מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה ט
א') אנינות לילה מד"ס. עכ"מ למה פסק כן ונראה להכריח דהלכה ע"כ כמ"ד אנינות לילה מד"ס דהנה מ"ד דסובר אנינות לילה דרבנן סובר מפני אנינות טומאה נשרפה ויש להכריח דהלכה כמ"ד מפני טומאה דהנה בטה"ק באמת נתקשה א"כ עיקר חסר מן הכתוב מן מה שתירץ אהרן למשה ומעתה י"ל דבאמת מהא"ט חולק אידך מ"ד וסובר מפני אנינות נשרפה אמנם קו' טה"ק יש לישב דהנה בפסחים פליגי בדף ל"ד אי היסח הדעת פסול הגוף או פסול טומאה והנה אי פסול טומאה א"ש דשייך מפני טומאה נשרפה דע"י אנינות יש כאן הס"ד ונטמאה אבל אי פסול הגוף הוה ל"ש מפני הטומאה נשרפה יען דהס"ד דאז אין הפסול משום טומאה אלא משום הס"ד ומשום הס"ד עצמו ל"ש לומר דנשרפה דהרי משרע"ה אמר לאהרן שמא מפני צער הס"ד והשיב אפי' כאלה וכאלה ח"ו להקל בקדשי שמים אבל אי הס"ד עצמו אין פוסל שפיר י"ל דהס"ד ושוב נטמא באונס ע"י הס"ד ומיושב קו' הטה"ק דכיון דהי' אונן ואסור באכילה הס"ד ונטמא באונס אלא דאפ"ה יפה הקשה בטה"ק כיון דקאמרי רבנן לעיל שאהרן השיב ח"ו שאני מקיל בקדשי שמים ע"כ סובר הס"ד פה"ג לכן שייך לומר ח"ו להקל בקדשי שמים כיון דזה עצמו הוא הפסול אבל אי פסול טומאה ל"ש דח"ו להקל בקד"ש דבזה לא נפסל עדיין א"כ ל"ש לומר דהכונה שנטמא ע"י הס"ד ושפיר הקשה בטה"ק אמנם להלכה דהס"ד פסול טומאה כמש"כ במק"א א"כ שפיר י"ל ע"י טומאה נשרפה היינו ע"י שהס"ד נטמאה אח"כ באונס וא"כ לפי"ז שפיר הלכה מפני טומאה נשרפה דכל הטעם דסובר מפני אנינות היינו משום דלא רצה לפרש משום טומאה דקשיא לי' קו' טה"ק אבל להלכה דהס"ד פסול טומאה כקו' טה"ק שפיר י"ל דמפני טומאה נשרפה שאירע טומאה באונס ע"י הס"ד אבל אנינות לילה מד"ס ולכן פסק רבינו אנינות לילה מד"ס:
והנה בתוס' דף ק' ד"ה דאי ביום קו"ח ממעשר הוק' בלילה נמי נימא קו"ח דהא ר"י אית לי' אנינות לילה דאורייתא לדורות ובבה"ז תי' עפמש"כ רש"י לעיל דכאן מפני שכולן אוננין הותר אנינות לילה מגזה"כ הקשה דמאי סברא יש להקל בלילה מביום אמנם די"ב תי' היטב לחלק בין יום ולילה דביום הי' משה כהן דכל שמונת ימי המילואים שימש בכה"ג וא"כ משה דלא הי' אונן הי' יכול לאוכלו ולא שייך סברת רש"י דאין כאן כהן אבל בלילה דמשה כבר הי' זר ואין שם כהן שפיר י"ל כסברת רש"י שהותר להם לאוכלן באנינות:
אמנם ל"נ באופן אחר נאות מאוד דהנה אונן פטור מכל המצות ואפי' כשירצה לקיים העשה אין רשאי להחמיר על עצמו מפני כבוד המת ובקדשים דהוה מ"ע ואכלו אשר כופר בהן אסור לאכול באנינות מפני שמקיים העשה ואסור להחמיר על עצמו א"כ יש כאן איסור לאונן כמו בכל המצוות וחוץ מזה יש לאו דלא אכלתי באוני ממנו והנה בלילה דאין זמן קבורה א"כ הרשות לקיים העשה ורק נשאר איסור דלא אכלתי באוני וזה התירה תורה בקרבן שעה אבל ביום דיש איסור כשמקיים המצוה זה לא התירה תורה כלל ודו"ק ועטה"ק שתי' עפ"י שיטת רש"י יומא י"ד דיש איסור אכילת קדשים משום טירדה ובלילה ליכא טירדה התירה התורה אבל ביום יש עוד איסור טירדה לא הותר אבל מש"כ נראה יותר:
והנה תוס' הוק' לפירש"י אהא דיליף קו"ח ואזהרה מהן הקריבו דהכי אמר להם משה שמא עברתם והקרבתם אונן והקשה תוס' א"כ נשמע שוב דגם חילל דמשמע אי עברו שפיר הוה שרפי ותי' דשמא טעיתם שישרפו ואמנם רש"י שלא פי' כן נראה דאף אי שפיר עבדו שישרפו לא מוכח חילול דהנה בטה"ק ריש פירקין חקר למה צריך קרא בזר דמחלל עבודה תיפוק לי' כיון דמוזהר ועבר אמימרא דרחמנא לא מהני ותי' דצריך קרא לעכב בקדשים ול"א אעל"מ ולדעתי מתוס' זבחים דף קי"ד במחוסר זמן מוכח בקדשים שייך ג"כ אעל"מ וכן הוא באמת במנחות א"צ שנה לעכב וא"כ יקשה כקו' הטה"ק למה צריך קרא לחילול אולם נראה דבאמת יש לומר דפסול ומעכב ואפ"ה מרצה דהא יש פסולים דכשרים ואין מרצין כגון טומאה אי אמרינן טומאה דחוי' בציבור א"כ פסול ומרצה דציץ מרצה לכן צריך קו"ח הקרבן נפסל ואין נאכל ויצא לבית השריפה (וכהא"ג לקמן דף כ"ו בנתן את הניתנין למעלה למטה שנתכפרו בעלים והבשר פסול) וא"ל שם משום שנטמאה דז"א דאף אי לא נטמא כגון בשחט זר טהור ולא נטמא בשר אפ"ה למ"ד ט"ד אין הבשר נאכל כמש"כ תוס' יומא דף ז' (ודע דיש לחקור דמתוס' הנ"ל משמע רק יען דבלא"ה הי' לנו לומר דמחלל אלא בציבור אין מחלל משום דט"ד בציבור אבל עכ"פ אין הבשר נאכל לפי"ז היכא דכהנים טהורים ורק כ"ש טמאים (או ברוב ציבור טמאים דג"כ נעשה בטומאה א"כ לא נטמא הבשר א"כ כיון שלא נטמא הבשר שנשחט בסכין טהור אלא שהדם נתקבל בכ"ש טמא הי' לנו לומר דבשר נאכל ג"כ) ומעתה ניחא דהנה לעיל דף ד' פריך גם בשחט שלא לשמן לפסלו ופירש"י משום דלא נעשה זריקה כהלכתו אין מותר בלא זריקה וכתב בטה"ק שם דכונת רש"י לתרץ בזה קו' תוס' שהוק' הא לא שינה הכתוב לעכב וכ' דרש"י רצה לתרץ זה נהי דלא שינה הכתוב לעכב היינו דמרצה אבל עכ"פ לא ניתר באכילה בלא זריקה כהלכתו והבשר אסור יעו"ש וא"כ לפי"ז י"ל דרש"י כאן לשיטתו דהכי אמר משה שמא עברתם על האזהרה להקריב אונן על כן צריך שריפה דנהי דאין מחלל ומרצה הבשר עכ"פ אין נאכל ופסול כמו בהקרבה בטומאה ולא נטמא הבשר דבציבור מרצה וצריך שריפה אבל לומר שאין מרצה לא נשמע מדברי משה ממה שצריך שריפה ולכן צריך קו"ח וזה נכון מאוד ובזה ניחא לישב קו' הנב"י הנ"ל וכאשר יבואר:
ב') והנה בנוב"י סוף מהד"ק דהגמ' שם מקשה והיכן מוזהר ומסיק מהן הקריבו וקסבר מפני אנינות נשרפה ובמס' זבחים דף ק"א אמרו למ"ד מפני אנינות נשרפה הי' להם לאוכלה לערב ומשני קסבר אנינות לילה מדברי תורה הרי דאי אמרינן דאונן מחלל אתי בקו"ח מבע"מ ע"כ לומר דחטאת אהרן נשרפה מפני אנינות ואז מוכח דאנינות לילה הוא מדאורייתא והרי רבינו כאן פסק אנינות דלילה מד"ס כן הקשה בנו הגדול והוא זצ"ל כתב דקו' עצומה היא וכתב לישב כי סוג' זו שבזבחים היא אחת מסוגיות הפוכות כי בדף ק' הסוג' להיפוך דקאמר בשלמא לרבנן היינו דכתיב היום אלא לר"נ מאי היום חובת היום אלא לרבנן מאי הן היום הכי קאמר הן הקריבו אני הקרבתי פירש"י ה"ק לי' דאמרת דילמא באנינות הקרבתיהו וכי הן בני שהם הדיוטות הקריבו הנה לפי זה הוא להיפך דמ"ד מפני אנינות נשרפה הן היום היינו לחלק בין קדשי חובת היום שהוא לדורות ובין קדשי שעה ולמ"ד מפני הטומאה נשרפה אבל לענין אנינות אין חילוק בין שעה לדורות רק החילוק בין יום ללילה א"כ הן היום הקריבו היינו וכי הן הקריבו א"כ מפורש שאסור להקריב אונן אבל למ"ד מפני אנינות לא נתפרש כלל בהך קרא שום דבר שאסור להקריב אונן רק איסור אכילה לאונן בק"ד וכבר הרגישו בזה בתוס' ולעיל גריס להיפך אלא מהן הקריבו וקסבר מפני הטומאה נשרפה עכ"ד:
וראי' נראה לדברי רבינו דתוס' דף י"ו ד"ה קסבר הוק' אמאי לא מתרץ דסובר לעולם מפני אנינות נשרפה אלא דסובר כתדבר"י דדריש מהן הקריבו רק דלא סבירא לי' דהוה לאו ולמה צריך לתרץ דסובר מפני הטומאה נשרפה ולהנ"ל ניחא דגם רי"ש סובר מפני טומאה נשרפה ודו"ק:
והנה בהאי אנינות לילה לענין קדשים יש לי חקירה דתלוי אי לילה אחר היום בקדשים דאז אנינות לילה דרבנן מב' טעמים חדא דיומא אחריתא הוא ועוד כיון דלילה שייך ליום שאחריו שהוא יום קבורה אין מח"ז לבו ביום ושרי מיד אבל אי לילה אחר היום שלפני' אנינות לילה מה"ת חדא דכיומא אריכתא וגם ל"ש אמח"ז לבו ביום דלמחר ביום שרי דיום המחרת יומא אחרינא כמש"כ בפ"ג מאימ"ז דהאי דאין מח"ז בלילה תליא אי לילה אחר היום שלפני' או ליום שלאחרי' ובזה ניחא קו' תוס' דבלילה ג"כ נעשה קו"ח די"ל דבאמת יש איסור לקיים מ"ע כמו כל מצות אלא לענין זה אנינות לילה דרבנן דבעניני חולין יום אחר הלילה א"כ הלילה כיום המחרת ורק יש איסור דלא אכלתי באוני יען דבקדשים כיום שלפניו זה שפיר הותר בלילה:
והנה כבר כתבתי קו' נוב"י שהקשה כיון דפסק כמ"ד מפני אנינות נשרפה א"כ אנינות לילה מה"ת ולי יקשה עוד דמבואר בפסחים דף פ"ב דלמ"ד מפני אנינות נשרפה פסול דם יוצא לשריפה בלי ע"צ ומ"ד מפני טומאה נשרפה סובר דרק פסול הגוף אך פסול דם בעי עיבור צורה וא"כ רבינו דפסק בפ"ד מק"פ דבדם ובעלים תעובר צורתו ע"כ פסק כמ"ד מפני טומאה נשרפה ואיך פסק כאן כמ"ד מפני אנינות:
וצ"ל כמש"כ נוב"י לתרץ דרבינו אף דסובר קו"ח מאונן אפ"ה סובר שפיר כמ"ד מפני טומאה נשרפה וכסוג' המוחלפת בזבחים דף ק"א וא"כ ניחא גם הא אך ברש"י פסחים דף פ"ב משמע דלא כנוב"י אלא דלמ"ד מפני טומאה נשרפה אית לי' ג"כ הא דהן הקריבו אני הקרבתי דמותר להקריב אונן יעו"ש: