מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה · הלכה יז
א') לשכת הגולה שם היתה בור. בתוי"ט במידות ועירובין כ' שבזה הבור היו משקעין הכיור שלא יפסול בלינה דלא הי' אז ים שעשה שלמה ולכן נקרא לשכות הגולה ע"ש הגלגל שבו מגלגלין הכיור ועמש"כ מזה בארוכה בפ"ה מביאת מקדש באר היטב:
ב') ולשכת העץ אחורי שתיהן היתה והיא לשכת כה"ג. ובמשל"מ הקשה דבגמ' דיומא נסתפקו בהא אי לשכת פרהדרין בצפון והיא היתה לשכת העץ או לשכת אבטינס בדרום ומנ"ל לרבינו להכריע ונראה דרבינו סובר כיון דגמ' דחי לה דאלת"ה נעבוד בהדי הדדי א"ל בחדא מוכח דבאמת כן היכיא דרוצין להטריחו שלא יזיח דעתו ולכן ע"כ לשכת העץ הי' לשפהד"ר דמהא"ט היתה של עץ כמש"כ בסדר משנה ה' ע"ז ועוד נראה לי כיון דהיתה נקראת לשכת העץ כ' התוי"ט כדי שיהא היכר בין לשכת העץ ולשכת האבן שלשניהם מפרישין כהן לשריפת הפרה ולעבודת יוהכ"פ א"כ מוכח דלשכת העץ לשכת פרה"ד בצפון:
ועוד י"ל דטעמא דמילתא דבוודאי למ"ד בית האבן הי' בהר הבית י"ל דפרה"ד הי' בדרום אבל כיון דלשכת האבן הי' בהעזרה בצפון גם לשכפה"ד הי' בצפון דהרי גם כהן השורף את הפרה הי' צריך לטבול דהי' צריך הזאה וצריך טבילה אחר הזאה ולא חשו לטורח ה"ה בכה"ג שהיו מפרישין ליוהכ"פ לא חשו לטורח:
שוב ראיתי כי בלחה"מ פ"א מעיוה"כ הקשה ג"כ ותי' כמש"כ יען דגמ' דחי דאלת"ה נעביד חדא יע"ש:
ולכאורה י"ל עוד דהנה בגמ' אמרו ה"נ מסתברא דבדרום קאי דהנה בפ"א מעיוהכ"פ כ' רבינו דמשביעין אותו ולא הביא הא דבית אבטינס ללמדו קטורת ועמד ע"ז בלח"מ שם ובארנו דלא קיימ"ל כן יען דלא הי' עבודה קשה ולפי"ז האי ה"נ מסתברא נפל בבירא דמאי תאמר מקדים והולך וטבל ואזיל לצפון וגמר חפינה ואתי לביהמ"ק ועביד עבודה ולבהדיא פניא מדו עלי' והדר אזיל לדרום וטביל ונייח דהא א"צ כלל לילך ללמוד חפינא ובאמת האי ה"נ מסתברא לא ר"ס אמרה אלא גמ' כמו שבארתי שם וא"כ אין כאן טורח ונסתר הה"נ מסתברא דהי' בדרום ועוד יש להוסיף ולומר כיון דגמ' חשוב דהוה טורח רב יען דמדו עלי' וצריך טבילה ובארתי בה' עיוהכ"פ דרבינו באמת לא ס"ל כך וא"צ טבילה וא"צ לילך לדרום עוד וליכא טורח ואזלה לה הה"נ מסתברא דהוה בדרום לכך פסק רבינו דהי' בצפון ועמש"כ בפ"א מעיוהכ"פ באר היטב:
ונראה להוכיח כדברי רבינו דהנה הראב"ד בפי' לתמיד הוכיח דעליות אבטינס בקודש משום דשם למד חפינה וכש"כ אבטינס עצמו ששם מעשה הקטורת א"כ ע"כ לא הי' לשכת העץ דהיא היתה בנוי בחול משא"כ אי הוה לשכפה"ד באמת ע"כ בחול היתה כדי שיהא רשאי לישב ולישן שם וא"ל גם בעליות אבטינס היו שומרים וצריכין לישב די"ל כמש"כ הראב"ד שם דשמירה מה"ת לכן בא"א שרי בישיבה וא"ל א"כ גם לשכת פרה"ד הוה אי אפשר ושרי לישב בקודש י"ל דזהו אין מה"ת להפרישו לקודש דהא אפשר להפרישו לחול לכן היתה באמת בחול אח"ז ראיתי בשי"צ יומא דף י"ח כ' כעין דברים הללו דבית אבטינס ע"כ נתקדש אך הקשה לו משומרים ותי' עליות לא נתקדשו ותמהני הא אמרו ללמדו חפינה בעליות בית אבטינס א"כ ע"כ בקודש היתה והנה ראיתי שהקשה עוד הא לשון המשנה דבית טבילה בצד לשכתו הי' משמע לשכה המיוחדת דהיינו לשכפה"ד ותי' כיון דלשכת עץ אחורי שתיהן היתה א"כ היתה בנוי' בחול דהרי לשכת גזית היתה חצי בקודש וא"כ מסתברא דהיינו לשכפה"ד דבנוי' בחול כיון שצריך לישן שם כמש"כ תוס' דף ח' לא לשכת בית אבטינס דהיתה ע"כ בקודש דקטורת מעשיהן בקודש:
אך הקשה ע"ז הא אמרינן דשומרים בעליות בית אבטינס ותי' דגגין ועליות לא נתקדשו ור"פ מספקא לי' יען דמסופק אי קיימ"ל דבעינן מעשי' בקודש דפלוגתא הוא בירושלמי כמש"כ הכ"מ אבל להלכה קיימ"ל דמעשי' בקודש וא"כ הרי במנחות סובר ר"י דכל מעשיהן בקודש א"כ א"א לאוקמא כמ"ד לישתן בחוץ וכך א"ש מה דהקשו תוס' עוד דליקו דכולם במקצוע קיימי דהא לפמש"כ ע"כ בקודש הוה קיימי' הך דלחה"פ וניחא נמי מה דהקשו בתוי"ש דלוקי דתנא דתמיד חשוב מצפון עזרה ולגבי עזרה בצפון קיימא לפמש"כ דאתי כר"י דמעשיהן בפנים לכן מוקי דמר חשוב ימין ולמר דרך שמאל אבל לכו"ע הי' דרומית מזרחית דעשיתן בפנים כר"י וא"כ לפי"ז קשה על רבינו דהוא סובר בפ"ה מתומ"ס דלישתן ועריכתן בחוץ וא"כ לדידי' נוכל לומר דהי' מזרחית צפונית לשכת לחה"פ דרק אי עשייתן בפנים צ"ל דהי' דרומית יען דהוא בקודש ע"ד שכ' המפרש פ"ק דתמיד בהא דלשכת עושי חביתין הי' בעזרה יען דלישתן ועריכתן בפנים וי"ל לפמש"כ הרע"ב לשכת לחה"פ דשם בית גרמו עושין לחה"פ וביומא דף ל"ז מבואר דבית גרמו עושי לחה"פ היינו במעשה אפי' ורדי' ולענין אפי' הא גם לדעת רבינו דסובר לישתן בחוץ מודה דאפייתן בפנים ולכן ע"כ דהי' בקודש בדרומית מזרחית (והא דקשה על רבינו במה דסובר לישתן בחוץ אפייתן בפנים והוא נגד שמעתין דמנחות יתבאר בה' תומ"ס) אח"ז ראיתי בשי"צ שעמד בזה על תוס' דזה תליא אי מעשה לחה"פ הי' בפנים או בחוץ ונדחק שם ולפמש"כ א"ש:
והנה ראיתי שהקשה עוד שם על תוס' ד"ה ומר קחשוב אי לשכת ביהמ"ק הי' בדרומית א"כ היתה בקודש איך הי' בעל קרי נכנס לשם כדתנן במשנה דתמיד ותי' חדא דתחת המחילה הי' הולך ועוד דנטמא בפנים הקילו כדתנן בא וישב לו אצל אחיו הכהנים וא"כ כל מה שהי' לצורך טבילה דהיינו להתחמם כנגדו הקילו בו אבל איה"נ אם הי' רצה להתעכב שם בעוד ט"י הי' יושב בחצי שלחול דאע"ג דסמוך למחנה שכינה הקילו עכ"ד וקשה לי לפי דבריו אכתי נוכל לומר דתליא בפלוגתא דבמס' תמיד פליגי ת"ק סבור דט"י מותר לישב אצל אחיו הכהנים מפני שלשכת הטבילה חשובה כמו החיל לגבי ע"נ שמותר ט"י ליכנס ואע"ג דל"ד לגמרי דחיל פתוח להר הבית וזה אין פתוח אלא לבית המוקד מ"מ י"ל דכיון דהיתה הלשכה פתוחה ע"י המסיבה היורדת מתוכה לחול כדפרישית לעיל שהמסיבה היתה מתעקמת תחת הבירה שהי' היכל כדמוכח בירושלמי בירה זו היכל ואח"כ היתה מתעקמת לתחת החיל ומצא כנגד שער הטדי שעומד בצפון ע"כ כאלו האי לשכה פתוח למעלה לחוץ ובשביל זה הי' יכול לישב בה (והנה כ"ז אי הי' בחיל אבל אי הי' בעזרה לכו"ע אסור דלא כדברי השי"צ דגם כהא"ג ס"ל דלא גזרו) וראב"י סובר דהא דהלשכה פתוח לגבי חוץ ע"י המסיבה לא הוי כאלו היתה פתוחה לחוץ וכיון שפתוחה כלפי בית המוקד דוקא כמו ע"נ לגבי עזרה לכן לראב"י יורד למסיבה לאלתר וכשהי' פוגע בבית הטבילה הי' טובל מיד ואח"כ הי' הולך ויורד למסיבה שתחת החיל ויצא כנגד שער הטדי מתוך המסיבה כי ט"י מותר בהר הבית אבל אם לא טביל הי' אסור אף בהר הבית עכ"ד הראב"ד והנך רואה כמה טרח לבאר פלוגתתם ולי נראה דיש לפרש בפשיטות והוא דלכו"ע ט"י אסור רק ראב"י סובר ביהמו"ק הי' בדרומית בקודש כמשנה דתמיד א"כ לשיטתו אין לפרש שבא לישב אצל אחיו הכהנים להתחמם בבית המוקד ות"ק סובר בית המוקד בצפונית מערבית כמשנה דמידות ולכך שרי לישב אצל אחיו הכהנים (וכ"כ הראב"ד פ"ג דתמיד) וא"כ תהדר קו' תוס' מאי דוחקי דר"ה ברדר"י לאוקמי דמר חשיב דרך ימין ומר דרך שמאל הא בלא"ה פליגי משנה דמידות דאין לומר כתירוצם משום דלא מצינו פלוגתא בהאי דהא לפמש"כ מצי לאוקמא שפיר דלא כראב"י (דא"ל דמידות ראב"י הוא כדאיתא ביומא ז"א דהרי במידות תנן דבא וישב אצל אחיו הכהנים וזה דלא כראב"י וע"כ לומר כמש"כ בתויו"ט דלא כללא הוא רק דסתמא דצורת הבית ובנינים הוא כראב"י וכמש"כ בשי"צ וכך הוא בירושלמי פ"ב דיומא רב חזקי' מידות ראב"י הוא ופריך ולא כולה אלא מילין דצריכין לרבנן וא"כ לפי"ז כיון דמוכח דתנא דמידות בהא דלא כראב"י) א"כ שפיר יכולין לומר דהיינו מהא"ט דבית המוקד הי' בצפונית שרי לישב שם ומשנה דתמיד כראב"י בהא דהיתה בדרומית לכן לא שרי לישב שם ולכך הי' משתנה גם הסדר בנין לשכת הפנים אך י"ל דתוס' מפרשין דלא כהמפרש שבספ"ג דתמיד שהאי מדורה הי' בבית המוקד להתחמם אלא כשיטתם דלעיל שהי' שם המדורה לקיום האש של מזבח והאי מדורה להתחמם דקתני אבית הטבילה קאי ודו"ק:
ג') לשכת הפרוה. בפ"ג דיומא אמרו טבילות ועשרה קידושין טובל כה"ג ומקדש בו ביום וכולן בקודש בבית גג הפרוה חוץ מהראשונה שהי' בחול ע"ג שער המים וכ' תוס' והא אמרו דגגין ועליות לא נתקדשו ותי' שגג בית הפרוה הי' שוה לקרקע העזרה דכהא"ג קדוש ומסיבה לצניעותא דכה"ג הוא דעביד לפי שהי' כה"ג טובל שם והי' נכנס דרך לשכת המדיחין שגם היא היתה תחת הקרקע ועולה לגג בית הפרוה ואין להקשות כי פריך התם מהלשכות ואוקמא בשגגותיהן שוות לקרקע העזרה והדר פריך מסיפא א"כ הו"ל מחילות ואמאי לא פריך ממתניתין וע"ש מה שתי' ובדרך הקודש כתב דכל זה דוחק שהיו הלשכות שהם לצורך העזרה מחילות תחת הקרקע ועוד שכבר היו יכולין לעשות פתח מן הצד דרך עקלתון שיהי' צניעות ולא שיטריחו כה"ג כולי האי בירידה ועלי' ועוד אם הכותל מפסיק הי' שם בין קרקע העזרה לגג בית הפרוה הא וודאי גרע טפי מגגין דהא דאמרינן דגגין קדשי בדשוו לקרקע היינו משום דעיילו להו בהדיא בשוה אבל הכא שאין יכולין להכנס לגג דרך קרקע העזרה אע"ג דנכנסין לה דרך מחילה לא עדיף אותה מחילה משאם הי' שם קרקע העזרה עצמה דכיון שהי' צריכין לעלות לה למעלה הו"ל גג כש"כ הכא שהוא בעצמה מחילה ועוד למה לא עשו לה מסיבה מבית הפרוה עצמה לעלות לגג:
ונראה שלשכות אלו גבוהות היו אלא שגגה של לשכת המדיחין היתה גבוה יותר מלשכות בית הפרוה ומקום טבילה שע"ג בית הפרוה בית פתוח ללשכת המדיחין וגגו שוה לגגה והו"ל כעין כניסה לתוך לשכת המדיחין והו"ל הכל כאחת ולא דמיא לעלי' אלא שנראה הכל כלשכה אחת ואע"ג דאמרינן התם גבי החלונות ועובי החומה דפרכינן מינה לרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו וקאמר התם בשלמא חלונות משכחת להו דשוו לקרקע העזרה אלמא אי לא שוו לקרקע העזרה הו"ל כעליות אעפ"י שהם פתוחות שאני חלונות דכיון שהם פתוחות לחוץ אי לאו דשוו לקרקע העזרה כלחוץ דמי אבל בית הטבילה לא הי' פתוח לאותו צד אלא לתוך לשכת המדיחין דכוותה חשובה והו"ל כאויר של לשכת המדיחין דאויר העזרה כעזרה:
ד') הנה בשו"ת הרשב"א סי' ת"ת הביא ראי' ממקוה של כה"ג שבגג הפרוה דכניסת מים שבבנין אבנים כשר ובנובי"ת סי' קס"ב הקשה אפי' של אבן אחד נמי דהא הו"ל קבעו ולבסוף חקקו ובח"ס סס"י ר"ה כתב לתרץ בוודאי אבן אחד שקבעו נתבטל ונעשה כקרקע והחוטט בו כחוטט בקרקע משא"כ חיבור אבנים הא וודאי אי עשה כלי בתלוש מחיבור אבנים הרבה ה"ל כלי גמור לכך השתא נמי כשבונה ומחבר כל אבן ואבן בקרקע אפי' נימא שהאבנים הראשונים תבטל מ"מ האחרון עושה גמר כלי ה"ל כמוסיף טיט על שוקת שבסלע שבמס' פרה וקמ"ל רשב"א דמוכח ממקוה דכה"ג דלא הוי ככלי:
ול"נ לישב קו' הב"י לפמש"כ תוס' ב"מ דף כ"ד שהקשו הא בונין בחול ואח"כ מקדישין והא הקדש אין מתחלל על הקרקע וכ' וז"ל ואפי' למ"ד חשוב כמחובר מ"מ כיון דאם לא הי' קדוש סופו למעקר מיקרי תלוש עכ"ל לפי"ז ה"נ אי אמרת דפסול בו א"כ עומד לעקור דהוה בנין שא"צ א"כ שוב הוה כתלוש לכן אם הוה אבן אחד כחקקו וקבעו דמי ועמש"כ בה' עיוה"כ:
ונראה לי ראי' לדברי הרשב"א ממשנה דמס' פרה פ"ה מ"ט שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכו' המים שביניהם אין מקדשין עשאן בסיד ובגפסית והן יכולת להנטל כאחת המים שביניהם מקדשין ובתוספתא הובא בר"ש שם מוכח דל"ה כלי כלל וכמש"כ גם הראב"ד פ"ו מפרה אך מדברי רבינו שם משמע קצת דהוה כלי דרק מה שביניהם באותו סדק ל"ה כלי מ"מ גם לרבינו י"ל דל"ה ככלי שלם שיהא המים שבחלק האחר מקודש:
והנה בח"ס סי' רי"ז העלה דאם בנה אותן באופן שיכול לטלטלו ממקום למקום חשוב כלי לענין מקוה ולפמש"כ הוא מבואר במשנה הנ"ל אם עשאן בסיד ובגפסית ויכולת להנטל באחת מקדשין:
ה') ועל גגה בית הטבילה וכו'. הנה ביומא דף ל"א איתא שהי' מעיין נמשך לשם מעין עיטם ובתוס' בכורות דף נ"ה הביאו מזה ראי' לר"ת דמעיין כשר באשבורן ודחו דאפשר דהי' נכנסין מצד אחד ויוצאין מצד אחר וקשה לי לפי מה דאיתא בגיטין דף ט"ז דבעינן או כולו בגידוד או כולו בבור אבל ה' בבור וה' בגידוד אין מצטרף א"כ ה"נ אף אי יוצאין זוחלין עכ"פ מקצתו הוא באשבורן לא יצטרף וזהו קשה דאפי' אי נימא דכשר באשבורן רק יתכן בכולו באשבורן אבל קצתו באשבורן וקצתו בזחילה לא יצטרף אך י"ל דלר"ת ע"כ פשיטא לי' דכהא"ג מצטרף וס"ל דדמיא לנט"י דמקצתו בשפיכה וקצתו בטבילה מצטרף כדאיתא שם דאל"כ יקשה דהביא ר"ת ראי' לשיטתו דאשבורן כשר מת"כ דמה מעיין בזוחלין אף מקוה בזוחלין וכ' בשמ"ק לפרש מדלא דייק להיפוך מה מקוה באשבורן אף מעיין באשבורן ת"ל אך אע"כ דבאמת אף באשבורן כשר ויקשה הא במקצתן באשבורן מסתברא לכאורה דפסול ויקשה אכתי אמאי לא קאמר מה מקוה באשבורן אף מעיין באשבורן עכ"פ במקצתן כשר ת"ל דפסול ומדלא קאמר הכי נשמע דאיה"נ דפשיטא לי' דכשר ויקשה מאי פשיטותי' דהא שפיר מסתברא לומר דפסול ע"כ לומר דאין זה דיוקא מדלא קאמר בת"כ איפכא א"כ גם זה דכשר באשבורן איני ראי' והנה לתרץ ע"כ נאמר דאיה"נ דגם זה פשיטא לי' דכשר כמו בנט"י כנ"ל אמנם לפי"ז קשה לי טובא אהא דכתב הרא"ש בה' מקוואות להוכיח דמקוה שמקצתו זוחלין כשר מהאי דת"כ דקאמר אי מה מעיין מטהר בזוחלין והא מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה ת"ל אך משמע שבא למעט דומיא דמעיין שכולו הולך וזוחל ולהנ"ל קשה הא ע"כ הא דמעיין כשר בזוחלין היינו אף מקצתו זוחלין ומקצתו אשבורן א"כ אי ממעט מקוה ממעט אפי' מקצתו זוחלין ואמנם דברי הרא"ש צריכין תלמוד דרצה לפרש דמקצתו זוחלין כשר מהא דתנן דגודר בכלים וטובל בהן אף דמקצתו זוחלין ודחה בזה פירושו של הר"ש דס"ל דנוטפין שעשאן זוחלין לריוס"י דאין סומכין בדבר המקבל טומאה דהא מקצת זוחלין כשר ולכן מפרש דנוטפין שעשאן זוחלין היינו כשגוף המקוה מזחיל למקום אחר דל"ה הוי' בטהרה ויקשה הא מכח קו' שלו אין מוכרח לפרש פי' אחר דהא אי כולו זוחלין פסול א"כ אי נעשה הזחילה למטה שפיר פליגי ר"י וריוס"י אי סומך בדבר המקבל טומאה דהא כל טעמא דרא"ש דפליג אהר"ש יען דהמקוה כשר רק יפסול אי זוחל למעלה יען דאין כאן שיעור מ"ס א"כ רק מוכח שלא יפסול משום הוי' בדבר המק"ט אבל אי המקוה זוחל למטה המקוה פסול א"כ בסומך בדבר המקבל טומאה הוה הוי' בטומאה (וראיתי בספר לחם חמודות שהוציא מדברי הרא"ש אפי' אי זוחל למטה כשר לסמוך בדבר המקבל טומאה ולכאורה מנ"ל זאת אמנם לפמש"כ ניחא דא"כ דיש חילוק בין כולו זוחל יקשה אמאי מפרש פי' אחר דלא כהר"ש אלא דבאמת איהו גופי' הביא דברי הרשב"א דס"ל דבכולו אסור לסמוך ע"ש בס"ק פ"א והניח דברי השו"ע ס"ק צ' בצ"ע דסותר עצמו מסעי' ס"ו ולפמש"כ לחלק אין כאן סתירה א"כ נשאר הקו' על הרא"ש למה נאיד מפירושו של הר"ש) וצ"ע:
ובמש"כ נראה לישב קו' חמורה שהקשה הגר"א סעי' נ"א דהביא המחבר דזחילה שאין נראית כשר ויקשה הא לעיל סעיף נ' הביא שיטת הרא"ש דאם הזחילה למעלה משיעור כשר ורק אם זוחל למטה משיעור פסול א"כ מאי נפ"מ דזחילה אינה ניכרת דממנ"פ אי הזחילה אפשר שהוא למטה משיעור מ"ס א"כ תיפוק לי' שמא יחסור משיעור ואי למעלה משיעור אפי' זחילה הניכרת אין פוסל בשלמא הרשב"א י"ל דס"ל דלמעלה ג"כ פוסל הזחילה ע"כ צריך לטעם דאין זחילה ניכר אבל להמחבר דאין פוסל רק למטה משיעור א"כ אי א"י כלל מקום הזחילה יש לחוש שזוחל למטה משיעור א"כ וודאי פסול דהא הוה ספק שיחסור משיעור א"כ אף אי ל"ה זחילתו ניכרת פסול ואי בניכר שהוא למעלה משיעור א"כ בלא"ה אין פסול משום זחילה כיון דשיעור מקוה נשאר אשבורן אבל לפמש"כ יש לישב דהרי יקשה על השו"ע גופי' למה כ' דלמעלה אין פוסל רק עד שיעור מ"ס הרי לשיטת הרא"ש בה' מקוואות דחולק על הר"ש ס"ל דאף למטה ממ"ס אין פוסל דבעינן כולו בזחילה כמו מעין ממש להנ"ל י"ל דלכן לא הביא השו"ע דין זה כיון דרצה לאשמעינן סברת רשב"א דבעינן זחילה הניכרת ע"כ דלית לי' לסברת הרא"ש דבעינן זחילה כמו מעיין דא"כ אפי' בזחילה הניכרת ג"כ כשר אע"כ דס"ל בהא דלא כרא"ש דל"ב זחילה דומיא דמעין ממש דאם זוחל למטה משיעור פסול דכל שאין כולו אשבורן פסול אבל למעלה משיעור מ"ס מיקרי כולו אשבורן דלית לי' סברת הר"ש דע"י זחילה שלמעלה נחשב כאלו כולו מתעוררין לצאת א"כ שפיר קמ"ל הרשב"א דכל זה בזחילה ניכרת שפיר י"ל דל"ה כולו אשבורן ופוסל אבל בזחילה שאין ניכרת הוה כאלו כולו אשבורן וכשר יעש"ה ברא"ש שמשמע מדבריו שני טעמים להכשיר חדא דומיא דמעין דרק אי כולו זוחלין פסול אבל במקצת אשבורן כשר ועוד דע"י סדק לא מיקרי זחילה דאין כל המים זוחלין דומיא דמעיין רק חסר ואתאי מיקרי א"כ המחבר דנקט דלמטה ממ"ס פסול ע"כ דלא ס"ל הטעם דפסול משום דכל המים בזחילה (דלהאי טעמא באמת אין נפ"מ אי אין זחילה ניכרת דאפי' בניכרת כשר) אלא ס"ל דבעינן כולו באשבורן רק ולכן בזחילה שאין ניכרת כשר דמיקרי כולו באשבורן ודו"ק:
והנה במקוואות פ"ג איתא בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ולעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשארו מהשאובין שהי' בבור ג"ל ובש"ך ס"ק נ"ה הביא דברי הרא"ש דמפרש דקאי אחרדלית של גשמים דאלו של מעין הוה מטהר את השאובים כדלעיל ס"ע י"א ול"נ דהנה זה לשון המחבר בסי"ז מקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעיין אפי' מי המעיין מועטים מטהרין את השאובין לפי"ז י"ל דהכא שאני דאייריא בנכנס לו האמה א"כ דוחה את המים שבבור לחוץ ונעשה זוחלין וכיון שאין המעיין מטהר השאובין בזוחלין כמו בנוטפין שרבו על הזוחלין דאין כשר אלא באשבורן לכן גם פסול שאובין אין מטהר אבל לעיל דקאמר שהעבירו עליו משמע דהשאובין נשארו אשבורן וליכא אלא פסול שאובין יכול לטהר השאובין והא דכ' הרמ"א דאין כשר אלא באשבורן משמע אבל באשבורן כשר היינו שגם המעיין שעברו עליו ועל גביו יהא באשבורן דאי ל"ה אשבורן דמיא למקוה שזוחל למעלה משיעור טבילה דפסול ונראה לי ראי' לחילוק זה ממש"כ הרשב"א במכות הובא בב"י אהא דהאמה נכנסת לו וז"ל דרק נהר דבאשבורן הוא מטהר לגבי מעיין שהוא מטהר בזוחלין משא"כ המים שבכלי אין יוצאין מדין שאיבה בשפה"נ עכ"ל י"ל דכונתו לחלק כנ"ל כיון שהמים שבכלי נדחין לחוץ ונעשה זוחלין וכיון שאין מעיין מטהר השאובין שיהא כשר בזוחלין פסול הגם שיש לפרש כונתו ע"ד אחר כמש"כ שמ"ק ביצה דף י"ח דאין מטהר אלא מינו אבל לפמש"כ א"צ לזה:
ו') לשכת הגזית ששם סנהדרין יושבין. הנה בסנהדרין דף ל"ו איתא במשנה סנהדרין הי' יושבין כחצי גורן עגולה כדי שיהא רואין זה את זה ואיתא בגמ' מנה"מ אר"א ב"ח דאמר קרא שררך אגן הסהר וכו' שררך זו סנהדרין למה נקרא שמה שררך שהיא יושבת בטיבורו של עולם אגן שהיא מגינה על כל העולם הסהר שהוא דומה לסהר וברש"י מנה"מ דבעגולה הי' יושבים סהר עגול הוא בטיבורו של עולם שביהמ"ק באמצע של עולם דומה לסהר בעגולה:
והנה לכאורה יש להקשות מהא דאיתא בכריתות דף ו' כי יתיבתי קמי רבכון חזי לפומי' דרבכון שנאמר והיו עינך רואות את מוריך וממנו למד רבינו שכ' בפ"ד מה' ת"ת הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהא כולם רואים הרב ושומעים דבריו וא"כ מאי פריך הגמ' מה"מ דהא טעמו מפורש במשנה כדי שיהא רואין זה את זה והיא מידי דסברא כמו שאמרו ברב עם תלמידיו וא"כ דילמא האי טעמא לחוד סגי לי' לתנא ולמה פריך מנ"ל הא טעמא רבא קאמר:
ובפתחי ספרים ראיתי בדברי ירמי' בה' ת"ת שהרגיש קצת בזה וכתב כי באו ללמד שיש בזה עוד טעם ורמז בזה שיהא באמצע ובעגול וכתב בזה דבר נכון דהנה התפשטות כל דבר יוכל להיות אם מצד אחד למעלה או למטה או מאמצע לכל הצדדים בשוה והנקודה האמצעית שהדבר המתפשט לכל צד וממנה תפרץ ומטבע כל דבר אשר בכחו להתפשט מתפשט בשוה לכל צד אם לא יהי' עיכוב וניגוד מצד אחר והמתפשט בשוה תואר עגול לו וכאשר נראה דבר העגול בטבעו מבלי מעשי ידי אדם נחשב כי מאמצעיתו באו לו התפשטות מבלי עיכוב משום צד ולכן הוא בשוה מכל הצדדים והן זה ערך הסנהדרין שיהי' נתונים באמצע כשרר בגופו לאמר כי כמה יהי' בערך הנקודה והשפעת חכמתם ותורה יוצאת מהם לכל רוחות הארץ וכל צדדי בשוה בלי עיכוב ומונע כי אור התורה אור נכון לכל הרוחות העולם ולכל רוחות בני אדם בכל זמן ומקום ומושבם ובלתי נתונה תחת הזמן ומקום כשאר נימוסים ופי' בזה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל כי כל השבטים אלה מעבר לירדן ואלה מזה ומזה בשינוי מקום ובשנוי דעתם ומוחם כולמו באו ומצאו רוחה שמה זה עדות לישראל לעולם להודות שם ד' כי מד' יצאה התורה אשר משלה ברוחה שמה כי בלעדי ד' אין בידי אדם לתת חוק שוה לכל אדם ולכל מקום וזמן בשוה והן כמש"כ מתואר העגול הוראה גדולה יצאה להוד ותפארת התורה אדפח"ח ועמש"כ לעיל ברפ"ד בענין נקודה האמצעית בחינה אחרת והבן:
והנה איתא בסנהדרין ז' וביבמות ק"ט לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו שנאמר הנה מטתו שלמה ששים גבורים סביב לה ופירש"י גבורים דיינים של שלמה שהשלום שלו מטתו בה"מ דשם לשכת הגזית ובתוס' הקשו לפירש"י דקאי אלשכת הגזית הול"ל ע' או ע"א ובסדר למשנה ה' יסה"ת פ"ו כתב לתרץ בדבר נכון דפסוק זה על דור המדבר נאמר בדור המדבר הי' הסנהדרין ששה מכל שבט חוץ משבט לוי שלא היו מהן בסנהדרין אלא חמשה עם משה רבינו ע"ה וכו' ואיתא בילקוט מה עשה הביא ששה מכל שבט ומשבט לוי ד' אמר יודע אני בשבט לוי שהוא עניו וכו' וא"כ לדידן דקיימ"ל כרבנן היו משבט לוי בסנהדרין ה' ומשבט יששכר ששה ועולים יחד י"א ואמרינן ביומא כו' דלא משכחת צורבא מרבנן דמורה ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא אי דאתי משבט לוי או משבט יששכר א"כ לפי"ז לא הי' צריכין לפחוד בדין ולא היו צריכין להיות דומה להם כאלו חרב מונחת בין ירכותיהם פן יטעו בדין דהם מכוונים להלכה וכך הטביע להם הקב"ה בטבע (לעיל פ"ב בארתי שזכו כן ע"י יעקב אבינו ע"ה) ורק שאר השבטים שהם ס' אנשים אותן הי' צריכין לפחוד פן יטעו ח"ו בדין דאין בטבעיהם לכוין ההלכה לאמתתא וצריכין להיות דומה עליהן כאלו חרב מונחת בין ירכותיהם ושפיר כתב רש"י דקאי על סנהדרין שישבו בלשכת הגזית דס' מהם צריכין לפחוד ולהיות נחשב להם כאלו חרב חדה מונחת בין ירכותיהם דפח"ח (ועיין בדברי רבינו פ"ה דסוטה שכתב שאין משקין את הסוטה אלא בבי"ד הגדול במקדש סובר רבינו דילפינן מזקן ממרא דבעינן לפני בי"ד במקדש כמש"כ בקרית ספר וראיתי בשו"ת חכם שאל סי' ד' הביא דברי הפ"ח במים חיים שהשיג דלשון המשנה מעלין אותה לבי"ד הגדול שבירושלים משמע דל"ב שישבו בלשכת הגזית אלא אם ישבו בירושלים סגי וכ"כ תוס' סוטה דף ז' דאף אחר שגלו סנהדרין היתה סוטה נוהגת וכן הוכיח בשו"ת הנ"ל מהא דאיתא בברכות גבי חנה שאמרה אלך ואסתתר ואין אתה עושה תורתך פלסתר מוכח דגם בשילה הי' נוהגת ולא ילפינן מזקן דבעינן דוקא לשכת גזית):
הנה משנה בסוף מס' מידות לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת וכו' וכך הי' אומרים ברוך המקום ברוך הוא וכתבו דהכונה מפני שלשכת הגזית נקראת מקום שנאמר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' ולפיכך היו מכנוין עכשיו השי"ת בשם מקום לומר שהוא המקום האמיתי המגדל עולם ומלואו בכחו ית' ויתעלה ובזה יש מקום אתי לישב הא דאיתא במשנה ספ"ה דתמיד ירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרוא את שמע והקשה בבאר שבע למה לא קראו בעזרה ובתפ"י כ' משום דאחר ק"ש התפללו מיד כדאיתא בפ"ז ובגזית שעוסקים שם בתורה בטוח טפי שתתקבל התפלה קודם שיקטרו וקרבו הקרבנות דבמקום רינה שם תפילה אמנם לפמש"כ יש לישב על נכון כיון דכתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך א"כ י"ל דקאי זה אמקום שנאמר בו אל המקום אשר יבחר ד' והיינו לשכת הגזית כנ"ל ולכן ירדו לשם לקרוא ק"ש ולהתפלל שהבטיח להם השי"ת אל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך דהיינו בק"ש ותפלה ובתשובה אחת לידידי הרבני החריף ובקי מו"ה אברהם פריעדמאן בדעברעצין כתבתי אהא דאיתא בברכות דף ו' דהאי קרא אשר אזכיר קאי גם אביהכ"נ דהיינו שהקב"ה בא בכ"מ אשר מזכירין שמו בתפלה כדכתיב כי ביתי בית תפלה יקרא ואף דבסוטה דף ל"ח דרשו כך רק אבית הבחירה לענין להזכיר שם המפורש ולא בגבולין כאן ס"ל דקאי גם אביה"כ (ואיתא שם דקאי גם איחיד שעוסק בתורה להאי דרשא מתפרש הקרא באופן אחר אם תזכיר את שמי על מצוה או לימוד התורה אבוא אליך וברכתיך אבל אי קאי אביה"כ מתפרש הקרא כפשטי' דאשר אזכיר את שמי שהקב"ה בא בכ"מ אשר מזכירין שמו בתפלה) ומזה הבאתי סמוכין למה שכ' בשדי חמד דנוהגין בק"ק שלא להסיק בביה"כ בחורף דהנה לשכהג"ז הי' מקורה ולא הי' שם מדורה כדמוכח מפ"ב דמידות דקתני וארבע לשכות הי' בארבע מקצעות ולא הי' מקורות ואין קטורת אלא שאין מקורות ופי' הרע"ב כלומר מעלות עשן לפי שאין להם תקרה מוכח דלשכות אחרות שהיו מקורות לא הי' שם מדורות אש והוא ע"ד שאמרו בשבת דף כ"א מחוץ לפרוכת יערוך וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא לישראל ופי' התוס' דקאי אכהנים דוכי לאורה צריכין הלא כל מ' שנה הלכו לאורה של העמוד אש ובפנ"י ביאר יותר דקו' הגמ' הי' משום דכתיב מחוץ לפרוכת יערוך היינו יכולין לטעות שהוא מפני שצריכין הכהנים לאורה בעת עבודתן וע"ז פריך הא לא הי' צריכין לאורה כלל כי הענן הי' מאיר לכן בוודאי בלישכהג"ז אשר נאמר עליו בכל המקום אשר אזכיר אבוא אליך וברכתיך לא הי' צריכין להסיק דוכי להתחמם לאורה הם צריכין (אף כי הי' שם בית המוקד לכהנים ההולכים יחפים כל היום כפירש"י שבת דף כ' הנה זו היתה לשכה מיוחדת לכך אבל לא במקום אשר שם ד' נקרא עליו כאשר בררנו שנקרא זה המקום אשר יבחר ד') וא"כ כיון שבארנו שגם ביה"כ נקרא מקום בכל מקום אשר אזכיר את שמי א"כ יש לנו לדמותו לבית התפילה בלשכת הגזית לכך נהגו שלא להסיק כמו בכל דבר שיש בו כבוד לשמו ית' שצריך לנהוג גם בביה"כ כדאיתא סוף ברכות פ"ה גם בזה יש לדמותו לבית התפלה:
ז') לשכת גזית חצי קודש וחצי' חול ולה שני פתחים אחד לקודש ואחד לחול ובחצי של חול סנהדרין יושבין. והנה זה גמ' ביומא דף כ"ה ובתוי"ש כתבו דתרתי בעינן בנוי בקודש ובחול וב' פתחים ומדברי רבינו משמע שהיתה בנוי כולה בקודש ורק הוה חצי חול יען שפתוח לחול דאל"כ הוה לי' לומר חצי בנוי בחול ולשון שכ' חצי חול משמע שרק חצי חול משום שפתוח לחול והנה לכאורה יש להוכיח כדברי רבינו דהנה לשכת פרה"ד דהיתה בנוי אחורי שתיהן דהיינו לשכת העץ כמש"כ רבינו הי' ישיבה ושינה מותר בה ובתוס' יומא דף ח' חקרו מאיזה טעם הי' ישיבה שרי בה אי משום שבנוי בחול ופתוחה לקודש או משום שבנוי בקודש ופתוחה לחול וניחזי אנן כיון דאמרינן אחורי שתיהן היתה א"כ איך הי' בנוי דהנה אי אמרינן דהא דאחורי שתיהן לצד דרום החיל א"כ היתה גם פתוחה לחול והא רבינו בה' עיוהכ"פ כתב דמפרישין אותו ללשכותו שבמקדש וא"כ בשלמא אי גזית כולה בנוי בקודש א"כ י"ל שהיתה לשכת עץ פתוחה ללשכת הגולה ולשכת הגולה ללשכת גזית שכולה קודש או שפתוח לעזרה לצד מערב ושפיר הוה לשכה שבמקדש דהא פתוח לקודש אבל אי נאמר חצי בנוי בקודש וחצי בנוי בחול א"כ היתה בנוי חצי בדרום החיל וכיון שלשכת הגולה אחרי' א"כ היתה בנוי בחול ואחרי' לשכת העץ א"כ פתוחה לחול הוה ול"ש לקרותה לשכה שבמקדש וע"כ מוכרח שכולה בנוי בקודש רק פתוחה לחול וא"כ לשכת גולה ולשכת עץ פתוחין לה ואז הוה פתוחה לקודש אלא דגם ז"א כיון דעכ"פ הלשכה פתוחה ללשכת גזית לחצי שהוא חול א"כ הוה פתוחה לחול דא"ל דיש לו דין כפתוחה לקודש יען שלשכת גזית בנוי כולה בקודש א"כ ל"ה לשכת עץ חול כיון שפתוחה ללשכת הגולה שהיא עצמה קודש יען שפתוחה ללשכת גזית שבנוי בקודש אך י"ל דלשכת גזית הי' לה עוד פתח פתוח לחול ולכך חצי חול אבל כל זה דחוק:
אולם י"ל שהיתה בנוי בקודש ופתוחה לחול דהיינו שלא היתה לגמרי אחורי הגזית אלא אחורי הגולה והיתה שפיר בנוי בקודש ופתוחה לחול כזה:
אלא דלעיל הוכחתי לומר דלשכת העץ ע"כ פתוחה לקודש ולכן נראה דלעולם י"ל דבנוי בחול ופתוחה לקודש ומשכחת אחורי שתיהן כגון שלשכת העץ ולשכת הגולה אחורי לשכת גזית ונקרא לשכת העץ אחורי שתיהן יען שהוא לפנים ממנה:
ולכן נראה לישב דהנה רבינו בפי' המשנה סוף מידות כ' דלשכת גזית חצי חול לצד מערב דהיינו לצד ע"נ שהוא מערבה של לשכה וב' פתחים שהי' לה הי' אחד לצד ע"נ ועפי"ז מדויק לשון רבינו שכ' חצי חול והיינו דלא הי' בנוי בחול ממש כיון שלא הי' בנוי בחול אלא בע"נ וגם פתוחה לע"נ לא לצד החיל ולפי"ז י"ל אחורי שתיהן היינו כציור של התויו"ט והיתה בנוי בקודש ופתוחה לחול וכן משמע כפירושו של רבינו מדקתני זקן יושב במערבה ע"כ דלצד ע"נ היתה חצי חול דאל"כ הול"ל לדרומה והנה בשי"צ מביא בשם ריטב"א דמפרש ג"כ כרבינו חצי חול לצד מערבה אבל פתח הי' פתוחה לחיל ואולם לדעתי קשה לפרש כך דהא בשי"צ הקשה איך אפשר שהי' משוך אל ע"נ הרי הי' בד' מקצעות ד' לשכות ותי' דלשכת גזית לא הי' במקצוע ממש וא"כ לפי"ז ע"כ הי' פתוח אל ע"נ לא לחיל אך י"ל דלעולם הי' במקצוע ושפיר הי' פתוח לחול והא דהקשה דהא בד' מקצעות הי' ד' לשכות לזה י"ל לשכה זו לא הי' במקצוע ממש של ע"נ אלא רחוק מכותל עזרת ישראל וסמוך ללשכת גזית משום כיון דהי' כאן בע"נ מקצוע אצל הגזית העמידו שם:
ויצא לנו ממש"כ דלפרה"ד היתה בנוי בקודש אחורי שתיהן ולשכת גזית חצי בחול דהיינו בע"נ ופתוח לחול או לע"נ וגם פתוח לקודש לחצי שבקודש:
וכ' בס' ח"נ יש לחקור איך לשכת הגזית שהיתה בעזרת ישראל שלא הי' רחב כי אם י"א אמה הי' חצי' של צד מערב מחזיק ע"א סנהדרין כחצי גורן עגולה ושני סופרים ובעלי דינין וחצי' האחר של צד מזרח שהיו מתקבצים שם כל בית אב לפייס וג"כ שם מתקבצים לקרות את שמע א"כ לשכה גדולה היא עד מאוד ואיך הי' מספיק לה י"א אמות של רוחב העזרה ועוד שהיתה סמוכה בצדה שם לשכות הגולה ונ"ל דלשכות אלו הי' בעזרה בצד צפון ודרום שכנגד כותלי ההיכל דהיינו לצד צפון מצד כותלי המסיבה ולצד דרום מצד כותלי ירידת המים כי עזרת ישראל היתה מקפת כל ההיכל מד' רוחותיו ושם הרבה ריווח יש בין באורך בין ברוחב להחזיק את כל אלה והותר כי ההיכל שהי' באמצע העזרה הי' שם רחבו מן הצפון לדרום ע' אמה נשאר מקל"ה אמות שהי' אורך העזרה מצפון לדרום ס"ה אמות חציין לצד צפון וכו' נשאר רוחב לכל רוח ל"ב אמה וחצי וצ"ל שהפתח שהי' לחול היו עולות לו במעלות או הי' בשיפוע שהרי שם העזרה גבוה כגובהו של אולם:
ח') לשכת הגולה. והנה בתוי"ט ובס' חה"ב כ' שיש מי שפירש שנקראת כן על שם בור הגולה הקבוע בו דהי' עם גלגל מלשון הכתוב וגולה על ראשה וראב"י פירש שהי' הגלגל שמשלשלין בו את הכיור בבור שלא יהי' מימיו נפרשין בלינה וכתב בעל חה"ב דהכי מסתברא דלא ס"ד שיקראו לה לשכות על שם בור שהי' לו גולה לשאוב מים אבל אי מיקרי הכי בשביל מוכני דכיור מסתברא שפיר שיקרא לשכה ולשכות הגולה בדרום היתה ומבור זה מספיקין מים לכל העזרה לשתות שהי' מתוקן וכתב בדרך הקודש וכך נראה מדברי המהרי"ט שהביא מעירובין פ' המוציא תפילין ממלאים מים מבור הגולה ומבאר הגדול ופירש רש"י ושניהם בלשכת העזרה ובור הגדול הזה לא ידענו מקומו איו וכתב שמצא בחידושין לעירובין וז"ל בור הגדול אפשר שבו היו משקעין את הכיור כדתנן ביומא הוא עשה מוכני לכיור שלא יהי' מימיו נפסלין בלינה וכתב עליו המהרימ"ט דבוודאי הבור שהיו משקעין בו הכיור לא הי' בור הגולה שזה הי' בלשכות הגולה בלשכות שבצפון סמוכות למערב והכיור היו נתון במזרח דרום של האולם ומי יוליכם לשם:
ט') לשכת העץ. אמרו בספ"ק דיומא שתי לשכות היו לו לכה"ג אחד לשכת פרהדרין ואחד לשכת בית אבטינס א' בצפון ואחד בדרום ומסיק שם מסתברא דלשכת פרהדרין בדרום הואי מ"ט מקדים וקאי ומיסך רגליך וטביל וכו' וכ' המהרימ"ט וז"ל ונראה בעיני דאע"ג דדחי לי' תלמודא קיימ"ל דאדחויי לא סמכינן דוודאי סברא גדולה הוא דמי מטרחינן לי' מיטרח כולי האי ואי לא איפשיטא הכא בדוכתא אחרינא אפשיטא ממאי דתניא בתוספתא ומייתיא לה ברפ"ק דיומא כל השערים שהיו שם לא היו להם מזוזה חוץ מלשכות פרהדרין שהיתה בית דירה לכה"ג וכיון דלשכת הגזית במערב המקדש מדאמרינן פייס במזרחה וכו' מאי קאמר דשער נקנור הי' בו מזוזה משום שלפנים ממנה לשכת פרהדרין אם היינו לשכת העץ עדיין היו שלש שערים צפוניים יותר קרובים לה והתם הוי לי' להניח מזוזה ולא במזרח אלמא משמע דלשכת העץ לאו היינו לשכת פרהדרין אלא לשכת בית אבטינס היתה דמיקריא נמי לשכת כה"ג עכ"ל וכהא"ג כתב הראב"ד במס' תמיד בית אבטינס פי' למזרח אלא שהי' משוך לצד צפון או דרום והא דמספקא לי' בתלמודא דיומא אי לשכת פרהדרין היתה בצפון ובית אבטינס בדרום או בית אבטינס בצפון ולשכת פרהדרין בדרום והאי בצפון ודרום דקא מספקא לי' התם ע"כ יש לפרש לפי הנראה שמשוכה לצד צפון ודרום ולאו ממש בצפון ודרום דהא אי אפשר למימר דלשכת פרהדרין היתה בצפון או בדרום כי אם במזרח כדתניא התם כל השערים שהיו שם לא הי' להם מזוזה חוץ משער נקנור שלפנים ממנה פרהדרין מכלל דלשכות פרהדרין היתה במזרח שאם היתה בצפון למה הי' חייב שער שהי' עומד במזרח במזוזה מחמת לשכת פרהדרין יותר הי' ראוי לחייב אחד משערי דרום אלא ס"ל שהיתה עומדת במזרח אלא דמספקא לי' אם היתה משוכה לצד צפון או לצד דרום והכי נמי בבית אבטינס כמו כך יכול להיות שהיתה במזרח אלא שהיתה משוכה לצד צפון או לצד דרום עכ"ל:
י') והיא הנקראת לשכת פרה"ד וגג שלשתן שוה. הנה בתוס' יומא דף ח' נסתפקו אי היתה בנוי' בקודש ופתוחה לחול או להיפוך וכמו שרמז במשל"מ על דבריהם והנה יש להוכיח דהיתה בנוי' בקודש ופתוחה לחול דאי בחול ופתוחה לקודש א"כ כשמשכים בבוקר איך הולך דרך שם לעזרה בלי טבילה כדאיתא ביומא דף ל"ז דהא בדף י"ט איתא דמשכים ומסיך ואזיל לדרום וטבל א"כ כשקם ויצא דרך שער העזרה א"כ נכנס בלי טבילה והלא כל הנכנס מחול לקודש צריך טבילה וטבילה היתה בחוץ על שער המים והא דקאמר מיסך וטובל כבר כ' בשי"צ שכונה שדרכו כך אבל באמת בלא"ה צריך טבילה כשנכנס מחול לקודש כמו שיתבאר עוד להלן וא"כ מוכח לכאורה דפתוח לחול אך יקשה עד"ז מיומא דף י"ב דקאמר כל שערים שהיו שם פטורים ומזוזה חוץ משער נקנור ושלפנים ממנה לשכת פרהד"ר והיינו יען דהי' לו דרך שם ללשכת פרה"ד הרי דבנוי' בחול ופתוחה לקודש היתה וכ"כ הראב"ד בפ"ק דתמיד וכ' דהא דמספקא בגמ' אי בצפון אי בדרום קאי היינו מצד פנים אבל עכ"פ הי' דרך הכניסה משער ניקנור וכ' שם דכשהי' משכים הי' יוצא דרך העזרה הרי דבלא"ה אסור בלי טבילה ובזה ניחא לי דקאמר בגמ' מיסך וטובל משמע דטבילה רק משום מיסכה וע"כ משום דפתוח לחול ותוכו קודש לענין קדשים לכן א"צ טבילה והא דשרי שינה באמת כתב הראב"ד שם יען דילפינן ממילואים דכ' ז' ימים תשבו ובעינן פרישה למקום קדוש וכתיב תשבו הרי דא"א שרי לצורך מקדש אע"פ שבעזרה הי' דכתיב ופתח אוה"מ עכ"ד ולפי"ז אין כאן ראי' ואפשר לראב"ד הי' פתוח לקודש ובנוי ג"כ בקודש אך לתוס' דסברי דל"א כיון דא"א שרי ישיבה רק סברי יען דבנוי בחול ופתוח לקודש שרי בישיבה א"כ קשה איך יוצא דרך שער עזרה בלי טבילה אף דבנוי בחול כיון שתוכו קודש רק דאכתי נוכל לומר כיון דעכ"פ קדוש לאכילת קדשים א"צ טבילה וכן מסתבר דלא יהא חמור קדושת וטהרת אדם שיצא משם מבשר קדשים דלא נפסל ביוצא בפתוח לקודש ומהא"ט קתני דוקא מיסך וטובל כנ"ל א"כ שוב מוכח דברייתא אדרבא דאייריא בפתוח לקודש דאי בנוי בקודש ופתוח לחול למה צריך לומר וטובל הוא בלא"ה צריך טבילה ועכ"פ נסתר הראי' מטבילה ואדרבא מדחייב שער נקנור במזוזה מוכח דלא הי' פתוח לחול רק יוצא דרך שם והנה לפמש"כ התויו"ט לפרש אחורי שתיהן היתה לא ממש אחורי שתיהן אלא אחורי גזית למערב ואחורי לשכת גולה לצפון א"כ היתה בנוי' בקודש כמבואר בציור של תויו"ט א"כ לכאורה אין כאן הוכחה דהוא לשכפרה"ד דיכול להיות דזהו בית אבטינס לקטורת יען דבנוי בקודש והיתה באמת פתוחה לחול אך י"ל אף לציור התויו"ט הי' בנוי בחול כיון דלשכת הגזית חצי' בחול ואף דתויו"ט צייר כולה בעזרה יען דצייר בגזית כולה בפנים אבל אי בנוי בחול כדמשמע ביומא דף כ"ה י"ל אף דלא הי' אחורי שתיהן ממש היתה בחול ולכן שפיר היינו פרהדרין אך לפמש"כ לעיל דהא דפתוח לחול היינו לע"נ א"כ אף אי אחורי שתיהן היתה עדיין היתה בקודש ושוב אין הכרח לומר דהיינו לשכפרה"ד והיתה פתוח לחול דילמא לשכת העץ היינו לשכת אבטינס והי' פתוח לקודש דתוכן קודש ושפיר מעשי' בקודש אך אכתי יקשה נהי דמוכח דלשכת עץ הוא לפרה"ד אכתי יהא מוכח דבדרום הי' לשכת העץ גופי' דהרי קתני אחורי שתיהן היתה א"כ איך חשוב של עץ תחילה וצ"ל דהי' בדרום לכן תנא לשכת עץ תחילה אבל אי הי' בצפון א"כ אדרבא דרך ימין לשכת גזית תחילה רק אי דרך שמאל קחשב אז של עץ תחילה כמש"כ התויו"ט במידות וזהו בוודאי דוחק לומר דקחשב דרך שמאל ומוכח דגי' שבדרום נכונה וקשיא לרבינו וצ"ל דהנה בדף מ"ט איתא א' שבצפון לשכת עץ ושם מוכרח דגריס כך כמש"כ בשי"צ א"כ ע"כ דתנא דרך שמאל כשמקיף לצפון פוגע בעץ תחילה ואף דכל פינות אין אלא ימין הא מסיק ביומא חושבנא בעלמא אין קפידא ולכן היפך רבינו הסדר כאן שכתיב תחילה לשכת הגזית ויש קצת סמוכין לדברי רבינו מתמיד דף ג' דמוכח דהי' אבטינס בדרום דהא קאמר שם ג' מקומות כהנים שומרים ולא חשב הא כמבואר במשל"מ פ"ח מה' אלו ועיין ראב"ד במס' תמיד הקשה גמ' אהדדי דביומא קאמר שער נקנור חייב במזוזה ששם לשכפהד"ר א"כ משמע דבמזרח קאי וכאן מסופק אי בדרום או בצפון ותי' דלא בדרום ממש אלא נמשך לצד דרום או לצד צפון ובמק"א בפירושו כתב עוד יען דשם דרך כניסתו ויציאתו בשער נקנור אל לשכפרהד"ר לכן חייב במזוזה:
והנה בפ"ו מה' מזוזה כתב רבינו חוץ משער נקנור ושלפנים ממנה לשכת פרה"ד שחייב במזוזה וכ' הכ"מ דהיינו שערים הפתוחות ללשכת פרה"ד ונראה הכונה דאמרינן לשכת עץ אחורי שתיהן היתה א"כ כשרצה ליכנס נכנס דרך שער הגזית ולשכת הגולה ללשכתו וצריך שיהא על שערים אלו מזוזות א"כ משמע ג"כ דהי' פתוח לקודש ואולי גם בנוי בקודש דלפמש"כ לעיל הציור דאחורי שתיהן היתה כיון שהי' חצי לשכת הגזית בחול בעז"נ א"כ אי אחורי שתיהן ע"כ היתה בנוי בקודש ג"כ ושינה דשרי ע"כ כראב"ד דצורך מקדש וא"א שרי (ועפ"א מעיוהכ"פ כ' רבינו דמפרישין ללשכתו שבמקדש א"כ משמע דהי' פתוח למקדש ועמש"כ להלן) אך הנה ראיתי בשי"צ יומא דף י"ב שהביא בשם המאירי שהקשה כיון דממעטינן דקודש פטור ממזוזה א"כ אמאי פרהדרין צריך מזוזה אף דיש בה בית דירה הא קודש הוא ותי' שפתוח לחול והא דשער נקנור חייב במזוזה יען שהוא מחוץ ללשכת פרה"ד ותימא אי פתוח לחול א"כ מה שייך ששער נקנור חוץ ממנה הא אין הולך דרך שם ולכאורה הי' אפשר לומר דפתוח לחול וגם לקודש כי לשכת הגזית והגולה פתוחין לה דבזה א"ש הכל די"ל דיוצא בבוקר דרך שער הפתוח לחוץ וגם ניחא מה דחייב במזוזה (לפי גי' דידן בדברי רבינו בה' מזוזה שכ' שער נקנור ולשלפנים ממנה מלשכת פרה"ד משמע דיש ללשכת פרהדרין שער לפנים משער ניקנור) אלא דא"א לומר כך דהרי בתוספתא פ"ג דמעשר איתא בנוי בקודש ופתוח לחול ולקודש תוכן קודש א"כ עדיין יקשה למה צריך מזוזה הא קודש הוא ועוד דעכ"פ פתוח להר הבית ג"כ פטור ממזוזה כדאיתא בסוג' ולכן נראה לישב קו' המאירי הא דממעט קודש היינו לאפוקי מה שמיוחד לתשמיש חול כמו לשכת פרה"ד לתשמיש כה"ג חייב אף בקודש כמש"כ בשי"צ וכן העלה בח"ס יור"ד סי' וא"כ שוב מוכח שפתוח לקודש:
והנה לתוס' דמספקא להו אי פתוח לחול מברייתא דלפנים הימנה לשפרהד"ר ונראה דתוס' סברי דברייתא דדריש חול ולא קודש ופטור ממזוזה חולק אברייתא זו דשער ניקנור חייב במזוזה וכמש"כ תוי"ש דף י"ב וע"כ לברייתא זו נוכל לומר דלשכת פרהדרין לא היתה פתוחה לקודש רק בנוי בקודש ופתוחה לחול אבל לדעת רבינו דחייב במזוזה ע"כ פתוחה לקודש וגם בנוי בקודש:
עוד נראה להכריח דפתוחה לקודש דהנה ביומא דף י"ט פריך לעבד חדא והקשה בשי"צ דלשכפה"ר ע"כ חול היתה דאל"כ איך התירו שינה דלקטורת בעינן שיהא מעשי' בקודש ונראה דבנוי בחול ופתוחה לקודש דכ' תוס' בדף ח' דישיבה ושינה שרי בה ולאכילת קדשים ג"כ שרי א"כ שפיר הוה מעשי' בקודש לקטורת א"כ מוכח דפתוח לקודש אבל אי בנוי בקודש ופתוח לחול א"כ פסולה לעשיית קטורת דתוכה חול ומאי פריך לעבד חדא אך לכאורה י"ל דלשכת כה"ג שהי' לומד חפינה היתה פתוחה לקודש אבל פרהד"ר פתוחה לחול וא"כ שפיר פריך לסגי בחדא דהיינו באותה דבית אבטינס ושינה שרי יען דבנוי בחול אך באמת ז"א דכשתאמר דבנוי בחול ופתוחה לקודש שרי לישן א"כ אין כאן הכרח שתאמר דפרהדרין לא היתה פתוחה לקודש דכל ההכרח לומר יען דאז תוכה קודש ואסור בשינה כמו שצידדו לומר כן בתוס' אבל כיון דמכח קו' דליעבד חדא מוכח דשרי שינה בפתוחה לקודש שוב נוכל לומר דגם פרהדרין היתה פתוחה לקודש והיינו דקאמר לעיל דף ח' זו פרישה לקדושה:
ובהא יש תשובה לדברי הראב"ד בריש תמיד שהבאתי לעיל דהוכיח דבית אבטינס קודש ואיך ישנים שם להנ"ל משכחת בבנוי בחול ופתוחה לקודש אך לדעת הראב"ד י"ל דסבירא לי' דבנוי בקודש וא"כ אי פתוחה גם לקודש א"כ אסורה בשינה ואי בפתוח לחול א"כ פסול למעשה הקטורת אלא דאכתי יקשה הא בפ"ק דתמיד תנן הרוצה לתרום משכים וטובל והרי הכהנים לנים בבית המוקד הפתוחה לקודש אפ"ה בעי טבילה בנכנס לקודש וקשיא שוב מכה"ג איך נכנס מלשכתו לעזרה כנ"ל אך י"ל דשאני בית המוקד דהי' פתוח גם לחול לכן יש לו דין כנכנס מחול אל הקודש וצריכין טבילה:
7ח) והנה בטעם דנקראת לשכת העץ כ' בתויו"ט פ"ה דמידות כדי שיהא לו היכר בין מעשה יוהכ"פ דכשר בה כלי עץ ובין מעשה פרה אדומה שהי' מפרישין ג"כ הכהן ללשכתו שמעשי' באבן ולכן היתה נקראת לשכת האבן לפי שכל מעשי' בכלי אבנים ובסדר משנה ה' ע"ז כתב טעם אחר דוקא של עץ אף דהיתה של אבנים הי' מצופה משל עץ אף דמקדש כולו הי' מצופה של זהב והטעם כדי שידע דמעשה יוהכ"פ איני בשל זהב ולא בשל כסף חוטא בל יתגאה:
ועוד כתב יען דבבי"ר שהי' צדיקים נקראת של עץ ע"ד אם יש בה עץ ובבי"ש דלא הי' צדיקים נקראת לשכת פרהדרין ע"ז פרהדרי המלך כדאיתא ביומא דף ח' שהי' מתמנין ע"י המלך ובהא ניחא למה לא הי' מפרישין הכה"ג ללשכת בית האבן:
והנה בשי"צ ריש יומא חקר למה לא מנה רבינו לשכת בית האבן בשלמא תוס' ריש יומא כתבו שהוא בחול א"ש אבל לרבינו קשה ותי' דנהי שכ' רבינו בפ"ג דפרה דלשכה מוכנת לו בעזרה היינו שהיתה בנוי' בכותל עזרה אבל לא בעזרה דהרי רי"ו דהלכה כוותי' לגבי ר"ל סובר דבירה היינו מקום בהר הבית א"כ ע"כ היתה חוץ לעזרה ולכן לא מנאוהו רבינו ולי נראה כיון דלא מנה התנא במש' לשכה זו לכן לא הזכירו רבינו ג"כ ואולי הוא מהא"ט שכ' דאין בנוי בעזרה ממש וא"ל א"כ לר"ל דבירה היינו מקדש א"כ היתה בעזרה י"ל דכ"כ השי"צ דע"כ כל הר הבית נקרא בירה דהרי תוס' כ' שם שהוא ע"פ הבירה וכן הוא בירושלמי פ"ז דפסחים:
י"א) ושתי לשכות הי' לו וכו'. משמע מדבריו דהני תרתי נמי הוה בחלל העזרה שכ' שמונה לשכות הי' בעזרה ולכאורה קשה דהא תנן בפ"ב דמידות ושני פשפשין הי' לו א' מימנו ואחד משמאלו דהן היו שערים לאלו הלשכות ולפי"ז אלו השתי לשכות בחלל קיר החומה ולא בחלל העזרה ואמנם רבינו בפי' המשנה מפרש דשני פשפשין הי' לו דין דלתות קטנות בעצם הדלתות כמו בשערים הגדולים והא דתנן בפ"ד י"ב פשפשין הי' לו לשער הגדול א' בצפון ואחד בדרום והתם אינם בעצם השער אלא רחוקים מהשער כתב בספר ח"נ שדייק כן מדהכא תני א' מימינו ואחד משמאלו ושם קתני א' בצפון וא' בדרום ועוד מדתני הכא וב' לשכות הי' לו א' מימינו וא' משמאלו ואי ב' הפשפושין הי' לצדיו לא היו הלשכות לימינו ושמאלו אלא לימין ושמאל הפשפשין:
י"ב) שני לשכות הי' שם וכו' אחד לשכות פנחס המלביש ואחד לשכות עושה חביתין. והקשה בדרך הקודש אמאי לא קחשיב להו בהדי שש לשכות שהיו בעזרה דקחשיב להו בסוף מס' מידות וא"ל דלא הי' פתוחות לעזרה דהרי לשכות החביתין בקודש היתה כדתנן פ' שתי הלחם חביתי כה"ג לישתן ועריכן ואפייתן מבפנים שכל עשייתן בקודש הי':
עוד יש לעמוד דקתני בתמיד נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם כלי כסף וכלי זהב ומייתיא לה בירושלמי פ"ב דחגיגה ורבינו בפ"ו מהתומ"ס ולא נתבאר לשכה זו היכן היתה וי"ל שמא הוא אותה לשכה השנוי' פ"ה דשקלים דתנן התם שני לשכות היו במקדש אחד לשכות חשאים ואחד לשכת הכלים והתם נמי קתני לשכת הכלים כל מי שמתנדב כלי זורקו לתוכו ומסתברא שלא היתה לשכת פנחס המלבוש שבצד שער נקנור הנזכר לעיל ונקראת נמי לשכת הכלים ואם האמת כן נראה שבלשכה זאת הי' החלונות של בגדי כהונה דתנן בתמיד וחלונות היו שם וכתוב עליהם תשמישי הכלים ואינם חלונות העשויים לאורה כי לא הי' מפולש ומדברי רבינו בפ"ח מכלי המקדש משמע שתשעים וששה חלונות הי' שם ד' חלונות לכל משמר ושם כל משמר כתוב על חלונות אמנם פירש"י איני כך בפ"ג דיומא גבי מן החליפות ולפנים הכל מודים שהוא פסול כתב שם וז"ל מן החליפות ולפנים רוחב האולם עודף על רוחב ההיכל ט"ו לצפון וכנגדו לדרום וכו' ואותו עודף קרוי בית החליפות ששם גונזין סכינין של קודש ואויר שאחורי אותו עודף למערב ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים מן החליפות ודבריו מתמיהים במש"כ שעד כותל העזרה קרוי בית החליפות איך אפשר לומר כן דבשלמא במה שהי' עודף האולם ט"ו אמות לצפון וכו' נקראת בית החליפות אבל עד כותל מערבי קרוי עזרה ואין זה לפנים מן החליפות ותוס' הקשו על פירש"י ומדבריו למדנו שכ"ד חלונות הי' שם דלא כפירש רבינו:
והנה מדכתב שבבית החליפות מבפנים הי' חלונות לכל משמר ובזבחים כתב בכותל מערבי שלאותו עודף הי' חלונות נראה שהי' סבור ששם היו בגדי כהונה וההיא דתנן בתמיד מסרום לחזנים והפשיטום שם היו לובשין והדבר קשה איך יהיו בגדי כהונה תוך האולם והא בין האולם ולמזבח לא הי' נכנסין עד שזכו בפייס כדאיתא כן ביומא גבי בן קטין עשה דדין לכיור ואלו בגדי כהונה הי' לובשין קודם הפייס כדי שיהא נכנסין מיד לעבודה כדאיתא בפ"ב דיומא איך שיהא למדנו שבשער נקנור היו ב' לשכות א' מימין ואחד משמאל ואפשר שלא היו להם מקום לעשות להם פתחים בפ"ע ולפיכך כתב רבינו בפירוש המשנה גבי ב' פשפשין היו בשער נקנור שהן דלתות קטנות בגופנים דלתות הגדולות כדרך שעושין לדלתות המלכים משום דפשפשין לתוך חללו של שער היו פתוחין ולפיכך קחשיב ב' לשכות בהדי שערים דמתניתין והרב מהרימ"ט הביא אגדה ושמתי כדכד שמשותיך עתיד הקב"ה לעשות שער המזרח של ביהמ"ק הוא וב' פספסין אבן אחת של מרגליות דהיינו שער נקנור ומדכ' שמשותיך לשון רבים דריש על ב' פספסין שלו:
י"ג) לשכת פנחס המלביש. ופי' המפורשים וכן ברש"י יומא להלביש ולהפשיט בגכ"ה אבל רבינו בפ"ז מכהמ"ק כ' ממונה הט"ו על מעשי בגדי כהונה והיינו הך דפנחס המלביש דקחשוב בפ"ה דשקלים: