מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה
הלכה א
א') הר הבית והוא הר המורי'. וז"ל פירוש הרא"ש למס' מידות הר הבית נקרא הר על שם נכון יהי' בית ד' בראש ההרים עכ"ל והנה עמדו המחברים למה נבחר דוקא הר זה לביהמ"ק הלא הוא ית"ש מכבד מקומו ואין המקום מכבדו והנה לכאורה י"ל לפמש"כ בירושלמי דע"י נביא נבנה שם דעל כל ההרים עבדו ע"ז אבל ע"י נביא שהעיד שמתחילה לא הי' שם הר רק עמק ואח"כ נעשה הר אחר שזכה א"א בא"י שוב א"י לאסור ע"י עבודתם וא"כ א"א לבנות בהר אחר מפני שנעבד לע"ז אך באמת אין זה מספיק דברבה פ' במדבר דריש למה תרצדון הרים גבנונים כולכם נעשית ע"ז על ראשיכם אבל סיני שלא נעשית ע"ז ההר חמד אלקים לשבתו וירד ד' על הר אעפי"כ וישכון לנצח בבית עולמים וא"כ הדרה קו' לדוכתי' כיון דבהר סיני לא עבדו ע"ז א"כ למה לא נבנתה עליו ביהמ"ק למה וישכון לנצח בבית עולמים שבהר מורי' לא בהר סיני:
ויותר יש להקשות דאיתא במדרש חבקוק מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה עליו שכינה אלא המורי' וכן מדד כל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו התורה אלא הר סיני וא"כ לא שייך הטעם הנ"ל שמשום חשש ע"ז נבחרה הר המורי':
והנה בספר נחלת בנימין כתב ששם שער השמים וידעו שבאותו הר שער השמים אבל לא ידעו באיזה מקום לכן נשבע דוד עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב להמצא מקום המיוחד כבר כי שם שער השמים אך עדיין לא מספיק דאטו אם הי' המקדש במקום אחר לא הי' עולה תפלתם דרך שער השמים וכתב יען דירושלים לא נתחלקה לשבטים ראוי שיהא שם ביהמ"ק דאם הי' ביהמ"ק בגבול שבט אחד אם הי' אותו שבט מודר הנאה מישראל הי' יכול לאסור עליהן ולא הי' יכולין התפילות לעלות דרך שם אבל בירושלים דלא נתחלקה לשבטים הו"ל שותפין שנדרו הנאה זה מזה דקיימ"ל דמותר ליכנס לחצר חבירו דאמרינן ברירה כהא"ג כדאיתא בנדרים פ' השותפין:
עוד כתב וז"ל הטעם שנצטוינו לבנות בית הבחירה בהר המורי' בירושלים הלא בכל מקום אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך כתיב ובכל מקום שהיו בונים הי' מקום להשראת שכינה ואמאי הקפידה תורה דוקא בהר המורי' השי"ת מכבד את מקומו ואין המקום מכבד את מקומו מטעם כי הוא הבנוי' כעיר שחיברה לה יחדיו וזה שער השמים תחת היכל לבנת הספיר והכל יודעין דבר זה שיש שער השמים במקום ידוע כי יעקב הודיע את זאת באמרו מה נורא המקום הזה וודאי שהוא הר המורי' מקום המקודש לד' והא ראי' וזה שער השמים מכוין כנגדו אך לא ידעו איפה הוא המקום אשר שכב יעקב לידע דזה מקום המקודש ולכן נשבע דוד עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב להמצא מקום המיוחד כבר כי שם שער השמים והטעם שנבחר דוקא מקום נגד שער השמים אם הי' מקודש לד' במקום אחר בגבול שבט אשר שאננו מכוון נגד שער השמים לא היו עולים תפילותיהם דרך שם למעלה ולזה אודיעך מה דתמן תנינן במשנה המודר הנאה מחבירו אסור ליכנס לתוך רשותו דדריסת הרגל הנאה חשיבה ולכך בחר ד' בירושלים אשר לא נתחלקה לשבטים כי אם להיות יד כולם שוה להיות דוקא מקום לד' הואיל מכוון נגד שער השמים אשר בה מדרך כף רגל הנשמות לעלות דרך שער השמימה וכן תפלת ישראל הכל עולה דרך שם כי כל תפלותיהם של ישראל מתקבצים הכל למקום המקודש כטעם הקרא והתפללו אל הבית הזה ומשם עולין יחד דרך שער השמים להיות כתר בראש חי העולמים וכבר נודע מה דקיימ"ל דרשות היחיד עולה עד לרקיע אמור מעתה אם לא הי' מכוון ביהמ"ק נגד שער השמים רק הי' בגבול שבט אחר אלו הי' אותו השבט אשר שער השמים מכוין בגבולו מודר הנאה מכלל ישראל ומאיש פרטי הי' דרכי' שוממים מבלי באי מועד וזמן ידוע לתפילות ונשמות ישראל ליכנס דרך שם דהמודר הנאה מחבירו אסור ליכנס לרשותו ואיך יעלו הנשמות והתפילות דרך שם וודאי הא דתנן בנדרים פ"ה דנודרי הנאה זה מזה אפ"ה מותרים בשל עולי בבל כגון הר הבית והעזרות הואיל ויד שוה בו הו"ל כהפקר ולא של שותפין א"כ ביהמ"ק א"א לאסור על חבירו וכן שער השמים הפקר הוא לכל ישראל אבל אויר רשות שכנגדו עד להרקיע וודאי ביד בעליו לאוסרו מש"ה אוה ד' למושב לו מקום המקודש מכוין נגד שער השמים ומקום המקודש לא נתחלק לשבטים כ"א יד כולם שווים בו ומאז הו"ל ג"כ רשות זה עד לרקיע הפקר לכל אחד ואחד וא"א לאסור זה ע"ז ומהאי טעמא ס"ל לחד מ"ד בגמ' דירושלים לא נתחלקה לשבטים רק יד כולם שווים בו דאלו הי' של שבט אחד בלבד מאז אפשר דיתבטלו כמה מצות עליית הרגל וכדומה בהדרת השבט הנאה משאר שבטי ישראל לכן לא נתחלקה ירושלים רק נשאר בשותפות כולם והי"ל שותפין ובשותפין קיימ"ל דאם נדרו הנאה זה מזה דמותרין ליכנס בחצר של שניהם דאמרינן יש ברירה והוברר הדבר בכל אחד בשלו הולך ודוד הע"ה מפרש הא דכתיבנא ירושלים עיר הבנויה בעיר שחברה לה יחדיו היינו ירושלים של מטה מכוון נגד ירושלים של מעלה ומפרש טעמא דכתיבנא ששם עלו שבטי י"ק כלומר ששם הוא מסלה (לאלקינו) עולה בית אל והואיל והוא שביל שרבים בוקעים בו נשמות ותפלת ישראל לכך ירושלים בנוי' כעיר שחברה לה יחדיו מכוון נגד של מעלה שלא יבוטל מדרך כף רגל הנשמות והתפלות עכ"ד:
ב') ואמנם לי נראה בדרך אחר דהנה כתיב והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ונראה לפרש דכבר הבאתי דברי ירושלמי דע"י נביא נבנה שם דנעשה הר אחר שכבר זכה אאע"ה ואאדשא"ש וכמו שכתב הח"ס בכמה תשובת באו"ח סי' ר"ח וביור"ד סי' רל"ג (וכן בספר ישמח משה בפ' וירא) והנה בשו"ת בית אפרים השיג דהא כדפלחו לעגל הוה ניחא להו כדאמרינן בע"ז דף נ"ג והשיב ע"ז בח"ס סי' רל"ה דכבר הוקדש לגבוה שאמר בהר ד' יראה יעו"ש (ועיין בחי' חתן סופר ח"ב שכ' ג"כ כן) והנה קשה לי עדיין לפי דעת הרמב"ן במלחמות פ"ד דע"ז דבמחובר שייך ג"כ באו פרוצים וחללוהו א"כ פקע הקדושה א"כ היו יכולין לאסור כיון שהקדישו לגבוה ע"י שנעבד חללוהו ופקע הקדושה ונעשה כהפקר ושוב יכולין לאסור כדאמרינן בע"ז דף נ"ב והנה לפי"ז באמת מוכח כדעת בעהמ"א דבמחובר ל"א דבאו פרצים וחללוהו וטעמא דמילתא דהנה בסי' קנ"א מבואר דבביהכנ"ס לא מהני תנאי להתירן בתשמיש כל זמן שהוא בישובן אבל בנה בית והקדישו אח"כ לביהכנ"ס מהני תנאי ולפי"ז אני אומר אי מקדש יש לו דין בנה בית והקדיש דאז מהני תנאי ממילא שייך באו פרוצים וחללוהו דלא גרע מתנאי אבל אי ביהמ"ק נחשב כאלו נבנה לביהמ"ק מעיקרא ל"ש באו פרוצים וחללוהו דכיון דתנאי ל"מ גם אין ביכולתם להפקיע קדושתן ע"י עבודתם מעתה יובן היטב בוודאי אם הי' הר מתחילה וקב"ה הי' מוריד קדושתו עליו או אם הי' אאע"ה מיחד הר אחד שיהא מקום לתפלה ולהקריב בו הי' שייך לומר ובאו פריצים וחללוהו דהוה כהקדיש בית לביה"כ דמהני תנאי אבל כיון שאאע"ה התפלל קודם שהי' הר שיהא מקום לתפלה ולהשראת שכינה א"כ הוה כבונה ביהכ"נ מתחילה א"כ כי היכיא דל"מ תנאי ה"נ ל"א באו פריצים וחללוהו כסברת בעהמ"א וזהו גם טעמו של רבינו שכ' בפ"ו דשכינה לא בטלה לעולם ול"א באו פריצים ונשאר של גבוה ואין יכולין לאסור של גבוה:
אך לכאורה אכתי יקשה הא במעשה אדם אוסר דשא"ש וא"כ נהי דהוקדש לגבוה הרי במעשה אדם אסור דשא"ש לגבוה בפ"ד מאימ"ז יעו"ש בדברינו אך י"ל דהנה בריטב"א ע"ז דף נ"ג הביא דברי הראב"ד דשל רבים אף במעשה אין אדם אוסר ולפי"ז ניחא דרבינו בפי"ג מנגעים כתב הטעם דירושלים לא נתחלקה לשבטים דכתיב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים א"כ הוה של רבים ואין יכולין לאסור אף לגבוה ומעתה הכי יתפרש האי קרא והביאותים אל הר קדשי וכי תאמר איך נתקדש הא עבדו על כל הר ואין ראוי לגבוה ע"ז אמר ושמחתים בבית תפילתי שאאע"ה התפלל שיעשה הר ויהי' בית תפילה והוה כבונה ביהכ"נ לשם ול"ש ובאו פריצים וחללוהו ולכן עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי ואם תאמר עכ"פ נאסר במעשה לגבוה ע"ז אמר כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים והוא של רבים ואין נאסר במעשה:
וא"כ ממילא יצא לנו הטעם למה בחר השי"ת בהר המורי' דלעולם הטעם משום דלא נעבדה בו ע"ז קודם שנתנה לע"ז דלא הי' הר ואחר שנעשה הר כבר הוקדש לבית תפילה ע"י אאע"ה ואין יכולין לאסור עוד דלא הי' עומד להתחלק לשבטים והוה של רבים אבל הר סיני נעבד בו אח"כ ואף דכבר ניתן הארץ לאאע"ה כיון שעבדו העגל ניחא להו ולכן דוקא למתן תורה בחר בו שפיר השי"ת יען דלא עבדו עדיין עגל וכונה ג"כ כנ"ל דלא נעבדה בו ע"ז קודם שנתנה לאאע"ה ואחר שנתנה לו שוב אין יכולין לאסור עד דפלחו לעגל ולכן לבנות ביהמ"ק שהי' אחר מעשה העגל לא בחר בו השם דכבר נאסר מטעם דניחא להו (ועיין רמב"ן בע"ז דכ' דשל הפקר לכו"ע א"י לאסור ועמש"כ בפ"א ובפ"ב מה' אלו) ודו"ק:
ג') חמש מאות אמה וכו'. והרא"ש בפי' למידות כתב רמז לת"ק אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים שאין ת"ל בחמישים מלמד שבחצר המשכן אחד מחלק חמישים שבהר הבית כיצד חלק ת"ק על ת"ק והרצועות נ' על נ' יעלה ק' רצועות הרי חצר המשכן אחד מחמישים בהר הבית וכ"כ רש"י בדה"י סי' כ"ב:
הר הבית הי' ת"ק על ת"ק אמה רובו מן הדרום. ובדרך הקודש הביא בשם מהרי"ט שכ' ויש לשאול מה טעם והלא כל העיר היתה מן הצפון ואלו שערי חולדה שבדרום הנם בגובה העיר היורד לשילוח ומשם מכניסין צלוחית של מים בחג דרך שער המים והאיך אלו שאינם במקום הישוב משתמשין כניסה ויציאה ושער טדי שהוא עיקר הישוב שם לא הי' משמש כלום עוד יש לעיין רוב תשמישם דקאמר מהו רוב תשמישו ומה היו משמשין בדרום ונראה לפי שבית המקדש הי' בראש ההר ורוב שיפוע של הר הי' לצד דרום ולפי שהי' שם מקום רחב ידים קבעו שם להתפלל כל ישראל שהיו מתפללין בכינופיא ולא הי' מתפללין בכל מקום אלא במקום אחד משם ברב עם הדרת מלך ושם הי' מקום היותר רחב שבהר כמש"כ בפ' לולב וערבה מצות לולב כיצד כל העיר הי' מוליכין את לולוביהן להר הבית וכו' שהי' מוקף אכסדרא סטיו לפנים מסטיו רחבו אין פחות מר"נ על ת"ק אמה וכו' ועוד שהדרום לעולם היתה בו צל לפי שחומת הדרום מגין כל היום מפני החמה וכמש"כ כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין לשמאל משמע שלעולם כל הנכנסין להר הבית להתפלל היו מקיפין כל העזרה וזהו ששנינו פ"ו דשקלים י"ג השתחוואות היו במקדש כנגד י"ב שערים שכשהיו מקיפין הי' פניהם לקודש ומשתחווים כנגד כל שער ושער הפתוחים לעזרה לפיכך שער קיפונס הי' משמש כניסה ויציאה שהנכנסים משם פונים לימינם להר הבית ומתפללין ומקיפין כל הדרום והצפון יוצאין דרך קיפונס ולא היו רשאים לצאת דרך שער הטדי לפי שעדיין היו שערים הסמוכין למערב למעלה מהן והם היו צריכין להשתחוות י"ג השתחוואות וכו' שער חולדה מן הדרום גם הם משתמשים כניסה ויציאה לאותם שהיו מקומם סמוך לשערים ההם וכו' אבל טדי מן הצפון לא הי' משמש כלום כניסה לא הי' משמש לפי שהי' צריך להקיף ולבוא לצפון במקום שהציבור שם ואין דרך להקיף בהר הבית אלא כל העם היושבין בצפון הר הבית ולא הי' מקיפין חומת הר הבית מבחוץ ואותן שמקומן בצפון סמוך למערב היו נכנסין דרך קיפונס הקרובה להם ואותן שהיו מקומן סמוך למזבח היו נכנסין דרך קיפונס לפי שכבר השתחוו כנגד כל השערים שבדרום ופעמים שמקומן סמוך למזרח ופונים דרך ימין ועדיין לא השתחוו כנגד שערים דרומיים הסמוכין למערב צריכין לחזור ולצאת דרך שערי חולדה נמצא שטדי מן הצפון אעפ"י שהוא קרוב ליושבי העיר לא הי' משמש כניסה ויציאה וכו' וא"ת והא כתיב ביחזקאל ובבא עם הארץ להשתחוות לפני ד' במועדים הבא דרך שער הצפון להשתחוות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפון אלמא שער שבצפון נמי משמש כניסה ויציאה י"ל דבנכנסים דרך שער המערב שרוב הנכנסים נכנסין דרך שם הבא אל הבית דרך שער נגב יצא דרך צפון כלומר מרוח צפון ויוצא מפתח קיפונס של מערב והא דכתיב הבא דרך שער צפון היינו מי שאירע לו דבר שמקיף לשמאל כדי שיהי' פוגע בכל בני אדם ומקיפין דרך ימין והרבים מנחמין אותם אי נמי הא דנכנסין דרך ימין לאו מדינא הוא אלא שבבית שני קבעוה חובה להקיף דרך ימין אבל עיקר הדין שכל הנכנסין צריכין להקיף ולהשתחוות דרך כל שער העזרה לפיכך הנכנס ופנה לדרום ומקיף דרך הצפון והנכנס ופנה לצפון דרך שמאל מקיף לדרום והיינו דכתיב לא ישוב בדרך אשר בא בו כי נכחו יצא כדי שיקיף וישתחווה:
אולם בתפארת ישראל בפ"א דמידות כתב באמת דלכך שער דרום משמש כניסה ויציאה משום דבדרום הר הבית הי' הישוב וע"ש:
ד') וכיפין ע"ג כיפין היו וכו'. והנה לעיל בפ"א הבאתי מה דהקשה במשל"מ מהא דאמרו שאין בונין מזבח ע"ג כיפין אמנם נראה לישב עוד דבמקום מזבח לא הי' בנוי ע"ג כיפין רק מתחת לקרקעותיו הי' הכיפין דהנה כיון שהי' כאן כיפין שניים א"כ הי' אפשר לעשות באופן כזה שחפרו בעומק הקרקע ת"ק אמות על ת"ק אמות ועשאו מזה ג' כיפין וביניהם הניחו כותל קרקע בתולה ואח"כ עשו על הג' כיפין ב' כיפין אחרים נגד אותו מקום שלא חפרו תחילה והניחו בין ב' הכיפין ל"ב אמה שלא חפרו ונשאר שם קרקע עולם וע"ז הי' המזבח בנוי כזה נמצא שהמזבח עומד על קרקע עולם ואפ"ה ליכא משום קבר התהום כי מה שנמצא בעומק הקרקע כיפה אחת בזה ליכא משום כיפין כיון שמחובר ועומד על קרקע עולם:
ואחר שנים רבות שחדשתי את זה בא לידי פירוש התורה והמצוה מר"ם מלבי"ם ראיתי בפ' יתרו שכתב כדברי וז"ל מזבח אדמה מה שקראו בשם מזבח אדמה ולהלן הוא אומר ועשית את המזבח עצי שיטים וברייתא דמלאכת המשכן איתא שלשה שמות יש למזבח מזבח העולה מזבח הנחושת מזבח החיצון פי' רי"ש שיהא מחובר באדמה כי לא הי' לו גג ולא שוליים רק לוחות עצי שטים מסביב מצופים נחושת ומלאוהו אדמה ונתחבר עם אדמת המשכן כאלו הוא מחובר שרוב שם אדמה בא על המחובר וע"כ צריך שלא יבנוהו ע"ג כיפים או מחילות כדי שיתחבר באדמה ולדעתי אין הפי' שלא ימצא מחילה בעומק הקרקע שתחת מזבח דהא מבואר במשנה דהר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום וכבר הקשה בזה המשל"מ ומוכרח שאין איסור רק אם המחילה פתוחה למזבח שאז אין מחובר באדמה שמבואר אצלינו ההבדל שבין ארץ ובין אדמה שאדמה מציין האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום וכו' ומה שהביא המשל"מ ראי' שתחת המזבח לא הי' חלול ממש"כ בירושלמי הביאן תוס' סנהדרין דף י"ב שחזקי' עיבר השנה מפני הטומאה שמצאו גלגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח ואם איתא שתחת המזבח הי' חלול לא נטמא המזבח לדעתי משם ראי' להיפוך כי באמת דברי ירושלמי נפלאים איך אפשר שמימי שלמה עד ימי חזקי' הקריבו בטומאה ולא הרגיש בזה שום נביא וחוזה ומוכרח שבעת שבנה שלמה את המזבח הי' תחתיו חלול מפני קבר התהום וגלגלתו של ארונה שהיתה תחת החלל לא בקעה טומאתו למעלה רק בימי אחז שנהרס המזבח נהרסו הכיפין ג"כ ובימי חזקי' שבאו לתקן מצאו את הגלגולת ואז היתה טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ואז נטמאו:
ועוד דהא בזבחים אמר"ש בן פזי שבבית שני שהוסיפו על המזבח שיתן הוסיפו דמעיקרא סבור מזבח אדמה שיהא אטום באדמה ולבסוף סבור מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה שלא יבנהו מחילות וא"כ בימי שלמה שלא סבור הא שלא יבנוהו ע"ג כיפין ומחילות בוודאי גם תחת המזבח הי' חלול מפני קבר התהום:
והנה איתא שם במכילתא ר"נ אומר חלול באדמה נעשה שנאמר לבוב לוחות תעשה אותו איסי בן עקיבא אומר מזבח נחשת מלא אדמה תעשה שנאמר כי מזבח הנחושת לפני ד' קטן מהכיל את העולה וכי קטן הי' והלא כבר נאמר אף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ומה ת"ל קטן אלא ביום שנבנה זה נגנז זה וכתב בספר התורה והמצוה הנ"ל וז"ל ופלוגתא ר"נ עם איסי בן יהודה נראה דתליא בפלוגתת ר"י ור"ש בספרא פ' צו סי' כ"א שר"י ס"ל שמ"ש אש תמיד תוקד לא תכבה הוא אף בעת המסעות וכופים עליו פסכתר שלא תשרף בגד הארגמן שעלי' ור"ש ס"ל דכובה האש בעת המסעות ור"נ ס"ל כר"ש דנכבה האש בעת המסעות ולדעתו לא הי' המזבח מלא אדמה בעת המסע וע"כ אמר חלול באדמה ר"ל שהי' חלול בעת המסע שאז נסתלק האש ושפכו את האדמה ובעת החני' מלאהו אדמה וחזר האש ואיסי ב"י ס"ל כר"י שהי' האש על המזבח גם בעת המסע ובהכרח הי' תמיד מלא אדמה ובזבחים הקשה עמ"ש רב דמזבח של שילה של אבנים הי' ממה דתניא שאש שירדה בימי משה לא נסתלקה מן המזבח עד ימי שלמה ומתרץ ר"נ לשיטתי' ס"ל כר"נ דאמר מזבח של שילה של אבנים הי' וא"כ נסתלק האש קודם לכן ולפי"ז ר"נ לשיטתי' דס"ל בשילה אל מזבח אבנים ואיסי בן יהודה ס"ל כמ"ד שלא נסתלקה מימי משה עד ימי שלמה ושבשילה לא הי' מזבח אבנים רק מזבח אדמה של משה שעמד מלא אדמה והאש עליו מימי משה עד ימי שלמה וע"ז מביא ראי' ממ"ש כי מזבח הנחושת אשר לפני ד' קטן מהכיל שא"א לפרש קטן ממש דהא העלה עליו אלף עולות וכמו שהשיב ר' יוסי לר"י בזבחים דף נ"ט מביא שבשילה לא הי' מזבח אבנים שא"כ כבר נסתלק ממנו האש בשילה והי' ראוי שיגנוזו אותו קודם לכן ור"ש ס"ל שבקרא מזבח אדמה על שם חיבורו לאדמה לא על מלואו ור"נ ואיסי סבירא להו שתקרא על שם מלואו ומ"ש תעשה לי היינו שיעשה לשמו עכ"ל:
והנה במשל"מ הביא דברי ירושלמי פ"ג בתענית דהר הבית הי' מקורה הדא אמרה הר הבית מקורה הי' ותני כן סטיו לפנים מסטיו הי' אולם מדברי התויו"ט פ' הנ"ל ה"ב נראה דס"ל דהר הבית לא הי' מקורה לגמרי רק על האצטבעות אולם נראה דכונת ירושלמי דהי' מקורה לגמרי דבזה ניחא הא דטילטלו פסחיהן להר הבית שעמד עליו בתויו"ט עצמו בפ"ב דמידות הא הוה כרמלית להנ"ל ניחא דהי' מקורה אולם תמוהא לי איך אפשר לומר דהי' מקורה הא איתא בפסחים דף כ"ו דריב"ז הי' יושב ודורש בצילו של היכל ואי הוה הר הבית מקרה לא הי' צריך לישב בצילו של היכל:
הלכה ב
וה' שערים הי' לו וכו'. הנה אברבנאל ביחזקאל כתב דלמה בבית העתיד לא כתיב רק ג' שערים ולא נזכר שהי' במערב שער אחד ומדברי רבינו מבואר שבבית שני הי' גם למערב שער אחד והאריך שם וכ' דבאמת במערב לא הי' שער גם בבית שני ומה שכ' מן המערב כונה סמוך למערב כעין שכ' רבינו להלן גבי עזרה שהיו לעזרה ג' שערים לצפון סמוכין למערב וטעם בזה כדי שבכניסה למקדש ישתחוה מול היכל וקד"ק ועוד יען שבזמן ההוא רוב בני אדם עובדים לשמש ואאע"ה להתרחק מזה ייחד התפלה למערב שיפנו אחוריו לשמש שלא יהי' מאותן שאחוריהן מול היכל ד' ופניהם קדמה להשתחות לשמש ולכן לא הי' שער למערב כדי שבכניסתם למערב כשהי' משתחוים לא יהי' נראה כמשתחוים לשמש וע"ש:
והנה הרא"ש בפירושו למידות פירש שער קופינוס מן המערב דלכן נקרא קופינוס יען ששם השכינה והי' השער הזה ראש לכל השערים כי קפון ביון ראש א"כ מוכח שבבית שני הי' שער במערב וראיתי בתויו"ט שכ' שלא ידע טעם לדבר למה נקרא כך והביא בשם שלטג"ב שכונה שהי' שם גן של וורדים לכן נקרא קופינוס וכן בשם שער חולדה כ' שנקראת על שם חולדה הנביאה וכ' דאפשר שע"ז אמר במלכים והיא יושבת במשנה שכונה בין שני שערים ולא ראה שכ"כ ברא"ש וכן בשם שער טדי נתקשה בתויו"ט וברא"ש ביאר שהוא לשון גדולה כמו שבארנו:
אח"ז ראיתי כי בתויו"ט פ"ו דשקלים הביא דברי אברבנאל והביא מיוסיפין שלא הי' שער למערב אולם הוא הביא כן על שער עזרה והאברבנאל אייריא אשערי הר הבית לא אשער עזרה אך יש להקשות לזה מברכות פ' אין עומדין הי' עומד אחורי קדהק"ד מחזיר פניו למזרח ולפי דברי האברבנאל יקשה איך מהפכין פניו למזרח כיון שאאע"ה ייחד התפלה דוקא למערב וא"ל דא"כ יהא אחוריהן להיכל ד' ז"א דרק שייך למי שמחזיר אחוריו להיכל במקום ששם השער אבל אחורי היכל דליכא שם שער אין קפידא במהפך אחוריו להיכל דהא מקרא זה דאחוריהן להיכל ילפינן דלא יעמוד להתפלל נגד פתח ביהכנ"ס נגד הרוח אשר הציבור מתפללין וכשעומד אחורי היכל ומהפך אחוריו להיכל הנה אדרבה הנה הוא מתפלל למקום שהציבור מתפללין אבל לרבינו והרא"ש שהי' שער באמת למערב ניחא משום דכשהוא נכנס הוא משתחווה להיכל ופונה פניו להיכל אף שהוא נגד רוח מזרחית דעיקר הקפידא שיפנה למקום שכל הציבור פונים אליו שלכך נקרא תל תלפיות כדאיתא שם בברכות תל שהכל פונים אליו ועמש"כ לקמן בדין י"ב ודו"ק:
ירושלמי פ"ה מעירובין איתא שבעה שמות הי' לשער המזרח שבעזרה שער סור שער היסוד שער חריסות אל שער איתן שער התווך שער חדשה שער העליון שער סור ששם טמאים פורשין דאסורים מדאורייתא משער נקנור ולפנים שער היסוד ששם מיסדין ההלכה שער חריסות שמכוין כנגד זריחת השמש שער האיתן שהוא משמש כניסה ויציאה שער התווך שהוא מיוסד בין שני שערים (עיין סנהדרין דף ק"ג מקום שמחתכין בו הלכות) שער החידוש ששם חידשו סופרים את ההלכה כדאיתא זבחים דף ל"ב שער העליון שהוא למעלה ממחנה ישראל ומחנה לוי ועפ"מ שגריס למעלה מעזרת ישראל וקאי אמעלה שהי' שם וגבוה אמה ועתויו"ט ספ"ד דמידות אבל בספר כו"פ הביא דברי הירושלמי והי' לו הגי' שער העליון שהי' עליון לעזרת נשים אח"ז ראיתי כי בפירוש הר"ח ביומא דף כ"ח הביא דברי הירושלמי וגריס שער עליון שהוא למעלה מעזרת ישראל אבל יותר נכון גי' הס' כפתור ופרח:
הלכה ג
א') לפנים ממנו סורג גבוה י"ט וכו'. והביא בכ"מ בשם הרא"ש דהי' כך כדי שיהא רשאין לטלטל דמקדש הי' מוקף ואח"כ ישב ולכן עשו סורג כדי שיהא מותר לטלטל (עיין שבת דף צ"א) והקשה בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' צ"ח לפמש"כ רבינו בפט"ז משבת דין ה' דהוקף לשם דירה אף שלא ישב מהני והרי הר הבית הוה הוקף ע"מ לפתוח בה בית דירה למה לא יהא מותר לטלטל בכולו ונראה לישב דשפיר היו צריכין סורג דהנה בעירובין דף כ"ג אמר ריב"ב הגינה שהן שבעים אמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בתוכה שומירה ופירש"י דהוקף לדירה וטפי מבית סאתים לא מהני ותוס' חולקים דבוודאי בפתח לבסוף הוקף מהני אפי' ביתר מסאתים ורק בשומירה דהוה בית דירה גרועה לכן לא מהני ביתר מבית סאתים והנה לפי"ז קשה לי דתוס' לעיל מיני' הקשו דנילף מהר הבית ועזרה דהי' יותר מע' אמה ותי' דעזרות חשובות מוקפין לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה וא"כ לפמש"כ תוס' דהיכא דהוה דירה גרוע דוקא ע' אמה א"כ שוב יקשה מעזרות דהוה יותר מע' אמה דמה דהוה ושם שומיר רק הוה דירה גרועה ולא מהני ביתר מסאתים והנה לישב קו' זאת ע"כ נצטרך לומר כמש"כ הרא"ש דבאמת לכן עשו סורג דאז הוה ישב ולבסוף הוקף ומהני אף בדירה גרועה אפי' ביותר מסאתים וא"כ לפי"ז ל"ק מדברי רבינו דמהני היקף לדירה די"ל רק בהוקף לשם דירה גמורה הוא דמהני אבל היקף לשם דירה גרועה כמו דירה דבית המקדש ל"מ רק בפתח ולבסוף הוקף ולכן עשו סורג וכמו דלר"י בפתח ממש מהני אפי' בדירה גרוע ל"מ בפתח תחילה כך לדידן דקיימ"ל בהא דלא כר"י אלא כר' יוסי דמהני אפי' ביותר מסאתים בדירה גרוע היינו דוקא בפתח עכ"פ תחילה אבל היקף רק אדעתא דליפתח בה דירה גרועה ל"מ:
( והנה אכתי יש לעיין הא הי' שם לשכת פרהדרין שדר בה כה"ג אי זה נחשב דירה גמורה דביומא דף י' פליגי בה אי דירה בע"כ שמי' דירה ובה' עיוהכ"פ יתבאר אי"ה:
ואמנם יש להבין למה צריך כלל היקף בהר הבית כדי להתיר לטלטל הא כל המקדש לפנים מחומת העיר היתה וחומת ירושלים הא הוה פתח ואח"כ הוקף ואף דלענין בתי ערי חומה ומגילה הוה ירושלים הוקף ולבסוף ישב היינו היכיא דבעינן ישיבה אבל לענין עירוב דדי בפתח בלבד אף שלא ישב וזה דלא כטו"ז ומג"א סי' תרפ"ח שדימו הענינים וכמש"כ במק"ח שם דעפ"י רוב הוה וודאי בנה בה בית דירה ואח"כ הוקף והיינו פתח ולבסוף הוקף וא"ל דאחר שנפרצו בה פרצות כדמוקי בעירובין דף ק"א ולא הי' רשאין לטלטל בירושלים גופי' לכן עשו סורג כדי להתיר לטלטל בהר הבית ז"א דבמשנה דמידות איתא דתקנו י"ג השתחוואות נגד י"ג פרצות שפרצו אנשי יון בסורג א"כ הרי דסורג הי' שם תחילה קודם שבאו עלי' אנשי יון ויש לומר לפי דעת רבינו דסובר הא דתנן בעירובין דף נ"ט עיר של רבים שהי' בה ס"ר אין מערבין את כולה ודינה כדין כרמלית ואסור לטלטל בה ולכן גם בירושלים ל"מ עירוב מהא"ט כמש"כ רבינו בפי' המשנה בעירובין דף ק"א וע"ש בתויו"ט דמביא ראי' מהך דפסחים פ"ה דלא הי' מטלטלין חוץ מחומת הר הבית מדתנן בראשונה ישבה בהר הבית ולמה לא עירבו מוכח דמדרבנן ל"מ עירוב בירושלים לכן עשו סורג דאז מערבין הר הבית בפ"ע ומטלטלין בה אף מדרבנן (שוב ראיתי שדעת המאירי ביומא כמו שהקשיתי על הרא"ש ויתבאר להלן) והנה בתויו"ט פ"ד דמידות הקשה הא מה"ת מה שמוקף מחיצות רה"י גמורה הוה וא"כ יקשה הא אין שבות במקדש ועוד הקשה מפסחים פ"ה דכת ראשונה יצאו להר הבית שני' לחיל מוכח דמטלטלין בהר הבית כולה ולדעתי י"ל בוודאי בפסח שהי' צורך שילכו ישראל מן העזרה כדי שאחרים יכנסו לתוכה א"כ באי אפשר שפיר א"ש במקדש אבל שבות דלא צריכה דאפשר בלא שיעבור על השבות יש שבות במקדש כדאיתא בכ"מ לקמן ספ"ח מה' אלו ולכן עשו סורג כדי שיהא רשאין לטלטל בה אף דבר הרשות ובזה א"ש גם מה דקשה לכאורה ארא"ש מסוכה דף מ"ב דסודרין לולביהן ע"ג אצטבאות ויקשה איך יטלטלו למחר לולביהן דהרי האיצטבאות הי' בהר הבית כמש"כ רבינו בפרקין והוא מן הסורג ולחוץ ולהנ"ל ניחא דבאי אפשר א"ש במקדש ולא הי' אפשר שכל העם הבאים ירושלים להיות בלישכה אחת לכן הניחוהו בהר הבית:
והנה ביומא דף ס"ט איתא דמביאין כל אחד ס"ת ופירש"י דמביאין מעיוהכ"פ אבל במאירי כתב וז"ל יש מפורשים למ"ד אין עירוב והוצאה ליוהכ"פ וא"צ בכך שירושלים דלתיתי' נעילות בלילה ושמא הי' מערבין את כולה בעירוב ושמא מבערב היו מביאין לביה"כ עכ"ל והנה מדבריו נראה דהר הבית מערבין עם ירושלים וזהו דלא כדעת הרא"ש דא"כ לא היו צריכין סורג דחומת ירושלים הא הוה פתח ולבסוף ישב וכיון דמערבין את כולה רשאין לטלטל בהר הבית ג"כ (שוב ראיתי כי בפירש"י בסוטה איתא כפירוש המאירי) והנה בתויו"ט כ' לתרץ דדעת הרא"ש כדעת רבינו דחיל ג"כ חומה א"כ י"ל דהך דפסחים כת ראשונה היתה בין חומת החיל לסורג וכת שני' בין חומת החיל לעזרה שהמקום עם החומה הכל קרוי חיל והנה לפי"ז צריכין לומר דחומת החיל הי' נבנה קודם שפתח ולכן בנוי אח"כ הסורג והעלה עוד טעם אחר דלכך עשו סורג כדי שלא יכנסו העמים הבאים להתפלל אל החיל וכ' דמהא"ט פרצו היונים בו פרצת הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימה והנה כבר קדמו גם בזה ברא"ש שכ' תחילה לתרץ דנעשה להבדיל וכונתו כנ"ל ואח"כ כ' תי' השני כדי להתיר לטלטל וכמו שהביא הכ"מ ונראה מדבריו שתי' השני הוא עיקר:
ב') ולפנים מן הסורג חיל גבהו עשר אמות ועליו הוא אומר וכו'. וכ' הכ"מ פסחים דף פ"ו ובתויו"ט פ"ב דמידות הקשה עליו דאדרבא מפסחים מוכח דהיינו שורא ובר שורא והוא לפנים מחומת העזרה כפירש"י שם חומה קטנה לפנים מן החומה גדולה והוא שוה לקרקע העזרה שהי' הולך וגובה ועולה במעלות והי' זה לחזק הקרקע שלא יפול העפר ויש להבין דאם הי' לפנים מחומת עזרה איך הי' שוה לקרקע העזרה ומה צריך רש"י להקדים שהעזרה הולך וגובה ולכן ברור שכונת רש"י דכל חיל היינו חומה קטנה שכנגדה חומה גובה וכן פי' באיכה והיינו שנגד חומת הר הבית הי' חומה קטנה ולכן נקרא חיל וחומה היינו חומת העזרה ואין הכונה דחיל חומה קטנה נגד חומת העזרה דהיינו חומה שנזכר בפסוק זה אלא דיקרא חיל יען דהוה חומה קטנה נגד חומת הר הבית שגובה כ' והיינו לפנים מן החומה וכיון שקרקע הר הבית הולך וגובה א"כ הוה שוה לגובה החומה דחיל אשר גובה י' אמות וכונת הקרא כך ויאבל חיל וחומה דחיל היינו חומה קטנה דהר הבית וחומה היינו חומת העזרה אבל אין כונת פירש"י דחיל היינו לפנים מן חומה דעזרה וזה ברור:
ויש להביא ראי' דחיל חומה הוה ואח"כ הר הבית ועלי' הסורג כדי להתיר הטילטול בהר הבית כמו שהבאתי לעיל מה דאיתא בעירובין דף ק"ה דאם נמצא השרץ מוציאין אותו לחוץ והקשה המשל"מ בפ"ג מביאהמ"ק הא אסור להוציא לחוץ מהר הבית דהר הבית רה"י וע"כ לומר שמוציאין אותו להר הבית והקשה שוב דהא בירושלמי משמע דמוציאין אותו אף ממקום שאין חייב כרת וא"כ להיכן מוציאין אותו דכל הר הבית שוה בקדושתו דהא החיל מקודש ממנו רק מעלה דרבנן ונראה דהנה לדעת רבינו בפ"ז מה' אלו ופ' מה' ביהמ"ק משמע דסובר דהני מעלות דאורייתא הן א"כ מוציאין אותו לחוץ לחיל ומעתה יקשה אי נאמר דחיל אין חומה א"כ כשמוציאין חוץ לחיל א"כ מוציאו חוץ לסורג הרי חוץ לסורג אין רשאי לטלטל דמהא"ט עשו סורג כדי' שיהא לטלטל לפנים מהסורג א"כ חוצה לו אסור לטלטל ומוכח מזה כדעת רבינו דחיל ג"כ חומה א"כ בין חומת החיל להסורג הוה הר הבית דקדושתו קיל מן החיל וא"כ נוכל לומר שמוציאין אותו חוץ לחומת החיל להר הבית שקודם חומת הסורג (דלפנים מן הסורג שפיר רשאין לטלטל) דקיל מלפנים מן החומת החיל:
אמנם קשה לי דהנה בדברי רבינו שכ' לפנים מן החיל העזרה וכל העזרה הי' אורך קפ"ז על רוחב קל"ה וקשה הרי לפנים מן החיל ע"נ ועזרה אורך קל"ה ורוחב קל"ה לכן נראה לפרש דרבינו קורא לחומת עז"נ חיל הוא הי' מקפת המקדש מכל הרוחות ולחומת עזרה המערבית היתה מחומת החיל דהיינו מחומת עז"נ ורק לצד מזרח הי' חומה על רוחב קל"ה שהי' מקום פנוי בין חומת עז"נ לחומת העזרה ונקראת חיל יען שלחוץ ממנה היתה החיל ומצאתי און לי בס' כפתור ופרח שכ' כן מדעת עצמו דחומת עז"נ שהיא חומת החיל מקפת כל המקדש וחומת עזרה לצד מזרח וע"ז נאמר ויאבל חיל וחומה ולדעתי הן הן דברי רבינו:
ג') לפנים ממנו סורג. וכתב הכ"מ בשם הרא"ש שהסורג נעשה לטלטול שבת ולזה הי' גבוה י"ט כדין כל מחיצה דהיקף הר הבית לא מהני דהוי היקף ולבסוף פתח בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' צ' הקשה הרי רבינו בה' שבת כתב דהיקף לשם דירה מהני והא הר הבית ג"כ הוקף ע"מ לפתוח למה לא יהא מותר לטלטל בכולו (וע"ש בפט"ז והה"מ באמת תמה עליו בזה) וכתב הרמ"ע דלכאורה קשה מהא דפסחים דיצאה כת ראשונה וישבה בה בהר הבית רק לזה י"ל דהיינו מן הסורג לפנים כמש"כ בתויו"ט הנ"ל אבל באמת קשה לדבריהם מר"פ לולב וערבה יו"ט של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולוביהן בהר הבית והחזנים מקבלים מהם וסודרין אותן ע"ג אצטבא והזקנים מניחין את שלהם בלשכה הרי דהי' מותר לטלטל בהר הבית והנה התויו"ט כ' דמה"ת מותר אף דלא היקף לדירה עתוס' שבת דף ו' ד"ה ארבע רק מדרבנן אסרו ולא גזרו במקדש ויקשה הא אפשר להניח בסורג דהוה מוקף לדירה א"כ כהא"ג יש שבות גם במקדש ואמנם לדעת הרא"ש י"ל מהא"ט גופי' עשאו סורג כיון דאסר לתקן גזרו גם במקדש:
ד') החיל הוא חומה קטנה ועליו הוא אומר בקינות ויאבל חיל וחומה זו חומת העזרה. אבל הנה דעת רש"י שהחיל הזה מציאתו הוא ריווח מקום פנוי בין הסורג לחומת העזרה כ' אמות והנה הקשו לשיטת רבינו עתויו"ט דהא משנה שלימה שנינו בפסחים הלכה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית שני' בחיל וכן פירש"י גבי בראשונה הי' האנשים מלפנים והנשים מבחוץ דהיינו בהר הבית ובחיל ועוד קשה אם החיל הוא בנין החומה אמאי לא קתני השערים שהיו בה כדקתני בסורג ובס' כפתור ופרח קרא שער התחתון שהי' בחומת החיל שנקראת כן שהוא כדי ליכנס משם לעז"נ והוא תימה ששער התחתן הי' בעז"נ וכן כתב עוד דהחיל יש בו ז' שערים וקרא זה החיל חומת העזרה ותמה עליו הרמ"ע מפאנו בסי' כ"ה ובמס' כלים תנן שהחיל הוא מחיצה בפני עצמה וע"נ מחיצה לעצמה:
ועוד קשה דתנן התם כל השערים שהי' שם גובהן עשרים אמה חוץ משל אולם ואי איתא שהיו שערים בחיל הרי עצמו של כותל החיל לא הי' אלא גובה י' אמות ואמאי לא קתני חוץ משל חיל ועוד קשה לדעת רבינו שסובר דהחיל הוא חומה מדתנן בפרק בתרא דשקלים גבי פרוכת שנטמאת שוטחין אותה ע"ג החיל ואולם יש להוכיח כשיטת רבינו ממה ששנינו בפ"ג דפרה שבפתח העזרה הי' מתקן קלל של חטאת והיינו פתח עז"נ כדכ' מחוץ למחנה ואמרו בתוספתא והביאם רבינו שמשון שם בא לשער היוצא מע"נ לחיל וקלולות של אבן היו קבועים בכותל מעלות של עז"נ וכסוייהן של אבן נראין בחיל ובסוף הפרק אמרו חולקין אותו לג' חלקים אחד נותן בחיל (ורבינו בפ"ב מפרה קרוי לי' עזרה) הרי דקרי לי' התם לחיל חומה דאם איתא שהי' מקום פנוי כסברת רש"י איך שייך לומר זה אלא וודאי החיל הוא חומה קטנה סביב לעז"נ והו"ל כע"נ:
והנה בערוך פי' בלשון אחר שהוא מקום מוקף חומה בין הר הבית לעז"נ ובלשון בר שורא פירש חומה קטנה שבנוי' סביב העזרה והיינו חיל והיתה שוה לקרקע העזרה והחומה שחוץ ממנה גבוה והוא שורא וזהו נקרא חיל וזה נקרא חומה והוא מזכה סתמא כבי תרי:
ובדרך הקודש הביא דברי מהרימ"ט שכ' וז"ל לפי שקרקע עזרה גבוה מקרקע הר הבית י"ג אמה וחצי ולראב"י שאמר שלשה מעלות שם והדוכן נתון עליהם הי' גבוה י"ז אמות ולפיכך עשו חומה מלמטה עד קרקע העזרה וצ"ל דעשר אמות דקתני מתניתין ארחבו קאי דאלו גבהו שוה לקרקע העזרה וכו' וכן מוכח ממ"ש במסיבה ההולכת תחת החיל יוצא והולך לו בטדי וא"צ לילך דרך מחילה שכבר טבל אמנם מה שמוכח מדברי רבינו שהחיל הוה חומה אחרת מופלגת מחומת העזרה שכ' לפנים מן החיל העזרה וכ"כ שבית המוקד הי' בנוי מחוץ לעזרה בין העזרה והחיל וצ"ע די"ג דקחשיב מקרקע החיל שהוא שוה לקרקע העזרה שהי' החומה גובה עשר אמות אבל מבחוץ גובה כ"ג הוי ולראב"י גובה כ"ז עכ"ל ויש לומר דשערים שבעזרה שבצפון ושבדרום שלפי שקרקע העזרה גבוה מקרקע הר הבית י"ז אמות והמעלות שיורדת מאותם שערים צריך שיהיו נמשכין י"ו אמות דתנן כל המעלות שהי' שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה והרי כל רוחב החיל לא הי' אלא עשר אמות ואפשר לומר שאותו סורג המקיף כשהי' מגיע אצל אותם השערים הי' מתרחב ויוצא לחוץ להלאה מן המעלות יע"ש:
שוב ראיתי בס' ערוך לנר יבמות דף ל"ד שתמה אפירש"י סוטה דף מ"א במש"כ דירושלים דלתותי' נעולות בלילה ומותר לטלטל בה מפסחים דף ס"ד דקאמר חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן משמע דבשבת לא הי' יכולין לטלטל בירושלים וכן ממשנה דסוכה דמע"ש הי' מוליכין את לולביהן להר הבית וכ' דלפמש"כ תוס' פסחים דף ס"ו דאחר שנפרצו בה פרצות הי' אסור לטלטל והנה תוס' ב"מ דף נ"ג ד"ה דנפל מחיצות כ' וז"ל פירוש רוב מחיצות דאי נפל מקצתה אע"פ שאסור לטלטל בשבת מ"מ מיקרי מחיצות לענין אכילת מעשר וקדשים קלים כדאמרינן כפא"ד דההוא שמעתתא דהלל צריך להעמיד אחר שנפרצו בה פרצות לכן לא הי' יכולים להוליך סכיניהם לעזרה לשחוט פסחיהם דקודם שנפרצו הי' מותרים לטלטל כדאמרי' ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה הי' חייב עלי' משום רה"ר אעפ"כ בלילה הי' אוכלין פסחיהם עכ"ד ויש לתמוה שבתוספת פסחים לא עמדו ע"ז איך הי' רשאין לאכול כיון דנפל מחיצות ונראה דפשיטא להו דמותר לאכול כיון דעכ"פ הי' שם מחיצות קודם שנפל דקדושה לא בטלה רק בב"מ דמשני דנפל מחיצות דס"ל דבנפל מחיצות אסור לאכול קדשים לכן הקשו איך אכלו פסח והא דיקשה הא קדושה לא בטלה הנה כבר עמד ע"ז בשמ"ק ותי' דאתיא כמ"ד ל"ק לקלע"ל:
ולפנים מן הסורג החיל גובהו עשר אמות. הנה רבינו מפרש הא דקתני החיל גובה אמות קאי אגובה דחומה לא אמקום פנוי כפי' רש"י יומא דף י"ז ואמנם קשה לדבריו מהא דתנן בפ"ק דכלים הר הבית מקודש ממנו וכו' החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וכו' וא"כ לדעת רבינו שיש שם ג' מקומות מובדלות הר הבית והסורג והחיל למה לא נתנו מעלה לסורג על הר הבית ובס' ח"נ כתב דרבינו ס"ל כדעת הרא"ש שהעתיקו הכ"מ בפ"ה שהסורג נעשה לטלטול בשבת ולזה הי' גובה י"ט כדין כל מחיצה דהיקף הר הבית לא מהני דהוי מוקף ולבסוף ישב דלא מהני ולכך הר הבית והסורג חדא קדושה הן כי לא נעשה אלא להתיר טילטול ואף דא"ש במקדש כיון דאפשר לתקן גזר במקדש ומש"כ התו' יו"ט כיון שהי' שם לפנים מהר הבית מקום לשמור הוה מוקף מעיקרא לדירה י"ל בשלמא אי הוה בניין מקדש לצורך השומרים הוה מוקף לדירה אבל לא הי' כן אלא אחר שנבנה המקדש הוה צריך לשומרים למעלה וגדולה לא מיקרי דירה ולכן הי' צריכין סורג להתיר לטלטל וכן יש להוכיח מיומא דף י"א דדירת השומרים לא מיקרי דירה יע"ש גבי לשכת פרהדרין:
והנה הכ"מ הקשה מגמ' דפסחים דמשני משכחת לה בבר שורה דכ' ויאבל חיל וחומה משמע מהתם דחיל הוא סמוך לקרקע העזרה כתב בס' ח"נ דיש חיל סמוך לקרקע העזרה ויש ג"כ החיל הגדול המקיף חומת העזרה ועל שניהם הוא אומר ויאבל חיל וחומה והנה ראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו שכ' על דברי הרא"ש הנ"ל וז"ל ניחזי אנן הואיל והר הבית הוקף וודאי על מנת לפתוח לו דירה למה לא יהא מותר לטלטל בכולו דרבינו פי"ג משבת כ' דהיקף לשם דירה סגי א"כ לדעתו ל"ל כטעמא דמילתא סורג זה מאי עבידתי' ונראה לומר דהנה הר הבית מקודש שאין זבים וזבות נכנסות לשם והנה נכרים עשו ג"כ כזבים שאין רשאין ליכנס לשם רק להר הבית התירו להם לבוא להתפלל אך לא לחיל לכן הגבילו לטמאים מחוצה לעצמן בין החיל ובין הר הבית שיוכלו להקיף באותו הסובוב ולא יפגעו מידי עברם ועי"ז הסורג הותרה להם כניסתם להר הבית וכהא"ג כ' התויו"ט פ"ק דמידות וכ"כ שבתשו' רמ"ע מפאנו סי' צ"ח תמה דכיון דהוקף ע"מ לפתוח למה לא יהא מותר לטלטל בו וכ"כ רבינו פי"ג מה"ש דהיקף לשם דירה מועיל ועיין שו"מ רביעאה ח"ג סי' ב' שהקשה מהא דר"פ לולב וערבה יו"ט שחל בשבת מוליכין לולביהן להר הבית ועיין תוס' עירובין דף כ"ג שהוקשו ולילף מהר הבית ועז"נ וכו' א"נ העזרות חשיבי מוקפין לדירה שהי' שומרים בה כל הלילה והשמיטו הר הבית משמע דההר לא הוי מוקף לדירה:
הלכה ד
א') ואחד במזרח מכוון וכו'. וכתב בכ"מ דהוא גמ' ברכות לא יקל אדם ראשו נגד שער המזרח שהוא כנגד קדק"ד ול"נ שיצא לרבינו כך מהא דתנן בפ"ג דפרה שעומד ומזה כנגד קדק"ד ואף דבמשנה פ"ב דמידות תנן דמתכוין ורואה בפתח של היכל ע"כ והיינו משום דהי' מכוון נגד קדק"ד באמצע והנה רבינו כ' דז' שערים ג' מן הצפון סמוך למערב ויש להקשות דהנה הכי איתא במשנה פ"ב דמידות שי"ג שערים והי' ד' בצפון ודרום אבל רבינו שכ' כמשנה פ"ק דמידות שרק ז' שערים הי' א"כ מנ"ל דהי' סמוכין למערב וצ"ל דרבינו סובר דגם לת"ק הי' סמוכים למערב אך לא מטעם דידי' דלמ"ד י"ג שערים והי' ב' שערים במערב ע"כ דהי' סמוכין למערב יען דהי' ד' בצפון ודרום אבל לת"ק הי' סמוכין למערב משום דלמערב לא הי' שער בחומת עזרה:
והנה במשנה קחשב ז' שערים ואזכיר רק קצתם שיש בהם חידוש חדא שער הדלק ופי' המפורשים דהי' מולכין עצים למערכה וברא"ש כ' דאאע"ה כשהי' מוליך את יצחק בנו בהר המורי' הוליכו אותו דרך אותו מקום זה השער ועוד קחשב במשנה שער בית הנשים ופי' שיכנסו לסמיכה או לעמוד על קרבנן ובתויו"ט כ' בשם ראבי"ה דבשער הנשים היו יוצאת מן העזרה שלהם שלא היו יוצאין בשער המזרח שאחוריהן אל ההיכל שבצד דרום לא הי' שער בע"נ והי' מקיפות דרך שמאל ויוצאות בזה השער עוד כ' שהנשים עומדת שם בשעת שחיטה וסמיכה ואע"ג דאמרינן אשה בעזרה למה לא קשה מידי עכ"ל בשם ראב"י וכונתו בזה לדברי התוס' בקידושין דף נ"ב ועשעה"מ בפ"ז מה' אלו ולא ראה דברי ראב"י אלו כמו שיתבאר להלן עוד תנן שער קיפונס ופי' הרא"ש דקפין ביון ראש והי' ראש לשערים וכמו שהבאתי לעיל אבל בראב"ד כ' וז"ל כמו נטריקין שמקיף כלפי מקום היינו שהיתה מסילה מוקפת כלפי לול שמאחורי הכפורת היו מקום עיקר הנס שהשכינה שורה ע"ג הכפורת וגם מקום ארון אין מן המדה עכ"ל ובזה ניחא מה שתמה בח' כפתור ופרח דרחוק הוא לומר שהקדק"ד הי' פתוח לעזרה ע"י הלול מקום הילוך בנ"א ולפמש"כ ראב"ד א"ש דבאמת הי' שם מסילה מוקפת כלפי הלול שאחורי הכפורת ובזה אין אנו צריכין למה שהעלה הכופ"ר כי הלול שהי' אחורי בית הכפורת לא הי' בכותל הקדק"ד דהי' כותל שלם רק הי' בכותל בתא כי התא מסבב כותל מערבי של היכל וקדק"ד ותמוה מאוד דא"כ איך אמרו בזבחים דהי' הלול מכשיר הי"א אמה שאחורי ביהכ"פ לקדק"ד אם לא הי' פתח רק לתאים שאחורי בית הכפורת אלא וודאי כמש"כ שבתאים לא הי' מגיע עד למעלה רק בגובה ט"ו אמה ושם הי' חלונות להיכל ולמערב הי' הלול וכן נראה מרש"י גיטין דף נ"ה גבי כה"ג ביוהכ"פ יוכיח דיכול לראות דרך הלול וראיתי עוד דבר תימא ברא"ש פ"ק דתמיד דאחורי בית הכפורת שם לשכה אחת ולול הי' פתוח לשם מהיכל ולשכה פתוחה לעזרה להכשיר עזרה לאכילת קדק"ד ואני תמה איך הי' שם לשכה הרי הי' שם התאים ואם כונתו לתאים והתא הי' פתוח לחוץ אין זה לשכה ואם הי' פתוח למעלה מתאים א"כ איך הי' לשכה בגובה וגם כי הנראה מרא"ש הוכרח לפרש כן משום דסובר כדעת בעל כפתור ופרח דרחוק הוא שנאמר שהי' פתוח לעזרה ולכן הוכרח לומר שהי' שם לשכה פתוח והי' שומר אצל הפתח ואי נאמר דהי' הלישכה ע"ג התאים אין כאן הכרח שהי' שם לשכה אלא שהי' לול להעזרה ויען שרק פתוח למעלה אין קפידא אם פתוח אל העזרה:
ב') מעזרת נשים ואילך כל העזרה כולה היתה אורך קפ"ז אמות על רוחב קל"ה. והנה המהרי"ט בספר צורת הבית כ' וז"ל ויש לשאול מה ראה דוד לעשות מניין שאינו ברור אורך קפ"ז על רוחב קל"ה וכי לא הי' יכול לעשות מידה שיהא שלימה ואפשר לומר דבאורך עם הכתלים שבמזרח והמערב הי' ק"ק אורך כפלים מאורך המשכן שהי' אורך מאה באמה שכל המידות שבמקדש הי' כפלים שבמשכן כיצד ההיכל הי' במשכן עשר על עשרים אמה ובמקדש עשרים על ארבעים קדה"ק במשכן עשר על עשר ובמקדש עשרים על עשרים אבל רוחב קל"ה אמות למה ונראה שגם ברוחב רצה לכוון במידה זאת כנגד חצר המשכן שלפניו דכ' ורוחב חמשים בחמשים שאין ת"ל חמישים אלא מלמד שהי' המשכן מחמשים ולמערב עד המזבח נמצא המזרח כולו פנוי חמישים על חמישים לשחיטת קדשים וכאן צריך לעשות מאה על מאה לפי חשבון הנזכר הם עשרת אלפים אמה ואם היו עושין אותו מרובע לא הי' מקום להיכל שהי' מאה אמה דמאה במאה היכי יתיב ועוד שהמזבח והכבש שישים ומקום הטבעות והטבחים השולחנות וננסין לא הי' מספיק מאה אמה מצפון לדרום עשו קל"ה אמות על שבעים ושש אמות שהם עשרת אלפים ורס"ו אמות והיו יכולין לפחות ב' אמות מן הצפון לדרום או פחות מעט מן המזרח ומערב ונהי דמן הצפון ודרום לא היו יכולין למעט לפי צורך תשמישו אבל שתי רצועות של אמה אמה היו יכולין למעט מצפון ודרום אלא ששם המזבח הנחושת הי' חולק את החצר ומניח כ"ב אמות למזרח וכ"ב אמות למערב אף מזבח בית עולמים כן עכ"ל:
ג') שלשה מן הצפון וכו' ואחד מן המזרח. א"כ נשמע דס"ל דלא הי' שער מן המערב וקשה לכאורה ממשנה דיומא דשני שערים הי' לו מן המערב ובתויו"ט פ"ו דשקלים הביא לתמוה שבספר יוסיפין כ' דראה דלא הי' שער מן המערב אולם באמת הקשי כן בירושלמי שם דבמידות איתא דלא הי' רק שבעה שערים ומוקי לה כאבא יוסי בן יוחנן אבל לרבנן לא הי' רק שבעה שערים לכן לא הי' שערים למערב וכ"כ במראה הפנים:
הלכה ה
א') ושער זה הוא הנקרא שער העליון והוא שער ניקנור. והכ"מ לא הערה מקורו ובאמת לכאורה יפלא על רבינו דהא בפ"ב דמידות איתא דשער עליון הוא שער הדלק אך נראה לי דרבינו למד כך ממשנה דסוכה דף נ"ב דהוא נקרא שער העליון וכן בירושלמי פ"ד דעירובין דשער העליון שער המזרח ונקרא שער העליון שהוא למעלה מן החיל ועזרת נשים ומעלה יתירה וכן מבואר להדיא בדברי רבינו פ"ז מכהמ"ק שער העליון ושער התחתון והיינו הך דסוכה והנה לפי"ז צ"ל דהך דמידות דנקרא שער העליון לאו אשער מזרח קאי ותויו"ט הביא בשם ראב"י דקאי אשער המזרחי וכ"כ בס' כפו"פ דנקרא עליון משום דעליון מעז"נ אך לא הביא משנה דסוכה שהבאתי:
והנה בפ"ו דשקלים ב' פישפישין הי' לשער ניקנור ופירש"י שני פתחים קטנים אבל רבינו פי' דבדלתות הי' ב' פתחים קטנים וקלסוהו הרב בעל כפו"פ שהרי שער ניקנור על ימינו לשכת פנחס המלביש וכך לשכת עושה חביתין א"כ א"א להיות שם פישפישין:
ב') שער המזרח שהוא שער ניקנור. הנה המפרש פירש גבי הא דתנן ה' שערים הי' להר הבית וז"ל לחומת עז"נ המקפת את כל ההר לפנים מן החיל וכו' ושוב כתב שער המזרחי שבחומת עזר"נ וכו' וכתב על זה בספר דרך הקודש ותימא הוא שעז"נ לא היתה מקפת את כל ההר ולא היתה אלא לפני עזרת ישראל במזרח שהרי לא היתה אלא קל"ה אמות על רוחב קל"ה כנגד רוחב עזרת ישראל וחמשה שערים הי' בחומת הר הבית החיצונה והחיל לפנים ממנה ואלו עזרת נשים הי' לפנים מן החומה ולא נתבאר בפ"ב דמידות מהיכן היו נכנסין בעזרה זאת של נשים שפתח עז"נ לא הוזכרה ובפ"ג דפרה איתא בפתח העזרה הי' מתוקן קלל של חטאת ובתוספתא אמרו בא לשער היוצא מע"נ לחיל משמע שהי' לה שער ולא ידעתי באיזה צד היתה ונראה מדברי התוס' שהי' לה פתח בצד מזרח שכ' בפ' כיצד צולין גבי הא דתנן בתמיד ראש המעמד הי' מעמיד את הטמאים בשער המזרח ומייתיא לה התם וכ' התוס' דאפי' בטומאת קריין מייריא והאי שער המזרח הוא שער עז"נ דטבול יום לא נאסר אלא מעזר"נ ולפנים כן נראה ממה ששנינו פרק החליל הגיעו לעזרה דהיינו לעזר"נ תקעו והריעו ותקעו היו הולכין ותקעין עד שהיו מגיעין לשער היוצא ממזרח ופירש"י עד שמגיעין לשער היוצא מעז"נ להר הבית לשיפולו של מזרח ובפרק הרואה גבי הא דתנן לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח פירש"י והרע"ב שער מזרחי חוץ לחומת הר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונים זה כנגד זה שער מזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ורבינו בפירוש המשנה ובה' ביהב"ח כתב כנגד שער המזרח שהוא שער ניקנור אולם בסוטה גבי הא דתנן מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער ניקנור פירש"י ששער המזרח הוא שער החיצון שבו נכנסין להר הבית ויש לתמוה ולמה לא פירש דהיינו שער המזרחי שבפתח עז"נ כמש"כ בסוכה וסוף דבריו שכ' שאחר שער ניקנור הוא שער העליון שבחוץ שבין עזרת ישראל לעזרת נשים והא ליתא דשער ניקנור נקרא שער העליון או שער דרום כמש"כ תוי"ט בסוכה ובפ"ד דמידות במה שהשיב על הראב"י ושמא הוצרך רש"י לפרש שער המזרחי שבו נכנסים להר הבית משום דהיו צריכין לייגעה ורבינו בפ"ג דסוטה כתב מביאין אותה לשער מזרחי של עזרה שהוא כנגד קודש הקדשים וכו' ממקום למקום וכו' עד שתצא נפשה ולמד זאת משום דמסיים מתניתין ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות הא וודאי לשער נקנור קאי שהיתה לפני ד' וה"ק מעלין אותה משער המזרחי שלפני שער ניקנור ונכנסין דרך שם לשער ניקנור ושם משקין אותה וקשה לפירש"י שכ' שם גבי מעמיד את הטמאים בשער המזרח דהיינו בשער המזרח של כניסת הר הבית ולמה כתב כן הרי טבולי יום יכולין ליכנס תוך הר הבית ומה להם בפתח שער הר הבית וכי תימא כדי שיראו העם ולביישן עושין כן הי' להם להעמידם בשערי חולדה או קופונוס שהם משמשים כניסה ויציאה מהעיר שהיתה משם והנה רבינו בפ"ו מהתומ"ס כתב מעמיד את הטמאין שהיו מצורעין בשער המזרח הוא שער ניקנור להזות עליהם מדם האשם והוא תימא דסוג' דהתם משמע דלא מפני הקרבן הי' מעמידם שם וא"כ בשאר טמאים דלית בהו קרבן מייריא מתניתין והנה כן מוכח מדעת רבינו כאן דשער המזרח היינו שער ניקנור ועיין ירושלמי סוטה דף ה' כל מקום שנאמר לפני ד' זהו שער ניקנור ובגמ' דידן הגי' שעל פתח שער ניקנור:
שוב ראיתי בספר מחכם ספרדי מהר"ח מודעי שהקשה אמש"כ רבינו דשער מזרחית הנקרא שער העליון הוא שער ניקנור ותמה דבמשנה פ"ב דמידות קחשוב שער העליון מצד דרום וכן הקשה אמש"כ רבינו דו' שערים הוה הא במשנה שנינו די"ג שערים היו בעזרה והוא קו' תוס' כתובות דף ק"ו וכ' דששה שערים קטנים ודברי רבינו א"א לפרש כך דהול"ל י"ג שערים כלשון המשנה ובארתי בה' כלי המקדש פ"ז:
הלכה ו
אלא רחוקה מדרום הר הבית וכו'. והנה בטעמא דמילתא כ' בפירוש הרא"ש יען דרוב תשמישו בדרום דשם רוב הלשכות וקשה דאדרבא יותר לשכות בצד הצפון דלשכת בית המוקד הי' בצפון כמש"כ רבינו להלן ובשאר לשכות הן שוות דרום וצפון א"כ יתר עליהן לשכות בית המוקד ובתויו"ט הביא כן בשם השלג"ב דרוב לשכות בדרום וכ' דהיו עוד לשכות מה דלא קחשוב במשנה והביא מקרא דיחזקאל דהיו שלשים לשכות דכ' שלשים אל הריצפה החיצונה ולדעתי אם באת לדמות לבנין העתיד האמור ביחזקאל שלשים לשכות הנה אם תעמוד למנין תמצא יותר דהנה הי' שם לשכות העשרים וזה הי' משולשים לשכות ע"ג לשכות וכן הי' עוד שם לשכות המאה לדרום ולצפון ולשכות החמישים למזרח ולמערב ולדעת מראה יחזקאל גם לשכות השלשים הי' משולשים ובוודאי א"א ללמוד לענין הלשכות גם בבית שני כיון שיהי' מקום הבית גדולה דבנין העתיד אורך שלשת אלפים על שלשת אלפים ולכן אין ללמוד לענין לשכות מיחזקאל אלא מה שלמדו חכז"ל כגון לשכות הארבעים מקוטרות וכמו שכ' בפ"א דלענין דברים שאין מעיקר צורך המקדש אין לדמות לבנין העתיד ועוד דתליא תניא בדלא תניא דהא י"ל להיפוך כיון שהי' רחוקה מדרום והי' מקום פנוי הרבה עשאו לשם רוב הלשכות וא"כ אכתי בעי טעמא אמאי עשו רחוקה מדרום דאי הוה עושין קרובה לדרום ממילא הי' עושין הלשכות בצפון אולם הטעם שרחוקה מן הדרום הנה כבר כתבתי לעיל מש"כ בספר דרך הקודש:
הלכה ז
א') ולפני העזרה במזרח הי' ע"נ. הנה הטעם שנקרא עז"נ אף דבקרא דיחזקאל נקרא חצר חיצונה כ' המפורשים יען דעשו היכר בשמחת בית השאבה משום הנשים לכן נקרא ע"נ ולפירש"י קידושין דף נ"ב שאין אשה עושה נכנסת לעזרת ישראל י"ל דנקרא ע"נ שעד שם רשאין ליכנס:
ב') וארבע לשכות של ארבעים ולא הי' מקורות! וכן עתידין להיות. ויליף מקרא דכתיב חצירות קטורות דהיינו דאין להם תיקרה ויש להבין דקרא קאי אבנין העתיד שהי' ריצפה סביב סביב דהיינו מרפסת סביב לחצר חיצונה שהוא עזרת נשים ולדעת רש"י ומצו"ד הי' עליהן לשכת השלשים שהן מקורות ולדעת האברבנאל הי' ריצפת אבנים ועליהן בנויות לשכות סביב והן מקורות א"כ קמ"ל קרא דאלו לא הי' מקורות יען דהי' מבשלים שם וע"כ דהי' שם פוסק הריצפה אבל בבית שני דלא הי' זה הריצפה בעז"נ א"כ למה צריך המשנה לאשמעינן דלא הי' מקורות ולכאורה י"ל מזה ראי' לדעת רבינו דהר הבית הי' מקורה כולו אך י"ל דגם בע"נ הי' איצטבאות כמו על חומת הר הבית והיינו מרפסת על פני כל הבית כמו בבנין העתיד דכ' וריצפה עשוי לחצר סביב סביב והיינו סיטיו לפנים מסיטיו דכ' רבינו בריש פרקין ולכאורה י"ל דמזה ראי' לדעת רבינו דהר הבית כולו מקורה אך יש להבין דבשלמא בבנין העתיד דכ' בקרא דהי' בכל ארבע טור סביב והיינו לשפיתת קדירה והי' מבשלין בכל ארבעה ניחא דכולם אין מקוטרת אבל בב"ש דרק אחת הי' משמשת לבשל שם ואינך הי' לשכות ליין ושמן א"כ למה אינן מקורות וי"ל לפמש"כ תוס' יומא י"ז דהי' לשכות משמשת לכמה דברים א"כ י"ל דבכולם הי' מבשלין לעת הצורך אלא שהי' משמשין גם לדברים אחרים רק לשכה אחת היתה מיוחדת לכך לכן נקראת לשכת הנזירים:
הלכה ח
ומה היו משמשת וכו'. והנה הרמ"א בספר תורת העולה כתב אהאי ענינא וז"ל העולה מזה דלזה הי' לשכה זו דרומית מזרחית כי שם תוקף השמש אשר הוא עוזרת לחיי החי מזרחית צפונית לשכות דיר העצים ששם כהני בעלי מומין מתליעים בעצים נגד הצומח ועל כן היתה זאת הלשכה בצפון כי רוח צפון תחולל גשם והוא המצמיח הצומח ובהיות כי אי אפשר לצמוח מבלתי השמש היתה צפונית מזרחית צפונית מערבית לשכות המצורעים והוא נגד המדבר שעל לה"ר הצרעת בא היתה צפונית כי החוטא באה מן הצפוני והרע המגיע לו הוא כדמות שקוע החמה במערב שהוא רע לעולם מערבית דרומית בה היו נותנין יין ושמן נגד הדומם כי מהם היו באים המנחות שהיו מערבין בה הסולת וכו' והיתה זאת הלשכה מערבית דרומית כי החמה בדרום היא מרכבת היסודות ופועלת הדוממים בשקיעתה שהיא מתחת לארץ וגורמת עירבוב היסודות עד שנתהוה הדומם את"ד:
הלכה ט
א') עז"נ מוקפת גזוזטרא כדי שיהא הנשים רואות מלמעלה וכו'. והנה לכאורה קשה דהנה הראב"ד בה' ע"ז כתב אהא דגזוזטראות שהי' של עץ יען דלא הי' רק לשעתה ומדברי רבינו משמע שהי' כן תמיד ויקשה הא אין עושין של עץ במקדש ונראה שדעת רבינו כפירש"י בסוכה דהי' זיזין יוצאת מן הכתלים סביב וכל שנה בחג מסדרין שם גזוזטראות וע"ז כתב הראב"ד דהי' רק לשעתה ומש"כ רבינו דמוקפות גזוזטראות היינו על הזיזין שהיו באמת של אבן ורק גזוזטראות שעליהן של עץ וזה גם לדעת רבינו רק לשעתה היתה:
ב') והוא הי' נקרא בית המוקד. והנה יש בזה ג' שיטות דעת רש"י ביומא דף ט"ו שהיתה שם מדורה לפי שהכהנים הולכים יחף צריך מדורה להתחמם ודעת ר"ח שם שהוא היתה ג"כ מדורה למערכה שמא תכבה ודעת המפרש פ"ג דתמיד שהי' כן למי שבא מבית הטבילה מתחמם שם וזה דקתני ומדורה היתה שם אך בראב"ד פ"ג דתמיד מפרש שפי' גונזין שם צרכי בית המוקד כלים שהיו צריכין לתקן האש שהיו עושים בבית המוקד וכסות של כהנים שהיו ישנים שם עכ"ל ועיין פנ"י ספ"ק דשבת בארוכה והנה רבינו בפ"ג מתמיד כתב דביהמ"ק היינו אש להתחמם לפי ששם בית הטבילה ובפ"ק דשבת כתב שהוא לקיום האש למזבח וכבר הרגיש בסתירה זו בשי"צ ביומא שם וכתב דתרווייהו אית בי' דבביהמ"ק גדול שם הי' מוקד לקיים האש ולשכת בית המוקד הי' אש להתחמם והביא בשם קדמונים שחזר מדבריו:
ג') ובית המוקד הזה כיפה ובית גדול בצד העזרה בצפונה מבחוץ בין העזרה והחיל וכו'. וכ' בס' דרך הקודש נראה שהוזקק לזה כדי שתהא העזרה פנו"י ברבוע קל"ה על קפ"ז לא שיהא שום בנין נכנס לתוכה ותמהו דהא אמרינן דיומא פרק בראשונה גבי לשכת הגזית ש"מ חצי בקודש וחצי בחול וש"מ שני פתחים היו לה א' פתוח לקודש ואחד פתוח לחול דאי ס"ל וכו' ואם כסברת רבינו דבשני פתחים סגי אפי' כולה בקודש או כולה בחול א"כ לא הול"ל אלא ש"מ שני פתחים הי' לה דהשתא על כרחין חצי קודש וחצי חול ואיהו היכיא דקיימא תיקום אלא וודאי לא מהני פתח ללשכות הבנויות בקודש ופתיחת לחול או איפכא אלא משום דכל תשמישיו דרך הפתח ובתרי' אזלינן אבל כשיש פתח אחד פתוח כנגדו אזלינן בתר מקום דאי קאי בקודש קדוש ואי בחול הוי חול ולרבותא אשמעינן בפ' כיצד צולין מן האגוף ולחוץ כלחוץ ובית המוקד אי כולו בחול קאי מכיון שפתחה פתוח לעזרה וננעל בלילה מן האגף ולבית חול הוא עוד יש להפליא שבתוספתא דמעשר שני מפורש בהדיא שבית המוקד היתה בנוי' מקצתה בקודש ומקצתה בחול והכי איתא התם לשכה בנוי' בקודש ופתוחה לקודש ולחול כולה קודש בנוי' בחול ופתוחה לקודש ולחול כולה חול בנוי' בקודש ובחול ופתוחה לקודש ולחול כגון בית המוקד תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש מכנגד החול ולחול אם לאכילת קדשים הכל הולך אחר פתחה הרי מבואר שבית המוקד בנוי בקודש מקצתו ומקצתו בחול ויש לתמוה על המפרש בפרק קמא דתמיד שכ' שבית המוקד בנוי חציו בקודש וחציו בחול והקשה עלה דכיון דהי' בנוי על גבי מקום גבוה א"כ הרי הוא חול דגגין ועליות לא נתקדשו ותירץ שהכפה היתה שוה לקרקע העזרה לפיכך לא בטלה קדושתה נראה דאישתמיטתי' דברי התוספתא הנ"ל עוד יש לתמוה עליו שכ' בפ"ק דמידות וז"ל בית המוקד הי' כולו בחול וזקני בית אב ישנים שם אלא הלשכות אלו חציו בחול וחציו בקודש ואין הדבר כך שהרי שנינו שתיים בקודש ושתיים בחול ושניים בקודש כולן קודש והם לשכות טלה קרבן ולשכות לחה"פ וב' בחול הם כולן חול והם לשכות האבנים ששקצים אנשי יון ולשכת בית הטבילה ולא הי' צריך שם ראשי פספסין להבדיל בין הקודש אלא בית המוקד עצמו הי' חציו בחול וחציו בקודש ופתוח לחול ולקודש יעוש"ה:
הלכה י
ד') וארבע לשכות הי' בה שתיים קודש וכו'. וכ' הכ"מ דפירש"י ביומא פ"ק דף ט"ו ושתיים בקודש ושתיים בחול של בית המוקד מקצתה בנוי' בתוך עזרה מקודשת ומקצתו בחול ותימה דהא רבינו ע"כ אין מפרש כפירש"י דמדבריו מוכח שבית המוקד לא הי' בנוי ממנו כלל בעזרה אלא הי' בצד העזרה והיינו דאין גורס במתנית' דמדות שתיים בקודש ושתיים בחול דמזה משמע כפירש"י אלא הי' גורס שתים קודש ושתיים חול כנראה מלשונו בדיוק ונראה שהכריח רבינו כך שבית המוקד לא הי' בנוי כלל בעזרה משום דקתני דמוקף רובדים של אבן וזקני בית אב ישנים שם ואי הוה חצון בעזרה איך הי' ישנים הא אפי' ישיבה אסור בעזרה ובאמת המפרש בתמיד נרגש בזה וכ' מוקף לאו דוקא אלא אותו בית המוקד שבנוי בחול הי' מוקף רובדים אבל לרבינו לא ניחא לי' בכך ולכן מפרש שלא הי' בעזרה אלא דהי' קודש שקידשן אותן בעזרה ובהכי ניחא מה שהקשה המפרש דקתני שעל מקום גבוה הי' בנוי והא גגין ועליות לא נתקדשו להנ"ל ניחא דלא הי' קדושים מכח קדושת עזרה אלא שבי"ד הקדישן בפ"ע וכן העלה בס' חק נתן רק שהקשה מהא דזבחים דף נ"ד אמר ר"י אמר שמואל אין חייבין משום טומאה אלא למעוטי לשכות בנוית בחול ופתוחות על אורך קפ"ז על רוחב קל"ה ופתוחה לקודש ואם נאמר שבי"ד קידשו אמאי א"ח משום טומאה דהא בי"ד יכולין להוסיף על העזרות ותי' דאף שבי"ד קידשו לא קידשו בקדושת עזרה ממש אלא פחות ממנה ואדרבא לפירש"י דקדוש קדושת עזרה ממש תיקשי אמאי א"ח אטומאה וכי תימא תיפוק לי' דפתוחה לקודש די"ל כיון דלא הי' בנויבקודש ויש לה ב' פתחים הוה חול כדאיתא בתוספתא:
א') וראשי פספסין מבדילין וכו'. הנה לכאורה קשה הא כתב רבינו בפ"א מה' אלו שאין בונין של עץ במקדש וראיתי בתויו"ט שכ' דהי' קבועין בחצי של חול ומגיעין עד של קודש להבדיל בין קודש לחול אך קשה התינח לדעת הראב"ד שכ' בפ"א דרק בעזרה אסור אבל בעז"נ שרי אבל לדעת רבינו דגם בע"נ אסור וה"ה בהר הבית כדמשמע לכאורה מדבריו בה' ע"ז אך באמת א"א לומר כן שהרי גם הסורג הי' של עץ הרי דשרי בהר הבית וא"כ ניחא הך דהכא אבל אכתי קשה ממשנה אחרת דמידות דקתני בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ג"כ ראשי פספסין מפסיקין ובתויו"ט כ' דהכי נראה לכאורה באמת מדברי הראב"ד בפ"א שרק בעז"כ יש איסור אבל לא בעזרת ישראל א"כ גם הכא י"ל דהפספסין שי' רק בעזרת ישראל ומגיעין עד עזכ"ה אך דחי דע"כ אין כונת הראב"ד כן מדסיים בע"נ דשרי א"כ משמע בעזרת ישראל אסור וקשה כנ"ל ונראה לישב דהנה ראב"י חולק במשנה דמידות על זה ואמר מעלה היתה שם וגבוה אמה א"כ לדידי' לא הי' פספסין וא"כ י"ל דהרי בפ"ק דתמיד איתא דמידות ראב"י הוא א"כ י"ל דבאמת לדידי' אסור לבנות בשל עץ אבל לת"ק דהי' שם פספסין יסבור באמת בהאי איסור קביעות עץ בעזרת ישראל דלא כראב"י וסובר ת"ק דשרי דאין זה נטיעה דרק נטיעה אסרה תורה ורבינו דסובר בנין של עץ אסור באמת לא הביא דהי' פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים:
ב') דרומית מזרחית לשכת עושי לחה"פ. ונראה מדבריו דמעשי' היתה בקודש דלשכות של צד דרום בקודש הי' ושמצד צפון בחול הי' וקשה לי דהנה ביומא דף י"ו פריך דבתמיד משמע דלשכת לחה"פ בצפון ומשני כי חשוב דרך ימין והקשו בתוס' נוקי דפליגי ותי' דלא מצינו בה פלוגתא וקשה לי דהנה במנחות דף צ"ה איתא דלישתן ועריכתן בפנים ומבואר דפליגי בהא תנאי דאי תנור או מידת יבש מקדש אז לישתן בפנים ואי מידת יבש ותנור אין מקדש אז לישתן ואפייתן בחוץ א"כ תיקשו שוב לוקי משנה דתמיד כמ"ד לישתן ועריכתן ואפייתן בחוץ א"כ לא הי' צריך להיות בקודש לכך היתה צפונית מזרחית והיתה כולה בחול ולמ"ד דלישתן ועריכתן בפנים לכן הי' בקודש דרומית מזרחית אך א"ש דהנה בזבחים מיקרי סתם משנה דתמיד כר"י וכ' תוס' ביומא דכר"י בוודאי אתיא רק הא דשקיל וטרי הוא אי גם כשאר תנאי אתיא:
ג') אבני מזבח ששקצו וכו'. ולכאורה תמוה אמאי הצריכו לגנזם בלשכה ולא גנזום בקרקע ואיתי בשו"ת מהרי"א סי' ק' שכ' לתרץ דמה"ת הא לא נאסרי דאאאדשא"ש א"כ מה"ת לא נאסרו כל האבנים גם למזבח רק רבנן גזרו בהו ואף למסקנא בע"ז דף נ"ב דקנו להו נכרים ע"י שבאו בה פריצים וחללוהו ונאסרו שפיר מה"ת בתשמישי ע"ז מ"מ הרי מה"ת אפשר למיתברינהו ולשקלינהו לנפשייהו אלא דלאו אורח ארעא הוא לשמש בהו הדיוט כדמסיק שם וזה נמי רק מדרבנן וודאי כל זמן דלא תברינהו מה"ת הי' אסורים ולא הי' סגי להו בגניזה בלישכה אבל נ"ל דתברינהו מקודם ותו לא הוי רק איסור דרבנן להדיוט לכן לא הצרכו לאבדם בשחיקה וזורה לרוח ולא לגונזה בקרקע אלא סגי להו בלשכה יעו"ש:
הנה ענין זה דשקצים אנשי יון לע"ז איתא במשנה פ"א דזבים ראה ראי' אחת מרובה כשלש שהוא כמן גדיון לשילוח שהן כדי ב' טבילות הרי זה זב גמור ומפרש הר"ש ומבואר יותר בפי' רב האי גאון דמקום הי' בבית המקדש שעשאו יונים קבע לע"ז כאותה ששנינו בה גנזו בני חשמונאי את אבני מזבח ששקצים מלכי יון ומשם לשילוח קרוב הוא ומניין שגד ע"ז שנאמר העורכים לגד שולחן עכ"ל אך קשה לי הא דדייק בע"ז דף נ"ב מהא דגנזו אבני מזבח משום דאף דאא"א דשא"ש להדיוט אבל לגבוה יכול לאסור ולהנ"ל קשיא הא בחולין דף מ' דאף דאא"א דבר שאין שלו אבל בפני ע"ז יכול לאסור א"כ כיון דהך דשקצים לע"ז הי' לפני ע"ז ששם העמידו הע"ז במקדש שפיר נאסר להדיוט א"כ מנא לי' נאסר לגבוה וי"ל היינו דמשני דבאין בה פריצים וחללוהו שהעמידו הע"ז בתוכה:
הלכה יא
א') היורד לבית הטבילה מלשכה זו וכו'. יתבאר לקמן בפ"ח מה' אלו:
ב') ומדורה היתה שם. הנה בשו"ת יעב"ץ סי' י"ז כ' דהי' מבערין האש ע"י נכרי וכ' דאעפ"י שאין הנכרים נכנסין לחיל היינו משום מעלה דרבנן אבל מן התורה אפי' מת מותר להכנס למחנה לוי' לכן כיון דהוא במקום צערא וצורך עבודה לא גזרו דכותה מתרץ ר"ת בכהן הטובל לקריו שהותר לו לישב בבית המוקד להתחמם כנגד המדורה משום הא"ט כ"ש בהא דלא סגי בלא"ה ולר"י לא כל החיל נאסר אלא השערים הראוי' לכניסה בלבד אבל כל כי ה"ג לא איתסר ותו דחציו של בית המוקד הי' בנוי בחול וראשי פספסין היו מבדילין בין קודש לחול ושמא בחציו של חול הי' מבערין המדורות אף דאפי' להר הבית לא הי' מניחין הגוים להכנס אבל לצורך העבודה שרי גם אין כונתי דוקא ע"י נכרים גמורים דאפשר ע"י גר תושב דאינו בכלל אותה מעלה דרבנן שעשו בגוים עכ"ד ולי נראה דא"צ לכל זה דהנה בח"ס סי' פ' הביא דברי החו"י סס"י רמ"ב דס"ל דמותר לומר לנכרי אמור לנכרי פלוני שיעשה לי מלאכתי דהו"ל אמירה דאמירה והג' מ' גרשון דחה דבריו משבת דף ק"נ לא יאמר אדם לחבירו נכרי לשכור לו פועלים וכתב ע"ז בח"ס עדיין אני אומר דהיינו באומר לנכרי בשבת עצמו לשכור לו פועלים משום דהאמירה בעצמו אית בי' איסורא משום ממצוא חפצך ודבר דבר אבל האומר כן בחול נהי דאמירה גם בחול אסור מ"מ אמירה דאמירה אין ראי' לאסור וא"ל דלחומרא יש שליחות לנכרי הנה אנן לא קיימ"ל הכי כמ"ש הב"ש סס"י ה' ועוד היינו דוקא באמור לפלוני שיעשה לי א"כ הוה כממנה שליח שלא בפניו אבל הכא שאיני אומר להאומן שיצוה לאדם ידוע לעשות לו מלאכתו אלא שמעמיד לו פועלים מאשר תמצא ידו והוה מילי דלא מימסרי לשליח ולא נעשה שלוחו עכ"ד א"כ ניחא נמי דגם כאן אפשר שעשו כן שאמרו מע"ש לנכרי שיעמיד להם פעלים מאשר תמצא ידו ואין בזה כלל משום איסור שבות דשבת לא משום איסור שבת ולא משום שבות דאיסור כניסת נכרי להר הבית ונראה ראי' לדברינו דרק באמירה דאמירה הותר במקדש לא משום דאמירה לנכרי שבות דלא מתירין שבות דאמירה לנכרי במלאכה גמורה אף במקדש דהנה ביבמות דף ז' אמרינן קבורת מ"מ תוכיח דדחיא עבודה ולא דחיא שבת הנה מ"מ א"ד שבת אפי' ע"י אמירה לנכרי כמו שהעלה בתשב"ץ סי' ד"ש יעיי"ש משום דחפירת הקבר איני אלא מכשירין דמכשירין ל"ד אף באמירה לנכרי א"כ ה"ה להבעיר אש בבית המוקד ל"ה אלא מכשירי עבודה לא דחי ע"י אמירה לנכרי דאי דחי א"כ נילף קו"ח דמ"מ דחי עבודה ומכשירי עבודה דחי שבת ע"י אמירה לנכרי א"כ קו"ח שמ"מ תדחה שבת ע"י אמירה לנכרי אלא ע"כ דלא דחי באמת רק דבבית המוקד אייריא ע"י אמירה דאמירה מע"ש ובמ"מ ל"ש זה דהא מסתמא אייריא שמצאו בשבת לכן אף ע"י אמירה דאמירה אסור:
והנה קשה לי על דברי היעב"ץ שכ' דליכא רק כאן רק משום אמירה לנכרי באיסור דרבנן וקשה דהא אי הוה טומאה דאורייתא אין האיסור משום אמירה לנכרי דהגוי נכנס לקודש ע"י אמירה שלו דכיון דמ"ע לשלח כל טמא מביהמ"ק א"כ ישראל גופי' עובר אמ"ע דשילוח הטמאים וכהא"ג כתב הרש"ל ב"מ דף צ"א לענין אמירה לנכרי בשביעית דכיון דהמצוה שתהא הארץ שובתת א"כ ישראל גופי' הוא עובר האיסור וכן כתב בח"ס חו"מ סי' קפ"ד לישב דברי הסמ"ג דהאיבעיא לחומרא משום דמלבד איסור לא תחסום בדישה איכא משום צעב"ח דאורייתא דישראל גופי' עביד איסורא הוה ספק בדאורייתא לחומרא א"כ רק ההיתר הוא משום דטומאת נכרי רק דרבנן ועכ"פ מדרבנן עבר ישראל דמכניס טומאה דרבנן למקדש ול"ש בזה לומר אמירה לנכרי רק שבות א"כ באמת הי' לנו לאסור אמירה לנכרי שיכנס למקדש אולם בספר דרך הקודש העלה דלא גזרו לענין זה שיהא כזבים דא"כ גם בהר הבית אסור ואמאי קתני רק בחיל אע"כ דלא גזרו לענין זה ול"ה רק מעלה בעלמא א"כ שפיר י"ל דלצורך מצוה שרי:
והנה ראיתי בשדי חמד מערכת הכללים בדין לפ"ע שכ' וז"ל שמעתי שיש ישראלים הקונים מים בירושלים תוב"א מן העכו"ם שממלאים מבור שבעזרת ביהמ"ק ומצווים את השואבים מים שיביאו להם מבור זה שמימיו זכים ונקיים ולכאורה לאו שפיר עבדי דאף אם לא נחו לאיסור מעילה מ"מ איכא ביטול מ"ע דשילוח טמאים דבמקום שאנו מוזהרים לשלוח טמאים כמש"כ רבינו בה' ביהב"ח אנו נותנים לו שכר ליכנס למקדש ולאו מדין שליחות הוא אלא שהישראל עצמו מבטל מ"ע המוטלת עליו בקו"ע ואף מדין שליחות יש לצדד דיד פועל כיד בעה"ב ועוד יש לצדד מדין אמירה לעכו"ם בשאר איסורין ועוד דאפשר גם העכו"ם מוזהר שלא ליכנס למקדש והגורם לו ליכנס עובר אלפני עיור והשיב ע"ז דאין נכרי מצוה דאין נכרי מקבל טומאה רק מפני שעשאו חכמים כזבים א"כ פשוט שאין העכו"ם מוזהר שלא ליכנס למקום שטמאים אסורים ליכנס ואף דקיימ"ל בחיל שבקדושתו קלה מקדושת עזרה אין עכו"ם נכנסים לשם היינו מדרבנן דמעלה עשו ולא אסרו רבנן לעכו"ם עצמו אלא על ישראל וא"כ דל מהכא איסור לפ"ע מאחר שאין העכו"ם מוזהר:
והנה בדברי שאול הקשה לשיטת בה"ג דמפרש הא דאמרו בעירובין וכי לא שני לך בין שבות שע"י מעשה לשבות שלא ע"י מעשה דהיינו אמירה לנכרי דשרי בדבר מצוה א"כ הא דאיתא ביומא דמחממין לו עששיות ביוהכ"פ ושקיל וטריא הש"ס בזה טובא ואמאי לא ניחא להו דעשו כך ע"י גוי דאמירה לנכרי שרי בדמ"צ וכ' דלכאורה י"ל כיון דהי' בעזרה והרי נכרי וט"מ לא הי' יכולין ליכנס לשם ובזה הוה ניחא מה דקשה לכאורה לגי' התוס' דא"ש במקדש והרי ביומא דף ל"א אמרו דה' טבילות עשה כה"ג וכולן בקודש חוץ מראשונה שהיתה בחול ע"ג שער המים וא"כ מה עשה כה"ג בטבילה ראשונה להנ"ל י"ל דבחיל איה"נ דהי' אפשר ע"י נכרי ודחי דזה רק מעלה דהמכניס גוי לחיל אינו רק דרבנן והביא דברי מהרי"ט הנ"ל דכ' דאיכא לפ"ע אבל כבר דחה דבריו דבוודאי גוי לא נצטוה שלא לטמא המקדש כנ"ל והנה העלה שם כשאר הראשונים דלא התירו שבות דאמירה לנכרי רק בשבות דשבות והנה עדיין צריכין לישב דעת בה"ג ולדעתי לק"מ דגוי מטמא לעששיות דכלי מתכות נטמאין בנגיעה וזה וודאי אסור מה"ת לגרום טומאה בעזרה ועבשו"מ מה"ד ג' סי' כ"א:
הלכה יב
אורך העזרה מן המזבח למערב וכו'. והנה בס' תורת העולה לרמ"א ז"ל כתב ע"ז וז"ל כבר גילו חכז"ל אזנינו שהמשכן נעשה על תמונת העולם הכללי באשר הוא נחלק לשלשה דיורים כמו שהעולם נחלק לתחתונים שניים ושלשיים וכמו שהאריך בזה בעל עקידה פ' תרומה ועל זה כיוונו במה שאמרו מקדש איקרי משכן להורות ששניהם לדבר אחד נתכוונו רק שבמקדש היו הדברים יותר מבואר שם בדרך כלל ופרט דע כי המקדש לא היו במישור אלא במעלות הר הבית עד סוף האולם וכתבו רבינו בה' ביהב"ח להורות כי הדברים רומזים לג' חלקי העולם שהם במעלות זו ע"ג זו ושעל ידן יוכל אדם לעלות להשיג מי שאמר והי' העולם ולזה כאשר ראה אבינו יעקב ע"ה הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו להורות על מדרגות המקדש שהי' כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כאשר תראה בעניין מדות אלו שנתנו חכז"ל במקדש ואף כי אורך המקדש הי' מורה על ארכו של עולם הי' ג"כ מרמז על גבהו מצד מעלותיו זו על זו בעליית ההר שהי' המקדש עליו כי האורך והגובה בעולם הם מדה אחת כמו שנאמר באדם שהי' מקצה השמים עד קצה השמים והי' מן הארץ עד לשמים ואחז"ל אידי ואידי חד הוא וכו' ונחזור למה שהיינו אמרו שמכותל מערבי הי' י"א אמה עד כותל העזרה הנה אמרו רבותינו ז"ל שלעולם שכינה במערב ושלא זזה השכינה מכותל מערבי והטעם כבר בארוהו הרב המורה וז"ל ביאורו רבותינו ז"ל דגמ' יומא שאברהם יחד המערב ר"ל בית קדהק"ד וסבת זו אצלי שמפני שהיתה דעת מפורסם בעולם עבודת השמש ושהוא אלוה ואין ספק שבני אדם כולן הי' פונים למזרח מפני זה פנה אברהם למערב בהר המורי' רצה לומר בית המקדש עד שישום אחוריו לשמש הלא תראה ישראל בעת כפרם ושובם לדעת הקדמונים הרעים ההם היו עושים אחוריהם אל היכל ד' ופניהם קדמה והם משתחוים קדמה לשמש והבן זאת עכ"ל ועוד מאחר ששקיעת החמה הוא במערב ועי"ז ניכר שאיני אלוה ואינה אלא כגרזן ביד היוצר וצריכה לשקוע מלפניו ושאדון עלי' לכן נבחר צד מערב שתהא מורה על השי"ת עד שאמרו שכינה במערב ולזה באו הנה י"א אמה אורך בין הכותל להיכל להודיע תחלה בדרך כלל כי ידוע שהמלאכים עשרה מדרגות ואם תצרף עמהן עילתן ית"ש הרי י"א (עיין מה שכ' לעיל דין ב') עכת"ד:
הלכה יג
בית המטבחיים י"ב אמות ומחצה וכו'. והיינו הא דתנן מקום הננסין ומפרש רבינו דמה דקתני במידות המותר למקום הנכנסין ובין כבש לכותל היינו י"ב ומחצה דלא כפירש"י ביומא דף י"ו משום דסובר דאתיא דלא כראב"י דלראב"י לא הי' מקום בין כבש לכותל רק ה' ומקום הננסין כ' כמו שפירש"י שם ומה דאמרו מידות ראב"י לאו כללא הוא כמש"כ תויו"ט פ"ה דמידות וכמו שאבאר לקמן בדין י"ו:
הלכה יד
א') מקום השולחנות כו' ובו שולחנות של שיש וכו' ומדיחין את הבשר וכו'. והנה בתויו"ט בפ"ה דמידות תמה לפמש"כ רבינו בפ"ו ממעה"ק ומדיחין אותן על שולחנות של שיש שבין העמודים משמע שעמדו בין העמודים וכאן קחשיב מקום שולחנות חוץ ממקום של העמודים אבל לדעתי לק"מ דהרי כ' רבינו ומדיחין הבשר לבשלו ולא הזכיר קרבים ושם כתב מדיחין הקרבים ומזה משמע דהוא מילתא אחריתא והנה בשי"צ יומא דף י"ט הקשה באמת מפ"ו דשקלים שמונה שולחנות של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים וכאן כתב את הבשר ותי' דלאו דוקא בשר דהרי בפ"ו ממעה"ק כתב מדיחין את הקרבים אבל לפמש"כ ניחא דהני שולחנות שבין העמודים אחרינא נינהו אך עוד הקשה בתויו"ט הא מבואר שם דהי' לשכות מדיחין א"כ משמע שבלשכה מדיחין וכ"כ רבינו בפרקין דהי' לשכות מדיחין ויקשה ממש"כ בפ"ו ממעה"ק דקרבים מדיחין על שולחן שבין העמודים והביא דברי המפרש בתמיד דשם אייריא בכרס שפרשו מרובה מדיחין בלשכת וכ"כ הראב"ד והרא"ש פ"ד דתמיד אך כתב עוד לתרץ דהתם מייריא בשאר קדשים כשהי' להם רוב זבחים היו הולכין ללשכת מדיחין אבל בשל תמיד הי' מדיחין הקרבים על השולחנות ונראה שזה גם דעת רבינו דהנה בפ"ו ממעה"ק אייריא מסדר עולת תמיד ע"י כמה כהנים נעשית לכן כתב דמדיחין על שולחנות והנה בשי"צ שם כתב לחלק בין תחלת הדחה על השולחנות וכן כתב בפסקי תוס' במס' מידות להביא עוד לחלק בין קדק"ד דבצפון הי' על שולחנות אבל קדק"ל דבדרום הי' מדיחין בלשכות שבדרום והנה במשנה דתמיד איתא דהי' מדיחין במעוטה של שיש וכתב הראב"ד אף שבשאר הדחת א"צ שמא מפני הזבל צריך הדחה מעולה יותר משאר הדחת ותנן עוד התם דמדיחין הבשר ג"פ (וכ"כ רבינו בפ"ו ממעה"ק) וכ' הראב"ד בפי' מכאן זכר לדבר לדחיית בשר ג"כ וכן לנטי' ג"פ והוא דבר חידוש והמפרשים בסי' ס"ט לא הביאו דבריו והנה הר"ן העלה דטעם הדחה קודם מליחה כדי לרכך הבשר דהבשר בטבעו קשה הוא לגבי מלח שיפליט דמו ולדברי הראב"ד נשמע ממשנה דל"א הא"ט כדי שירכך הבשר ובחי' העלתי דהא"ט דהגאונים שכ' הריב"ש בשמם דבשר ששהה ג"י בלא מליחה נאסר ול"מ לי' מליחה דהוא מהא"ט דס"ל דהבשר קשה הוא לגבי מלח ואף דמליח כרותח סברי הגאונים דאין פעולת פליטת הדם ע"י רתיחת המלח אלא שכח המלח מושך הדם אליו ומפליטו ולכן כ"ז שלא שראו במים א"י המלח למשוך הדם אליו לכן אם עבר ג"י כבר נתקשה הדם כ"כ עד שאין מועיל עוד הדחה שיצא להתירו ע"י מליחה ששוב אין כח למשוך אליו הדם וכבר נדפס משמי בס' חמודי דניאל:
ב') ושמונה שולחנות הי' שם. והקשה בכ"מ דהרי במידות שנינו מן הטבעות לשולחנות ד' מן השולחנות לננסים ד' א"כ לא הוזכר כאן כלל מקום שולחנות היכן עמדו דע"כ שהי' בין הננסים או בין העמודים כדתנן בפ"ד דתמיד שולחנות שבין העמודים וכשיטת רש"י ותוס' ביומא דף י"ו וא"כ למה לא כתב רבינו מקום שבין הטבעות לשולחנות ומקום שבין שולחנות לננסין ומאי קסבר רבינו אי כפירש"י ביומא א"כ מקום שולחנות ל"ח התנא יען דכתיב בקרא ביחזקאל א"כ הול"ל רבינו לחשוב מקום שבין הטבעות לשולחנות ואי דעתו כדעת התוס' דשולחנות בין העמודים היו א"כ הו"ל לחשוב מקום שבין השולחנות לננסין ותי' הכ"מ דרבינו מפרש מן הטבעות למחצית השולחנות ד' וממחצית השולחנות לננסין ארבע ובתויו"ט פ"ד דמידות סמך ראשו ורובו עליו ולדעתי הוא דוחק גדול דלא נזכר במשנה מחצית שולחנות וגם למה לתנא לחשוב השולחנות לחצאין לכן נראה לפרש דברי רבינו כפשטן דהפירוש במשנה לדעת רבינו הוא כך שהי' ריווח בין הטבעות לשולחנות ד' ומן השולחנות עד הננסין ד' היינו מהתחלת השולחנות הי' ד' אמות שד' שולחנות הי' עומדים זה בצד זה לאורכן כפירש"י ביומא וא"כ ברוחב לא היו רק ד' אמות וד' אמות היו פנויים בין הטבעות לשולחנות לילך ולהשתמש שם אצל השולחנות (וע"ד שכ' נראה לפרש דברי ילקוט פ' תרומה מן הקרשים עד המנורה ב' אמות ומחצי קני המנורה עד השולחן חמש אמות ומן השולחן ב"א ומחצה הא למדתה שרחבו י' ופלא דא"כ היכן עמדו מנורה ושולחן ובס' זית רענן כ' דשולחן של משה לא הי' מן המידה ולדעתי קשה לומר דבגמ' לא נזכר רק בארון דלא הי' מן המדה רק הפירוש ע"ד שכ' מן קני מנורה עד השולחן ה' אמות הפירוש עם מקום המנורה והשולחן ע"ד שפירשתי משנה הנ"ל) אולם רבינו כאן היפך הסדר שהרי כ' מכותל צפוני עד בית המטבחים ח' בית המטבחים י"ב וחצי מקום שולחנות ח' מקום טבעות כ"ד א"כ קחשב רבינו תחילה השולחנות אח"כ הטבעות א"כ אי הי' רוצה לשמור החשבון של התנא הי' צריך לחשוב כן בית מטבחיים דהיינו מקום הננסין עד השולחנות ד' וזה אי אפשר דהי' משמע עד התחלת שולחנות וזה איני כי השולחנות התחילו אצל הננסין וא"כ הי' צריך לומר עד סוף השולחנות ד' וזה איני כלשון התנא במשנה ולכן כתב מקום השולחנות ח' לכלול גם ד' אמות שבין שולחנות לטבעות שנשתיירו להשתמש על השולחנות: