אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

אלא א"כ היתה טומאה הדחוי' בציבור וכו'. נשמע דס"ל דציץ מרצה אטוה"ג וכבר תמהו עליו מגמ' דזבחים דף כ"ב ולי קשה מדברי רבינו גופי' בפי"ו משאה"ט וז"ל מפני מה טהרו חכמים ס"ט ברה"ר שהרי הציבור עושין פסח בטומאה בזמן שהטמאים רוב אם טומאה וודאית נדחית מפניהן קו"ח לספק טומאה שאיסור כל הספיקות מדבריהם עכ"ל וא"כ לשיטתו דסובר דהא דט"ד היינו מפני שהציץ מרצה אטוה"ג א"כ מאי קו"ח איכא מטומאה וודאית דנדחית דש"ה דציץ מרצה וצ"ע אמנם נראה לישב לפי מה שבארתי בפ"ב מאיסורי מזבח דכונת התוספתא והירושלמי משום דלכאורה הוה לן להחמיר להצריכם טבילה דזילו טבילו (בצפרא) [בנהרא] כדאיתא בע"ז דף ל"ז ע"ז נתן רבינו הטעם דעושין בטומאה ול"א זילו טבילו כמו דאמרינן ברוב ציבור ערלים זילו מהלו ה"נ לא אמרינן בהא להחמיר משום דאפשר בטבילה א"כ ניחא גם קושיא זו דאין הכונה לכן להקל יען שהקילו בציבור דהא ש"ה משום דציץ מרצה אלא דלא להחמיר להצריכם טבילה ע"ז שפיר אמרו הטעם דנדחה בציבור דל"א זילו טבילו בנהרא:
ובהכי ניחא נמי מה דיש להקשות עוד הא דאמרינן דט"ד בציבור רק באי אפשר לעשות בטהרה אבל אי אפשר הא מהדרינן אטהרה א"כ גם לענין ס"ט ברה"ר נאמר ג"כ היכא דאפשר לא נאמר להקל והא אפשר בטבילה להנ"ל ניחא דהא באמת גם בציבור ל"א זילו טבילו אלא עושין פסח בטומאה (וכן כתב רבינו בפט"ו דאומרים לו שיטבול דאין בכך הפסד ואם טבל הר"ז משובח אבל אין חיוב מהדין):
אמנם אכתי יש להקשות טובא דרבינו כ' דאם טומאה וודאי נדחית קו"ח לספק והא באמת בתוספתא איתא אם טומאה וודאית הותרה לציבור קו"ח לספק א"כ תיקשי באמת מנ"ל כלל לרבינו לעשות האי קו"ח כיון דהוא סובר דט"ד בציבור ליכא קו"ח דבשלמא למ"ד ט"ה בציבור וא"צ ציץ לרצויי שפיר עביד קו"ח אבל אי ט"ד דבעי ציץ לרצויי באמת ל"ש קו"ח כקושיתינו ותדע דהא בתוספתא איתא דרשב"ג ס"ל טעם אחר יען דאי אפשר לשאול לרבים והוה כדבר שאין בו דעת לישאל ולמה לא ניחא לו בטעמא דת"ק משום דעושין בטומאה אע"כ משום דס"ל ט"ד ובעי ציץ לרצויי ליכא קו"ח א"כ רבינו דס"ל דט"ד ולכן כ' כאן דהקו"ח דנדחה מפני הציבור ולא כ' דהותרה והא אי רק ט"ד לא אמרינן כלל האי קו"ח ונראה שזה באמת השגת הראב"ד שהשיג דבתוספתא ס"ל רשב"ג הטעם משום דאפשר לשאול ליחיד וא"א לשאול לרבים וכונתו כיון דרבינו ס"ל ט"ד ליתא להא"ט דעושין בטומאה דשם משום דציץ מרצה על טוה"ג ובהא ל"ש לתרץ כמו שאמרנו דעכ"פ נשמע דל"א דחייב לטבול דהא חזינן דרשב"ג פליג וס"ל דליכא קו"ח דש"ה דאיכא ציץ לרצויי ע"כ ל"א זילו טבילו אבל הכא דאפשר בטבילה חייב לטבול דהא בק"צ ג"כ אי אפשר בטהרה מהדרינן אטהרה א"כ דברי רבינו צע"ג (ובה' ק"פ הארכתי):
אולם נראה לישב שיטת רבינו משום דלכאורה קשיא הא דמייתי ביומא כתנאי דר"ש אמר כה"ג ביוהכ"פ יוכיח ור"י דחי דהנח לכה"ג ביוהכ"פ דט"ה בציבור אמאי לא מייתי מהך תוספתא דמוכח ג"כ דהוה פלוגתא דתנאי דת"ק דהיינו בן זומא ס"ל ט"ה בציבור ואיכא קו"ח דוודאי הותרה ספק לא כש"כ ורשב"ג דס"ל הטעם דאין שואלין לרבים ס"ל ט"ד א"כ ליכא קו"ח חדא דשאני ציבור דציץ מרצה ועוד כיון דט"ד ומהדרין אטהרה ה"נ אדרבא אית לן למיהדר אטהרה ונחייבוהו לטבול (ועתוס' נזיר דף ס"ו דכיון דמיא לפניך דיינינן לי' כאלו כבר טבל ולא מיקרי מחוסר מעשה) לכן ס"ל לרבינו דאף למ"ד ט"ד מצי ג"כ עביד קו"ח ופלוגתתן הוא במילתא אחריתא דהא כהא"ג מצינו פלוגתא לענין נגעים בפי"ב אי ירושלים מטמאה בנגעים ומייתי לה במגילה פרק בני העיר וכן ביומא דף י"ב רק דשם משמע דפליגי אי ירושלים נתחלקה לשבטים אבל בירושלמי פ"ק דערלה איתא דפליגי אי בשל רבים מטמאה בנגעים א"כ י"ל דהא דק"צ נדחה היינו משום דברבים אמר הכתוב אנכי ד' השוכן אתם בתוך טומאתם דקילא לי' טומאה כשהוא ברבים וע"כ איכא שפיר סברא להקל בס"ט כשהוא ברה"ר ורשב"ג פליג בהא כדס"ל לענין נגעים דמטמא ברבים:
ובהכי ניחא לי נמי מה שכ' הרמב"ן בפ' מטות דבמלחמת סיחון ועוג ט"ה בציבור ע"כ לא היה שם שילוח מחנות ולכאורה דבריו תמוהים כמו שהקשיתי לעיל בפ"ז מבהב"ח דהא דט"ה בציבור רק בצורך קרבן ציבור אבל לפי הנ"ל ניחא דרמב"ן ס"ל דעיקר הטעם דט"ה או ט"ד היינו דברבים מקילין בטומאה כמו בטומאת נגעים דאין נוהג בשל רבים לכן גם בט"מ היכא דעכ"פ איכא רוב ציבור טמאים ג"כ אזלינן לקולא:
אם הי' ק"צ ציץ מרצה על טוה"ג ובשעה"מ תמה עליו טובא מפסחים ומכמה דוכתין וכן אני תמהתי עליו כמבואר להלן וכבוד ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מו"ה אברהם פריעדמאן נ"י מפה העיר בזה דבר נכון שדעת רבינו מבואר בפירוש המשנה ספ"ח דזבחים וז"ל דבר תורה על ציץ שהוא מכפר טומאת קדשים שנאמר והי' על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בנ"י ואח"כ פירש בפ' אמור אל הכהנים שעון הקדשים שהוא מכפר הוא הטומאה לפי שנאמר אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' והנה דברי רבינו לכאורה תמוהים דלעיל דף כ"ג איתא דהטעם דעון טומאה מרצה משום דהותרה בכללה בציבור וכן הקשה בתויו"ט שם ועוד דבגמ' איתא עון קדשים ולא עון המקדישים ולכן נראה דחדא מתורצת בחברתה דביחיד אין מרצה אטוה"ג אלא אטומאת קדשים ומטעם דהותרה מכללה בציבור אבל מקרא הנ"ל ל"ה נשמע רק בציבור ובציבור באמת מרצה אטוה"ג כדנשמע מקרא דאשר יקרב וכו' אל הקדשים כנ"ל וא"ש:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה