אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ח · הלכה א

פרק ח

א') אינו דומה פלטין של מלך שיש לו שומרין. וכ' בכ"מ בספרי זוטא וז"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בל"ת בעשה מניין אמרת ושמרתם את משמרת הקודש גדולה למקדש שיש עליו שומרים לא דומה פלטין שאין עליו שומרים לפלטין שיש עליו שומרים והנה דברי הספרי צריכין ביאור שהתחיל בל"ת דזר לא יקרב ונראה הכונה דבקרא כ' ושמרו את משמרת אוה"מ לכל עבודת האוהל זר לא יקרב אליכם וכ' רש"י אתכם אני מזהיר על כך והכונה דמושמרו נשמע אזהרה שישמרו שלא יקרב זר וע"ז קאמר אין לי אלא ל"ת על שמירת המקדש שלא יקרב זר עשה מניין ומסיים גדולה הוא למקדש דהוה מ"ע מצד עצמה לא משום שמירת שלא יקרב זר דגדולה הוא למקדש ולפי"ז יש לתמוה למה כ' רבינו דרק בלילה הא עכ"פ צריך שמירה גם ביום שלא יקרב זר ואף דעשה ליכא אלא בלילה אבל הל"ת שייכה גם ביום ומדברי רבינו נשמע דגם הל"ת רק בלילה:
והנה בספרי איתא ושמרו את משמרת הקודש אין לי אלא עשה בל"ת מניין ת"ל ושמרתם את משמרת הקודש ולכאורה קשה מהיכיא נשמע מושמרתם ל"ת כיון דס"ל דהשמר דעשה עשה אך הנה בס' החינוך פ' קרח כ' וז"ל אולי דרשו עשה ולאו כשמצאו שני מקראות מורים על דבר אחד ומאותו שבא דרך ציוו לנוכח למדו הלאו והציוו הנסתר שהוא קל ממנו דרשו בעשה וכל שוקל הדברים במאזני צדק יודה בזה שהנסתר קל מצווי של הנוכח והנה רבינו כ' ושמרו את משמרת נשמע הל"ת היפוך הספרי לכן נראה שרבינו הוציא כן מהספרי זוטא דיליף מושמרו ל"ת ומקרא דושמרתם יליף עשה:
אך אכתי קשה הא דרבינו כ' קרא ושמרו משמרת הקודש והא בקרא כתיב אוה"מ וע"כ שט"ס שצ"ל ושמרו משמרת אוה"מ והוא כספרי זוטא או שצ"ל ושמרתם את משמרת הקודש והוא באמת כהספרי רבה וכדברי החינוך דקרא דנאמר דרך ציוו אתי ללאו:

ב') שאין שמירתו אלא כבוד לו. וקשה לי דאיתא בשבת דף כ"ג דאמרו דוכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא לישראל ששכינה שורה בישראל ולהנ"ל מאי קשיא לי' וכי לאורה הוא צריך הא כבוד מלכים בנירות אף שא"צ הקפידה תורה להדליק נירות:
והנה בפנ"י הקשה באמת הא גם בקרבנות לא לאכילה הוא צריך אפ"ה ציווה תורה בקרבנות ומאי קשיא להו ממנורה טפי ותי' דהקו' מדכתיב בפרשה זו מחוץ לפרוכת יערוך הו"א שהוא טעם לדבר לתשמיש הכהנים וע"ז פריך וכי לאורה צריך ומשני עדות לישראל לכן הקפידה תורה שיהא מחוץ לפרוכת כדי שיהא ניכר הנר בחוץ אמנם לפמש"כ יקשה דהא אף דכ' מחוץ לפרוכת יערוך אין הכרח מזה שיהא לתשמיש הכהנים אלא דלכך הקפידה תורה מחוץ לפרוכת שכך כבוד פלטרין המלך שיהא נירות דולקין מבחוץ:
אמנם נראה דאדרבה בזה יתפרש לנו היטב שמעתין בהא דמשני אלא עדות הוא לישראל ותמוה טובא דהרי אי לאו נר מערבי הי' ג"כ עדות ששכינה שורה כיון שהי' משתמשין לאור הענן זהו גופי' עדות לישראל ששכינה שורה ולמה דוקא נר מערבי הוא עדות לישראל לכן נראה דהכי פירושו עדות הוא לישראל ששכינה שורה ודומה לפלטין של מלך לכך חייבה תורה להדליק נירות וע"ז פריך מאי עדות דאכתי אין בזה עדות שהוא לכבוד המלך דילמא הוא לתשמיש הכהנים וע"ז קאמר כיון שניכר הנס בנר מערבי אם הי' זה רק לתשמיש הכהנים למה הראה השי"ת בזה הנס שידלק יותר מכפי הטבע אבל אי הוה משום כבוד פלטרין של מלך בתוכם לכן נעשה נס הזה שיהי' דולק:
ובזה ניחא לי מה דקשה לכאורה אהא דת"ר דנ"ח שמונה ימים משום דמצאו פח שמן טהור והקשו ע"ז א"כ למה הי' צריך להדליק נ"ח שמונה ימים דביום ראשון ליכא נס ותי' הב"י בסי' תר"ע שהנס הי' שדלק יותר מהשיעור וקשה הא נס זה הי' תמיד בנר מערבי אך להנ"ל י"ל דנס זה שהי' בנר מערבי להראות שמה שמדליקין במקדש לעדות ששכינה שורה וזהו כבודו של פלטין המלך ומחמת שחביבין נירות הללו אצל השי"ת הראה בהן נס אבל לא הי' הנס משום מצות הדלקת המנורה ובנס חנוכה נעשה הנס כשקיימו מצות הדלקת המנורה להראות דהמצוה חביבה אצל הקב"ה ואמנם בב"י כתב עוד תי' אחר דזה גופי' שנמצאו פח שמן טהור הוה נס ולכן מדליקין ח' ימים עם יום ראשון ובהא יש לפרש דאיתא בשבת דף כ"ג מה מאי ממעט ממעט זמן ונמעט נס שבכל יומא איתא ולכאורה תמוה הכי לא ידע דנס כל יומא הוה להנ"ל י"ל דלכאורה הי' סברא לומר דרק על יום ראשון מברך נס דבשאר ימים ל"ש זכר לנס דהא זה הנס שדלק כל הלילה יותר מן השיעור שהי' לפי הטבע ול"ש לתקן לברך על זה רק בשלמא ביום הראשון זהו גופי' הי' נס שנמצא פח טהור לכך מברך ביום ראשון נס אבל על שאר הימים ל"ש לתקן לברך דלא הי' נס מחודש אבל זמן שפיר יש לברך כל ח' ימים דהא עכ"פ נס זה שנמצא פח שמן הועיל להם להדליק שמונה ימים וע"ז דחי נס בכל יומא איתא דהא נס זה שנעשה במנורה שדלק כל ח' ימים וע"ז דחי נס בכל יומא איתא דהא נס זה נעשה במנורה שדלק כל ח' ימים שהי' מפני שחביבה אצל הקב"ה מצוה זו שמקיימין ישראל משום זה שפיר ראוי לברך בכל יום משא"כ נס זה שנעשה בנר מערבי לא הוה כל כך מחמת ישראל רק מפני כבוד פלטין של מלך (כעת נדפס ח"ס על שבת ראיתי שכ' קרוב לדברינו) ודו"ק:
ובזה יש לישב מה שהקשה הפנ"י למה לא פריך ממשניות פ"ב דתמיד דמצאו שכבו לפמש"כ י"ל אי ממשניות דתמיד הו"א שהוא לתשמיש הכהנים לכן ל"ק למ"ד אין מדליקין מנר לנר דל"ד לחנוכה דהוא נר מצוה אבל כאן רק לצורך תשמיש הכהנים לכן מותר להדליק מנר לנר לכן פריך מברייתא דעדות לישראל שהוא לכבוד פלטין של מלך וזהו מצותו ולא לתשמיש הכהנים ואפ"ה מדליקין מנר לנר ושפיר קשיא למ"ד אין מדליקין מנר לנר:
אמנם הנה יש לחקור א"כ איך רשאין הכהנים להשתמש לאור המנורה הא אף שיש נר אחר ג"כ נהנה ע"כ מנר המנורה וא"ל הא איתא לעיל דבשעת הסכנה מעמידה על השולחן ודיו וצריך נר אחר להשתמש לאורה וכתב הר"ן אף דבע"כ משתמש לאור המנורה אפ"ה צריך נר אחר כדי להשתמש למען יהא היכר וע"כ לומר כיון דא"א שאני הנה זה רק באיסור דרבנן דא"א ומכוין שרי אבל באיסור דאורייתא א"א ומכוין אסור א"כ אף דיש אור הענן כיון דע"כ משתמשין לאור המנורה הא א"א ומכוין אסור אולם א"ש דהא קול ומראה אין בהם מעילה וליכא רק איסורא דרבנן ולכן בא"א שרי אמנם בוודאי להשתמש שלא לעבודה דהוה אפשר ומכוין אסור דאף דאין בו מעילה אבל איסורא איכא אף דהוה הנאה הבאה מאליו אסור כיון דאפשר כמש"כ הפנ"י בפסחים דף כ"ו ומהא"ט אמרו חכמים גם בנ"ח אסור להשתמש לאורה דומיא דמנורה כמש"כ הר"ן:
אך לכאורה אכתי יקשה הא דפריך למ"ד אין מדליקין מנר לנר מהא דהי' מדליקין מנר מערבי מוכח דל"ח לאכחושי מצוה וקשה שאני התם דהוה א"א ואין מכוין משא"כ בנ"ח דהוה אפשר לכאורה י"ל דהא כיון דא"א בלא אכחושי מצוה הנה פ"ר ואפ"ה שרי אך ז"א דהא ל"ה פ"ר דאפשר להדליק משלהבת דל"ש בי' אכחושי מצוה (דהא אפי' להדיוט אמרינן דאין בו מעילה אף דאיסורא איכא אבל אכחושי מצוה ל"ש בשלהבת) א"כ אף דנאמר דאייריא במדליק מנר גופי' ואיכא אכחושי מצוה (דאי איתא דאייריא במדליק משלהבת ל"ה פריך מידי כמו שהקשה באמת בבני יונה יור"ד סי' רע"ז דכמו דל"ש מעילה בשלהבת ל"ש אכחושי מצוה בשלהבת) אבל עכ"ה פ"ר לא הוה א"כ מותר משום א"א ואין מכוין ומאי פריך לנ"ח דהוה אפשר אולם י"ל בשלהבת הקשור בפתילה שפיר איכא איסורא לענין מעילה ה"נ שייך בזה אכחושי מצוה א"כ שוב הוה פ"ר (ובזה ניחא ממילא קו' הבני יונה הנ"ל ועח"ס או"ח סי' מ"ג) אך הנה בשעה"מ ה' יו"ט השיג על זה מירושלמי גבי בית השאבה דבוררת אשה חיטין לאור נר בית השאבה אולם י"ל דהיינו מראה המתפשט בבית י"ל אף דקשיר בפתילה אמרינן קול ומראה אין בו מעילה אבל במדליק שנוטל ושואב מקצת שלהבת שפיר י"ל כיון שקשור בפתילה ובשמן אסור ומדשרינן במנורה ע"כ דל"ח לאכחושי מצוה וא"ש:
ובספר חכמת שלמה סי' תרע"ג הקשה למ"ד דאסור להשתמש לאורה דומיא דמנורה כמש"כ הר"ן והקשה הא במנורה גופי' מותר להשתמש לאורה כדמוכח מירושלמי בהא דאשה בוררת לאור נר בית השאבה ועוד הקשה הנה תוס' שבת דף כ"א הקשו אירושלמי מהא דקיימ"ל דמראה א"ב מעילה אבל איסורא איכא והקשה אמאי לא הקשו מהא דאמרינן דאסור להשתמש לאור נ"ח ע"כ משום דגם במנורה אסור להשתמש לאורה ויקשה מהא דאשה בוררת ולדעתי לק"מ דבמשתמש לאורה הרי משתמש לאור הקשור בנר מצוה אבל בהא דאשה בוררת אייריא שמשתמש לאור הפורשת מהאבוקה למרחוק ולכן הקשו מהא דמראה אין בו מעילה אבל איסורא איכא משמע אף במראה הפורשת למרחוק איכא איסורא עכ"פ גם י"ל דהא דאסור להשתמש לאורה היינו במקרב עצמו לאור הנר אבל בהא דאשה בוררת אייריא שאור הנר באה מאלי' אצלה עד שיכולה לברור חיטין לאורה ע"ד שכתב לעיל ספ"ז דמקרב אסור:

ג') שמירת המקדש מ"ע וכו'. ונראה לי דבה מתישבת על נכון קו' תוס' שבת דף צ' דבמו"ק דף ט' משמע דהי' כליא עורב בב"ר ומה צורך יש לכליא עורב כיון דהשכינה הי' שורה בב"ר לא הי' העופות פורחין שם וכמש"כ הערוך ולהנ"ל ניחא דהרי גם שמירה לא הי' צריך מפני הלסטים אפ"ה הצריכו שמירה מפני הכבוד א"כ יש לנו לומר שגם כליא עורב הי' מפני הכבוד שלא יניחו שם העופות אף שא"צ דבלא"ה לא הי' נוחין שם מפני שהשכינה שורה וזהו כבוד לפלטין של מלך:
וברמב"ן על התורה בפ' סוטה כ' וז"ל והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתו הענין הזה שהוא פלא וגם קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כזאת כיתר העמים ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם וכו' והכלל שהוא נס וכבוד לישראל והיינו כדאמרינן כבוד הוא לישראל שהשכינה שורה בישראל:
ואולם תמוה לי דרמב"ן כתב שאין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס וקשה דבפרשת מצורע על קרא ונתתי נגע צרעת בבית ארץ כתב הרמב"ן ג"כ עד"ז וביאר בארוכה בפ' תזריע וז"ל זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים אבל בהיות ישראל שלמים לד' יהי' רוח השם עליהם תמיד להעמידם גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב והנה אינו נוהג אלא בארץ שהוא נחלת ד' ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע אבל מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה הרי שלך לפניך דגם ענין צרעת הבתים והבגדים הוא ענין נס במשפטי התורה א"כ איך כתב דאין זה אלא גבי סוטה:
והנה בסי' תר"י איתא דמצוה בנירות ביהכ"נ דכ' באורים כבדו ד' ואיתא בברכות דף נ"ג נר של ביהכנ"ס אם יש אדם חשוב מברכין עליו ואם לאו אין מברכין יען דאין נעשין להאיר אלא לכבודו אמנם הר' יונה כ' דלכן אין מברכין יען דנעשה לכבוד ולהאיר ולפי"ז קשה לי מהך דשבת דפריך וכי לאורה הוא צריך ומאי תימא איכא הא באמת אף דנעשה לכבוד השכינה ולהאיר לכהנים ואפ"ה עיקר נחשב לכבוד השכינה כמו באדם חשוב דנחשב דנעשה רק לכבוד ואין מברכין עליו בשלמא לפי הר' יונה ניחא אבל לפירש"י קשה ומכאן קשה לי נמי אמש"כ הרשב"א בתשובה הביא הב"י סי' תקי"ד וז"ל אבל נר של ביה"כ לא חשוב של בטילה ומותר להדליקו ביו"ט וכ"כ הרא"ש בפ"ב דביצה וטעמא משום דלשם מצוה ושמחת יו"ט מדליקין אותו ושרי ע"י מתוך והרשב"א בתשובה נסתפק בדבר מפני שלא התירה תורה אלא דבר השוה לכל נפש אבל כאן שאיני אלא משום כבוד בית אלקינו שהרי אסרו לשחוט נדרים ונדבות ביו"ט עכ"ל והב"ח הקשה על הרשב"א שכ' דנירות ביהכ"נ אינן אלא לכבוד ואפשר דאסור דליתא אלא יש בהן נמי שמחת יו"ט וקשה לי מגמ' דברכות הנ"ל דלפירוש הרי"ו הנה כל נירות ביה"כ נעשה להאיר ולכבוד ואף לפירש"י יקשה דעכ"פ באיכא אדם חשוב אמרינן דנעשה נמי להאיר א"כ ביו"ט נמי לא יגרע נר של יו"ט מלצורך אדם חשוב דאמרינן דנעשה נמי להאיר ויש בזה שמחת יו"ט וכמו שכ' הב"ח:

ד') והנה כהאי עניני כתב רבינו סוף ה' שחיטה וז"ל וכשמכסה לא יכסה ברגלו וכו' שאין הכבוד לעצמן של מצות אלא למי שציוה בהן ברוך הוא והצילנו מלמשש בחושך וערך אותנו נר לישר המעקשים ואור להורות נתיבת היושר וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי עכ"ל הטהור מלאים זיו ולפי"ז יקשה מאי זה שאמר כאן שאין זה אלא כבוד להבית לו הא א"צ לינהג כבוד בהמצוה כלל אלא במי שציוה ואין לומר שגם כאן כונתו שזה דרך הכבוד למי שציוה לעשות המקדש ז"א דהא לעיל ברפ"ז כ' רבינו שלא מפני המקדש אתה ירא אלא מפני מי שציוה על יראתו ואי איתא עדיפא הוה לי' למימר שאפי' כבוד אתה צריך לינהג במי שציוה על כבודו דהא כבוד עדיפא מהנהגות היראה כמש"כ תוס' ב"מ דף ל"ב דניחא לי' לאתוי קרא דכבוד:
ונראה לישב דהנה דרשו מקרא דזה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות כדאיתא בסוכה דף ל"ה ומצוה זו ג"כ אינה משום הנהגות הכבוד בהמצוה אלא דכשמתנאה במצוה הוא נוהג כבוד במי שציוה על המצוה כשעושה אותה כן נמי בשמירת הבית כמו שמצוה לפאר הבית כמש"כ רבינו בפ"א כן נמי מצוה לפאר הבית בשמירה ובזה האדם מקיים שמתנאה בהמצוה של בנין ביהמ"ק וקיומה לפניו ית"ש א"כ זה שכ' רבינו שאין אלא כבוד להבית היינו לומר שהאדם מתנאה בקיום המצוה לפניו ית"ש ששומר אותה כפלטין של מלך:
אמנם קשה לי לדברי רבינו שכ' דהנהגות הכבוד בהמצוה רק במי שציוה עליה א"כ הא דפליגי אמוראי אי בכל מצוה אמרינן דלה"נ דבכל מצוה איכא הנאה כדאיתא בחולין פ"ט) דלהנ"ל אי הוה נהנה בהמצוה הרי אין נוהג כבוד במי שציוה עלי' דמשתף שם שמים ודבר אחר בעשיית המצוה (כדאיתא בסנהדרין דף ס' ולמד מזה בס' גור ארי' הביאו המהר"ש בס' המצות פ' שופטים דמהא"ט אסרה תורה לנטוע אילנות בביהמ"ק דהוה כמשתף דבר גבוה לדבר הדיוט) ונראה דתליא זה בהא דפליגי בפסחים כ"ד א"א ומכוין אי שריא כיון דממילא אתי ולכן ס"ל דמצלה"נ דשריליהנות מהמצוה כיון דא"א וממילא קאתי אבל למ"ד א"א ומכוין אסור א"כ באמת אין רשאי לכוין ליהנות בהתועלת שנמשך מהמצוה:
ובהא ניחא לי מה דיש להקשות בספכה"ד דאמר רבא מכסין באפר עיהנ"ד דמצלה"נ ופריך מנטל שופר של ע"ז ולולב של ע"ז דלא יצא וקשה הא לעיל איתא דאמר רבא בכה"ד מצוה ולית בה הנאה הוא משא"כ תפילין ותכלת מיקרי מצוה שיש בה הנאה והא שופר ולולב שבאים לרצות הוה מצוה שיש בה הנאה לכן לא יצא דמצלה"נ משא"כ כה"ד דמצוה שאין בה הנאה לכן ס"ל שפיר רבא מצללה"נ וצ"ע לכאורה להנ"ל א"ש דס"ל לרבא דא"א ומכוין אסור א"כ ע"כ אף במצוה שיש בה הנאה לא ניתנה ליהנות דאיך תאמר דניתנה ליהנות הא כל מצוה צריך לנהוג בה כבוד להשם המצוה עלי' א"כ כשעושה ונהנה ממנה הרי נוהג בה מנהג ביזיון שמשתף צורך גבוה לצורך הדיוט א"כ ע"כ הא דא"י בשופר וע"ז של ע"ז אין משום הנאה דאית לי' דנאמר משום זה מצלה"נ דהא אסור ליהנות לצרכו רק הא דלא יצא משום המצוה גופי' דחשוב הנאה ונהנה מאיה"נ א"כ אף בכה"ד למה יצא אף דל"ח מצוה שיש בה הנאה דהא המצוה גופי' מיקרי הנאה ואמאי רשאי לכסות בעפר עיה"נ ודו"ק:

ה') והנה בפ"ה ממזוזה כ' רבינו וז"ל מנהג פשוט ליכתוב מבחוץ על המזוזה אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעוה"ב שאלו הטפשים לא די להם שיבטלו המצות אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאלו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם עכ"ל הטהור והם קילורין לעינים (ומובן עפ"י מש"כ לעיל דברי הגור ארי' דזה הוה כמשתף דבר גבוה לדבר הדיוט) ובכ"מ הקשה ממנחות דף ל"ג מזוזה צריכה להניחה בטפח הסמוך לרה"ר אר"ה מ"ט כי היכיא דנטרי מוכח דעושין כן לשמירה וכ' דאיה"נ שהמזוזה שומרת הבית כשהיא כתובה כתקונה לא המלאכים הכתובים בה מבפנים וגם אין הכונה בעשייתה לשמור הבית אלא צריך שיכוין לקיים מצות הקב"ה וממילא נמשך שמירת הבית ול"נ ראי' לדבריו ממה דאיתא בקידושין דף ל"ד דנשים חייבת במזוזה מדסמיך לי' קרא למען ירבו ימיכם דאטו נשים לא בעי חיי ואי איתא דמצות מזוזה לשמירה א"כ תיפוק לי' דנשים נמי בעי שמירה אלא וודאי דאין לעשות מזוזה אלא דמי שחייב בה דמקיים מצות הקב"ה ממילא נמשך שמירת הבית אבל אי ל"ה נשים חייבת באותה מצוה ל"ה מינטרא כלל ע"י המזוזה ולכן צריך ליליף מדסמוך למען ירבו ימיכם:
אך קשה לי מהא דאיתא בסנהדרין דף כ"ב וכתב לו את משנה התורה הזאת כותב לשמו שתי תורות כלומר אחת מדין הדיוט ואחת מדין מלך אחת שהיא יוצאת ונכנסת עמו ואחד שמונחת בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת תמיד עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו הרי דשרי לעשות תורה כמין קמיע כדי שתהא יוצאת ונכנסת עמו לצרכיו אך הנה רבינו בפ"ז מס"ת לא הביא הך דעושה אותה כמין קמיע ובכ"מ עמד ע"ז:
אבל קשה לי מהך דאמרו חדשים לקטורת מוכח דבחרו בעבודת הקטורת יען דמעשרת ולדברי רבינו מי שמכוין במצות להנאתו חלילה אין לו חלק לעוה"ב וא"כ הכי יש עבודה גדולה יותר מקטורת וכיוונו בה כדי להתעשר ולדבריו חללו את עבודת הקודש אם כיון להתעשר:
ולכאורה יש לומר דהיינו הא דפליגי בר"ה דף כ"ח אי מצלה"נ דהנה בכל מצות איכא שכר (והעלה בפנ"י קידושין דף ס"א דלכן בכל מצות שייך איסורא דאית בי' ממונא) ומ"ד מצלה"נ שרי להשתמש ולעשות המצוה להנאתו כדי לקבל שכר ומ"ד דמצללה"נ ס"ל דאסור לעשות שום מצוה להנאת עצמו אלא לעול ועל צווארו לקיים המצוה של ית"ש דאם עושה לצורך הנאתו הוה כמחלל קדושת המצוה כסברת רבינו:
אולם יקשה הא אמר הכתוב ובחונני נא בזאת דהיינו דרק במעשר שריא לקיים המצוה כדי להתעשר עשר בשביל שתתעשר הא בשאר מצות לא וקשיא כנ"ל מקטורת דג"כ שרי ע"מ להתעשר אך י"ל דמעשר שאני דשרי אפי' לנסוי כמו שכתבתי לעיל בפ"ב בשאר מצות אף דשרי לעשות כדי שיתעשר אבל לא ח"ו לנסוי אם באמת יתעשר:
אך אכתי קשת לי דביומא דף י"א איתא ביהכ"נ ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה פשיטא מה"ד ביתך ולא ביתה ולא בתיכם ואימא ה"נ אמר קרא למען ירבו ימיכם הני בעי חיי והני ל"ב חיי ויקשה תיפוק לי' כיון דמזוזה נטרי נמי א"כ לא מסתבר דקרא ימעט בית האשה ובית שותפין דהא בעו נמי נטירה אך י"ל דהנה בחירע"א הקשה קו' עצומה הא בית שאולה פטור ממזוזה ולא מחייבין משום אטו הני לא בעי חיי דמ"מ לא שייך המצוה אקרקפתא דגברא כן נמי בבית השותפין להנ"ל י"ל דחדא מתורצת בחברתה דאי משום דבעי נטירה ל"ש לחייבה דהא חזינן דתורה פטרה בית שאולה אף דבעי נטירה ה"נ בית השותפין שפיר יש למעט אף דבעי נטירה ולכן משני רק מטעמא דהני נמי בעי חיי לא מסתבר כלל לומר דמיעטה תורה מביתך ולא בתיהם דהא בעי חיי אבל בית שאולה שפיר פטור דהא לא משום דמיעטה קרא פטור אלא כיון דאין לו בית כלל ל"ש לחייבו מטעם דבעי חיי דגם מי שאין לו בית שפיר יזכה לאריכת ימים:
בהכי ניחא לי לפרש משנה התמוה מאוד במגילה כ"ד תנן העושה תפילין עגולה סכנה ואין בה מצוה ותימא כיון דתפילין מרובעת הלממ"ס פשיטא הוא דאיי"ח מצותו כלל ומאי קמ"ל דאין בו מצוה ועוד מ"ש עגולה דנקט מתניתין הא כל שאיני מרובע אפי' איני עגולה אלא משולש נמי אין בה מצוה ובגמ' שם רוצה לסייע ממתניתין דמרובעות הלממ"ס ותמוה א"כ פשיטא ונראה לפרש דהנה בסי' ל"ב סעיף ל"ט כתב המחבר דהלממ"ס שיהיו מרובעין בתפרן ובאלכסנון שצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים הנה נשמע דריבוע הבתים למעלה בדיעבד אין מעכב כמש"כ בא"ר שם א"כ לפי"ז מי שעושה תפילין עגולות למעלה כשר אלא כיון דעושה כן יען דדעתן לקיימה גם כקמיע וכדברי רבינו גבי מזוזה א"כ אין בו מצוה לכן תני נמי הכי סכנה ואין בו מצוה ונראה שלזה אמרו ג"כ בירושלמי פרק הבונה אלה המצות אם עשייתן כמצותן הן מצות ולכאורה פשיטא דבעינן עשייתן כמצותן רק הכונה כנ"ל כשעושה המצוה באופן שאין בו פסול מדינא אלא כיון שעשה כן לאיזה כונה לצרכו לא לצורך גבוה ל"ה כתקונן אינן מצות:
והנה לכאורה יש להקשות מהא דאיתא בחולין דף פ"ט בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך זכו בניו לשתי מצות תכלת ותפילין בשלמא תפילין הוה מצוה שיש בה הנאה דכ' וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך והוה הנאה לישראל שיראו ממך אלא תכלת מאי הנאה ומשני דומה לרקיע ולכסא הכבוד וקשה ג"כ לפמש"כ רבינו גבי מזוזה דאם כונתו לשמירה אינה מקיים המצוה א"כ ה"נ אי כונתם שיהא להם תועלת זה שיראו מהם הוה כמו עושה מזוזה לשמירה דלא קיים מצותו ה"נ אי הוה הנאה ומיחשב להם זה הנאה א"כ אין מקיים המצוה אבל לפמש"כ הכ"מ א"ש דבאמת צריך שלא תהא כונתו לזה אלא דממילא נמשך התועלת אם מקיים המצוה נמשך ממילא שיראו ממך והוה לך לשמירה כמו מזוזה:
והנה רש"י שם בחולין פ"י בשכר שאמר אאע"ה אם מחוט ועד שרוך ולא רצה ליהנות מגזילה ופלא מה זכות זה שלא רצה ליהנות מגזילה ועוד הא באמת רצה ליתן לו מלכי צדק במתנה אך י"ל דבסוטה דף מ"ח ממעטינן מולא חנכו למעט גזלן דחזר ולקחו א"כ הא באמת רצה ליתן לו והוה כחזר ולקחו אלא יען דמעיקרא באיסורא בא לידו בתורת כיבוש מלחמה לא רצה ליהנות והיינו דקאמר לי' אם מחוט ועד שרוך דאף דאני מקיים מצות תפילין וציצית והוה חזי לי למצות אלו לחוט של תכלת ולרצועה של תפילין אפ"ה לא רצה ליקח יען דמעיקרא באיסורא בא לידו לכן שפיר זכו ישראל לאותן שתי מצות:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה