מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק א · הלכה יז
א') ושבע מידות של לח היו הין וחצי הין. הנה פסק רבינו כמ"ד ממעלה למטה נאמרה למשה והקשה בלח"מ פ"ב ממעה"ק דשם פסק דבירוצין קדוש ובשמעתין מבואר דלמ"ד ממעלה למטה בירוצין לא נתקדשו ותי' במשל"מ דהא דפליגי בדף צ' היינו מה"ת מגזה"כ ובהא באמת לרבינו ג"כ לא קדוש מה"ת הנה זה דחוק לומר דפליגי אי גזה"כ הוה לכן אומר דמ"ד ממטה למעלה סובר בירוצין קדוש מה"ת יען דאז הוה כמו גודש הצריך ותוס' מנחות דף ח' כ' דגודש הצריך קדוש ולמ"ד ממעלה למטה א"כ בירוצין ל"ה גודש הצריך לכן לא קדוש מה"ת וא"כ לכן רבינו שפיר פסק ממעלה למטה וסובר באמת דאין קדוש מה"ת יען דל"ה גודש הצריך והוא נכון:
ב') שבעה מידת בלח וכו'. והנה בלח"מ פ"ב ממעה"ק הקשה א"כ סובר רבינו דבירוצים לא נתקדשו ושם בהל' ב' פסק דנתקדשו ותי' דפסק כאביי דלכו"ע נתקדשו רק פליגי אי מלאים שלא יחסיר ולא יותיר ובמשל"מ שם השיג עליו דאין הלכה כאביי נגד רי"ו ולכאורה הי' נראה לישב דכיון דקתני במשנה ז' מידות ובמשנה אחריתא קתני סתמא דבירוצין נתקדשו מהא"ט דהלכה כאביי דלרי"ו צריך לומר דפליגי משניות אהדדי ולאביי גם למשנה דידן סברי דבירוצין נתקדשו רק דסברי דמלאים שלא יחסיר ושלא יותיר אבל לפי"ז יקשה דרבינו בה' פהמ"ק פ"ב דסובר דהא דיתר שמנה פסול היינו בב' לוגין אבל בריבה שמנה מעט כשר והוקשו עליו ולכאורה י"ל דטעמו דפסק כרי"ו דלכו"ע לא איכפת לן בשלא יותיר מעט ורק הפלוגתא אי בירוצים נתקדשו פוסק כרי"ו א"כ לפ"ז תהדר הקו' אמאי פסק דבירוצים נתקדשו ותקשה חדא קו' ממנ"פ ולכן אומר דהנה במשל"מ כ' לישב דרק בברייתא פליגא בבירוצין אבל המשנה לא תליא בפלוגתא ולכאורה תימא למה במשנה לא תליא בפלוגתא הא גם במשנה צריך ליתן טעם בהא דנקט ממעלה למטה ונראה דהנה במשנה פליג ר"ש דלא היו שם הין וכך בברייתא פליג ר"ש דלא היו שם הין וקתני אמרו לו חצי לוג הי' שם והיינו רי"ו ור"ש ומסיק דזה הכלל הי' במקדש כלי שמשמש מידה זו אינה משמש מידה אחרת והנה נראה דר"מ ורי"ו לית לי' זה הכלל מדהוקשו חצי לוג הי' שם ולכן לא הצריכו לוג ומחצה לכה"ג ולכן מנו הין בתוך ז' מידות וכמש"כ תוס' והא דיקשה א"כ חצי לוג ולוג לא יעשה דאפשר ברביעית י"ל כך אליבא דרי"ו דסובר דפלוגתתם בבירוצין אי נתקדשו סובר דמודו דיש קפידא שלא יותיר אפי' במקצת א"כ אי יאמרו ברביעי' יוסיף שמן ולאביי דפליגי בלא יותיר צ"ל דלכן עשו לוג ולא מדדו ברביעית משום מותר שירי הלוג שנשתייר אחר כל מדידה כמש"כ תוס' דף כ"ג וכמבואר בטה"ק (או כתי' התוס' דעשו חצי לוג לסוטה ולמנורה):
ומעתה נבוא לביאור הדברים דהנה לכאורה יקשה דגמ' פריך במאי פליגי ר"מ ור"י ואמאי לא מפרש דבהא פליגי דמ"ד ממעלה למטה דמדה שהי' משמש לזו אינו משמש לזו והיינו כיון דהכי אמר רחמנא תשער בהין א"כ אי ימדוד להין ברביעית שהוא שמונה וארבעים רביעית א"כ יהא ריבוי שמן ע"י הבירוצים ונהי דאם ריבה מעט שמן לא נפסל אבל עכ"פ י"ל דקפדה רחמנא שלא ימדוד בקטנה לגדולה משום דמשתנה השיעור שהשמן מרובה אבל אי מלמטה למעלה שוב אין קפידא אם הוא מעט יותר דכיון דתורה אמרה לשער לוג בשתי חצאי לוג ה"ה דרשאי למדוד בשתי חצאי לוגין אעפ"י שלא אפשר שלא יותיר כמו כן לא נפסל אם מדד בהין מעט יותר (ועחי' רשב"א שהסביר האי אבל יותיר יצא ומ"ד ממטה למעלה קחשיב משום דאם עבר והביא בב' חצאי לוגין יצא אף שב' חצאין מעט יותר ואם מודד בלוג אחד ה"ה נמי אם הביא בלוג ומעט יותר ג"כ יצא ולא נפסל בכך א"כ וודאי יקשה דלמה לא מפרש דפליגי בזה עצמו אי רשאי לכתחילה למדוד בשני חצאי לוג כשצריך ללוג דלמ"ד ממטה למעלה אף לכתחלה שרי למדוד בשתי חצאי לוג אף שצריך ללוג ולא איכפת לן אם הותיר ע"י כך ולמ"ד מלמעלה למטה קפיד רחמנא שלא ימדוד בשתי חצאי לוג היכיא דצריך ללוג שלא יותיר עי"ז ונהי דכשר וגם נתקדשה לא יביא לכתחילה בשתי חצאי לוג והנה בתפארת ישראל נתן טעם דלעשרון מדדו כמה עשרונות בעשרון ובלח צריך מידה גדולה הין וחצי הין אבל בעשרון כתיב מניין עשרונות א"כ אמרינן דקפיד רחמנא אמידת הין אבל אי אמרינן דלמטה למעלה קחשיב א"כ אמרה תורה לעשות הין לפי מידת רביעית לוג א"כ אין סברא שקפיד רחמנא שלא למדוד בקטנה לגדולה ולכן רשאי למדוד ברביעית כשצריך הרבה רביעיות) אך הדבר ניחא כיון דאמרו לו היינו רי"ו ור"מ לר"ש דאפשר בלוג ומחצה א"כ ע"כ דלית להו תרווייהו הכלל דמידה שהי' משמש לזו אין משמש לזו א"כ אי אפשר לעשות פלוגתא בזה אבל במשנה דקתני הין וחצי הין וקחשיב מלמעלה למטה ור"ש אומר לוג ומחצה הי' שם וחכמים לא הושיבו דחצי הי' שם י"ל דרבנן סברי ג"כ זה הכלל דלא הי' אפשר למדוד במדה קטנה למידה גדולה (וטעמא דמילתא עפמש"כ בתפארת ישראל הנ"ל כיון דכ' בקרא הין וחצי הין שלישית הין לא מניין הלוגין או רביעית לוגין דוקא לכן דוקא בהין צריך ללמוד או בחצי הין כיון דאית לן דלמעלה למטה אמרה תורה שייך לומר דקפדה רחמנא למדה גדולה) ואף דכשר בריבה שמנה כ"ש היינו שלא נפסל בכך אבל לא שרי לכתחילה כמש"כ בחי' הרשב"א הנ"ל ולכן לא הושיבו דחצי לוג הי' שם רק טעמייהו דלא הי' צריכין למדוד לוג וחצי לוג רק הי' מחלקין ברביעית לכל חלה וחלה וא"כ נוכל לפרש הא דקחשיב ממעלה למטה משום דתורה אמרה לשער רביעית לוג לפי ההין ולא ההין לפי הרביעית א"כ א"א למדוד ברביעית לוג לגדולה אבל לעולם בירוצין נתקדשו וגם אית לן ביותיר נקרא שלמים אבל כיון דתורה אמרה הין רביעית הין שלישית הין צריך דוקא למדוד בהין וחצי הין ושלישית הין וא"כ תנא דמשנה מצי סובר בירוצין נתקדשו וגם בלא יותיר מקצת אינו לעיכובא רק לכן מנה ממעלה למטה לענין שלא ימדוד במדה קטנה כשצריך לגדולה (ובזה ניחא מה שהקשה במשל"מ פי"ג ממעה"ק למה צריך מדידה לוג וחצי לוג כיון דמודדין ברביעית לכל חלה וחלה לפמש"כ באמת היינו טעמייהו דרבנן דמשנה שלא השיבו כלום לר"ש ופסק רבינו כסתם משנה דאית לי' דמדדו לכל חלה וחלה רביעית דלא כר"מ ור"י דמודו דצריך מדידה לוג ומחצה בפ"ע) וא"ש הכל:
ג') עוד נראה לישב סתירת דברי רבינו דהנה בדף צ' במשנה בירוצי לח קודש פי' הרע"ב דהיינו גודש ובתפארת ישראל השיג דבירוצין היינו המותר מן הגודש דאל"כ הרי ברישא קתני כל המדת שבמקדש נגדשות א"כ גודש קדוש ואח"כ קתני מידות היבש בירוציהן חול וע"כ בירוצין המותר מן מגודש ונופל לחוץ יעיי"ש ולפי"ז אני אומר דהא דפליגי לעיל אי מלמטה למעלה סובר בירוצין קודש היינו הגודש דתורה אמרה לשער שיכנס הרביעית עם הבירוצין היינו עם הגודש והא דקתני במשנה דבירוצין לח קודש היינו מה שנופל לחוץ כדברי התפארת ישראל ומעתה ניחא הא דפסק רבינו בירוצי לח קודש היינו כיון דבאמת פסק רבינו דמלמעלה למטה קחשיב א"כ סובר הגודש אין קודש והא דפסק שם דבירוצין קודש קאי על מה שמותר מן הגודש ורק קדוש מדרבנן כדי שלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול וכמו שיבואר דהנה רבינו פסק דנמשח מבחוץ והוקש' הכ"מ והמשל"מ א"כ למה כ' משום שלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול ותי' דנהי דמקדש מבחוץ עכ"פ אין דעתו לקדש רק מפני שלא יאמרו ופלא בקדושת חוץ ל"ש שיאמרו דמוציאין מכ"ש לחול דאטו יעלה על דעתיהם שמקדש מבחוץ דרק לר"י דקדושה משום דמגווה דמנה קעבר שייך שיאמרו דמוציאין מכ"ש לחול אבל אי רק נתקדש מבחוץ ל"ש שיאמרו דהרי ל"א הסברא דמגווה דמנה קעבר (וסברא זו מוכח בתוס' דף פ"ט שכ' דיאמרו בירוצין לא נתקדשו ויפלא א"כ למה שייך גזירה שיאמרו מוציאין לחול וע"כ כמש"כ זה רק לר"י אבל למ"ד בירוצין קודש מה"ת מפני שנמשח מבחוץ א"כ ל"ש גזירה דיאמרו בירוצין לא נתקדשו דלא יעלה על דעתם שקדוש מבחוץ:
ולכן נראה דגמ' קאי למ"ד ממטה למעלה א"כ הגודש בוודאי קדוש רק מה שיותיר מן הגודש קדוש מדרבנן אבל כיון דקיימ"ל דמלמעלה למטה א"כ הגודש עצמו קדוש מצ"ע רק מפני שנעקר מגווא דמנא ואף היותר מן הגודש קדוש מהא"ט וא"כ שוב הי' לנו לומר דגברא למאי דצריך מקדש ואין קדוש רק גודש עצמו אבל לא מה שיותר מן הגודש שיותר מן הגודש אין דעתו לקדש ורק קדוש מפני שלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול והא דנמשח מבחוץ הוא מפני שלמ"ד יבש לא נתקדשה אף מבפנים אמרינן הסברא דמה שנתקדש מבפנים נתקדש מבחוץ ומה שלא נתקדש בחוץ לא נתקדש אף בפנים (אבל לא נמשח כדי שיתקדשו הבירוצין) ובהא ניחא הכל דגמ' ס"ד לר"ע הטעם כמ"ד מלמטה למעלה א"כ הגודש קדוש מצ"ע דהוה גודש הצריך למדה ומה שיותר מן הגודש נתקדש ממה שנמשח המדה בחוץ ולית לי' הסברא דמגווא דמנא קעבר (ולעולם מצי סובר ר"ע גם כמ"ד מלמעלה למטה וגודש קדושה מגווה דמנא וכן מה שיותר מן הגודש קדוש מגווה דמנא אף דהוה שלא מדעת מהני כדי שלא יאמרו) ולכן פריך רק לר"י דסובר דגברא למאי דצריך מקדש ואין קדוש רק גודש עצמו ומשני שלא יאמרו מוציאין מקודש לחול אבל לדידן דאית לן דמלמעלה למטה א"כ גודש עצמו אין קדוש אלא מפני דמגווה מנא קעקר א"כ בבירוצין ג"כ הי' קדוש מהאי טעמא אי אמרינן דמקדש שלא מדעת (משום דמקדש מבחוץ נמשח) רק כיון דאין מקדש שלא מדעת רק קדוש מפני שלא יאמרו מוציאין מקודש לחול ומה שנמשח מבחוץ הוא רק שיהא דומה לפנים ודו"ק:
והנה בזבחים דף כ"ב פריך אי הכי כלי שרת נמי הא רבי רחמנא ירחצו ומה ראית זה טעון משיחה כמוהו וזה אין טעון משיחה כמוהו ובטה"ק תמה דמאחר דמפורש בתורה שהכיור צריך משיחה לקדשו כדכתיב ומשחת את הכיור א"כ מהיכן יהי' עולה על הדעת להכשיר כלי חול מאחר דריבוי דירחצו אין מיותר דאיצטריך לרבות כ"ש אחר ותי' דמאחר דאין כ"ש מקדש אלא דבר שנתייחד לו ומה שאין מיוחד אין מקדש א"כ אין משיחתו מועלת כלום לענין המים והוה כמו כלי חול:
ואמנם לי הי' נראה לכאורה לישב דבכלי חול שרי יותר מכלי קודש משום דס"ד דאסור להשתמש בכלי קודש מה שאין למצוה עכהא"ג תוי"ש יומא דף ל"ט גבי קלפי דגורלת:
אולם באמת יש להקשות הא דמשני הא צריך משיחה כמוהו וכלי חול א"צ הא עתה קיימ"ל דעבודתן מחנכתן א"כ אף כלי חול מיד כשקידש ממנו ועשה בו עבודה נתחנך ונעשה קודש אך לפמש"כ להוכיח מהאי דיומא דרק אם קידש בפה נתקדש קדה"ג ע"י חינוך לעבודה אבל כלי חול לא נתקדשה ע"י השימוש ניחא: