מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ח
הלכה א
א') אינו דומה פלטין של מלך שיש לו שומרין. וכ' בכ"מ בספרי זוטא וז"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בל"ת בעשה מניין אמרת ושמרתם את משמרת הקודש גדולה למקדש שיש עליו שומרים לא דומה פלטין שאין עליו שומרים לפלטין שיש עליו שומרים והנה דברי הספרי צריכין ביאור שהתחיל בל"ת דזר לא יקרב ונראה הכונה דבקרא כ' ושמרו את משמרת אוה"מ לכל עבודת האוהל זר לא יקרב אליכם וכ' רש"י אתכם אני מזהיר על כך והכונה דמושמרו נשמע אזהרה שישמרו שלא יקרב זר וע"ז קאמר אין לי אלא ל"ת על שמירת המקדש שלא יקרב זר עשה מניין ומסיים גדולה הוא למקדש דהוה מ"ע מצד עצמה לא משום שמירת שלא יקרב זר דגדולה הוא למקדש ולפי"ז יש לתמוה למה כ' רבינו דרק בלילה הא עכ"פ צריך שמירה גם ביום שלא יקרב זר ואף דעשה ליכא אלא בלילה אבל הל"ת שייכה גם ביום ומדברי רבינו נשמע דגם הל"ת רק בלילה:
והנה בספרי איתא ושמרו את משמרת הקודש אין לי אלא עשה בל"ת מניין ת"ל ושמרתם את משמרת הקודש ולכאורה קשה מהיכיא נשמע מושמרתם ל"ת כיון דס"ל דהשמר דעשה עשה אך הנה בס' החינוך פ' קרח כ' וז"ל אולי דרשו עשה ולאו כשמצאו שני מקראות מורים על דבר אחד ומאותו שבא דרך ציוו לנוכח למדו הלאו והציוו הנסתר שהוא קל ממנו דרשו בעשה וכל שוקל הדברים במאזני צדק יודה בזה שהנסתר קל מצווי של הנוכח והנה רבינו כ' ושמרו את משמרת נשמע הל"ת היפוך הספרי לכן נראה שרבינו הוציא כן מהספרי זוטא דיליף מושמרו ל"ת ומקרא דושמרתם יליף עשה:
אך אכתי קשה הא דרבינו כ' קרא ושמרו משמרת הקודש והא בקרא כתיב אוה"מ וע"כ שט"ס שצ"ל ושמרו משמרת אוה"מ והוא כספרי זוטא או שצ"ל ושמרתם את משמרת הקודש והוא באמת כהספרי רבה וכדברי החינוך דקרא דנאמר דרך ציוו אתי ללאו:
ב') שאין שמירתו אלא כבוד לו. וקשה לי דאיתא בשבת דף כ"ג דאמרו דוכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא לישראל ששכינה שורה בישראל ולהנ"ל מאי קשיא לי' וכי לאורה הוא צריך הא כבוד מלכים בנירות אף שא"צ הקפידה תורה להדליק נירות:
והנה בפנ"י הקשה באמת הא גם בקרבנות לא לאכילה הוא צריך אפ"ה ציווה תורה בקרבנות ומאי קשיא להו ממנורה טפי ותי' דהקו' מדכתיב בפרשה זו מחוץ לפרוכת יערוך הו"א שהוא טעם לדבר לתשמיש הכהנים וע"ז פריך וכי לאורה צריך ומשני עדות לישראל לכן הקפידה תורה שיהא מחוץ לפרוכת כדי שיהא ניכר הנר בחוץ אמנם לפמש"כ יקשה דהא אף דכ' מחוץ לפרוכת יערוך אין הכרח מזה שיהא לתשמיש הכהנים אלא דלכך הקפידה תורה מחוץ לפרוכת שכך כבוד פלטרין המלך שיהא נירות דולקין מבחוץ:
אמנם נראה דאדרבה בזה יתפרש לנו היטב שמעתין בהא דמשני אלא עדות הוא לישראל ותמוה טובא דהרי אי לאו נר מערבי הי' ג"כ עדות ששכינה שורה כיון שהי' משתמשין לאור הענן זהו גופי' עדות לישראל ששכינה שורה ולמה דוקא נר מערבי הוא עדות לישראל לכן נראה דהכי פירושו עדות הוא לישראל ששכינה שורה ודומה לפלטין של מלך לכך חייבה תורה להדליק נירות וע"ז פריך מאי עדות דאכתי אין בזה עדות שהוא לכבוד המלך דילמא הוא לתשמיש הכהנים וע"ז קאמר כיון שניכר הנס בנר מערבי אם הי' זה רק לתשמיש הכהנים למה הראה השי"ת בזה הנס שידלק יותר מכפי הטבע אבל אי הוה משום כבוד פלטרין של מלך בתוכם לכן נעשה נס הזה שיהי' דולק:
ובזה ניחא לי מה דקשה לכאורה אהא דת"ר דנ"ח שמונה ימים משום דמצאו פח שמן טהור והקשו ע"ז א"כ למה הי' צריך להדליק נ"ח שמונה ימים דביום ראשון ליכא נס ותי' הב"י בסי' תר"ע שהנס הי' שדלק יותר מהשיעור וקשה הא נס זה הי' תמיד בנר מערבי אך להנ"ל י"ל דנס זה שהי' בנר מערבי להראות שמה שמדליקין במקדש לעדות ששכינה שורה וזהו כבודו של פלטין המלך ומחמת שחביבין נירות הללו אצל השי"ת הראה בהן נס אבל לא הי' הנס משום מצות הדלקת המנורה ובנס חנוכה נעשה הנס כשקיימו מצות הדלקת המנורה להראות דהמצוה חביבה אצל הקב"ה ואמנם בב"י כתב עוד תי' אחר דזה גופי' שנמצאו פח שמן טהור הוה נס ולכן מדליקין ח' ימים עם יום ראשון ובהא יש לפרש דאיתא בשבת דף כ"ג מה מאי ממעט ממעט זמן ונמעט נס שבכל יומא איתא ולכאורה תמוה הכי לא ידע דנס כל יומא הוה להנ"ל י"ל דלכאורה הי' סברא לומר דרק על יום ראשון מברך נס דבשאר ימים ל"ש זכר לנס דהא זה הנס שדלק כל הלילה יותר מן השיעור שהי' לפי הטבע ול"ש לתקן לברך על זה רק בשלמא ביום הראשון זהו גופי' הי' נס שנמצא פח טהור לכך מברך ביום ראשון נס אבל על שאר הימים ל"ש לתקן לברך דלא הי' נס מחודש אבל זמן שפיר יש לברך כל ח' ימים דהא עכ"פ נס זה שנמצא פח שמן הועיל להם להדליק שמונה ימים וע"ז דחי נס בכל יומא איתא דהא נס זה שנעשה במנורה שדלק כל ח' ימים וע"ז דחי נס בכל יומא איתא דהא נס זה נעשה במנורה שדלק כל ח' ימים שהי' מפני שחביבה אצל הקב"ה מצוה זו שמקיימין ישראל משום זה שפיר ראוי לברך בכל יום משא"כ נס זה שנעשה בנר מערבי לא הוה כל כך מחמת ישראל רק מפני כבוד פלטין של מלך (כעת נדפס ח"ס על שבת ראיתי שכ' קרוב לדברינו) ודו"ק:
ובזה יש לישב מה שהקשה הפנ"י למה לא פריך ממשניות פ"ב דתמיד דמצאו שכבו לפמש"כ י"ל אי ממשניות דתמיד הו"א שהוא לתשמיש הכהנים לכן ל"ק למ"ד אין מדליקין מנר לנר דל"ד לחנוכה דהוא נר מצוה אבל כאן רק לצורך תשמיש הכהנים לכן מותר להדליק מנר לנר לכן פריך מברייתא דעדות לישראל שהוא לכבוד פלטין של מלך וזהו מצותו ולא לתשמיש הכהנים ואפ"ה מדליקין מנר לנר ושפיר קשיא למ"ד אין מדליקין מנר לנר:
אמנם הנה יש לחקור א"כ איך רשאין הכהנים להשתמש לאור המנורה הא אף שיש נר אחר ג"כ נהנה ע"כ מנר המנורה וא"ל הא איתא לעיל דבשעת הסכנה מעמידה על השולחן ודיו וצריך נר אחר להשתמש לאורה וכתב הר"ן אף דבע"כ משתמש לאור המנורה אפ"ה צריך נר אחר כדי להשתמש למען יהא היכר וע"כ לומר כיון דא"א שאני הנה זה רק באיסור דרבנן דא"א ומכוין שרי אבל באיסור דאורייתא א"א ומכוין אסור א"כ אף דיש אור הענן כיון דע"כ משתמשין לאור המנורה הא א"א ומכוין אסור אולם א"ש דהא קול ומראה אין בהם מעילה וליכא רק איסורא דרבנן ולכן בא"א שרי אמנם בוודאי להשתמש שלא לעבודה דהוה אפשר ומכוין אסור דאף דאין בו מעילה אבל איסורא איכא אף דהוה הנאה הבאה מאליו אסור כיון דאפשר כמש"כ הפנ"י בפסחים דף כ"ו ומהא"ט אמרו חכמים גם בנ"ח אסור להשתמש לאורה דומיא דמנורה כמש"כ הר"ן:
אך לכאורה אכתי יקשה הא דפריך למ"ד אין מדליקין מנר לנר מהא דהי' מדליקין מנר מערבי מוכח דל"ח לאכחושי מצוה וקשה שאני התם דהוה א"א ואין מכוין משא"כ בנ"ח דהוה אפשר לכאורה י"ל דהא כיון דא"א בלא אכחושי מצוה הנה פ"ר ואפ"ה שרי אך ז"א דהא ל"ה פ"ר דאפשר להדליק משלהבת דל"ש בי' אכחושי מצוה (דהא אפי' להדיוט אמרינן דאין בו מעילה אף דאיסורא איכא אבל אכחושי מצוה ל"ש בשלהבת) א"כ אף דנאמר דאייריא במדליק מנר גופי' ואיכא אכחושי מצוה (דאי איתא דאייריא במדליק משלהבת ל"ה פריך מידי כמו שהקשה באמת בבני יונה יור"ד סי' רע"ז דכמו דל"ש מעילה בשלהבת ל"ש אכחושי מצוה בשלהבת) אבל עכ"ה פ"ר לא הוה א"כ מותר משום א"א ואין מכוין ומאי פריך לנ"ח דהוה אפשר אולם י"ל בשלהבת הקשור בפתילה שפיר איכא איסורא לענין מעילה ה"נ שייך בזה אכחושי מצוה א"כ שוב הוה פ"ר (ובזה ניחא ממילא קו' הבני יונה הנ"ל ועח"ס או"ח סי' מ"ג) אך הנה בשעה"מ ה' יו"ט השיג על זה מירושלמי גבי בית השאבה דבוררת אשה חיטין לאור נר בית השאבה אולם י"ל דהיינו מראה המתפשט בבית י"ל אף דקשיר בפתילה אמרינן קול ומראה אין בו מעילה אבל במדליק שנוטל ושואב מקצת שלהבת שפיר י"ל כיון שקשור בפתילה ובשמן אסור ומדשרינן במנורה ע"כ דל"ח לאכחושי מצוה וא"ש:
ובספר חכמת שלמה סי' תרע"ג הקשה למ"ד דאסור להשתמש לאורה דומיא דמנורה כמש"כ הר"ן והקשה הא במנורה גופי' מותר להשתמש לאורה כדמוכח מירושלמי בהא דאשה בוררת לאור נר בית השאבה ועוד הקשה הנה תוס' שבת דף כ"א הקשו אירושלמי מהא דקיימ"ל דמראה א"ב מעילה אבל איסורא איכא והקשה אמאי לא הקשו מהא דאמרינן דאסור להשתמש לאור נ"ח ע"כ משום דגם במנורה אסור להשתמש לאורה ויקשה מהא דאשה בוררת ולדעתי לק"מ דבמשתמש לאורה הרי משתמש לאור הקשור בנר מצוה אבל בהא דאשה בוררת אייריא שמשתמש לאור הפורשת מהאבוקה למרחוק ולכן הקשו מהא דמראה אין בו מעילה אבל איסורא איכא משמע אף במראה הפורשת למרחוק איכא איסורא עכ"פ גם י"ל דהא דאסור להשתמש לאורה היינו במקרב עצמו לאור הנר אבל בהא דאשה בוררת אייריא שאור הנר באה מאלי' אצלה עד שיכולה לברור חיטין לאורה ע"ד שכתב לעיל ספ"ז דמקרב אסור:
ג') שמירת המקדש מ"ע וכו'. ונראה לי דבה מתישבת על נכון קו' תוס' שבת דף צ' דבמו"ק דף ט' משמע דהי' כליא עורב בב"ר ומה צורך יש לכליא עורב כיון דהשכינה הי' שורה בב"ר לא הי' העופות פורחין שם וכמש"כ הערוך ולהנ"ל ניחא דהרי גם שמירה לא הי' צריך מפני הלסטים אפ"ה הצריכו שמירה מפני הכבוד א"כ יש לנו לומר שגם כליא עורב הי' מפני הכבוד שלא יניחו שם העופות אף שא"צ דבלא"ה לא הי' נוחין שם מפני שהשכינה שורה וזהו כבוד לפלטין של מלך:
וברמב"ן על התורה בפ' סוטה כ' וז"ל והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתו הענין הזה שהוא פלא וגם קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כזאת כיתר העמים ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם וכו' והכלל שהוא נס וכבוד לישראל והיינו כדאמרינן כבוד הוא לישראל שהשכינה שורה בישראל:
ואולם תמוה לי דרמב"ן כתב שאין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס וקשה דבפרשת מצורע על קרא ונתתי נגע צרעת בבית ארץ כתב הרמב"ן ג"כ עד"ז וביאר בארוכה בפ' תזריע וז"ל זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים אבל בהיות ישראל שלמים לד' יהי' רוח השם עליהם תמיד להעמידם גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב והנה אינו נוהג אלא בארץ שהוא נחלת ד' ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע אבל מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה הרי שלך לפניך דגם ענין צרעת הבתים והבגדים הוא ענין נס במשפטי התורה א"כ איך כתב דאין זה אלא גבי סוטה:
והנה בסי' תר"י איתא דמצוה בנירות ביהכ"נ דכ' באורים כבדו ד' ואיתא בברכות דף נ"ג נר של ביהכנ"ס אם יש אדם חשוב מברכין עליו ואם לאו אין מברכין יען דאין נעשין להאיר אלא לכבודו אמנם הר' יונה כ' דלכן אין מברכין יען דנעשה לכבוד ולהאיר ולפי"ז קשה לי מהך דשבת דפריך וכי לאורה הוא צריך ומאי תימא איכא הא באמת אף דנעשה לכבוד השכינה ולהאיר לכהנים ואפ"ה עיקר נחשב לכבוד השכינה כמו באדם חשוב דנחשב דנעשה רק לכבוד ואין מברכין עליו בשלמא לפי הר' יונה ניחא אבל לפירש"י קשה ומכאן קשה לי נמי אמש"כ הרשב"א בתשובה הביא הב"י סי' תקי"ד וז"ל אבל נר של ביה"כ לא חשוב של בטילה ומותר להדליקו ביו"ט וכ"כ הרא"ש בפ"ב דביצה וטעמא משום דלשם מצוה ושמחת יו"ט מדליקין אותו ושרי ע"י מתוך והרשב"א בתשובה נסתפק בדבר מפני שלא התירה תורה אלא דבר השוה לכל נפש אבל כאן שאיני אלא משום כבוד בית אלקינו שהרי אסרו לשחוט נדרים ונדבות ביו"ט עכ"ל והב"ח הקשה על הרשב"א שכ' דנירות ביהכ"נ אינן אלא לכבוד ואפשר דאסור דליתא אלא יש בהן נמי שמחת יו"ט וקשה לי מגמ' דברכות הנ"ל דלפירוש הרי"ו הנה כל נירות ביה"כ נעשה להאיר ולכבוד ואף לפירש"י יקשה דעכ"פ באיכא אדם חשוב אמרינן דנעשה נמי להאיר א"כ ביו"ט נמי לא יגרע נר של יו"ט מלצורך אדם חשוב דאמרינן דנעשה נמי להאיר ויש בזה שמחת יו"ט וכמו שכ' הב"ח:
ד') והנה כהאי עניני כתב רבינו סוף ה' שחיטה וז"ל וכשמכסה לא יכסה ברגלו וכו' שאין הכבוד לעצמן של מצות אלא למי שציוה בהן ברוך הוא והצילנו מלמשש בחושך וערך אותנו נר לישר המעקשים ואור להורות נתיבת היושר וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי עכ"ל הטהור מלאים זיו ולפי"ז יקשה מאי זה שאמר כאן שאין זה אלא כבוד להבית לו הא א"צ לינהג כבוד בהמצוה כלל אלא במי שציוה ואין לומר שגם כאן כונתו שזה דרך הכבוד למי שציוה לעשות המקדש ז"א דהא לעיל ברפ"ז כ' רבינו שלא מפני המקדש אתה ירא אלא מפני מי שציוה על יראתו ואי איתא עדיפא הוה לי' למימר שאפי' כבוד אתה צריך לינהג במי שציוה על כבודו דהא כבוד עדיפא מהנהגות היראה כמש"כ תוס' ב"מ דף ל"ב דניחא לי' לאתוי קרא דכבוד:
ונראה לישב דהנה דרשו מקרא דזה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות כדאיתא בסוכה דף ל"ה ומצוה זו ג"כ אינה משום הנהגות הכבוד בהמצוה אלא דכשמתנאה במצוה הוא נוהג כבוד במי שציוה על המצוה כשעושה אותה כן נמי בשמירת הבית כמו שמצוה לפאר הבית כמש"כ רבינו בפ"א כן נמי מצוה לפאר הבית בשמירה ובזה האדם מקיים שמתנאה בהמצוה של בנין ביהמ"ק וקיומה לפניו ית"ש א"כ זה שכ' רבינו שאין אלא כבוד להבית היינו לומר שהאדם מתנאה בקיום המצוה לפניו ית"ש ששומר אותה כפלטין של מלך:
אמנם קשה לי לדברי רבינו שכ' דהנהגות הכבוד בהמצוה רק במי שציוה עליה א"כ הא דפליגי אמוראי אי בכל מצוה אמרינן דלה"נ דבכל מצוה איכא הנאה כדאיתא בחולין פ"ט) דלהנ"ל אי הוה נהנה בהמצוה הרי אין נוהג כבוד במי שציוה עלי' דמשתף שם שמים ודבר אחר בעשיית המצוה (כדאיתא בסנהדרין דף ס' ולמד מזה בס' גור ארי' הביאו המהר"ש בס' המצות פ' שופטים דמהא"ט אסרה תורה לנטוע אילנות בביהמ"ק דהוה כמשתף דבר גבוה לדבר הדיוט) ונראה דתליא זה בהא דפליגי בפסחים כ"ד א"א ומכוין אי שריא כיון דממילא אתי ולכן ס"ל דמצלה"נ דשריליהנות מהמצוה כיון דא"א וממילא קאתי אבל למ"ד א"א ומכוין אסור א"כ באמת אין רשאי לכוין ליהנות בהתועלת שנמשך מהמצוה:
ובהא ניחא לי מה דיש להקשות בספכה"ד דאמר רבא מכסין באפר עיהנ"ד דמצלה"נ ופריך מנטל שופר של ע"ז ולולב של ע"ז דלא יצא וקשה הא לעיל איתא דאמר רבא בכה"ד מצוה ולית בה הנאה הוא משא"כ תפילין ותכלת מיקרי מצוה שיש בה הנאה והא שופר ולולב שבאים לרצות הוה מצוה שיש בה הנאה לכן לא יצא דמצלה"נ משא"כ כה"ד דמצוה שאין בה הנאה לכן ס"ל שפיר רבא מצללה"נ וצ"ע לכאורה להנ"ל א"ש דס"ל לרבא דא"א ומכוין אסור א"כ ע"כ אף במצוה שיש בה הנאה לא ניתנה ליהנות דאיך תאמר דניתנה ליהנות הא כל מצוה צריך לנהוג בה כבוד להשם המצוה עלי' א"כ כשעושה ונהנה ממנה הרי נוהג בה מנהג ביזיון שמשתף צורך גבוה לצורך הדיוט א"כ ע"כ הא דא"י בשופר וע"ז של ע"ז אין משום הנאה דאית לי' דנאמר משום זה מצלה"נ דהא אסור ליהנות לצרכו רק הא דלא יצא משום המצוה גופי' דחשוב הנאה ונהנה מאיה"נ א"כ אף בכה"ד למה יצא אף דל"ח מצוה שיש בה הנאה דהא המצוה גופי' מיקרי הנאה ואמאי רשאי לכסות בעפר עיה"נ ודו"ק:
ה') והנה בפ"ה ממזוזה כ' רבינו וז"ל מנהג פשוט ליכתוב מבחוץ על המזוזה אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעוה"ב שאלו הטפשים לא די להם שיבטלו המצות אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאלו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם עכ"ל הטהור והם קילורין לעינים (ומובן עפ"י מש"כ לעיל דברי הגור ארי' דזה הוה כמשתף דבר גבוה לדבר הדיוט) ובכ"מ הקשה ממנחות דף ל"ג מזוזה צריכה להניחה בטפח הסמוך לרה"ר אר"ה מ"ט כי היכיא דנטרי מוכח דעושין כן לשמירה וכ' דאיה"נ שהמזוזה שומרת הבית כשהיא כתובה כתקונה לא המלאכים הכתובים בה מבפנים וגם אין הכונה בעשייתה לשמור הבית אלא צריך שיכוין לקיים מצות הקב"ה וממילא נמשך שמירת הבית ול"נ ראי' לדבריו ממה דאיתא בקידושין דף ל"ד דנשים חייבת במזוזה מדסמיך לי' קרא למען ירבו ימיכם דאטו נשים לא בעי חיי ואי איתא דמצות מזוזה לשמירה א"כ תיפוק לי' דנשים נמי בעי שמירה אלא וודאי דאין לעשות מזוזה אלא דמי שחייב בה דמקיים מצות הקב"ה ממילא נמשך שמירת הבית אבל אי ל"ה נשים חייבת באותה מצוה ל"ה מינטרא כלל ע"י המזוזה ולכן צריך ליליף מדסמוך למען ירבו ימיכם:
אך קשה לי מהא דאיתא בסנהדרין דף כ"ב וכתב לו את משנה התורה הזאת כותב לשמו שתי תורות כלומר אחת מדין הדיוט ואחת מדין מלך אחת שהיא יוצאת ונכנסת עמו ואחד שמונחת בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת תמיד עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו הרי דשרי לעשות תורה כמין קמיע כדי שתהא יוצאת ונכנסת עמו לצרכיו אך הנה רבינו בפ"ז מס"ת לא הביא הך דעושה אותה כמין קמיע ובכ"מ עמד ע"ז:
אבל קשה לי מהך דאמרו חדשים לקטורת מוכח דבחרו בעבודת הקטורת יען דמעשרת ולדברי רבינו מי שמכוין במצות להנאתו חלילה אין לו חלק לעוה"ב וא"כ הכי יש עבודה גדולה יותר מקטורת וכיוונו בה כדי להתעשר ולדבריו חללו את עבודת הקודש אם כיון להתעשר:
ולכאורה יש לומר דהיינו הא דפליגי בר"ה דף כ"ח אי מצלה"נ דהנה בכל מצות איכא שכר (והעלה בפנ"י קידושין דף ס"א דלכן בכל מצות שייך איסורא דאית בי' ממונא) ומ"ד מצלה"נ שרי להשתמש ולעשות המצוה להנאתו כדי לקבל שכר ומ"ד דמצללה"נ ס"ל דאסור לעשות שום מצוה להנאת עצמו אלא לעול ועל צווארו לקיים המצוה של ית"ש דאם עושה לצורך הנאתו הוה כמחלל קדושת המצוה כסברת רבינו:
אולם יקשה הא אמר הכתוב ובחונני נא בזאת דהיינו דרק במעשר שריא לקיים המצוה כדי להתעשר עשר בשביל שתתעשר הא בשאר מצות לא וקשיא כנ"ל מקטורת דג"כ שרי ע"מ להתעשר אך י"ל דמעשר שאני דשרי אפי' לנסוי כמו שכתבתי לעיל בפ"ב בשאר מצות אף דשרי לעשות כדי שיתעשר אבל לא ח"ו לנסוי אם באמת יתעשר:
אך אכתי קשת לי דביומא דף י"א איתא ביהכ"נ ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה פשיטא מה"ד ביתך ולא ביתה ולא בתיכם ואימא ה"נ אמר קרא למען ירבו ימיכם הני בעי חיי והני ל"ב חיי ויקשה תיפוק לי' כיון דמזוזה נטרי נמי א"כ לא מסתבר דקרא ימעט בית האשה ובית שותפין דהא בעו נמי נטירה אך י"ל דהנה בחירע"א הקשה קו' עצומה הא בית שאולה פטור ממזוזה ולא מחייבין משום אטו הני לא בעי חיי דמ"מ לא שייך המצוה אקרקפתא דגברא כן נמי בבית השותפין להנ"ל י"ל דחדא מתורצת בחברתה דאי משום דבעי נטירה ל"ש לחייבה דהא חזינן דתורה פטרה בית שאולה אף דבעי נטירה ה"נ בית השותפין שפיר יש למעט אף דבעי נטירה ולכן משני רק מטעמא דהני נמי בעי חיי לא מסתבר כלל לומר דמיעטה תורה מביתך ולא בתיהם דהא בעי חיי אבל בית שאולה שפיר פטור דהא לא משום דמיעטה קרא פטור אלא כיון דאין לו בית כלל ל"ש לחייבו מטעם דבעי חיי דגם מי שאין לו בית שפיר יזכה לאריכת ימים:
בהכי ניחא לי לפרש משנה התמוה מאוד במגילה כ"ד תנן העושה תפילין עגולה סכנה ואין בה מצוה ותימא כיון דתפילין מרובעת הלממ"ס פשיטא הוא דאיי"ח מצותו כלל ומאי קמ"ל דאין בו מצוה ועוד מ"ש עגולה דנקט מתניתין הא כל שאיני מרובע אפי' איני עגולה אלא משולש נמי אין בה מצוה ובגמ' שם רוצה לסייע ממתניתין דמרובעות הלממ"ס ותמוה א"כ פשיטא ונראה לפרש דהנה בסי' ל"ב סעיף ל"ט כתב המחבר דהלממ"ס שיהיו מרובעין בתפרן ובאלכסנון שצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים הנה נשמע דריבוע הבתים למעלה בדיעבד אין מעכב כמש"כ בא"ר שם א"כ לפי"ז מי שעושה תפילין עגולות למעלה כשר אלא כיון דעושה כן יען דדעתן לקיימה גם כקמיע וכדברי רבינו גבי מזוזה א"כ אין בו מצוה לכן תני נמי הכי סכנה ואין בו מצוה ונראה שלזה אמרו ג"כ בירושלמי פרק הבונה אלה המצות אם עשייתן כמצותן הן מצות ולכאורה פשיטא דבעינן עשייתן כמצותן רק הכונה כנ"ל כשעושה המצוה באופן שאין בו פסול מדינא אלא כיון שעשה כן לאיזה כונה לצרכו לא לצורך גבוה ל"ה כתקונן אינן מצות:
והנה לכאורה יש להקשות מהא דאיתא בחולין דף פ"ט בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך זכו בניו לשתי מצות תכלת ותפילין בשלמא תפילין הוה מצוה שיש בה הנאה דכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך והוה הנאה לישראל שיראו ממך אלא תכלת מאי הנאה ומשני דומה לרקיע ולכסא הכבוד וקשה ג"כ לפמש"כ רבינו גבי מזוזה דאם כונתו לשמירה אינה מקיים המצוה א"כ ה"נ אי כונתם שיהא להם תועלת זה שיראו מהם הוה כמו עושה מזוזה לשמירה דלא קיים מצותו ה"נ אי הוה הנאה ומיחשב להם זה הנאה א"כ אין מקיים המצוה אבל לפמש"כ הכ"מ א"ש דבאמת צריך שלא תהא כונתו לזה אלא דממילא נמשך התועלת אם מקיים המצוה נמשך ממילא שיראו ממך והוה לך לשמירה כמו מזוזה:
והנה רש"י שם בחולין פ"י בשכר שאמר אאע"ה אם מחוט ועד שרוך ולא רצה ליהנות מגזילה ופלא מה זכות זה שלא רצה ליהנות מגזילה ועוד הא באמת רצה ליתן לו מלכי צדק במתנה אך י"ל דבסוטה דף מ"ח ממעטינן מולא חנכו למעט גזלן דחזר ולקחו א"כ הא באמת רצה ליתן לו והוה כחזר ולקחו אלא יען דמעיקרא באיסורא בא לידו בתורת כיבוש מלחמה לא רצה ליהנות והיינו דקאמר לי' אם מחוט ועד שרוך דאף דאני מקיים מצות תפילין וציצית והוה חזי לי למצות אלו לחוט של תכלת ולרצועה של תפילין אפ"ה לא רצה ליקח יען דמעיקרא באיסורא בא לידו לכן שפיר זכו ישראל לאותן שתי מצות:
הלכה ב
ושמירה מצותה כל הלילה. במשל"מ הביא דהמפרש בתמיד כ' בין ביום בין בלילה ושדבריו תמוהים בעיניו ולדעתי דבריו נכונים כי דעתו כדעת הרא"ש שם וז"ל שימור זה אין משום חשש גניבה דאין עניות במקום עשירות אלא גזה"כ הוא דכ' ושמרו וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם בין ביום ובין בלילה (ובראב"ד מס' תמיד כ' לפרש קרא דדברי הימים דמייתיא מס' תמיד לצפונה ליום נראה היינו יום שלם דכ' ויהי ערב ויהי בוקר אלו ב' רוחות לעשות שמירת בין ביום ובין בלילה אבל בשאר מקומות ל"ה כ"כ לשמור לפ"ז במזרח ובשאר מקומות לא הי' צריכין לשמור אלא בלילה אבל בצפון ונגבה היו צריכין לשמור בין ביום ובין בלילה) עוד י"ל דדעתו דשמירה אין משום כבוד אלא שמירה מפני זרים וטמאים במקום שא"ר ליכנס וגם שלא יקרבו לעבודה דלשון הכ' ושמרתם את משמרת הקודש וכו' ולא יהי' קצף על בנ"י וכתוב עוד משמרת המקדש למשמרת בנ"י והזר הקרוב יומת משמע דבא לשמור מפני זר שלא יקרב לעבודה וא"כ לפי"ז מסתברא דשמירה בין ביום בין בלילה ואף דרבינו הביא קרא דושמרו הנה בספרי זוטא הביא קרא דושמרתם משמרת הקודש (ועיין עירוכין דף ג' כהנים איצטריך לי והוק' בתוס' הא גם לוים שומרים ואי נאמר דמצוה בלילה נתישב קו' התוס' דהרי אפשר ליטבול ובערב ויהא לו ערב שמש ורשאי לשמור בלילה:
ושמרו מ"ע ושמרתם הוה מל"ת והוא ממכילתא ויש להבין למה ושמרו משמע מ"ע ושמרתם הוה ל"ת ובספר ספרדי מחכם מודעי כ' דהא"ט דושמרו הוה נסגר והוה קיל לנוכח מש"ה דרשינן לי' בעשה אבל ושמרתם דהוא לנוכח דרשינן לי לל"ת אולם בספרי איתא להיפך דושמרתם הוה מ"ע אבל רבינו פסק כמכילתא משום דס"ל כסברת תוס' יומא דף פ"ח ד"ה השמר דלר"י השמר דקום עשה ממש כמו תפילין דיום הוה עשה ובספר דרך הקודש הקשה מנ"ל לדרוש מושמרתם לל"ת הא הכא כך הוא המצוה בשמירה וא"א ליכתוב בלשון אחר ותי' דהכונה אזהרה לבי"ד שיזהירו הכהנים ובספר תוספת ראשון לציון כ' שמירה מפורש בספרי קרח הוא כדי שלא יכנס זר בתוכו והא דפריך בגמ' מה"מ י"ל דהכי פריך בבית המקדש כיון ששערים מסוגרים ל"ל שמירה ומשני והחונים עליו וכו' משה ואהרן וע"כ מצוה עליהם לשמור דאל"כ לשמור ל"ל כולי האי באדם אחד סגי אע"כ הוה מצוה עוד י"ל דפריך מנ"ל דבעינן כהנים ולוים ומשני והחונים עליו וכו':
הלכה ג
א') ואם בטלו שמירה עברו בל"ת שנאמר ושמרו את משמרת הקודש ולשון שמירה אזהרה היא. וקשה לי טובא דרבינו פ"ד מהלכות תפילין כתב בהניח תפילין בלילה עובר בל"ת דושמרת את החוקה כריוה"ג בעירובין דף צ"ו ושם כ' דמי שלא הניח מבטל מצות עשה אבל לאו לא קחשיב ויקשה כיון דפסק כריוה"ג דדריש מושמרת א"כ אף ביום אם לא הניח תפילין יהא עובר בלאו כמו שהקשו בתוס' שם ומה שתירץ התוס' דשמור דעשה עשה היכא דקאי אעשי' לקיים עשה ורק היכא דשמירה כתיב אמניעה שלא לעשות כגון שלא להניח בלילה אז הוה לאו זה ל"ש לרבינו דהרי כ' המבטל שמירת המקדש עובר בלאו אף דושמרו משמרת הקודש לא קאי אמניעה וא"כ תיקשה לרבינו קו' התוס' וראיתי אח"ז בשעה"מ ה' תפילין ובברכ"י בשם מהרי"ט שהקשה ג"כ כן ובברכ"י הוסיף להקשות בדרך זה דהנה אקו' הנ"ל י"ל דבאמת לא פסק כריוה"ג רק כר"ע ולא קאי ושמרת החוקה אתפילין רק סובר דקאי אפסח כר"ע והא דכ' דהמניח בלילה עובר אין רק אסמכתא ולכן הביא רבינו בה' תפילין דאסור להניח בשבת ויו"ט משום דכתיב והיו לאות והיינו כר"ע אלא דיקשה א"כ למה לא כ' בה' ק"פ דעובר בל"ת וע"כ לישב דסובר כסברת תוס' בעירובין דהשמר דעשה עשה היכא דלא קאי אמניעה א"כ שוב הדרה קו' לדוכתי' איך פסק כאן דהמבטל שמירת המקדש עובר בל"ת כיון דשמירה לא קאי אמניעה אמנם לי קשיא יותר דהרי אם נאמר מדלא כ' בביטל מ"ע דק"פ עובר בלאו מוכח דסובר כסברת תוס' דעירובין דהשמר דעשה עשה א"כ שוב אין הוכחה דפסק כר"ע ממילא כ' דאם לא הניח תפילין ביום עובר בל"ת מוכח דושמרת לא קאי אתפילין דז"א דהרי שמור דעשה עשה ומצי סביר שפיר כריוה"ג וא"כ הדרה קו' ראשונה לדוכתה הא כאן פסק דביטול מ"ע דשמירת מקדש עובר בל"ת וצע"ג:
ועוד קשה לי טובא דהנה בש"א סי' מ"ב הקשה למה לא מוקי קרא דושמרת החוקה על מצות תפילין ביום אבל בלילה נאמר דפטור ולכן כ' תורה ושמרת החוקה מימים ולא לילות דדוקא ביום חייב ולא בלילה כמו דדרשינן לענין חיוב ציצית דאין נוהג בלילה ולמה דריש ר"א ורי"ו במנחות דף ל"ו דקאי על מניעת הנחת תפילין בלילה ותי' כיון דהמבטל מצות תפילין מבטל מ"ע וא"כ אי נוקי אביום אז הוה שמירה דמצוה והוה רק עשה והלא היכא דאפשר למדרש לא מוקמינן קרא לטפוי עשה או לאוי ולכן עדיף לאוקים אלילה דאז הוה ל"ת ולכן מוקמינן אלילה ומעתה לדעת רבינו בה' בהב"ח דשמירה דעשה ג"כ ל"ת א"כ לוקי אביום ואי דביום יש ח' מ"ע הלא שמירה לאו הוה ול"ה לאטפויי עשה רק להוסיף ל"ת אעשה ועוד קשה לי דהנה רבינו בפ"ד מתפילין פסק דלילה לאו זמן תפילין מקרא דימים ימימה ובשוי"ט לאו זמן תפילין א"כ פסק דלא כר"ע א"כ איך נקט טעמא דלך לאות ותי' בש"א לפמש"כ תוס' ומהרש"א דגם לריוה"ג ע"כ סמוך אקרא לאות דמזה נדע למעט שבוי"ט מקרא דושמרת ורק בכ"מ הקשה עוד למה פסק דלא כר"ע דהלכת' כוותי' נגד ריוה"ג ור"ע סובר שלז"ת:
ואומר לישב דהנה יש להקשות עוד דרבינו פסק דלילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפילין ופסק בפ"י משבת דמכניסין זוג זוג ובשמעתין מוכח למ"ד לאו זמן תפילין ע"כ מכניס שנים שנים עוד הקשה בש"א איך מכניס אפי' זוג אחד כיון דלדעת רבינו השמר לאו ומניח בשבת עובר בל"ת כמו בלילה דעבר וא"כ כיון שיש איסור תורה לא התירו חכמים להכניס משום דלא מנטרא דהרי אף בלשמרו יש איסור תורה ועובר בלאו לדעת רבינו בלילה וה"ה בשבת ויו"ט ועוד הקשה בש"א אהא דפסק שם רבינו דאף במניחן לשמרן אסור בלילה והא ר"א סובר בלשומרן מותר להניחן לכתחילה והלא לית חולק אר"א ועוד הקשה דבאמת למה לא כ' רבינו שכן בשבת כשמניחן עובר בל"ת ועוד הקשה בש"א דנראה מדעת רבינו בפ"ד מתפילין אף דלילה לאו זמן תפילין אפ"ה בהי' עליו מבעוד יום א"צ לחולצן והוק' דבגמ' רק מוכח כפי פי' התוס' דלילה ז"ת רק מדרבנן שלא יפיח שפיר יש לחלק כאן לחולצן כאן להניח לכתחילה אבל אי מה"ת לאו זמן תפילין מהיכי תיתי לחלק בין הנחה לסילוק ואף דבירושלמי פ"ב דברכות משמע כן דלמ"ד ללז"ת מה"ת אפ"ה אין צריך לסלקם אבל הא גופי' יקשה מנ"ל לגמרא זאת מהיכן למדו כן לחלק בדאורייתא ונראה לישב הכל בחדא מחתא דהנה הפמ"ג סי' כ"ט הוקשה אמש"כ רוקח לפרש גמ' דמנחות יצאו שבת ויו"ט שהן אות דהיינו אות מיצ"מ כמו תפילין וקשה מאי אות יצ"מ שייך בשבת ויו"ט ותי' יען שמשה ביקש מפרעה שינוחו ישראל במצרים בשבת כדאיתא במדרש או שבת מורה על חידוש העולם וכן יצ"מ וזהו דחוק לכן לולי דברי הרוקח אני אומר בדרך אחר דהנה בח"ס או"ח הקשה אמאי נשים פטורות מתפילין הא היו באותן הנס ביצ"מ ותירץ האות בתפילין הוא לאות אהבה בינינו לקב"ה כמו שדרשו חכמז"ל על פסוק שימינו כחותם על לבך זהו תפילין שהוא חותם שלנו שאנו בנים למקום ולכן גם הקב"ה מניח תפילין ולכן בפ' ק"ש לא נזכר אות דיצ"מ רק סתם והיו לאות ורק בפ' והי' כי יביאך כתיב והי' לך לאות כי בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים ותפילין דמרי עלמא כתיב בי' מי כעמך ישראל ורק אגב אמרה תורה להזכיר גם יצ"מ:
ולפי"ז אני אומר היינו דקאמר הגמ' יצא שבת ויו"ט שהן אות כפירש"י דכתיב בינו ובין ישראל וכן תפילין ג"כ אות בין ישראל לקב"ה ולא משום יצ"מ דאין זה עיקר האות (ובאמת לדעת הח"ס קו' הרוקח לעולם עומדת כיון דסובר דעיקר אות תפילין יצ"מ א"כ אמאי נשים פטורות ונלמדו שפטורות אף שהי' באותן הנס) ומעתה לפי"ז הנה מסתברא דלא כב"י אלא דלר"ע דיליף מלך לאות רק נדע דפטור אבל אסור ליכא דהרי נהי דא"צ אות אהבה ששבת הוא אות אבל עכ"פ יש בתפילין גם אות זה וא"כ אם מניח בשבת לאות דיצ"מ א"כ אין כאן איסור ול"ש זלזול בחותם המלך כיון דיש עוד אות דיצ"מ וזה ליכא בשבת כקושית הפמ"ג באמת על הרוקח ובזה נראה לישב קו' ש"א דבמנחות מסיק הגמ' דרבה דסבר וודאי חשיכה חולץ ס"ח א"ח אייריא בע"ש וסובר כר"ע דדריש והי' לך לאות יצא שבת ויו"ט שא"צ אות והקשה בש"א דב"י נסתפק אי לר"ע הלובש תפילין בשבת עושה איסור או רק ממעט דא"ח להניח אבל איסור ליכא ומקשה ממנ"ס אי ליכא איסור א"כ וודאי חשיכה אמאי חולץ ואי יש איסור ולכן וודאי חשיכה חולץ א"כ אמאי ספק חשיכה אינו חולץ הא ספק מה"ת לחומרא ולפמש"כ ניחא דלעולם דבשבת ליכא איסור לר"ע והא חשיכה חולץ י"ל דלילה שאני דהנה בפ"ק דברכות פליגי בן זומא סובר מזכירין יצ"מ בלילה דיצ"מ היו ביום ולפי"ז א"ש נהי דלר"ע להניח בשבת או ביו"ט ליכא איסור היינו ביום משום דעכ"פ שייך אות יצ"מ אבל בליל שבת דל"ש בלילה אות יצ"מ לחכמים דאין זכירת יצ"מ בלילה וגם אות אהבה ל"ש משום שבת ולכן וודאי חשיכה חולץ בע"ש דאז בוודאי אפי' איסור יש ולכן א"ש דספק חשיכה אינו חולץ דהנה לכאורה י"ל פשוט דלכן ספק חשיכה אינו חולץ דבכל יום חייב בתפילין וא"כ בספק חשיכה הוה ספק אי נפטר ומספק אין חולץ אך ז"א כיון דספק חשיכה א"כ שוב אסור במלאכה דהרי חייב בתוספת שבת א"כ לא משום ספק פטור אלא מטעם וודאי דכיון דאסור במלאכה א"כ אין צריך אות דשבת הוה אות דהרי האות בשבת יען דאסור במלאכה וזה ג"כ בספק חשיכה אסור משום תוס' שבת א"כ אמאי אינו חולץ א"כ א"ש מאוד דנהי דבספק חשיכה לא צריך אות אהבה יען דאסור במלאכה אבל אות יצ"מ שייך בספק חשיכה כיון דביום חייב בזכירת יצ"מ א"כ בספק חשיכה הוה ספק אי נפטר ויש חזקת חיוב לכן חייב בזכירת יצ"מ דנהי דפטור מתפילין משום דאסור במלאכה ואין צריך אות אהבה אבל עכ"פ איסור ליכא משום דשייך אות יצ"מ כמו ביום שבת דמותר להניח יען דיש עכ"פ אות יצ"מ ורק בוודאי חשיכה דל"ש אות יצ"מ ולא אות אהבה אז אסור להניח לכן חולץ אבל בספק חשיכה דשייך עכ"פ אות יצ"מ לכן אין אסור להניח וא"ח ודו"ק:
ב') ולפמש"כ נראה לישב קו' עצומה שהקשה בפנ"י בקידושין דף ל"ה בהא דאמרינן בשמעתין דלר"מ מ"ע שאהז"ג ונשים חייבת אמאי הא בקידושין אמרינן דנשים פטורות מתפילין משום דאיתקש לת"ת וא"כ אף דאין ז"ג לפטרו נשים מהיקשא וא"ל כיון דאיתקש גם למזוזה דכ' וקשרתם לאות וכתבתם על מזוזות ולחומרא מקשינן אף למ"ד דהוה ז"ג לחייבו וא"ל דאיתקש לת"ת דאדרבא ניקוש לחומרא למזוזה ולפי דברינו יש לישב בטוב טעם דלכאורה יש להבין מ"ט ר"מ דסובר שז"ת ומאי עביד בדרשא דר"ע הא שבת אין צריך אות אמנם לפמש"כ ניחא דר"מ סבור כקו' הרוקח באמת דבשבת הוא אות אהבה יען דאסור במלאכה אות היא ביני וביניכם ותפילין הוה אות יצ"מ ול"ש לדרוש כלל דרשא דיצא שבת דא"צ אות הוא ביני וביניכם ותפילין הוה אות יצ"מ ול"ש לדרוש כלל דרשא דיצא שבת דא"צ אות דהא אות דתפילין מלתא אחריתא ואות אחר לכן חייב להניח תפילין בשבת משום אות דיצ"מ ולפי"ז א"ש דנשים חייבת אי ל"ה ז"ג דהיינו דחייב בשבת וע"כ משום דאז שייך עכ"פ אות יצ"מ א"כ ממילא גם בנשים יש לחייב משום דהיו באותן הנס דל"ש כתי' הח"ס יען דעיקר הוא אות אהבה ז"א דכיון דחייב בשבת ע"כ משום דעיקר הוה יצ"מ וא"כ שוב נשים מסברא חייבת דהיו באותן הנס וא"כ א"ל דעכ"פ נקיש תפילין לת"ת די"ל דאדרבה מקשינן למזוזה לא מטעם דהוה לחומרא אלא משום דהסברא נותן דהיו באותן נס יש לחייב גם נשים והתינח או אין ז"ג וחייב גם בשבת אבל אי תפילין הוה ז"ג דאין נוהג בשבת משום דבשבת א"צ אות א"כ אמרינן ע"כ דעיקר האות בתפילין היינו אות אהבה וזה אין צריך בשבת ואף דשייך אות שיצ"מ אין זה עיקר הטעם וא"כ ליכא סברא לחייב נשים דהיו באותן הנס כיון דאין זה עיקר האות כסברת הח"ס כיון דליכא סברא דהיו באותן נס והוא נכון (והנה בפנ"י בקידושין הוכיח מכח זה כשיטת רש"י וריטב"א שם דאף לר"מ דשז"ת אפ"ה נשים פטורות מתפילין מהיקשא למזוזה ורק השאיר דברי הריטב"א בצע"ג דמשמעתין מוכח דבאמת נשים חייבת אי ל"ה ז"ג ונראה לישב דהנה במשל"מ פ"י ממלכים העלה דעבדים דפטורות כמו נשים זה במ"ע שהפטור משום שהז"ג אבל מצות שאין הזמ"ג ונשים דפטורות רק מדרשא דמיעטה תורה בהא עבדים חייבים וא"כ י"ל דהיכא דנשים פטורות מטעם מעשהז"ג ואפי' עבדים פטורים י"ל דאז אף רשות ל"ה ואיכא בל תוסיף אבל היכא דאהז"ג ורק פטורות מגזה"כ ולכן מחייבין עבדים י"ל בנשים רשות עכ"פ הוה וליכא בל תוסיף וא"כ הכי קאמרינן דלר"מ מהא דנשים יוצאת בתפילין מוכח דסובר שז"ת והוה מעשהז"ג וכיון דהוה מעשהז"ג נשים חייבות מצד הסברא ורק פטורות מגזה"כ וא"כ נהי דפטורות אבל עכ"פ רשות הוה וליכא בל תוסיף ולכן נשים יוצאת בתפילין כיון דבחול ליכא ז"ת גם בשבת יוצאין דכחול שוויא רבנן כסברת הר"ן ומהרש"א שיתבאר להלן ונראה לי ראי' לסברא זו מירושלמי רפ"ג דברכות דפריך נשים מניין דפטור ותי' ולמדתם את בניכם את שחייב בתורה חייבות בתפילין ומוכח אף למ"ד שז"ת ואין ז"ג ג"כ נשים פטורות מהיקשא ושוב פריך עבדים מניין ת"ל שמע ישראל וכו' ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד ויקשה למה צריך קרא למעט עבד הא איתקש לאשה ומוכח כמשל"מ כיון דשז"ת רק פטורות מגזה"כ הו"א עבדים חייבין וצריך קרא למעט והוא ראי' נכונה למשל"מ אמנם מהא דאיתא בירושלמי ריש פירקין דמוכח דלר"ג נשים חייבות בתפילין מטבי עבדו דהי' מניח תפילין ולמשל"מ אין ראי' מעבד וכן קשה לי מגיטין דף מ' דפריך לריב"ל מברייתא דמניח תפילין לא יצא לחירות וקשה דילמא ברייתא כמ"ד שז"ת וא"כ בנשים רק מגזה"כ נתמעט מת"ת ושפיר עבד חייב בתפילין לכן לא יצא לחירות ומ"פ לריב"ל דלמא סובר שלז"ת וז"ג נשים פטור גם עבד פטור לכן יצא ומוכח דלא כמשל"מ ויש להסביר עוד עפמש"כ רא"ם על סמ"ג ה' שופר דבנשים ל"ש ב"ת דזה נופל על המצות ולא על הגוף ובשל"ג בר"ה על משנה דמעכבין את הנשים כ' דל"ש ב"ת כיון דלא נצטווה עלי' כמו שאין חייב בתפילין אם יניח במקום שא"ר להניחן וכמו שאין ישראל עובר על ב"ת אם יברך ברכת כהנים שלא נצטווה עלי' אלא הכהנים יעוש"ה ולפי"ז התינח במעשהז"ג דרק לכן נשים פטורות יען שאין ז"ג שייך שפיר ב"ת כפירש"י אבל אי מגזה"כ א"כ בוודאי ל"ש ב"ת כמו בישראל שאין עובר בב"ת על ברכת כהנים וא"כ נשים בתפילין רשות והכי קאמר דש"מ לר"מ שז"ת ומעשהז"ג ונשים חייבת ר"ל מצד הסברא רק מגזה"כ פטורות כהא"ג רשות הוה דליכא ב"ת ולכן נשים יוצאת בתפילין בשבת והבן ועמש"כ להלן עוד לישב שיטת רש"י וריטב"א באופנים שונים) ובמש"כ ג"כ יש ליישב גם קו' תוס' בשמעתין מברכות דקאמר דתפילין ס"ד דאיתקש למזוזה לכן אשמעינן דפטור ולמה לא קאמר לאפוקי מדר"א ור"י וכונתם דאז א"צ לטעם דאיתקש אלא לר"מ ור"י ל"ה כלל ז"ג לכן אשמעינן דפטור ולפי"ז א"ש גם קו' תוס' שהתחלקו דשפיר קאמר בברכות דהו"א דהיקש למזוזה ולא קאמר לאפוקי מדרי"ו דהרי אף דלר"מ שז"ת ול"ה ז"ג אפ"ה אכתי לפטרי נשים מהיקשא דת"ח ורק ע"כ הא דלר"מ חייבות יען כיון דיש סברא דהיו באותן נס לכן עדיפא להיקש תפילין למזוזה ולכן חייבות א"כ היינו דקאמר באמת בברכות דס"ד דהיקש למזוזה דזה עצמו טעמו של ר"מ קמ"ל לאפוקי מהיקשא והיינו גם לאפוקי מדר"מ כיון דזה עיקר טעמו של ר"מ יען דמקיש למזוזה ודו"ק:
ובמש"כ יש לישב קו' השעה"מ ה' תפילין מסנהדרין דף ס"ח דכעס ר"א דמניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות פירש"י דסבור שבת לז"ת משום דאי ז"ת לא גזרינן שיצא בהן לר"ה והוק' תיפוק לי' דלריוה"ג יש איסור לאו ולר"ע עכ"פ איסור עשה אי לאו ז"ח והוכיח מזה דלר"ע רשות הוה ולפמש"כ ניחא דהרי ס"ח אינו חולץ וכתבנו לעיל טעמא דמילתא משום חזקת חיוב חייב מס' מה"ת לכן א"צ לחלוץ רק משום איסור שבות ובזה ניחא לי לישב קו' תוס' שהוקשה הא כן הסדר דתקיעה שלישית לחלוץ תפילין ורביעית להדלקת הנר א"כ מה כעס ר"א ונראה לישב דלכאורה יפלא הא רבה קאמר ס' ביה"ש אין חולץ וא"כ איך תוקעין לחלוץ קודם תקיעת להדלקת נירות דבאמת הקשה בש"א מ"פ אי שבת לז"ת דלמא בשבת חולץ מגזירה דיעבור ד' אמות בר"ה אבל בלילה בחול א"ח כשיטת רבינו ולישב נאמר דאי משום גזירה חולץ א"כ אמאי ס"ח אינו חולץ בע"ש דא"ל ס' דרבנן הוא כמש"כ הש"א דהרי אדרבא מדרבנן תוקעין לחלוץ קודם תקיעת הדלקת הנר אע"כ מדינא דאורייתא קאמר וודאי חשיכה חולץ אבל ספק חשיכה אין חולץ מה"ת מטעם חזקת חיוב וא"כ מיושב קו' תוס' דבוודאי תוקעין לחלוץ משום שלא יעבור ד' אמות אבל ר"א כעס כיון דמצד עיקר הדין ס"ח אינו חולץ לא הי' לו להקדים חליצת תפילין דרק שבות הוה אף שתקיעה לחלוץ קודם היינו בעלמא אבל בדידי' שהי' חולה ל"ש כ"כ גזירה דיבאנו ד' אמות כמו שכ' תוס' שם (ובדרך קרוב לזה י"ל קו' תוס' דהרי קשה עדיין דלמא סובר לילה ז"ת רק בחשיכה חולץ כיון דהלכה ואין מורין כן לכן מצלי באורתא וע"כ דסובר להלכה בוודאי משחשיכה אסור כדקאמר ת"ק וע"כ דינא דאורייתא קאמר ושפיר פריך אמאי באורתא א"כ אף משקה"ח אסור ולכן תוקעין קודם הדלקת הנר והיינו משום דהלכה ואין מורין כן ור"א שפיר כעס דלעצמו מצי לעשות כהלכה לאחור חליצת תפילין ודו"ק:
והנה הדרין למעיקרא למ"ד אין מזכירין יצ"מ בלילה (ערשב"א בברכות בשם הראב"ד דפליגי מה"ת דלבן זומא מה"ת מזכירין ולרבנן רק מדרבנן) א"כ בליל דשבת ויו"ט דליכא לא אות אהבה ולא אות דיצ"מ אז אפי' איסור יש בהנחת תפילין:
ג') ומעתה אומר עוד דהנה בטעמא דלילה לז"ת י"ל דתליא ג"כ אי יצ"מ בלילה דלמ"ד אין מזכירין יצ"מ לכן גם לילה לאו ז"ת כיון דבתפילין יש אות יצ"מ ואות אהבה ובשבת דא"צ אות אהבה לז"ת ובלילה דליכא אות יצ"מ לז"ת ורק בחול ביום דיש כאן אות אהבה ואות יצ"מ הוה ז"ת ואמנם למ"ד מזכירין יצ"מ בלילה נראה דלכן לילה לז"ת דהנה במכילתא יליף מלשמור שלא יפיח בהן א"כ י"ל דסובר דדרשינן טעמא דקרא דתורה מיעטה מימים ולא לילות מהא"ט דשמא יפיח בהן בלילה לכן לז"ת ומעתה אני אומר דנפ"מ מטעמים אלו דלמ"ד דללז"ת משום דאין מזכירין יצ"מ בלילות ול"ש אות דיצ"מ אבל טעמא דשמא יפיח בהן לית' לי' דסובר דלא דרשינן טעמא דקראי רק היכא דמפורש דאז לכו"ע דרשינן כדאיתא בב"מ דף קי"א וא"כ בשלמא טעמא דאות יצ"מ שפיר דריש דכתב בפירוש לכן בלילה דל"ש אות לז"ת ואף דממעט מקרא דמימים ולא לילות כ"כ התוס' דסמוך אדרשא דלך לאות דממעט שבת מטעם דא"צ אות וה"ה לענין לילה דל"ש אות יצ"מ אבל טעמא דשמא יפיח דלא כ' להדיא לא דריש א"כ סובר דצריך לחולצן כשחשיכה משא"כ להניח לשומרן מותר אבל אי הטעם משום שמא יפיח בהן אז א"צ לחלצן רק לכתחילה אסור להניח ואפילו לשומרן אסור להניח בלילה דאיך נאמר דשרי להניח לשומרן דהיינו שלא יתבזו כפירש"י הרי הא דללז"ת הוא משום זה עצמו דשמא יפיח והוה ביזוי תפילין וזה נכון בסברא אמנם נראה דזה תליא ג"כ אי מצ"כ דאי אצ"כ אף בדעתו לשומרן יצא א"כ במה דמקיים ביום המצוה זה הזהירה תורה שלא יניחן בלילה ולכן אף בלשומרן אסור אף למ"ד דהטעם משום דאין מזכירין יצ"מ בלילה דכן חייב לחלצן אף דאין מכוין לצאת כיון דאצ"כ וביום כהא"ג מקיים המצוה אף דעתה שלז"ת לכו"ע בעי כונה הא בחול שהוא בזמנו ואצ"כ ויוצא אף שאין מכוין לכן בלילה א"צ לחלוץ וגם אפשר לומר דבני מערבא דסברי דצריך לחלוץ סברי כדס"ד בעירובין דלעבור שלב"ז ג"כ ל"ב כונה אמנם אי מצ"כ א"כ בלשומרן אין עובר וכן א"ח לחלוץ כיון דביום כהא"ג אין מקיים המצוה בלילה לא אסרה תורה ואי נאמר דהא דמצאצ"כ הכונה משום דסתמא לשמה משא"כ במכוין שלא למצוה לא יצא אז יש הבדל דלשומרן שרי אבל לחלצן חייב אם אין כונתן לשומרן רק שמניחן על ראשן סתמא ואין מסלקן א"כ ביום בכהא"ג יוצא א"כ בלילה חייב לסלקן אמנם כ"ז אי הטעם משום שינה והס"ד א"כ בלשומרן אסור אף אי צ"כ כיון דכשמניחן בלילה אין שמורים מהס"ד אבל כשהניחן ביום א"צ לחלצן דכהא"ג לא חשו להס"ד כיון שלבש בהיתר:
ולפי"ז נראה לישב קו' הש"א לשיטת רבינו דאין חולצן בלילה מ"פ במנחות אי שלז"ת הא י"ל דעכ"פ אין צריך לחלצן ולכן מצלי באורתא ולא חלצן אבל לענין שבת דיש חשש שיצא בהן לרה"ר כפירש"י דל"ש שיזכיר כיון דא"צ למשמש בהן אי לז"ת והכריח עוד זה דע"כ הטעם רק שיצא בהן דאי מה"ת צריך לחלוץ יען דשלז"ת א"כ ספק חשיכה אמאי אינו חולץ דס' מה"ת להחמיר וע"כ רק דרבנן חולצן וספק חשיכה מדרבנן מותר והוא קו' גדולה ולפמש"כ ניחא די"ל דסובר לעולם מה"ת חלצן לא מגזירה אלא יען דשלז"ת צריך לחולצן וספק חשיכה אינו צריך לחלצן משום חזקת חיוב וא"כ גם בחול אמאי מצלו באורתא ולא חלצן דסובר הא דללז"ת משום דאין יצ"מ בלילות וסובר ג"כ מצאצ"כ וא"כ ביום כהא"ג יוצא לכן בלילה צריך לחלוץ אבל רבינו דסובר בפ"א מק"ש דמזכירין יצ"מ בלילות וסובר בה' לולב דמצ"כ אף במידי דמעשה כדמוכח מדבריו בדין לולב שהוציא בשבת לר"ה (דלא כדעת הה"מ פ"ב משופר דלרבינו במידי דמעשה אצ"כ וא"כ תפילין ג"כ מידי דמעשה אצ"כ) ורק במצה שכפאו פרסיים דיצא ול"צ כונה יען דנהנה כמש"כ המפרשים וסובר הא דללז"ת מטעם דשמא יפיח בהן וסובר דדרשינן טעמא דקראי כמש"כ במק"א שכן דעת רבינו ולכן פסק רבינו דא"צ לחלוף כאמור וא"ש ג"כ הא דירושלמי סובר דאין צריך לחלוץ דסובר הטעם משום שמא יפיח או סובר צ"כ וא"כ ביום באין מכוין לצאת לא יצא לכן בלילה כיון דאין מכוין א"צ לחלוץ ודו"ק (אמנם בעירובין בפלוגתא דר"נ ור' יונתן מוכח בהדיא דצריך לחלוץ דו"ק ותשכח) אלא דקשיא לי דהנה כל זה רק למ"ד דממעט שבת מקרא דלך לאות יצא שבת שא"צ אות א"כ שפיר שייך לומר דעכ"פ שייך אות יצ"מ ורשות הוה אבל למ"ד דיליף מקרא דושמרת א"כ פשיטא דאיסור יש ול"א דעכ"פ שייך אות יצ"מ וא"כ יקשה הא לס"ד עתה דהא דשל"ז מקרא דושמרת אף דסמוך אקרא דלך לאות ושבת א"צ אות כמש"כ תוס' בעירובין א"כ אם לא חלץ בליל שבת צריך לחלצן ביום שבת דהא איסור יש (דרק לר"ע דיליף מלך לאות א"צ לחלוץ ביום שבת דשייך עכ"פ אות יצ"מ) צריך לחלוץ כיון דא"צ אות אהבה משום אות יצ"מ אין חייב א"כ גם בס"ח דא"צ אות אהבה דאסור במלאכה מס' משום אות יצ"מ אין חייב ול"ש חזקת חיוב וא"כ ספק חשיכה אמאי איני חולץ ואי נאמר אף דיליף מושמרת אפ"ה כיון דסמיך אקרא דלך לאות יצא שבת ויו"ט שא"צ אות לכן ביום שבת א"ח דעכ"פ יש אות דיצ"מ א"כ יקשה מ"פ מדשבת לאו ז"ת לילה לז"ת הא י"ל שאני ליל שבת כיון דל"ש אות יצ"מ דלילה הוה ול"צ אות אהבה משום שבת ולכן חולץ אבל בליל חול דל"ש אות יצ"מ כיון דעכ"פ שייך אות אהבה לכן אינו חולץ ומצלו בה באורתא דהרי מהא"ט בס"ח א"ח דעכ"פ שייך אות יצ"מ כן נמי בליל חול עכ"פ שייך אות אהבה וקו' זו יקשה אף לשיטת תוס' דבלילה לז"ת חולץ דלא כרבינו יקשה עכ"פ קו' הנ"ל מ"פ משבת הא מדס"ח א"ח מוכח ע"כ יען דשייך אות א' דיצ"מ ורק בליל שבת דל"ש אות כלל חולץ אבל בליל חול דאיכא אות אהבה עכ"פ נהי דללז"ת יען דל"ש אות יצ"מ אבל עכ"פ סובר שפיר דא"ח ואמנם לישב נאמר כיון דקאי עתה דשבת לז"ת מקרא דושמרת להאי מ"ד ע"כ ס"ח א"ח דל"ש למעט מטעם דא"צ אות מקצת יום דתוספת שבת מקרא דימים וגם ל"ש לחלק בין אי שייך עכ"פ אות דיצ"מ כיון דיליף מקרא דושמרת אף דסמוך אקרא דלך לאות וא"כ אי ביום שבת א"ח גם בליל שבת א"ח דל"ש לחלק בין אי יש אות אחד וע"כ דחולץ באמת אף ביום שבת א"כ גם בליל חול אמאי א"ח ושפיר פריך וא"כ לפי"ז מיושב היטב קו' ש"א הנ"ל על רבינו דהרי גם לשיטת תוס' קשיא כמו שהקשינו וע"כ לישב כדברינו א"כ גם לרבינו א"ש כמש"כ לעיל:
והנה לפמש"כ א"ש גם קו' הש"א דלמה פסק דלשומרן אסור בלילה ור"א סובר דלשומרן מותר להניחן לכתחילה די"ל ר"א סובר דאין מזכירין יצ"מ בלילה ולכן ללז"ת ולא מטעם דשינה ושמא יבוא להפיח בהן דהיינו משום ביזוי תפילין א"כ לשמרן על גופן שרי אבל רבינו דפסק מזכירין יצ"מ בלילה ורק הא דללז"מ רק משום שינה וביזוי דאין שמורין משום ביזוי כשהוא על גופו א"כ ל"ש לשומרן שרי דהרי אין כאן שמירה כשהן עליו משום שינה והס"ד דמהא"ט פטרה תורה ממצות תפילין ולכן שפיר פסק לשומרן אסור אמנם כל זה בלילה אבל בשבת ויו"ט הא דפטרה תורה אין משום שינה והס"ד דאין שמורין על גופו דביום שבת שמורים הם על גופו א"כ שפיר י"ל לשמרן שרי ודו"ק ובזה א"ש קו' הש"א לפירש"י בעירובין דאיסורא משוי' לי' כמשאוי וא"כ לדעת רבינו דבלילה אסור לשמרן א"כ ממילא גם בשבת וא"כ הא דקאמר רב ספרא בשבת דף ס' דאף למ"ד שלז"ת א"ח חטאת וקשה הא כיון דלרבינו יש איסור אף בלשומרן א"כ איסורא משוי לי' כמשאוי ולמה א"ח חטאת ולפמש"כ ניחא דלמ"ד מצ"כ באמת לריוה"ג ג"כ בשבת לשומרן מותר בזוג א' ובזה א"ש קו' הש"א דמכניסין זוג זוג דהא עובר על ל"ת דושמרת אפי' בלשומרן דלפמש"כ ניחא דרק בלילה עובר בלשומרן אבל בשבת לשמרן שרי להניח ודו"ק והנה לפי"ז א"ש ג"כ דרבינו כ' רק בלילה עובר מקרא דושמרת דהיינו אף בלשומרן דל"ש ז"ת משא"כ בשבת דבמניח לשמרן שרי באמת ואי מניח לקיים המצוה באמת עובר בבל תוסיף בלא"ה ובלא לאו דלשומרן יש לאו דב"ת לכן לא כתבוהו רבינו:
ד') והנה נראה דהא אי לשמרן שרי וכן אי חייב לחלצן הא בהא תליא דהנה בש"א הקשה ל"ל קרא דושמרת דחייב בלילה תיפוק לי' משום בל תוסיף ואי לטפויי לאו א"כ נוקי לביום וע"כ משום דל"א לטפויי עשה וכן נמי ל"א לטפויי לאווי ותי' דבל תוסיף שייך רק באין מכוין לשומרם אבל אי קרא דושמרת לחייב אף במניח לשומרן דהיינו באין מכוין דליכא ב"ת והנה לפי"ז בשבת דדריש ג"כ מושמרת מימים ימימה וקשה ל"ל דאי במכוין עובר בב"ת ולשמרן הא אמרת דמותר וע"כ לומר דצריך קרא היכא דהי' עליו מבעוד יום דא"ח משום בל תוסיף רק כשמניח לכתחילה ולכן כשקידש עלי' היום צריך לדרוש דעובר עליו אם לא סלקן מקרא דושמרת ולפי"ז מוכח בלילה א"ח לסלקן מה"ת דאי חייב א"כ ל"ש דצריך קרא דימים ולא שבת דחייב אם לא חלצן תיפוק לי' משום לילה דהרי אין חל איסור שבת עד צה"כ (ודוחק לומר דנפ"מ דקיבל שבת קודם ביה"ש) ומוכח ע"כ בלילה א"צ לחלצן וא"כ יצא לנו בלילה אסור לשמרן אבל אם הניח מבעוד יום א"צ לסלקן ובשבת הוא להיפוך דלשומרן שרי ולחלצן חייב מה"ת ודו"ק:
והנה לפמש"כ יש לישב קו' הש"א מביצה דף י"ד דפריך מאי אריא מבעוד יום אפי' מחתא אארעא נמי והקשה לדעת רבינו דלשמרן אסור להניח בלילה וא"כ במחתא אערעא באמת אסור להניח בלשומרן (ואף אי משום שבת אין אוסר כר"ע או אף לריוה"ג בשבת בלשומרן אין אוסר עכ"פ משום לילה אסור בלשומרן) והנה אפשר לכאורה לישב דהנה בש"א הקשה קו' אחריתי דגמ' שם משני הא בדמנטרא הא בדלא מנטרא וקשיא לס"ד דבמנטרא אייריא אביי א"כ אמאי א"צ לחלוץ הא אי ללז"ת צריך לחלוץ ואמאי סגי בהניח ידו עלי' והגם כי בש"א הקשה קצת באופן אחר דא"כ אמאי רשאי לצאת בו הא תנן לא יצא איש בתפילין והוכיח מזה דע"כ סובר עתה לילה ז"ת מה"ת לכן א"צ לחלצן ומשנה דלא יצא בתפילין כריוה"ג עכ"ד הנה הרואה יראה כי דבריו אלו נפלאים מאוד דלענין היתר הוצאה מאי אהני דלילה ז"ת הא אף אי ז"ת וכן שז"ת אפ"ה אסור לצאת בשבת כדמוקי רב ספרא בשבת דף ס"ו וע"כ דידע דמנטרא קצת ורק ההוכחה שייך באופן שכ' אי לא מנטרא למה א"צ לחלוץ וע"כ דלילה ז"ת) אע"כ דקסבר עתה דלאביי לילה ז"ת מה"ת וא"כ לפי"ז א"ש קו' ש"א הנ"ל דפריך מנחא אערעא נמי כיון דסובר עתה לילה ז"ת שרי שפיר להניח ואף דשבת לאו ז"ת קסבר כר"ע ולר"ע רק חיוב ליכא אבל איסור ג"כ ליכא לכן שרי להניח אלא דבאמת א"א לומר כן דהרי רבינו סובר אף אי לילה לז"ת א"צ לחלוץ ולדידי' שפיר ס"ד דאביי בדלא מנטרא אפ"ה א"צ לחלצן מה"ת וא"כ שוב יקשה אפילו מחתא אערעא הא למ"ד ללז"ת אסור אפילו בלשומרן להניח לכתחילה ואמנם לפמש"כ לעיל א"ש דלכאורה י"ל דאביי סובר כר"א דלשומרן מותר ורבינו לא פסק כר"א אף דאביי סובר כוותי' דלפמש"כ דתליא אי לילה מזכירין יצ"מ א"ש דאביי ור"א סברו כמ"ד אין מזכירין יצ"מ בלילה א"כ לשומרן שרי אבל לדידן דמזכירין יצ"מ בלילה ורק הטעם משום הס"ד דלשומרן אסור לכן לא פסק כאביי או דסברי דלא כר"ש דלא דרשינן טעמא דקרא כמו שהאריך בתויו"ט בסדר טהרות כמו שביארתי במקום אחר ומיושב קו' הנ"ל היטב:
ויש להקשות עדיין כיון דהוא לילה וגם שבת א"כ אף לשומרן אסור דליכא לא אות אהבה ולא אות יצ"מ אך י"ל כיון דקד"ה הוא רק ס' חשיכה אין לאסור לשומרן ולפי"ז י"ל עוד קו' ש"א דבלילה אסור להניח לשומרן די"ל בס"ח שרי דעדיין בחזקת חיוב ושרי לשומרן עכ"פ וזה א"ש ג"כ מה שהקשיתי לעיל האי הא אי ללז"ת צריך לחלוץ דהרי בס' חשיכה א"צ לחלוץ כדקאמר רבה במנחות ומטעם דאוקי אחזקת חיוב כמש"כ לעיל היטב ובזה א"ש קו' אחריתי דהקשה ג"כ נהי דסובר לילה א"צ לחלוץ כדעת רבינו עכ"פ בשבת צריך לחלוץ ואף אי בשבת א"צ לחלוץ ג"כ אבל בלילה דל"ש אות יצ"מ ולא אות אהבה א"כ צריך לחלוץ ואף לר"ע וא"כ אמאי סגי במניח ידו עליהן וע"כ כיון דבס"ח אייריא א"צ לחלוץ כבה וכמש"כ לעיל) ולפי"ז נראה לישב קו' התויו"ט הנ"ל דהנה בתויו"ט ומג"א סי' ש"א כ' לישב עפ"י סברת מהרש"א אמאי לא דייק מדר"מ סובר רק זוג א' מוכח שז"ת ותי' דהו"א לז"ת ואפ"ה רק זוג דלא התירו רק מה דשרי בחול דמשום הצלה כחול שווי' רבנן ולכן גם לרבינו רק זוג אחד ואמנם באמת מהרש"א הקשה בעצמו על סברא זו דא"כ למה מוקי לעיל דפליגי בשלב"ז אי בעי כונה לוקי דלכו"ע בעי כונה ואפ"ה רק זוג א' יען דבחול ג"כ רק זוג א' וא"כ מוכח בגמרא דלא אמרינן כסברת מהרש"א והטעם בזה משום דלמ"ד צ"כ אף בחול במכניסן לשומרן ליכא ב"ת וכאן במכניסן לשומרן אייריא ועוד אפי' אי אצ"כ סובר גמ' דלא שייכא כהא"ג כחול שווי' רבנן דרק לעיל דס"ד בחול רק זוג אחד מטעם דמקום יש בראש א"כ בין בשבת בין בחול שייך כן שפיר קאמר כחול שווי' רבנן אבל אי בחול רק זוג יען דבב' זוגי הוה ב"ת א"כ בשבת דליכא רק ב"ת ל"ש כחול שווי' וא"כ נסתרה סברת מהרש"א וחזרה קו' לדוכתי' אמנם לפמש"כ א"ש דהנה לישב קו' מהרש"א הנ"ל אומר בוודאי לריוה"ג דבשבת יש איסור להניח מקרא דושמרת שפיר רק זוג א' ולא ב' זוגי אפילו אי שלז"ת דהנה באמת הקשה הש"א אפי' זוג א' לא משום איסור דושמרת אך כתבנו לעיל דלשומרן ע"כ שרי בשבת למ"ד מצ"כ דבחול ליכא מצוה בלשומרן לא אסרה תורה בשבת והיינו דתורה דאסרה בשבת ובלילה מסתמא ממה שדרכו ללבוש (וזוג א' דרכו ללבוש למצוה זה נאסר בשבת אבל שלא לשם מצוה אין דרכו ללבוש מזה לא אייריא קרא ולא נאסרה בשבת) אמנם בב' זוגי דאין דרך ללבוש בחול במכוין דעובר על בל תוסיף א"כ רק במכוין לשומרן וכדומה דרכו ללבוש בחול ב' זוגי א"כ בשבת דאסרה מה דבחול דרכו ללבוש א"כ נאסר ב' זוגי אפילו לשומרן דבחול ג"כ אין לובש ב' זוגי רק לשומרן ואי נאמר דב' זוגי תפילין בחול אין דרכו ללבוש דלמצוה עובר בבל תוסיף ושלא לשם מצוה אין דרכו ללבוש כלל ומזה לא אייריא קרא ולא אסרה תורה בשבת ב' זוגי ע"ז שוב אנן אומרים דאסור בשבת מטעם דלא התירו בשבת רק מה שדרכו דבחול ול"ש לדחות כמו שהשבנו ע"ד מהרש"א דבחול בלשומרן ליכא איסור בשבת משום דבחול אין זה מצוה ואין דרכו ללבוש ומזה לא אייריא קרא לאסור בשבת דז"א דהא אמרת באין מכוין בב' זוגי דרכו לצאת בחול ואי תאמר דאין דרכו אף באין מכוין בב' זוגי א"כ שוב שייך בשבת לא התירו רק מה דבחול דרכו ללבוש ולפי"ז מיושב קו' מהרש"א דאף אי שלז"ת י"ל לר"מ זוג א' דוקא משום דיסבור כריוה"ג דיש איסור מקרא דושמרת לכן שפיר רק זוג א' אבל ב' זוגי לא משום דשייך ממנ"פ אי אמרת בב' זוגי אין דרכו ללבוש בחול במכוין למצוה אבל לשומרן דרכו ללבוש דליכא ב"ת א"כ זה שדרכו בחול נאסר בשבת ואסור בלשומרן ג"כ ואי תאמר כיון דבלשומרן ליכא מצוה אין דרכו ללבוש בחול ב' זוגי תפילין ולא נאסרה בשבת דמזה לא אייריא קרא ממה שאין דרכו בחול ללבוש שוב י"ל דלא התירו יותר ממה שדרכו בחול ודו"ק:
ולפי"ז ממילא נתישב דברי רבינו דדוקא זוג א' אבל ב' זוגי לא אף דשלז"ת משום דשייך לומר ממנ"פ ב' זוגי אי אין דרכו בחול בב' זוגי אף לשומרן דהיינו באין מכווין א"כ בשבת לא התירו מה דבחול אין דרכו לצאת ואי דרכו בחול בב' זוגי באין מכוין ממילא אסור בשבת אף בלשומרן וכקו' הש"א באמת דאף זוג א' אסור בשבת אף לשומרן ורק ביארנו לעיל דרק בלילה לשומרן אסור אבל בשבת לשומרן מותר וכל זה בזוג א' כיון דבחול ליכא מצוה בלשומרן אי צ"כ זה לא אסרה תורה בשבת אבל בב' זוגי דשייך ממנ"פ דאין דרכו בחול לא התירו בשבת ואי דרכו בחול א"כ שוב זה אסרה תורה בשבת ואסור אף בלשומרן ולכן שפיר פסק דבב' זוגי אסור ודו"ק:
ה') ומעתה נאמר לישב מה שהקדמנו תחלה דלמה פסק דלא כר"ע דהנה לכאורה קשה מ"ט דר"ע דמוקי אפסח ולא אתפילין דאייריא בי' קרא ולישב י"ל דבש"א הקשה אר"א דלמא דריש דעובר בעשה אם הניח בלילה וקאי ושמרתם אדיוקי ולא מוקי כפשטי' דקאי אביום ולהוסיף עשה אם הניח ביום אבל בלילה רשות ותי' כיון דכ' קרא דלאות א"כ א"צ למעט דהוה רשות וע"כ ממעט שבת עובר בעשה מקרא דימים דגם לריוה"ג דריש הך דלאות כמש"כ תוס' וא"כ ע"כ גם הא דממעט לילה ג"כ לעבור בעשה ולפי"ז אני אומר דבהא פליגי ר"ע וריוה"ג דריוה"ג סובר דקרא דושמרת אתפילין דהיינו דאם מניח מקיים מצות עשה אבל ביום שבת או בלילה א"ח להניח אבל איסור ג"כ ולית לי' דר"א ורי"ו דקאי אדיוקא אלילה משום דלית לי' דר"ע דדריש מלך לאות למעט שבת משום די"ל האי לאות היינו יצ"מ ובשבת ל"ה אות דיצ"מ (וכסברת ר"מ שכתב' לעיל דסובר מהא"ט שז"ת) והא דכתיב לך לאות סובר דאיתא לדרשא אחריתי לך לאות ולא לאחרים לאות כדאיתא במנחות דף מ"ג ואף שתוס' כתב דע"כ ריוה"ג דריש ג"כ לאות דאל"כ מנא ידע דקאי אשבת ויו"ט כמש"כ בש"א אין הכרח לומר כן דהרי בירושלמי פ"ב דברכות מבואר דדריש שבת ויו"ט מקרא דושמרת ולא דריש כלל קרא דלאות וע"ז שפיר חולק ר"ע כיון דהוא דריש קרא דלאות א"א לומר דקאי ושמרת לומר דמקיים עשה במניח ביום אבל בלילה ושבת רק רשות דרשות כבר ידעינן מלך לאות וכיון דלענין שבת ע"כ קרא דושמרת לומר דעובר בעשה א"כ גם לענין לילה עובר בעשה וא"כ ע"כ קאי אלילה וכדדריש ר"א באמת ור"ע סובר כר"א דשמור דעשה עשה כדאיתא בשמעתין ולכן סובר ר"ע דקאי אפסח דאי אתפילין ע"כ ושמרת קאי אדיוקא וזה דחוק לדרוש כן כמו שהקשה בש"א אר"א ולכן סובר דקאי אפסח ואז א"צ לומר דקאי אדיוקא אלא לעשיית פסח קאי דמוזהר בעשה דושמרת ואמנם לרי"ו דחייב אלאו שפיר י"ל דקאי לעולם אתפילין ואדיוקא דלילה וכיון דקיימ"ל כרי"ו לכן לא פסק כר"ע דהיינו דאף דבזה הלכה כר"ע דדריש מלך לאות למעט שבת וא"כ א"א לדרוש קרא דושמרת אגופו כריוה"ג אבל בהא לית הלכתא כר"ע דסובר דקאי אפסח אלא דקאי אתפילין דכן מסתבר דמיני' אייריא קרא ומסתבר יותר דקאי אתפילין מפסח לאפוקי מריוה"ג דקאי אגופו דקרא לעבור בעשה אלא דמוקי לי' אדיוקא דאז עובר בלאו ודו"ק:
אמנם לפי"ז תקשי הא רבינו פסק דתשמור דעשה ג"כ לאו כמש"כ הר"ח אלפנדרי הובא בברכי"ו א"כ אכתי תקשי איך נדרש אדיוקא וא"ל דמשמעותו לאו הא אף אי אגופו דקרא קאי הוה לאו א"כ עדיף לאוקים אגופו דקרא וא"כ לוקי אפסח ואגופו דקרא וכר"ע אך א"ש דאי נאמר דבאמת הוה לאו אי קאי אגופו דקרא והיינו דגם השמר דעשה לאו וכדעת הר"ח אלפנדרי הובא בברכ"י שם א"כ בלא"ה א"ש דלא פסק כר"ע דהרי גמ' פריך לר"ע ממשנה דכריתות דחוץ מפסח ומילה יען דאין בו לאו ופריך הא לר"ע השמר לאו הוה ומשני השמר דעשה עשה אבל השמר דעשה ג"כ לאו א"כ משנה דכריתות דלא כר"ע א"כ ממילא מוכח דלית הלכתא כר"ע ואף דבשעה"מ כ' דאליבא דרבא במכות דף י"ג לא תליא בלאו רק אי הוה בקום ועשה ומצי אתיא משנה דכריתות כר"ע הנה דרבינו פסק בפ"א משגגות דלא כרבא ולא כרבינא דחיוב חטאת תליא בלאו וא"כ אי ושמרת אפסח קאי אמאי א"ח קרבן בלא עשה ק"פ (אולם בזבחים דף ק"ו מוכח להדיא דלרבא גופי' תלוי' ג"כ בלאו וכבר עמדו תוס' שם ע"ז) ולכן פסק כר"ע דס' משנה דכריתות דלא כוותי' דושמרת ע"כ לא קאי אפסח כיון דקיימ"ל השמר דעשה לאו וע"כ קאי אתפילין:
אולם לפמש"כ לעיל בלא"ה א"ש די"ל דרבינו סובר באמת השמר דעשה עשה דהרי לא כתב דמניח תפילין ביום עובר בעשה דושמרת והא דפרקין שאני משום דרבינו מפרש הא דקאמר רי"ו דעובר בלאו בלילה והקשה תוס' בעירובין הא השמר דעשה עשה ותי' כיון דקאי אדיוקא דלא יניח ביום משמעותו לא כיון דהוא מניעה שלא יעשה ורבינו סובר לשומרן אסור בלילה משום דדרשינן טעמא דקרא דחיישינן להס"ד ואין לו שמירה כשהוא בגופו ולפי"ז יש לומר דהנה תוס' בקידושין דף ל"ד הקשה בהשבת אבידה יש לאו וריטב"א כ' לישב דהיכא דעיקרו היא העשה והלאו לא בא רק לחזק העשה נשים פטורות גם מן הלאו אם הי' מעשהז"ג ולכן רק חייב בהשבת אבידה יען דאין ז"ג וא"כ י"ל ה"ה לענין היכא דכ' עשה ועלי' קאי שמור אז הוה שמור דעשה עשה דעיקר הוא העשה אבל היכא דשמירה גופו המצוה שפיר לאו הוה כמש"כ לעיל דוקא אי קאי אפסח אז עשה הוה דהיינו שישמור לעשות הפסח והך שמירה דקרא אין גוף המצוה אלא זהירות לקיים העשה אבל היכא דשמירה דקרא היא עצמו האזהרה הוה ע"כ לאו וא"כ שמירה אי קאי אתפילין אדיוקא דבלילה אז הוה רק שמירה גוף המצוה דהיינו שישמור התפילין משינה והס"ד ושלא יבואו לידי ביזוי בלילה א"כ האזהרה דושמרת כפשטי' שישמור שלא יתבזו אי מניחן בלילה וכדדריש במכילתא ושמרת שלא יפיח בהן ולפי"ז הא ניחא בלילה אבל בשבת דאין המניעה משום הס"ד וביזוי תפילין א"כ ע"כ ושמרת לענין שבת רק עשה הוה דשמור דעשה עשה ולכן לא כתב רבינו רק המניח בלילה עובר בל"ת ולא כ' כן בשבת ודו"ק ולפי"ז גם בשמור המקדש הוה לאו דהאי דושמרו את משמרתי אין בא לזרז לעשות איזה מצוה או פעולה רק זה עצמו המצוה השמירה א"כ כהא"ג אי עבר ולא שמר ביטל לאו דשמירה דרק אי קאי אעשה שיעשה איזה מצוה ע"כ משמעותו עשה אבל אי המצוה גופו הוא בשמירה דהרי כתיב ושמרו את משמרתי דהיינו שישמרו שיעשו שמירה א"כ הוה אזהרה לשמירה זה אין משמעותו עשה לכן אם לא שמר עבר בלאו ומיושב קו' מהרימ"ט וברכ"י ודו"ק:
ולפי"ז כיון דבאמת לעולם שמירה דקיום עשה עשה שוב יש לקיים דברינו דלעיל דלכן פסקינן דלא כר"ע משום כיון דהלכה כרי"ו דושמרת לאו א"כ ע"כ אין הלכה כר"ע ממנ"פ דאי נאמר לרי"ו בכ"מ לאו הוה א"כ לית הלכתא כר"ע דקאי אפסח דסת' משנה דכריתות מוכח בפסח ליכא לאו ואי נאמר דקאי אדיוקא במניח בלילה ואז לאו הוה א"ש ג"כ דלית הלכתא כר"ע דיש לנו יותר לאוקים אתפילין מפסח דאייריא קרא מיני' וקאי שפיר אדיוקא כיון דאי קאי אדיוקא הוה לאו משא"כ אי קאי אגופו דקרא רק עשה הוה ודו"ק:
ואמנם לפי דרכינו זה דגם בשבת באמת עובר בלאו כשמניחן יש להבין לשון זה שכ' רבינו דבחול בלילה עובר בל"ת ובשבת כ' דאין זמן תפילין אמנם י"ל משום דבלילה א"צ לחלוץ כ' דמניח עובר בלאו אבל בשבת דצריך לחלצן לכן כ' לאו ז"ת אפי' כבר הניחן ג"כ צריך לחלצן אבל אי הוה כ' המניח בשבת הוא ג"כ רק הנחה אסור ואין חייב לחלצן:
שוב ראיתי בצל"ח ביצה דף י"ד כ' דבאמת דעת רבינו בשבת אין איסור רק בלילה והוכיח זה מגמ' דביצה דלאביי שלז"ת ולילה ג"כ לז"ת אפ"ה שולחין דנאותין ממנו יעוש"ה ולדעתי כן מוכח מדר"א ורי"ו דעובר בלילה ולא כ' ג"כ בשבת כמו שהקשה בשעה"מ ולפי"ז נתיישב קו' ש"א ג"כ דפסק רבינו דמכניסין זוג זוג והא אסור אף בלשומרן דלהנ"ל א"ש בשבת אין עובר כלל לדעת רבינו אך קשה לי דהנה בש"א הקשה למה לא מוקי קרא דושמרת לגופו אבל בלילה ושבת רשות ותי' כיון דדרשינן קרא דלאות ידעינן דרשות הוא ע"כ מימים למעט שבת דיש איסור א"כ גם הא דדרשינן למעט לילות היינו ג"כ לאיסורא ואי אמרת כדברי הצל"ח דלא דרשינן רק לילה א"כ יקשה מנ"ל כלל לאיסורא דלמא רק ממעט קרא מרשות ושמרת לגופו לעבור בלא הניח ביום אמנם י"ל בזה פרפרת דבאמת כ' הש"א עוד טעם אחר דא"א לדרוש לגופו לעבור בעשה דבלא"ה עובר בח' עשה ולכן מוקמינן אדיוקא אבלילה ומזה הוכיח רבינו דלשומרן אסור דאי מותר ואין אסור רק במכוין ל"ל קרא הא כבר יש לאו דבל תוסיף ודחי זה משום די"ל דלכן לא מוקי אגופו ולילה ושבת רשות דכבר ידעינן זאת מקרא דלאות כנ"ל וא"כ קשה שוב מנ"ל לרבינו לשומרן אסור ואמנם לדברי הצל"ח א"ש כיון דלא קאי איו"ט א"כ ל"ש הא"ט דש"א דיש קרא דלאות דזה קאי רק אשבת וע"כ היינו טעמא דלגופו ל"צ ולכן קאי אדיוקא וא"כ מוכח דלשומרן אסור דליכא ב"ת וצריך קרא לאסור אבל אי לשומרן מותר א"כ גם אדיוקא ל"צ דכבר עובר בב"ת ומיושב דשפיר הוכיח רבינו בלילה לשומרן אסור כיון דלא קאי אשבת ע"כ לשומרן אסור וכדברי הש"א ודו"ק:
ואולם חוץ מענינינו י"ל דקו' הש"א בלא"ה לק"מ דל"ש בלילה בל תוסיף כיון דעובר בלאו דב"ת רק שייך במידי דרשות אבל כיון דכתיב קרא ושמרת שאסור להניח בלילה איך שייך בל תוסיף אם הניח בלילה ודו"ק:
והנה מה שהקשה בש"א ממנ"פ אי לר"ע אין איסור א"כ וודאי חשיכה אמאי חולץ ואי יש איסור אף בלא חתיכה אמאי א"ח י"ל כך דהנה למ"ד לילה לז"ת כתבנו לעיל משום הס"ד אמנם למ"ד דז"ת היא ע"כ דסובר כיון דתפילין צריכין דעת א"כ ל"ח להסח דעת כיון דמצוה גם בלילה ממילא אין לחוש להס"ד ואמנם בליל שבת דליכא מצוה לר"ע א"כ שוב בלילה ע"כ חולץ משום הס"ד אבל בס"ח אינו חולץ כיון דליכא איסור ול"ש שמסיח דעת כיון דס' שמא עדיין חייב לא יסיח דעת וזה נכון:
ו') ודרך אגב אבאר הנה בתוס' ד"ה לימא הקשה דלמה לא פריך אברייתא דר"מ סובר זוג א' הא דשבת לובש כל מה שיכול ללבוש ותי' בדוחק דניחא טפי לאקשויי אמתניתין עוד הקשה למה לא פריך מכח הברייתא דקתני זוג א"כ המשנה כר"מ ויקשה מהך דשבת ותי' דבברייתא קתני א' ישנות ואחד חדשות והקשה מהרש"א א"כ מ"פ משנה דלא כר"מ תיפוק לי' בלא"ה דלא כר"מ דר"מ סובר אחד חדשות ואחד ישנות ותי' דקאמר נימא דגם רישא דלא כר"מ ולכאורה א"כ לא תירץ התוס' כלום אקושיתם משום דקשיא סיפא דאחד ישנות לא פריך מברייתא דאכתי ארישא הי' לו להקשות מכח ברייתא דר"מ ולכן נראה לפרש דבריהם ובזה נתיישב גם קו' הראשונה דהנה בריטב"א הקשה מ"פ למה זוג א' דוקא נימא ר"מ סובר שז"ת ולכן רק זוג א' דעובר על בל תוסיף ונראה דהנה לקמן מסיק הטעם דפליגי בחדשות משום קשר של קיימא בשבת והקשה תוס' א"כ מ"ט דר"מ דמתיר בחדשות וי"ל דתוס' הביאו שיטת ר' אלי' דבכל יום מצוה לעשות קשר מחדש והקשה א"כ ל"ח קשר של קיימא ולמה בשבת חדשות לא ותי' בטעם המלך פ"ד דתפילין כיון דלענין מצוה ע"כ חשוב קשר דאל"כ לא מתקיים המצוה א"כ גם לענין איסור שבת הוה קשר של קיימא ולכן בחדשות אסור ולפי"ז א"ש דר"מ מתיר בחדשות דיסבור באמת כר' אלי' דצריך לקשור כל יום וא"כ ל"ה של קיימא כקו' תוספ' ואך התינח בזוג א' י"ל דל"ח קשר של קיימא ומתיר אף בחדשות משום דר"מ סובר בשלמא אי מכוין למצוה י"ל דמחשיב לקשר של קיימא ויהא חייב כסברת טעם המלך אבל כאן דמכניס לשומרן אין מכוין למצוה א"כ ל"ש הך ממנ"פ דהרי באמת אין רוצה שיוצא בו חובת תפילין א"כ ל"ש הך דהוה קשר לענין לעבור בב"ת הוה קשר לענין חיוב שבת ול"ש דא"ר לצאת בו דהרי ע"כ מתחייב בב"ת אף שאין מכוין אבל בזוג א' ל"ש דבע"כ יוצא בו ושייך ממנ"פ דז"א דיותר רוצה שלא לצאת בו אבל לענין ב"ת ל"ש דא"ר לצאת בו דלא כל כמיני לפטור עצמו מחיוב בל תוסיף (וחילוק זה מתבאר מדברי הט"ז סי' תרנ"א דאף אי מצ"כ לצאת לעבור ל"ב כונה ומהא"ט לענין לצאת מהני היפוך כונה אבל לענין ב"ת אף היפוך כונה לא מהני כמש"כ בשבי"ד לאדאמוהגצ"ל בסי' ל"ד) וא"כ ב' זוגות בחדשות לא יען דהוה קשר של קיימא לענין ב"ת ה"ה לענין שבת ולפי"ז א"ש דהנה על קו' הריטב"א הנ"ל י"ל פשוט לכן רק זוג א' דלשון משנה משמע דב' זוגות לא משום איסור שבת ואף דגמרא מוקי להלן משום ב"ת רק זוג המקשן לא הי' ניחא לי' בהא ושפיר פריך אמנם אי הוה פריך מכח ברייתא דר"מ לא הוה קשה למה רק זוג א' דשפיר י"ל משום ב"ת ועי' בתי"ש כאן גם איסור שבת דעושה קשר של קיימא לכן דוקא זוג א' ומעתה זה כונת תוס' דלא פריך מברייתא דשם קתני א' חדשות ולכן רק זוג א' וא"כ ל"ש להקשות מכח רישא דכיון דסובר בסיפא בחדשות לכן ברישא רק זוג א' משום קשר של קיימא אבל בישנות באמת אף יותר מזוג א' מותר אי לאו ב"ת ול"ש דאין משום איסור שבת דז"א כיון דבחדשות שייך איסור שבת לכן כלל עמו ישנות ג"כ זוג א' אף דבזהרק משום איסור ב"ת:
ולפי"ז מיושב קו' הראשונה דלא פריך מכח ברייתא דר"מ דז"א דבברייתא דקתני חדשות שפיר י"ל משום דשז"ת ושייך ב"ת ואיכא איסור קשר של קיימא ולכן רק זוג א' וכלל עמו ישנות משום ב"ת לחודא לא משום איסור שבת ודו"ק:
ולפי"ז כוונת התוס' כך על קו' הראשונה תירץ תחלה דטפי ניחא לאקשויי אמשנה ורק זה דוחק וע"ז הקשו אכתי תיקשי קו' אחריתי דיקשה מכח ברייתא נשמע ע"כ משנה דידן כר"מ וע"כ לתרץ משום דקתני חדשות וכונה לכן זוג א' דיש איסור קשר ממילא מיושב גם קו' ראשונה והבן:
ז') עוד נראה לישב כל הנ"ל דבטו"א בר"ה דף כ"ח הקשה אהא דקאמר דלעבור בזמנו ל"ב כונה אכתי מכוין שלא לצאת והיפך כונה מהני ותי' אדאמוהגזצ"ל שם דא"כ ברגע אחד שלא יכוין ההיפוך ומקיים המצוה ועובר בב"ת אך לכאורה אכתי תיקשי מאי הוה שברגע לא יכוין הא דבר שא"מ מותר וא"ל דפ"ר דל"ה פ"ר כיון שלובש ומכוין שלא לצאת ונהי דיכול להיות שישכח רגע א' א"כ הא לא הוה פ"ר וא"מ שרי וצ"ל דגמ' קאי יען דלר"מ דבר שא"מ אסור כדאיתא בבכורות דף ל"ג (וכמו שכ' בקונטרסי אבל אם) ואמנם סתם משנה בפ"ט דכלאים דלובש אדם כלאים ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה א"כ סובר סתם משנה דבר שא"מ מותר ומעתה א"ש דגמ' שפיר קאמר לימא סתמא דלא כר"מ דבוודאי לענין דבר שא"מ משנה דלא כר"מ רצונו אטו נאמר דמשנה גם בהא דלא כר"מ דסובר בשבת לובש כל מה שיכול ללבוש ול"ש לתרץ דמשנה סובר שז"ת ועובר על ב"ת כקו' ריטב"א דאכתי יכוין שלא לצאת וא"ל דישכח הא אכתי דבר שא"מ מותר לסתם משנה לפי"ז מיושב קו' תוס' אי הוה פריך מברייתא או מכח ברייתא דקתני זוג ונימא משנה כר"מ דברייתא בוודאי לא יקשה אמאי זוג די"ל כקו' ריטב"א דשז"ת ועובר בב"ת כיון דלר"מ דבר שא"מ אסור ל"מ אף היפוך כונה ודו"ק:
ועוד י"ל דהנה לפי ס"ד דהכא דמותר אפי' ב' זוגות ולא הי' סבור דל"ה דרך מלבוש טפי מזוג א' וכל זה באנשים אבל באשה ידע שפיר דרק זוג א' דרך מלבוש טפי מזוג א' לא והיינו משום דאמרינן מידי דחזי לאיש חזי לאשה כמש"כ תוס' להלן וא"כ נהי דזוג א' אמרינן דשרי באשה וע"כ דמידי דחזי לאיש חזי לאשה אבל ב' זוגות דבאיש ל"ח ידע דגם באשה לא חזי ולכן לר"מ לא קשה למה זוג א' כיון דנקט אשה לכן רק זוג א' אבל באיש ס"ד דל"א מידי דלא חזי בחול הוה משאוי בשבת ולכן משני דבאמת גם סברא זאת אמרינן מידי דל"ה מלבוש בחול לא התירו בשבת:
והנה שיטת ריטב"א בקידושין דאף אי שז"ת נשים פטורות והקשה בפנ"י משמעתין דעירובין דלר"מ דשז"ת נשים חייבות וכ"כ לעיל לישב ועוד נראה דבוודאי אי שלז"ת והיינו אי יליף מקרא דושמרת או אף אי ממעט מלך לאות וסובר כחקירת ב"י דאפי' איסור יש א"כ איסורא משווי' לי' כמשאוי כשיטת רש"י בשמעתין אבל אי אין ז"ג דשז"ת א"כ נהי דפטורות מהיקשא דת"ת אבל איסורא ליכא לכן שפיר נשים לובשן כדי להציל כמו באנשים והבן וא"ל עכ"פ איסור ב"ת יש לומר דהנה בריטב"א בשמעתין כ' דבר חדש דל"ש ב"ת רק בזמנו דיצא ב"א ומוסיף שני אבל שלא בזמנו דאין מקיים מצוה ב"א ל"ש ב"ת בזוג שני וא"כ לכאורה יקשה דרש"י פי' בגמ' דייק כיון דאי ז"ג א"כ נשים עוברת בב"ת אמאי רשאין ללבוש תפילין ויקשה הא בנשים ליכא ב"ת בשבת כיון דגם באיש ליכא מצוה בשבת באנשים ל"ש ב"ת בנשים דרק אי אנשים חייבות שייך בנשים ב"ת דמוסיפין על האיש ולישב שיטת ריטב"א ע"כ נאמר דלא מפרש כפירש"י דבאמת ליכא ב"ת בשבת רק הכונה אי שז"ג א"כ ע"כ ממעט מקרא דלאות או מקרא דושמרת א"כ איסור ג"כ יש אבל אי שז"ת ונשים חייבות מצד הסברא ורק מהיקשא דת"ת פטורות אבל איסורא ליכא לכן נשים לובשת תפילין ונתישב שיטת ריטב"א לשיטתו אבל שיטת רש"י דמפרש בקידושין כריטב"א דלר"מ נשים חייבות בתפילין וכאן סובר היכא דנשים פטורות שייך בל תוסיף א"כ אין מפרש כריטב"א נשאר קו' הפנ"י ודו"ק:
ואמנם שיטת תוס' בקידושין דלא כריטב"א אלא דלר"מ דשז"ת נשים חייבות בתפילין ופנ"י הקשה אמאי לא יליף מת"ת דפטורות ואי דיליף לחומרא ממזוזה אף אי ז"ג ג"כ לילף ממזוזה ונראה לישב לפמש"כ המפרשים דת"ת יוצא המצוה בפרק א' ביום ופרק א' בלילה והנה בש"א כ' דק"ש הוה מעשהז"ג כיון שהוא פעם א' ביום ופ"א בלילה ואמנם להנ"ל נסתרו דבריו דהרי ת"ת ל"ח ז"ג ומעתה י"ל הנה תפילין מצותו כל היום א"כ אי אז"ג חייבות גם כל הלילה א"כ א"א לילף מת"ת דנגד תפילין ת"ת חשוב ז"ג לכן נשים פטורות ולכן יליף ממזוזה להחמיר אבל אי ז"ג אז עדיף ת"ת דת"ת אז"ג נגד תפילין שאין נוהג כלל בלילה או בשבת לכן שפיר יליף מת"ת וא"כ לר"מ דאז"ג ל"ש לילף מת"ת דת"ת נגד זה אז"ג לכן יליף ממזוזה ונשים חייבות ומיושב קו' הפנ"י ודו"ק:
ודע כי בש"א חקר אמאי אין נשים חייבין בזכירת יצ"מ הא נוהג אף בלילה והעלה כיון דסגי פעם א' ביום פ"א בלילה חשוב ז"ג ותמהני הא בזה וודאי שייך דהיו באותן נס וא"כ באמת אמאי אין חייבין ביצ"מ וצע"ג:
ח') עוד נראה לישב קו' מהרי"ט על רבינו דהיכא דכתיב עשה בקרא ואח"כ כתיב שמירה אזי לכו"ע עשה והיכא דכתיב לאו ואח"כ כתיב עלי' שמירה הוא בלאו לכו"ע ואולם היכא דכתיב עשה רק נכלל בו לאו הבא מכלל עשה כגון ושמרת החוקה מימים ימימה דנכלל בו לאו הבא מכלל עשה שלא להניח בלילה אזי פליגי ר"א ורי"ו במנחות דלרי"ו כהא"ג הוה ל"ת ולר"א רק עשה (ונראה דזה תלוי בסברא שכ' המשל"מ בשם רשב"א לאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו ועשה דוחה אותו והיינו אליבא דרי"ו דסובר שמור דעשה כהא"ג דקאי אמניעה לאו הוה אבל לר"א דגם עשה הוה לאו הבא מכלל עשה ג"כ עשה והנה אחרונים חקרו בלאו הבא מכלל עשה שז"ג אי נשים חייבות ובח"ס או"ח סי' ק"נ כ' דלא מצא אלא לאכלה ולא לשריפה ולדעתי גם הנחת תפילין בלילה הוא ג"כ ז"ג ולאו הבא מכלל עשה ולפי"ז לרי"ו דהוה לאו נשים חייבות אם הניחו בלילה אבל לר"א דעשה הוה א"כ נשים כמו דפטורות מגוף העשה דלהניח ביום פטורות אם הניחו בלילה והנה בח"ס הקשה נשים תדליק ש"ש ביו"ט דלכם ולא לגבוה רק עשה והוה תרי עשה ותי' דלאו הבא מכלל עשה נוהג בנשים והנה לפמש"כ לר"א הוה רק עשה יקשה הנ"ל וצ"ל דלר"א גם ש"ש הוה ז"ג כמש"כ הפנ"י בקידושין דף ל"ד ואין המצוה כלל גבי נשים א"כ לפי"ז י"ל דהוה מלאכה שלא לצורך לגבי נשים דרק לגבי אנשים דיש מצוה לשורפו רק איתמעט מלכם ולא לגבוה אבל בנשים דליכא מצוה כלל הוה הבערה שלא לצורך ואין האיסור כלל משום לכם ולא לגבוה אלא לאו ממש יש והבן) ואמנם היכא דליכא לא לאו בפ"א ולא עשה עשה בפ"ע וכ' השמר אזי הוא כאילו כתיב לאו ועתה מפרש רבינו כך היכא דכתיב השמר הוה לאו ואף אי הכונה בקום ועשה אפ"ה בביטולו הוה לאו והא דהשמר דעשה עשה היינו היכא דכתיב בעשה כמו להניח תפילין ואח"כ כתיב ושמרת אזי הוה עשה אבל היכא דלא כתיב כלל רק שמור אזי הוה ל"ת כיון דעיקר המצוה רק בשמירה נאמרה א"כ ביטולה שפיר הוה ל"ת ודו"ק:
והנה בברכ"י העלה בדעת רבינו דאזיל בשיטת רש"י בפ' ראה ומשפטים דכל שמירה הוא לאו רק דלא לקי וכן בכל אשר אמרת תשמרו אף אי ל"ה לאו שבכללית לא לקי דלענין זה הוה עשה אבל בכל זה אם עובר מקרי עובר בלאו והנה לכאורה אין מובן מאי נפ"מ אי עובר בלאו מקרי ונראה דנפ"מ בהא דאמרו בפ"ק דזבחים עולה מכפרת על חייבי עשה ואי מקרי עובר בלאו אין עולה מכפרת אלא דא"כ קשה לשיטת רש"י דבכל אשר אמרתי תשמרו לאו א"כ ל"מ עולה מכפרת אעשה וע"כ דאפ"ה מכפר כיון דעכ"פ לא לקי כדאיתא ביומא דף ל"ו בניתק לעשה ועתוס' שם לענין לאו שאין בו מעשה וא"כ שוב מאי נפקא מיני'אלא די"ל משום דזה שמירה בכללות שפיר מכפרת אבל היכא דכתיב שמירה מיוחדת אצל עשה אין מכפר אלא דיש לעיין א"כ נשים אמאי פטורות מתפילין כיון דבאמת הוה ל"ת וא"ל כמש"כ ברכ"י אהא דעירובין דחשוב פסח ומילה מ"ע יען דהשמר דעשה עשה יען דקלוש עכ"פ לכן גם לשיטת רש"י מקרי מ"ע לענין קרבן א"כ גם לענין ז"ג י"ל כן כיון דקלוש נשים פטורות ז"א דרק לענין קרבן דבאמת לחד מ"ד אף דיש לאו עכ"פ אין בו מעשה כמו שהוקשה תוס' באמת בזבחים דף ק"ו וע"כ קאי רק לאידך מ"ד אף שאין בו מעשה חייב אבל היכא דל"ה לאו גמור כלל שוב ליכא חיוב קרבן אבל לענין ז"ג קשה:
והנה במקנה קידושין דף ל"ד הקשה לשיטת רבינו דהשמר דעשה לאו הוה כשהוא בקום ועשה א"כ יש בהנחת תפילין מ"ע ואמאי נשים פטורות והנה לכאורה יש להקשות עוד לפמש"כ הח"ס סי' ק"נ דבלאו הבא מכלל עשה נשים חייבות א"כ כאן ג"כ הוה לאו הבא מכלל עשה דנשים חייבות וצ"ל משום דעיקר העשה דהנחת תפילין ל"ש באשה מיפטרי אף שיש בה לאו הבא מכלל עשה ולפי"ז י"ל גם לדעת רבינו ניחא לפמש"כ הריטב"א בקידושין שתירץ קו' תוס' ממעקה דהיכיא דהעשה עיקר אף שיש עמה לאו כיון דפטורה מעשה פטורה אף מהל"ת וא"כ ה"ה בזה דהעשה דהנחת תפילין עיקר ופטורה מהעשה פטורה נמי מהל"ת:
וכן יש להקשות לפמש"כ הח"ס דלכן ל"ש בנשים מ"ע דתפילין אף דהי' בנס יצ"מ יען דתפילין דאיקרי אות אין על יצ"מ רק שהוא חותמו של הקב"ה כדכ' שימנו כחותם על לבך וקשה עליו ממש"כ הרוקח דאות תפילין הוא עיקר משום יצ"מ דהא יש לישראל אות ברית מילה ולכן בשבת ויו"ט שהם ג"כ אות על יצ"מ פטורין מתפילין:
אמנם מרמב"ן פ' לך יש להוכיח כדעת הח"ס שכ' דלכן מילה דוחה שבת דתרווייהו הן אות וכונתו כיון דמילה ג"כ אות חותם יכול לדחות אות שבת שהוא ג"כ אות ברית ביני וביניכם נשמע דשבת אין אות על יצ"מ רק אות ברית וכיון דבשבת פטורין מתפילין ע"כ משום דתפילין ג"כ אות חותם:
ומה שהקשה הרוקח דא"כ ל"ל אות תפילין כ"כ הלבוש דבעינן ב' עדים אבל בשבת דיהא ג' עדים פטורין מתפילין דסגי בב' עדים כידוע:
אך יקשה לפמש"כ תוס' במו"ק דף י"ז דלכן חוה"מ פטור מתפילין יען דאיכא מצות מצה וסוכה והם אות על יצ"מ א"כ יו"ט נמי הוה אות במצות מצה וסוכה והא יו"ט דמיקרי אות נשמע כן מקרא דאת שבתותי תשמורו כי אות היא ויו"ט נמי שבת איקרי כמש"כ רש"י שבועות דף ט"ו וא"כ קשה איך יו"ט בכלל שבתות דקרא הא עלה קאי כי אות היא ביני וביניכם דשבת הוה אות במניעת עשיית מלאכה ויו"ט אות משום מצה וסוכה ואין אות במניעת מלאכה א"כ ל"ש לכוללו בכלל שבתותי דקרא:
אמנם אי אמרינן דמלאכה בחוה"מ אסורה מדאורייתא ניחא דשפיר י"ל דיו"ט וכן חוה"מ דפטורין מתפילין משום דהוה אות במניעת מלאכה שפיר הוה בכלל שבתותי דקרא דיו"ט נמי איקרי שבת וכמו שבארנו בפ"א:
הלכה ד
א') מצותו שיהא הכהנים שומרים מבפנים. וכן דעת המפרש במס' תמיד אולם הסמ"ג והרע"ב כ' שהי' שומרים בכ"ד מקום בכ"א בפ"ע ובג' עם הכהנים והביא במשל"מ דעת ר"ש ופסקי תוס' דבי"ח מקומות שומרים הלוים ובג' הכהנים וכ' המשל"מ שדעתם שבג' מקומות שמרו עם הכהנים בין הכל כ"א מקום והנה כן הוא בדברי תוס' עירוכין דף ג' להדיא וראיתי לרא"ש בפירושו למס' תמיד הביא ר"ת שבכ"ד מקומות וג' מהם עם הכהנים ודעת עצמו שבכ"א מקומות ומהם ג' עם הכהנים וי"ח בפ"ע והקשה לשיטה דסברי דלוים בכ"ד מקומות מ"פ בגמ' והא ז' שערים הן והלא בית המוקד ובית הניצוץ מן ז' שערים ובהם הי' שומרים הלוים עם הכהנים ולכן החזיק בדעת שבכ"א מקום שומרים ובג' מהם עם הכהנים וקשה ע"ז א"כ מה משני ב' לב' שימור ומפרש כי ב' שערים א' בצפון וא' בדרום האמצעים לב' שימור כי נשמרים ע"י האחרים וזהו כפי' הרא"ש שהביא בתויו"ט ובמשל"מ והנה בתויו"ט הביא הר"ש שמפרש משנה דמידות נתן בן לוי כסותו עלי' וחוזר וישן לו והשיג עליו שאין בן לוי ישן אלא מבחוץ וגם הוא מפרש לעיל הגבי' הטבלא הכהן ולמה א"כ לא יהא הכהן ההוא גומר לכל הצריך ומסתעף מן השמירה ומשל"מ כ' דר"ש סובר כדעת רבינו דאין בן לוי שומר בבית המוקד מ"ה פ"י בבן לוי הזה אין שומר המקדש אלא מנויין הי' שהי' יושב על הטבלא שהי' בתוכה מפתחות עכ"ד וראיתי בראב"ד מס' תמיד שהביא משנה זו דמידות וכ' דהאי נתן כסותו עלי' קאי אכהן הנועל ולא הי' שומר לכן הי' יכול לישן והן כדברי התויו"ט והקשה שם א"כ הא דתנן במידות ובן לוי ישן מבחוץ הא צריך לשמור דכהנים ולוים בעי ולכן מפרש שהי' קודם הנעילה ולאחר הנעילה מקיץ את בן לוי ושומר מבחוץ ופרחי כהונה שומרים מבפנים יעו"ש ולדעת רבינו שאין שומרים שם לוים א"ש דבן לוי ישן מבחוץ כיון שאין שומר אך הקשה במשל"מ לרבינו דהוא מפרש שבן לוי ישן מבחוץ כיון שאין שומר עם הכהנים בבית המוקד א"כ מה שייטי' דבן לוי לבית מוקד וראיתי ברא"ש ספ"ק דמידות כתבו בן לוי ישן מבחוץ מחוץ לשער בהר הבית ולפי"ז י"ל גם לרבינו דקאי אשאר שערים שהכהן נועל ובן לוי השומר ישן מבחוץ ורק יקשה אי צריך לשמור איך יכול לישון ע"כ לומר כמש"כ במשל"מ בדין ז' שהי' מקום להם נזמן שיכולין לישן וראיתי במשל"מ שכ' ט"ס הא דבן לוי ישן וצ"ל יושב ולפמש"כ בשם ראב"ד א"ש ומה שהקשה במשל"מ הא אין ישיבה בעזרה י"ל דבירושלמי פ"ג דיומא משמע דשרי לישב בסמיכה: