אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

א') ואם בטלו שמירה עברו בל"ת שנאמר ושמרו את משמרת הקודש ולשון שמירה אזהרה היא. וקשה לי טובא דרבינו פ"ד מהלכות תפילין כתב בהניח תפילין בלילה עובר בל"ת דושמרת את החוקה כריוה"ג בעירובין דף צ"ו ושם כ' דמי שלא הניח מבטל מצות עשה אבל לאו לא קחשיב ויקשה כיון דפסק כריוה"ג דדריש מושמרת א"כ אף ביום אם לא הניח תפילין יהא עובר בלאו כמו שהקשו בתוס' שם ומה שתירץ התוס' דשמור דעשה עשה היכא דקאי אעשי' לקיים עשה ורק היכא דשמירה כתיב אמניעה שלא לעשות כגון שלא להניח בלילה אז הוה לאו זה ל"ש לרבינו דהרי כ' המבטל שמירת המקדש עובר בלאו אף דושמרו משמרת הקודש לא קאי אמניעה וא"כ תיקשה לרבינו קו' התוס' וראיתי אח"ז בשעה"מ ה' תפילין ובברכ"י בשם מהרי"ט שהקשה ג"כ כן ובברכ"י הוסיף להקשות בדרך זה דהנה אקו' הנ"ל י"ל דבאמת לא פסק כריוה"ג רק כר"ע ולא קאי ושמרת החוקה אתפילין רק סובר דקאי אפסח כר"ע והא דכ' דהמניח בלילה עובר אין רק אסמכתא ולכן הביא רבינו בה' תפילין דאסור להניח בשבת ויו"ט משום דכתיב והיו לאות והיינו כר"ע אלא דיקשה א"כ למה לא כ' בה' ק"פ דעובר בל"ת וע"כ לישב דסובר כסברת תוס' בעירובין דהשמר דעשה עשה היכא דלא קאי אמניעה א"כ שוב הדרה קו' לדוכתי' איך פסק כאן דהמבטל שמירת המקדש עובר בל"ת כיון דשמירה לא קאי אמניעה אמנם לי קשיא יותר דהרי אם נאמר מדלא כ' בביטל מ"ע דק"פ עובר בלאו מוכח דסובר כסברת תוס' דעירובין דהשמר דעשה עשה א"כ שוב אין הוכחה דפסק כר"ע ממילא כ' דאם לא הניח תפילין ביום עובר בל"ת מוכח דושמרת לא קאי אתפילין דז"א דהרי שמור דעשה עשה ומצי סביר שפיר כריוה"ג וא"כ הדרה קו' ראשונה לדוכתה הא כאן פסק דביטול מ"ע דשמירת מקדש עובר בל"ת וצע"ג:
ועוד קשה לי טובא דהנה בש"א סי' מ"ב הקשה למה לא מוקי קרא דושמרת החוקה על מצות תפילין ביום אבל בלילה נאמר דפטור ולכן כ' תורה ושמרת החוקה מימים ולא לילות דדוקא ביום חייב ולא בלילה כמו דדרשינן לענין חיוב ציצית דאין נוהג בלילה ולמה דריש ר"א ורי"ו במנחות דף ל"ו דקאי על מניעת הנחת תפילין בלילה ותי' כיון דהמבטל מצות תפילין מבטל מ"ע וא"כ אי נוקי אביום אז הוה שמירה דמצוה והוה רק עשה והלא היכא דאפשר למדרש לא מוקמינן קרא לטפוי עשה או לאוי ולכן עדיף לאוקים אלילה דאז הוה ל"ת ולכן מוקמינן אלילה ומעתה לדעת רבינו בה' בהב"ח דשמירה דעשה ג"כ ל"ת א"כ לוקי אביום ואי דביום יש ח' מ"ע הלא שמירה לאו הוה ול"ה לאטפויי עשה רק להוסיף ל"ת אעשה ועוד קשה לי דהנה רבינו בפ"ד מתפילין פסק דלילה לאו זמן תפילין מקרא דימים ימימה ובשוי"ט לאו זמן תפילין א"כ פסק דלא כר"ע א"כ איך נקט טעמא דלך לאות ותי' בש"א לפמש"כ תוס' ומהרש"א דגם לריוה"ג ע"כ סמוך אקרא לאות דמזה נדע למעט שבוי"ט מקרא דושמרת ורק בכ"מ הקשה עוד למה פסק דלא כר"ע דהלכת' כוותי' נגד ריוה"ג ור"ע סובר שלז"ת:
ואומר לישב דהנה יש להקשות עוד דרבינו פסק דלילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפילין ופסק בפ"י משבת דמכניסין זוג זוג ובשמעתין מוכח למ"ד לאו זמן תפילין ע"כ מכניס שנים שנים עוד הקשה בש"א איך מכניס אפי' זוג אחד כיון דלדעת רבינו השמר לאו ומניח בשבת עובר בל"ת כמו בלילה דעבר וא"כ כיון שיש איסור תורה לא התירו חכמים להכניס משום דלא מנטרא דהרי אף בלשמרו יש איסור תורה ועובר בלאו לדעת רבינו בלילה וה"ה בשבת ויו"ט ועוד הקשה בש"א אהא דפסק שם רבינו דאף במניחן לשמרן אסור בלילה והא ר"א סובר בלשומרן מותר להניחן לכתחילה והלא לית חולק אר"א ועוד הקשה דבאמת למה לא כ' רבינו שכן בשבת כשמניחן עובר בל"ת ועוד הקשה בש"א דנראה מדעת רבינו בפ"ד מתפילין אף דלילה לאו זמן תפילין אפ"ה בהי' עליו מבעוד יום א"צ לחולצן והוק' דבגמ' רק מוכח כפי פי' התוס' דלילה ז"ת רק מדרבנן שלא יפיח שפיר יש לחלק כאן לחולצן כאן להניח לכתחילה אבל אי מה"ת לאו זמן תפילין מהיכי תיתי לחלק בין הנחה לסילוק ואף דבירושלמי פ"ב דברכות משמע כן דלמ"ד ללז"ת מה"ת אפ"ה אין צריך לסלקם אבל הא גופי' יקשה מנ"ל לגמרא זאת מהיכן למדו כן לחלק בדאורייתא ונראה לישב הכל בחדא מחתא דהנה הפמ"ג סי' כ"ט הוקשה אמש"כ רוקח לפרש גמ' דמנחות יצאו שבת ויו"ט שהן אות דהיינו אות מיצ"מ כמו תפילין וקשה מאי אות יצ"מ שייך בשבת ויו"ט ותי' יען שמשה ביקש מפרעה שינוחו ישראל במצרים בשבת כדאיתא במדרש או שבת מורה על חידוש העולם וכן יצ"מ וזהו דחוק לכן לולי דברי הרוקח אני אומר בדרך אחר דהנה בח"ס או"ח הקשה אמאי נשים פטורות מתפילין הא היו באותן הנס ביצ"מ ותירץ האות בתפילין הוא לאות אהבה בינינו לקב"ה כמו שדרשו חכמז"ל על פסוק שימינו כחותם על לבך זהו תפילין שהוא חותם שלנו שאנו בנים למקום ולכן גם הקב"ה מניח תפילין ולכן בפ' ק"ש לא נזכר אות דיצ"מ רק סתם והיו לאות ורק בפ' והי' כי יביאך כתיב והי' לך לאות כי בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים ותפילין דמרי עלמא כתיב בי' מי כעמך ישראל ורק אגב אמרה תורה להזכיר גם יצ"מ:
ולפי"ז אני אומר היינו דקאמר הגמ' יצא שבת ויו"ט שהן אות כפירש"י דכתיב בינו ובין ישראל וכן תפילין ג"כ אות בין ישראל לקב"ה ולא משום יצ"מ דאין זה עיקר האות (ובאמת לדעת הח"ס קו' הרוקח לעולם עומדת כיון דסובר דעיקר אות תפילין יצ"מ א"כ אמאי נשים פטורות ונלמדו שפטורות אף שהי' באותן הנס) ומעתה לפי"ז הנה מסתברא דלא כב"י אלא דלר"ע דיליף מלך לאות רק נדע דפטור אבל אסור ליכא דהרי נהי דא"צ אות אהבה ששבת הוא אות אבל עכ"פ יש בתפילין גם אות זה וא"כ אם מניח בשבת לאות דיצ"מ א"כ אין כאן איסור ול"ש זלזול בחותם המלך כיון דיש עוד אות דיצ"מ וזה ליכא בשבת כקושית הפמ"ג באמת על הרוקח ובזה נראה לישב קו' ש"א דבמנחות מסיק הגמ' דרבה דסבר וודאי חשיכה חולץ ס"ח א"ח אייריא בע"ש וסובר כר"ע דדריש והי' לך לאות יצא שבת ויו"ט שא"צ אות והקשה בש"א דב"י נסתפק אי לר"ע הלובש תפילין בשבת עושה איסור או רק ממעט דא"ח להניח אבל איסור ליכא ומקשה ממנ"ס אי ליכא איסור א"כ וודאי חשיכה אמאי חולץ ואי יש איסור ולכן וודאי חשיכה חולץ א"כ אמאי ספק חשיכה אינו חולץ הא ספק מה"ת לחומרא ולפמש"כ ניחא דלעולם דבשבת ליכא איסור לר"ע והא חשיכה חולץ י"ל דלילה שאני דהנה בפ"ק דברכות פליגי בן זומא סובר מזכירין יצ"מ בלילה דיצ"מ היו ביום ולפי"ז א"ש נהי דלר"ע להניח בשבת או ביו"ט ליכא איסור היינו ביום משום דעכ"פ שייך אות יצ"מ אבל בליל שבת דל"ש בלילה אות יצ"מ לחכמים דאין זכירת יצ"מ בלילה וגם אות אהבה ל"ש משום שבת ולכן וודאי חשיכה חולץ בע"ש דאז בוודאי אפי' איסור יש ולכן א"ש דספק חשיכה אינו חולץ דהנה לכאורה י"ל פשוט דלכן ספק חשיכה אינו חולץ דבכל יום חייב בתפילין וא"כ בספק חשיכה הוה ספק אי נפטר ומספק אין חולץ אך ז"א כיון דספק חשיכה א"כ שוב אסור במלאכה דהרי חייב בתוספת שבת א"כ לא משום ספק פטור אלא מטעם וודאי דכיון דאסור במלאכה א"כ אין צריך אות דשבת הוה אות דהרי האות בשבת יען דאסור במלאכה וזה ג"כ בספק חשיכה אסור משום תוס' שבת א"כ אמאי אינו חולץ א"כ א"ש מאוד דנהי דבספק חשיכה לא צריך אות אהבה יען דאסור במלאכה אבל אות יצ"מ שייך בספק חשיכה כיון דביום חייב בזכירת יצ"מ א"כ בספק חשיכה הוה ספק אי נפטר ויש חזקת חיוב לכן חייב בזכירת יצ"מ דנהי דפטור מתפילין משום דאסור במלאכה ואין צריך אות אהבה אבל עכ"פ איסור ליכא משום דשייך אות יצ"מ כמו ביום שבת דמותר להניח יען דיש עכ"פ אות יצ"מ ורק בוודאי חשיכה דל"ש אות יצ"מ ולא אות אהבה אז אסור להניח לכן חולץ אבל בספק חשיכה דשייך עכ"פ אות יצ"מ לכן אין אסור להניח וא"ח ודו"ק:

ב') ולפמש"כ נראה לישב קו' עצומה שהקשה בפנ"י בקידושין דף ל"ה בהא דאמרינן בשמעתין דלר"מ מ"ע שאהז"ג ונשים חייבת אמאי הא בקידושין אמרינן דנשים פטורות מתפילין משום דאיתקש לת"ת וא"כ אף דאין ז"ג לפטרו נשים מהיקשא וא"ל כיון דאיתקש גם למזוזה דכ' וקשרתם לאות וכתבתם על מזוזות ולחומרא מקשינן אף למ"ד דהוה ז"ג לחייבו וא"ל דאיתקש לת"ת דאדרבא ניקוש לחומרא למזוזה ולפי דברינו יש לישב בטוב טעם דלכאורה יש להבין מ"ט ר"מ דסובר שז"ת ומאי עביד בדרשא דר"ע הא שבת אין צריך אות אמנם לפמש"כ ניחא דר"מ סבור כקו' הרוקח באמת דבשבת הוא אות אהבה יען דאסור במלאכה אות היא ביני וביניכם ותפילין הוה אות יצ"מ ול"ש לדרוש כלל דרשא דיצא שבת דא"צ אות הוא ביני וביניכם ותפילין הוה אות יצ"מ ול"ש לדרוש כלל דרשא דיצא שבת דא"צ אות דהא אות דתפילין מלתא אחריתא ואות אחר לכן חייב להניח תפילין בשבת משום אות דיצ"מ ולפי"ז א"ש דנשים חייבת אי ל"ה ז"ג דהיינו דחייב בשבת וע"כ משום דאז שייך עכ"פ אות יצ"מ א"כ ממילא גם בנשים יש לחייב משום דהיו באותן הנס דל"ש כתי' הח"ס יען דעיקר הוא אות אהבה ז"א דכיון דחייב בשבת ע"כ משום דעיקר הוה יצ"מ וא"כ שוב נשים מסברא חייבת דהיו באותן הנס וא"כ א"ל דעכ"פ נקיש תפילין לת"ת די"ל דאדרבה מקשינן למזוזה לא מטעם דהוה לחומרא אלא משום דהסברא נותן דהיו באותן נס יש לחייב גם נשים והתינח או אין ז"ג וחייב גם בשבת אבל אי תפילין הוה ז"ג דאין נוהג בשבת משום דבשבת א"צ אות א"כ אמרינן ע"כ דעיקר האות בתפילין היינו אות אהבה וזה אין צריך בשבת ואף דשייך אות שיצ"מ אין זה עיקר הטעם וא"כ ליכא סברא לחייב נשים דהיו באותן הנס כיון דאין זה עיקר האות כסברת הח"ס כיון דליכא סברא דהיו באותן נס והוא נכון (והנה בפנ"י בקידושין הוכיח מכח זה כשיטת רש"י וריטב"א שם דאף לר"מ דשז"ת אפ"ה נשים פטורות מתפילין מהיקשא למזוזה ורק השאיר דברי הריטב"א בצע"ג דמשמעתין מוכח דבאמת נשים חייבת אי ל"ה ז"ג ונראה לישב דהנה במשל"מ פ"י ממלכים העלה דעבדים דפטורות כמו נשים זה במ"ע שהפטור משום שהז"ג אבל מצות שאין הזמ"ג ונשים דפטורות רק מדרשא דמיעטה תורה בהא עבדים חייבים וא"כ י"ל דהיכא דנשים פטורות מטעם מעשהז"ג ואפי' עבדים פטורים י"ל דאז אף רשות ל"ה ואיכא בל תוסיף אבל היכא דאהז"ג ורק פטורות מגזה"כ ולכן מחייבין עבדים י"ל בנשים רשות עכ"פ הוה וליכא בל תוסיף וא"כ הכי קאמרינן דלר"מ מהא דנשים יוצאת בתפילין מוכח דסובר שז"ת והוה מעשהז"ג וכיון דהוה מעשהז"ג נשים חייבות מצד הסברא ורק פטורות מגזה"כ וא"כ נהי דפטורות אבל עכ"פ רשות הוה וליכא בל תוסיף ולכן נשים יוצאת בתפילין כיון דבחול ליכא ז"ת גם בשבת יוצאין דכחול שוויא רבנן כסברת הר"ן ומהרש"א שיתבאר להלן ונראה לי ראי' לסברא זו מירושלמי רפ"ג דברכות דפריך נשים מניין דפטור ותי' ולמדתם את בניכם את שחייב בתורה חייבות בתפילין ומוכח אף למ"ד שז"ת ואין ז"ג ג"כ נשים פטורות מהיקשא ושוב פריך עבדים מניין ת"ל שמע ישראל וכו' ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד ויקשה למה צריך קרא למעט עבד הא איתקש לאשה ומוכח כמשל"מ כיון דשז"ת רק פטורות מגזה"כ הו"א עבדים חייבין וצריך קרא למעט והוא ראי' נכונה למשל"מ אמנם מהא דאיתא בירושלמי ריש פירקין דמוכח דלר"ג נשים חייבות בתפילין מטבי עבדו דהי' מניח תפילין ולמשל"מ אין ראי' מעבד וכן קשה לי מגיטין דף מ' דפריך לריב"ל מברייתא דמניח תפילין לא יצא לחירות וקשה דילמא ברייתא כמ"ד שז"ת וא"כ בנשים רק מגזה"כ נתמעט מת"ת ושפיר עבד חייב בתפילין לכן לא יצא לחירות ומ"פ לריב"ל דלמא סובר שלז"ת וז"ג נשים פטור גם עבד פטור לכן יצא ומוכח דלא כמשל"מ ויש להסביר עוד עפמש"כ רא"ם על סמ"ג ה' שופר דבנשים ל"ש ב"ת דזה נופל על המצות ולא על הגוף ובשל"ג בר"ה על משנה דמעכבין את הנשים כ' דל"ש ב"ת כיון דלא נצטווה עלי' כמו שאין חייב בתפילין אם יניח במקום שא"ר להניחן וכמו שאין ישראל עובר על ב"ת אם יברך ברכת כהנים שלא נצטווה עלי' אלא הכהנים יעוש"ה ולפי"ז התינח במעשהז"ג דרק לכן נשים פטורות יען שאין ז"ג שייך שפיר ב"ת כפירש"י אבל אי מגזה"כ א"כ בוודאי ל"ש ב"ת כמו בישראל שאין עובר בב"ת על ברכת כהנים וא"כ נשים בתפילין רשות והכי קאמר דש"מ לר"מ שז"ת ומעשהז"ג ונשים חייבת ר"ל מצד הסברא רק מגזה"כ פטורות כהא"ג רשות הוה דליכא ב"ת ולכן נשים יוצאת בתפילין בשבת והבן ועמש"כ להלן עוד לישב שיטת רש"י וריטב"א באופנים שונים) ובמש"כ ג"כ יש ליישב גם קו' תוס' בשמעתין מברכות דקאמר דתפילין ס"ד דאיתקש למזוזה לכן אשמעינן דפטור ולמה לא קאמר לאפוקי מדר"א ור"י וכונתם דאז א"צ לטעם דאיתקש אלא לר"מ ור"י ל"ה כלל ז"ג לכן אשמעינן דפטור ולפי"ז א"ש גם קו' תוס' שהתחלקו דשפיר קאמר בברכות דהו"א דהיקש למזוזה ולא קאמר לאפוקי מדרי"ו דהרי אף דלר"מ שז"ת ול"ה ז"ג אפ"ה אכתי לפטרי נשים מהיקשא דת"ח ורק ע"כ הא דלר"מ חייבות יען כיון דיש סברא דהיו באותן נס לכן עדיפא להיקש תפילין למזוזה ולכן חייבות א"כ היינו דקאמר באמת בברכות דס"ד דהיקש למזוזה דזה עצמו טעמו של ר"מ קמ"ל לאפוקי מהיקשא והיינו גם לאפוקי מדר"מ כיון דזה עיקר טעמו של ר"מ יען דמקיש למזוזה ודו"ק:
ובמש"כ יש לישב קו' השעה"מ ה' תפילין מסנהדרין דף ס"ח דכעס ר"א דמניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות פירש"י דסבור שבת לז"ת משום דאי ז"ת לא גזרינן שיצא בהן לר"ה והוק' תיפוק לי' דלריוה"ג יש איסור לאו ולר"ע עכ"פ איסור עשה אי לאו ז"ח והוכיח מזה דלר"ע רשות הוה ולפמש"כ ניחא דהרי ס"ח אינו חולץ וכתבנו לעיל טעמא דמילתא משום חזקת חיוב חייב מס' מה"ת לכן א"צ לחלוץ רק משום איסור שבות ובזה ניחא לי לישב קו' תוס' שהוקשה הא כן הסדר דתקיעה שלישית לחלוץ תפילין ורביעית להדלקת הנר א"כ מה כעס ר"א ונראה לישב דלכאורה יפלא הא רבה קאמר ס' ביה"ש אין חולץ וא"כ איך תוקעין לחלוץ קודם תקיעת להדלקת נירות דבאמת הקשה בש"א מ"פ אי שבת לז"ת דלמא בשבת חולץ מגזירה דיעבור ד' אמות בר"ה אבל בלילה בחול א"ח כשיטת רבינו ולישב נאמר דאי משום גזירה חולץ א"כ אמאי ס"ח אינו חולץ בע"ש דא"ל ס' דרבנן הוא כמש"כ הש"א דהרי אדרבא מדרבנן תוקעין לחלוץ קודם תקיעת הדלקת הנר אע"כ מדינא דאורייתא קאמר וודאי חשיכה חולץ אבל ספק חשיכה אין חולץ מה"ת מטעם חזקת חיוב וא"כ מיושב קו' תוס' דבוודאי תוקעין לחלוץ משום שלא יעבור ד' אמות אבל ר"א כעס כיון דמצד עיקר הדין ס"ח אינו חולץ לא הי' לו להקדים חליצת תפילין דרק שבות הוה אף שתקיעה לחלוץ קודם היינו בעלמא אבל בדידי' שהי' חולה ל"ש כ"כ גזירה דיבאנו ד' אמות כמו שכ' תוס' שם (ובדרך קרוב לזה י"ל קו' תוס' דהרי קשה עדיין דלמא סובר לילה ז"ת רק בחשיכה חולץ כיון דהלכה ואין מורין כן לכן מצלי באורתא וע"כ דסובר להלכה בוודאי משחשיכה אסור כדקאמר ת"ק וע"כ דינא דאורייתא קאמר ושפיר פריך אמאי באורתא א"כ אף משקה"ח אסור ולכן תוקעין קודם הדלקת הנר והיינו משום דהלכה ואין מורין כן ור"א שפיר כעס דלעצמו מצי לעשות כהלכה לאחור חליצת תפילין ודו"ק:
והנה הדרין למעיקרא למ"ד אין מזכירין יצ"מ בלילה (ערשב"א בברכות בשם הראב"ד דפליגי מה"ת דלבן זומא מה"ת מזכירין ולרבנן רק מדרבנן) א"כ בליל דשבת ויו"ט דליכא לא אות אהבה ולא אות דיצ"מ אז אפי' איסור יש בהנחת תפילין:

ג') ומעתה אומר עוד דהנה בטעמא דלילה לז"ת י"ל דתליא ג"כ אי יצ"מ בלילה דלמ"ד אין מזכירין יצ"מ לכן גם לילה לאו ז"ת כיון דבתפילין יש אות יצ"מ ואות אהבה ובשבת דא"צ אות אהבה לז"ת ובלילה דליכא אות יצ"מ לז"ת ורק בחול ביום דיש כאן אות אהבה ואות יצ"מ הוה ז"ת ואמנם למ"ד מזכירין יצ"מ בלילה נראה דלכן לילה לז"ת דהנה במכילתא יליף מלשמור שלא יפיח בהן א"כ י"ל דסובר דדרשינן טעמא דקרא דתורה מיעטה מימים ולא לילות מהא"ט דשמא יפיח בהן בלילה לכן לז"ת ומעתה אני אומר דנפ"מ מטעמים אלו דלמ"ד דללז"ת משום דאין מזכירין יצ"מ בלילות ול"ש אות דיצ"מ אבל טעמא דשמא יפיח בהן לית' לי' דסובר דלא דרשינן טעמא דקראי רק היכא דמפורש דאז לכו"ע דרשינן כדאיתא בב"מ דף קי"א וא"כ בשלמא טעמא דאות יצ"מ שפיר דריש דכתב בפירוש לכן בלילה דל"ש אות לז"ת ואף דממעט מקרא דמימים ולא לילות כ"כ התוס' דסמוך אדרשא דלך לאות דממעט שבת מטעם דא"צ אות וה"ה לענין לילה דל"ש אות יצ"מ אבל טעמא דשמא יפיח דלא כ' להדיא לא דריש א"כ סובר דצריך לחולצן כשחשיכה משא"כ להניח לשומרן מותר אבל אי הטעם משום שמא יפיח בהן אז א"צ לחלצן רק לכתחילה אסור להניח ואפילו לשומרן אסור להניח בלילה דאיך נאמר דשרי להניח לשומרן דהיינו שלא יתבזו כפירש"י הרי הא דללז"ת הוא משום זה עצמו דשמא יפיח והוה ביזוי תפילין וזה נכון בסברא אמנם נראה דזה תליא ג"כ אי מצ"כ דאי אצ"כ אף בדעתו לשומרן יצא א"כ במה דמקיים ביום המצוה זה הזהירה תורה שלא יניחן בלילה ולכן אף בלשומרן אסור אף למ"ד דהטעם משום דאין מזכירין יצ"מ בלילה דכן חייב לחלצן אף דאין מכוין לצאת כיון דאצ"כ וביום כהא"ג מקיים המצוה אף דעתה שלז"ת לכו"ע בעי כונה הא בחול שהוא בזמנו ואצ"כ ויוצא אף שאין מכוין לכן בלילה א"צ לחלוץ וגם אפשר לומר דבני מערבא דסברי דצריך לחלוץ סברי כדס"ד בעירובין דלעבור שלב"ז ג"כ ל"ב כונה אמנם אי מצ"כ א"כ בלשומרן אין עובר וכן א"ח לחלוץ כיון דביום כהא"ג אין מקיים המצוה בלילה לא אסרה תורה ואי נאמר דהא דמצאצ"כ הכונה משום דסתמא לשמה משא"כ במכוין שלא למצוה לא יצא אז יש הבדל דלשומרן שרי אבל לחלצן חייב אם אין כונתן לשומרן רק שמניחן על ראשן סתמא ואין מסלקן א"כ ביום בכהא"ג יוצא א"כ בלילה חייב לסלקן אמנם כ"ז אי הטעם משום שינה והס"ד א"כ בלשומרן אסור אף אי צ"כ כיון דכשמניחן בלילה אין שמורים מהס"ד אבל כשהניחן ביום א"צ לחלצן דכהא"ג לא חשו להס"ד כיון שלבש בהיתר:
ולפי"ז נראה לישב קו' הש"א לשיטת רבינו דאין חולצן בלילה מ"פ במנחות אי שלז"ת הא י"ל דעכ"פ אין צריך לחלצן ולכן מצלי באורתא ולא חלצן אבל לענין שבת דיש חשש שיצא בהן לרה"ר כפירש"י דל"ש שיזכיר כיון דא"צ למשמש בהן אי לז"ת והכריח עוד זה דע"כ הטעם רק שיצא בהן דאי מה"ת צריך לחלוץ יען דשלז"ת א"כ ספק חשיכה אמאי אינו חולץ דס' מה"ת להחמיר וע"כ רק דרבנן חולצן וספק חשיכה מדרבנן מותר והוא קו' גדולה ולפמש"כ ניחא די"ל דסובר לעולם מה"ת חלצן לא מגזירה אלא יען דשלז"ת צריך לחולצן וספק חשיכה אינו צריך לחלצן משום חזקת חיוב וא"כ גם בחול אמאי מצלו באורתא ולא חלצן דסובר הא דללז"ת משום דאין יצ"מ בלילות וסובר ג"כ מצאצ"כ וא"כ ביום כהא"ג יוצא לכן בלילה צריך לחלוץ אבל רבינו דסובר בפ"א מק"ש דמזכירין יצ"מ בלילות וסובר בה' לולב דמצ"כ אף במידי דמעשה כדמוכח מדבריו בדין לולב שהוציא בשבת לר"ה (דלא כדעת הה"מ פ"ב משופר דלרבינו במידי דמעשה אצ"כ וא"כ תפילין ג"כ מידי דמעשה אצ"כ) ורק במצה שכפאו פרסיים דיצא ול"צ כונה יען דנהנה כמש"כ המפרשים וסובר הא דללז"ת מטעם דשמא יפיח בהן וסובר דדרשינן טעמא דקראי כמש"כ במק"א שכן דעת רבינו ולכן פסק רבינו דא"צ לחלוף כאמור וא"ש ג"כ הא דירושלמי סובר דאין צריך לחלוץ דסובר הטעם משום שמא יפיח או סובר צ"כ וא"כ ביום באין מכוין לצאת לא יצא לכן בלילה כיון דאין מכוין א"צ לחלוץ ודו"ק (אמנם בעירובין בפלוגתא דר"נ ור' יונתן מוכח בהדיא דצריך לחלוץ דו"ק ותשכח) אלא דקשיא לי דהנה כל זה רק למ"ד דממעט שבת מקרא דלך לאות יצא שבת שא"צ אות א"כ שפיר שייך לומר דעכ"פ שייך אות יצ"מ ורשות הוה אבל למ"ד דיליף מקרא דושמרת א"כ פשיטא דאיסור יש ול"א דעכ"פ שייך אות יצ"מ וא"כ יקשה הא לס"ד עתה דהא דשל"ז מקרא דושמרת אף דסמוך אקרא דלך לאות ושבת א"צ אות כמש"כ תוס' בעירובין א"כ אם לא חלץ בליל שבת צריך לחלצן ביום שבת דהא איסור יש (דרק לר"ע דיליף מלך לאות א"צ לחלוץ ביום שבת דשייך עכ"פ אות יצ"מ) צריך לחלוץ כיון דא"צ אות אהבה משום אות יצ"מ אין חייב א"כ גם בס"ח דא"צ אות אהבה דאסור במלאכה מס' משום אות יצ"מ אין חייב ול"ש חזקת חיוב וא"כ ספק חשיכה אמאי איני חולץ ואי נאמר אף דיליף מושמרת אפ"ה כיון דסמיך אקרא דלך לאות יצא שבת ויו"ט שא"צ אות לכן ביום שבת א"ח דעכ"פ יש אות דיצ"מ א"כ יקשה מ"פ מדשבת לאו ז"ת לילה לז"ת הא י"ל שאני ליל שבת כיון דל"ש אות יצ"מ דלילה הוה ול"צ אות אהבה משום שבת ולכן חולץ אבל בליל חול דל"ש אות יצ"מ כיון דעכ"פ שייך אות אהבה לכן אינו חולץ ומצלו בה באורתא דהרי מהא"ט בס"ח א"ח דעכ"פ שייך אות יצ"מ כן נמי בליל חול עכ"פ שייך אות אהבה וקו' זו יקשה אף לשיטת תוס' דבלילה לז"ת חולץ דלא כרבינו יקשה עכ"פ קו' הנ"ל מ"פ משבת הא מדס"ח א"ח מוכח ע"כ יען דשייך אות א' דיצ"מ ורק בליל שבת דל"ש אות כלל חולץ אבל בליל חול דאיכא אות אהבה עכ"פ נהי דללז"ת יען דל"ש אות יצ"מ אבל עכ"פ סובר שפיר דא"ח ואמנם לישב נאמר כיון דקאי עתה דשבת לז"ת מקרא דושמרת להאי מ"ד ע"כ ס"ח א"ח דל"ש למעט מטעם דא"צ אות מקצת יום דתוספת שבת מקרא דימים וגם ל"ש לחלק בין אי שייך עכ"פ אות דיצ"מ כיון דיליף מקרא דושמרת אף דסמוך אקרא דלך לאות וא"כ אי ביום שבת א"ח גם בליל שבת א"ח דל"ש לחלק בין אי יש אות אחד וע"כ דחולץ באמת אף ביום שבת א"כ גם בליל חול אמאי א"ח ושפיר פריך וא"כ לפי"ז מיושב היטב קו' ש"א הנ"ל על רבינו דהרי גם לשיטת תוס' קשיא כמו שהקשינו וע"כ לישב כדברינו א"כ גם לרבינו א"ש כמש"כ לעיל:
והנה לפמש"כ א"ש גם קו' הש"א דלמה פסק דלשומרן אסור בלילה ור"א סובר דלשומרן מותר להניחן לכתחילה די"ל ר"א סובר דאין מזכירין יצ"מ בלילה ולכן ללז"ת ולא מטעם דשינה ושמא יבוא להפיח בהן דהיינו משום ביזוי תפילין א"כ לשמרן על גופן שרי אבל רבינו דפסק מזכירין יצ"מ בלילה ורק הא דללז"מ רק משום שינה וביזוי דאין שמורין משום ביזוי כשהוא על גופו א"כ ל"ש לשומרן שרי דהרי אין כאן שמירה כשהן עליו משום שינה והס"ד דמהא"ט פטרה תורה ממצות תפילין ולכן שפיר פסק לשומרן אסור אמנם כל זה בלילה אבל בשבת ויו"ט הא דפטרה תורה אין משום שינה והס"ד דאין שמורין על גופו דביום שבת שמורים הם על גופו א"כ שפיר י"ל לשמרן שרי ודו"ק ובזה א"ש קו' הש"א לפירש"י בעירובין דאיסורא משוי' לי' כמשאוי וא"כ לדעת רבינו דבלילה אסור לשמרן א"כ ממילא גם בשבת וא"כ הא דקאמר רב ספרא בשבת דף ס' דאף למ"ד שלז"ת א"ח חטאת וקשה הא כיון דלרבינו יש איסור אף בלשומרן א"כ איסורא משוי לי' כמשאוי ולמה א"ח חטאת ולפמש"כ ניחא דלמ"ד מצ"כ באמת לריוה"ג ג"כ בשבת לשומרן מותר בזוג א' ובזה א"ש קו' הש"א דמכניסין זוג זוג דהא עובר על ל"ת דושמרת אפי' בלשומרן דלפמש"כ ניחא דרק בלילה עובר בלשומרן אבל בשבת לשמרן שרי להניח ודו"ק והנה לפי"ז א"ש ג"כ דרבינו כ' רק בלילה עובר מקרא דושמרת דהיינו אף בלשומרן דל"ש ז"ת משא"כ בשבת דבמניח לשמרן שרי באמת ואי מניח לקיים המצוה באמת עובר בבל תוסיף בלא"ה ובלא לאו דלשומרן יש לאו דב"ת לכן לא כתבוהו רבינו:

ד') והנה נראה דהא אי לשמרן שרי וכן אי חייב לחלצן הא בהא תליא דהנה בש"א הקשה ל"ל קרא דושמרת דחייב בלילה תיפוק לי' משום בל תוסיף ואי לטפויי לאו א"כ נוקי לביום וע"כ משום דל"א לטפויי עשה וכן נמי ל"א לטפויי לאווי ותי' דבל תוסיף שייך רק באין מכוין לשומרם אבל אי קרא דושמרת לחייב אף במניח לשומרן דהיינו באין מכוין דליכא ב"ת והנה לפי"ז בשבת דדריש ג"כ מושמרת מימים ימימה וקשה ל"ל דאי במכוין עובר בב"ת ולשמרן הא אמרת דמותר וע"כ לומר דצריך קרא היכא דהי' עליו מבעוד יום דא"ח משום בל תוסיף רק כשמניח לכתחילה ולכן כשקידש עלי' היום צריך לדרוש דעובר עליו אם לא סלקן מקרא דושמרת ולפי"ז מוכח בלילה א"ח לסלקן מה"ת דאי חייב א"כ ל"ש דצריך קרא דימים ולא שבת דחייב אם לא חלצן תיפוק לי' משום לילה דהרי אין חל איסור שבת עד צה"כ (ודוחק לומר דנפ"מ דקיבל שבת קודם ביה"ש) ומוכח ע"כ בלילה א"צ לחלצן וא"כ יצא לנו בלילה אסור לשמרן אבל אם הניח מבעוד יום א"צ לסלקן ובשבת הוא להיפוך דלשומרן שרי ולחלצן חייב מה"ת ודו"ק:
והנה לפמש"כ יש לישב קו' הש"א מביצה דף י"ד דפריך מאי אריא מבעוד יום אפי' מחתא אארעא נמי והקשה לדעת רבינו דלשמרן אסור להניח בלילה וא"כ במחתא אערעא באמת אסור להניח בלשומרן (ואף אי משום שבת אין אוסר כר"ע או אף לריוה"ג בשבת בלשומרן אין אוסר עכ"פ משום לילה אסור בלשומרן) והנה אפשר לכאורה לישב דהנה בש"א הקשה קו' אחריתי דגמ' שם משני הא בדמנטרא הא בדלא מנטרא וקשיא לס"ד דבמנטרא אייריא אביי א"כ אמאי א"צ לחלוץ הא אי ללז"ת צריך לחלוץ ואמאי סגי בהניח ידו עלי' והגם כי בש"א הקשה קצת באופן אחר דא"כ אמאי רשאי לצאת בו הא תנן לא יצא איש בתפילין והוכיח מזה דע"כ סובר עתה לילה ז"ת מה"ת לכן א"צ לחלצן ומשנה דלא יצא בתפילין כריוה"ג עכ"ד הנה הרואה יראה כי דבריו אלו נפלאים מאוד דלענין היתר הוצאה מאי אהני דלילה ז"ת הא אף אי ז"ת וכן שז"ת אפ"ה אסור לצאת בשבת כדמוקי רב ספרא בשבת דף ס"ו וע"כ דידע דמנטרא קצת ורק ההוכחה שייך באופן שכ' אי לא מנטרא למה א"צ לחלוץ וע"כ דלילה ז"ת) אע"כ דקסבר עתה דלאביי לילה ז"ת מה"ת וא"כ לפי"ז א"ש קו' ש"א הנ"ל דפריך מנחא אערעא נמי כיון דסובר עתה לילה ז"ת שרי שפיר להניח ואף דשבת לאו ז"ת קסבר כר"ע ולר"ע רק חיוב ליכא אבל איסור ג"כ ליכא לכן שרי להניח אלא דבאמת א"א לומר כן דהרי רבינו סובר אף אי לילה לז"ת א"צ לחלוץ ולדידי' שפיר ס"ד דאביי בדלא מנטרא אפ"ה א"צ לחלצן מה"ת וא"כ שוב יקשה אפילו מחתא אערעא הא למ"ד ללז"ת אסור אפילו בלשומרן להניח לכתחילה ואמנם לפמש"כ לעיל א"ש דלכאורה י"ל דאביי סובר כר"א דלשומרן מותר ורבינו לא פסק כר"א אף דאביי סובר כוותי' דלפמש"כ דתליא אי לילה מזכירין יצ"מ א"ש דאביי ור"א סברו כמ"ד אין מזכירין יצ"מ בלילה א"כ לשומרן שרי אבל לדידן דמזכירין יצ"מ בלילה ורק הטעם משום הס"ד דלשומרן אסור לכן לא פסק כאביי או דסברי דלא כר"ש דלא דרשינן טעמא דקרא כמו שהאריך בתויו"ט בסדר טהרות כמו שביארתי במקום אחר ומיושב קו' הנ"ל היטב:
ויש להקשות עדיין כיון דהוא לילה וגם שבת א"כ אף לשומרן אסור דליכא לא אות אהבה ולא אות יצ"מ אך י"ל כיון דקד"ה הוא רק ס' חשיכה אין לאסור לשומרן ולפי"ז י"ל עוד קו' ש"א דבלילה אסור להניח לשומרן די"ל בס"ח שרי דעדיין בחזקת חיוב ושרי לשומרן עכ"פ וזה א"ש ג"כ מה שהקשיתי לעיל האי הא אי ללז"ת צריך לחלוץ דהרי בס' חשיכה א"צ לחלוץ כדקאמר רבה במנחות ומטעם דאוקי אחזקת חיוב כמש"כ לעיל היטב ובזה א"ש קו' אחריתי דהקשה ג"כ נהי דסובר לילה א"צ לחלוץ כדעת רבינו עכ"פ בשבת צריך לחלוץ ואף אי בשבת א"צ לחלוץ ג"כ אבל בלילה דל"ש אות יצ"מ ולא אות אהבה א"כ צריך לחלוץ ואף לר"ע וא"כ אמאי סגי במניח ידו עליהן וע"כ כיון דבס"ח אייריא א"צ לחלוץ כבה וכמש"כ לעיל) ולפי"ז נראה לישב קו' התויו"ט הנ"ל דהנה בתויו"ט ומג"א סי' ש"א כ' לישב עפ"י סברת מהרש"א אמאי לא דייק מדר"מ סובר רק זוג א' מוכח שז"ת ותי' דהו"א לז"ת ואפ"ה רק זוג דלא התירו רק מה דשרי בחול דמשום הצלה כחול שווי' רבנן ולכן גם לרבינו רק זוג אחד ואמנם באמת מהרש"א הקשה בעצמו על סברא זו דא"כ למה מוקי לעיל דפליגי בשלב"ז אי בעי כונה לוקי דלכו"ע בעי כונה ואפ"ה רק זוג א' יען דבחול ג"כ רק זוג א' וא"כ מוכח בגמרא דלא אמרינן כסברת מהרש"א והטעם בזה משום דלמ"ד צ"כ אף בחול במכניסן לשומרן ליכא ב"ת וכאן במכניסן לשומרן אייריא ועוד אפי' אי אצ"כ סובר גמ' דלא שייכא כהא"ג כחול שווי' רבנן דרק לעיל דס"ד בחול רק זוג אחד מטעם דמקום יש בראש א"כ בין בשבת בין בחול שייך כן שפיר קאמר כחול שווי' רבנן אבל אי בחול רק זוג יען דבב' זוגי הוה ב"ת א"כ בשבת דליכא רק ב"ת ל"ש כחול שווי' וא"כ נסתרה סברת מהרש"א וחזרה קו' לדוכתי' אמנם לפמש"כ א"ש דהנה לישב קו' מהרש"א הנ"ל אומר בוודאי לריוה"ג דבשבת יש איסור להניח מקרא דושמרת שפיר רק זוג א' ולא ב' זוגי אפילו אי שלז"ת דהנה באמת הקשה הש"א אפי' זוג א' לא משום איסור דושמרת אך כתבנו לעיל דלשומרן ע"כ שרי בשבת למ"ד מצ"כ דבחול ליכא מצוה בלשומרן לא אסרה תורה בשבת והיינו דתורה דאסרה בשבת ובלילה מסתמא ממה שדרכו ללבוש (וזוג א' דרכו ללבוש למצוה זה נאסר בשבת אבל שלא לשם מצוה אין דרכו ללבוש מזה לא אייריא קרא ולא נאסרה בשבת) אמנם בב' זוגי דאין דרך ללבוש בחול במכוין דעובר על בל תוסיף א"כ רק במכוין לשומרן וכדומה דרכו ללבוש בחול ב' זוגי א"כ בשבת דאסרה מה דבחול דרכו ללבוש א"כ נאסר ב' זוגי אפילו לשומרן דבחול ג"כ אין לובש ב' זוגי רק לשומרן ואי נאמר דב' זוגי תפילין בחול אין דרכו ללבוש דלמצוה עובר בבל תוסיף ושלא לשם מצוה אין דרכו ללבוש כלל ומזה לא אייריא קרא ולא אסרה תורה בשבת ב' זוגי ע"ז שוב אנן אומרים דאסור בשבת מטעם דלא התירו בשבת רק מה שדרכו דבחול ול"ש לדחות כמו שהשבנו ע"ד מהרש"א דבחול בלשומרן ליכא איסור בשבת משום דבחול אין זה מצוה ואין דרכו ללבוש ומזה לא אייריא קרא לאסור בשבת דז"א דהא אמרת באין מכוין בב' זוגי דרכו לצאת בחול ואי תאמר דאין דרכו אף באין מכוין בב' זוגי א"כ שוב שייך בשבת לא התירו רק מה דבחול דרכו ללבוש ולפי"ז מיושב קו' מהרש"א דאף אי שלז"ת י"ל לר"מ זוג א' דוקא משום דיסבור כריוה"ג דיש איסור מקרא דושמרת לכן שפיר רק זוג א' אבל ב' זוגי לא משום דשייך ממנ"פ אי אמרת בב' זוגי אין דרכו ללבוש בחול במכוין למצוה אבל לשומרן דרכו ללבוש דליכא ב"ת א"כ זה שדרכו בחול נאסר בשבת ואסור בלשומרן ג"כ ואי תאמר כיון דבלשומרן ליכא מצוה אין דרכו ללבוש בחול ב' זוגי תפילין ולא נאסרה בשבת דמזה לא אייריא קרא ממה שאין דרכו בחול ללבוש שוב י"ל דלא התירו יותר ממה שדרכו בחול ודו"ק:
ולפי"ז ממילא נתישב דברי רבינו דדוקא זוג א' אבל ב' זוגי לא אף דשלז"ת משום דשייך לומר ממנ"פ ב' זוגי אי אין דרכו בחול בב' זוגי אף לשומרן דהיינו באין מכווין א"כ בשבת לא התירו מה דבחול אין דרכו לצאת ואי דרכו בחול בב' זוגי באין מכוין ממילא אסור בשבת אף בלשומרן וכקו' הש"א באמת דאף זוג א' אסור בשבת אף לשומרן ורק ביארנו לעיל דרק בלילה לשומרן אסור אבל בשבת לשומרן מותר וכל זה בזוג א' כיון דבחול ליכא מצוה בלשומרן אי צ"כ זה לא אסרה תורה בשבת אבל בב' זוגי דשייך ממנ"פ דאין דרכו בחול לא התירו בשבת ואי דרכו בחול א"כ שוב זה אסרה תורה בשבת ואסור אף בלשומרן ולכן שפיר פסק דבב' זוגי אסור ודו"ק:

ה') ומעתה נאמר לישב מה שהקדמנו תחלה דלמה פסק דלא כר"ע דהנה לכאורה קשה מ"ט דר"ע דמוקי אפסח ולא אתפילין דאייריא בי' קרא ולישב י"ל דבש"א הקשה אר"א דלמא דריש דעובר בעשה אם הניח בלילה וקאי ושמרתם אדיוקי ולא מוקי כפשטי' דקאי אביום ולהוסיף עשה אם הניח ביום אבל בלילה רשות ותי' כיון דכ' קרא דלאות א"כ א"צ למעט דהוה רשות וע"כ ממעט שבת עובר בעשה מקרא דימים דגם לריוה"ג דריש הך דלאות כמש"כ תוס' וא"כ ע"כ גם הא דממעט לילה ג"כ לעבור בעשה ולפי"ז אני אומר דבהא פליגי ר"ע וריוה"ג דריוה"ג סובר דקרא דושמרת אתפילין דהיינו דאם מניח מקיים מצות עשה אבל ביום שבת או בלילה א"ח להניח אבל איסור ג"כ ולית לי' דר"א ורי"ו דקאי אדיוקא אלילה משום דלית לי' דר"ע דדריש מלך לאות למעט שבת משום די"ל האי לאות היינו יצ"מ ובשבת ל"ה אות דיצ"מ (וכסברת ר"מ שכתב' לעיל דסובר מהא"ט שז"ת) והא דכתיב לך לאות סובר דאיתא לדרשא אחריתי לך לאות ולא לאחרים לאות כדאיתא במנחות דף מ"ג ואף שתוס' כתב דע"כ ריוה"ג דריש ג"כ לאות דאל"כ מנא ידע דקאי אשבת ויו"ט כמש"כ בש"א אין הכרח לומר כן דהרי בירושלמי פ"ב דברכות מבואר דדריש שבת ויו"ט מקרא דושמרת ולא דריש כלל קרא דלאות וע"ז שפיר חולק ר"ע כיון דהוא דריש קרא דלאות א"א לומר דקאי ושמרת לומר דמקיים עשה במניח ביום אבל בלילה ושבת רק רשות דרשות כבר ידעינן מלך לאות וכיון דלענין שבת ע"כ קרא דושמרת לומר דעובר בעשה א"כ גם לענין לילה עובר בעשה וא"כ ע"כ קאי אלילה וכדדריש ר"א באמת ור"ע סובר כר"א דשמור דעשה עשה כדאיתא בשמעתין ולכן סובר ר"ע דקאי אפסח דאי אתפילין ע"כ ושמרת קאי אדיוקא וזה דחוק לדרוש כן כמו שהקשה בש"א אר"א ולכן סובר דקאי אפסח ואז א"צ לומר דקאי אדיוקא אלא לעשיית פסח קאי דמוזהר בעשה דושמרת ואמנם לרי"ו דחייב אלאו שפיר י"ל דקאי לעולם אתפילין ואדיוקא דלילה וכיון דקיימ"ל כרי"ו לכן לא פסק כר"ע דהיינו דאף דבזה הלכה כר"ע דדריש מלך לאות למעט שבת וא"כ א"א לדרוש קרא דושמרת אגופו כריוה"ג אבל בהא לית הלכתא כר"ע דסובר דקאי אפסח אלא דקאי אתפילין דכן מסתבר דמיני' אייריא קרא ומסתבר יותר דקאי אתפילין מפסח לאפוקי מריוה"ג דקאי אגופו דקרא לעבור בעשה אלא דמוקי לי' אדיוקא דאז עובר בלאו ודו"ק:
אמנם לפי"ז תקשי הא רבינו פסק דתשמור דעשה ג"כ לאו כמש"כ הר"ח אלפנדרי הובא בברכי"ו א"כ אכתי תקשי איך נדרש אדיוקא וא"ל דמשמעותו לאו הא אף אי אגופו דקרא קאי הוה לאו א"כ עדיף לאוקים אגופו דקרא וא"כ לוקי אפסח ואגופו דקרא וכר"ע אך א"ש דאי נאמר דבאמת הוה לאו אי קאי אגופו דקרא והיינו דגם השמר דעשה לאו וכדעת הר"ח אלפנדרי הובא בברכ"י שם א"כ בלא"ה א"ש דלא פסק כר"ע דהרי גמ' פריך לר"ע ממשנה דכריתות דחוץ מפסח ומילה יען דאין בו לאו ופריך הא לר"ע השמר לאו הוה ומשני השמר דעשה עשה אבל השמר דעשה ג"כ לאו א"כ משנה דכריתות דלא כר"ע א"כ ממילא מוכח דלית הלכתא כר"ע ואף דבשעה"מ כ' דאליבא דרבא במכות דף י"ג לא תליא בלאו רק אי הוה בקום ועשה ומצי אתיא משנה דכריתות כר"ע הנה דרבינו פסק בפ"א משגגות דלא כרבא ולא כרבינא דחיוב חטאת תליא בלאו וא"כ אי ושמרת אפסח קאי אמאי א"ח קרבן בלא עשה ק"פ (אולם בזבחים דף ק"ו מוכח להדיא דלרבא גופי' תלוי' ג"כ בלאו וכבר עמדו תוס' שם ע"ז) ולכן פסק כר"ע דס' משנה דכריתות דלא כוותי' דושמרת ע"כ לא קאי אפסח כיון דקיימ"ל השמר דעשה לאו וע"כ קאי אתפילין:
אולם לפמש"כ לעיל בלא"ה א"ש די"ל דרבינו סובר באמת השמר דעשה עשה דהרי לא כתב דמניח תפילין ביום עובר בעשה דושמרת והא דפרקין שאני משום דרבינו מפרש הא דקאמר רי"ו דעובר בלאו בלילה והקשה תוס' בעירובין הא השמר דעשה עשה ותי' כיון דקאי אדיוקא דלא יניח ביום משמעותו לא כיון דהוא מניעה שלא יעשה ורבינו סובר לשומרן אסור בלילה משום דדרשינן טעמא דקרא דחיישינן להס"ד ואין לו שמירה כשהוא בגופו ולפי"ז יש לומר דהנה תוס' בקידושין דף ל"ד הקשה בהשבת אבידה יש לאו וריטב"א כ' לישב דהיכא דעיקרו היא העשה והלאו לא בא רק לחזק העשה נשים פטורות גם מן הלאו אם הי' מעשהז"ג ולכן רק חייב בהשבת אבידה יען דאין ז"ג וא"כ י"ל ה"ה לענין היכא דכ' עשה ועלי' קאי שמור אז הוה שמור דעשה עשה דעיקר הוא העשה אבל היכא דשמירה גופו המצוה שפיר לאו הוה כמש"כ לעיל דוקא אי קאי אפסח אז עשה הוה דהיינו שישמור לעשות הפסח והך שמירה דקרא אין גוף המצוה אלא זהירות לקיים העשה אבל היכא דשמירה דקרא היא עצמו האזהרה הוה ע"כ לאו וא"כ שמירה אי קאי אתפילין אדיוקא דבלילה אז הוה רק שמירה גוף המצוה דהיינו שישמור התפילין משינה והס"ד ושלא יבואו לידי ביזוי בלילה א"כ האזהרה דושמרת כפשטי' שישמור שלא יתבזו אי מניחן בלילה וכדדריש במכילתא ושמרת שלא יפיח בהן ולפי"ז הא ניחא בלילה אבל בשבת דאין המניעה משום הס"ד וביזוי תפילין א"כ ע"כ ושמרת לענין שבת רק עשה הוה דשמור דעשה עשה ולכן לא כתב רבינו רק המניח בלילה עובר בל"ת ולא כ' כן בשבת ודו"ק ולפי"ז גם בשמור המקדש הוה לאו דהאי דושמרו את משמרתי אין בא לזרז לעשות איזה מצוה או פעולה רק זה עצמו המצוה השמירה א"כ כהא"ג אי עבר ולא שמר ביטל לאו דשמירה דרק אי קאי אעשה שיעשה איזה מצוה ע"כ משמעותו עשה אבל אי המצוה גופו הוא בשמירה דהרי כתיב ושמרו את משמרתי דהיינו שישמרו שיעשו שמירה א"כ הוה אזהרה לשמירה זה אין משמעותו עשה לכן אם לא שמר עבר בלאו ומיושב קו' מהרימ"ט וברכ"י ודו"ק:
ולפי"ז כיון דבאמת לעולם שמירה דקיום עשה עשה שוב יש לקיים דברינו דלעיל דלכן פסקינן דלא כר"ע משום כיון דהלכה כרי"ו דושמרת לאו א"כ ע"כ אין הלכה כר"ע ממנ"פ דאי נאמר לרי"ו בכ"מ לאו הוה א"כ לית הלכתא כר"ע דקאי אפסח דסת' משנה דכריתות מוכח בפסח ליכא לאו ואי נאמר דקאי אדיוקא במניח בלילה ואז לאו הוה א"ש ג"כ דלית הלכתא כר"ע דיש לנו יותר לאוקים אתפילין מפסח דאייריא קרא מיני' וקאי שפיר אדיוקא כיון דאי קאי אדיוקא הוה לאו משא"כ אי קאי אגופו דקרא רק עשה הוה ודו"ק:
ואמנם לפי דרכינו זה דגם בשבת באמת עובר בלאו כשמניחן יש להבין לשון זה שכ' רבינו דבחול בלילה עובר בל"ת ובשבת כ' דאין זמן תפילין אמנם י"ל משום דבלילה א"צ לחלוץ כ' דמניח עובר בלאו אבל בשבת דצריך לחלצן לכן כ' לאו ז"ת אפי' כבר הניחן ג"כ צריך לחלצן אבל אי הוה כ' המניח בשבת הוא ג"כ רק הנחה אסור ואין חייב לחלצן:
שוב ראיתי בצל"ח ביצה דף י"ד כ' דבאמת דעת רבינו בשבת אין איסור רק בלילה והוכיח זה מגמ' דביצה דלאביי שלז"ת ולילה ג"כ לז"ת אפ"ה שולחין דנאותין ממנו יעוש"ה ולדעתי כן מוכח מדר"א ורי"ו דעובר בלילה ולא כ' ג"כ בשבת כמו שהקשה בשעה"מ ולפי"ז נתיישב קו' ש"א ג"כ דפסק רבינו דמכניסין זוג זוג והא אסור אף בלשומרן דלהנ"ל א"ש בשבת אין עובר כלל לדעת רבינו אך קשה לי דהנה בש"א הקשה למה לא מוקי קרא דושמרת לגופו אבל בלילה ושבת רשות ותי' כיון דדרשינן קרא דלאות ידעינן דרשות הוא ע"כ מימים למעט שבת דיש איסור א"כ גם הא דדרשינן למעט לילות היינו ג"כ לאיסורא ואי אמרת כדברי הצל"ח דלא דרשינן רק לילה א"כ יקשה מנ"ל כלל לאיסורא דלמא רק ממעט קרא מרשות ושמרת לגופו לעבור בלא הניח ביום אמנם י"ל בזה פרפרת דבאמת כ' הש"א עוד טעם אחר דא"א לדרוש לגופו לעבור בעשה דבלא"ה עובר בח' עשה ולכן מוקמינן אדיוקא אבלילה ומזה הוכיח רבינו דלשומרן אסור דאי מותר ואין אסור רק במכוין ל"ל קרא הא כבר יש לאו דבל תוסיף ודחי זה משום די"ל דלכן לא מוקי אגופו ולילה ושבת רשות דכבר ידעינן זאת מקרא דלאות כנ"ל וא"כ קשה שוב מנ"ל לרבינו לשומרן אסור ואמנם לדברי הצל"ח א"ש כיון דלא קאי איו"ט א"כ ל"ש הא"ט דש"א דיש קרא דלאות דזה קאי רק אשבת וע"כ היינו טעמא דלגופו ל"צ ולכן קאי אדיוקא וא"כ מוכח דלשומרן אסור דליכא ב"ת וצריך קרא לאסור אבל אי לשומרן מותר א"כ גם אדיוקא ל"צ דכבר עובר בב"ת ומיושב דשפיר הוכיח רבינו בלילה לשומרן אסור כיון דלא קאי אשבת ע"כ לשומרן אסור וכדברי הש"א ודו"ק:
ואולם חוץ מענינינו י"ל דקו' הש"א בלא"ה לק"מ דל"ש בלילה בל תוסיף כיון דעובר בלאו דב"ת רק שייך במידי דרשות אבל כיון דכתיב קרא ושמרת שאסור להניח בלילה איך שייך בל תוסיף אם הניח בלילה ודו"ק:
והנה מה שהקשה בש"א ממנ"פ אי לר"ע אין איסור א"כ וודאי חשיכה אמאי חולץ ואי יש איסור אף בלא חתיכה אמאי א"ח י"ל כך דהנה למ"ד לילה לז"ת כתבנו לעיל משום הס"ד אמנם למ"ד דז"ת היא ע"כ דסובר כיון דתפילין צריכין דעת א"כ ל"ח להסח דעת כיון דמצוה גם בלילה ממילא אין לחוש להס"ד ואמנם בליל שבת דליכא מצוה לר"ע א"כ שוב בלילה ע"כ חולץ משום הס"ד אבל בס"ח אינו חולץ כיון דליכא איסור ול"ש שמסיח דעת כיון דס' שמא עדיין חייב לא יסיח דעת וזה נכון:

ו') ודרך אגב אבאר הנה בתוס' ד"ה לימא הקשה דלמה לא פריך אברייתא דר"מ סובר זוג א' הא דשבת לובש כל מה שיכול ללבוש ותי' בדוחק דניחא טפי לאקשויי אמתניתין עוד הקשה למה לא פריך מכח הברייתא דקתני זוג א"כ המשנה כר"מ ויקשה מהך דשבת ותי' דבברייתא קתני א' ישנות ואחד חדשות והקשה מהרש"א א"כ מ"פ משנה דלא כר"מ תיפוק לי' בלא"ה דלא כר"מ דר"מ סובר אחד חדשות ואחד ישנות ותי' דקאמר נימא דגם רישא דלא כר"מ ולכאורה א"כ לא תירץ התוס' כלום אקושיתם משום דקשיא סיפא דאחד ישנות לא פריך מברייתא דאכתי ארישא הי' לו להקשות מכח ברייתא דר"מ ולכן נראה לפרש דבריהם ובזה נתיישב גם קו' הראשונה דהנה בריטב"א הקשה מ"פ למה זוג א' דוקא נימא ר"מ סובר שז"ת ולכן רק זוג א' דעובר על בל תוסיף ונראה דהנה לקמן מסיק הטעם דפליגי בחדשות משום קשר של קיימא בשבת והקשה תוס' א"כ מ"ט דר"מ דמתיר בחדשות וי"ל דתוס' הביאו שיטת ר' אלי' דבכל יום מצוה לעשות קשר מחדש והקשה א"כ ל"ח קשר של קיימא ולמה בשבת חדשות לא ותי' בטעם המלך פ"ד דתפילין כיון דלענין מצוה ע"כ חשוב קשר דאל"כ לא מתקיים המצוה א"כ גם לענין איסור שבת הוה קשר של קיימא ולכן בחדשות אסור ולפי"ז א"ש דר"מ מתיר בחדשות דיסבור באמת כר' אלי' דצריך לקשור כל יום וא"כ ל"ה של קיימא כקו' תוספ' ואך התינח בזוג א' י"ל דל"ח קשר של קיימא ומתיר אף בחדשות משום דר"מ סובר בשלמא אי מכוין למצוה י"ל דמחשיב לקשר של קיימא ויהא חייב כסברת טעם המלך אבל כאן דמכניס לשומרן אין מכוין למצוה א"כ ל"ש הך ממנ"פ דהרי באמת אין רוצה שיוצא בו חובת תפילין א"כ ל"ש הך דהוה קשר לענין לעבור בב"ת הוה קשר לענין חיוב שבת ול"ש דא"ר לצאת בו דהרי ע"כ מתחייב בב"ת אף שאין מכוין אבל בזוג א' ל"ש דבע"כ יוצא בו ושייך ממנ"פ דז"א דיותר רוצה שלא לצאת בו אבל לענין ב"ת ל"ש דא"ר לצאת בו דלא כל כמיני לפטור עצמו מחיוב בל תוסיף (וחילוק זה מתבאר מדברי הט"ז סי' תרנ"א דאף אי מצ"כ לצאת לעבור ל"ב כונה ומהא"ט לענין לצאת מהני היפוך כונה אבל לענין ב"ת אף היפוך כונה לא מהני כמש"כ בשבי"ד לאדאמוהגצ"ל בסי' ל"ד) וא"כ ב' זוגות בחדשות לא יען דהוה קשר של קיימא לענין ב"ת ה"ה לענין שבת ולפי"ז א"ש דהנה על קו' הריטב"א הנ"ל י"ל פשוט לכן רק זוג א' דלשון משנה משמע דב' זוגות לא משום איסור שבת ואף דגמרא מוקי להלן משום ב"ת רק זוג המקשן לא הי' ניחא לי' בהא ושפיר פריך אמנם אי הוה פריך מכח ברייתא דר"מ לא הוה קשה למה רק זוג א' דשפיר י"ל משום ב"ת ועי' בתי"ש כאן גם איסור שבת דעושה קשר של קיימא לכן דוקא זוג א' ומעתה זה כונת תוס' דלא פריך מברייתא דשם קתני א' חדשות ולכן רק זוג א' וא"כ ל"ש להקשות מכח רישא דכיון דסובר בסיפא בחדשות לכן ברישא רק זוג א' משום קשר של קיימא אבל בישנות באמת אף יותר מזוג א' מותר אי לאו ב"ת ול"ש דאין משום איסור שבת דז"א כיון דבחדשות שייך איסור שבת לכן כלל עמו ישנות ג"כ זוג א' אף דבזהרק משום איסור ב"ת:
ולפי"ז מיושב קו' הראשונה דלא פריך מכח ברייתא דר"מ דז"א דבברייתא דקתני חדשות שפיר י"ל משום דשז"ת ושייך ב"ת ואיכא איסור קשר של קיימא ולכן רק זוג א' וכלל עמו ישנות משום ב"ת לחודא לא משום איסור שבת ודו"ק:
ולפי"ז כוונת התוס' כך על קו' הראשונה תירץ תחלה דטפי ניחא לאקשויי אמשנה ורק זה דוחק וע"ז הקשו אכתי תיקשי קו' אחריתי דיקשה מכח ברייתא נשמע ע"כ משנה דידן כר"מ וע"כ לתרץ משום דקתני חדשות וכונה לכן זוג א' דיש איסור קשר ממילא מיושב גם קו' ראשונה והבן:

ז') עוד נראה לישב כל הנ"ל דבטו"א בר"ה דף כ"ח הקשה אהא דקאמר דלעבור בזמנו ל"ב כונה אכתי מכוין שלא לצאת והיפך כונה מהני ותי' אדאמוהגזצ"ל שם דא"כ ברגע אחד שלא יכוין ההיפוך ומקיים המצוה ועובר בב"ת אך לכאורה אכתי תיקשי מאי הוה שברגע לא יכוין הא דבר שא"מ מותר וא"ל דפ"ר דל"ה פ"ר כיון שלובש ומכוין שלא לצאת ונהי דיכול להיות שישכח רגע א' א"כ הא לא הוה פ"ר וא"מ שרי וצ"ל דגמ' קאי יען דלר"מ דבר שא"מ אסור כדאיתא בבכורות דף ל"ג (וכמו שכ' בקונטרסי אבל אם) ואמנם סתם משנה בפ"ט דכלאים דלובש אדם כלאים ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה א"כ סובר סתם משנה דבר שא"מ מותר ומעתה א"ש דגמ' שפיר קאמר לימא סתמא דלא כר"מ דבוודאי לענין דבר שא"מ משנה דלא כר"מ רצונו אטו נאמר דמשנה גם בהא דלא כר"מ דסובר בשבת לובש כל מה שיכול ללבוש ול"ש לתרץ דמשנה סובר שז"ת ועובר על ב"ת כקו' ריטב"א דאכתי יכוין שלא לצאת וא"ל דישכח הא אכתי דבר שא"מ מותר לסתם משנה לפי"ז מיושב קו' תוס' אי הוה פריך מברייתא או מכח ברייתא דקתני זוג ונימא משנה כר"מ דברייתא בוודאי לא יקשה אמאי זוג די"ל כקו' ריטב"א דשז"ת ועובר בב"ת כיון דלר"מ דבר שא"מ אסור ל"מ אף היפוך כונה ודו"ק:
ועוד י"ל דהנה לפי ס"ד דהכא דמותר אפי' ב' זוגות ולא הי' סבור דל"ה דרך מלבוש טפי מזוג א' וכל זה באנשים אבל באשה ידע שפיר דרק זוג א' דרך מלבוש טפי מזוג א' לא והיינו משום דאמרינן מידי דחזי לאיש חזי לאשה כמש"כ תוס' להלן וא"כ נהי דזוג א' אמרינן דשרי באשה וע"כ דמידי דחזי לאיש חזי לאשה אבל ב' זוגות דבאיש ל"ח ידע דגם באשה לא חזי ולכן לר"מ לא קשה למה זוג א' כיון דנקט אשה לכן רק זוג א' אבל באיש ס"ד דל"א מידי דלא חזי בחול הוה משאוי בשבת ולכן משני דבאמת גם סברא זאת אמרינן מידי דל"ה מלבוש בחול לא התירו בשבת:
והנה שיטת ריטב"א בקידושין דאף אי שז"ת נשים פטורות והקשה בפנ"י משמעתין דעירובין דלר"מ דשז"ת נשים חייבות וכ"כ לעיל לישב ועוד נראה דבוודאי אי שלז"ת והיינו אי יליף מקרא דושמרת או אף אי ממעט מלך לאות וסובר כחקירת ב"י דאפי' איסור יש א"כ איסורא משווי' לי' כמשאוי כשיטת רש"י בשמעתין אבל אי אין ז"ג דשז"ת א"כ נהי דפטורות מהיקשא דת"ת אבל איסורא ליכא לכן שפיר נשים לובשן כדי להציל כמו באנשים והבן וא"ל עכ"פ איסור ב"ת יש לומר דהנה בריטב"א בשמעתין כ' דבר חדש דל"ש ב"ת רק בזמנו דיצא ב"א ומוסיף שני אבל שלא בזמנו דאין מקיים מצוה ב"א ל"ש ב"ת בזוג שני וא"כ לכאורה יקשה דרש"י פי' בגמ' דייק כיון דאי ז"ג א"כ נשים עוברת בב"ת אמאי רשאין ללבוש תפילין ויקשה הא בנשים ליכא ב"ת בשבת כיון דגם באיש ליכא מצוה בשבת באנשים ל"ש ב"ת בנשים דרק אי אנשים חייבות שייך בנשים ב"ת דמוסיפין על האיש ולישב שיטת ריטב"א ע"כ נאמר דלא מפרש כפירש"י דבאמת ליכא ב"ת בשבת רק הכונה אי שז"ג א"כ ע"כ ממעט מקרא דלאות או מקרא דושמרת א"כ איסור ג"כ יש אבל אי שז"ת ונשים חייבות מצד הסברא ורק מהיקשא דת"ת פטורות אבל איסורא ליכא לכן נשים לובשת תפילין ונתישב שיטת ריטב"א לשיטתו אבל שיטת רש"י דמפרש בקידושין כריטב"א דלר"מ נשים חייבות בתפילין וכאן סובר היכא דנשים פטורות שייך בל תוסיף א"כ אין מפרש כריטב"א נשאר קו' הפנ"י ודו"ק:
ואמנם שיטת תוס' בקידושין דלא כריטב"א אלא דלר"מ דשז"ת נשים חייבות בתפילין ופנ"י הקשה אמאי לא יליף מת"ת דפטורות ואי דיליף לחומרא ממזוזה אף אי ז"ג ג"כ לילף ממזוזה ונראה לישב לפמש"כ המפרשים דת"ת יוצא המצוה בפרק א' ביום ופרק א' בלילה והנה בש"א כ' דק"ש הוה מעשהז"ג כיון שהוא פעם א' ביום ופ"א בלילה ואמנם להנ"ל נסתרו דבריו דהרי ת"ת ל"ח ז"ג ומעתה י"ל הנה תפילין מצותו כל היום א"כ אי אז"ג חייבות גם כל הלילה א"כ א"א לילף מת"ת דנגד תפילין ת"ת חשוב ז"ג לכן נשים פטורות ולכן יליף ממזוזה להחמיר אבל אי ז"ג אז עדיף ת"ת דת"ת אז"ג נגד תפילין שאין נוהג כלל בלילה או בשבת לכן שפיר יליף מת"ת וא"כ לר"מ דאז"ג ל"ש לילף מת"ת דת"ת נגד זה אז"ג לכן יליף ממזוזה ונשים חייבות ומיושב קו' הפנ"י ודו"ק:
ודע כי בש"א חקר אמאי אין נשים חייבין בזכירת יצ"מ הא נוהג אף בלילה והעלה כיון דסגי פעם א' ביום פ"א בלילה חשוב ז"ג ותמהני הא בזה וודאי שייך דהיו באותן נס וא"כ באמת אמאי אין חייבין ביצ"מ וצע"ג:

ח') עוד נראה לישב קו' מהרי"ט על רבינו דהיכא דכתיב עשה בקרא ואח"כ כתיב שמירה אזי לכו"ע עשה והיכא דכתיב לאו ואח"כ כתיב עלי' שמירה הוא בלאו לכו"ע ואולם היכא דכתיב עשה רק נכלל בו לאו הבא מכלל עשה כגון ושמרת החוקה מימים ימימה דנכלל בו לאו הבא מכלל עשה שלא להניח בלילה אזי פליגי ר"א ורי"ו במנחות דלרי"ו כהא"ג הוה ל"ת ולר"א רק עשה (ונראה דזה תלוי בסברא שכ' המשל"מ בשם רשב"א לאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו ועשה דוחה אותו והיינו אליבא דרי"ו דסובר שמור דעשה כהא"ג דקאי אמניעה לאו הוה אבל לר"א דגם עשה הוה לאו הבא מכלל עשה ג"כ עשה והנה אחרונים חקרו בלאו הבא מכלל עשה שז"ג אי נשים חייבות ובח"ס או"ח סי' ק"נ כ' דלא מצא אלא לאכלה ולא לשריפה ולדעתי גם הנחת תפילין בלילה הוא ג"כ ז"ג ולאו הבא מכלל עשה ולפי"ז לרי"ו דהוה לאו נשים חייבות אם הניחו בלילה אבל לר"א דעשה הוה א"כ נשים כמו דפטורות מגוף העשה דלהניח ביום פטורות אם הניחו בלילה והנה בח"ס הקשה נשים תדליק ש"ש ביו"ט דלכם ולא לגבוה רק עשה והוה תרי עשה ותי' דלאו הבא מכלל עשה נוהג בנשים והנה לפמש"כ לר"א הוה רק עשה יקשה הנ"ל וצ"ל דלר"א גם ש"ש הוה ז"ג כמש"כ הפנ"י בקידושין דף ל"ד ואין המצוה כלל גבי נשים א"כ לפי"ז י"ל דהוה מלאכה שלא לצורך לגבי נשים דרק לגבי אנשים דיש מצוה לשורפו רק איתמעט מלכם ולא לגבוה אבל בנשים דליכא מצוה כלל הוה הבערה שלא לצורך ואין האיסור כלל משום לכם ולא לגבוה אלא לאו ממש יש והבן) ואמנם היכא דליכא לא לאו בפ"א ולא עשה עשה בפ"ע וכ' השמר אזי הוא כאילו כתיב לאו ועתה מפרש רבינו כך היכא דכתיב השמר הוה לאו ואף אי הכונה בקום ועשה אפ"ה בביטולו הוה לאו והא דהשמר דעשה עשה היינו היכא דכתיב בעשה כמו להניח תפילין ואח"כ כתיב ושמרת אזי הוה עשה אבל היכא דלא כתיב כלל רק שמור אזי הוה ל"ת כיון דעיקר המצוה רק בשמירה נאמרה א"כ ביטולה שפיר הוה ל"ת ודו"ק:
והנה בברכ"י העלה בדעת רבינו דאזיל בשיטת רש"י בפ' ראה ומשפטים דכל שמירה הוא לאו רק דלא לקי וכן בכל אשר אמרת תשמרו אף אי ל"ה לאו שבכללית לא לקי דלענין זה הוה עשה אבל בכל זה אם עובר מקרי עובר בלאו והנה לכאורה אין מובן מאי נפ"מ אי עובר בלאו מקרי ונראה דנפ"מ בהא דאמרו בפ"ק דזבחים עולה מכפרת על חייבי עשה ואי מקרי עובר בלאו אין עולה מכפרת אלא דא"כ קשה לשיטת רש"י דבכל אשר אמרתי תשמרו לאו א"כ ל"מ עולה מכפרת אעשה וע"כ דאפ"ה מכפר כיון דעכ"פ לא לקי כדאיתא ביומא דף ל"ו בניתק לעשה ועתוס' שם לענין לאו שאין בו מעשה וא"כ שוב מאי נפקא מיני'אלא די"ל משום דזה שמירה בכללות שפיר מכפרת אבל היכא דכתיב שמירה מיוחדת אצל עשה אין מכפר אלא דיש לעיין א"כ נשים אמאי פטורות מתפילין כיון דבאמת הוה ל"ת וא"ל כמש"כ ברכ"י אהא דעירובין דחשוב פסח ומילה מ"ע יען דהשמר דעשה עשה יען דקלוש עכ"פ לכן גם לשיטת רש"י מקרי מ"ע לענין קרבן א"כ גם לענין ז"ג י"ל כן כיון דקלוש נשים פטורות ז"א דרק לענין קרבן דבאמת לחד מ"ד אף דיש לאו עכ"פ אין בו מעשה כמו שהוקשה תוס' באמת בזבחים דף ק"ו וע"כ קאי רק לאידך מ"ד אף שאין בו מעשה חייב אבל היכא דל"ה לאו גמור כלל שוב ליכא חיוב קרבן אבל לענין ז"ג קשה:
והנה במקנה קידושין דף ל"ד הקשה לשיטת רבינו דהשמר דעשה לאו הוה כשהוא בקום ועשה א"כ יש בהנחת תפילין מ"ע ואמאי נשים פטורות והנה לכאורה יש להקשות עוד לפמש"כ הח"ס סי' ק"נ דבלאו הבא מכלל עשה נשים חייבות א"כ כאן ג"כ הוה לאו הבא מכלל עשה דנשים חייבות וצ"ל משום דעיקר העשה דהנחת תפילין ל"ש באשה מיפטרי אף שיש בה לאו הבא מכלל עשה ולפי"ז י"ל גם לדעת רבינו ניחא לפמש"כ הריטב"א בקידושין שתירץ קו' תוס' ממעקה דהיכיא דהעשה עיקר אף שיש עמה לאו כיון דפטורה מעשה פטורה אף מהל"ת וא"כ ה"ה בזה דהעשה דהנחת תפילין עיקר ופטורה מהעשה פטורה נמי מהל"ת:
וכן יש להקשות לפמש"כ הח"ס דלכן ל"ש בנשים מ"ע דתפילין אף דהי' בנס יצ"מ יען דתפילין דאיקרי אות אין על יצ"מ רק שהוא חותמו של הקב"ה כדכ' שימנו כחותם על לבך וקשה עליו ממש"כ הרוקח דאות תפילין הוא עיקר משום יצ"מ דהא יש לישראל אות ברית מילה ולכן בשבת ויו"ט שהם ג"כ אות על יצ"מ פטורין מתפילין:
אמנם מרמב"ן פ' לך יש להוכיח כדעת הח"ס שכ' דלכן מילה דוחה שבת דתרווייהו הן אות וכונתו כיון דמילה ג"כ אות חותם יכול לדחות אות שבת שהוא ג"כ אות ברית ביני וביניכם נשמע דשבת אין אות על יצ"מ רק אות ברית וכיון דבשבת פטורין מתפילין ע"כ משום דתפילין ג"כ אות חותם:
ומה שהקשה הרוקח דא"כ ל"ל אות תפילין כ"כ הלבוש דבעינן ב' עדים אבל בשבת דיהא ג' עדים פטורין מתפילין דסגי בב' עדים כידוע:
אך יקשה לפמש"כ תוס' במו"ק דף י"ז דלכן חוה"מ פטור מתפילין יען דאיכא מצות מצה וסוכה והם אות על יצ"מ א"כ יו"ט נמי הוה אות במצות מצה וסוכה והא יו"ט דמיקרי אות נשמע כן מקרא דאת שבתותי תשמורו כי אות היא ויו"ט נמי שבת איקרי כמש"כ רש"י שבועות דף ט"ו וא"כ קשה איך יו"ט בכלל שבתות דקרא הא עלה קאי כי אות היא ביני וביניכם דשבת הוה אות במניעת עשיית מלאכה ויו"ט אות משום מצה וסוכה ואין אות במניעת מלאכה א"כ ל"ש לכוללו בכלל שבתותי דקרא:
אמנם אי אמרינן דמלאכה בחוה"מ אסורה מדאורייתא ניחא דשפיר י"ל דיו"ט וכן חוה"מ דפטורין מתפילין משום דהוה אות במניעת מלאכה שפיר הוה בכלל שבתותי דקרא דיו"ט נמי איקרי שבת וכמו שבארנו בפ"א:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה