אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ה · הלכה יא

הלכה י

א') בין יש בו רביעית בין אין בו רביעית. עכ"מ שכתב דרבינו מפרש כפי' התוס' דקידח קאי דהיינו שנוטל מכיור בכלי קטן שאין בו רביעית והנה קשה לכאורה לפי' תוס' ורבינו מירושלמי פ"ד דיומא שם פליגי אי כה"ג בקידוש ראשון מכיור ופריך מברייתא דכל הכלים מקדשין ומשני חוץ מקידוש ראשון ומאי פריך הא י"ל דהיינו בלוקח מן הכיור לכן אפי' בכ"ש מקדש כיון דקתני שא"ב רביעית ע"כ אייריא בקידח מכיור ולכן מקדש שפיר והא דקאמר חוץ מקידוש ראשון היינו בכה"ג שמקדש בקיתון ואין נוטל מכיור אך י"ל דהרי גם במשנה דיומא דקתני דכה"ג מקדש בקיתון קתני דהמים מערה מן הכיור ואפ"ה סובר חוץ מקידוש ראשון:
והנה לפי"ז דע"כ דוקא בנוטל מן הכיור א"כ יש ליישב גם שיטת רש"י קידח היינו מן הכיור עצמו והא דפריך ממנו אמר רחמנא קאי אברייתא דמקדש בכ"ש והוק' תוס' דלא פריך אמשנה דיומא דכה"ג מקדש בקיתון ולפי הנ"ל א"ש דממשנה לא קשיא יען די"ל דאייריא בניטל מן הכיור כבר קידשו הכיור והא דפריך אברייתא דבכל כ"ש מקדש דמשמע אף שלא קידש המים בכיור (וכהא"ג תי' בצ"ק) והנה לפי"ז לפירש"י ברייתא איירי במים שלא נתקדשו מן הכיור אבל בקידוש המים בכ"ש לא בכיור לתוס' לכאורה אין כשר לקדש ומדברי רבינו שכ' דמצוה לקדש במים מן הכיור ואם קידש בכ"ש כשר משמע דמצוה לקדש במים מן הכיור ואם לא קידש במים שקידש בכיור כשר א"כ משמע דסובר כפירש"י לכן נראה גם לתוס' א"צ לקדש תחילה המים בכיור רק הא דקידח היינו לומר דנוטל מכלי שיש בו ליטול לד' כהנים אבל לא מכיור דוקא ולא כמו שנראה מדברי הכ"מ:

ב') בין שאין בהם רביעית וכו'. והנה בתוס' זבחים שם הקשו למאי דס"ד בלא קידח יש תימא דגרע מנט"י ותי' דנט"י נמי כשיש בו רביעית נוטלין ממנו לידים אפי' לשנים והכא בדהוה בי' רביעית מעיקרא וקשה לי דהנה בגיטין דף ט"ז פריך וכי איכא משקה טופח מאי הוי והתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה וקשה להנ"ל מ"פ הא כאן ע"כ הי' תחילה רביעית ונשאר משקה טופח לכן הוה שפיר חיבור דכמו דאמרינן בנטילה ולקידוש ידים סגי כשהי' מתחילה רביעית ה"נ לענין משקה טופח הוה חיבור היכא דהוה מעיקרא כשיעור רביעית משא"כ כאן י"ל שלא הי' כלל יותר ממשקה טופח ע"כ ל"ה חיבור ואמנם נראה לתרץ דהנה תוס' ד"ה הניצוק והקטפרס הקשו דבחגיגה דף י"ז איתא גבי ג' גוממיות עליונה עשרים ותחתונה עשרים ובאמצע ארבעים וחרדלות של גשמים עוברת ביניהם דפליגי בעליונה אבל בתחתונה כ"ע מודו דעלתה לו טבילה דאמרינן גוד אחית אלמא דקטפרס הוה חיבור ונראה לישב דהנה בסי' ר"א סעי' נ"ג במקוה שאוב ע"י השקה פעם אחת סגי אף דאח"כ נפסק החיבור רק במקוה חסר מיד כשהופסק פסול וא"כ י"ל שם בחגיגה דאיירי לענין לטבול פעם אחת הוה שפיר חיבור כיון דעומד בחיבורו בשעה שטבל וכאן אייריא לענין דנאמר דע"י קטפרס נעשה חיבור לעולם בין שני מקוואות אף אם אח"כ נפסק הקטפרס כגון בפסול שאוב קמ"ל דל"ה חיבור ע"י קטפרס אף דרש"י פי' לענין ב' מקוואות חסרים והקטפרס מחבר היינו דעכ"פ גם בזה הדין כן דא"ח רק לפי הגמ' דחגיגה נוכל לתרץ דהכא אייריא לענין פסול שאוב ולאחר שנפסק הקטפרס ובהא ניחא גם קו' אחריתא שהקשו אח"כ דהכא נאמר דקטפרס ל"ה חיבור ואח"כ מוקי הא דטופח ע"מ להטפיח דס"ל דאמרינן גוד אחית דאם רגליו נוגעת במים גם השני טהור להנ"ל ניחא דשם רק לטבול בו בשעה שמחובר הקטפרס למקוה והמשקה טופח ע"מ להטפיח והך דקטפרס אייריא לענין פסול שאוב לענין אי הוה חיבור אף לכשפסק החיבור שע"י הקטפרס ל"ה חיבור לכשיפסוק:
וכן ניחא מה שהקשו תוס' דהכא משמע דטופח להטפיח הוה חיבור ובפ"י דמקוואות איתא דבעי כשפופרת הנוד ונראה לי לישב על נכון דהנה במשנה בפ"ה דמקוואות איתא מטהרין מקוה עליונה מתחתונה כיצד מביא סילן של ברזל ומשיקו כחוט השערה ותמהו מאי מהני כחוט השערה וכתב הרא"ש דבתחילה הי' שפופרת הנוד לבסוף סגי בכשערה דהיינו כשיעור טופח להטפיח כמש"כ לפרש בגידולי טהרה ונראה דהסברא כן כיון שהי' פעם אחת כשיעור כשפופרת הנוד אף דלא נשאר רק חיבור כשעורה סגי א"כ כן י"ל גם כאן דאייריא דהי' מתחילה יותר מטופח להטפיח רק אח"כ לא נשאר רק טופח להטפיח לעשותו מחובר סגי בטופח להטפיח:
לפי"ז א"ש גם מה שהקשיתי דע"כ הא דטופח אינו חיבור אייריא ג"כ בהי' מתחילה יותר מטופח רק אח"כ לא נשאר רק טופח בעת החיבור אפ"ה ל"ה חיבור (ובחידושי כתבתי בזה על דברי הש"ך סי' ר"א ס"ק קט"ז על מש"כ המחבר דסגי להשיק מקוה שאוב כשערה כדעת הרשב"א ולעיל פסק דבעי כמוציא רימון וכ' הש"ך דכאן דאין הפסול אלא משום שאובה דרבנן סגי בכשערה ותמהו עליו דהא הרשב"א מספקא לי' כולו שאוב דאורייתא כמש"כ בש"ך לעיל ונראה דשאני הכא דנשאר מחובר בשעת טבילה לכן סגי בכשערה אבל לענין אם נפסק אח"כ החיבור בעינן השקה כשפה"נ והסברא לחלק דהא כ' בבית אפרים דהשקה מהני אי מטעם זריעה או מטעם דנגרר אחר המקוה הכשרה וא"כ לענין נפסק החיבור דבעינן הטעם דהוה כזריעה לכן בעינן חיבור כשפה"נ אבל אי נשאר מחובר דא"צ לטעם זריעה אלא מטעם גרירה לכן סגי בכשערה ובהא ניחא מש"כ המחבר סעי' נ"ב דנקבים מצטרפים לכשפה"נ ובשו"ת חכ"צ סי' מ' השיג ע"ז לפמש"כ י"ל היכא דנשאר מחובר ע"י ההשקה שפיר מצטרפין נקבים הקטנים רק לענין אם הופסק אח"כ בעינן כשפה"נ ונפ"מ לענין שאוב למאי דקיימ"ל דבעינן כשפה"נ כמש"כ רמ"א סענ"ג וכ"כ בס' ג"ט סי' י"א ובהא ניחא הא דכ' הש"ך ס"ק קי"ב בשם רי"ו דלכתחלה יש להחמיר בנסתם הנקב והוא תמוה דלעיל בסקמ"א כ' בשם רי"ו דיש לו לפסול אם הלכו המים שאובים למקוה אחרת עשו"ת כ"ס לפי הנ"ל י"ל כאן שנתטלא והשיק בנקב כשפה"נ לכן אף בהופסק רק לכתחלה כיון דמטעם זריעה לא איכפת לן מה שהופסק אח"כ אבל לעיל אייריא בירד דרך נקב קטן דאין מטעם זריעה אלא משום שנגרר ולכן כיון שהופסק והלך למקוה אחרת ס"ל לרי"ו דפסול ואף דאיירי שנתן למקוה עליונה כיון שיורד למקוה אחרת בנקב שאין כשפה"נ ס"ל לרי"ו דנפסל כיון שהופסק אח"כ החיבור ונפ"מ טובא לדינא דאותו הממלאים המקוה ממקוה הרעזערוו כנהוג צריך שיהא כשפה"נ וכן מבואר בשו"ת ח"ס סי' רי"ב דבעי כשפה"נ וכמבואר בדבריו דע"כ לית דחש לדברי רי"ו ובשו"ת מהרי"א סי' ר"ט תמה למה הצריך כשפה"נ דלמילוי מים א"צ כשפה"נ וכ' דלאו דוקא ולפמש"כ דווקא נקט כשפה"נ:

ג') אמנם נראה דיש לישב עוד בדרך אחר סתירת דברי הרי"ו דכאן הא אייריא שהשני מקוואות אשבורן לכן אף שהופסק אח"כ מטהר כיון דהוה אשבורן מהני השקה מטעם זריעה אבל אם הי' אז זוחלין ל"מ רק מטעם גרירה דנגרר אחר המקוה שאינו שאוב לכן כיון שהופסק החיבור ס"ל להרי"ו דפסול (ובהא ניחא הא דכ' הש"ך ס"ק נ"ה דאין מהני השקה למי גשמים שנעשו זוחלין כמו שהוכיח מס"ע ס' והך דאמה נכנסת היינו במעיין אבל מדברי הר"ש והרא"ש בפ"ג דמקוואות דכ' דאם האמה הנכנסת לשם יש לו מ"ס מטהר אף במי גשמים משמע דס"ל דמהני השקה אף שהם זוחלין להנ"ל ניחא די"ל מטעם זריעה ל"מ אלא מטעם גרירה ונפ"מ דכל זמן שלא הופסק כשר רק אי נפסק החיבור ל"מ ובהא אייריא הש"ך סקנ"ה דמוקי לה דוקא במעין אבל במי גשמים אין מטהר לאחר שהופסק החיבור) והנה לפי"ז בהני מקוואות שנוהגין למלא מהרעזערוו דנעשין זוחלין לא מהני אם לא שאחר שנתמלא התחתונה ונעשין שם אשבורן צריך שיהא להם השקה דרך נקב שממלאין ממנה ואז שוב כשר אפי' הופסק החיבור אח"כ ואפשר שלזה כיון הח"ס שכ' דבעינן נקב כשפה"נ דצריך השקה אח"כ כשנעשה אשבורן לפי דעת הרמ"א סעיף נ"ג דהבא להשיק מקוה שאוב צריך שיהא חיבור כשפה"נ לחוש לדעת הפוסקים דס"ל שאובה דאורייתא כמש"כ הש"ך סקקי"ט ושפיר כ' הח"ס דלית מאן דחש לדעת הי"א שהביא הרי"ו כיון דאייריא במשיקו אח"כ כשנעשה אשבורן אף דלכאורה אכתי הוה לן עכ"פ לחוש לכתחלה לדברי הרי"ו שבש"ך ס"ק קי"ב בזה שפיר י"ל דבכהא"ג היכא שמתחלה נתמלא דרך המקוה שאינו שאוב (הא עדיפא כמש"כ בשו"ת מהרי"א הנ"ל) ולבסוף נעשה השקה גמורה אף הרי"ו מודה דאף לכתחלה כשר לטבול בו:
ובהא יש לישב עוד מה שהקשו על הרי"ו דהא איתא להדיא במשנה פ"ו דמקוואות דממלא לעליונה ויורד לתחתונה להנ"ל א"ש דהנה במהרמ"ש סי' קצ"ח תמה הא כיון דנעשין עליונה זוחלין אין מטהר השאובין לכן נראה דאייריא דלאחר שנתמלא העליונה עמדו המים בעליונה למעלה ממקום הנקב וירדו אח"כ דרך שם למקוה התחתונה ולא נעשה עליונה זוחלין כלל לפי"ז י"ל דגם הרי"ו מודה דכשר אם הלכו המים למקוה אחרת דהוה כאלו חלקו המקוה העליונה לשני מקוואות דפשיטא דאין כאן מים שאובים כלל רק הכל כמי גשמים בעוקה אחת שחלקוהו לשניים ולפי"ז יש עצה אחרת למי שממלא ממקוה רעזערף שימלאו המקוה עד שפתה ואח"כ יפתח הנקב שבכותל המקוה וירדו דרך שם למקוה תחתונה ואם עדיין אין מ"ס בתחתונה ימלאו שנית מקוה הרעזערף עד שפתה וכשנחו המים יפתחו הנקב שלמטה משפתה וירדו המים עד שיהא מ"ס בתחתונה ואח"כ יכולין להוסיף מים כמה שירצו ואז באמת א"צ שיהא בנקב ההוא כשפה"נ (רק שהח"ס לא אייריא בכהא"ג אלא כשיורד המים מיד דרך הנקב למטה לכן הצריך שיהא בנקב כשפה"נ) וכשעושין כן א"צ להשיק לאחר שנתמלא המקוה למקוה הרעזערף (ובשו"ת מהרי"א סי' ר' כתב ג"כ עצה כזו אמילתא אחריתא ובפ"ו מה' איסורי מזבח כתבתי בדרך אחר) וא"ש:
והנה בש"ך שם הביא ראי' לשיטתו דאייריא באמה של גשמים דאילו בשל מעין מטהר השאובין ג"כ כדאיתא לעיל סעי' י"א דמקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעיין אפי' מי המעיין מועטין מטהרין את השאובים וכתבתי בגליון הש"ך דאף אי איירי במעיין ל"ק דהכא המעין דוחה את השאובין לחוץ ונעשין זוחלין וכיון דל"מ לטהר השאובין בזוחלין ל"מ לטהר לצאת מידי שאובים אבל לעיל דהעבירוהו עליו שאין יורד כלל לבור ולא נעשו השאובין זוחלין מהני לטהר השאובין לענין זה דכשנעשה אח"כ המעין שהעבירו עליו אשבורן כשר לטבול במקוה ואין פסול משום שאובין:

הטביל ידיו וכו'. והוא ברייתא בדף כ"א וכ"מ כ' בשם רש"י במי מערה שהם כשרים לטבילה וה"ה למים ובה"ג השיג דלא מצא כן ברש"י ופלא שכן מבואר ברש"י דף י"ט ע"ב:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה