אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

א') מביא בורית כרשינה ושף בה הציפורן ואח"כ שורה הציפורן ביין קפריסין. יש להקשות אמאי לא כתב רבינו הא דמי רגלים יפים לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה כדאמרו בגמרא במש"כ גם רבינו בפ"ח ממעה"ק ונראה לישב דיש להבין גמ' דפריך והלא מי רגלים יפים לה אלא שאין מכניסין עכ"פ מאי עדיפותא במ"ר יותר מיין קפריסין ונראה דהיינו דיפה כח מר"ג פי שנים ששף הציפורן וגם מחזקו א"כ א"צ בורית כרשינה ויין קפריסין דסגי במי רגלים לחודא דהנה בב"י הביא גמ' בורית כרשינה למה בא כדי ליפות בה ציפורן והלא מר"ג יפין לה א"כ קאי אבורית כרשינה ואני אומר גם לפי גמ' דידן קאי ג"כ אבורית כרשינה אך קאי גם איין קפריסין דמר"ג מיפה הציפורן ומחזק את ריחו ולכן פריך הגמ' והלא מר"ג יפים לה יותר ומשני דאין מכניסין בעזרה והנה תוס' הוק' משופר של ר"ה דאין נותנין לתוכו מר"ג וא"כ בלא"ה אין לשרות דיפסול לקטורת דהוה גנאי ומאוס לגבוה ואך הא יש לישב דשאני שופר דהוה תשמישי מצוה א"כ בשעה שנותנו למי רגלים יש כאן ביזוי מצוה ולא משום דפסול ומאוס לתקוע בו תקיעה של מצוה אלא משום ביזוי תשמישי מצוה אבל בקטורת עדיין אין תשמישי מצוה ול"ש ביזוי מצוה דעדיין חולין הוא ואין לאסור אלא שיתן ממנו לקטורת ע"ז י"ל כיון שבשעה שנותנו לקטורת כבר נסתלק המיאוס שניטלו המי רגלים ונותנו לקטורת א"כ ביטל ופינה ממנו המיאוס לכן שרי ליקח ממנו לקטורת ועוד י"ל לפמש"כ רבינו פ"ד דשינוי מהני לענין איסור אתנן וא"כ כאן לא גרע מאתנן ומהני שינוי שנשתנה ע"י שחיקת סממנים כמש"כ הח"ס שם לענין מוסק וא"כ נתישב היטב קושי' התוס' אך הא קשיא לפמש"כ דמר"ג ג"כ שפין בה את הציפורן שיהא נאה א"כ הדבר ניכר עדיין גם אחר השינוי כיון שנעשה נאה וצח ע"י המר"ג א"כ הוה כניכר ששפו במר"ג ולא מהני שינוי מידי דהוה אחיטין שבגללי בקר דפסק רבינו בפ"ו מאי"מ דאף אם זרעו הדבר ספק אם עברה מאוסתן וביארנו במקומו שהכונה כיון דכחושותא מעיד עליו שהי' בגללי בקר לכן מאוס לגבוה א"כ ה"ה כאן כיון שניכר פעולת המר"ג ע"י ששפין הציפורן שהוא צח ונאה לא מהני השינוי ואין זה יפוי אלא כיעור והנה ראיתי לרדב"ז ח"ג שהרגיש בזה שכ' וז"ל דהדבר ברור דמי רגלים במקום יין קפריסין לשרות בו הציפורן אתי דאי לייפות את הציפורן אין זה יפוי אלא כיעור ולכאורה דבריו תמוהים מאי כיעור יש יותר אי אמרינן שבא לשרות הציפורן או גם שפין בו אבל לפמש"כ מובן די"ל דכונתו אי בא לשוף בו עי"ז חשוב כניכר ששפו בדבר מאוס ועדיין מכוער הוא ולכן דעתו שבא רק לשרות אבל לפמש"כ דבא ליפות נשאר הקשיא א"כ אין זה יפוי רק כיעור ולכן נראה לישב דהנה במדרש ילקוט פ' בא איתא דכלב זכה שמעבדין בצואתו עורות לס"ת הביא בנובי"ת סי' ג' מטעם דהוה רק חזותא ול"א דמאוס כיון דע"י הצואה רק משיר השער והשחרות כן במר"ג הוה רק חזותא שמסיר שחרותו ומהותו עד שנעשה צח ונאה לכן ל"ה מאוס לגבוה דהוה רק סילוק ואברוחי ארי א"כ זה שניכר פעולתו אין ניכר בעצמותו רק שניכר שנעשה פעולה שהסיר שחררות והבן (וכהא"ג בב"ק דף צ"ו ע"ב חדתי ועבדינהו שחימי קני מאי אמרת הדר עביד להו חדתי משום דשחימי מידע ידיע א"כ ל"ח שינוי בעצמותו אך תוס' לא גריס שם כן רק גריס דפנים חדשות באו לכאן אולם שם שאני דעבדתו חדתי ע"י שיפוי והוי פנים חדשות אבל כאן הציפורן הוא כמו שהי' ל"ה פנים חדשות) אמנם כ"ז לא עלתה ארוכה לשיטת רבינו בפ"ח מלולב דסובר לולב של אשירה של עכו"ם שביטלה פסול לגבוה ודעת שאר המפרשים דבשל עכו"ם יצא בביטלו ואף לכתחילה הי' יוצא אלא משום דבעי בג"מ דיש דיחוי אצל מצות לכתחילה כמש"כ במג"א סי' תקפ"ו ולכן דעת הטור דבדיעבד יצא והיינו משום דכיון דביטלו אין מאוס למצוה ולדעת רבינו ל"מ ביטול דאף דסילוק המיאוס כיון דהנה מעין מאוס ל"מ מה שמסלק המיאוס וכ"כ בע"ז דף נ"ב בהא דכלים ששימוש בב"ח דמאוס לגבוה לכן אפי' אי נאסר לע"ז וביטל מאוס לגבוה לרבינו דסובר כלי ב"ח אסורין לגבוה ורבינו פסק בפ"ט מבאמ"ק כרבי וע"כ דמאוס לגבוה א"כ ה"ה דלא מהני ביטל לע"ז אף שסילק ופינה המיאוס וא"כ לפ"ז י"ל ה"ה בציפורן ששף במר"ג ל"מ מה שפינה והסיר ממנו המר"ג וא"כ י"ל דלכן השמיט רבינו דאין מכניסין מר"ג בעזרה דבלא"ה להלכה אסור לשוף במר"ג לקטורת דעדיין מיאוסתי' גבי אף לאחר שיסירו המר"ג ופסול לקטורת והבן:

ב') ועוד יש לישב בדרך נכון דהנה תוס' דהוק' משופר דאסור לצחצחו במר"ג יש לישב דל"ד דשם ביזוי מצוה אבל בקטורת עדיין חולין הוה אין כאן ביזוי מצוה ואמנם רבינו כתב דכל מעשי' משל הקדש א"כ צריך לקנותו מן מעות הלישכה וכדאיתא בירושלמי פ"ד דשקלים וא"כ עשיתה כבר קודש הוא ואסור משום ביזוי מצוה ולא מטעם דאין מכניסין בעזרה אלא מטעם ביזוי מצוה ולכן לא הוצרך רבינו לכתבו אמנם לפמש"כ בשמל"מ דלר"י דאמר כל מעשי' בקודש נכלל גם דהוא של הקדש א"כ לכאורה נסתר זה דכיון דס"ל דשל הקדש א"כ אסור משום ביזוי מצוה כיון דצריך להיות משל הקדש רק ברייתא דנתן טעם דאין מכניסין הוא גופי' רצה לאשמעינן דמעשי' בקודש ולכן קאמר דאסור גם משום כניסה וע"ז שפיר קאמר מסייע לר"י דמעשי' בקודש הכונה לא לבד דצריך להיות משל הקדש כמו דסובר ריב"ל בירושלמי אלא דצריך להיות גם מעשי' בקודש כר' יוחנן בירושלמי ולכן יש גם איסור כניסה אסור לעשות כן משום ביזוי מצוה כיון דבא משל הקדש לא צריך רבינו לאשמעינן רק בפ"ח ממעה"ק דליכא רק איסור כניסה לכן כתבו רבינו שם דאין מכניסין מר"ג בעזרה מפני הכבוד ודו"ק:
והנה בתפארת ישראל הקשה למאי דמפרשין דיין זה בא מאי קטנה הנקראת קאפרי הא הוא מחו"ל ונטמאים מאוירו ותי' דלא הי' צריך אלא לשרות בו הציפורן דלא מקבל טומאה כמו כל בשמים שאין מקבלין טומאה כדאיתא בפ"ג בעוקצין ולאחר ששרוהו שם יבשו אותו מכל ממשות היין שעליו ועוד תי' דלא הכשירו הענבים ואין מקבל הכשר במחובר וקשה לי הא איתא שם דמ"ר יפין לה אלא שאין מכניסין מ"ר בעזרה משום דכל מעשי' הי' בקודש בלשכות הקטורת א"כ ה"נ השרי' הי' בקודש הקודש מכשרתן דכיון דמעשי' בקודש ע"כ הקדישוהו ג"כ כמש"כ לעיל א"כ חיבת הקודש מכשרתן לכן הנכון כתי' השני דבמחובר אין מקבל הכשר והביאו הענבים לירושלים ודרכו אותן ושרו בו הציפורן:

ג') אין מכניסין מי רגלים מפני הכבוד נ"ל פי' אחר דהנה כיוצא בזה איתא במשנה פרה פ"א ר"מ אומר אף בני ד' ובני חמש כשרים אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד וכ' בתויו"ט דלמצוה מן המובחר מפני הכבוד צריך שיהי' בן בקר שהוא בן ג' שנים כן יפורש הכי מפני הכבוד למצוה מן המובחר אין מביאין מי רגלים ובדיעבד כשר וכ"כ ביעב"ץ בפירושו לתפלה וז"ל ונ"ל דוקא בשתיקן אותה ע"י דברים אחרים חזקים ועזים ששרה בהן כגון שלקח ממי רגלים תחת יין קפריסין הוא דפטור ויצא בדיעבד שאין דברים הללו אמורים אלא ע"ד המובחר והיינו כדברינו דרק מפני הכבוד לכתחלה מצוה מן המובחר אמנם ביתר להסממנין כל שהן חייב בכל אופן:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה