מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק א · הלכה י
א') הנותן משמן המשחה ע"ג כה"ג פטור אבל הסך לכה"ג חייב וכה"ג שנטל שמן המשחה מראשו וסך במיעיו חייב והוא שיסוך כזית. והקשה בראב"ד דזה רק לנתינה אבל סיכה בכ"ש ונראה לישב דרבינו הוק' לו דקתני הסך בשמן המשחה משמע דאייריא מסיכה ולכן מפרש רבינו דהא דר"מ מחייב בכה"ג קאי בין אנתינה בין אסיכה ור"י פוטר בין בנתינה בין בסיכה וע"ז קאמר כמה יסוך ויהא חייב ר"מ אומר בכ"ש בין בנתינה בין בסיכה ור"י אומר בכזית בין בנתינה לזר בין בסיכה לכה"ג והא דקתני דר"י פוטר היינו בכ"ש אז פוטר אף בסיכה לכה"ג אבל בכזית בכה"ג חייב בסיכה ולא בנתינה וע"ז פריך והא ר"מ פוטר וס"ד פוטר אף בזר ומפרש דרק בכה"ג פוטר והיינו בנתינה אפי' בכזית והא דקתני אבל למימשח מלכים ד"ה בכ"ש והיינו דסגי בסיכה דמצוה בכ"ש וכמו שפי' בתוס' מוכח בתוי"ש יומא דף נ"ז דמפרשו הא דר"י פוטר היינו אפי' בסיכה בכ"ש דהנה תוס' בכריתות הקשו הא דכה"ג שנטל משמן שבראשו וסך חייב הא נעשית מצותו א"כ הוה ג"כ כתובים דנעשית מצותו מועלין בו ותי' כל זמן שלא נתיבש לא נעשה מצותו אמנם בתוי"ש כ' לתרץ עוד וז"ל דהא ר"י הוא דסובר ב"כ מלמדין והרי הוא סובר דסך לכה"ג פטור א"כ הא דכה"ג שנטל משמן שעל ראשו וסך חייב ל"ה ג"כ משום דאין איסורו שוה בכל דהא אם סך לכה"ג ולמלך פטור עכ"ד ולכאורה דבריהם משוללי הבנה דהא אי לר"י סך למלכים ולכה"ג פטור א"כ ע"כ גם כה"ג שנטל משמן שעל ראשו וסך עצמו פטור ובשי"צ כ' שם דסך לכהן הדיוט פטור רק כה"ג עצמו מוזהר וזה פלא אמנם ל"נ כונת תוס' כך דאחר שסך כה"ג פטור כמו דפטור על נתינה אבל כה"ג שסך עצמו חייב ועוד נראה כונה אחרת דתוס' שם לעיל מיני' כ' דלמ"ד לאחר עריפה נאסר ל"ש נעשית מצותו אין מועלין כיון דעיקר איסורו רק כשנעשה מצותו וקודם שנעשה מצותו לא הי' איסור כלל וכן אני אומר בכונתם בזה כיון דסך לכה"ג משמן משחה פטור א"כ רק יש איסור בסך משמן שעל ראשו דהיינו כשנעשה מצותו אבל קודם ליכא איסור כלל וכה"ג א"כ ל"ש נעשית מצותו אין מועלין בו ולכן ל"ה ג' כתובים והוא נכון עכ"פ מוכח דמפרשי דלר"י הסך לכה"ג פטור רק דלרבינו עכ"פ בסיכה בכזית חייב ולתוס' אפי' בכזית פטור לר"י והנה לפי"ז הא דלרבינו ל"ה ג' כתובים הבאים כאחד דנעשית מצותו ומועלין בו כיון דגם קודם שנעשית מצותו יש איסור והי' לנו לומר כשנעשית מצותו אין מועלין עכ"ל כתי' קמא דלא מיקרי נעשה מצותה עד שנתיבש והבן ועמש"כ בקונטרס על טומאת כהנים בהא דכהן שסך עצמו משמן תרומה דאמרינן דנתחלל ויצא מן קדושתו והנה במעילה דף י"ט איתא לכן כתיב נפש לרבות מלך כיון דלענין לאו דאשר יתן על זר האי לאו זר הוא גם מעילה ליכא קמ"ל וא"כ לפי"ז נראה בנתן על כהן משיח הוא מועיל ורק הנפ"מ דמעילה אין חייב רק בשו"פ ולאו דיתן על זר הוא בכזית אם כן אם נתן בכזית וליכא פרוטה אין חייב רק משום דלא יתן על זר ובמלך פטור לגמרי אבל ביש שו"פ ונתן על מלך חייב משום מעילה עכ"פ ובזה יש לפרש מאמר שהבאתי לעיל דמשה דאג שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה משום דאף דאהרן נמשח וליכא משום נתינה על זר אבל משום מעילה חייב ויצא בת קול מה טל חרמון אין בו מעילה אף משה לא מעל ועדיין ירא אהרן שמא הוא מעל יען דבשלמא היכיא דהחיוב משום הנתינה אז הנותן הוא העובר אבל כאן כיון דחיוב משום מעילה לא מעל הנותן רק הנהנה כדין שאר מעילה כמו שכ' תוס' בקידושין דף מ"ב ויצא בת קול מה משה לא מעל אף אהרן לא מעל:
הנה הראב"ד השיג דסיכה בכ"ש כדמסקינן בכריתות אבל סיכה לממשח מלכים בכ"ש יען דמלכים פטורים מנתינה רק בסיכה נקט משיחה לממשח מלכים בכ"ש וה"ה הדיוט חייב בסיכה על הגוף בכ"ש ול"ב כזית רק לנתינה אראשו של זר אבל הגוף בכ"ש א"כ נשתנה דין סיכה מנתינה בתרתי חדא שאף בכה"ג ועוד שאף בכ"ש חייב ורבינו סובר דלא נשתנה רק בדין א' שכה"ג חייב אסיכת גופו אבל לשיעורא בעינן כזית דלר"י ילפינן סיכה מנתינה ומפרש הא דמשני אבל סיכה לממשח מלכים בכ"ש היינו למצות סיכה למלכים ולכהנים כמש"כ תוס' בכריתות:
ובכ"מ הביא ראי' לדבריו מדגרסינן כמה יסוך ר"י אומר בכזית ולא גרסינן כמה יתן ואני תמה אי הכונה כמה יסוך לסיכה א"כ גם הא דתנן הסך בשמן למלכים ר"י פוטר היינו סיכה א"כ אמאי ר"י פוטר הא רק אנתינה פטור בכה"ג וא"ל דלעיל באמת גרסינן נתן משמן למלכים ר"י פוטר א"כ קשה אמאי צריך לתרץ לחלק בין כהן ומלכים ולהדיוט ולא משני הא דתני לעיל פטור היינו רק בנתינה ופוטר בכ"ש אבל באידך ברייתא דגריס יסוך היינו בסיכה חייב אף בכ"ש אלא וודאי או דגרסינן בתרווייהו נתינה או אף דגרסינן כמה יסוך הכונה לנתינה כיון דתני לעיל מיני' הסך למלכים פטור וזה ע"כ בנתינה וע"ז פריך כמה יהא הנתינה ויהא חייב בזר בכזית א"כ אין מזה דגריס כמה יסוך ראי' כלל רק ל"נ ראי' אחרת דאי איתא כהראב"ד דיש חילוק בין סיכה לנתינה בתרתי דאף במלך חייב וגם הוא בכ"ש ממשנה דריש כריתות דחשוב הסך משמן המשחה בכרת ויקשה מנ"ל כיון דהסך חייב אף במלך בכ"ש מנ"ל שהוא בכרת הא כי כתיב כרת אנתינה כתיב ודוקא זר חייב שהוא בנתינה בכזית אבל מלך שרק בכ"ש הוא אינו אלא באזהרה אבל לדעת רבינו ניחא כיון דסיכה ג"כ רק בכזית שפיר אמרינן דדין אחד להם כמו נתינה דזר בכרת כן סיכה דכהן ומלך בכרת כשסך בכזית כנתינה בכזית וכן יש להוכיח עוד ממנחות דף ז' דיליף דשימה כנתינה בכזית והוק' המפורשים למה בכריתות יליף ר"י נתינה מסיכה להחמיר בכ"ש ושם יליף שימה מנתינה להקל בכזית ולהנ"ל ניחא דבאמת ר"י יליף להיפוך סיכה מנתינה להקל בכזית וגמ' דמנחות קאי אליבא דר"י משא"כ לראב"ד אתיא דלא כחד דר"מ אדרבא יליף נתינה מסיכה לר"ש ולר"י לא יליף כלל לא סיכה מנתינה ולא נתינה מסיכה וכבר הרגישו בתוס' בזה ותי' בחדא ענינא אבל לרבינו א"צ לכל זה אלא דאתיא כר"י ממש דיליף סיכה מנתינה וה"נ בעי דלילף שימה מנתינה:
ואין להקשות הא רבינו בפי"א ממעהמ"ק כ' דס' הוה ולדידי' פשיטא לן לומר דילפינן שימה מנתינה הא ל"ק דע"ז שפיר י"ל כסברת תוס' דל"ה בחד ענינא דזה בשמן זה בלבונה אך הא קשיא מנ"ל לרבינו לחלק בין מלך להדיוט דבשלמא לשיטת הראב"ד דסיכה בכ"ש ומפרש אבל לממשח מלכים בכ"ש היינו לחיובא א"כ נשמע חילוק דמלך חייב בסיכה אבל אי מפרשינן אבל לממשח מלכים בכ"ש למצות סיכה א"כ אין מבואר כלל בברייתא דחייב בכהן ומלך בסיכה ומנ"ל לרבינו לעשות חילוק בין כה"ג להדיוט אך י"ל דרבינו באמת לא הוציא כן מברייתא זו אלא מאידך ברייתא דכהן שלקח משמן שבראשו וסך חייב:
ב') הנה לפי המבואר בדברי רבינו בסיכה ונתינה מחולקין בדינם דהנותן על מלך או כה"ג פטור והסך חייב וצריך להבין מה זה נתינה ומה זה סיכה ובס' על"נ כ' דאם משפשף היטב על בשרו זה נקרא סיכה אבל אם אין עושה כלל רק מניחו עליו זה נתינה הוה ובמנ"ח הקשה כיון דלרבינו חלוק נתינה מסיכה א"כ ליכא לאו כלל אנתינה דהרי לא כתיב רק ואשר יתן ממנו על זר והלאו דכתיב גבי סיכה לא דמי להדדי ליכא לאוו כלל גבי נתינה וכ' במהרמ"ש ונראה להסביר החילוק בין סיכה לנתינה להוסיף עוד אטעמא דעל"נ דסיכה היינו שמכווין להנות לצורך גופו והנאתו מקרי סיכה אבל נתינה היינו שאינו מכווין להנות ונהי דסיכה כשתי' והר"ן כ' בסוג' דריחא מלתא דשתי' אע"ג שא"מ להנות הוי כהנאה משום דהוה פ"ר שכן אמרו המתעסק בחלבים חייב שכן נהנה מ"מ יש לחלק דבמלך וכה"ג כיון דהתורה התירה א"כ הנאה דאתיא ממילא אישתרי גבייהו ולכן אמר ר"י דבכה"ג ומלך פטור דלא הוי זר אצלו כיון דאישתרי אישתרי משא"כ כשהוא מכוין ליהנות דלא אישתרי גבייהו א"כ גם כה"ג הוי זר ושפיר כ' רבינו דעל סיכה חייב ומיושב קו' המנ"ח דהרי זה אין להקשות מניין כרת בסיכה דהרי אף בנתינה שאיני מכוין כלל איכא כרת כש"כ בסיכה שהוא מכוין אלא וודאי דהקושיא רק להיפך מניין לנו לאו בנתינה וע"ז שפיר י"ל כיון דבסיכה אף דאין מכוין חייב ה"ה בנתינה כיון דהוא כמכוין:
ג') הנותן משמן המשחה על גבי מלך פטור. נראה דנהי דפטור מלאו דלא יתן על זר אבל עכ"פ מעל וחילי דידי ממעילה דף י"ט דקאמר לכך כתוב נפש לרבות מלך דהו"א כיון דלענין לאו דאשר יתן על זר האי לאו זר הוא גם מעילה ליכא קמ"ל וא"כ לפי"ז נראה דגם אם המעילה הוא בזה עצמו שנתן על זר מעל ורק נפ"מ בהא דפטור ממעילה בשו"פ דוקא כמבואר בדברי רבינו בה' מעילה ובמשל"מ שם ולאו דלא יתן על זר הוא בכזית א"כ אם נתן בכזית וליכא פרוטה פטור לגמרי ולאו דזר ליכא ומעילה ג"כ ל"ש דליכא פרוטה:
ד') כה"ג שנטל שמן המשחה מראשו ונתן במעיו חייב. ובספר נר מצוה ראיתי שהקשה הא קיימ"ל כל דבר שנעשה מצותו אין בו מעילה וכ' לתרץ דלכן כה"ג כשנטל מראשו חייב כרת מפני שכל זמן שהשמן בראשו בקדושי' קאי דכ' כי נזר שמן משחת אלקיו עליו כל זמן שהשמן בראשו לא איתחיל ובקדושתי' קאי ולא חשיב נעשית מצותו אלא לאחר שניגב השמן מראשו אלא דהקשה הזה דאכתי קשה מברייתא דיצא בת קול מה טל אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בה מעילה דהיינו משום שנעשה מצותו אין מועלין בו וכ' לתרץ דרק כ"ז שהוא בראשו לא חשיב נעשה מצותו אבל כשירד מהראש על הזקן כבר נעשית מצותו ושוב דחה דעכ"פ בשעת משיחה כשירדו הטיפין על זקן אהרן אמאי לא מעל הא לא נעשה עדיין מצותו והקושיא לעולם עומדת וכבר דברנו מזה לעיל: