אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א · הלכה ב

הלכה א

א') ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה. והנה זה משנה פי"ב דזבחים ואיתא בירושלמי פ"ק דמגילה דעשו בנין גבוה י' וע"ז העמידו קרשיו ועמודיו וקשה דממשנה משמע שרק יריעות המשכן פרשו מלמעלה מדלא קתני שכל המשכן העמידו על הבנין שעשו גבוה י' אולם י"ל דבזבחים דף קי"ז מקשה קראי אהדדי דכתיב ויבואו ביתה שילה ובקרא אחרינא כתיב ויטוש משכן שילה אוהל יוסף ומשני משום שפרשו עליו יריעות נקרא אוהל וע"כ י"ל דירושלמי סובר דלכן נקרא בית יען שה' שם גם בנין אבנים ואוהל מיקרי יען שהעמידו כל המשכן על הבנין:
והנה בספר עבודה תמה כתב הטעם דבשילה הי' בית אבנים בלא תקרה רק ביריעות מלמעלן משום דלא חפץ ד' שיבנו לו בית רק באוהל דוקא משום דדוקא בירושלים שנתקדש המקום כמו שכ' זאת מנוחתי עדי עד ומשנבחרה ירושלים לא שריא שכינה במקום אחר ואף הני דס"ל דלקלע"ל מודו בזה דירושלים נתקדשה לעולם לענין זה דלא תשרה שכינה לעולם במקום אחר ולא אפשר לבנות בית רק במקומו הראשון כמש"כ תוס' שבועות דף ט"ז ולכך לא רצה הקב"ה שיבנו לו בית ובנוב וגבעון שהי' שם רק במה גדולה שאין קביעות מקום מש"ה צריך לאוהל דבר המטלטל אבל בשילה שהי' שם קדושת מקום קבוע שנקבע שם עפ"י הדיבור ומש"ה נקרא שילה מנוחה ומ"מ לא הי' קביעות לעולם ולא קדושת עולם שהם יודעין שלא כשאר המשכן בשילה דמש"ה לא הי' נקרא נחלה לכך הי' דבר ממוצע בין בית ואוהל והי' בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן ובגמ' דסוטה תניא ר' יוסי אומר בג' מקומות נשאו כהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשהסיבו את יריחו וכשהחזירהו למקומו ופירש"י בימי שלמה שהגלה בימי עלי מתוך בית קדה"ק של משכן שילה שעשה משה וכשהחזירהו פלשתים לא הי' לו מקום קבוע שהרי חרב שילה וכו' עד שבנה שלמה את ביהמ"ק ובנה לו הדביר לפנים מן ההיכל ואמה טרסקין חוצצת במקום הפרוכת והוא קרוי מקומו המיוחד כדכ' אל מקומו אל דביר הבית זה מבואר דבשילה הי' משכן משה וכירושלמי הנ"ל:
והנה בילקוט פ' צו על קרא דאש המזבח תוקד בו תנא משום רנ"ח קרוב למאה ושש עשרה שנה מחזיק בה עצו ולא נשרף ונחושתן לא קשה וכתב בפנים יפות לפרש דכשהי' המשכן בשילה היו להם מזבח של אבנים כדאיתא בזבחים דף ס"ה אמר ר"ה מזבח של שילה של אבנים הי' והטעם נראה כיון שהקריבו עליו כל הקרבנות אפי' חובות שאין קבוע להם זמן וכיון שהמשכן הי' במדבר ל"ט שנים וי"ד שכבשו וחלקו הרי נ"ג שנים ואז נבנה משכן שילה עד שבא דוד לירושלים הי' עשרים שנה ודוד מלך בירושלים ל"ג שנים ובנין המזבח שבנה שלמה הי' בשנת עשירי למלכותו וכל אותו זמן שלא הי' הארון במקומו לא הי' להם מזבח אבנים קבוע אלא הי' מקריבין על מזבח הנחושת וכו' הרי קי"ו שנים שהי' מקריבין על המזבח הנחושת שעשה משה ולפי שאיני ידוע שהיו השנים שלמות מכוונת לכן אמר קרוב לקי"ו שנים עכ"ד ויבואר להלן:

ב') ובאו לנוב ובנו שם מקדש. הנה מלשון רבינו משמע דבנוב וגבעון בנו בית כמו בשילה ותמוה בעיני טובא כי בסדר עולם הובא בילקוט שמואל ב' ג' איתא דבנוב וגבעון הי' רק אוהל כמו במדבר שהעמידו משכן של משה והביא מקרא דדה"י ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ד' בבמה אשר בגבעון ומפורש עוד יותר בדה"י כ"א ומשכן ד' אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההוא בבמה בגבעון ועוד דאיתא בתוספתא איזה במות ציבור אוהל מועד נטוי ואין שם ארון מוכח דבעת ההיתר הבמות לא הי' בית בנו רק אוהל נטוי והנה וגם בירושלמי פ"ד דשקלים איתא דרבנן מפרשי קרא הארון וישראל בסוכות שהי' בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה והיינו שהי' רק באוהל אך י"ל דמשם אין ראי' יען שהארון לא הי' במשכן בגבעון רק תחילה הי' בקרית יערים ואח"כ בציון אבל מסדר עולם קשיא:
ובמנחות דף כ"ו איתא יוצא הותר בבמה ופירש"י נוב וגבעון שלא הי' שם קלעים מוכח דלא הי' קלעים לנוב וגבעון אלא דיש להבין מה הכריח רש"י לפרש כן דקאי אנוב וגבעון לא אכל במות יחיד וראיתי בתיו"ט פ"ד דמנחות שהרגיש בזה ונראה דקשיא לרש"י אי אבמות יחיד קאי הא איכא טובא דאיכא זרות ותוס' באמת הקשו אמאי לא אמר עון זרות שהותר בבמה ולשנוי דבעינן עון דלפני ד' כמו דמשני ביוצא והיינו משום דתוס' מפרשין כיון שאין לו היתר לפני ד' נתמעט מלפני ד' כמש"כ טה"ק ולרש"י הי' דוחק לתרץ כן משום דזרות מיקרי שפיר לפני ד' כיון שהעבודה בפנים הוא (הן אמת דלדעתי יש לתרץ קו' תוס' דזרות לא מיקרי לפני ד' דהא גם אי עומד בחוץ משכחת בעבודת זר כדאמרינן בשבועות דף י"ד דמהפך בצינורא אף דעכ"פ האיברים בפנים לא מיקרי לפני ד' כיון שהעומד אינו לפני ד' כמש"כ תוס' זבחים דף י"ד דלכן שחיטה לאו עבודה משום דהשוחט עומד בחוץ ושוחט דל"ב שוחט לפני ד' ובקבלה בעינן שהמקבל יהא לפני ד') וא"כ יקשה אמאי לא קאמר עון זרות שהותרה מכללה בבמה קטנה ול"ש לתרץ כדמשני אעון יוצא שאין לפני ד' דזרות מיקרי לפני ד' ולכן מפרש רש"י דקאי אנוב וגבעון במות ציבור דשם זר פסול ואף דהותר בבמה קטנה זה לא מיקרי הותר מכללו וא"כ שפיר יש להוכיח דבנוב וגבעון לא הי' קלעים:
אולם לדעת רבינו דהי' קלעים לנוב וגבעון נראה דמפרש יוצא הותר בבמה היינו בקדק"ל דהותר בנוב וגבעון דנאכלין בכל ערי ישראל וע"ז אמרינן דיוצא הותר בבמה ורש"י דלא מפרש כן משום דרש"י לשיטתו בזבחים דף נ"ג ל"ש יוצא בקדק"ל כיון דנאכלין בכל העיר גם בזמן המקדש אבל לדעת רבינו י"ל דקאי אקדק"ל ושייך יוצא בנוב גבעון:
ונראה ראי' לשיטת רבינו מזבחים דף קי"ט דאמרינן לרי"ו מעשר בהמה ומעשר דגן נאכל בכל ערי ישראל בנוב וגבעון ופריך והא בעינן בירה ופירש"י דכתיב לפני ד' ומשני דאמר רב יוסף שלשה בירות הן שילה נוב וגבעון וירושלים הרי דנוב וגבעון מיקרי לפני ד' דהיינו בתוך הקלעים לאכילת קדק"ד וכיון שיש קלעים נאכל מעשר בהמה ומעשר שני בכל הרואה אבל אי אין קלעים לקדק"ד ולא מיקרי לפני ד' לא הי' נאכל מעשר בהמה ומעשר שני בנוב וגבעון אף לר"י:
והנה בתוי"ט כתב לתרץ דלכך פירש"י יוצא הותר בבמה נוב וגבעון דל"ש לפרש דמרצה אעון יוצא רק אי מצינו שהותר בבמת ציבור בזה נראה לי ליישב גם מה שפירש"י במנחות דף ו' זר הותר בבמה היינו קודם שנתקדש אהרן וכבר הקשו שם תוס' למה לא פירש בכל במה הותר זר כמו שהבאתי לעיל בהלכה א' ועצ"ק מש"כ לישב להנ"ל י"ל דרש"י סובר דל"ש הסברא דנאמר דיחזיר ומהני חזרה רק אי מצינו דהותר בבמת ציבור שהי' שם המשכן אפ"ה הותר לכן אף גם במקדש שייכי לומר דמהא"ט מהני חזרה ולא נפסל:

ג') ונראה לי להוכיח כשיטת רבינו משמעתין דזבחים דף קי"ז דבנו בית בנוב וגבעון והי' החיוב לעלות אל המקום המקודש להראות ולחוג לפניו ג"פ בשנה כמו בבית עולמים דהנה בשמעתין אמרינן כי לא באתם אל המנוחה ואל הנחלה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים ולמה חילקן הכתוב ליתן לך היתר בין זה לזה וקשה למה לי קרא הא פשיטא כיון דנחרבה בטלה קדושתה וכדכ' ויטוש משכן שילה וא"כ פשיטא דמותר להקריב בבמה כמו קודם שנבנית שילה שהי' הבמות ציבור בגלגל והתרו במות יחיד אולם אי אמרינן כשיטת רבינו דבנוב וגבעון בנו בית מיוחד לעלות ולחוג לפניו הו"א דגם במות יחיד נאסרה קמ"ל קרא דאפ"ה במות יחיד מותרת ג"כ כיון דעכ"פ לא הי' מקום קבוע כ"כ לא נאסרה במות יחיד:
אלא דקשה א"כ למ"ד זו וזו שילה דליכא קרא ללמד דיש אחרי' היתר מנ"ל דבמה הותרה בנוב וגבעון דא"ל דכיון דשילה בטלה קדושתה הותרה הבמה מסברא דז"א כיון דס"ל דבנוב וגבעון הי' ג"כ בית מקדש קבוע וצריכין לעלות ולחוג לפניו א"כ ליכא סברא להתיר במות יחיד אך י"ל דהנה למ"ד דמנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים כתב רבינו בפי' המשנה לפרש מנוחה היינו שלא הי' נוסעין ממקום למקום כמו במדבר ובטה"ק תמה דלמה לא סגיא לי' בהא דקאמר לעיל למ"ד זו וזו שילה דמנוחה היינו שנחו מכיבוש להנ"ל י"ל דהא למ"ד דמפרש דמנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים לא מפרש כלל למה נקרא מנוחה ורק למ"ד זו וזו שילה מפרש למה נקרא מנוחה שנחו מכיבוש וכן גם למ"ד זו וזו ירושלים צריך לפרש הטעם למה נקרא מנוחה ומפרש מנוחת הארץ ע"כ משום דלמ"ד מנוחה זו שילה פשטא דקרא מנוחה היינו שנחו מנסיעה א"כ לפי"ז י"ל דלמ"ד מנוחה זו שילה דהיינו משום דנחו מנסיעה לכן אי לאו דחילקן הכתוב הו"א גם בנוב וגבעון במה אסורה דנהי דבטלה קדושת שילה כיון דבנו בנוב וגבעון מקדש הוה כמו בשילה שהוא ג"כ בכלל מנוחה דקרא דהרי עכ"פ נחו מנסיעה ולכן צריך למימר שחילקן הכתוב ליתן היתר בין זה לזה לבמת יחיד דהו"א כיון שבנו בנוב מקדש לא הותרה הבמות אבל למ"ד זו וזו שילה ומפרשינן מנוחה שנחו מכיבוש ואל הנחלה היינו דפלגו בנחלות א"כ ל"ש לומר דנוב וגבעון בכלל מנוחה ונחלה דקרא דהא בנוב וגבעון ל"ה מנוחה מכיבוש ולא חילק נחלות דהא כבר נחו מכיבוש בשילה וגם הי' כבר חלוקת הנחלה בשילה אם כן לא הוה בכלל מנוחה דקרא וע"כ מסברא הותרה במות יחיד ואין צריך לזה קרא כלל ועמש"כ לעיל מזה:
ובהא ניחא לי מה דאיתא בזבחים דף קי"ט אהא דתנן במשנה באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדק"ד נאכלין לפנים מן הקלעים קדק"ל ומע"ש נאכל בכל ערי ישראל מנא ה"מ דת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים למה חילקן הכתוב ליתן היתר בין זה לזה א"ל ר"ל לרי"ו א"ה מע"ש נמי נייתי להתם ופירש"י אי הכי דשעת היתר הוא שהרי נסתלקה קדושת שילה מעשר שני נמי נייתי להתם ותמוה מאי אי הכי שייך בזה אדרבא אי לא הותר הבמות בוודאי קשה אמאי נאכל בכל ערי ישראל כמו בזה"ז דאינו נאכל בכל ערי ישראל אבל להנ"ל א"ש דהכי פריך כיון דצריך קרא לומר דיש היתר בין זה לזה ול"א כיון דמסברא בטלה קדושת שילה הותרו הבמות ע"כ משום דבנוב וגבעון גופי' הוה ג"כ מקדש וחייבין לעלות ולחוג לשם והו"א דבמות אסורות וצריך קרא דהותרו הבמות אבל הא עכ"פ בוודאי כן שקדושת מקדש איתא בנוב וגבעון א"כ מעשר שני ג"כ נייתא להתם וע"ז משני כר"ש דסובר דמעשר בהמה דהוה חובות שאין קבועות להם זמן שאין באים בבמות ציבור אבל לר"י באמת קרב ומעשר שני נאכל בנוב וגבעון דתני רב יוסף שלש בירות הן שילה נוב וגבעון ובית העולמים הרי דקחשיב נוב וגבעון מקדש וכמש"כ דבנוב וגבעון הי' קדושת מקדש וחייבין לעלות ולחוג לשם רק לענין היתר הבמות גלי דהותרה במות וע"כ באמת מע"ש נאכל בנוב וגבעון והכי איתא נמי התם לעיל ר"ד אמר בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה נוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה שכינה אלא בחלקו של בנימין שנאמר חופף עליו כל היום והיינו כשיטת רבינו דבנוב וגבעון מקדש הוה ושכינה שרתה שם כמו בשילה:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה