אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ז · הלכה א

פרק ז

א') מצות עשה ליראה וכו'. והוא גמ' ריש יבמות נראה שכונתם במליצותם על דברי החינוך פ' תרומה שכ' בטעם שבחר הקב"ה במקום מיוחד לעבודתו יתעלה כי הגופות מוכשרין על ידי הפעולות וקרבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן מחשבות הלב מטהרות מתלבנות ומזדקקות והשם חפץ בטובתן של בריות וע"כ ציונו לקבוע מקום שיהא טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר מחשבות בנ"א ולתקן לבבינו אליו בו והוא ב"ה בחר אותו המקום והכינה אל הטובה לבני אדם אולי מהיותו אמצעית העולם בכיון ומתוך הכשר המעשה וטהרות המחשבות שיהי' לנו שם יעלה שכלינו אל הדביקות עם השכל עליונו ועל דרך הפשט על הצד הזה נפרש שריית השכינה במקום ההוא ואעפ"י שהאמת כי אמרו ז"ל קדושתן עליהן אעפ"י שהן שוממין שמשמע בזה שאין כל סיבת שריית השכינה מצד העובדים אפשר לומר כי אותו המקום בחרו האל לברך בנה"א אשר ברא מתוכו כמו שאמרנו הי' חפצו לקבוע להם מקום בארץ שיהא נכון אל טובות הבריות ומ"מ לעולם תתרבה שם הברכה והקדושה לפי הפעולות הטובות שיעשו שם בנ"א ואז עם הפעולות הטובות פתחו מעיינות הטוב כנגדו כי באמת אינה דומה קדושת המקום בחורבנו לקדושתו בישובו עכ"ד הנעימים ולזה כיוונו באמרם לא מן המקדש אתה ירא שאל ידמה כי המקום מעצמו בלבד גורם קדושה וצריך ליראה אותן אלא ממי שצוה על יראתו כי קדושת המקום רק מצד העובדים שם את ד' ומפני זה אתה צריך ליראות מן המקדש יען שבתוכה עובדים את ד' ומתרבה עי"ז קדושת המקום (ועמש"כ מזה בפ"א) והנה כך מבואר במקרא קודש בפ' שמיני ויאמר משה זה הדבר אשר צווה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' הכונה כי המקום מסוגל לקדושה ע"י העבודה בה שעי"ז יזכה לדביקות ד' ולראות באור פני מלך חיים ולכן זה הדבר תעשו רק ע"י העבודה אשר תעשו בה תזכה שירא אליכם כבוד ד':
וע"ז כתיב בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס ודרשו רז"ל אעפ"י שבונה ירושלים ד' וראיתי בספר רב פנינים שכ' לפרש עפ"י משנה בב"מ הבית והעלי' של שנים שנפלו אמר בעל העלי' לבעל הבית לבנות והוא איני רוצה לבנות בעל העלי' בונה את הבית ואת העלי' ויושב בבית ואיני מניח לבעל התחתון אל ביתו עד שישלים לו הוצאתיו והנה ירושלים של מטה מכוין כנגד ירושלים דלמעלה וכשנחרב נחרבו שניהם והקב"ה כביכול אינה בונה את העלי' כלומר ביהמ"ק של מעלה עד שיהי' ירושלים דלמטה וכאשר ח"ו אין אנו זכאים לבנות ירושלים דלמטה מתרצה הקב"ה לבנות שתיהם ומצד הדין לא יניח אותנו לכנוס לשם כדין הבית והעלי' והוא ברוב רחמיו לא יעשה כן רק אעפ"י שבונה ירושלים ד' מ"מ נדחי ישראל יכנס וכתב לפרש בזה דברי הנביא ישעי' כה אמר ד' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהי' [כו'] ואל זה אביט [אל] עני ונכה רוח הכונה השמים כסאי הבהמ"ק וירושלים דלמעלה מכוין נגד התחתון והעלי' הוא הכסא והתחתון הוא ההדום וזה בלא זה אי אפשר כמו הדום בלא כסא איזה בית אשר תבנו לי כשנחרב אין ביכלתם לבנות מאז מה כי גם ירושלים דלמטה לא תוכלו לבנות ומכש"כ ירושלים דלמעלה רק את כל אלה ידי עשתה ושניהם מוכרחים להבנות ע"י ויהי' כל אלה של מעלה ושל מטה נאום ד' אך בכחי בדיבורי אעשה והי' מן הדין שלא להניח אתכם בה ובכל זאת ואל זה אביט זה עיקר מאויי והבטה שלי אל עני ונכה רוח שיבואו לירושלים הכשרים שבישראל כמו שאמר נדחי ישראל יכנס:
ונראה דזה הכונה שאמרו אפי' כשהם שוממים הם בקדושתם כי לא תליא הבנין בדידן רק בד' כשיעלה ברצונו לבנות השני בתי מקדשים לכן הם בקדושתן:
והנה בקרא דיהשוע כתיב (הביאו בעל ההגדה) מתחילה עע"ז היו אבותינו שנאמר תרח אבי אברהם וגו' ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהרואולך אותו בכל ארץ כנען ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו והנה לא ידענו מה הכתוב מלמדנו וראיתי בספר פורת יוסף שכ' לפרש ע"ד נכון דיהושע הי' מוכיח את ישראל והי' מזהיר אותם ע"ז שיקיימו מה שכתיב בתורה ואשריהם תשרפון באש כמבואר בסוף הענין הזה ביהושע ואיתא בתוספות למה הזהיר התורה שיבערו כל הע"ז שבא"י מכדי ירושה הוא לנו מאבותינו וא"א אוסר דבר שא"ש לפי"ז אף שעבדו הגויים לאשרה או לשאר ע"ז אעפי"כ אינם אסורים בהנאה ותי' התוס' קודם שניתן א"י לאברהם היו עובדים הגויים ע"ז והי' אז א"י שלהם ושפיר יכולין לאסור ושמא נשארה עדיין מאותן ע"ז שעבדו קודם שניתן לאברהם לכן מחשש זה ציוה הקב"ה לבער כל ע"ז שבא"י אמנם איתא ברש"י על הפסוק והכנעני אז בארץ כי לאחר המבול חלק נח את כל העולם לשלשת בניו ונפל א"י לחלק של שם ואמר הקב"ה לאברהם עתיד אני ליקח הארץ מיד כנען ולהחזיר לבניך כי הוא ירושה לך מן שם א"כ לפי"ז שמיד אחר המבול נפלה לחלקו של שם א"כ מה שעבדו הגויים ע"ז בא"י לא הי' יכולין לאסור כי מעולם לא הי' שלהם רק בגזילה ואא"א דשא"ש והנה איתא במדרש מה שצווה הקב"ה לאברהם לילך בא"י לארכה ולרחבה שע"י הילוך זה יקנה את ארץ ישראל כי הקונה שדה מחבירו צריך להלוך בכולו אך איתא בגמ' במד"א במתנה או המחזיק בנכסי הגר אבל הלוקח או היורש שדה מאביו החזיק באחת מהן החזיק בכולן דרשות יורש כרשות לוקח דמי א"כ אי נאמר דלא באתה בירושה מן שם אלא שהקב"ה נתנה לו במתנה הוצרך לילך לארכה ולרחבה והשתא יבואר על נכון כי יהושע מזהיר שיבערו כל ע"ז שבא"י וקשה מכדי ירושה הוא ע"ז אמר מתחילה עע"ז היו אבותינו וא"כ עבדו ע"ז קודם שנתן לאברהם דאז הי' א"י שלהם אך לכאורה הא באמת בא לו בירושה משם בן נח ולא הי' שלהם ע"כ שמוכח מהית דלא בא לו בירושה אלא שהקב"ה נתן לו מעכשיו מתנה דהא כתיב ויתהלך לאורכה ולרחבה וזהו אמר ואקח את אביכם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וקשה למה הי' צריך לילך בכולו הא רשות יורש כרשות לוקח דמי וע"כ שבמתנה ניתן לו ושפיר יכולין לאסרה בהנאה לכן שפיר הזהיר יהושע שיבערו הע"ז כי הם אסורים בהנאה אך לזה לכאורה יקשה הא אף אי ירושה היתה לאברהם ג"כ יכולין האומות לאסור בהנאה דהא הי' לאברהם ישמעאל וליצחק עשיו א"כ הם יכולין לאסור כי גם הם נחשבים זרע אברהם ויצחק אבל הא כיון שאמר הכתוב ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את עשיו ולמה שבק לישמעאל ע"כ מטעם שישמעאל בן השפחה לא מקרי זרע אברהם ולא הי' לו חלק בא"י אבל אכתי עשיו שנקרא זרע יצחק כי הוא מאב אחת כמו יעקב א"כ יש לו חלק בא"י והי' יכולין לאסרה ע"ז אמר הכתוב ואתן ליצחק את יעקב ואת עשיו ואתן לעשיו את הר שעיר לרשת אותו א"כ הסתלק מחלקו שבא"י ואין כח בידו לאסרה ולכן רק צריך הכתוב ליתן טעם זה שמתחילה היה עובדי ע"ז קודם שזכה בה אברהם במתנה שניתן לו מהקב"ה ולא שזכה בה בירושה:

ב') והנה בהא דמסיק הגמ' יבמות מבעיא לי' לכדתניא יכול ירא אדם מן המקדש ת"ל את שבתותי תשמורו לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפקד על המקדש וכו' מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם והנה תמוה דאכתי ברייתא לא מתישבת דקאמר יכול יהא בניין ביהמ"ק דוחה שבת וראיתי בהפלאה פ' קדושים שכ' לפרש על נכון משום דבאמת הוה מצי לשנוי' דהו"א דמורא מקדש עדיף טפי ממורא שבת שהיו נענשים עלי' בכל עת כדכתיב כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות לכן הוצרך להזהיר אותם שלא יתירא מן המקדש אלא ממי שהזהיר עליו וכן אין להקשות איפכא דל"ל קרא בהכשר מצוה גבי מורא אב ולא יליף ממורא מקדש דלא דחי שבת משום דלפי האמת דילפינן מהאי קרא דהוקש מורא מקדש לשבת דלא מן המקדש אתה מתירא ממילא דליכא למילף מיני' מורא אב משום דמורא עדיף דהוקש מוראו למורא מקום והכי פירושו דברייתא יכול יהא בניין ביהמ"ק דוחה שבת משום דליכא למילף ממורא דה"א דמורא מקדש עדיף טפי ת"ל אני ד' דהיינו שלא יתירא מן המקדש כמו בשבת דאין המורא אלא ממי שהזהיר עליו וא"כ ממילא איכא למילף ממורא אב והיינו דקאמר אין הכ"נ דלפי האמת דבתר דכ' האי קרא דהוקש לשבת ממילא דאיכא למילף דא"ד שבת מהכשר מצוה דכ' גבי מצות מורא והיינו דכ' הכא ומקדשי תיראו אני ד' לבסוף דבאמת האי קרא לא אתי לאוריי שא"ד את השבת דממילא ילפינן ממורא אב ובזה איכא לפרושי מ"ש אח"כ בת"כ אין לי אלא בזמן שביהמ"ק קיים משום דאיצטרך קרא גבי מקדש דא"ד את השבת דהו"א כיון דאי אמרינן דלקלע"ל הו"א דבנין ביהמ"ק צורך עבודה משום עבודה דוחה שבת ע"ז אמר דילפינן משבת דקדושתו קדושת עולם א"כ מקריבין אף שאין בית ממילא אין ביהמ"ק צורך עבודה ממילא ילפינן דאין בנינו דוחה שבת דהכשר מצוה א"ד גם יש לפרש משום דלא תקשה ל"ל קרא דא"ד שבת הא כבר כתיב גבי משכן אך את שבתותי תשמרו שאין דוחה שבת אלא דהו"א גבי משכן שאין קדושתו קדושת עולם לכן ל"ד אבל מקדש דקדושתו קדושת עולם ידחה לכן הוצרך גבי מקדש שהוקש לשבת דקדושתו קדושת עולם אפ"ה ל"ד יעו"ש ודאתאן עטה ונראה דרש"י בנימוקיו על התורה פירש דאך למעט שבת ממלאכת המשכן דאך מיעוט הוא והקשה עליו הרמב"ן דאך הכתוב כאן בא ללמדנו על פנ"פ דדחה שבת כדאיתא ביומא דף פ"ה ראיתי בספר בנין אריאל שכ' דלק"מ דהא בגמ' שם מסיק רבא לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דיליף מוחי בהם ולא שימות בהם א"כ לפי המסקנא ילפינן דפנ"פ דוחה שבת מהך דשמואל והשתא אייתר אך וע"כ צריך לומר דלאשמעינן דמלאכת המשכן לא דחי שבת:

ג') ב"מ דף ל"ב איתא ג"כ מניין שאמר לו אביו שיטמא שלא נשמע לו שנאמר איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי ותיפוק לי' דא"ד עשה ול"ת ומשני ס"ד הואיל והוקש כבודם לכבוד המקום שנאמר כבד את אביך ונאמר כבד ד' מהונך הלכך לציית לי' קמ"ל לא לשמע לי' וכתבו תוס' דהוה מצי להביא מקרא איש אביו ואמו תיראו וכתיב את ד' אלקיך תירא ותי' דניחא ליה להביא קרא דכיבוד וקשהלי דהא דאף דהוקש כבודם לכבוד המקום ל"ש לומר דידחה דהנה קיימ"ל דשואל מפני הכבוד ומשיב מפני היראה אפי' באמצע הפרק והיינו מפני הכבוד ומפני היראה של אביו ומבואר בפוסקים בסי' ס"ו דאין מפסיקין מפני קדיש וקדושה דל"ש מפני הכבוד אצל הקב"ה דמה לי שבח זה או שבח זה וביאר בישועות יעקב שם הא דאמרינן שואל מפני הכבוד ומשיב מפני היראה דכבוד היינו דחייב במעשה הכבוד אבל אם לא מקפיד פטור אבל מפני היראה היינו אף שלא במעשה שהיראה היינו שיודע שמקפיד וא"כ קשה נהי דדרשינן כולכם חייבין בכבודי ול"ש דידחה ל"ת דהא לגבי כבוד המקום ל"ש שידחה ל"ת דלפני הקב"ה מה נפ"מ אי מקיים מצוה זו או מצוה זו וכיון דכן אין זה סברא דנאמר מפני דהוקש כבודם לכבוד המקום ידחה דאדרבא הא זה כבוד המקום שיקיימו הל"ת והיינו כדאמרינן ביבמות דכולכם חייבין בכבודי ולגבי הקב"ה כך חביב אם מקיים האדם העשה דכיבוד או ל"ת שבתורה ע"כ כבוד אב לא עדיפא כלל שנאמר שידחה אבל מפני היראה היכיא דיודע שמקפיד שפיר י"ל דידחה וא"כ אכתי טפי הוה לי' לאתויי קרא דתיראו דהיכיא דמקפיד דשייך שפיר לומר מפני היראה ידחה ל"ת ואמאי ניחא לי' יותר להביא קרא דכיבוד דאיפכא מסתברא דמפני היראה שייך יותר לומר דידחה מהיכיא דרק שייך מפני הכבוד וצ"ע:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה