטל המצוה אבל ההקטרה בעצמה כשרה וממילא ל"ה הקטרה חסרה אבל אי דרשינן לעכב מוכסה ענן או מקרא דאראה אז דרשינן דמעכבין זה את זה בפנים דאם ליכא מעלה עשן כל הקטרת פסולה דהוה כמו חיסר מי"א סממנים ולפי"ז אי הוה מוקי קרא למיתה ולעכב מקרא דחוקה אכתי ל"ה ידעינן דגוף הקטרת פסולה ונפ"מ למה שנתבאר להלן ורב אשי רצה לדרוש דמעכב זא"ז והקטורת פסולה ורק רבא לשיטתו בזבחים ק"ט דלית לי' חוקה מה דליכא כל השנה וא"כ מוקי שפיר למיתה ואז ידעינן ממילא דמעכב דלא מקיים חובת היום אבל ר"א דאית לי' חוקה אין ראי' מדחייב מיתה דמעכב אבל רק מעכב מכח מצות היום דכתיב חוקה ולכן גם חייב מיתה אבל לא ידעינן דמעכב זא"ז והקטורת פסולה לכן מוקי קרא דבענן אראה דמעכב זא"ז והקטורת פסולה ודו"ק:
ומעתה י"ל בנכנס בפנים בקדק"ד בלא מעלה עשן אי חייב תליא אי דרשינן קרא דמעכב זא"ז ופסולה ממילא בכל השנה חייב אבל אי רק מעכב מדחייב מיתה רק מוכח דמעכב מצות היום אבל הקטורת אין פסולה וממילא אין חייב בהקטיר בכל השנה (עוד יש נפ"מ אם מעכב זא"ז ממילא בעשאה יחיד פטור דלא עשה כמתכונתו אבל אי רק מעכב משום מצות היום במעלה עשן אז ביחיד שפיטם הקטורת ולא נתן עליו מעלה עשן חייב וזה ברור):
ולפי"ז י"ל ר"א סובר לעולם כרב ששת דגם בכל שנה חייב לפני ולפנים בנכנס בלא מעלה עשן ורק הוצרך ר"א לאוקמי' דמעכב דאי לא"ה אין מסתבר דלחייב בכל השנה משום דהא דחייב מיתה ביוהכ"פ משום מצות וחובת היום ורק ע"כ לעכב מקרא ראשון ופסולה וממילא חייב גם כל השנה כשנכנס אהרן או כה"ג אחר בשגגה ורק רב ששת דלית לי' חוקה א"כ מדחייב מיתה ע"כ מעכבין זא"ז ופסול א"כ ממילא חייב בכל השנה דאי אין בכל השנה לא הי' מחייב ביוהכ"פ א"כ שפיר י"ל דפסול בכל השנה מקרא ראשון ומקרא דוכסה ילפינן חיוב מיתה ומעתה רב אשי סובר ג"כ בכל השנה כשנכנס לפנים חייב כאמור וא"כ ל"ק קו' הנ"ל הא הוה כרת דיומא משא"כ ביאה ריקנית אין בכל השנה דז"א דגם קטורת חסירה חייב בכל השנה וע"כ דקאי דלא כרבי דלא מכפר אכרת דכל שנה ג"כ או דקאי כרי"ו דסובר בשבועות דשעיר משתלח אין מכפר על כהנים רק וידוי פר מכפר על כהנים בשאר עבירות ודם מכפר על טומאת מקדש וקדשיו וא"כ ל"ש דמכפר יוהכ"פ דתוס' כתבו שם דלרבי דמכפר היינו רק אי שעיר משתלח מכפר כל היום והרי וידוי הפר קודם למעשה קטורת וא"כ כבר התודה כשנכנס לפנים בקטורת והבן:
ופשוט יותר י"ל עפמש"כ דהנה בש"א הקשה דהא חייב אהבערה ביוהכ"פ כרת כיון דלא קיים מצוה בחיסר מעלה עשן די"ל דפריך ל"ל קרא בכל השנה דחייב מיתה כשנכנס לפנים תיפוק לי' משום ביאה ריקנית אבל משום הבערה ל"ש לחייבו כיון דלא אייריא מיוהכ"פ כלל ובזה א"ש קו' הנ"ל מכרת דיומא כיון דלפמש"כ לא הקשה כלל מיוהכ"פ רק אהא דחייב בכל שנה כשנכנס לפנים שלא כסדר הלזה וכפרה ל"ש בשאר ימים:
ומעתה א"ש מה דהקשה במשל"מ דבכריתות לא נקט רק חיסר מסממנים ולא נקט לא נתן מעלה עשן חייב דאייריא לעולם מחיוב בכל השנה אי עבר ונכנס לפנים בשגגת כניסה ומזיד בהקטרה דחייב מיתה וקמ"ל ברייתא דאם חיסר בשעת עשי' פסולה דמהא אייריא הברייתא ואם הקטירה כך לפנים כשעבר ונכנס בשגגת כניסה חייב מיתה אהקטרה אבל מעלה עשן לא נקט כיון דמעלה עשן א"צ ליתן בשעת עשי' רק בשעת כניסה לפנים להקטיר צריך ליתן עליו מעלה עשן א"כ אין לו שייכות לשעת עשי' ומשעת הקטרה לא אייריא כאן:
וא"כ נתישב שפיר שיטת רבינו דסובר שפיר דל"ש קטרת חסרה בכל השנה במזבח הזהב בהיכל אלא כשנכנס לפנים לקדק"ד ונפ"מ בנכנס בשגגת כניסה וכן במעלה עשן חייב בכל השנה בפנים אבל לא בהיכל ולא יקשה מרב ששת כקו' משל"מ דרב ששת ג"כ אין מחייב רק בפנים בקדק"ד כשנכנס או באהרן שהי' רשאי ליכנס בסדר הזה וא"ש דכ' רבינו בפירקין דאם חיסר מסממני' פסולה וחייב מיתה היינו כשנכנס לפני ולפנים והא דלא כ' דלא נתן מעלה עשן משום דרבינו אייריא מאופן עשית הקטורת ואשמעינן אם חיסר פסלה ואגב קאמר דחייב אבל מניעת נתינת מעלה עשן אין לו ענין לשעת עשי' ופיטום אלא בשעת הקטרה ומזה לא אייריא רבינו ונקט בלשונו ממש בלשון הגמ' בכריתות ודו"ק:
ועוד יש לפרש שמעתין דיומא בדרך אחר דהנה יש לפנינו ב' קו' שהניח המשל"מ למה לא מתרץ דצריך לעונש ועוד דלמה לא מתרצו דצריך לכל השנה ולכן אומר כך דאדרבא תי' של ר"ש ור"א ושל אביי רבותא יותר מדרבא ורק לרבא לשיטתו לא יכול לדרוש כדר"ש ור"א ומוכרח לתרץ לעונש ואינהו לשיטתם לא מצי מתרצי כרבא דהנה רבא לית לי' חוקה א"כ לדידי' הא דכ' תורה כי בענן אראה א"א לומר שכונה לעכב דהיינו שיהא קטורת חסירה אם חיסר מעלה עשן דמנ"ל דקרא רק כתיב דלמצות היום מעכב מעלה עשן ואם לא נתן חיסר מצות היום אבל קטורת עצמה כשרה וא"כ לכן סובר באמת כך דקרא רק כתיב דלמצות היום מעכב מעלה עשן ואם לא נתן חיסר מצות היום אבל קטורת עצמה כשרה וא"כ לכן סובר באמת כך דקרא רק בא לחייב עונש על שחיסר מצות היום אבל קטורת כשרה וליכא ביאה חסרה ועיין פירש"י יומא היטיב שפי' כן דלכן צריך עונש דחייב עכ"פ מיתה מפני שחיסר מצות היום וא"כ לרבא לק"מ תיפוק לי' משום ביאה חסירה דבאמת ליכא ביאה חסרה ואף דבאמת בקרא וכיסה ענן הקטורת ילפינן שלמה ולא חסרה וא"כ לענין קטורת חסרה לא יקשה קרא ל"ל דחייב מיתה דתיפוק משום ביאה ריקנית די"ל דאיה"נ רק דתורה כללו עם עשן בקרא אחד (דעכ"פ אמת שיש מיתה משום מצות היום גם בקטורת חסירה ואי הזיד גם בביאה החיוב בקטורת חסירה משום ביאה ריקנית) אבל קרא גופי' רק למעלה עשן כתיב וא"כ לדידי' לק"מ תיפוק משום ביאה חסרה דבאמת במעלה עשן ליכא ביאה חסירה ובקטורת חסירה החיוב באמת משום ביאה חסרה לכן כללו הכ' יחד (וא"ל איך כללו יחד דהרי אם יהא שוגג בביאה וזדון בקטורת חסרה כיון דלא ידע שיש איסור ביאה ריקנית ועל מעלה עשן חייב ז"א דבוודאי אי כהא"ג ששגג בביאה וזדון בקטורת חסרה ג"כ חייב כמו על מעלה עשן שחיסר מצות היום ושפיר כללו יחד) וא"כ זהו כונת רש"י בכריתות שפי' דהאיסור משום ביאה ריקנית דהרי בחיסר סממני' ביוהכ"פ האיסור באמת רק משום ביאה דלרבא אין אנו צריכין לומר דגוף קרא אייריא רק לענין קטורת חסרה וכהא"ג ששגג בביאה דקרא שפיר אייריא במזיד בביאה וחייב על קטורת חסרה משום ביאה ריקנית והיכא דלא חיסר מקטורת רק מעלה עשן חייב שחיסר המצוה אבל ביאה ריקנית ליכא ומהא"ט נקט בברייתא רק חיסר מסממנים וחייב מיתה משום ביאה ריקנית אבל חיסר מעלה עשן שהקטורת חסרה והחיוב רק משום חיסר מצות היום וא"כ אין ענין זה למעשה פיטום הקטורת ולכן פירש"י הברייתא כרבא יען דמשמע כן מלישנא דברייתא דנקט חיסר מסממני (ואף דבאמת נפ"מ גם לרבא בשגג בביאה והזיד בחסרון קטורת חייב משום דחיסר גם בזה מצות היום אלא דאין ענין לברייתא זו דמעשה קטורת דהרי אף אם אין פסולה חייב מיתה משום שחיסר מצות היום אבל אידך ברייתא דמפרש דאם חיסר פסולה וחייב מיתה ע"כ רק כהא"ג בהזיד בביאה ויען קטורת פסולה חייב אביאה ריקנית ומהא"ט גם רבינו לא נקט בפירקין בחיסר מעלה עשן חיוב) ואמנם רב אשי דסובר חוקה אפי' במצות היום א"כ לדידי' מצינן לפרושי דקרא אשמעינן רבותא יותר דמעכב דהיינו שמעכב זא"ז ואם חיסר מעלה עשן הוה קטורת חסרה כיון דעיכוב למצות היום כבר ידעינן מחוקה א"כ ע"כ לעכב מקרא ראשון וא"ל הרי מוכח מקרא שני לעכב מדחייב מיתה די"ל דהא דחייב מיתה יען דכתיב חוקה דמעכב מצות היום לכן חייב אבל לא דמעכב זא"ז שיהא קטורת פסולה (והנפ"מ אי פסולה בארנו לעיל) והנה אליבא דר"א פריך שפיר אח"כ תיפוק משום ביאה ריקנית כיון דמעכב (אף דהגמ' קבעו זה למעלה כבר בארנו לעיל שכן דרך הש"ס טרם אשר דאסיק לגוף הברייתא כבר מקשה לי' מדוכתא אחריתא) וע"ז משני ר"א שפיר דנפ"מ בתרם הקטורת (ועתוי"ש שכ' ג"כ אליבא דר"א פריך וכ' אי נמי אפי' לרבא ונפיק לי' מקרא אחריתא ולכאורה הכונה דיליף מקרא ראשון הנה לרבא י"ל דע"כ אף מקרא ראשון לא נפקא דלא מסתבר לאוקים קרא שני למיתה יען שחיסר מצוה אם ליכא אזהרה וא"כ לרבא שפיר י"ל דאין מעכב זא"ז ואין נעשה קטורת חסרה רק חיסר מצות היום אך בשי"צ בתוי"ש כ' דמקרא אחרינא היינו מדכ' חוקה) ולרב ששת י"ל ג"כ דיען דסובר חוקה ידעינן דחיסר מצוה וחייב שפיר לכן לדידי' עדיפא לי' למידרש לכל השנה ע"ד שאבאר משנדרוש כרבא דרק למיתה בעי הקרא דרק רבא דלית לי' חוקה ל"מ למידרש לכל השנה דהרי קרא בעי לחייב מיתה דמקרא קמא לא חייב מיתה אבל לר"ש מקרא קמא חייב מיתה שפיר כיון דכ' חוקה א"כ חיסר מצוה וא"כ אף אי לא כתוב וכסה ידעינן חיוב מיתה ולכן מוקי קרא לכל השנה כאשר אבאר דהנה לכאורה לשון הגמ' קשיא טובא דקאמר אין לי אלא אוה"מ שילה ובית עולמים מניין ת"ל וכסה ופריך האי מוכן יעשה לאו"מ השוכן אתם נפקא וקאמר אלא הכי קאמר אין לי אלא ביום הכיפורים בשאר ימות השנה מניין ת"ל וכסה ויפלא א"כ למה נקט כלל שילה ובית עולמים מניין לכן נראה לפרש עפ"י הנ"ל דאהרן הי' נכנס בכל שנה רק הי' צריך קטורת ומעלה עשן וא"כ לעולם לא חזר מהא דקאמר שילה ובית עולמים מניין ר"ל מניין שגם בשילה ובית עולמים בשאר ימות השנה צריך מעלה עשן אם הי' אהרן קיים ונפ"מ בשאר כה"ג ששגג בכניסה דכל השנה ע"ז אמר וכסה ענן הקטורת אפי' בכל שנה בבית עולמים אם שגג בביאה ונכנס לפנים במעלה עשן פטור אבל אם הזיד ולא נכנס במעלה עשן אף ששגג בביאה חייב וזהו נכון בפירושא דשמעתין דלא נצטרך לומר דר"ש חזר מכל דבריו שאמר שילה ובית עולמים מניין וניחא גם מה דקשה לר"ש איך סובר דבכל השנה חייב והיינו בהיכל והרי הוכחנו לעיל בחיסר מי"א סממנים רק לאו דקטורת זרה יש ולפמש"כ קאי אפנים והנה כ"ז מצינן לומר לר"ש דיסבור חוקה לעכב למצות היום וחייב מיתה אף אי לא כתיב ולא ימות כיון דמצות היום רק לכנס במעלה עשן ומיותר קרא לכל השנה כשנכנס לפנים בלא מעלה עשן דחייב ומטעם דמעכב זא"ז והוה קטרת חסרה וע"ז שפיר פריך א"כ דהוה קטורת חסרה תיפוק לי' משום ביאה ריקנית וע"ז משני ר"ש בשגג בביאה והזיד בהקטרה אבל רבא לא מצי לאוקמי קרא לכל השנה דהרי צריך קרא דחייב מיתה כיון דחוקה לית לי' א"כ אי לאו קרא דוכסה ולא ימות לא חייב מיתה כיון דאין רק למצוה וא"כ בין ר"ש ובין ר"א סברי דשייך גם בכל שנה בנכנס לפנים א"כ לק"מ הא מודה רבא בכרת דיומא די"ל גם קטורת חסרה בלא מעלה עשן הוה חיובא דכל השנה וא"כ ע"כ דלא כרבי וכמש"כ לעיל והנה אביי סובר ג"כ שם בזבחים דחוקה לעכב לכן ג"כ ל"צ לאוקמי למיתה דפשיטא דכיון דמעכב וחיסר מצות היום ונכנס אהדרי לאיסורא קמא דאל יבוא וחייב ולכן מצריך הקרא רק לעיקר ועלין מעלה עשן וא"כ לדידי' ג"כ רק החיוב משום ביאה ריקנית דכיון דתורה לא התירה ליכנס רק במעלה עשן וכתיב בה חוקה אם נכנס חייב משום ביאה ריקנית וכן בקטורת חסירה רק האיסור משום ביאה ריקנית וא"כ ל"מ לאוקים דצריך קרא לעונש דזה ידעינן מדחיסר המצוה א"כ שוב אהדרי' לאיסורא קמא דביאה ריקנית וקרא רק לעיקר ועלין מעלה עשן א"כ נראה דיסבור ג"כ דמיתה רק משום ביאה ריקנית דכהא"ג לא הותר הביאה בחיסר המצוה מעלה עשן או חיסר מסממנים וא"כ א"ש פירש"י דכריתות גם לאביי ודו"ק:
והנה במהר"ם ברבי הקשה הא הוה הקטרה שלא לצורך חייב כרת משום הבערה וכן הקשה בש"א ונראה דנפ"מ בלקו דחייבי כריתות שלקו נפטרו וליכא רק חיוב מיתה וא"ל דחייבי מלקות שעבר עליהן יוהכ"פ נפטרו י"ל זהו דוקא בחייבי מלקות אבל כאן הוה חייב כריתות והרי הוכחנו דכאן לא קאי ארבי א"כ לא מכפר אכרת לא מפטר גם אמלקות דידה דאף דיוהכ"פ מכפר אקלות בלא תשובה דשעיר מכפר ומלקות קלות הן דכאן שהמלקות משום כרת לא מיקרי קלות וא"כ אין יוהכ"פ מכפר וכשלקו אחר יוהכ"פ יצא מידי כריתות ונשאר חיוב מיתה והנה על מה שהקשינו לעיל דמפ' תיפוק משום ביאה ריקנית הא ביאה ריקנית איתא בכל שנה ומעלה עשן ליכא בכל שנה והוה כרת דיומא י"ל עוד פשוט דבנכנס לפנים בלא מעלה עשן דחייב בכל שנה וא"ל דבכל השנה אין החיוב משום חיסור מעלה עשן אלא משום הביאה דאף אי בא במעלה עשן ג"כ חייב ז"א דא"כ נאמר גם ביאה ריקנית דלפנים ליכא בכל שנה האיסור אף שבא בקטרת ומעלה עשן וביוהכ"פ הוא איסור אחר רק בבא ריקן בלא מעלה עשן ובלא קטורת והבן:
והנה כל זה אם לא נתן שום עשב שמעלה עשן אבל אם הניח בתוכו עשב אף שאינו טוב כמו מעלה עשן אפי' איסורא ליכא אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל כמו העשב מעלה עשן כן העלה בשער אפרים סי' י"ו לפרש דברי הב"י סי' קל"ג דכ' דאם חיסר מעלה עשן ליכא שום איסור והביא ראי' לדבריו מה דאמרו ביומא שם אין לי אלא עלה מעלה עשן עיקרי מעלה עשן מניין ואמר אביי איפכא תניא מוכח מגמ' שמרבה אף שאין טוב כמו עיקרי מעלה עשן ה"ה שיכול לרבות מן ריבוי דקרא אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל רק שנותן בה עשב אחד שמעלה עשן די ובזה דברי הב"י נכונים ועוד הביא ראי' לדבריו מהא דבית אבטינס לא רצו ללמד מהו המעלה עשן ובמשל"מ קלסוהו:
ד') חסר אחד מסממני' חייב שהרי נעשית קטורת זרה. הנה יש לדקדק מה רצה רבינו בזה דהוה קטורת זרה ומה קשיא לי' דהוצרך רבינו לתת טעם זה דבגמ' לא נזכר זה ונראה דרבינו רמז בזה במתק לשונו לתרץ קו' המשל"מ דלמה אם לא נתן מעלה עשן לא מתחייב בכל השנה רק ביוהכ"פ מדלא כתב רבינו אם לא נתן מעלה עשן חייב ולמה בחיסר סממנים חייב אי ילפינן מיוהכ"פ גם לענין חיסר מעלה עשן נילף מיוהכ"פ דחייב ולישב י"ל בשלמא שאר סממנים דהם מגוף מעשה הקטרת ואם חיסר אחת מסממני' לא נעשה כמתכונתו והוה קטורת זרה שפיר חייב (ולפמש"כ לעיל דאייריא לעולם מיוהכ"פ ניחא ג"כ יען דזה שייך למעשה קטורת דאם חיסר הוה קטורת חסרה לכן אייריא מיני' אבל מעלה עשן לא שייך לפיטום הקטורת דרק נותן עליו כשנגמר הפיטום לכן ל"ה קטורת זרה ולכן לא אייריא) אבל מעלה עשן שנותן אחר הפיטום קודם ההקטרה על הקטורת כמש"כ רבינו לעיל אם לא נתן מעלה עשן לא מתחייב משום קטורת זרה כיון שהקטורת נעשה כמתכונתו והפיטום נעשה כהלכתו ותדע דהרי פשיטא אם יחיד פיטם קטורת מי"א סממנים חייב הרי דל"ב שיחיד יתן עליו מעלה עשן משום דאין צריכין מעלה עשן על הפיטום רק להקטרה צריך ליתן עליו ול"ה קטורת זרה לכן חייב אף שלא נתן מעלה עשן וזה ברור:
שוב ראיתי בספר ח"נ שכ' דהא בהא תליא למ"ד דחיוב מעלה עשן אינו אלא ביוהכ"פ ה"ה דחיוב בחיסר אחת מכל סמני' אינו אלא ביוהכ"פ כיון שלא נכתב ענשו כי אם ביוהכ"פ אבל אי אמרינן דחיוב מעלה עשן הוא בכל שנה וכש"כ חיוב חיסר סמני' א"כ אין החיוב משום ביאה ריקנית אלא משום קטורת עצמה דמשום ביאה ריקנית ליכא כיון דמקטירין בהיכל לא מחייב אביאה ריקנית יעי"ש:
ה') אם חיסר אחת מכל סממני' חייב מיתה. והנה בבאר שבע כ' ה"ה אם יתיר אחד על סממני' חייב מיתה ובא"ר סי' קל"ג הקשה מהא דתניא אלו הי' נותן בה דבש א"א יכול לעמוד מפני ריחה וכו' ואמאי הא הוה יתיר סממנין ול"נ דהנה לכאורה גם נטף הוה דבש כי הוא צרי ובקרא כתיב וכל דבש לא תקטירו וכ' בשלום ירושלים במס' שקלים דמוכל דבש נשמע כל מיני מתיקה וכל מיני פירות וזהו שאמרו בברייתא ולמה אין מערבין בה דבש שהיינו שאר מיני מתיקה היוצא מפירי וע"ז אמר הכ' וכל דבש לרבות מיני מתיקה וכמש"כ לעיל ולפי"ז קשה למה מותר ליקח הצרי וע"כ לומר דכיון שאין אלא שרף הנוטף מעצי הקטף לא מפרי עצמו וזהו שאמר רשב"ג הצרי אין אלא שרף הנוטף מעצי הקטף וע"ז אמרו בברייתא ולמה אין מערבין בה דבש דהא אי לאו קרא דוכל דבש הוה שרי ליקח כל מיני מתיקה היוצא מהפירי עצמו דהכל בכלל נטף ול"ה יתר סממנין ע"ז קאמר דכ' וכל דבש לרבות כל מיני מתיקה היוצא מהפירי ע"כ דנטף דקרא אין הצרי הנוטף מהפירי שהוא בכלל איסור הקטרת דבש אלא היוצא מעצי הקטף ולא מהפירי עצמו וא"כ ניחא דל"ש יתיר סממנין דכל הקושיא דלמה אין מערבין בה דבש היינו אמיני מתיקה היוצא מהפירי שהיינו נטף דקרא רק דכ' וכל דבש דמזה נשמע דנטף דקרא אינו מיני מתיקה הנוטף מהפירי אלא הנוטף מעצי הקטף אמנם דברי רבינו בפרקין נשמע דמפרש להיפך שיקחו העץ שנוטף ממנו הצרי נראה דהיינו דקשיא לי' איך יקחו הנוטף הא זה הכלל מיני מתיקה דנשמע מקרא דוכל דבש דגם זה אסור ואין שרי אלא ליקח העצי הקטף:
ו') פטמה מעט מעט במתכונתה אפי' פרס בשחרית. ובמשל"מ הביא שדעת ר"ש דצריך לפטם מנה אחת להקריב בבוקר ובערב וכן אינו חייב אלא במפטם מנה דהכל מצוה אחת ותמה דמנ"ל לרש"י הא דבגמ' משמע דיכול לתקן פרס אחד בשחרית וכן ממילא יחיד חייב אם פיטם פרס אחד וכמש"כ גם רבינו ולי נראה דתליא בפלוגתא דר"ש ות"ק במנחות דף מ"ט דאם לא הקטיר בשחרית דמקריב בערב פרס ולר"ש מקריב כל המנה א"כ חזינן דלר"ש דוקא אם מקריב בשחרית ובערב הוה הקטרה פרס חצי מנה דעכ"פ בהקטרה דכולה יומא יש כאן שיעור מנה אבל אם לא הקטיר בבוקר מקטיר בערב המנה כולה דחצי מנה ביום אינו הקטרה א"כ לדידי' בוודאי פיטומת פרס לא יכשר להקטרה וכן אם פיטמה יחיד אין חייב אבל לרבנן דמקטיר רק פרס בערב שפיר חשוב הקטרה ודעת רבינו בפ"ג מתומ"ס דמקטיר בערב פרס כמש"כ הלח"מ שם לכן כ' כאן דאם פיטם פרס בשחרית כשר ונכון: