אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

א') זה המחנה הוא מחנה שכינה וכו'. עכ"מ שהוא למד כן מספרי ולכאורה יפלא למה בחר בדרשא דספרי ושבק לדרשא דגמ' בפסחים דף ס"ו יליף מבדד למצורע וממחניהם זב וט"מ ונראה לישב דהנה בצל"ח הקשה ר"י דדריש ממחניהם תן מחנה לזה דאכתי אם לא כתוב צרוע וכל זב מנ"ל דקרא דולא יטמאו עלי' קאי:
והנה על דברי רבינו דיליף מבנין אב יקשה הא על בנין אב אין לוקין כמו שאין לוקין על מה דיליף מקו"ח וא"כ הא דיליף ממצורע דכל אחד שחמור ממנו חמור משליח חבירו א"כ לא הי' לוקה על זה המחנה לכן נראה דבוודאי רבינו סובר דהלאו קאי על שניהם מדכתיב מחניהם תן מחנה לזה אלא דלא ידעינן מאן נינהו לזה צריך בנין אב דתן לכל אחד מחנה חמור דכל שחמור ממנו שלוחו חמור ממנו והבן:
והנה במשל"מ הביא דברי הרא"ם מנ"ל דמצורע חוץ לג' מחנות דילמא במחנה לוי' ותי' דיליף מד"כ מצורעים ומשל"מ הקשה מדברי קבלה אין ראי' והנה כבר השבנו ע"ז בפ"ו מבהב"ח דיש להוכיח כן מקרא דאת והב בסופה דדרשו בברכות דקאי אמצורעים אמנם במשל"מ העלה דמחניהם לשון רבים משמע ע"כ תן מחנה לזה ולזה רק הקשה דילמא זב במחנה ג' ומצורע במחנה לוי' ולי נראה כיון דדריש מבדד דאף מערי חומה משתלח כמש"כ רבינו להלן ונהי דרק בעשה אבל עכ"פ דוק מינה שגם סיפא דקרא לבדו היינו חוץ לירושלים דירושלים ג"כ מוקף חומה וזה ברור ובאו"ח תי' קו' משל"מ דא"כ למה נכתב שלא כסדר מצורע זב ואח"כ ט"מ אי זב חמור לכתוב זב קודם מן החמור אל הקל אע"כ מצורע חמור ולכן כתיב מצורע תחילה דאז מצורע הוה מן החמור אל הקל:
ואמנם תמה באור חדש לדעת רבינו דכל החמור ממנו שליחו חמור ממנו והקשה דילמא זב חמור ולפמש"כ א"ש כיון דבדד ממעט מוקף חומה א"כ ע"כ מצורע חמור דמשתלח חוץ לירושלים והבן:
ובאו"ח כתב עוד דרש"י פי' מחנה ג' ידעינן מחוץ למחנה מושבו משום דרצה לישב קו' המשל"מ דילמא זב חמור לזה פירש"י דמחוץ למחנה מושבו דכתיב במצורע מיותר דהא כתיב בדד ישב אלא להורות ליתן מחנה ג' ותמהני דהרי בדד ישב אינו מיותר כמש"כ רבינו דמזה יליף מצורע נשלח ממוקף חומה רק ע"כ כמש"כ מזה עצמו מוכח מחנה ג' דלא עדיף מעיר מוקף חומה:

ב') לפיכך משלחין את המצורע חוץ לב' מחנות. וכ"כ רבינו בפ"י מטמ"צ וכתב שם דמודיע לרבים שהוא טמא כדי שיפרשו ממנו ולכאורה יש להקשות דבגמ' דמ"ק איתא דתרתי נשמע מיני' דצריך להודיע צערו לרבים כדי שיתפללו עליו ואמאי לא הביא רבינו רק דרשא זו כדי שיפרשו ממנו ונראה דרבינו ס"ל כיון דאמרו בנדרים דיש לחוש דאיתרע לי' מזלא אם יפרסם חוליו ע"כ לא הביא זאת ובהא ניחא לי אחריתא דהנה איתא במס' שמחות פ"ו דכשהי' לאדם חולה הי' מקיף הר הבית ואומרים לבמה לך להקיף ואומר שיש לו חולה ואומרים השוכן בבית זה ירחם עליו וכן מי שנאבד לו אבידה הי' מקיף הר הבית ואומרים לו מי ששוכן בבית זה יתן בלב מי שמצאה ויחזיר לך וכך מי שהוא אבל או מנודה אומרים לו ד' ינחמך ורבינו בפ"ז מה' בהב"ח הביא הך דאבל ומנודה אבל הך דחולה ונאבד לו אבידה לא הביא ובשו"ת חיים שאל סי' כ"ה הקשה אמאי השמיטו רבינו לפמש"כ ניחא כיון דרבינו לא הביא הך דיודיע צערו לרבים לכן לא הביא נמי דין זה דהא תליא בהא פן איתרע מזלא:
והנה רבינו בפ"ח מביהב"ח כ' דמ"ע לשמור המקדש הוא רק בלילה ובספר דרך הקודש כ' דמקרא דכ' על חומותיך הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה משמע דצריך לשמור בין ביום בין בלילה כיון דדרך לשמור העיר בין ביום בין בלילה ממילא צריך גם המקדש לשמור גם ביום ולהנ"ל יש לישב דבוודאי על העיר צריך שמירה גם ביום כיון דיש אנשים שאסורים לבוא אל העיר כמו מצורע לכן הדרך לשמור גם ביום אבל במקדש ובהר הבית דביום הא שכיחי שם כהנים ולויים א"צ לשמור ביום שלא יכנס טמא וערל או שתויי יין לדעת רבינו לעיל בפ"א רק בלילה אי ל"ה שומרים הי' יכולין ליכנס אף מי שאין רשאי ליכנס לכן רק בלילה צריך שמירה ואף דרבינו כ' בה' ביהב"ח ששמירה הוא רק מפני כבוד הפלטרין הנה להאי טעמא בוודאי א"צ שמירה ביום:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה