מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה ו
א') טומאת התהום אם זרק הורצה. והנה בלח"מ פ"ו מק"פ הקשה כיון דבגמ' לא איפשיטא אי בכהן ט"ה בטומאת התהום אלא למ"ד שו"ז ורבינו הא פסק דאשו"ז על ט"ש א"כ לא איפשיטא איבעיא ותי' דפסק כאת"ל וכ"כ בספר אורח מישור אך קשה התינח בק"פ אבל בשאר קרבנות הוה איבעיא אכתי בכהן המרצה בתמיד אי הותרה ולישב נאמר דפסק כמ"ד דיליף מועדו מועדו בגז"ש (ועיין בפני משה פ"ט דנזיר) ויותר י"ל כיון דפסק דציץ מרצה בציבור על טוה"ג לכן בט"ה הותרה בציבור בשאר קרבנות ג"כ ורק גמ' דבעי היינו משום דהי' סבור בציבור ג"כ ל"א דציץ מרצה על טוה"ג וא"כ לכן גם בטה"ת בעי אי מרצה על טוה"ג של כהן אבל רבינו דפסק דמרצה לכן סובר גם בטה"ת מרצה על טוה"ג דכהן:
והנה לקו' הראשונה י"ל לפמש"כ לעיל בפ"ג דרבינו מפרש הך דזבחים דהא דשו"ז היינו אחר שטבל ולמ"ד אשו"ז על ט"ש היינו אפי' אחר שטבל וא"כ לפי"ז י"ל הא דקאמר הגמ' בפסחים הניחא למ"ד אשו"ז אלא למ"ד שו"ז על ט"ש ל"ש למעוטי ט"ש היינו אחר שטבל וע"כ מוכח שמרצה בכהן ורבינו פסק דשו"ז אחר שטבל לכן שפיר איפשיטא האיבעיא דמרצה אכהן:
ב') והנה במשל"מ הביא ירושלמי פ"ב דיומא ציץ מהו שירצה על טומאת ידים ותמה הא קיי"ל אין טומאת ידים במקדש (כדאיתא בפסחים דף י"ט וכמש"כ רבינו בפ"ח מהא"ט אפי' אם נגע חוץ למקדש וא"ל בנגע חוץ למקדש ובאוכלי קודש הא אין הציץ מרצה על אכילתם ונראה דכונת ירושלמי דהנה רבינו בפ"א מפהמ"ק כ' אימורי קודש שיצאו חוץ לעזרה קודם זריקת דמים אעפ"י שנזרק הדם והבשר בחוץ הזבח כשר וכ' הראב"ד שצ"ל שיצא חוץ למחיצתו ולפי"ז משכחת באימורי קדק"ל שיצאו חוץ לעזרה ונטמא שם מידים ובעי אי ציץ מרצה על ט"י לזרוק הדם דאי אין מרצה א"כ אין חלב אין דם לזרוק וכן הא קשה דהא אין מרצה על אכילות דהא י"ל רבינו פסק שם גם בבשר קדק"ל שיצאו לפני זריקת דמים חוץ לחומת ירושלים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח ואם החזירן מקטירן ולכן שפיר קא מיבעיא דהא בנטמאו חלב ובשר לא יזרוק ואם זרק הורצה ובעיא אי ציץ מרצה וזורק לכתחילה בציבור וביחיד דיעבד הורצה כיון דאיכא חלב ודם דהציץ מרצה על העולין החלב שנטמא וכן לפמש"כ לקמן דבק"פ מרצה על האכילות יען שעיקרו לאכילה א"כ כש"כ דא"ש דבעי בירושלמי לענין בשר הפסח שוב ראיתי כי קרוב לזה כ' בגליון הירושלמי: