אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ו · הלכה יד

הלכה יג

א') כל שלא נעשה בכל אלו אינו קדוש. ובדין שלאח"ז כ' מקריבין אעפ"י שאין בית והנה הראב"ד השיג דהא אמרו אין מקדש ירקב וכן אמרו כגון דנפיל מחיצות אלמא דלקלע"ל אף לענין מקדש ובבה"ז זבחים דף ס' וכן במג"א סי' תקס"א וכן במשל"מ תי' דבעינן עכ"פ מזבח בנוי כמו לענין בכור וכמש"כ הטור יו"ד סי' של"א בשאין מזבח בנוי נקבר (שוב ראיתי שכבר קדמו בתשב"ץ סי' ר"א) וכמש"כ גם רבינו לענין מעשר בהמה שאין נאכל אלא בפני הבית והיינו באין מזבח וכן מה דהקשה מנפל מחיצות מי שיעיין בפ"ו ממעשר יתיישב לו קו' זו דהיינו דשם כתב רבינו דנפל מחיצות ויצא אבל בנפל ולא יצא נאכל אף שאין מחיצות:
והנה בפמ"ג שם השיג עליו נהי דיצא כיון דמחיצות שנפלו אין מעכבין דמקריבין אעפ"י שאין בית א"כ אמאי אין לו היתר בחזרה לפנים ויאכל אף שנפל מחיצות וכן הקשה בספר עבד"ת ועוד הקשה נהי דבעינן מזבח עכ"פ קשה לשון משנה דקאמר אם אין מקדש ירקב משמע דבמקדש תליא לא במזבח וא"כ יפה השיגו הראב"ד:
ולי נראה ליישב בשנקדים עוד מה דקשה על רבינו מסוג' דמגילה דף י' ושבועות דמייתיא מדפליגי תנאי בבתי ערי חומה אי קלע"ל דפליגי נמי לענין אי במקדש ג"כ קלע"ל א"כ מוכח דאין חילוק בין מקדש או קדושת א"י אחרת:
ועוד קשה טובא דרבינו סוחר בכמה דוכתין דבה' שמיטה פסק לענין שביעית דקלע"ל ורק לענין תרומה שאני דגם בימי עזרה לא נתקדשה בקדושה דאורייתא משום דלא הי' ביאת כולם והנה בכ"מ ובראב"ד פי"ב משמיטה השיגו דדברים סותרים זא"ז דפסק כמ"ד אשר לו חומה שהי' לו בימי יהושע אעפ"י שאין לו עכשיו ופסק דלקלע"ל ועוד יש לתמוה שכאן כתב רבינו דמקריבין אעפ"י שאין בית ובה' יוהכ"פ פ"ה כתב דאם נפחת התקרה אין מזין דם פר והשעיר כדאיתא בזבחים דף מ' וכן הקשה בס' עב"ת ולכן נראה ליישר הא דכתב רבינו מקריבין אעפ"י שאין בית היינו בהקדישו בזה"ז או קודם שנבנה הבית שני דלא איתחזו מעולם להקריב בבית הבחירה אבל קרבנות שהקדישו בזמן הבית להקריבו בבית הבחירה בוודאי א"ר להקריב לאחר שחרב הבית אף אי בנו מזבח להקריב כיון שאין בית נדחו הקרבנות כולם ובהא ניחא לי הא דאיתא בנזיר דף ל"ד דמוכח שם בנדרו בנזיר וחרב המקדש הוה נדר בטעות ואמאי הא יכולין להקריב אעפ"י שאין בית אי הוה בונין מזבח אע"כ כיון שנדרו להקריב בבית אין מקריבין כשאין בית וכהא"ג איתא במשנה דזבחים דף קי"ב זבחים שהקדישו למשכן יקריבו במשכן ובזה א"ש הא דנפחת התקרה דהא שכן אייריא בכבר נשחט א"כ הקדישה לקרב בבית לכן כשחרב אין מזין:
ולפי"ז א"ש השגת הראב"ד מהא דקתני אם אין מקדש ירקבו י"ל דאייריא בכבר הפריש כשהי' הבית קיים לכן ירקב וכמו דמסיק בזבחים דף ס' לפי' גי' תוס' לעולם קלע"ל וכבר הקריב דמו וכן במעשר בהוזקקו להבאה בעוד הבית קיים א"כ כשחרב הבית ילפינן מבכור דאין נאכל וירקב ובזה א"ש הא דנפלו מחיצות דשם אייריא שנכנס לירושלים מחיצות קיימין לכן אין נאכל אלא בשיש מחיצות כמו לענין הקרבה דג"כ כשהקדיש בזמן שהבית קיים וחרב הבית דאין יכול להקריב אבל אם לא הי' עוד במחיצות אזי נאכל אפי' כשחרב הבית רק דעכ"פ המזבח קיים ולכן כ' רבינו דנאכל אעפ"י שאין בית ולפי"ז ניחא מה דהקשה בפמ"ג ובעב"ת אם קלע"ל מה לי אם מחיצות קיימות או נפלו דלפמש"כ בוודאי כיון שנראו לאכול בזמן שהי' מחיצות אין נאכל בלי מחיצות ותדע דהרי בנפל מחיצות בזמן הבית פשיטא דקדושה ל"ב וכשבנו המחיצות לא הי' צריכין לקדש המחיצות דהא פשיטא כאשר בנה הורדוס הבית המקדש מחדש לא הי' צריכין קידוש (וכן בימי יוונים שבאו פריצים וחללוהו וכ' הרמב"ן דהעזרה וההיכל ג"כ נתחלל כדאיתא בע"ז דף נ"ב הכי תאמר דהי' צריכין אח"כ קידוש מחדש) וא"כ אף לראב"ד מי ניחא הא הך דב"מ היינו בנפול מחיצות בזמן הבית דרק נפלו מחיצות לפי שעה כהא"ג לכו"ע ל"ב קדושה ואמאי אסור לאכול וא"ל דכונה נפלו מחיצות שנחרב הבית ז"א דהא בסנהדרין דף קי"ג דמוקי ג"כ כשנפל הא שם ג"כ בזמן הבית אייריא דאי בשנחרב הבית אין דנין עיהנ"ד וע"כ בנפילה בעלמא אייריא וא"כ פשיטא דלא בטלה הקדושה וא"כ גם לראב"ד יקשה אמאי אסור בנפלו מחיצות וצ"ל משום בנכנס לתוכו בשעה שיש מחיצות אסור לאכול בלי מחיצה וא"כ גם לרבינו לא יקשה מהך דב"מ אף אי נאמר דאייריא בנפל מחיצות בזמן שחרב הבית אסור לאכול (אף שהקדושת הבית והעיר לא בטלה) כיון שנכנס למחיצות ונראה לאכול שם:
אולם נראה לי דבר חדש בדעת רבינו דהנה מלבד קו' הראב"ד קשה טובא דבכמה דוכתין מוכח דבזמן הנשיאים שאחר החרבן מעת אשר נחרב הבית לא הקריבו קרבנות כמו שהוכיח בס' עב"ת ממס' מגילה דלא הקריבו בימי רבי דלא כשאילת יעב"ץ ואני הבאתי עוד הוכחה מיבמות ס"פ הערל בימי רבי ביקשו להתיר נתינים וקאמר בזמן שאין מזבח הותר גם חלק מזבח מוכח אף בימי רבי שהי' קרוב למלכות ובוודאי הי' נותנים רשות להקריב מוכח אפ"ה מקריבין בזה"ז שאין בית וכן קשה לי עוד ממש"כ רבינו בפ"א ממלכים כשיבוא מלך המשיח יבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל ויקריב קרבנות משמע שקודם אין מקריבין וכן בפ"א מתשובה כתב רבינו עתה שאין לנו ביהמ"ק ולא מזבח כפרה וכ"כ בפ"י מה' פרה אדומה שט' פרה עשו והעשירי יעשה משיח במהרה בימינו מוכח דס"ל דפסקא דמילתא דבזה"ז לא משכחת שיהא לנו מזבח כפרה וע"כ איך כתב רבינו שמקריבין אעפ"י שאין בית ויותר קשה אלשון רבינו בפ"ט ממעה"ק דחייב בזה"ז בהעלה בחוץ יען דמקריבין אף שאין בית ותוס' זבחים דף כ"ט הכריחו דהא דחייב בהעלה בחוץ רק כשיש מזבח בנוי וא"כ יקשה דבה' תשובה כתב דאין לנו מזבח כפרה וכן קשה דבפ"א מאימ"ז כתב דמטיל מום בקדשים בזה"ז אין לוקה מוכח דאין יכולין להקריב בזה"ז ועוד קשה דהנה רבינו הביא מקרא דוהשימותי את מקדשיכם דאף בזמן שחרב בקדושתו עומד וקשה לי דבמדרש איתא הביאו בפירש"י והשימותי את מקדשיכם יכול מן הקרבנות כשהוא אומר ולא אריח הרי קרבנות אמורים הא מה אני מקיים והשימותי את מקדשיכם מן הגדודיות שהיו נועדות לבוא שמה הרי מקרא דולא אריח מוכח דאין מקבל קרבנות דל"ה לריח ניחוח א"כ איך יליף מקרא זה דמקריבין אעפ"י שאין בית ולכך אומר שדעת רבינו הוא כך דהא איתא בשבועות דף ט"ז דעזרא זכרון בעלמא עשה כיון שקדלע"ל וממילא מקריבין אעפ"י שאין בית ולא הוצרך לקידוש לפי"ז י"ל גם הא שהעיד ריה"ש דמקריבין אעפ"י שאין בית קאי אימי עזרא דעלו ישראל וישבו בערי ישראל בכהא"ג א"צ בית וקאי אדברי ר"א דקאמר כשהיו בונין במקדש הי' בונין קלעים לאכילת קדשים וקאי אבנין עזרא ע"ז העיד ר"י יותר דמקריבין אעפ"י שאין בית ולא הי' צריכין בית לאכילת קדשים וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דמודה רבינו דעתה בזמנינו כל זמן שלא עלו ישראל לארץ והחזיקו בה והארץ תחת ממשלת אוה"ע שאין בונין מזבח ואין מקריבין קרבנות (ובזה ניחא מה דנתקשו האחרונים איך מקריבין בלא מזבח שאין אנו יודעין מקום המזבח וגם אין לנו בגדכ"ה ובי"ד הגדול להגבות השקלים וגם שאנחנו טמאי מתים דלהנ"ל גם לרבינו אין יכולין להקריב בזמנינו קרבנות עד אשר יערה עלינו רוח טהרה ממרום בביאת משיחנו) ורק רבינו בא ליתן טעם על שלא הוצרך עזרא לקדש משום דעלו ישראל והחזיקו בארץ ויצא מתחת ממשלת מלכי אוה"ע מרשות כורש שפיר הי' יכולין להקריב בלא בית והקידוש לא הי' אלא לזכרון בעלמא ולכן נמי אי נפל מחיצות בזמן שהי' ישראל על אדמתן בבית שני הי' מקריבין אף שאין בית וכגון בימי הורדוס שסתר הבית הי' יכולין להקריב (ועמש"כ בפ"א מה' אלו) וא"כ י"ל גם הא דאמר ר"א כשהיו בונין במקדש היו בונין קלעים לאכילת קדשים קאי אבזמן הורדוס ועמש"כ בפ"ז מה' אלו (כעת נדפס ספר שושן עדות ראיתי שדרך דרך זה) וא"ש:
ומעתה י"ל גם מש"כ בה' מעה"ק דחייב אש"ח כונתו כך דהנה לעתיד כשיבוא משיחנו ויקבץ נדחי ישראל לא יהא בנין ביהמ"ק עיכוב דשפיר יהי' מקריבין עד שלא יבנה הבית דהמקום נשאר בקדושתו וחזו לפנים מיקרי לכך יחייבו אש"ח אבל קודם שעלו ישראל ול"ה קבוץ גליות באמת אין אנו יכולין להקריב ולא לבנות מזבח כפרה כמש"כ בה' תשובה א"ח אש"ח ובזה א"ש הקרא דוהשימותי דבוודאי בזה"ז וכך כשהיו ישראל בבבל כל זמן שלא הי' ישראל על אדמתן וגלה שכינה עמהם כדאיתא במגילה דף כ"ו לא היו מקריבין וע"ז אמר הכתוב ולא אריח ריח ניחוחם אבל כשחזרו ישראל לירושלים בימי עזרא שפיר הקריבו מיד אעפ"י שלא נגמר הבית כיון שחזרו ישראל דגם שכינה שבה עמהם כדדרשינן ושב ה"א שבותך מלמד ששכינה שבה עמהם מגולה לעתיד כשיקבצו הגליות לארץ יהא יכולין להקריב מיד אף שלא יהא עוד הבית בנוי על תלו וכמש"כ תויו"ט פ"ג דמע"ב שבנין המקדש אחר קיבוץ גלויות ודו"ק:
ובזה יתיישב השגת הראב"ד ממשנה דקתני אם אין מקדש ירקב דכונה כשאין מקדש שחרב וישראל גלו ממקומם דאז אין יכולין להקריב אפי' כשיבנו מזבח אבל בזמן שישראל שרויין על אדמתן וגם השכינה שבה למקומה שפיר מקריבין אף קודם שיבנו ביהמ"ק ולפי"ז מש"כ רבינו דבקדושתן עומד אין הכונה לענין הקרבה בזה"ז אלא לומר דלא פסקה הקדושה לענין כניסה וטומאה ושלא ינהג מנהג בזיון כמש"כ בפ"ז כיון דלעתיד כשיהא קיבץ גליות יהא יכולין להקריב בלא קידש דלא בטלה קדושתו וכן מוכח מהא גופי' מדצריך קרא שחייב לינהג בו מנהג קדושה כמש"כ בפ"ז ואי אמרת דיכולין עתה בזה"ז להקריב פשיטא דחייב לינהג בו כבוד וכך מוכח ממש"כ רבינו בפ' שאח"ז שלא יפנה ולא ישן מזרח ומערב ובארנו להלן יען דבזמן שאין המקדש קיים אנו הולכין אחר מזרח ומערב העולם ובזמן שמקדש קיים אז לא יפנה צפון ודרום במקומות שסביב ירושלים ומעתה אי נאמר דיכולין להקריב א"כ לפי"ז ישתנה הדין בכל עת שיהי' להם רשיון להקריב אזי יאסר במקומות שסביב ירושלים צפון ודרום לא מזרח ומערב אלא וודאי עתה בזמנינו לא משכחת שיקריבו הקרבנות ולפמש"כ א"ש מה דהי' קשה לי לפמש"כ רבינו בפי' המשנה בפ"ד דר"ה דירושלים בכלל מקדש לענין שופר ולולב א"כ יהא ניטל גם כל ז' אפי' בשבת בזה"ז כיון דקדושת ירושלים אין בטילה וראיתי בטו"א בה"ג ה"ג מהר"ב ז"ל שהקשה כן ולפמש"כ א"ש דכ"ז שאין ישראל על אדמתן באמת אין מקריבין א"כ ניחא דאין ניטל בשבת ואיה"נ לכשיקבצו הגליות אף קודם שיבנה הבית יהא נוטלין בשבת כל ז':

ב') והנה הראב"ד השיג עוד שאדרבא שקדושת מקדש ידעו שיחרב א"כ מעיקרא לא קדשוהו לכשיחרב ובשו"ת מהר"ע מפאנו סי' כ"ד הקשה עוד למה יתחייב כרת הנכנס למקדש טמא הא מכיון שבאו פריצים חללוהו ותי' דזה רק שייך בדבר שיש בו תפיסת יד אדם אבל קרקע אינה נגזלת ואינה נאסרת ולכן לא יצאה לחולין ובח"ס סי' של"ב כ' דדעת הראב"ד דאמרינן באו בה פריצים וחללוהו ונתבטל קדושתו ופליגי בפלוגתת רמב"ן ובעה"מ פ"ד דע"ז אי גם במחובר אמרינן באו בה פריצים וחללוהו ולישב דעת רבינו י"ל דיש להבין לראב"ד דנתחלל ופקע קדושה א"כ אמאי אסור לנהוג קלות ראש בזה"ז במקדש ותשמיש בזיון כדאיתא בברכות וצריך לומר דעכ"פ לאו אורח ארעא ע"ד דאמרינן בע"ז דלא אורח ארעא בארנו בפ"א דלמסקנא דלאו אורח ארעא א"כ ע"כ לא פקע לכל דבר לענין ליכנס למקדש טמא וא"כ אף דידעו שיחרב כיון דעכ"פ לאו אורח ארעא לאשתמושי להדיוט שוב בקדושתו עומד עמש"כ עוד בה' מ"ז:
והנה דעת המהרי"ט סי' מ"ג דגם בקרקע שייך באו בה וחללוהו שכ' ועוד אני סביר לומר שכיון שכל זה מטעם קדושה כל שהוא ביד עכו"ם נפקעה הקדושה כדאמרינן באו בה פריצים וחללוהו ושוב כ' לחלק שאני הקדש דמתחלל גם ע"י פדיון משא"כ שביעית ול"נ דיש להוכיח דאפי' בכהא"ג שייך ג"כ דיצא מקדושתו דהנה בב"מ דף כ"א איתא וכן הירדן שנטל מזה ונתן לזה וכ' בשמ"ק בשם ירושלמי דלענין קדושת הארץ איירי שאם נטל ירדן ממנו נעשה חו"ל עכ"ד והוא ירושלמי פ"ד מחלה א"כ חזינן דגם ע"י ירדן פקע קדושה ה"ה ע"י עכו"ם ג"כ מצי פקע הקדושה:
ונראה דיש להוכיח דגם במקדש שייך באו בה פריצים וחללוהו דהנה האחרונים עמדו לחקור דאיך שרף הקב"ה המקדש הא כתיב ל"ת כן לד' אלקיכם וקיימ"ל הנותן אבן ממזבח לוקה א"כ קו' לאדונינו איך התיר לעצמו לאו זה דשריפת המקדש ואי משום דע"י שליח הא בדיני שמים מחייב שולחו ואמנם אי נאמר דבאו פריצים וחללוהו לפימש"כ בעהמ"א ע"י פריצי ישראל א"כ גם המקדש נתחלל לית בי' משום לא תעשון כמש"כ בפ"א אמנם לפמש"כ בעשרה מאמרות דביהמ"ק לא נשרף ולא נחרב ולא שלטו בו אויבים אלא נגנז שנשקע במקומו ועדיין הבית קיים ואלי' מקריב עליו בכל יום תמידין רק שנתעלם מן העין ופי' בזה קרא זכור ד' לבני אדום האומרים ערו ערו ויקשה הרי בפועל עשה מעשה שערו עד היסוד בה להנ"ל ניחא שרק אמרו אבל לא שלטו ידם בפועל כי נגנז ולעיניהם נדמה כי נשרף או י"ל דל"ש באו פריצים וחללוהו לפמש"כ רבינו בפ"ב שזה המקום שנתקדש ע"י עקידת יצחק ונבחר המקום הזה ע"י הקב"ה שהראהו הקב"ה הר המורי' א"כ ל"ש דנתחלל ע"י פריצים כיון שהקב"ה איוה למושב לו מכבר והוא שער השמים מימות עולם ולא נתקדש ע"י קדושת אדם רק ע"י הקב"ה א"כ ל"ש דבאו פריצים וחללוה דשייך רק בקדושה שבא ע"י קדושת פה ואפשר שזה כונת רבינו שכ' כאן דקדושת שכינה אינה בטילה דהיינו שבאה הקדושה ע"י קדושת השכינה ל"ש באו פריצים וחללוהו:
ובהא ניחא מה שתמה בס' עבוד"ת מה שייך דשכינה לא בטלה דהא איתא ברה"ש דף ל"ב דעשר מסעות נסעה השכינה ולפמש"כ א"ש דאף דנסעה השכינה משם כיון שמעיקרא נתקדש ע"י הקב"ה בעצמו שאיוה למושב לו לא נסתלקה הקדושה דהרי עוד הקדושה בתוכה לענין שתחזור לקדושתה כשתבוא השכינה לשם לעתיד כמו שביארתי בפ"ב עי' דברי הר"ן בדרושותיו שכל דבר שכבר היתה עליו הקדושה תחול עליו הקדושה גם אם אזלה לה כעת הזאת ועוד דהרי כשבחר ד' בהר המורי' ג"כ לא הי' השראת שכינה בביהמ"ק רק בהר רק שלא הי' בנגלה כ"כ לכן כשחרב המקדש ונפל הבית קדושת הר שקדמה עכ"פ לא פקע דאף שנסע משם השכינה היינו שלא תתראה בנגלה אבל בהסתר חופפת עדיין על ההר כבתחילה (ולקמן אבאר זה בארוכה):
אמנם לפמש"כ לעיל ניחא מאוד די"ל בוודאי אמרינן באו בה פריצים וחללוהו אבל זה רק עתה בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתן דעומדת עדיין תחת ממשלת אוה"ע מחללין אותה מקדושתה והא דאסור בזה"ז לינהג מנהג בזיון היינו מטעם דלאו אורח ארעא ובזה ניחא גם דעת הרמב"ן דסבור בקרקע שייך ג"כ שנתחללה היינו כל זמן שתחת ממשלתם וכן הי' בקדושה ראשונה כשהלכו ישראל בגולה אבל כשבא עזרא וישבו ישראל בעריהם ויצאה מתחת ממשלת אוה"ע חזרה לקדושתה וכן לעתיד כשיקבצו ישראל מיד תחזור לקדושתה בלי קידוש:

ג') ובמש"כ יש לישב ג"כ דברי רבינו בפי"ב משמיטה דסובר ערי חומה לקלע"ל וצריכה קידוש ובגמ' מגילה מדמי קדושת הבית לקדושת ע"ח וכן הקשה בס' עבוד"ת ובשלמא לדעת בעל ספר התרומה שהביא הר"ן בשביעית דאף דקדושת הארץ בטלה קדושת בית לא בטלה משום דילפינן מבע"ח דכ' אשר לו חומה מוכח דקדושת מחיצה ל"ב א"ש דמדמי להדדי אבל לרבינו דס"ל בה' שמיטה דלקלע"ל אף לענין קדע"ח ואף בקדושה שני' ל"ק וודאי קשה איך פסק רבינו כאן דקדושת בית ל"ב ובקע"ח פסק דבטלה ובגמ' מוכח דהא בהא תליא ונראה דהנה דעת רבינו דבתי ע"ח א"צ קידוש (אף דפשיטא דלמ"ד דלקלע"ל צריכה קידוש באיזה דבר ורש"י בשבועות כ' דלא איתפרש במה מקדשין ובעירוכין דף ל"ב כ' דמקדשין בלחמי תודה וטו"א במגילה הקשה דנפסל ביוצא ולכן דעתו שמקדשן בפה) רק בביאת ישראל מתקדש וכך משמע מלשונו שם שכ' בביאת עזרא נתקדשה הע"ח והיינו אותן שהי' בימי יהושע וכך בעליות ישראל בימי עזרא ואותן שנתקדשו אז בקדושה לעתיד יתקדש ג"כ בביאת ישראל אף אם לא יהי' באותה שעה מוקפת חומה כיון שהי' בימי יהושע ובימי עזרא מק"ח וזהו שכ' רבינו אעפ"י שאין מוקפת חומה היינו בזמן ביאה שלישית ומה שאמרו בגמ' דהאי ברייתא דדריש דהאי אין לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו פליגי וסובר דקלע"ל היינו בה"י בימי יהושע ואל הי' בימי עזרא אותה ק"ר ג"כ לא בטלה ומיושב קו' הצל"ח די"ל דקאי לת"ק דמנאום וקדשום א"כ סובר דבעי קידוש בפה ולא מתקדש בקדושת ישראל לבד לכן שפיר קאמר דהוה כתנאי כיון דסובר דצריך לקדש אפי' בביאה שלישית דקדושה שני' ג"כ לקלע"ל ולכן בביאה שלישית יצטרך קידוש גמור ולהאי מ"ד וודאי גם קדושת מקדש בטלה ואין חילוק בין קדושת ארץ לקדושת מקדש וכן אי אמרינן דק"ר קדשה לע"ל ואפי' נפל החומה בביאה ב' אז ע"כ אמרינן דקד"ר ל"ב כלל דאפי' קדושת ארץ ל"ב אבל אי נאמר דדוקא כשקיים החומה אז הוא דק"ח ל"ב (ונפ"מ שא"צ לקדש אז מצינן לחלק ולומר דק"ש בטלה היינו רק בקדושת ארץ אבל לא קדושת הבית (וכדעת התוס' ביבמות דף פ"ח דלר"י דדריש אשר לו חומה שהי' כבר דל"ב אבל בקדושת ארץ בטלה ק"ר היינו דלדידי' רק דרשינן אשר לו חומה שא"צ לקדש אבל צריך שיהא החומה קיימת) ובהא ניחא קו' העבודת מעירוכין דמוכח דפליגי האי מ"ד דאשר לו חומה עם האי מ"ד דס"ל דדריש וירשת דמקיש ביאה שני' ולפמש"כ יען דסובר דל"ב שיהא חומה קיימת בביאה שני' ע"כ משום דסובר ק"ר ל"ב כלל אפי' קדושת ארץ ל"ב ומעתה הא דכ' רבינו דלעתיד ימינו יובלת ויקדשו ערי חומה אין הכונה יקדשו בפה רק הכונה שבביאתן לארץ יתקדשו הע"ח דקדע"ח תליא בביאת ישראל ומש"כ רבינו בפ"ט משמיטה ואף כי באותה שעה כבר אין מוקפת חומה מתקדש בביאתן כיון שהי' מוקפת בימי יהושע ובימי עזרא ולפי"ז זהו ההבדל בין ק"ר לק"ש דלענין בתי ע"ח גם בביאה שני' לא הי' צריך לקדש בפה כמו שהי' צריך בביאה הראשונה אך כל זה אם הי' החומה קיימת גם בימי עזרא אז אף אם אח"כ נפלה לא בטלה קדושתה גם לעתיד דאף שלא יהא לה חומה תתקדש בביאת ישראל לארץ אבל אם לא הי' קיים לא מתקדש בביאת ישראל (ובטו"א מגילה דף י' נסתפק אי בימי עזרא קידש עיר מוקפת חומה שלא נתקדשו בימי יהושע ומהרי"ט דעתו שלא קידש אחרים וכמש"כ במשל"מ בה' שמיטה) ולפי"ז קע"ח בביאה שני' שוה לקדושת מקדש וירושלים בק"ר וא"כ י"ל דרבינו מודה לדעת בעל ספר התרומה דקדושת מקדש תליא בקע"ח והיינו בק"ש ושפיר מייתי בגמ' כתנאי דלמ"ד ל"ק בתי ע"ח וצריך לקדש דוקא בפה דקאמר מנאום וקדשום גם בביאה ג' כן וא"כ ע"כ דהאי מ"ד סובר דמקדש ג"כ בטלה קדושתי' והיינו כתנאי:
והנה יש להביא ראי' לדעת רבינו דהנה תוס' הקשו ביבמות דף פ"ב סובר רי"ו דלקלע"ל ובזבחים סובר דקלע"ל וע"ז כתבו תוס' לחלק דקדושת ארץ לקלע"ל אבל קדושת בית קלע"ל שזהו קדושת מחיצות ובזה קדלע"ל כמו בקדושת בע"ח ובספר עבוד"ת כ' דאין מזה ראי' משום דיש ליישב קו' תוס' ע"ד אחר דלכאורה קשה בזבחים דף ק"ו מפרש הגמ' טעמא דרי"ו דק"ר קדלע"ל אמאי לא אמרו יען דסבור דק"ש קלע"ל וע"כ משום דלהו"א ס"ד כן דנהי דקדושת ארץ ל"ב קדושת בית בטלה וכסברת הראב"ד דכ' דאיפכא מסתברא אבל למסקנא דמסיק מר מה דשמיעה לי' אמרו ולכו"ע קלע"ל איה"נ די"ל דתליא בפלוגתתם ביבמות אי ק"ש קלע"ל ולעולם סובר רי"ו ק"ר לקלע"ל יעו"ש אמנם ל"נ דלשיטת רבינו הראי' במקומה עומדת דהנה לסברת הראב"ד דעזרא לא קידש קדושת בית לעולם משום דידע שיהא אחרי' קדושה שלישית דלעתיד הוא יבנה בית בקרוב קשה לי אי רק מהא"ט לקלע"ל יען דידע שאין קדושת עולמים א"כ קשה הא תנאי ל"מ במידי שגוף קדושה כמש"כ הראשונים במגילה פרק בני העיר וזהו טעמא שכ' רבינו דשכינה לא בטלה ומעתה כ"ז או ק"ר קלע"ל אבל אי אמרת דק"ר לקלע"ל ואמרינן דשכינה נסעה ועברה משם וקדושה ממילא פקעה א"כ שוב מהני תנאי בק"ש וא"כ לדעת הראב"ד דעזרא לא קידשה לעולמית א"כ ע"כ בטלה הקדושה וא"כ רי"ו בזבחים דסבור קדושת בית קלע"ל משום דאי אמרינן דק"ר לקלע"ל א"כ אי תאמר בק"ש דקדלע"ל ע"כ היינו רק קדושת הארץ אבל קדושת בית ע"כ בטלה דהא מהני תנאי וא"כ כיון דסובר כאן דקלע"ל וכבימות סובר לקלע"ל ע"כ לומר כסברת תוס' ורבינו הנ"ל דקדושת בית לא בטלה וראי' לשיטת רבינו ובס' עבד"ת הנ"ל הקשה עוד לדבריהם דבעירוכין מפרש טעמא דמ"ד דקלע"ל מקרא דאשר לו חומה וטעמא דמ"ד לקלע"ל מקרא דובאתשמה וירשת מקיש ביאתן בימי עזרא ופריך בגמ' מ"ט דמ"ד דקלע"ל והא כתיב וירשת ויקשה מ"פ דהא ריוס"י סובר ק"ש קלע"ל ק"ר לקלע"ל אפ"ה בקדושת בית וע"ח סובר דקדשה מקרא דאשר לו חומה א"כ כן נוקי להאי מ"ד קרא וירשת לשאר דברים ולפמש"כ לעיל א"ש דלריוס"י נהי דדרשינן אשר לו חומה היינו דא"צ לקדש אבל עכ"פ צריך שיהא החומה קיימת בביאה שני' אבל בעירוכין דפליגי אי צריך קידוש וקאמר דאתיא כמ"ד אשר לו חומה שהי' לו מכבר א"כ סובר אף שלא הי' בימי עזרא ג"כ קדוש א"כ כיון דסובר דקדוש אף שאין החומה קיימת האי מ"ד ע"כ סובר דק"ר קלע"ל לגמרי ולא בטלה ולכן שפיר פריך מוירשת והבן:
ועוד נראה להביא ראי' דרי"ו סובר דקדושת בית קלע"ל דבמ"ק דף ט' עשה רי"ו קו"ח מה משכן שאין קדושת עולם דוחה שבת מקדש שקדושתו קדושת עולם א"ד שדוחה את יוהכ"פ ובזה ל"ש סברת תוס' שבועות דף ט"ז דלענין שא"י לקדש בית אחר הוה קדושת עולם דהא עשה קו"ח לדחות יוהכ"פ וא"כ יקשה מיבמות דסובר דלקלע"ל וזה ברור:
והנה כיוצא בזה כתב רבינו בפ"א מתרומות בהא דאין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר דהיינו דכל זמן שביד נכרי יש קנין רק בחזר ולקחה חייב דל"ה אלא כיבוש יחיד ולאו שמי' כיבוש והיינו דכל זמן שעכ"כ כבוש יד נכרי הוה כיבוש וזה וכסברתינו דבכל זמן שביד נכרים כמו בזמנינו אין מקריבין דעכ"פ כבוש תחת ידן רק דקדלע"ל לכשיצא מתחת ידן לכלל ישראל שנזכה לקחת מתחת ידן שפיר מקריבין אף שאין הבית בנוי עד שיבנהו מלך המשיח:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה