אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ז · הלכה ט

הלכה ח

א') אסור לאדם שיפנה וכו'. והנה בב"י סי' ג' הקשה על רבינו דלא חילק בין ארצות שהם למזרח ומערבו של ירושלים לארצות של צפון ודרום ונדחק הרבה בישובו ועוד הקשה דרבינו לא חילק בין יש מחיצה ללא עשה מחיצה ובירושלמי מחלק כן ונראה דהנה רבינו דכלל בדבריו גם שינה וזהו אפי' בשיש מחיצות וכמש"כ מג"א סי' ג' דאין היכר לענין שינה במה שיש מחיצות לפי"ז גם הא דאין נפנין ג"כ מסתמא ביש מחיצות וא"כ בכהא"ג באמת אין לנו לחלק בין הארצות דהכל שווין דכיון שיש מחיצות אז אין הקפידה משום דהוא כנגד המקדש אלא עיקר הטעם ששכינה במערב וכמש"כ בצל"ח בברכות ולכן השווה רבינו דין דשינה ודאין נפנין דהכל ביש מחיצה אייריא ואזלינן בתר הטעם ששכינה במערב כדאיתא ב"ב דף כ"ה שוב ראיתי כי גם בשו"ת שב יעקב הכריח דטעמו של רבינו אין משום מקדש אלא משום דשכינה במערב (ועיין ברכות דף ל' הי' עומד בדרום יכוין לבו אל הצפון הי' עומד בצפון יכוין לבו אל הדרום ורבינו בפ"ד מה' תפלה השמיטו מפני שישיבתינו בארץ המערב) והבן:
והנה יש לחקור במש"כ רבינו שלא ישן בין מזרח למערב אי כונתו מספר הזוהר הביאו במג"א סי' ג' שקפידא על רוחב דהיינו שלא יהא ראשו נגד צפון או דרום ורחבו מוטל בין מזרח למערב וראיתי בשו"ת שב יעקב שכ' דדעת רבינו ע"כ שלא יהא כשישן אחוריו נגד המערב א"כ הקפידה שלא ישן ברוחב בין מזרח ומערב אלא ראשו למזרח או למערב כיון דמלשון רבינו מוכח דאפי' בלא אשתו נמי אסור ע"כ הקפידה שלא יהא אחוריו למערב או למזרח יעו"ש:

ב') לא יפנה למערב ולא כנגד המזרח מפני שהוא כנגד המערב. ופי' הלבוש דחשיבות של מזרח הוא כנגד פני השכינה שבמערב וכ' בבכ"ש דיפה כיון שאין לפרש דכונת רבינו כיון שאחוריו למזרח הו"ל כאלו נפנה למערב דבשלמא כשמערב לצידו והוא נפנה צפון ודרום הירכים מעמידים ומסככין בין מערב ובין הטלת גלליו אבל כשאחוריו למזרח הרי אין דבר מפסיק בינו למערב ומשום כבוד מערב הוא ז"א דהא טעמא נמי לשאין ישנים בין מזרח למערב והתם ליכא למימר הכי עכ"ל והנה הב"ח דזה רק בזמן הבית כמו הא דאל יקל ראשו והאו"ז כ' לחלק דמקום המקדש עצמו אסור אפי' בזה"ז אבל מקומות האסורין בשביל שנגד המקדש אינו רק בזמן שמקדש קיים ולדעתי יקשה רבינו כ' שאין קובעין ביהכ"ס בכל העולם בין למערב מפני שההיכל במערב וקאי התם אזמן הזה:

ג') כל המטיל מים מן הצופין ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקודש. כן הגי' בכ"מ וכ' עליו הב"ח באו"ח סי' ג' דיצא לו מדין לא יקל ראשו כלפי שער מזרח ובבכ"ש השיג דזה רק בזמן ששכינה שורה בזמן הבית ורבינו אייריא מבזה"ז ולכן תי' דדין זה הוא מירושלמי דאיתא התם המטיל מים הופך פניו לצפון המסיך רגליו הופך פניו לדרום אר"ח בר בון מתניתין מן הצופין ולפנים ולכן בדין מיסך כליו כיון דבש"ס דילן לא חילקו בין צפון לדרום וסתמא התירו ואפי' בתוך הצופין רק שלא יהא כנגד הקודש לכן גם רבינו אין מחלק אבל בדין המטיל מום שמזה לא נזכר בגמ' דידן לא לאיסור ולא להתיר פסק כהירושלמי שלא יהא למזרח או למערב כשהוא כלפי הקודש או לצד שכנגד הקודש אבל לצד דרום התירו בקו"ח ממיסך רגליו דשרי לב' הצדדים ומה שכ' רבינו בדין מטיל מים או יסלק הקודש לצד דין הוא מסברא דנפשי' כיון דלא אסרינן בכ"מ כ"א מהצופים ש"מ דטומאה משום קודש הוא וכשמסלק הקודש לצדדין שרי א"כ ס"ל דצופין הוא מכוין נגד המקדש עכ"ד וראיתי בשבי"ד או"ח לאאדמוהגצ"ל זצ"ל שם שכ' ביתר ביאור וז"ל לפי הגהות הטו"ז שגריס לא ישב וזהו הגהות הכ"מ ג"כ מה זה שכ' או יסלק לצדדין הרי גם לצפון ולדרום הוא לצדדין וכו' ונראה דהמעיין בדברי רבינו גבי לא יקל ראשו נגד שער המזרח ומצופים ולפנים דצופים הוא שם מקום ומקום זה הי' במזרחו של ירושלים או במערבו וכו' או הוא במקום אשר ג"כ יכולין לראות את הר הבית אבל הוא לצפונו או לדרומו של ירושלים בזה אמר או מסלק הקדש לצדדין:

ד') מהצופים ולפנים וכו'. בלבוש או"ח סי' ג' כ' דצופים הוא מקום במזרח המקדש ויצא לו כן מלשון רש"י פ' אלו עוברין אבל תוס' שם כ' בשם ר"י דכ"מ סביב ירושלים שרואין משם ביהמ"ק נקרא צופים ובבכ"ש כ' דמלשון הירושלמי בברכות משמע דוקא במזרח אסור מדכ' המטיל מים הופך פניו לצפון שהוא כלפי הקודש אלא דדוקא נגד מזרח אסור שמכוין נגד ק"ק אלא שבתוספת' סוף מגילה מבואר לאסור בסתם כלפי הקודש ואפשר דבזמן הירושלמי הי' בניינים הרבה בצדדי המקדש ולא הי' צופים כי אם מזרח ומערב ולכן המחוור לאסור בכל צד שצופים וראיתי בס' כפתור ופרח שכ' שצופים היינו מקום שיכול לאדם לראות משם ביהמ"ק וירושלים:

ה') מפני שההיכל וכו' לא יפנה מזרח ומערב בזמן שביהמ"ק קיים אין ביהמ"ק קיים מותר. והנה לכאורה קשה כיון דרבינו בפ"ו פסק דקדלע"ל מדכתיב והשימותי את מקדשיכם א"כ אין לחלק בין בזמן שביהמ"ק קיים לזמן שאין ביהמ"ק קיים אך באמת לק"מ דהנה ר' יודא הוא דקאמר לה בברכות דף ס"ו דרך בזמן שביהמ"ק קיים אסור והא רי"ו גופי' ס"ל דקלע"ל במגילה דף כ"ח במשנה ועוד אמר רי"ו וכו' והשימותי את מקדשיכם אף בזמן שהן שוממין אלא וודאי דרי"ו ס"ל דרק לענין קדושה לנכנס לשם בטומאה או לינהג בזיון במקום מקדש עצמו אסור אבל לענין לפנות כנגדו שהוא רק משום קדושת המקום ששכינה שורה שם ובחורבנו שנסתלקה משם השכינה אף שעדיין מסתופפת שם בנסתר (כמו שבארנו בפ"ו) שפיר אין חייב לינהג כבוד זה:
ואמנם ראיתי כי בטו"א במגילה דף כ"ח הקשה באמת דרי"ו אדרי"ו ותי' דהוה רק אסמכתא בעלמא דהא ביבמות דף ו' יליף מהיקישא דשבתותי תשמורו ומקדשי תיראו דמורא מקדש לעולם וא"כ אדרבא כי ס"ל דלקלע"ל דאי הוה ס"ל דקלע"ל הא נשמע מהיקישא אע"כ דס"ל דלקלע"ל ולית לי' היקישא רק מדרבנן סמכו דאסור לינהוג בו זילזול מקרא דוהשימותי בדרך אסמכתא וא"כ לפי שיטתו תקשה לשיטת רבינו דס"ל מקרא דוהשימותי נשמע דקלע"ל א"כ סתר דבריו דס"ל דבזה"ז שרי לפנות מזרח ומערב אך א"ש דלדבריו יקשה דרבינו יליף דקלע"ל מקרא דוהשימותי למה לא יליף מהיקישא דאת שבתותי תשמרו דמוכח מזה דמורא מקדש לעולם ע"כ דקלע"ל כדמייתא לה רבינו בפרקין לענין מורא מקדש אלא וודאי כמו שבארנו דבוודאי הא דילפינן דמורא מקדש לעולם מהיקישא היינו כיון דעכ"פ שכינה מסתופפת שם בנסתר צריך לינהג בו כבוד לעולם ול"ד למקדש שילה שכאשר נחרב בטלה מורא המקום לגמרי כיון שנסתלקה השכינה אין עוד חיוב מורא מקדש (וכמו שהי' במתן תורה שכל זמן ששכינה בהר כתיב אל יראו מול ההר הוא וכאשר נסתלקה השכינה כתיב ובמשוך היובל יעלו אל ההר וכמו שבארנו לעיל בפ"ו) אבל אין חייב לינהג בו כבוד כשאין רואה מקום מקדש כיון שאין שורה בנגלה אבל לענין להקריב קרבנות אף שאין בית עדיין לא נשמע מהאי היקישא דקרא לא אייריא רק ממורא מקדש דלא נימא כיון שנסתלקה שכינה ממילא א"צ לינהג בו כבוד כמו שא"צ לינהג מורא בשילה (ול"א דדבר שנאסר צריך מניין אחר להתירו דזה גופי' ילפינן מהר סיני דגלי קרא כיון שסילק שכינתו המה יעלו בהר ולכן צריך קרא ללמד דמורא מקדש הוא לעולם דלא נסתלקה שכינתו לעולם לכן מוראו ג"כ לעולם דכל דבר שנאסר במניין צריך מניין אחר להתירו וכאן אדרבא גלי קרא דמוראו קיים לעולם א"כ מזה ל"ש לילף דמקריבין אף שאין בית דלענין מורא שייך לומר כיון שנתחייב במוראו עדיין בחיובו עומד (כיון שאין לילף התיר מקרא דבמשוך היובל) לכן צריך קרא דוהשימותי את מקדשיכם דאייריא לענין קרבנות דכ' אחריו ולא אריח בריח ניחוחכם כמו שהעלה בשו"ת בנין ציון סי א' משמע דיכולין להקריב אלא שאין לרצון לפניו יתב"ש וא"ש הכל כעת נדפס הספר שושן עדות ראיתי שהרגיש במה שהקשיתי לדברי רבינו ונדחק לישב:
והנה בשו"ת הרמ"ע מפאנו כ' בזה דברים נמרצים כדעת הראשונים דרוחב המטה בין צפון לדרום וסימנך זרועי ידיו כנגד זרועות עולם וניחא דבכהא"ג אתיא יצירת הולד כיצירתו של אדה"ר דאמר בחגיגה אדה"ר מסוף העולם עד סופו הי' ובשעה ראשונה הוצבר עפרו מכל העולם ראשו מא"י גופו מבבל וכו' ואחרי שאבינו האחד נעשה גולם ונמתחו אבריו ונזרקה בו נשמה וכתיב אחור וקדם צרתני אלמא קומתו בין מזרח ומערב היתה מונחת לארכה וכשעמד על רגליו הי' פניו למזרח וימינו לדרום ותחלת פנייתו היתה לימין המזרח והיא פני' פנימית לזרוע ימין שהרי אחוריו פונים למערב ופניית אחוריים לאו שמ' פני' ואחרי שידענו מקומתו של אדה"ר שהיתה שוה למטתו דאידי ואידי חד שיעורו הוא וכו' וממה שהי' ראשו של אדה"ר מא"י וגופו מבבל יש ללמוד לשמעתין שני דברים הא' שיהא ראש המטה במערב והרי היא דוגמת לכותל מערבי דאתמר בי' הנה מטתו שלשלמה והשני שקרן צפונית מערבית מעליא טפי שהרי בבל לצפונה של א"י היא וכו' הכי נמי כשהיו נכנסין לבית קדשי הקדשים פנה בין הבדים דרך ימין המזרח כשל יצירת האדם כדרך שאנו בני ברית כותבים וכו':

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה