מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק א · הלכה ט
ולא ימשח בהרבה מקומות ולא ירבה בשמן. הנה הכ"מ לא מצא מקורו ונראה שנלמד מברייתא דכריתות דף ה' כשמן הטוב שיורד על הזקן כמין שני טפי מרגליות היו תליות לאהרן בזקנו ועל דבר זה הי' משה דואג שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה פרש"י ששמתי שם יותר מדאי הרי מבואר כדברי רבינו והנה איתא שם יצתה בת קול מה טל חרמון אין בו מעילה אף שמן משחה שבזקן אהרן אין בו מעילה ועדיין הי' אהרן דואג אמר שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי יצתה בת קול ואמרה מה משה לא מעל אף אהרן לא מעל נראה לפרש מה שנסתפק אהרן הוא עפ"י דאיתא שם דף ו' וכה"ג שסך משמן שעל ראשו חייב ופריך מכהן שסך משמן תרומה שנתחלל ומשני דכאן כ' שמן משחת אלקיו דעדיין בקדושתו והנה לפי"ז נראה לכאורה דזה מהשמן הצריך למצוה אבל שמן אשר נתנו יותר מכדי צרכו נתחללו כמו בשמן של תרומה ולכן הי' דואג משה שמא מעל שנתן יותר מדאי ונתחלל מה שיתר מכדי מצותו וא"כ מעל הוא וכשיצא בת קול דלא מעל משה נתירא אהרן דא"כ מעל הוא דהוה כסך עצמו משמן שעל ראשו כיון דלא יצא לחולין אף שיותר מכדי מצותו בקדושתו היא ויצא בת קול כשם שמשה לא מעל כך אהרן לא מעל או י"ל לפי מה דנראה מתוי"ש יומא דף נ"ט דסך משמן משחה לכה"ג פטור וכה"ג שסך עצמו חייב כמו שיבואר בדין שאח"ז א"כ בזה נסתפק אהרן שמא משה לא מעל דהוה כסך לכה"ג אבל הוא מעל דכה"ג שסך עצמו חייב והבן: