מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ח · הלכה י
מי שתפח בשר בגבו ונעשה כחטוטרת. הנה במשנה קחשיב לה אצל מומין שבראש ורבינו כתב דקאי במומין שבגבו נראה לי דיצא לו כן משום דקשיא לי' הא בגמ' אמרו אהא דחטוטרת בשיש עצם כ"ע לא פליגי כי פליגי בליכא עצם ומפירש"י משמע דיש עצם בפני עצמו תוך החטוטרת ואמנם רבינו שנראה שמפרש דיש בו עצם דהיינו שהעצם גבוה תחת הבשר ואין עצם היינו שאין עצם גבוה משאר הגוף א"כ מוכח דלא קאי אראשו דהנה בעוף שיש לו חטוטרת דפליגי הפוסקים אי טרפה וכתבו לחלק בין היכא שעצם הראש גבוה שם תחת החטוטרת דאז טרפה אבל בשאין עצם הראש גבוה שם יותר משאר אז כשר דאין אלא תלולי בשר וא"צ לבדוק ע' בס' טטו"צ מעתה אי נאמר דקאי אראש יהא צריכין לפרש ג"כ דיש בו עצם היינו שעצם הראש גבוה שם יותר ושאין בו עצם היינו שאין עצם הראש גבוה שם יותר משאר העצם וא"כ לפי"ז היינו רישא דקתני כילון ומפרש בגמ' דדומה לאכלה שראשו חד מלמעלה והיינו דעצם הראש חד וא"כ מאי קמ"ל דבעצם כ"ע לא פליגי הא מפורש ובהדיא קתני לה דהוה מום אע"כ דגמ' ס"ל דלא קאי כלל אראש אלא אגבו ולכן צריך לאשמעינן דביש בו עצם כ"ע לא פליגי וראי' נכונה לפירושו של רבינו: