מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ט · הלכה יא
א') טב"י ומחכ"פ ומחב"ג ושלא רחוץ ידים חייב עכאו"א. ותמוה למאי נפ"מ אי למיתה בי"ש ל"ש במיתות ואי לענין מלקות הא בלא רחוץ ידים אין בו מלקות דהוא רק עשה אח"ז ראיתי שבמנ"ח עמד ע"ז:
ב') ואם הי' זר אינו לוקה אלא אחת וכו'. וכ' הכ"מ שהוא תוספתא דהזר דא"ר לעבודה א"ע בשום אחת מאלה אטומאה ומחוב"ג ורחוץ ידים ואנכי הרואה כי הוא ספרי פ' קרח דאיתא התם והזר הקרב יומת בטהרה או אלא בטומאה אמרת בטומאה על הכניסה חייב כרת הא אינו אומר אלא בטהרה הרי דזר טמא א"ח אטומאה משום דלא משכחת דבלא"ה חייב אכניסה והנה בספר ז"ר הקשה הא גבי כהן ששימש בטומאה ג"כ קשיא טמא ששימש במקדש האיך משכחת דבכניסה חייב וצ"ל כדמשני הש"ס כגון בהיפך בצינורא וא"כ לגבי זר אימא נמי דחייב בטומאה וכגון שנטמא בפנים והפך בצינורא ואי לית לי' לספרי שינויא דהש"ס א"כ גבי כהן ג"כ קשיא טמא ששימש איך משכחת ולי יקשה יותר דהא בזר שפיר משכחת כגון בפסח הבא בטומאה דכניסה מותר ואם שימש בטומאה חייב משום טומאה דעבודה בטומאה לא הותר לזר דלכהן הותר ולא לזר כדאמרינן ביבמות דף ל"ג לגבי בע"מ ששימש בטומאה ועל כן רק בכהן הוא דקשיא לי' לגמ' טמא ששימש איך משכחת והנה במהר"ם ברבי בחי' לשבועות דף ו' תי' לק"ו הזר דמשכחת דכה"ג דלר"ש כה"ג ששימש בטומאה ליכא כרת על הכניסה דבפ"ג דהוריות ס"ל לר"ש מקרא דונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שחטאו שוה לקהל לאפוקי כה"ג שאין חטאיו שוה לקהל פטורין מקרבן עולה ויורד אטומאת מקדש א"כ גם כרת לא מיחייב ואם שימש בטומאה חייב אבל בזר שפיר הקשה הספרי איך משכחת הנה בזה ניחא ק"ו הז"ר אבל קושיתינו דבזר משכחת בפשיטות בקרבן הבא בטומאה דאין טמאי מתים משתלחין עדיין לא נתיישבה ונראה דספרי סובר כשיטת הצל"ח פסחים דף פ"ז דאף דתמיד קרב בטומאה זר אסור ליכנס רק בק"פ הבא בטומאה אבל כהן שרי ליכנס אבל לעבוד עבודה אסור מה שא"צ לעבודה וא"כ ניחא דבזר הוא דקשיא לי' דחייב אכניסה אבל אכהן ל"ק דמשכחת בק"צ הבא בטומאה דליכנס שרי אבל לעבוד עבודה אסור בשאצ"ל ועביד עבודה בטומאה:
ונראה ראי' לדברי רבינו מיבמות דף ל"ג דנקט זר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה ולא נקט זר ששימש בטומאה משום דבזר ליכא חיובא משום טומאת וכ"כ תוס' שם:
אך הנה דברי תוס' דיבמות תמוהים אלי שדבריהם סותרים למש"כ בשבועות דף ז' דשם איתא יש לי להביא בענין זה ג' טומאות והקשו תוס' האיכא טובא כגון האוכל תרומה בטומאה וטמא ששימש אלא נקט הני לרבותא אע"פ שהן חמורות ותמוה הא בטמא ששימש ליכא חיובא בזר והלא שעיר הפנימי אין מכפר רק אזרים לא אכהנים אטמ"ק דכתיב אשר לעם כדרשינן שם דף י"ג ובזר ליכא חיובא אשימש בטומאה וכן יקשה אמש"כ תוס' שם דף ו' ד"ה אימא שהק' וה"נ דהוה מצי למיפרך אימא טמא ששימש שאפשר להיות איסור עבודה בלא איסור מקדש וקשה ג"כ הא כיון דשעיר פנימי אין מכפר אכהנים א"כ ס"ד דקרבן עויו"ר חייב גם בטמא ששימש א"כ שעיר פנימי אמאי מכפר דאין מכפר אכהן רק אזר וכל הדרש דקאי אטמ"ק משום דחייב עויו"כ והרי זר א"ח עוי"ו אם שימש בטומאה וא"כ השני דרשות דשעיר פנימי אין מכפר רק אמה שחייב הכתוב בעו"י והדרשא דאין מכפר רק אישראל סתרי אהדדי וא"כ לא שייך להקשות אימא טמא ששימש דזה ליכא בזר רק בכהן אך לזה יש ליישב הגמ' הקשו ואימא תרומה ואי אמרינן דזר א"ח אטומאה מטעם שכ' התוס' ביבמות דכ' איש איש מבני אהרן מהא"ט ל"ש גם איסור תרומה בטומאה בזר דאזהרתו מקרא דאיש איש מבני אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן כדאיתא ביבמות דף ע"ד וכיון דגמ' פריך ואימא תרומה א"כ סובר דזר חייב אאכילה בטומאה א"כ ה"ה דחייב ג"כ אשימש במקדש ולכן הקשו דנימא ששימש בטומאה אבל ראשונה קשיא דאדרבא מדלא פריך ואימא תרומה א"כ סובר דל"ש בזר א"כ גם שימש בטומאה ל"ש בזר ולכן נקט רק ג' טומאות ומה הקשו דלינקט תרומה ושימש בטומאה דל"ש בזר וכן קשה אמש"כ תוס' שם ד"ה וכפר שכ' ומדאיתקש ליכא למימר דא"כ תרומה נמי דהא לפמש"כ זר א"ח אאכילת ת"ט ושעיר פנימי אין מכפר רק אישראל לא אכהנים וכהא"ג יקשה אפירש"י דף י"ג דמפרש מזבח כמשמעו ופירש"י אם הקטיר קטורת בטומאה ויקשה הא אין מכפר רק אזר ובזר אין חייב אם שימש בטומאה:
ג') שם אבל בזר פטור אם חיסר בגדים. הטעם בזה כ' בשומ"ר סי' מ"ו דהא הטעם דבגדים חסרים דמשוו להו כזר דאין כהונתן עליהם וזה ל"ש בזר דהוא זר הוא מצ"ע:
ד') זר וטמא אין חייב אלא אחת. כ' בכ"מ דזר אין מוזהר על טמא וכן שיטת תוס' יבמות דף ל"ג וקשה לדבריהם מריש פ"ב דזבחים דקאמר מה לאונן שאין בבמה משמע דטמא ישנו בבמה כמו שכ' בבה"ז על תויו"ט סוף זבחים שכ' דטמא שרי בבמה וכמו שתמה בטה"ק על הרמב"ן פ' שמיני כ' דאין חיוב בשתויי יין בבמה כי האזהרה לכהנים בעבודתן ואין כהן מקריב בבמה והקשה בטה"ק א"כ לפי"ז בטמא דליכא בזר א"כ ליתא בבמה וקשה א"כ מגמ' הנ"ל דמבואר דאיתא טמא בבמה וכן קשה גם לרבינו ותוס':
אך נראה ליישב דהנה הא דכ' הרמב"ן יען דליכא בזר ליכא בבמה מזה אכתי אין להכריח דאיסור בטומאה ג"כ אין רק לכהנים משום די"ל דשאני שתויי יין דאסרה תורה לכהנים כשירצו לעבוד עבודה לא ישתו יין והנה זה בוודאי ל"ש בזר דאיך נאמר דאזהר תורה לזר כשירצה לעבוד לא ישתה יין דזר לאו בר עבודה א"כ ליתא גם בבמה אבל איסור טומאה הנה אם הי' בא האזהרה כך כשירצו לעבוד לא יטמאו הי' ניחא בזר לא נאמר אבל בטומאה לא באה האזהרה ע"ז דבט"מ נצטוו כהנים אף בלא עבודה ובשאר טומאות לא באה האזהרה שלא יטמאו אף בשעת עבודה אלא כך בא האזהרה שלא יעבוד כשהוא טמא א"כ לפי"ז שייך זה גם בזר שלא יעבוד בטומאה דיהא חייב שנים וגם דניתוסף בו חילול דהרי אם קרב בטומאה עלה לא ירד דיש היתר בציבור ואם עביד בזרות ג"כ יש היתר בבמה ולא ירד כדאיתא בדף כ"ט ואולם בזר שהוא טמא דל"ש דהותר בבמה דקרבן ציבור ליכא בבמה א"כ לא הותר בטומאה (אי נאמר דטמא שייך בבמה) א"כ עלה ירד ולכן שפיר שייך גם בזר שלא יעבוד בטומאה וממילא איכא טמא בבמה ג"כ וא"כ לרמב"ן י"ל דטמא שייך בזר באמת ולכן איתא בבמה ורק בשתויי יין זה בוודאי לא נאמר רק לכהנים דאזהרה בא על לכתחלה כשירצה לעבוד לא ישתה יין א"כ ל"ש זה בזר דזר אסור לעבוד משא"כ בטומאה שבא האזהרה כשכבר טמא לא יעבוד ואם עבד חייב תרתי ומחלל עבודה שאם עלה ירד וא"ש:
ומעתה י"ל אף לדעת תוס' ורבינו ניחא שאף דסברי דבזר לא הוזהר כלל על הטומאה אפ"ה איתא בבמה דלא תליא בזרות דבשלמא שתויי יין אי לא הוזהר לזרים א"כ בבמה דזר כשר אין כאן חילול כלל כיון דלא הוזהרו על כך (ודמיא למש"כ תוס' קידושין דף ל"ו דנשים דלא נצטוו על בגכ"ה ל"ש בהו כלל מחב"ג) אבל בטומאה נהי דבזר לא הוזהרו על טומאה היינו רק לחיוב שבלא"ה מוזהרין משום זרות אבל פשיטא דשייך חילול עבודה בדידהו ונפ"מ דנאמר שירד דזר טמא אין הותר בבמה ממילא ירד דא"ל כיון דלא הוזהר אין כאן חילול משום טומאה וליכא בבמה וממילא אף בפנים לא ירד כמו בשתויי יין יען דלא הוזהר אמרינן דאין בו חילול בזר וממילא מותר בבמה דז"א דדוקא בשתויי יין דקאי על לכתחלה שלא ישתה כשרוצה לעבוד א"כ בזר ע"כ לא הוזהר אמרינן דל"ש בו חילול כלל אבל איסור טומאה הרי אף לכהנים לא הוזהרו שלא יטמאו כשירצו לעבוד אלא אם הם טמאים לא יעבוד ואם עבד חייב וא"כ אף דבזר שבלא"ה מוזהר אמרינן דאין חייב משום טומאה ג"כ אבל חילול שייך בו דהרי גם כהנים לא הוזהרו שלא יטמאו כשירצו לעבוד אלא שלא יעבדו בטומאתן ואם עבדו חיללו העבודה א"כ נהי דבזר ליכא חיוב אבל החילול שייך בו ג"כ וא"כ גם בבמה כשעבד בטומאה חילל ושוב אף בפנים נפ"מ בחילול שמצד עבודה דנאמר עלה לא ירד כיון שאין לו היתר בבמה כאמור וא"ש:
ויש להסביר הסברא יותר דבסוגי' רפ"ב דזבחים מבואר דמה שאין מוזהר אין ללמוד שיחלל דיש לומר מה להני שכן מוזהר דמה שמוזהר מסתברא שמחלל ג"כ וא"כ זה ניחא בשתויי יין דזר אין מוזהר שלא ישתה א"כ י"ל אף אי עבד אין מחלל דהיינו במקדש אם עלה לא ירד רק איסור זרות יש וכן בבמה שרי לגמרי אבל בטומאה ל"ש לומר כיון דבזר אין מוזהר שלא יעבוד בטומאה לא יחלל דז"א דזר בלא"ה מוזהר שלא יעבוד אבל בשתויי יין דהאזהרה שלא ישתה א"כ שייך שפיר הסברא יען שלא הוזהר שלא ישתה א"כ אין בו חילול מצד שהוא שתו"י:
וכן מוכח מתוס' זבחים דף ט"ז דבנשים שייך חילול עבודה בטומאה מדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה עיין פי' דבריהם בבה"ז וצ"ק וטה"ק עכ"פ מוכח דשייך חילול והא נשים כזרים א"כ סותרין דבר' ביבמות ולפמש"כ שם לענין חיוב ליכא בזרים אבל חילול מצד טומאה יש:
והנה בזה יש לי לומר פרפרת דתוס' שם כתבו דוטהרה מכלל שהיא טמאה שייך לאוקים בעבודה בטומאה דשייך בנשים דכשרה לשחיטה ותמהו דליכא חילול בשחיטה דכל פסולים כשרים לשחיטה גם טמא ולכאורה הי' נראה לפמש"כ בפ"א מפהמ"ק לר"ע בשר נחירה הותר במדבר לא הי' שחיטה רק בכהנים וכן ראיתי אח"ז רב שכ"כ במהר"ם מינץ סי' ט"ו וא"כ י"ל דכוונת תוס' במדבר הי' שייך חילול בשחיטה דפסולים מחללין עבודה דרק בכהן כשר אך לכאורה ז"א א"כ גם נשים פסולים לשחוט וי"ל דנשים אף במדבר כשרים דעכ"פ הם מזרעו של אהרן דהיינו כהנת אלא דאכתי זה דוחק לכן י"ל דהנה רש"י דף י"ד פ"י דשחיטה לאו עבודה שכשר בפסולים ותוס' הוק' דע"ז אנו דנין ואיך עושה יוכיח מן הקושיא ותי' בטה"ק שרש"י דייק מטמא דקיימ"ל ספ"ק דמעילה שטמא עושה שיריים א"כ נתפס הפסול בקרבן אפ"ה כשר בשחיטה ע"כ עבודה הוא וא"כ לפי"ז י"ל לר"ע במדבר באמת זר הי' כשר אבל טמא הי' פסול בשחיטה דגרע דעושה שיריים ונתפס הפסול בקרבן ולפי"ז נשים טהורות כשר לשחיטה במדבר כזר אבל אי הן טמאין מחללין עבודה וקאי תוס' על זמן המדבר אז טמא או נשים טמאין מחללין בשחיטה ג"כ והנה עכ"פ יהא איך שיהא מתוס' הנ"ל מוכח עכ"פ בנשים שייך חילול טומאה אף דהם כזרים וא"כ לכאורה סותרין דבריהם שביבמות לפמש"כ ניחא דשם לענין חיוב אבל חילול שייך בזר בטומאה:
עוד נראה לי בדרך אחר ליישב הא דטמא איכא בבמה דהנה כ"כ דתוס' כ' דשייך בנשים טמאים חילול כיון דכשירה לשחוט בקדשים א"כ שייך לדרוש וטהרה מכלל שטמאה ונראה הכונה כך דהנה איסור טומאה באמת לא נאמר בהאי פרשתא רק לכהנים ולא לזרים אפ"ה שייך חילול גם בזרים ונפ"מ או לענין דנאמר עלה ירד דזר טמא חילל או שפסולין בבמה ונפקא באמת מהכא דדרשינן וטהרה מכלל שטמאה כאשר יבואר דהנה אם נניח דלא נאמר טומאה לזרים ול"ש בהו חילול מצד טומאה אלא מצד זרות א"כ בנשים ל"ש לדרוש וטהרה מכלל שטמאה לענין עבודה דבלא"ה נשים זרים הוה ומחללין ורק אי שייך חילול מצד טומאה בזרים שייך לדרוש וטהרה מכלל שטמאה וכן אי נאמר נשים פסולות לשחוט וגריעי מזר דלאו בר עבודה כלל (והיינו דגרע מזר דאף אי עלה ירד ואף בבמה לאו בר עבודה הן א"כ בלא"ה ירד א"כ אין נפ"מ במה שהם טמאים ל"ש לדרוש וטהרה מכלל שטמאה לענין עבודה) אבל לכך הקדימו דכשרים לשחוט א"כ לא גריעי מזר א"כ שייך לדרוש וטהרה מכלל שטמאה דגלי קרא דמחללין העבודה מצד טומאה ונפ"מ דעלה ירד ונאמר באמת דמוכח מהכא זר טמא מחלל עבודה וגם בבמה באמת שייך חילול דטומאה א"כ שייך שפיר לדרוש וטהרה הכלל שטמאה לענין חילול שאר עבודות והכי קאמר רחמנא אף דכשירות לשחיטה אף כשהם טמאות לענין עבודה טמאה ומחללין עבודה דנאמר דהוה כזר טמא שעבד דירד דפסול גם בבמה כיון דשייך טומאה באשה ובזר ונתיישבו תוס' יבמות דבאמת חיוב ליכא דהיינו לחייבו שתיים דלזר לא אזהר רק לכהנים אבל חילול עבודה נשמע מוטהרה מכלל שטמאה דמוכח דשייך בזרות כיון דשייך חילול דטומאה באשה וא"ש הכל: