מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ו · הלכה ט
מדירין אותו על דעת רבים. הנה בפט"ז מאישות כ' רבינו דבלא ניסת דוקא ולא כתב דמדירין על דעת רבים משום דסובר דצריך לפרט את הנדר לכן לא הצריך להדירה עד"ר וא"כ קשה למה צריך כאן עד"ר כיון דקיימ"ל צריך לפרט את הנדר וכבר הקשה כך במהרי"ט ובבה"ז ותי' דנהי דצריך לפרט את הנדר היינו אם לא נטלה הכתובה אבל א"צ לפרט הסיבה כדי לגרש אשתו הפסולה וע"כ חכם מתיר לכן צריך להדיר עד"ר והא דאיתא בשמעתין דלמ"ד צריך לפרט הנדר ניחא היינו לס"ד הוה ס"ל דצריך לפרט גם הסיבה אבל כיון דמסיק בעד"ר א"כ א"צ לומר עוד דלמ"ד צריך לפרט היינו אף הסיבה וכן כתב המג"א סי' קכ"ח וכבר תמהו דבהא לא מיתרצתא עדיין דהא עכ"פ משמע בגמ' למ"ד צריך לפרט א"צ לאוקמא בעד"ר והא רבינו אין דרכו להביא רק מה שמתבאר בגמ' ועוד דאכתי קשה מדברי רבינו בה' ערכין שג"כ לא כתב דצריך עד"ר כמו שהקשה בשעה"מ לכן נראה ליישב ברווחא דהנה הקשה המהרי"ט לדרכו דתוס' ערכין כ' דגם בנודר ועובד אין מפרט הסיבה רק שהסיבה בכלל לשון הנדר שאסר הנאה מאשתו פסולה וא"כ ע"כ מפרט הסיבה כיון שבכלל לשון הנדר הוא ותי' מהרי"ט דרבינו מפרש כרש"י שידור הנאה ממנה לגרשה ואין בזה משמעות מחמת שהיא פסולה אבל בנדר ליתומים זה מעיקר תנאי הנדר של נודרת אם קיבלה כתובתה א"כ זה מלשון הנדר ממש צריך לפרט וגם זה דוחק דמגמ' עכ"פ לא משמע דיש לחלק ונראה דהנה בסי' רכ"ח סעי' ט"ו הביא המחבר ב' דיעות בנדר שלא יעשה איסור אי מהני התרה והקשה הש"ך אי ס"ד דבמילתא דאיסורא אין לו התרה כלל מאי קאמר ר"פ משום מילתא דאיסורא כיון דבדיעבד ג"כ אין לו התרה למה ילך כלל אצל חכם אע"כ דבדיעבד מותר ועוד מ"פ מעומד ומגרש הא לכו"ע אין לו התרה במילתא דאיסורא ותי' הש"ך דכאן איירי בתולה בדבר איסור כגון פירות אלו אם יעשה איסורא שקיבלה כתובתה אבל היכי דהנדר על האיסור י"ל דלא מהני התרה ונדחו בזה דברי הב"ח שהוכיח מכאן דבדיעבד מהני התרה דאל"כ מ"ט דר"פ דסבירא לי' דא"צ לפרט הנדר ולא חייש למילתא דאיסורא אע"כ באשה במילתא דאיסורא בדיעבד מותר לא חיישינן למילתא דאיסורא ע"כ אך יקשה לש"ך [מה] יענה לקו' הב"ח דמ"ט דר"נ דלא חייש למילתא דאיסורא דהא בכהא"ג במילתא דאיסורא לש"ך ל"מ הותר וכן יקשה מ"פ ילך אצל חכם דילמא באמת אייריא בכהא"ג בנדר ממנה דהוה מילתא דאיסורא דל"מ התרה כלל א"כ לא ילך אצל חכם כלל אך י"ל דהנה קשה בפלוגתת ר"נ ור"פ דר"נ קאמר א"כ מיגז גייז לי והכי הוה לי' להשיב דל"ח למילתא דאיסורא ועוד מה סברא איכא לומר דאתי למיגזיא הרי עתה אמרת דא"צ כלל לפרט הנדר א"כ מאי מכשול איכא אי נאמר דצריך ואי יגוז יגוז (וכבר הרגיש בזה ברשב"א הביאו בשעה"מ פ"ו משבועות ומכח זה הוכיח דלמ"ד דצריך לפרט אם לא פרט בדיעבד ג"כ ל"מ התרה ואיכא גזירא דאתי למגזיא והקשה מכאן לשיטת ריטב"א דס"ל אם לא פרט מותר) ועוד דתחילה הול"ל דר"פ אמר צריך לפרט משום מילתא דאיסורא ואח"כ טעמא דר"נ דא"כ אתי למגזי' אע"כ דאצ"ל לפרט אך י"ל דהכי קאמר דהנה הא דצריך לפרט הוא רק דרבנן וכן לפוסקים דס"ל דמילתא דאיסורא אין לו התרה היינו רק מדרבנן רק כיון שיש לחוש למילתא דאיסורא סובר ר"פ דצריך לפרט הנדר וממילא חכם לא יתיר וכמו שפסק בסי' הנ"ל דלכו"ע אין להתיר לכתחלה אבל בדיעבד מותר ואי ה"נ בנדר ממילתא דאיסורא ממש ג"כ יש לו התרה בדיעבד אבל א"כ סובר דא"צ לפרט דסובר דעשו תקנה דמשתא דאיסורא ממש אין לו התרה והיכי דתלשה במילתא דאיסורא ל"ח כלל במילתא דאיסורא ורק דזה אי אפשר לתקן כיון דבדיעבד מותר לא נוכל לתקן זאת דאכתי אתי למיגזי' ומאי הועילו חכמים בתקנתן ע"כ עדיף יותר לתקן דבמילתא דאיסורא ל"מ התרה כלל משנאמר דבכל נדר צריך לפרט כדי שלא יבוא להתיר מילתא דאיסורא דאכתי אתי למיגזי' (וכמעשה בירושלמי דאמר נדרנא דלא מרווחנא כדי שנתיר לו נדרו ושחק בקוביא) לכך עדיף יותר דל"מ כלל התרה ובשאר נדרים לא נעשה תקנה כלל דיפרט הנדר וא"כ יפורש הכי ר"נ סובר דעשו תקנה דמילתא דאיסורא ל"מ התרה אף בדיעבד א"כ אף אי ילך אצל חכם ולא יגלה שזה נדר במילתא דאיסורא בדיעבד כדי ג"כ לא הותר וא"כ מוטב לעשות תקנה שבדיעבד ג"כ לא מהני התרה משנאמר דצריך לפרט הנדר דזימנא דלא יפרט דאתי למיגזי' דאפי' במילתא דלאו איסורא חיישינן שישכח לפרט וחכם מאי דשמע מיפר ור"פ ס"ל דלא עשו תקנה דלא יהא מהני התרה כיון דבזה איקרי' דבר תורה דמצוה להתיר א"כ עשו תקנה דיהא צריך לפרט משום מילתא דאיסורא אולם קשה לי לדעת הש"ך מתוס' ערכין הנ"ל שכ' הא דנודר ועובד דהסיבה מלשון נדר שאומר שלא יהנה מאשתו פסולה א"כ איירי בנדרא דאיסורא ממש ואפ"ה פריך בגמ' מזה למ"ד א"צ לפרט הנדר ומוכח דתוס' סברי במילתא דאיסורא ממש מהני התרה דאל"כ מ"פ מנודר ועובד כיון דאין לו התרה לא ילך אצל חכם כלל כקושית הש"ך:
אך לפמש"כ דבאמת בהא פליגי ר"נ ור"פ יש לומר דהכי פריך דהנה הר"ן הביא שראב"ד ס"ד לומר הא דע"ד ר' אין לו התרה היינו בנדר ע"ד מצוה שלא לעשות איסור ורק הדר בי' מגמ' דמכות דף ט"ו דמוכח אף שנדר על דבר רשות אין להתיר והנה לפי"ז י"ל בוודאי לס"ד ידע ג"כ מעד"ר רק הוה ס"ל כראב"ד רק לדבר איסור והנה למ"ד צריך לפרט א"כ שפיר י"ל דהוה מילתא דאיסורא בעד"ר אין לו התרה אף היכא דאין הנדר בגוף מילתא דאיסורא אלא שתלה בדבר איסור כהך דנודר ועובד דהא באמת הוק' תוס' אמאי לא פריך ממשנה דבכורות ותי' דשם הוא אחר שגירש ל"ח שילך אצל חכם ועח"ס שתמה למה לא ניחוש דאחר שגירש ילך אצל חכם כיון שבקל יכול להתיר וליישב נאמר דממשנה באמת ל"ה קשיא לי' די"ל שנדר שלא יהנה ממנה א"כ לא מהני התרה דהוה מילתא דאיסורא רק מברייתא קשיא לי' די"ל שנדר שלא יהנה ממנה א"כ לא מהני התרה דמילתא דאיסורא משא"כ מברייתא דנודר ועובד ע"כ דברייתא אתי לפרש ולהוסיף דא"צ לדור ממנה רק בנדר מפירות אי לא יגרשנה דל"ה מילתא דאיסורא אפ"ה מהני ע"כ קשיא ילך אצל חכם ויתיר לו ואף בעד"ר דהא הוה דבר הרשות כיון שנדר רק מפירות אף שתלה בדבר איסור דא"ל דזה הוה ג"כ כמילתא דאיסורא ואין לו היתר בעד"ר א"כ למה מהני התרה הא לדידי' במילתא דאיסורא אין לו התרה כלל בשלמא אי צריך לפרט הנדר לא יתירנו החכם ואף דבדיעבד א"צ לפרט משכחת בנדר עד"ר דאין לו התרה דל"ה דבר רשות כיון שעכ"פ תלוי במילתא דאיסורא אם לא יגרש אותה דא"ל א"כ אין לו התרה כלל דהא אף במילתא דאיסורא ממש ס"ל דג"כ יש לו התרה כמו שבארנו למ"ד צריך לפרט הנדר:
ולפי"ז י"ל ק"ו המקשן היתה באמת כך למ"ד צריך לפרט א"כ אף היכא שאין מלשון הנדר א"צ לפרט עכ"פ משכחת בעד"ר דל"מ התרה דל"ה דבר רשות היכא שתלה במילתא דאיסורא וא"כ ל"מ התרה בעד"ר לכן שפיר תני נודר ועובד אבל אי א"צ לפרט הנדר א"כ בנדר ותלה בדבר איסור הא עכ"פ עיקר הנדר הוה דבר רשות דלפי הק"ו דידי' הוה ס"ל דא"צ לפרט דאין זה מעיקר הנדר א"כ ל"ח מילתא דאיסור א"כ שוב גם לענין עד"ר ל"ה אלא מילתא דרשות ויש לו התרה שפיר ככל נדר עד"ר בדבר רשות וע"ז משני בעד"ר דהיינו דעתה מחדש לו דאף בדבר רשות ממש אין לו התרה בעד"ר דהא למ"ד ברבים יש לו התרה היינו בדבר רשות וע"ז קאמר אבל בעד"ר אין לו התרה ע"כ היינו כמו בדבר רשות א"כ אף למ"ד א"צ לפרט הנדר וס"ל דבתלה בדבר איסורא ל"ה כנדר במילתא דאיסורא אפ"ה בנדר עד"ר אין לו התרה דאף בדבר רשות ממש אין לו התרה בעד"ר א"כ א"ש דרבינו כתב גם כנודר ועובד בעד"ר כמסקנת הגמ' דלא סגי בטעם דצריך לפרט הנדר הא אף למ"ד צריך לפרט א"צ לפרט הסיבה והא דהוה ניחא לי' בגמ' למ"ד צריך לפרט היינו משום דגם בס"ד ידע דל"מ התרה בעד"ר רק דס"ל דזה רק במידי דאיסורא ולמסקנא אף בדבר רשות עכ"פ מוכח דלטעם דנודר ועובד משום דאיירי בעד"ר לא משום דצריך לפרט דזה הטעם באמת לא סגי כיון דא"צ לפרט הסיבה וא"ש דברי רבינו:
והנה עד"ז י"ל עוד בפשיטות דבוודאי בס"ד הי' סבור דע"כ איירי בנדר הנאה ממנה שפסולה ע"כ הוא מלשון הנדר ולא יתיר חכם ולכן עובד אבל אי א"צ לפרט יקשה דילך אצל חכם דהי' סבור עתה בס"ד דמהני התרה אף בנדר מאיסורא וע"ז משני בעד"ר א"כ אחר דמשני בעד"ר י"ל דלא איירי מנדר ממנה (דבנדר ממנה לכו"ע צריך לפרט הנדר שזה מגוף הנדר הוא וגם מטעם אחרינא לא מצי איירי בנדר מאיסורא משום דאין לו התרה כלל) אלא בנדר מדברים אחרים איירי ותלה בדבר איסור כהא"ג מהני התרה דא"צ לפרט כיון שזה רק סיבה והא דנודר ועובד משום דנדר עד"ר ולכן א"ש דנקט רבינו הטעם דעד"ר דל"ש משום דצריך לפרט דזה רק סיבה כיון דאיירי בנדר מדברים אחרים כנ"ל (והנה לפי הבנת הב"ח דלמ"ד א"צ לפרט ס"ל בדיעבד מותר א"כ לכאורה י"ל בהיפוך למ"ד א"צ לפרט רק בדיעבד מותר וא"כ הכי פריך בשלמא אי צריך לפרט א"כ סובר בדיעבד אין להתיר א"כ מצי איירי בנדר ממנה וצריך לפרט דהוה מלשון הנדר אבל אי א"צ לפרט אף בנדר ממנה שהוא מלשון הנדר בדיעבד מותר א"כ ילך אצל חכם ויתיר לו ואמאי עובד ומשני בעד"ר א"כ למסקנא שוב י"ל אף למ"ד צריך לפרט מצי איירי בנדר מדברים אחרים ותלה בדבר האיסור אם לא יגרש אשתו פסולה רק דהכא איירי בעד"ר לכן נודר ועובד וא"כ ניחא שכ' רבינו ג"כ בעד"ר כמסקנת הגמ') ודו"ק:
אמנם הרע"ב במס' בכורות כתב דנודר בעד"ר וא"ל דיאמר לדבר מצוה כיון דצריך לפרט הנדר ישאל אותו החכם ויצטרך לפרט לו מאשתו פסולה ובבה"ז עמד עליו א"כ לר"נ דא"צ לפרט מאי מהני בעד"ר אכתי יאמר לדבר מצוה ואמנם כדבריו נראה גם מפי' המשנה לרבינו וכבר תמה עליו במהרי"ט והעלה דהא דצריך לפרט לאיזה דבר נדור אי אין בו דבר עבירה לא תליא בפלוגתא דצריך לפרט הנדר דבוודאי לכו"ע צריך לפרט שלא יהא מתנגד לדבר עבירה כיון שאין לו היתר אלא לדבר מצוה אך זה דחוק דלישנא דרבינו משמע דתליא בפלוגתא דגמ' אי צריך לפרט הנדר ול"נ לפרש כן דכוונת פי' המשניות והרע"ב כשיטת הראב"ד דבדיעבד עד"ר מהני התרה וא"כ לפ"ד הכי פריך למ"ד צריך לפרט ניחא דמסתמא איירי בנדר עד"ר דהא ב"ד מדירין אותו ויצטרך לפרט הנדר שהוא עד"ר ואם יאמר לדבר מצוה ישאלוהו החכם מה דבר מצוה אבל למ"ד א"צ לפרט א"כ לא יפרט שנדר עד"ר ויתירהו החכם דבדיעבד עד"ר גם כן מותר וע"ז משני כמ"ד עד"ר אין לו התרה אף בדיעבד (א"כ אי יאמר שהוא לדבר מצוה לא מהני התרה כיון שבאמת אינו דמ"צ ורק לס"ד צריך לפרט לכן לא לס"ד ס"ל דבדיעבד עד"ר יש לו התרה דמה יש לחוש שיאמר שהוא דמ"צ כיון דחכם ישאלוהו יצטרך לפרט לו וממילא לא יתיר לו) וא"כ הכי קאמר רבינו בפי' המשנה דקיימ"ל צריך לפרט היכא דנדר עד"ר ושוב ישאלוהו החכם למה נדר ובהא לכו"ע צריך לפרט ואם לאו לא יתיר לו וזה כוונת הרע"ב ג"כ ודו"ק:
ג') עוד נראה לי לישב ע"ד פילפולא דאורייתא בהקדם מה שהקשה בספר קדושת ישראל לדעת רבינו בפי"ב מאישות דאין גובים מיתומים קטנים רק קודם שנשאת משום חינא אבל משניסת לא א"כ מ"פ מר"ה דקאמר בניסת לא מ"ט משום דמפיר בעל כי לא ניסת נמי דילמא לאו משום דמפיר אלא דוקא קודם שניסת תיקן ר"ג שתידור משום חינא אבל לא אחר שניסת והנה לכאורה יש לומר בפשיטות דנהי דאין ראי' מהא דניסת לא דיכולה להתיר נדרה אבל הא קו' הגמ' שפיר תיקשה דעכ"פ כי לא ניסת אמאי גובית כתובתה תלך אצל חכם ויתיר לה אך אי קשיא הא קשיא דהנה תוס' הקשו מ"ט דר"ה דניסת לא תדיר הנאה מככר זה ותאכל בפנינו ועוד מ"פ כי לא ניסת נמי אכתי תידור הנאה על ככר זה ותאכל בפנינו ובשלמא לר"א דמפיר בקודמין א"ש אבל לרבנן קשה ותי' דחשודה על פ"א והנה דברי תוס' צריכין ביאור דמאי הקשו מלא ניסת נמי הא כיון דסובר ר"ה דלא מהני בככר זה יהא מאיזה טעם שיהא א"כ שפיר פריך א"כ כי לא ניסת נמי דהרי לדידי' ל"מ בככר זה (עמהר"ם שיף) אך כונתו כך דלר"א דס"ל דיכול להפר נדרים שתידור א"כ בניסת אין גובית ול"ק קו' ראשונה רק שתקשה קו' שני' מ"פ כי לא ניסת נמי הא אפשר בככר זה ולרבנן דס"ל דאין מיפר נדרים שתידור נהי דקו' שני' לא תקשה משום דמצי לומר דעכ"פ פריך שפיר לר"ה דס"ל בניסת לא ע"כ דס"ל דלא מהני בככר זה א"כ כי לא ניסת נמי אבל עכ"פ קושית המקשה דהא גופי' קשיא בניסת אמאי לא מ"ט לית לי' שתידור בככר זה וע"ז תי' תוס' דפשיטא לי' מסברא דחשודה לעבור בפעם אחת אמנם הנה פירש"י לעיל דגריס בברייתא שתידור על כל פירות שבעולם מוכח דסובר דבפ"א ג"כ לא חשודה שתעבור א"כ ע"כ צריך לפרש דבאמת קו' הגמ' הי' כך כיון דניסת אמרת לא ע"כ דסבירא לך האי סברא דבפ"א חשידה שתעבור (ולית לי' כברייתא דלעיל) א"כ כי לא ניסת נמי דא"ל בככר זה ובפ"א ג"כ אין חשודה דהא עכ"פ לר"ה דס"ל דחשודה בפ"א לדידי' לשיטתו יקשה כי לא ניסת נמי מעתה יקשה כך דילמא גם ר"ה ס"ל באמת דבפ"א ג"כ אין חשודה שתעבור כברייתא דלעיל והא דקאמר בניסת לא אין משום חשש שיפר לה אלא משום דל"ש חינא (אבל משום הפרה ל"ח דהא משכחת בככר זה ותאכל לפנינו) אבל בלא ניסת דשייך חינא תיקנו שתידור וא"ל דתלך אצל חכם דהא תידור ככר זה ותאכל לפנינו דלא חשודה אף בפעם אחת:
ד') אמנם נראה לישב דדעת רבינו בפט"ז מאישות ובפי' המשנה דהא דתיקן ר"ג נדר היינו אם ירצו יתומים להעדיף כחם אם ירצו בשבועה ואם ירצו ידורו אותה ובניסת סובר דלא מהני שתידור גובית בשבועה (דלא כשיטת הראשונים בניסת אף בשבועה לא תגבה) א"כ ניחא דל"ש לומר בניסת ליכא חינא לא תיקנו שתידור דהרי אדרבא בניסת גרע דכיון דנדר לא מהני משום דחיישינן שיכולה להפר לכן ע"כ תגבה בשבועה א"כ כי לא ניסת נמי דא"ל בככר זה דא"כ כי ניסת נמי דהא אי הוה משכחת נדר בככר זה גם בניסת הי' יכולין היתומים לבחור בנדר ולא תיטול בשבועה אלא דאכתי קשיא מ"פ כי לא ניסת נמי הא י"ל אף אי נאמר דטעמא דר"ה דלכן לא גביא בניסת יען דיש לה הפרה אפ"ה לא תיקשה כי לא ניסת נמי די"ל דוקא בניסת לא תגבה משום דמפר לה בעל וא"ל תידור בככר זה ותאכל לפנינו די"ל דחשודה שתעבור פ"א (דהא מסברא לא חשודה אפעם אחת כמש"כ התוס' לקמן דאי לאו דר"פ ל"ה קשיא ממשנה די"ל בנדרה מככר זה ואכלה בפנינו) אלא הכונה דהיתומים יכולין לטעון כן דאין סומכין אנדר של ככר זה דחשודה להם שתעבור פעם אחת והנה זה שייך אקו' ראשונה דניסת לא מהני שתידור אככר זה דבניסת מסברא שלא תגבה דל"ש חינא ע"כ יכולין לטעון דאין רוצים בנדר כזה וא"ל דא"כ תגבה בשבועה עכ"פ ז"א דהא באמת לפי אותה סברא דבניסת ליכא חינא גם בשבועה לא תגבה אלא תפסיד (והא דפסק רבינו כשנשאת גובה בשבועה היינו לפי מסקנא דלא ניסת אין מפסדת דאפשר שתידור דצריך לפרט הנדר) אבל בלא ניסת ל"ש להקשות כי לא ניסת נמי דהא שפיר משכחת בככר זה ותאכל לפנינו כיון דאיכא משום חינא מסברא שתיטול בלא שבועה א"כ אין יכולין יתומים לומר דלא תגבה בנדר משום דיכולה לשאול דאכתי תידור בככר זה ותאכל לפנינו ואין יתומים יכולין לומר דאין מאמינים וחשודה להם שתעבור פעם אחת כיון דמסברא שתיטול בלא שבועה וא"כ תקשה טובא מ"פ כי לא ניסת נמי ותפסיד כתובה הא עכ"פ אפשר שתידור בככר זה ואין יתומים יכולין לומר שחשודה שפ"א תעבור על נדרה להפסיד כתובתה אך י"ל דהנה רמב"ן כ' לישב קו' תוס' מככר זה דגם זה יכולה לישאל לאמימר דסובר בשבועות אכלה כולה נשאלין עלי' א"כ י"ל דשפיר ניסת מ"ט לא משום דיכול להפר דא"ל בניסת אין משום דיכול להפר רק משום דליכא חינא דהא עכ"פ באמת שיכולה להתיר אף דנדרה מככר זה דהא ס"ל כאמימר אכלה כולה נשאלין עלי' ותלך אצל חכם לשאול (וא"כ ל"ש לחלק בין אית לה חינא דמה מהני נדרה כלל כיון שבוודאי תשאול ואף דליכא רק חרטה דהשתא ס"ל ג"כ דיכולה לשאול באכלה כולה או דס"ל דזה מה דמשני גמ' צריך לפרט הנדר לפמש"כ שהכונה אף בדיעבד ל"מ יען דליכא חרטה דמעיקרא א"כ כיון שבלא"ה צריך לטעם זה דליכא חרטה דמעיקרא נקט הא"ט דצריך לפרט הנדר אף בדיעבד מיפר אין יען דליכא חרטה דמעיקרא):
אלא דיקשה א"כ הא דפריך מברייתא דניסת נודרת וגבית כתובתה ואמאי לא משני דזה למ"ד משום חינא וברייתא ס"ל משום מזוני וזה שייך גם בניסת די"ל דעכ"פ הא מיפר לה בעל ומה מהני נדרה אף דמשכחת דמדירין אותה ככר זה ותאכל (כיון דבניסת ליכא חינא אף דאיכא משום מזוני יכולין היתומים לטעון שחשודה להם שתעבור פ"א) ועל זה משני צריך לפרט את הנדר והכונה כך דהנה דעת הריטב"א דהא דצריך לפרט הנדר רק לכתחלה והקשו הראשונים א"כ מה משני צריך לפרט כיון דבדיעבד א"צ לפרט לא תגלה מפני מה נדרה ובשעה"מ הקשה עוד דקאמר דאתי למיגז לדיבורא מוכח אי לא פרט בדיעבד אין מיפר ול"נ לישב דהנה רשב"א בתשובה המיוחסת לרמב"ן הביאו בשעה"מ ה' שבועות הקשה מאי חרטה דמעיקרא שייך כאן הרי אי לא נדרה לא היתה גובית ואי נדרה אדעתה שתשאל א"כ ליכא חרטה דמעיקרא ותי' דנדר כזה שתלוי בתנאי דלא אעשה דבר פלוני לא בעי חרטה דמעיקרא וסגי בחרטה דהשתא ולכאורה קשה לדבריו א"כ הא ע"כ צריכה לומר לחכם הסיבה דהיינו התנאי למה נדרה דאי לא תאמר הסיבה רק נדר נדרתי שלא תאכל מין זה א"כ צריכה לומר שיש לה חרטה דמעיקרא (דזה בוודאי צריכה לומר לחכם אי יש לה פתח או חרטה דמעיקרא) דלא יתיר בחרטה דהשתא ואף למ"ד א"צ לפרט כהא"ג שאין לה חרטה דמעיקרא צריכה להגיד שנדרה משום סיבה פלונית וא"כ צריכה ע"כ לפרט הסיבה (ועוד יקשה דהא ר"פ קאמר דלכן צריך לפרט משום מילתא דאיסורא דהיינו דתליא במילתא דאיסורא כמש"כ הש"ך סי' רכ"ח כמש"כ לעיל א"כ איך קאמר ר"נ דא"צ לפרט דל"ח למילתא דאיסורא הא כהא"ג במילתא דאיסורא הוא דרך קנס ליכא חרטה דמעיקרא כמש"כ הראשונים הנ"ל א"כ ע"כ צריכה לפרט הנדר רק לפמש"כ להלן ניחא דיכולה ליתן סיבה שאינה אמיתית ויתיר החכם) אך י"ל דלמ"ד א"צ לפרט יכול לומר לחכם סיבה שאינה אמיתית כגון שלא אוכל ככר זה קונם עלי אם אלך למקום פלוני והלך דליכא מילתא דאיסורא ויתיר לו החכם דגם זה דרך קנס הוא אף שבאמת נדר משום מילתא דאיסורא אבל למ"ד צריך לפרט צריכה להגיד הסיבה האמיתית וא"כ אי תגלה שנדרה משום שרצתה ליגבות הכתובה לא יתיר לה (אך לכאורה לפמש"כ המהי"ט סי' א' לישב קו' רשב"א דשייך כאן חרטה דמעיקרא דסבורה שיכולה לקבל לחיות בלא אכילת מיני פירות שנדרה ועכשיו שאינה יכולה לסבול מתחרטת על שנדרתה ואלו הייתי יודע לא הייתי נודרת אלא הייתי מודה בנכסים שבידי ונודרת על האמת א"כ משכחת חרטה דמעיקרא אך י"ל אכתי משכחת שידירו אותה בכל פירות אם גבתה ועתה חוזרת לגבות שינית דחל כשיטת סמ"ג שבסי' רכ"ח וא"כ ליכא חזרה דמעיקרא שסבורה שיכולה לקבל דאטו לא ידעה שא"א לחיות בלי שתהנה מן העולם א"כ רק שייך חרטה דהשתא (וכ"כ באמרי בינה) וא"כ שוב ע"כ צריך לפרט הסיבה וכן בנדרה מככר זה רק חרטה דהשתא איכא דל"ש דסבורה שיכולה לקבל ועתה אין יכולה לקבל דבככר אחד הא יכולה לקבל ורק שייך חרטה דהשתא וע"כ צריך לפרט הנדר) וא"כ בזה מיושב קו' הנ"ל על הריטב"א די"ל סברת ריטב"א כך בוודאי אם לא פרט כלל מהני בדיעבד דדעת החכם למה שנדרה סתם היכי דיש חרטה דמעיקרא אבל כאן שע"כ תאמר סיבה אחרת כדי שידע חכם שנדרה רק דרך קנס וא"צ חרטה דמעיקרא רק מה יש לחוש שתאמר סיבה שאינה אמיתית כגון שנדרה יען שהלכה למקום אחד שאין מילתא דאיסורא א"כ אין דעת החכם רק למה ששמע כהא"ג גם בדיעבד אין מופר לדעת הריטב"א והיינו דמשני צריך לפרט הנדר א"כ ע"כ תגלה טעם האמיתי שנדרה משום כתובה ולא יתירו לה לכן בלא ניסת גובית אבל בניסת לא משום דיכול להפר לה בעלה והנה כן צריכין לומר ג"כ אהא דפריך מנודר ועובד למ"ד א"צ לפרט הא כיון דליכא חרטה דמעיקרא א"כ ע"כ צריכין לפרט שתלה בתנאי ואף לדעת מהרי"ט הא משכחת שידור מכל פירות שבעולם אם לא יגרש דאז חל על כל פירות וליכא חרטה דמעיקרא או בככר זה דג"כ ליכא חרטה דמעיקרא וע"כ צריך לפרט הסיבה וצריכין לתרץ ג"כ כנ"ל דעכ"פ יכול הוא להטעות החכם שיתלה בתנאי דלית בי' מילתא דאיסורא והחכם יתירהו משא"כ אי צריך לפרט הנדר צריך לפרט האמת דאל"ה אף דיעבד אינו מופר ושפיר פריך ומיושב דלא יקשה לריטב"א מאי פריך הא בדיעבד גם למ"ד צריך לפרט ג"כ מיפר לפמש"כ ניחא כיון דע"כ יפרט סיבה שאין אמיתית אז בדיעבד ג"כ אין מופר (כמש"כ בטו"ז סי' רכ"ח דקפידא שלא יקצר בלשונו רק יפרט כל לשונו ממש) אך אכתי תיקשי בניסת ג"כ נדרה עכ"פ מככר זה ותאכל דהיינו דבעל א"י להפר דמיגז גייז ואי דחכם יתיר הא צריך לפרט הנדר א"כ ע"כ תגלה שנדרה משום כתובה ולא יתיר לה בשלמא לתוס' דלית לה התרה באכלה כבר רק דל"מ משום שחשודה לעבור פ"א ניחא אבל לרמב"ן דסובר דמהני גם באכלה כבר דלית לי' לסברת תוס' שחשודה לעבור פ"א קשה ולישב ע"כ נאמר גם לרמב"ן כיון דניסת דליכא חינא ומסברא שלא תגבה יכולין עכ"פ יתומים לטעון שפיר שחשודה להם שתעבור פ"א (דרמב"ן דכ' לתרץ קו' תוס' דאתיא כאמימר אכלה כולה נשאלין עלי' ולא ניחא לי' לתרץ כתי' תוס' דפ"א חשודה היינו בלא ניסת דמסברא שתגבה משום חינא אין יכולין היתומים לטעון שחשודה להם שתעבור פ"א כדי להפסיד כתובתה אבל בניסת דליכא חינא גם רמב"ן מודה דל"מ בככר זה ותאכל לפנינו דעכ"פ יתומים יכולין לטעון שחשודה שתעבור פ"א) ובזה ניחא הא דהקשינו לעיל דר"נ דקאמר א"צ לפרט דאתי למגזיי אטו עדיף מאם לא תפרט כלל להנ"ל ניחא דהכי קאמר דל"ש משום מילתא דאיסורא ע"כ צריכה לפרט לכתחלה דהרי צריכה לפרט הסיבה כיון דליכא אלא חרטה דהשתא רק דאי א"צ לפרט יכולה לשקר ולומר סיבה שאין אמיתית ואז בדיעבד ג"כ אין מופר דדעתו להתיר רק מה ששמע א"כ הכי קאמר א"צ לפרט לכן דעתו להתיר סתם כל מה שנדרה וליכא למיחש שתאמר סיבה שאינה אמיתית אבל אי צריך לפרט משום מילתא דאיסורא ע"כ תפרט הסיבה ואתיא למיגזיי לומר סיבה שאין אמיתית וזה בוודאי אף דיעבד אינו מיפר:
אמנם הנה זה כבר הקשה במהר"ם שיף אמאי לא מוקי הא דנודר ועובד בככר זה דבוודאי כהן אין חשוד לעבור פ"א ולכאורה הא לק"מ דהרי אמרינן בנדרים דף י"ד קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דלא ישן היום שמא ישן למחר דבתנאי לא מזדהרא אינשי א"כ איך יסמוך בי"ד שיעבוד היום ע"י שידור על ככר בתנאי שיגרש את אשתו ויאכלנו הא בתנאה לא מיזדהר בפרט דיצרו תוקפו אף שנמצא שעבר פ"א על נדרו הא כיון דעתה אין עובר על גוף הנדר רק על התנאי לא מיזדהר אך באמת שפיר הקשה דקו' הגמ' הא קאי לר"נ דא"צ לפרט הנדר והא ר"נ סובר שם בנדרים דגם בתנאי מזדהר אינשי א"כ יקשה דידור בככר זה ויאכלנו ומותר לעבוד דבוודאי גם בתנאי מיזדהר אינשי שלא יעבור התנאי דנמצא עבר אנדרו למפרע (ואפשר דאפ"ה בתנאי כזה שאין עובר למפרע אלא פעם אחת לא מיזדהר דיצרו תוקפו) וצריכין לומר כרמב"ן דגם באכלו כבר יש לו ג"כ התרה אולם אכתי קשה אכתי ידור מכל פירות שבעולם אם לא אגרש אשתי דחל על כל פירות וליכא חרטה דמעיקרא א"כ א"י להתיר וע"כ לומר כרשב"א בתנאי סגי בחרטה דהשתא א"כ צריך לפרט וא"ל דמפרט בשקר א"כ אף בדיעבד אין מופר (והנה כן צריכין לומר ג"כ אהא דפריך מנודר ועובד למ"ד א"צ לפרט הא כיון דליכא חרטה דמעיקרא לשיטת רשב"א א"כ ע"כ צריך לפרט שתלה בתנאי ואף לדעת מהרי"ט הא משכחת שתידור מכל פירות שבעולם אם לא יגרש דאז חל על כל פירות וליכא חרטה דמעיקרא או בככר זה דג"כ ליכא חרטה דמעיקרא וע"כ צריך לפרט הסיבה וצריכין לתרץ ג"כ כנ"ל דעכ"פ יכולה להטעות החכם שתלה התנאי במילתא דלית בי' איסורא ויתירהו משא"כ אי צריך לפרט הנדר צריכה לפרט האמת דאל"ה אף דיעבד אינו מיפר ושפיר פריך וא"כ ניחא דברי הריטב"א דלא יקשה מ"פ הא בדיעבד גם למ"ד לפרט הנדר מותר אם לא פירט הנדר ולפמש"כ ניחא כיון דע"כ יפרט סיבה שאין אמיתית אז בדיעבד ג"כ אין מותר (כמש"כ טו"ז סי' רכ"ח דקפידא שלא יקצר בלשונו רק יגלה כלשונו ממש) ודו"ק:
ולפי"ז נתישבו דברי רבינו כיון דלהלכה קיימ"ל בתנאי לא מיזדהר אינשי א"א לאוקמא הא דנודר ועובד בככר זה אם לא יגרשנו (או בנודר מכל פירות דחל בתלה בתנאי שיגרשנה כיון דבתנאי לא מיזדהר אינשי א"כ אסור בכל פירות שבעולם מחשש שיעבור על התנאי א"כ לא חל אף בתלה בתנאי כשיטת הרא"ש פ' המדיר דלא כסמ"ג שבסי' רל"ב ולכן אמרינן דיהנה מיד ולקי משום שבועת שוא) דכהא"ג בוודאי חיישינן שלא יזהר בתנאי כיון דלא יעבור מעיקרא רק פ"א אאיסור נדר ולא משכחת בנודר ועובד רק בנדר ממין אחד אם לא יגרשנה דכהא"ג מזדהר בתנאי כדי שלא יאסר במין זה כל ימי חייו א"כ לשיטת מהרי"ט שייך שפיר חרטה דמעיקרא וא"צ לפרט הסיבה א"כ אף למ"ד צריך לפרט הנדר הא בדיעבד עכ"פ מופר ולא יפרט שנדר לגרש משום שאשתו פסולה א"כ ע"כ צריך לאוקמא רק בנדר עד"ר דבשמעתין ניחא לי' למ"ד צריך לפרט הנדר היינו לר"נ דבתנאי מזדהר אינשי א"כ מצי לאוקמא בנדר מככר זה (או מכל פירות שבעולם וחל שפיר כיון דתלה בתנאי שבוודאי מזדהר בו) א"כ ליכא רק חרטה דהשתא א"כ ע"כ צריך לפרט שתלה בתנאי א"כ שוב צריך לפרט שנדר משום אשתו פסולה דאי לא יפרט התנאי והסיבה האמיתית אף בדיעבד אין מיפר א"כ א"צ לאוקמא בעד"ר ושפיר פריך למ"ד א"צ לפרט הנדר אבל להלכה דלא מזדהר בתנאי לא מצי איירי ובנדר ממין אחד ובזה שייך חרטה מעיקרא כמש"כ מהרי"ט א"כ א"צ לפרט הנדר מעיקר הדין רק משום מילתא דאיסורא ובכהא"ג בדיעבד אם לא פרט כלל שום סיבה ג"כ מופר ולכן צריך לאוקמא דהך דנודר ועובד רק בעד"ר וכמש"כ רבינו בה' אלו משא"כ בה' אישות דשם שפיר מצי איירי בנדר מככר זה ואכלה דשם הנדר על הככר אם לא קיבלה כבר ול"ש דלא מזדהרה בתנאי וא"כ גם אפ"א אינה חשודה (דיתומים לא מצי לטעון דחשודה להם כיון דאיכא משום חינא לא אלימא טענתם למדחי תקנת חכמים אשר חשו משום חינא וא"ל דתלך אצל חכם הא צריך חרטה דמעיקרא ובנדר כזה ליכא רק חרטה דהשתא וצריכה לפרט תנאי הנדר מצד עיקר הדין ואם לא תפרט כל לשון הנדר רק תתלה בתנאי אחר הא באמת גם בדיעבד אין מופר ע"כ א"ל לאוקמא בנדר עד"ר דשפיר סגי בסתם נדר ג"כ דחכם לא יתיר וכל זה בלא ניסת אבל בניסת הא יפר לה בעל וא"ל דיאכילנה ככר זה ובעל הא רק מיגז גייז ואין עוקר הנדר באכלה כולה דאכתי תלך אצל חכם וא"ל דצריך לפרט הנדר דהא א"כ אכתי עכ"פ לא תעבור רק פ"א ויכולין היתומים לטעון שחשודה להם שתעבור פ"א (דהא בניסת דליכא משום חינא הנה מצד הדין שלא תגבה כמש"כ רבינו בפי"ב) וא"ש דברי רבינו באורחא חריפתא:
והנה בפנ"י הקשה אתוס' דכ' הניחא קאי גם לר"נ ומוקי משנה בעד"ר וקשה לתי' זה שכ' תוס' בעד"ר יש לה הפרה ונראה לישב דכ"כ לעיל דרבינו בפי"ב כתב בנשאת ליכא חינא לכן ל"מ בנשאת בנדרה מככר זה אמנם ר"נ י"ל דמוקי משנה בככר זה וסובר דלא חשודה אפ"א דהיתומים אין יכולין לטעון כן דס"ל דמסברא גביא בלא שבועה והיינו כשמואל דלעיל דסובר דנשבעת חוץ לבי"ד דמסברא שתיטול בלא שבועה לכן גם משנשאת גובית ותידור בככר זה וא"צ לאוקמא בעד"ר:
ה') אמנם עוד אמרתי בישוב קו' הרשב"א הא לא משכחת חרטה דמעיקרא ונראה דשפיר משכחת דהנה תוס' כ' דפ"א חשודה שתעבור ובארנו דכונתם דיתומים יכולין לטעון שחשודה להם אפ"א (וכן הוא בריטב"א ובזה א"ש מה שהקשה הפנ"י על תוס' דנדרה על ככר זה א"כ איך קתני במשנה שידירוהו מה שירצו יתומים כיון דנדרה מככר זה ואוכלת מיד אין נפ"מ ליתומים איזה מין שתידור להנ"ל א"ש דזה באמת כונת תוס' דפ"א חשודה דהיינו שיתומים יכולין לטעון שחשודה להם והיינו מדקתני ידירו אותם מה שירצו משמע דבהם תלוי הדבר והנה לפי"ז דיתומים יכולין לטעון שאין נאמנת להם אלא בנדר שעומדת באיסור כל ימי' א"כ לפי"ז נוכל לפרש דמה שטוענים שרק נאמנת באיסור שכל ימי חיי' אין הכונה במה שתקבל על עצמה בעת נדרה באיסור התלוי בכל ימי' דגם בזה באמת אין יכולין לסמוך אולי דעתה מחמת חמדת ממון לעבור על נדרה כל ימי חיי' (או להיפוך דסבורה שיכולה לקבל לחיות בלא הנאה זו כל ימי חיי' רק דעיקר סמיכת היתומים הוא דחושבין כיון שבכל ימי' תעשה איסור בוודאי שימים ידברו וסופה להודות שלא להיות באיסור כל ימי' (או למנוע הנאתה כל ימי') וכאשר תתחרט בוודאי תחזור כל מה שגבתה שלא כדין ואף דאיסורא דעברה עבירות כמש"כ הראשונים אפ"ה אפשר שתשאל אצל חכם דהא אם תחזיר להם הכתובה יכול החכם להתיר לה נדרה אח"כ ובזה נח דעת היתומים אבל בניסת לא מפני שבעלה יתיר לה אף שלא תחזיר להם עולמית מה שנטלה מהם וע"ז פריך כי לא ניסת נמי דהא באמת כי לא ניסת נמי יכולה לילך אצל חכם ותתיר דהיינו שנחוש שלא תגלה לחכם למה נדרה רק תאמר שיש לה חרטה דמעיקרא על שנדרה לאסור עלי' הנאת מין זה (ויש לה באמת שפיר חרטה דמעיקרא דהא בשעה שנדרה חשבה אם לא תוכל לעמוד תעבור על נדרה או שחשבה שתוכל לעמוד ולא תהנה כל ימי' ועתה מפני שאינה יכולה לעמוד שלא ליהנות ולעמוד באיסור כל ימי' גם אין ברצונה ע"כ מתחרטת מעיקרא שקבלה נדר זה עלי') וע"ז משני שפיר צריכה לפרט את הנדר ולכן רק יכולה להתיר אם תתחרט ותחזיר להיתומים מה שגבתה שלא כדין אז יכולה שפיר לשאול אצל חכם דשפיר יתיר לה כיון שהחזירה להיתומים הכתובה וא"ש קו' רשב"א ובזה נראה לי לישב קו' תוס' דנדרה עד"ר (והנה בת"ג כ' לישב קו' תוס' כיון דבפ"א חשודה שתעבור ממילא יש לה היתר גם בעד"ר וא"כ חיישינן שתעבור פ"א כדי שתהא יכול לשאול גם בעד"ר וז"א דכהא"ג אין לה התרה דהטעם דאם עבר יכול לשאול גם בעד"ר יען דגם הרבים מסכימים כדי לעקור הנדר מעיקרא כדי שלא יהא עבירה בידו א"כ היכא דעובר כדי שיהא לו התרה שוב בוודאי אין הרבים מסכימים להתרה דהוה כאומר אחטא ואשוב דל"ה כפרה) ולפמש"כ ניחא כיון שפ"א חשודה שתעבור רק דעיקר סמיכת יתומים שעכ"פ לבסוף תתחרט ותשוב להם כדי שתוכל לשאול ולא תעבור כל ימי' באיסור רק דאנו חוששים שלא תחזיר להם ובכ"ז תלך לחכם לשאול ולא תגלה לו שנדרה משום כתובתה לזה ל"מ עד"ר דהא היכא שכבר עברה דעת הרשב"א הובא במשל"מ דעד"ר ג"כ יש לו הפרה כדי שינצל מאיסור וחכם עוקר הנדר מעיקרא א"כ מה מהני עד"ר דכיון דמתחילה לא הי' דעתה לשאול רק לעמוד באיסור ורק אח"כ תתחרט ותלך לשאול שאין רשות להיות באיסור כל ימי' א"כ בעד"ר נמי יש לה התרה:
וכן ניחא מה דקשה לר"ה הא גם למ"ד א"צ לפרט צריך ליישב המשנה וע"כ בעד"ר א"כ למה לא מוקי ר"ה ג"כ בעד"ר להנ"ל ניחא דלמ"ד א"צ לפרט הנדר י"ל דלדידי' ל"מ באם עבר פ"א שיהא לו היתר עד"ר דכיון דא"צ לפרט ע"כ ס"ל עיקר היתר הוא ע"י עצמו שמתחרט ועוקר אותו ומשוה לנדרו נדר בטעות לכן ל"ש לומר יען שעבר פ"א הוה נדר בטעות דלא הוה לי' לעבור אבל למ"ד צריך לפרט הנדר א"כ ע"י החכם נעקר הנדר לכן בעבר פ"א יכול החכם לעקור אותו כדי שלא יהא עבירה בידו:
ו') והנה איתא במשנה דגיטין אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה ופירש"י והיתה מפסדת כתובתה התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצה וגובה כתובתה והנה על מה שפירש"י דהיתה מפסדת הכתובה כבר עמד בפנ"י אמנם רבינו בפי' המשנה כ' שכל מה שירצו יתומים שתאמר כל פירות שבעולם אסורים עלי או שתעלה ממונך כולו קרבן דהיינו אם קבלה שום דבר ובח"ס הקשה כיון שכתב רבינו דמה שירצו היינו שתאסור עלי' כל פירות שבעולם א"כ ס"ל כפירש"י דלאיסור טעה נמי חוששת א"כ מה הי' לו לר"ג לתקוני שתהא נודרת ליתומים מה שירצו הך תקנה דמה שירצו למה תעשה הכתובה קרבן דהא קיימ"ל קונם יחידי אין לו פדיון והנה עוד נראה מפי' המשנה דמעיקר הדין נמי נהי דאם ניסת אין מדירין מ"מ גובה כתובתה בשבועה חוץ לבי"ד ע"כ של יתומים וכן פסק בפט"ז מאישות והקשה מנ"ל זאת:
ונראה ליישב דהנה תוס' לקמן הקשו מ"פ כי לא ניסת נמי הא משכחת בתידור בככר זה ותאכל בפנינו ואין לו שאלה והקשה בפנ"י הא במשנה קתני שתיקנו שתהא נודרת כל מה שירצו יתומים ובככר זה מאי נפ"מ במה שירצו יתומים בשלמא בנודרת על מין אחד יבחרו היתומים מה שקשה לה לפרוש אבל בככר אחד ואוכלת לפנינו אין נפ"מ בכל זה ונראה ליישב דהנה לכאורה קשה לפי מה שנראה מתוס' לעיל בתלוי בתנאי מהני בנדר על כל פירות שבעולם וא"כ מאי אהני אם תאסרה בככר זה הא קודם שתלך לבי"ד תוכל לידור בכל מינים אם תלך למקום פלוני ותלך וא"כ חל ואסורה בכל המינים ואח"כ תידור בבי"ד על ככר זה דלא חל הנדר ואח"כ יפר הבעל נדר הראשון ובעל הא מיגז גייז ולא חל נדר השני ומה שאסורה משום נדר הראשון דבעל רק מיגז גייז הנה הא לא עברה רק פ"א ובזה הא כבר כ' תוס' דחשודה לעבור א"כ מה מהני אם תידור ממין ידעו דאכתי לא תעבור רק פ"א דמכאן ולהבא לא תעבור דבעל מיפר לה ועוד יקשה דהנה בשער אפרים הקשה אף כשאכלה כבר הא חכם עוקר נדר מעיקרא כדאמר אמימר בשבועות דף כ"ו ותי' דכאן דליכא רק חרטה דהשתא כמש"כ הרשב"א בתשובה הנ"ל לכן א"י להתיר מה שכבר אכלה וא"כ לפי"ז תידור בכל פירות שבעולם כנ"ל ואח"כ תידור בפני יתומיה על ככר זה ותלך אצל חכם לשאול על נדרה קמא בחרטה דהשתא ולא נעקר לגמרי א"כ לא מצי חייל האיסור שאסרה על עצמה בככר זה וא"ל אכתי הא עברה פ"א מכח נדר הראשון וע"כ דבפ"א חשודה לעבור אכתי קשה מאי קאמר הניחא אי צריך לפרט הנדר הא אכתי תידור בכל מינים שבעולם כנ"ל ולא חל נדר השני שידרוהו היתומים ותלך אצל חכם ותפרט הנדר הראשון ויתיר לה בחרטה דהשתא ולא נעקר הראשון ולא חל השני ועל נדר הראשון לא תחוש דחשודה לעבור פ"א (והנה לכאורה יקשה כהא"ג אהא דפריך הגמ' מהא דנודר ועובר יורד ומגרש למ"ד א"צ לפרט הנדר דלמ"ד צריך לפרט הנדר מי ניחא דילמא נדר על כל פירות ואח"כ נדר בפני בי"ד וילך לחכם ויתיר נדר הראשון דמפרט לי' שפיר כל הנדר וכיון דאין לו חרטה דמעיקרא לא חל נדר השני ולא עבר רק פ"א הנדר הראשון אך הא לק"מ דמבואר בחכ"צ סי' ל"א דאייריא בעושה תשובה א"כ ליכא רק חששא שיצרו יתקפנו וירצה לשאול על נדרו אך באשה שפיר יקשה מה משני דצריך לפרט הנדר הא יכולה לידור בכל פירות שבעולם בתנאי כנ"ל) והנה לכאורה י"ל דיכולין בי"ד להתיר לה תחילה כל נדרים שנדרה אך הנה בישועות יעקב בתשובה הנדפסת בסוף ספרו לאו"ח דהיכא דתלה בתנאי דקום ועשה אין יכולין להתיר קודם שחל הנדר א"כ אם תתלה בתנאי שתלך למקום פלוני א"י בי"ד להתיר דלא חל הנדר עדיין כ"ז שלא תלך ואם תלך אח"כ חל הנדר הראשון מעיקרא ואח"כ תשאל על הנדר קמא בחרטה דהשתא ולא חל הנדר השני ואף שיש לדחות דחל נדר השני קודם שיחול נדר הראשון אולם באמת זה שהעלה בישועות יעקב דבי"ד יכול להתיר נדר אף שלא פתחה היא בחרטה צ"ע דלדעתי אין לנדר התרה רק באם יפתח הנודר בחרטה אבל אין בי"ד יכולין להתיר לאדם נדרו בלא רצונו דעיקר הטעם דיש לנדר היתר הוא ע"י הנודר רק שצריך לחכם להתיר וכ"כ בח"ס בחי' גיטין בשם רבו מ' נתן אדלער זצ"ל לפרש דברי הירושלמי ואני הבאתי ראי' מהא דנדרים דרב סחורה יצא מר"נ ופתח פתח לנפשו ור"ן הקשה דאין אדם מתיר לעצמו להנ"ל ניחא דעיקר הפתח וחרטה והיתר הנדר בא ע"י הנודר שמתחרט אלא דלא מהני עוד שיאמר חכם מותר לך (כדאיתא כהא"ג במו"ק ח' בראיית נגעים דצריך דוקא הכהן לומר טהור או טמא וה"נ דכוותי'):
ולפי"ז יש ליישב קו' הפנ"י דלכן תידור מה שירצו יתומים דאי מה שתירצה עדיין יש לחוש שתידור על מין אחד קודם ותאכל לפנינו ובאמת לא חל מכח נדר הראשון ואח"כ תלך אצל חכם ותשאל על נדר הראשון ונדר השני לא מצי חייל כיון דליכא רק חרטה דהשתא ולכן ע"כ תידור מה שירצו יתומים דאז ל"ח שנדרה מין זה דמינה ידעה דא"ל שתידור על כל מינים שבעולם אם תלך למקום פלוני כנ"ל די"ל דבאמת יהא מוכח כסברת הרא"ש דאף דתלה בתנאי לא חל על כל מינים שבעולם:
ובהכי ניחא לי ליישב שיטת רש"י בשמעתין דגריס נודרת ואוסרת עלי' כל פירות שבעולם והוק' תוס' דהא לא חל ורק לקי פ"א והיא חשודה לעבור פ"א כדמוכח דאל"כ תידור על ככר זה ונראה ליישב דלפירש"י אין הוכחה מהא דחשודה אפ"א דהא י"ל דלפירש"י קו' תוס' מעיקרא ל"ק דהנה רש"י בשבועות דף כ"ו מפרש הא דנשאל על הראשונה חלה השניה בעולם וכ"כ שם בנמ"י וא"כ תאסר עליה כל פירות שבעולם ואח"כ תבוא לבי"ד ותאסר עלי' ככר זה ותאכלנו דלא חל ואח"כ תלך אצל חכם להתיר הראשונה והשני לא חל דאינו בעולם כבר לכן לא מהני שתידור בככר זה וא"צ לתי' התוס' לומר דחשודה אפ"א (רק תוס' דהוק' י"ל דסברי כשיטת הריטב"א שם בשבועות בשם התוס' דאף דכבר נאכלים נשאל על הראשונה חל השני') וא"כ מיושב נמי קו' תוס' שהקשו עוד שתאסור עלי' הנאת ממון הכתובה שגבתה אם קבלית מידי להנ"ל ניחא דא"כ אכתי תוכל לאסור עליה את הכתובה אם תלך למקום פלוני ובבי"ד תשוב ותאסר עליה אם קבלת מידי ואח"כ תלך לבי"ד ותשאל בחרטה דהשתא על נדר הראשון וזה שפיר יתירו לה דאין בזה דבר איסור אבל כיון דרק חרטה דהשתא לא מצי לחול נדר השני ולכן רק תיקנו מה שירצו יתומים כדי שלא תדע איזה מין ומין יאסרו עלי' או אולי לא יאסרו עלי' שום דבר אחר רק הנאת הכתובה וא"ש אלא דיקשה לשיטת רש"י בשבועות מהא דהקשו תוס' בשמעתין בלא דר"ה ג"כ קשה ממשנה דליחוש דאזלה לגבי חכם ותי' בלא דר"ה ניחא די"ל בככר זה ורק לר"ה דסובר דחשודה אפ"א פריך שפיר ולפירש"י דא"א לאוקמא בככר זה דא"כ תאסור תחילה בכל פירות שבעולם ואח"כ תשאל על הראשונה ולא חלה השניה כיון שכבר נאכל ולא עברה אפי' פ"א וא"ל דבעד"ר איירי זה אינו לגבי בעל ל"מ עד"ר כתנ' קמא שבתוס' וכדמשמע מרמב"ן דלשיטת רש"י דסובר עד"ר היינו שרבים מדירין על דעתם בבעל ל"ש זה כיון דנדרה ע"ד הבעל:
ז') לכן נראה ליישב עד"א דהנה בח"ס הקשה מה ראה ר"ג לתקן שידורו אותה כיון דאם לא נשבעה הי' מפסדת ולמה תיקנו להפסיד להיתומים ונראה ליישב דהנה בהא דאין נפרעת אלא בשבועה יש שני טעמים דהנה בר"ן כתב דמכאן מוכח מי שיש בידו גזל ותובע חוב מחבירו יכול להשביע אותו דהחוב נפטר ע"י שיש גזילה שלו בידו דאל"כ מה אהני הכא שבועה דילמא גזל בידה שנטלה שלא ברשות ועל הכתובה לא גבתה באמת כלום ואמת נשבעת וא"כ לפי"ז יש כאן שבועה משום דאנו חוששים שיש בידה מיתומים שלא נטלה אותה על הכתובה אבל הריטב"א כ' להיפוך דע"י גזילה לא נפטר מהחוב והעלה דהשבועה בבית דין בפירוש רק אם גבתה על הכתובה דאל"כ הרי תבוא לידי שבועת שקר בשגגה ולפי דבריו ע"כ כאן השבועה דחיישינן לצרכי אתפסה על הכתובה מעתה הנה כאשר נמנעו מלהשביעה לפי דעת הר"ן דחיישינן שיש בידה משל יתומים שלא על הכתובה א"כ אין החשש שחשודה על השבועה אלא מפני חומר השבועה חיישינן שמא נטלתה משל יתומים א"כ בשקרא משתבעת א"כ לא תלוי ביתומים דאף אם רוצים להשביעה אין יכולין להשביעה אבל אם אמרינן כריטב"א א"כ אי תפסה שלא ברשות הרי אין נשבעת בשקר כיון שלא נטלתה לגביית כתובתה ול"ש לחוש מפני חומר השבועה אלא מפני חשש שחשודה שכבר תפסה על הכתובה א"כ כשיתומים מאמינים להשבועה שפיר דמי:
וכן יש נפ"מ בקופצת דאם אנו חוששין שנטלה על כתובתה מהני שפיר בקופצת אבל אם אנו חוששין שנטלה שלא על הכתובה לא מהני בקופצת דהא בקופצת בוודאי אין דעתה לישבע רק שלא נטלה על כתובתה אבל אכתי דילמא לקחה שלא על כתובתה ואי קופצת לישבע מעצמה מה מהני דאכתי יש לחוש שנטלתה מיתומים שלא על כתובתה דהיא נשבעת סתמא וחוששת שהשבועה רק אם נטלה על כתובתה אבל כיון דנשבעה סתם הכל בכלל שגם מה שבתורת גזילה בידה ג"כ בכלל א"כ לא סגי במה שנשבעה מעצמה (והריטב"א כ' דבאמת איירי דנשבעה ע"ד בית דין אבל לכאורה דחוק לומר כן כיון דנשבעה מעצמה) ולפי"ז י"ל דתרתי טעמא איכא דתחילה נמנעו מלהשביעה על דעת בי"ד מפני חשש שמא גבתה מיד על כתובתה ולכן קופצת ונשבעת כדי שלא תפסיד דאומרת יודע אני בעצמי שאמת אני נשבע ובאמת בקופצת איכא חשש שמא יש בידה משל יתומים שלא בתורת גביית כתובתה והיתה נכשלת באיסור שבועה לכן תיקן רשב"ג שתהא נודרת כדי שלא תבוא לידי כך לישבע מעצמה דבשלמא תחלה כאשר היתה נשבעת בבי"ד שלא גבתה על כתובתה אז ליכא משום חומר שבועה משום דאף אם נטלה משל יתומים שלא על הכתובה ליכא מכשול אבל כיון דנמנעו מלהשביעה מפני שחשודה שגבתה כבר והיא יודעת שלא נטלה על כתובתה והיתה קופצת לישבע ובאמת היא נטלה שלא על דעת כתובתה ולאו אדעתה כהך עובדא דדינר דמייתי בשמעתין וכדי שלא תבוא לידי כך שתשבע שבועה בשקר בשוגג התקין ר"ג שתהא נודרת ליתומים ואם לא גבתה באמת תידור ותיטול ולא תפסיד כתובתה ממילא אינה קופצת לישבע וא"ש קו' הח"ס על נכון וגם קו' הפנ"י דהקשה ממשנה דקתני נמנעו מלהשביעה ופירש"י דהיתה מפסדת מנ"ל לפירש"י דהיתה מפסדת דילמא כיון שלא השביעה היתה נוטלת בלא שבועה כמו שהוא באמת שיטת הש"ך סי' צ"ב מדאמרינן בשבועות מ"ח בפוגם שטרו ומת דנוטלין היורשין בלא שבועה דהבו דלא לוסיף עלה דרב ושמואל וא"כ כ"ש בחשוד שאין סברא לומר דחשוד גרע ממת ותי' בפנ"י מדקתני התקין ר"ג שתהא נודרת וגובית כתובתה משמע שלא היתה גובית ולפמש"כ אכתי קשה דהא צריך טעמא מ"ט דרשב"ג דתיקן שתהא נודרת להפסיד ליתומים בשלמא אי היתה גובית בלא שבועה שפיר תיקן לטובת היתומים שתהא נודרת תחלה ואח"כ גובית וא"כ אדרבא ראי' לשיטת הש"ך מכאן אבל לפמש"כ י"ל דשפיר ס"ל דמפסדת והא דתיקן רשב"ג היינו משום דהיתה קופצת מעצמה ובאה לידי מכשול לכן הצריכו לתקן שתהא נודרת וגובית ולא יקשה מ"ט תפסיד הא בחשוד ל"א שיפסיד רק על היתומים לישבע ואם א"י לישבע ישלמו להנ"ל א"ש כיון שחשודה שכבר גבתה על כתובתה ל"ד לשאר חשוד אשבועה ואיה"נ אי הי' החשש שנטלתה מידי מיתומים שלא על כתובתה דמוריא התירא והי' נמנעין מלהשביעה מהא"ט:
ח') עוד אמרתי ליישב דברי רש"י במשנה דמפסדת כתובתה וכן דברי פי' המשנה לרבינו הנ"ל דהנה כבר הבאתי דברי הרשב"א שתמה דגמ' פריך ניחוש דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה הא לא משכחת כהא"ג חרטה דמעיקרא ונראה דשפיר משכחת חרטה דמעיקרא דהא קיימ"ל פוגם שטרו לא תפרע אלא בשבועה ומבואר שם בתוס' דמסברא שלא תיטול אף בשבועה א"כ לפי"ז יש לומר כך דבאמת אין דעתה להחזיק במה שאין מגיע לה רק נדרה שלא קבלה כדי שעכ"פ טרם שתגבה כולה תחזיר המותר מה שכבר גבתה רק דאם היתה מודית עתה מיד א"כ הי' לה דין פוגמת וכיון שאין משביעין אותה א"כ היתה מפסדת לגמרי ולכן לא רצתה להודות ונדרה שלא קיבלה כלום והא הנדר לא חל עד שתגבה הכל ולאחר שנדרה כבר אף אם תודה שכבר גבתה מעט לא הוה כפוגמת להצריכה שוב שבועה שנית ועל כן חיישינן שמא לאחר שנדרה חזרה מדעתה ואין רוצה להודות להחזיר מה שגבתה כבר ושלא תאסר מחמת הנדר עולמית תלך אצל חכם להתיר נדרה ע"י חרטה דמעיקרא דאילו היתה יודעת לא היתה נודרת דהא מעיקרא שנדרה לא היה בדעתה שתלך אצל חכם רק שאח"כ תודה האמת ותחזיר מה שנטלה כבר רק עתה חזרה מדעתה הראשונה ורוצה לשאול ולא תצטרך להחזיר מה שנטלה והוה חרטה דמעיקרא ושפיר פריך כי לא ניסת תלך אצל חכם לשאול על נדרה בחרטה דמעיקרא אמנם אי אמרינן דנמנעת מלהשביעה היינו שלא היתה גובית כלל והיתה מפסדת רק אח"כ תיקן ר"ג שתגבה ע"י נדר א"כ לא קשיא כלל תלך אצל חכם דליכא חרטה דמעיקרא דא"ל דמעיקרא הי' דעתה להודות שכבר גבתה מעט א"כ למה נדרה ולא הודתה דא"ל שחשבה א"כ תהא כפוגמת כתובתה ותצטרך שבועה ולא תגבה כלל דהא גם עתה בלא נדר היא מפסדת הכל ואפ"ה ע"י נדר תיקן ר"ג שתגבה א"כ גם אם תודה שכבר גבתה מעט תגבה השאר ע"י תקנה דרשב"ג א"כ ע"כ צ"ל דבאמת לא תוכל לשאול ולפי"ז מיושב קו' תוס' דבלא דר"ה לא הוה מצי להקשות אמשנה תלך אצל חכם דבמשנה נוכל לפרש דנמנעין מלהשביעה היינו שתפסיד הכתובה ור"ג תיקן שתגבה בנדר דל"ש חרטה דמעיקרא אבל ר"ה דאמר בניסת לא (דס"ל מודה רב בקופצת ואי אמרת משום דחשודה מה מהני בקופצת דאף דנאמר שיטת רשב"א דצריכה לישבע חוץ לבי"ד למה נשבענה אחר שקפצה ונשבעה ע"כ דר"ה סובר כרב כהנא אמר רב דנמנע מלהשביע מפני חומר שבועה ולהא"ט אינה מפסדת משום שיש לה הפרה ע"י בעל רק תשבע ותטול כמש"כ רבינו בפי' המשנה לכן ס"ל דאי ס"ד דבלא תקנת ר"ג דנמנעין מלהשביע היתה מפסדת כתובתה א"כ אטו ר"ג תקנה עשה להפסיד ליתומים כמו שהקשה הח"ס כנ"ל וע"כ לומר דבלא תקנה ס"ל לא היתה מפסדת ור"ג תיקן לטובת היתומים שעכ"פ תגבה רק ע"י נדר ממילא בניסת דאי אפשר בנדר תגבה בשבועה כעיקר הדין א"כ שוב קשיא בלא ניסת נמי תלך אצל חכם דהא תוכל לשאול ע"י חרטה דמעיקרא דאי היתה מודית היתה כפוגמת והיתה מפסדת הכל כיון דנמנעין מלהשביע ולכן רק רצונה הי' שידירו אותה וא"כ אז מגיע לה עכ"פ מצד הדין מה שלא גבתה עדיין דכיון שנדרה א"צ שבועה גם משום פוגמת והיינו חרטה דמעיקרא אבל בלא דר"ה הוה ס"ל דבניסת ג"כ גובית ע"י נדר ובלא נדר לא היתה גובית אף בשבועה א"כ אין לפרש דבניסת לא היתה נודרת והיתה נשבעת דא"כ לאחר שניסת עדיף מקודם שניסת ע"כ דבלא נדר היתה מפסדת ולכן אחר שניסת ג"כ אין גובית אלא בנדר א"כ כיון דסבירא לן דהיתה מפסדת שפיר גובית אחר שניסת ג"כ רק בנדר ואי דיפר לה בעל ע"כ דמדרינן לה ברבים א"כ לא קשיא בלא ניסת תלך אצל חכם דהא אין לה שאלה כלל דלא משכחת חרטה דמעיקרא ולא היתה צריכה כלל שתידור ברבים ואין לומר א"כ דהיתה מפסדת אטו ר"ג עשה תקנה להפסיד ליתומים די"ל כמש"כ ח"ס דאי לא היתה גובית כתובתה היתה נהנית כל ימי חי' מנכסי יתומים ולאחר שניסת נהי דל"ש משום חינא אבל עכ"פ איכא משום מזוני כמש"כ במשל"מ פי"ב ממלוה דמשום מזוני איכא כדאי' פ' מי שהי' נשוי (אבל לר"ה י"ל דלית לי' טעם משום מזוני דהוא ס"ל משום חינא ובניסת ליכא משום חינא גם י"ל ע"ד שכתוב בח"ס דהי' נמנעין להשביעה ולהדירה דקילא לה נדרה כשיטתו בכתובות דף נ"ד דיכולין יתומים לסלקה בע"כ בכתובתה ממזונות א"כ אי ניחא להו לסלקה בכתובה ממזונות א"כ לא צריך ר"ג לתקן שתידור אע"כ דאי לאו תקנה לא היתה מפסדת ותיקן ר"ג שלא תגבה בלא נדר וא"כ שייך שפיר חרטה דמעיקרא כנ"ל והנה בח"ס העלה עוד עפ"י הדברים האלה דבימי רב דקילא נדרא היתה מפסדת לגמרי לפי דרכי צ"ל דהא לר"ה ס"ל לרב דמודה בקופצת לכן לדידי' ל"ש לפרש דנמנעו מלהשביעה והיתה מפסדת דבוודאי תמיד היתה קופצת ואם אירע שלא קפצה היתה מפסדת שפיר מדלא נשבעה מעצמה ע"כ גבתה מקצת עכ"פ לכן שייך חרטה דמעיקרא דאי היתה פוגמת כתובתה אז צריכה שבועה דוקא בבי"ד והא נמנעו מלהשביע ובפוגמת לא מהני קופצת) ודו"ק:
ומדברי ר"ה גופי' יש להוכיח כן דהנה תוס' הוק' ניסת נמי נדירה עד"ר ותי' לגבי בעל ל"מ עד"ר והיינו משום דכל אשה ע"ד בעלה נודרת אולם יקשה התינח בעלמא אבל כאן דקיבלה טובה שגבתה הכתובה א"כ איך תאמר ע"ד בעלה נודרת דהא ע"כ נודרת ע"ד מי שמקבלת ממנו הטובה י"ל אי נאמר דרב ס"ל דנמנע מלהשביעה ולא היתה מפסדת כתובתה א"כ התקנה לטובת היתומים א"כ לא קיבלה טובה לכן שפיר ע"ד בעלה נודרת:
ובהא ניחא גם שיטת הראב"ד דס"ל דלא' עד"ר אין להם שאלה רק על דבר מצוה אבל בדבר הרשות יש להם שאלה והקשה הרמב"ן א"כ למ"ד א"צ לפרט הנדר ע"כ מוקי המשנה בנדר עד"ר וכדאמרינן אהא דעובד ומגרש א"כ מוכח דלא כראב"ד ותמוה א"כ תיקשי לר"ה אמאי צריך לאוקמא כמ"ד צריך לפרט כיון דגם למ"ד א"צ לפרט א"ש ג"כ כגון בנדר עד"ר להנ"ל ניחא דוודאי לס"ד א"צ לפרט הנדר הכא ס"ל דהיו נמנעין מלהשביעה והיתה מפסדת א"כ איכא קבלת טובה לכן גם בדבר הרשות אין לו שאלה אבל ר"ה דסובר דהי' נמנעין מלהשביעה אבל לא היתה מפסדת א"כ אין כאן קבלת טובה ול"ה רק לתועלת היתומים כהא"ג בעד"ר נמי יש לו הפרה בדבר הרשות כדעת הראב"ד ולכך מוכרח לאוקמא כמ"ד צריך לפרט הנדר:
ובזה יש ליישב גם סתירת הרא"ש דהעלה דהא דפריך הגמ' הניחא למ"ד אין לו הפרה ומסיק בעד"ר קאי גם לר"נ דמוקי משנתינו בניסת א"כ משמע דהלכה כר"נ ולמה פסק לעיל הרא"ש כר"ה דדוקא בלא ניסת אבל בניסת ל"א דיפר לה והא למאי דמסיק בעד"ר א"כ גם בניסת מצי אייריא רק דמדרינן לה בעד"ר להנ"ל ניחא דגמ' שפיר מסיק אליבא דר"נ דסובר א"צ לפרט הנדר דמדרינן לה בעד"ר ומהכי גם לגבי בעל דכיון דקיבלה טובה דנתנו לה כתובתה גם בעל א"י להפר והיינו דסובר לר"נ דאם לא היתה נשבעת היתה מפסדת א"כ רק ע"י שנדרה תגבה כתובתה א"כ הוה קבלת טובה אי' להפר אבל להלכה ס"ל כר"ה דאם לא היתה נשבעת ג"כ לא היתה מפסדת כנ"ל א"כ רק חומר שהחמירו חכמים שלא תגבה כתובתה אם לא שתידור לכן ל"ה קבלת טובה ול"מ עד"ר לגבי בעלה ולכן ניסת אין מדירין אותה אפי' בעד"ר:
ב') והנה רבינו פסק ג"כ כר"ה והיקשו הא הלכה כר"נ בדינא ועי' בפנ"י מה שתי' לזה ול"נ דהנה רבינו פי"ב ממלוה פסק דנשאת ל"ש משום חינא ולא משום מזוני והקשה במשל"מ הא אם לא תגבה כשנישאת לא תנשאו ויפסידו יתומים מזוני והנה בכ"מ כ' דמ"ד משום מזונא לית לי' משום חינא מ"ד משום חינא אית לי' משום מזוני והנה למ"ד זה ע"כ בנשאת גובית כיון דלית ליה חינא רק משום מזוני ובנשאת אכתי איכא משום מזוני א"כ מינה דלמ"ד משום חינא אף דאיכא משום מזוני כיון דליכא משום חינא לא תגבה ולפי"ז י"ל ר"נ סובר משום מזוני א"כ שייך גם בנישאת לכן לדידי' י"ל דתקנו שגם בנישאת הנדר שהוא לטובת היתומים ואי דיפר לה בעל דעד"ר לא מהני הפרה בעד"ר כמש"כ תוס' לעיל וכמו שהקשה בפנ"י באמת אתוס' דלפמש"כ ניחא דהא לבי"ד אין חשודה ואי דיאמרו יתומים שחשודה להם בפ"א דא"כ דלא עכבה כתובתה לא תוכל לינשא ויפסידו מזונות רק אר"ה לא ניחא לי' ליישב כן דס"ל דמשום חינא ובנישאת הא ליכא משום חינא אף דאיכא משום מזוני לא תגבה כתובתה (כמו ביתומים קטנים דאין גובית כתובתה דליכא חינא אף דעי"ז מפסידין מזונות דלא תוכל להינשא אפ"ה לא חשו לזה ה"נ כיון שנישאת ליכא חינא לא תגבה כתובתה דיאמרו יתומים כיון שהוא לטובותינו לא נאמן לה אפ"א ואף דא"כ יפסידו מזוני דלא תוכל להינשא ל"ח לה) וא"כ ניחא כיון דסובר רבינו משום חינא ע"כ בנישאת לא חשו לא משום מזוני ולא משום חינא ושפיר פסק כר"ה דרק ר"נ לשיטתו סובר דגם בנישאת מהני דידורו אותה על ככר זה ותאכל לפנינו ויתומים לא יטענו דחשודה אפ"א דע"כ יפסידו מזונות דלא תוכל להינשא וכן לפי דרכי הראשון יש ג"כ ליישב שיטת רבינו דפסק כר"ה דרק ר"נ סובר דמהני עד"ר אפי' באשה שיש לה בעל משום דקבלה טובה אבל להלכה פסק רבינו כר"ה דלא קבלה טובה משום דאף דנמנעין מלהשביעה אינה מפסדת דהא רבינו פסק בניסת נשבעת ונוטלת ע"כ דס"ל דאם לא נשבעת לא היתה מפסדת (דאי היתה מפסדת ל"ש לומר בנישאת דלא תוכל לידור תשבע א"כ קולא להו נישאת משלא נישאת) ולא הוה מקבלה טובה ולכן לא מהני עד"ר לגבי בעלה ולכן פסק רבינו כר"ה:
אולם במהרש"א הקשה דתוס' תי' לר"א ניחא דיכול להפר נדרים שתידור א"כ אכתי קשה מאי קאמר כי לא ניסת נמי לכי מינסבא א"כ נוכל להדירה מככר וניתן לה אך י"ל דגם בס"ד ידע תוס' דיתומים יכולין לומר דחשודה להם שתעבור פ"א ול"מ ככר זה דלכן קתני במשנה שידורו כל מה שירצו יתומים רק לס"ד בתוס' דנהי דיתומים יכולין לומר כן אבל אצל בי"ד אין חשודה וע"כ כי ניסת נמי ידורו אותה בבי"ד דאין לומר דיתומים יטענו דחשודה להם דהא אם לא ידירו אותה תגבה ע"י שבועה כמש"כ רבינו בפט"ז מאישות א"כ מה נפ"מ להם ליתומים אם תגבה ע"י נדר או ע"י שבועה רק הקושיא הי' על הבי"ד למה משביעין אותה כשנישאת כיון דאפשר להדירה בככר ותאכל לפנינו וע"ז תי' דפ"א חשודה דהיינו דגם לפני הבי"ד חשודה שתעבור:
ג') והנה בהא דתנן הנושא נשים ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש והקשה בתוס' הא ממשנה גופי' מצי להקשות מפ' מברייתא דתנא עלה ונראה פשוט דבאמת הקשו המפרשים בנדר דאיסורא הא אין לו הפרה כמבואר בס' רכ"ח והוכיח דבאמת דבדיעבד מהני אמנם הש"ך הא הוכיח מדקאמר צריך לפרש משום מילתא דאיסורא מוכח דבמילתא דאיסורא אפי' בדיעבד ל"מ והנה ליישב צריך לומר דסבירא לי' דלא אייריא מנדר הנאה ממנה אלא בנדר עליו מיני פירות אם לא יגרשנה ולפי"ז י"ל בוודאי במשנה דקתני עד שידור הנאה משמע שנדר הנאה ממנה כפירש"י באמת וא"כ ל"ק דילך אצל חכם דהוה מילתא דאיסורא אבל מברייתא דתני עלה משמע שנדר רק לאסור מיני פירות דאל"כ מאי קמ"ל ומוסיף בברייתא (דא"ל דמוסיף בכבר גירשה דהא תוס' בקושיתם לא אסיק אדעתם דאייריא בכבר גירשה) אע"כ דמוסיף כל מין נדרים דעלמא אם לא יגרשנה וע"כ שפיר פריך דילך אצל חכם וא"ש:
אך יקשה לפי"ז דהנה כבר עמד בחכ"צ איך חל הנדר הא הוה מושבע ועומד מהר סיני א"כ חשוד גם אנדר כדאיתא בסי' ב' והנה ליישב י"ל אף במושבע ועומד וחשוד לעבור אגוף זה אבל אין חשוד לעבור אמה שנדר לאסור על עצמו שאר גופים דהיינו פירות דעלמא והתינח בנדר מכל פירות אבל לפמש"כ דממשנה ל"ק יען דהו"א דאייריא בנודר הנאה ממנה ע"כ לא יכול להתיר אצל חכם א"כ קשיא הא הנדר מעיקרא לא מהני דהוה מושבע ועומד מהר סיני וחשוד כבר אגוף זה לעבור אשבועתו א"כ מה מהני אם ידור הנאה מגוף זה ונראה ליישב דהנה בטו"ז סי' ב' הקשה א"כ הא דקיימ"ל דאין נפסל לעדות רק בעבר עבירה שיש בו מלקות ואמאי הא בחשוד על השבועה פסול לעדות והרי הכא ג"כ חשוד על השבועה שמושבע מהר סיני ונראה דא"ש דהא בב"ק אמרינן דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע ולא מפסל מהא"ט לעדות א"כ ה"נ נאמר דל"ש למפסל מהא"ט לעדות דהא לא משמע לאינשי דעובר אשבועה אם עובר עבירה והא דפסק בשו"ע דאין נאמן בשבועה ואמאי לא נאמר דלא משמע לאינשי כלל שעובר אשבועה י"ל דלגבי דידי' גופי' שפיר י"ל דלא מפסל דלא משמע לו שמושבע ועובר אשבועה אבל שיהא נאמן לאחרים בשבועה לא נוכל להאמינו דהא כל ענין נאמנות בשחיטה הוא מטעם דע"א נאמן באיסורין דאין אדם חוטא ולא לו ובמומר לד"א ל"ש זה א"כ רק מכח שבועתו יהא נאמן ע"ז אמרינן הא חשוד על השבועה שמושבע ועומד א"כ לומר [אין] דלא משמע לי' דעבר אשבועה דעכ"פ לא נוכל להאמין מטעם ע"א נאמן באיסורין אבל למפסל לעדות זהו פסול הגוף לא נוכל לפוסלו מטעם שמושבע ועומד דהא לא משמע לי' כלל שעבר על שבועה:
עוד י"ל בוודאי מי שהוא מומר לתיאבון שעבר כ"פ בוודאי עלה על דעתו שהוא מושבע ועומד מהר סיני דהא אמרינן עבר ושנה נעשה לו כהיתר משום דכבר עלה על דעתו שמושבע ועומד מה"ס אפ"ה עבר ע"כ דחשוד גם אשבועה אבל באם אירע שאחד עבר פ"א אאיסורא ל"ח חשוד על השבועה דמסתמא לא עלה על דעתו שעובר בזה על שבועת עצמו וא"כ ה"נ דמסתמא איירי שאין מומר ולא (עפר) [עבר] רק פ"א לכן ל"ה חשוד על השבועה דלא משמע לי' שמושבע מכבר ע"ז:
עוד יש ליישב קו' תוס' למה לא פריך ממשנה בידור הנאה ממנה ומה שתי' בכבר גירשה תמוה מאי נפ"מ אי כבר גירשה דהנה כ"כ דחכ"צ הקשה הא מושבע ועומד מהר סיני אין נאמן בשבועה ותי' דאיירי הכא בעשה תשובה ולפי"ז י"ל דממשנה לא מצי להקשות די"ל דאיירי בעשה תשובה א"כ סגי במדיר אותו בככר זה ויאכל לפנינו דהא לא חשוד אפי' אפ"א אבל מברייתא דע"כ בא להוסיף אפי' לא עשה תשובה א"כ קשה הא מושבע ועומד וחשוד הוא לעבור פ"א אשבועה רק ע"כ צריך לאוקמא בנדר במין ידועה על כל ימי חייו דל"ש לומר דמושבע ועומד וחשוד דהא לא חשוד שיהא באיסור כל ימיו וא"כ שוב ילך אצל חכם דהא שפיר יש לו התרה שלא יהא באיסור כל ימיו ודו"ק:
ד') אמנם בפנ"י הקשה לס"ד דאף בגרושה לא תשבע משום חומר שבועה ומשמע אפי' בחיי בעלה וא"כ כשאמר הבעל שתשבע והיא לא תוכל תפסיד א"כ מה אהני בתקנת חכמים שתיקנו כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו אולם י"ל בוודאי לס"ד דאף דהיתה צריכה שבועה היינו דנמנעה מלהשביעה לא היתה מפסדת כיון דלס"ד אין מטעם חשודה אלא מפני חומר השבועה משום הכי לא היתה מפסדת דל"ש לומר שתפסיד דא"כ בוודאי תהא קופצת לישבע דלא תשמע לנו להפסיד כמש"כ תוס' שבת דף ד' דאיבעי מהו שירד הפת מהתנור קודם שיבוא לידי איסור סקילה והקשו תוס' אטו ישמע לנו ויתחייב סקילה ותי' כיון דעושה כן מתקנת חכמים ליכא סקילה וא"כ ה"נ לא תשמע לנו ואם תשבע ע"כ ניתן לה כתובתה א"כ ל"ש להפסיד כתובתה ולכן לס"ד פשיטא דהיתה נוטלת בלא שבועה רק למסקנא משום דחשודה דמוריא התירא אז ל"ש לומר א"כ לא תשמע לנו ותהא קופצת דאף אי קופצת לא תגבה כיון דחשודה לנו (והא דאמרו בגמ' דמודה רב בקופצת כבר כ' הרשב"א לאחר שקפצה ונשבעת השביעה אותה חוץ לבי"ד) ולכן רשב"ג התקין דתהא נודרת כיון דעכ"פ היתה קופצת דחשבה שתגבה כתובתה בקופצת (ובאמת עי"ז השביעו אותה אח"כ חוץ לבי"ד ולא היתה מפסדת) והיתה באה לידי חטא אם נטלה מידי שלא כדרך גבי' על כתובתה ולכן התקין רשב"ג שתהא נודרת ולא תבוא לידי קפיצה:
והנה בר"ן בשמעתין שכ' דמוכח מהכא מי שגזל את שמעון ושמעון חייב לגזלן יכול לישבע שפרעו כיון שגזל דידי' בידו ולכן חיישינן דמוריא התירא ותשבע בשקר שבאמת יש לה מידי משל יתומים שלא בתורת פרעון כתובתה והנה לפי"ז קשה לי לדעת הראשונים בקופצת סגי לגבות כתובתה איך תגבה ע"י קפיצה דידה דהא בדעתה בוודאי רק לישבע אם לא גבתה מידי בתורת כתובה אבל מה שיש לה משל יתומים שלא בגביית כתובתה ע"ז אין דעתה לישבע כלל ואין כאן שבועת שקר לפי דעתה שאין נשבעת רק אם לא גבתה בתורת גבי' על כתובתה ע"י תפיסת צררי מבעל אבל מה שנטלה משל יתומים לפי דעתה עבור טרחתה עי"ז אין דעתה כלל לישבע וא"כ תגבה שלא כדין דבשלמא כשמשביעין אותה בבי"ד משביעין אותה ע"ד בי"ד שאין בידה מידי אף שלא ע"י גבי' דאם יש לה מידי אין מגיע לה כתובה אף שלא נטלה בתורת גבי' כסברת הר"ן הנ"ל:
אולם באמת הריטב"א חולק אר"ן דל"ח פרעון מה שגזלו ולא לקחו לפרעון א"כ ה"נ מה שבי"ד משביעין אותה רק שלא נטלתה בתורת גבי' אבל אם נטלה מיתומים שלא על כתובתה אין משביעין אותה וא"כ לזה שפיר מהני אף אם קפצה ונשבעה דלא נטלתה כתובתה דא"ל שמא יש לה מידי שלא על כתובתה הא לדעת הריטב"א אף בבי"ד אין משביעין אותה על זה והיינו מטעם שבארנו לעיל דמשום חשד בעלמא לא נוכל לומר דחשודה ולא תגבה בשבועה דגם חשוד דעלמא אין מפסיד דבשלמא אי אמרינן דאף אם נטלה שלא על כתובתה ג"כ יש כאן שבועת שקר כדעת הר"ן שפיר הוה קשיא כקו' הפנ"י אטו משום דאנו חושדים אותה ואין משביעין תפסיד היא אדרבא יפסידו היתומים אם הם א"י להשביעה (והם ג"כ א"י לישבע) אבל לפמש"כ דבבי"ד אין משביעין ע"ז אם לקחה שלא בתורת גבי' רק אדרבא משביעין שלא נטלתה כתובתה כבר א"כ בזה בוודאי כיון דראו חכמים דחשודים אשבועתא כדאיתא בירושלמי דקיל להו שבועה הוה מפסדת ורק באם היא בעצמה נשבעת שלא גבתה מכתובתה שלא אתפסה צררי ממילא היתה צווחת שרוצה לישבע כדי שלא תפסיד כתובתה ואז היתה באה לידי מכשול בחומר השבועה וא"כ מהא"ט הצריכה רשב"ג לתקן שתהא נודרת וא"כ השני טעמים אמת מפני חומר עון שבועה ושהיתה השבועה קילא בעיניהם ובהכי נתיישבה שפיר פירש"י וגם א"ש דגמ' דידן אין חולק אירושלמי דתרי טעמים צריכי לן:
והנה כאשר התקין רשב"ג שתהא נודרת ליתומים מה שרצו הכונה כך דהיתומים יכולין לטעון שבנדר אשר תעבור רק פ"א אין מאמינים לה (ועכהא"ג בסמ"ע חו"מ סי' קכ"ה דאעפ"י דלא חיישינן למיתה על כל זה לממון כל אדם יכול לומר אני חושש למיתה אעפ"י שיש רוב כנגד זה) לכן אם רוצים לידור אותה באיסור נדר שתהא עומדת כל ימי' הי' יכולין לידור אותה אמנם אם הי' מאמינים לה בנדר אשר אין עומדת באיסור כל ימי' ג"כ נודרים בנדר כזה דחכמים לא חשו שתהא עובר באיסור נדר אף פעם אחת שהרי היא רוצית להיות קופצת לישבע שלא נטלה על כתובתה ומוריא התירא דלאו בשקר נשבעה שהרי לא נטלתה בתורת גבי' על כתובתה רק על טרחתה א"כ הרי נתברר לנו שלא נטלתה עכ"פ על כתובתה מידי רק שאי אפשר להגבות לה בלא שבועה ע"כ תידור בנדר ואין חשודה לעבור באיסור נדר אף פ"א דאם נטלתה על כתובתה לא היתה נודרת וא"כ אי היינו מדירין אותה שכתובתה יהא קרבן עלי' הי' סגי דלגבי בי"ד אין חשודה שתעבור אף פ"א ורק אם יתומים טוענין שאין מאמינים בנדר שבפ"א תעבור אזי יכולין להדירה אותה לאסור כל פירות שבעולם שבזה הרי היא עומדת באיסור כל ימי' ונהי דבי"ד מלקין אותה ותאכל לאלתר וליכא רק איסור שבועה פ"א כיון שעכ"פ היתומים מדירין אותה ואין טוענין שחשודה להם דהרי הדירו אותה בנדר שעומדת עליו באיסור כל ימי' לכן נאמנת והיינו דהתקין רשב"ג דתהא יכולין להדירה איזה נדרים שירצו דהיינו בנדר שכל ימי' עומדת באיסור שתאסר עלי' כל פירות שבעולם:
ולפי"ז אחר שניסת דא"י להדירה שפיר גובית בשבועה חוץ לבי"ד דאל"כ עדיין תהא קופצת ונשבעת דלא תרצה להפסיד ותבא לידי מכשול כנ"ל לכן משביעין אותה חוץ לבי"ד דעכ"פ נשבעת ע"ד בי"ד שלא נטלה על כתובתה מידי אבל אהא אם נטלה שלא ע"ד כתובתה אין משביעין אותה לא תבוא לידי מכשול רק בהא שחשודה שנטלתה כבר כתובתה שייך לומר שתפסיד כאשר נמנעו מלהשביע וא"כ אדרבא י"ל דבקופצת יש חשש שבועת שקר יותר מבבי"ד דבבי"ד דנשבעת על דעתם ואם יש לה מידי שלא על כתובתה אין נשבעת בשקר כיון שאמת שלא גבתה בכתובתה כלום ואם נשבעת מעצמה אז נכלל הכל בשבועה א"כ באתה לידי חטא לכן התקינו שתהא נודרת (אולם קשה לי לדעת הריטב"א מב"מ בהא דשנים אוחזין בטלית דתחילה משני משום מלוה ישנה וקאי גם אחנוני ושכיר ודחי בגמ' א"כ ליטול בלי שבועה ויקשה דניחוש שמא גזילה יש ביד חבירו ולכן רוצה לעכב זה אבל אם נחייבהו שבועה יפרוש שאף שחבירו גזלו ל"ה זה פרעון לדברי הריטב"א) וא"ש:
ה') ובהכי נראה לי לפרש הגמ' שם כמין חומר דאיתא בגמ' בההיא איתתא דאמר לה ר"ה מזוני נמי לית לך כשמואל דאמר התובעת כתובתה אבדה מזונות ואמרה לי' כבי תרי עבדית לי והנה צריך ביאור א"כ מ"ט דר"ה דעביד כבי תרי ועוד הא באמת ל"ה כבי תרי דהא לא תליא הא בהא ומצי ליעבד כרב וכשמואל וכבר הקשה כן בב"ש סי' צ"ו ונראה דא"ש דהנה דעת רבינו פ"א מאישות דכשבאו לגבות מזונות תשבע ג"כ בתחילה והקשה הרמב"ן א"כ כיון דנמנעין מלהשביעה א"כ כמו שמפסדת כתובתה כן תפסיד מזוני וא"כ בלא דשמואל ג"כ כיון דאין נשבעת ע"כ תפסיד מזונות בשלמא לדידן רק תשבע בסוף כשבא לגבות בתורת גילגול שבועה אבל לרבינו קשה עב"ש וטו"ז סי' צ"ג והנה בט"ז תי' דבמזונות דהדין דהוה כמוחזקת א"כ אף דחשודה לא תפסיד כדאיתא בשבועות דף מ"ט לב"ש דכגבוי דמי אין מפסיד החשוד שלא לגבות מיתומים ורק דחי זה דכיון בס' אם יש לה כלל מזונות א"כ ל"ה כמוחזקת יע"ש ול"נ ליישב בהקדים סברא אחת היכא דמסברא שתיטול בלי שבועה אף דצריכה שבועה אין הדין שתפסיד באין יכולת לישבע מחמת שחושדין אותה אבל היכא דמסברא לא תיטול רק בשבועה אמרו שתיטול לכן בחשודה הדין נותן שתפסיד לפי"ז י"ל בכתובה מסברא לא תיטול דצררי אתפיס לה כיון שהוא תנאי בי"ד כמש"כ תוס' ולכן אף דאמרו שתיטול עכ"פ בשבועה כשנמנעו מלהשביעה מס' חשודה ממילא תפסיד כפירש"י במשנתינו (אלא דלכאורה מתוס' כתובות דף פ"ח שכ' דלשון לא תפרע משמע דמסברא הו"א שתיטול בלא שבועה כבר הקשתי שם על תוס' מדקחשיב פוגם שטרו בכלל נשבעין ונוטלין אלא דלכאורה מהא דקאמר בגמ' אלמנה איצטריכא לי' דס"ד משום חינא תיטול בלא שבועה משמע מסברא תיטול בלא שבועה י"ל לפמש"כ פנ"י דהכונה אלמנה איצטריכא לי' אף דיש חינא א"כ היה סברא דחשודה לא תפסיד ותיטול בלא שבועה קמ"ל אבל שנאמר דמעיקר הדין שתיטול בלא שבועה לא ניחא לי' יעו"ש ואפשר להשיב על דבריו דקמ"ל אף ס' חשודה תפסיד) ולפי"ז במזונות נהי דסובר רבינו שצריכה לישבע אבל בוודאי דמסברא גם לדעת רבינו שהיתה נוטלת בלא שבועה דא"ל דלא תיטול מסברא אף בשבועה דזה לא מסתברא דהא ע"כ חייב לה מזונות או כתובה וכיון דרש"י פי' דמפסדת כתובתה ע"כ דסובר בלא שבועה מסברא שלא תיטול א"כ ע"כ מזונות מסברא שתיטול בלא שבועה א"כ ל"ש לכאורה לומר דנמנעו מלהשביע לפיכך תפסיד דאי אפשר שתפסיד הכל רק זה אי לא תבעה כתובתה אבל כיון שתבעה כתובתה ל"ה כמוחזקת על המזונות לכן כיון שנמנעו מלהשביעה ממילא מפסדה ולפי"ז יפורש הכי דבאמת ל"ה כבי תרי דהוא לא סבירא לי' דשמואל דהא הכא דלא גובה ל"ש דשמואל רק דהביא הך דשמואל לומר דעכ"פ אינה מוחזקת וכיון דאינה מוחזקת מהדין שלא תגבה אלא בשבועה וממילא כיון דנמנעין מלהשביעה ע"כ כמו שמפסדת כתובתה אין יכולה נמי לתבוע מזונות רק שהיא אמרה כבי תרי עבדית לי' דהיא לא הבינה שזה משום דנמנעין מלהשביעה רק שחשבה שהוא מטעם דשמואל שתבעה כתובתה ע"כ שפיר אמרה כבי תרי עבדית לי דהא אי אין אני מקבל כתובתי א"כ ע"כ מגיע לי מזונות וכיון דמסברא שאטול בלא שבועה למה אפסיד אם נמנעו מלהשביענו ורק משום דשמואל דתובעת כתובתה מפסדת א"כ שוב הוה כבי תרי כיון שלא אקבל כתובתי אין לי דין כתובעת כתובתה ודו"ק:
ו') ודאתאן עלה אהא דבעי בנדרים אי בעל מיגז גייז ומייתי דפליגי בה ב"ש וב"ה נראה לפרש דבר חדש דתליא בהאי סברא דהנה בר"ן לעיל דף י"ב כתב בכל נדר הוה איסורא דאית בי' ממונא דהא הוה איסור חפצא אמנם בר"ן לעיל דף י"א ד"ה דתנן ר"מ אומר הקשה דבשבועות אמרינן דכי לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בממונא באיסורא אית לי' ותי' דבסוטה ועדות לית לי' דהוה איסורא דאית בי' ממונא ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמיתסר עלי' ויש להבין לכאורה אטו משום זה דנאסר עליו החפץ אית בי' דררא דממונא הא אף דאסור עליו החפץ עדיין ממונא דידי' הוה דהא אפי' איה"נ ממונא דידי' הוה לכמה שיטות ראשונים דאיה"נ מיקרי יש לו בעלים כמש"כ ריטב"א בסוכה דף ל"ה ונראה דכונתו עפ"י הא דאיתא לקמן דף פ"ה דקינים כהנים נהנין לי נטולין בע"כ דהוה כהפקר ומבואר בר"ן דאם אחר זכה בו ל"מ שאלה ג"כ דא"י להפקיע זכות שיש לאחרים ע"י התרת חכם לפי"ז שפיר אית בי' ממונא דהא זכו בי' אחרינא א"י לשאול עליו לכן אין שלו ועדיף מאיה"נ דאית לי' בעלים דשם ל"ה הפקר רק אפקעתא דמלכא אבל בקונם הוא מפקירו מדעתו ע"כ ל"ה ממונא דידי':
ובזה יש ליישב קו' גליון הש"ס מהגרע"א שהקשה מכתובות דף מ"ו דלא ילפינן מנדרים למע"י דנדרים הוה איסורא משא"כ מע"י ממונא לא ילפינן מאיסורא והקשה תוס' הא קידושין הוה איסורא ניליף מיני' ותי' דהוה איסורא דאית בי' ממונא ולר"ן הנ"ל קשה הא גם נדרים הוה איסורא דאית בי' ממונא להנ"ל י"ל הא תינח במי שאין תחת רשות האב דאין לו היתר רק ע"י חכם לכן אם זכו בי' אחרינא לא מצי לשאול להפקיע זכותו מה שזכו בו אחרינא אבל בכל זמן שהוא ברשות האב דמיפר נדרי' הנה בוודאי אף אם זכו בי' אחרינא יכול להפר דבוודאי אז יכול האב להפקיע ע"י הפרתו שלא יזכה אחר בממונא דבתו א"כ ל"ה רק איסורא לחוד ולכן לא ילפינן קידושין דהוה איסורא דאית בי' ממונא:
והנה לעיל דף ז' באיבעיא דיש יד לצדקה כתב הר"ן בשם רשב"א דספק איסורא לחומרא והקשה הר"ן מחולין דף קל"ד נשמע דבצדקה ליכא משום איסורא להנ"ל י"ל דמוכח דבצדקה אית בי' משום איסורא דהא הא דיש יד מנדרים יליף והא נדרים איסורא הוא אלא דהוה איסורא דאית בי' ממונא ג"כ ע"כ דצדקה נמי איסורא דאית בי' ממונא הוא ושפיר ספק לחומרא והא דבחולין לא משני ספק איסורא לחומרא היינו משום דלגבי חלה דהוה איסור לבד לא מיקרי איסורא אבל לענין יד לצדקה שפיר מיקרי איסורא אף דיש בו ממונא דהא נדרים ג"כ הוה איסורא דאית בי' ממונא ואזלינן מספק לחומרא משום צד איסורא דאית בי' ועיין רשב"א קידושין דף ס"ו כתב דע"א אין נאמן לאיסור משום דכל שאוסר על חבירו הוה כמפסיד ממון לחבירו ולפי"ז י"ל דזה כוונת הר"ן דנדר הוה איסורא דאית בי' ממונא דכיון דנאסר החפץ עליו הרי קמחסר ממונא אולם לא דמי לשם דבוודאי בשל חבירו שייך לומר כיון שהפסידו הוה כממון אבל בשל עצמו לא מיקרי זה ממונא דאף אי אסור עליו דידי' הוא אולם יקשה להיפוך לפמש"כ הרא"ש פ' הנזקין דלכן אין נאמן לאסור דילפינן לכל עון ולכל חטאת דאין קם כיון שאוסר של חבירו הוא בכלל דלכל עון אינו קם דילמא קרא באמת אתי להיכא דמעיד שחבירו אסר נכסיו על עצמו דהוה איסור חפצא ודומה למפקיר נכסיו א"כ וודאי הוה איסורא דאית בי' ממונא לכן אין ע"א נאמן דמעיד להפקיע ממונא אבל במעיד בשאר איסורין שפיר נאמן אף לאסור דל"ה כמעיד במידי דממונא במה דמעיד שאלו הטהרות נטמאו דבהעדות לא בא להפקיע ממונא אלא להעיד על האסור וצ"ע:
מעתה יש לפרש כך דהנה בהא דנערה המאורסה הוא ובעלה מפירין נדרי' דהיינו מהא"ט כיון דבכל נדר יש בו איסורא וממונא ולכן אף דאי מצד דררא דאיסורא הוה סגי שהארוס יפר אבל צד דררא דממונא א"י הארוס להפר כי זכות זה שייך לאב כמו כל שבח נעורי' שהוא לאב ע"כ שניהם מפירים הארוס מיפר צד האיסור והאב מיפר הצד דררא דממונא וזהו סברת בית הלל דסובר דמיקלש קליש דצד האיסורא עכ"פ הפר הארוס אבל לא מיגז לי' דחלק דממונא א"י לגייז ואמנם ב"ש דסברי דמיגז גייז סובר דכל אחד יכול להפר מקצת הנדר דב"ש לית לי' דנדר יש בו צד דררא דממונא ואין אלא משום איסורא ובזה שניהם שווין וכל אחד מיגז גייז חצי הנדר ולכן אם אכל השני זיתים לקי דכזית אחד עכ"פ לא הי' לו הפרה:
והנה קשה לי בזה הא דאיתא לעיל במשנה הפר האב ולא הפר הבעל אינו מופר ואצ"ל קיים אחד מהם ובגמ' פריך ע"ז דל"ל למיתני סיפא ועוד דל"ש אצ"ל קיים אחד מהן דפשיטא דהא תני הפר הבעל אינו מופר וקשה לי דהא נוכל לפרש המשנה כפשטי' כך דהו"א דנהי דשניהם מפירין ואחד א"י להפר דהיינו דאין הנדר מופר לגמרי אבל עכ"פ הו"א דמיגז גייז והותר חלקו של אחד מהן קמ"ל משנה דא"י להפר ולהתיר לגמרי רק מיקלש קליש איסורא וכב"ה דאף חלק של אחד מהם לא הותר כלל ואתי לאשמעינן דלא נימא כב"ש והותר חלקו עכ"פ ע"ז אמר ואצ"ל דקיים אחד מהן דל"מ להתיר חלק האחר לגמרי דבזה אף ב"ש מודים (דמסתברא לומר דאף דסובר מיגז גייז בקיים אחד מהן לא יכול להתיר חלק האחר לגמרי ול"א כהא"ג מיגז גייז וכן הוא בירושלמי להדיא רק דבירושלמי אתי כן אליבא דב"ה דהיינו חכמים דירושלמי דסובר דלב"ה אדרבא אמרינן דא"צ להפר כלל דכבר הפיר האב והותר כל הנדר כשמת הארוס וע"ז מסיק דאם הקים ומת א"י האב להפר ולפי גמ' דידן ל"ש לחלק כן לב"ה דסבירא לן דא"י להפר כלל רק אליבא דב"ש שייך לחלק כן) ושפיר שייך למיתני אצ"ל דבזה אף ב"ש מודים וצ"ע:
אמנם קו' הגרע"א הנ"ל יש ליישב עוד עד"א דהנה לקמן פליגי ר"נ וחכמים לר"נ אין בעל מיפר רק כשחל הנדר כבר ולחכמים יכול להפר אף שעדיין לא חל ולפי"ז י"ל בוודאי קודם חלות הנדר עדיין ל"ה ממונא איכא לאוקמא קרא דבנעורי' בית אביה בקודם חלות הנדר דאז לחודי' מיפר רק לאחר דגלי קרא דגם בממונא כל שבח לבית אביה שוב מוקמינן קרא אף לשכבר חל הנדר דאיכא ממונא יכול אב (לחודי' להפר ולא בעי ארוס) להפר ובזה נראה לפרש על נכון הא דאיתא בנדרים דף ס"ז ע"ב דפריך אימא אף ארוס לחודי' מיפר עיין ר"ן שהקשה דתחילה פשיטא לי' דמסתבר דאב לחודי' יכול להפר ועתה פשיטא לי' להיפך להנ"ל י"ל בוודאי בחל הנדר דאיכא ממונא הנה פשיטא לי' דארוס לחודי' א"י להפר דמה זכות יש לו בדררא דממונא דידה ולכך אב לא ליבעי ארוס אבל ארוס בעי אב דאב מיפר הצד ממונא וגם מקצת צד איסורא אבל הצד ממונא בוודאי א"י הארוס להפר ואח"כ פריך להיפך אימא אב בעי ארוס היינו היכא דלא חל הנדר אב בעי ארוס כיון דליכא רק אמירה לחודי' הנה ארוס יכול לחודי' להפר דליכא צד דממונא רק דררא דאיסורא אבל אב לא מצי להפר לחודי' דזה זכותו של הארוס להפר צד דאיסורא ודו"ק:
ז') ובהא רווחא שמעתתא שם דף ס"ח דאיתא התם שמע אבי' והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב נתרוקנה רשות לבעל והקשה הר"ן כיון דהוה רבותא דאף דלא הספיק לשמוע אסרינן דלא נתרוקנה רשות לבעל א"כ בסיפא דקתני דשמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ל"ש לומר דהוה רבותא דאפ"ה נתרוקנה דאדרבא בלא הספיק פשיטא דנתרוקנה רשות לאב ומצי האב להפר אולם לפי אשר בארנו ניחא דהנה תוס' ס"פ השולח כתבו בשם ירושלמי אם נראה לקריאה בדידי' אם אח"כ הביא השליח הרי זה ירקבו ואם נראה לקריאה ע"י שליח אז מביא ואין קורא א"כ יש סברא לומר גם כאן הכא בנראה לבעל להפרה אבל רק בשותפות אב דהא אף חלק דידי' הוא מיפר דהא מהא"ט מיפר בקודמין וא"כ פשיטא דלא נתרוקנה לרשות בעל שיפר לחודי' וקמ"ל רבותא אף בלא שמע הארוס דלא נראה להפרה בשותפות האב אפ"ה לא נתרוקנה לבעל חלק כיון שבחלקו היה ג"כ זכות האב אבל בסיפא בלא הספיק לשמוע האב הנה שם דאמרינן נתרוקנה היינו חלק הבעל דחלקו של אב פשיטא דאב מיפר דהא בחלקו צד ממונא אין לארוס שום יפוי זכות ורק על חלק הארוס אמרינן דנתרוקנה א"כ אדרבא היכא דנראה לארוס שנראה כבר להפרה בשותפות דאב פשיטא דנתרוקנה לרשות אב שהרי גם בחיי הארוס הוה ההפרה של חלק הארוס בשותפות דאב א"כ כשמת פשיטא דנתרוקנה ויכול להפר כלל אלא אפי' לא שמע הארוס דלא נראה להפרה חלק הבעל א"כ לא היה לאב זכות להפר בחלקו של ארוס עם הארוס כיון דלא שמע אפ"ה אמרינן דנתרוקנה לאב וא"ש:
ועד"ז יפורש ג"כ הא דאיתא לקמן דאף ע"א במאי קמפליגי ב"ש סברי נדרים נמי שראוי לארוס נתרוקנה רשות לאב ומיגז גייז ב"ה סברי אבי' ובעלה מפירין נדרי' ולא מיגז גייז ועיין בר"ן שנתקשה מאוד אמאי לב"ש דסובר מיגז גייז מצי אב לחודי' להפר טפי מב"ה דאמרי מיקלש קליש ועוד הא מכי מית בעל תברי' לגזיזי' כדמוכח לעיל במת האב דלא נתרוקנה רשות לבעל משמע כיון דמת האב בטלה הפרתו ולי נראה ליישב לפמש"כ לעיל דלמ"ד דסובר מיקליש קליש משום דארוס מיפר חלק צד האיסור ולאב יש זכות להפר משום צד ממונא דאית בי' ובארנו לעיל כיון דלא זכה האב בחי' הארוס בזכות שלו שבא מצד הממון לא מצי לזכות כשמת הארוס דאין מי שיפר לצד האיסור שיש בהנדר ולכן רק מיפר עם ארוס אחרון דלצד האיסור שיש בנדר בזה אין לאב זכות להפר משא"כ לב"ש דמיגז גייז הא לא ס"ל האי סברא שבארנו דל"ד זכות דאב להפר נדר בתו לזכות הבעל להפר נדר ארוסתו לכך ס"ל דבעל מיפר לבדו כיון דגם לאב זכותו הוא להפר צד האיסור שבנדר דצד אב וצד הארוס שווין בהפרת חלקם בנדרה:
וכן א"ש מה שהקשה הא עכ"פ במת הארוס בטלה הפרתו ואמאי יפר האב לחודי' ולעיל במת האב אמרינן דלא נתרוקנה רשות לבעל משום דמת האב בטלה הפרתו להנ"ל י"ל דחלק הארוס היינו זכות שיש לו להפר האיסור שבא ע"י נדרה לכן אף שמת לא בטלה הפרתו להאיסור דכבר פקע האיסור אבל במת האב שזכותו משום צד ממון שבנדר וכיון שבנדר עדיין לא הותר בשעה שמת שוב נתבטל הפרתו שבא מכח צד ממון שבנדר דכל זמן שיש איסור יש צד ממון לכן בטלה הפרתו:
ואמנם בעיקר הדבר דהוא ובעלה מפירין נדרי' פליגי בה תנאי בנדרים דף ס"ח דבי רי"ש תנא בין איש לאשתו בין אב לבתו מכאן לנערה המאורסה שהוא ובעלה מפירין נדרי' ולתנא דבי רי"ש האי ואם הי' תהי' לאיש מאי עביד לי' לאידך דרבא ולרבא מבעיא לי' לומר שהבעל מיפר בינו לבינה וקשה לי דהנה בירושלמי אמתניתין דלקמן דף ע"ח בוגרת ששהתה יב"ח ואלמנה ל' יום ר"א אומר הואיל ובעלה חייב במזונות יפר וחכ"א אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו ואיתא בירושלמי דהנ"ל תלוי בכניסה לרשותו דאז אף שאוכלת בבית אבי' מיפר ולהיפך בניזונית מבעלה והוא בבית אבי' לא יפר מעתה קשה לי דילמא לכן צריכין תרי קראי דאי ל"כ רק חד קרא הוה אמינא דוקא בניזונית נמי בבית אבי' בזה הוא דאב ג"כ מיפר קמ"ל קרא אחרינא דאף דהיא ניזונית מבעלה כיון שהיא בבית אביה אפ"ה רק אבי' ובעלה מפירין נדרי' או לאידך גיסא אי ל"ה כתיב רק חדא הו"א הא דארוס מיפר בשותפות דאב אף שעדיין לא נכנס לרשותו יען דניזונית משלו קמ"ל קרא אחרינא דאף באין ניזונית מן הארוס אפ"ה אבי' לבד א"י להפר רק עם בעלה:
עוד קשה לי דהנה לתוס' גיטין דף ל"ה הקשו בנישאת ג"כ ידירו אותה עד"ר ותי' דלגבי בעל ל"מ עד"ר דע"ד בעלה נודרת ומבואר ברא"ש ומרדכי שם דאפי' בנתן בעלה רשות להדיר עד"ר ל"מ דמסתמא עיקר דעתה על דעת בעלה ופסקו כן להלכה בסי' רכ"ח מעתה י"ל דהתינח באחרים אבל באביה ובעלה אף דבעל מיפר לבדו אם נתן רשות להדיר ע"ד אבי' י"ל דמהני אף שנישאת ויצאה מרשות אב כיון דברשות בעלה נדרה ע"ד אבי' בוודאי ע"ד אבי' נודרת ולפי"ז בארוס ג"כ אי לאו קרא דאבי' ובעלה מפירין נדרי' ג"כ הוה אמרינן דעכ"פ אם נתן אבי' רשות להדיר ע"ד הארוס מהני ובעינן הפרתו ג"כ אבל בלא רשות לא מהני בנדרה ע"ד הארוס ואב לחודי' מצי מיפר וא"כ מ"פ ל"ל תרי קראי בין לדידן בין לר"ש דהא י"ל אי מקרא חדא הו"א הא דאבי' ובעלה מפירין נדרי' היינו בנתן רשות להדיר ע"ד הארוס לכן צריך קרא שני דסתמא ג"כ אבי' ובעלה מפירין נדרי':
וכן קשיא לעיל ואימא ארוס לחודי' מיפר וכי תימא אב דכתב רחמנא ל"ל מבעי' לי' דאם הקים הקים ואמאי לא משני עדיפא מיני' דבעי אב היכא דנתן בעלה רשות להדיר ע"ד ארוס דאז שניהם מפירין:
וכן יקשה במאי דמשני לעיל א"כ בית אשה נדרה ל"ל יקשה הא צריך מבית אשה נדרה לומר דאב שנתן רשות להדיר ע"ד הארוס אפ"ה מיפר לחודי דאי מקרא קמא הוא רק בלא נתן רשות מיפר ארוס לחודי' אבל בנתן רשות אבי' ובעלה מפירין קמ"ל קרא דאם בית אשה נדרה דאף שנתן רשות להדיר ע"ד אבי' לא מהני ומיפר לחודי':
ובמש"כ יש ליישב שיטת רבינו שהביא הר"ן בשמעתין דאב יכול להפר אף נדרים שאין בהם עינוי נפש והקשה הר"ן מספרי ומירושלמי דאיתא שם דמקרא דבין איש לאשתו ובין אב לבתו דמקשינן להדדי כשם שבעל אין מיפר אלא נדרי ע"נ ובינה לבינו ונראה לפמש"כ י"ל כן דהנה מבואר בר"ן לקמן דף פ"ו דלא מקשינן לכל מילי א"כ י"ל דלא מקשינן דאין מיפר לבתו אלא בנע"נ אלא בכהא"ג דדומה לנדרי אשתו הנה היא גדולה וכל גדולה הרי היא ברשות עצמה לכל מילי רק בנדרים גילתה תורה שאינה ברשות עצמה ושתלוי בבעל בנע"נ אבל בשאר נדרים הרי באמת ברשות עצמה כמו בכל מילי ואם נרצה לדמות נדרי בתו צריך ג"כ לאוקמא בכהא"ג דהיינו דאב נתן לה רשות לידור ע"ד אחרים כגון ע"ד קרובים ובני משפחתם כנהוג דלא מהני נדרה ע"ד הקרובים ומצי אב מיפר כשהיא נדרי ע"נ דאמרינן ע"ד אבי' נודרת אף שנתן לה רשות לידור ע"ד אחרים אבל שאר נדרים לא מצי אב מיפר דתליא בדעת אחרים דבזה שפיר מהני נתינת רשות דאב לתלות בדעת אחרים אבל בלא נתן רשות להדיר ע"ד אחרים שפיר יש לאב רשות להפר אף נדרים שאין נע"נ דהרי נערה כל זמן שלא נתארסה הרי היא ברשות אבי' לכל מילי ע"כ מצי מיפר אף נדרים שאין ע"נ דבזה לא נשמע מהיקשא דבין אב לבתו לבין איש ואשתו ולכן שפיר כתב דיכול להפר כל נדרים ודו"ק:
ח') ובזה אמרתי דבר נחמד דאיתא בריש פרקין דנערה המאורסה דקתני במשנה נערה המאורסה הוא ואבי' מפירין נדרי' ובר"ן הקשה למה לא נקט קטנה ותי' דבאמת ה"ה קטנה בת י"א שנים שנדרי' נבדקין דאב וארוס מפירין נדרי' ול"נ ליישב דדוקא נקט נערה דהנה דעת רבינו דאב מיפר כל נדרים אף שאין נדרי ע"נ אמנם הטור הביא דעת ה"ר יחיאל הביאו בתוי"ט דקודם שנתארסה אף שמת הארוס שהאב מיפר אין מיפר אלא נדרי ע"נ כיון שקודם שמת דאבי' ובעלה מפירין אין מפירין רק נע"נ דהא ארוס אין מיפר אלא נע"נ אמנם דעת הר"ן לקמן דאין אב מיפר כלל אלא נדרי ע"נ וכן הוא בירושלמי בפרקין אמנם נראה דבקטנה לכו"ע אב מיפר כל נדרים דבשלמא בנערה דהיא ברשות עצמה רק תורה גלי בנעורי' בית אבי' שלהפרת נדרים היא ברשות אבי' לכן רק בנע"נ אבל בשאר נדרים היא ברשות עצמה אבל בקטנה דברשות אבי' לכל מילי לכן גם בשאר נדרים אין לה יד לידור רק אם הקם האב אבל אם היפר לה מהני הפרתו בכל נדרים וא"כ לפי"ז ניחא דנקט נערה המאורסה אבי' ובעלה מפירין כיון דתרווייהו אין יכולין להפר רק נע"נ לכן שפיר קתני סתמא אבי' ובעלה מפירין נדרי' אבל בקטנה ל"ש למיתני אבי' ובעלה דהא אבי' מיפר כל נדרים ובעלה אין מיפר רק נע"נ ואי הוה קתני אבי' ובעל מפירין הו"א שבקטנה מאורסה שרק שניהם מפירין ג"כ יכולין להפר כל נדרים ובאמת ז"א דכיון דאין אבי' לבד יכול להפר רק עם הארוס א"י להפר רק נע"נ לכן לא קתני לה כלל שלא להאריך ולפרש באיזה נדר יכולין להפר ודו"ק:
ולפי"ז מוכח ממשנה דלא כדעת רבינו ודלא כהטור דאי כהטור דבנתארסה שאני א"כ גם בקטנה כן א"כ ליתני קטנה ולמה נקט נערה (אולם ליישב גם לדעת רבינו י"ל דגם בבעל משכחת דיכול להפר גם נדרים שאין ע"נ כהאי דלקמן נדר משני ככרות ובאחד אין מתענה דמיפר גם לשאין מתענה ושפיר משכחת גם בה דאבי' ובעלה מפירין נדרי' אף בשאין נע"נ):
ט') ומה מאוד יתכן לפי"ז הא דאיתא לקמן דף ס"ח אימא אב בעי ארוס אבל ארוס לחודי' מיפר והקשה בר"ן דתחילה פשיטא לי' דאב לחודי' מיפר ועתה פשיטא לי' להיפך וכבר כתבתי לעיל לפרש על נכון אבל לפי דברי הטור א"ש בפשיטות דתחילה ס"ד דאב לחודי' יכול להפר היינו בנדרים שאין נדרי ע"נ דיכול להפר קודם האירוסין ה"נ לאחר שנתארסה יכול להפר בלא ארוס דהא ארוס א"י להפר מה שאין נע"נ וע"ז משני דכ' ואסרה איסור בבית אבי' וע"ז פריך שוב אימא אב ליבעי ארוס דהיינו בנדרים שבינו לבינה דבעל עיקר לכן אב ליבעי ארוס (וכן הוא באמת מסברא בנדרים שבינו לבינה) אבל ארוס לא ליבעי דבנדרים שבינו לבינה העיקר הארוס ודו"ק:
ובזה ניחא דבלח"מ פי"ב מנדרים הקשה לדעת רבינו מאי משני השתא במקום ארוס מיפר לחודי' שלא במקום ארוס מיבעיא הא י"ל בוודאי במקום ארוס מיפר לחודי' בנע"נ וקרא אתי דקודם שנתארסה מיפר אף נדרים שאין נע"נ אולם להנ"ל ניחא דאי במקום ארוס מיפר לחודי' א"כ מיפר אף נדרים שאין נע"נ (דרק אי בעי ארוס אז מיפר רק נע"נ כמש"כ הטור אבל אי אב לחודי' מיפר אז מיפר אפי' נדרים שאין ע"נ) א"כ קודם שנתארסה ל"ל קרא דמיפר לחודי' ודו"ק:
י"ב) ואם עבר ועבד קודם שידיר או שיקבל אעפ"י שהוא נשוי בעבירה לא חילל. וכתב אח"ז כהן שעבד כשהוא חלל לא חילל משמע מדבריו דלכן אם נושא נשים בעבירה לא חילל דהא חלל גופי' לא חילל עבודה אבל לכתחלה אסור לעבוד כמו החלל ולכאורה צריך הדבר תלמוד מנ"ל הא אמנם הנה הדבר מתבאר משו"ת הרא"ם סי' נ"ט שכ' דהאי פסול דנושא נשים בעבירה ומטמא למתים פסול מדאורייתא דכל זמן שהיא עמו אין בו קדושת כהונה כלל והוא פסול כחלל דילפינן מוקדשתו דפנו בע"כ פי' הלקוהו עד שיגרש וכל עוד שלא יגרש אינו מוקדש בקדושתו של אהרן דאל"כ מאי וקדשתו מקודש ועומד הוא ותניא בת"כ בעמיו להחלו שאם נהג כמנהג זה בזמן שהיא עמו הרי הוא חולין ופירש"י בפי' החומש שהוא מחולל בה בעודה עמו אשתו פסולה א"כ כיון דמחולל קריא רחמנא בעודה עמו אין בו קדושת כהונה כלל לקרא בתורה ולא לישא כפיו אלא הרי הוא כחלל לכל דבריו עד שיפרוש ממנה והא דעבודתו כשרה היינו משום דהא חלל גופי' שנולד מפסול כהונה אם עבד עבודתו כשרה בלא ידע וסיים וכן נ"ל ממשמעות דברי הרמב"ם פ"ו מביאת מקדש ה"ט שהעתיק המשנה דבכורות וסיים ואם עבר ועבד קודם שידיר או שיקבל אעפ"י שהוא נשוי בעבירה לא חילל כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל לא חילל שנאמר ברך ד' חילו עכ"ל ונתבארו דברי רבינו דיש בזה פסול דאורייתא דומיא דחלל ואמנם במג"א סי' קכ"ח סקנ"ד כ' דנושא נשים בעבירה רק קנס חכמים שפסול הנה כבר עמד ע"ז בח"ס ח"ו סי' י"ב שבאמת פסול מה"ת וכן העלה בשו"ת מהרי"א סי' מ"ז:
י"ג) נושא נשים בעבירה. הנה רש"י פי' כגון גרושה וחלוצה אף דהוה דרבנן וכ"כ המג"א סי' קכ"ח וכ' הפמ"ג דמפירש"י אין ראי' דסובר חלוצה דאורייתא אסור לכהן כדס"ל במכות ריש אלו הלוקין והרע"ב כ' רק גרושה והשמיט חלוצה יען דהוא מדרבנן (ופלא על הפמ"ג דהא הרע"ב פ"ג דמכות כתב ג"כ כפירש"י דחלוצה דאורייתא) והנה לכאורה נראה ראי' דחלוצה ג"כ בכלל נושא נשים בעבירה אפי' אי הוה רק דרבנן דהא בסוטה דף מ"ד איתא דריוה"ג סובר כגון נושא נשים בעבירה גרושה וחלוצה ומפרש בגמ' דפליגי בעבר עבירה דרבנן ופלא הא חלוצה ג"כ רק דרבנן ועמד ע"ז בתוי"ט וכ' דסמי מכאן חליצה ובתוס' רע"א הביא בשם ראשונים יען דיש לה סמך מה"ת גם לר' יוסי הוה עובר עבירה א"כ ה"נ לענין נכ"פ י"ל דלכו"ע מודה אף דהוה דרבנן כיון דיש לה סמך מה"ת לא ישא את כפיו (ובהכי ניחא דברי הרא"ם שהביא המג"א בקצרה ובח"ס רמ"ו סי' י"ב הביא כל לשונו דנושא גרושה וחלוצה דלא יעבוד ופסול לנכ"פ משום דנתחללה כהונתו ואין משום קנסא כמש"כ לעיל ולכאורה יקשה בחלוצה אי הוה דרבנן איך שייך לומר דנתחללה כהונתו להנ"ל ניחא כיון דאף למ"ד חלוצה דרבנן חמירא כדאורייתא יען דיש לה סמך מה"ת:
אולם דקשה לי דהנה בסנהדרין דף ע' איתא דאין נעשה בן סורר באכל אכילת איסור דרבנן ומפרש כגון שאכל בתענית ציבור והא זה אין לה עיקר מה"ת אפ"ה מיקרי עובר עבירה ומתמעט מדכ' אין שומע בקולינו לאפוקי זה שאין שומע בקול הקב"ה ולא פליג שם ר' יוסי וצ"ע:
ולכאורה נראה ליישב דלענין ירא ורך הלבב שפיר י"ל דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת סתמא דמילתא אין ירא מעבירה שבידו דלא חמירא להו לאינשי כ"כ כמש"כ ההמ"ג פ"א מאישות באיסור דרבנן ל"ש חזקה דלא יעבור משום דלא חמירא להו לאינשי אבל בעלמא גם עובר עבירה דרבנן מיקרי עובר עבירה ולכן שפיר כו"ע מודין בהך דסנהדרין אלא דלפי"ז הדרה קו' לדוכתי' מנ"ל דחלוצה מיקרי נושא נשים בעבירה ואי דמצינו כן דחוזר מערכי מלחמה דילמא דוקא שם דיש לו סמך מה"ת ע"כ ירא בלבבו אבל בעלמא לבטלו ממנו א"ע בנכ"פ משום איסור דרבנן דנאמר דנתחללה כהונתו מינא לן וצ"ע: