אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ב · הלכה ח

הלכה ז

ואעפ"י שכה"ג עובד אונן אסור לאכול בקדשים שנאמר ואכלתי היום הייטב בעיני ד'. וטעמא דמילתא נראה משום דאונן אין דעתו מיושבת עליו ובעינן לאכלה למשחה בדרך גדולה ובב"ק דף ק"י אמרינן אכילה ע"י הדחק ל"ש אכילה עבודה שע"י הדחק שמה עבודה ותוס' הקשו הא אכילה גסה שמה אכילה ולדעתי בקדשים שאני כתיב למשחה דרך גדולה וא"כ א"ש בעבודה ל"ש אין דעתו מיושבת עליו אבל באכילה אסור באין דעתו מיושבת עליו דהוה כאכילה על ידי הדחק:
והנה רש"י הביאו במשל"מ כ' ביומא דכשהוא טרוד באכילת קדשים ובעינן למשחה דרך גדולה ותמה ע"ז דע"י טירדא יהא אסור באכילת קדשים ותוס' ישנים תמהו יותר מהא דברכות אלא מעתה טבעה ספינתו בים נמי וקאמר איבעי לי' ליתובי דעתו והנה להנ"ל יש לישב שיטת רש"י כיון דאין דעתו מיושבת הוה כאכילה ע"י הדחק דל"ש אכילה אמנם לדעת תוסי"ש דאמרינן איבעיא ליתובי דעתו י"ל ג"כ זה שייך שם דבאמת לא חל אנינות עליו דהרי גירש על תנאי אבל בחל עליו אנינות וחייב להתאבל ל"ש איבעי ליתובי דעתו כיון דחייב להתאבל וראי' לזה דבמס' מ"ק דף ט"ז אמרינן אבל אין אבל משלח קרבן שלמים דבעינן בזמן שהיא שלם ולא בזמן שהוא אונן ופירש"י יען דאין דעתו מיושבת עליו (וכן פסק רבינו בפרקין) והנה ע"כ לתוס' כהא"ג דחייב להתאבל גם תוס' מודה דטירדא מונעת מאכילת קדשים כמו דאין משלח קרבנותיו דל"ש לומר איבעי ליתובי דעתו כיון דחייב להתאבל אין יכול לשמוח ושייך שפיר למשחה דרך גדולה וא"כ א"ש דאונן כה"ג אף שמקריב אפ"ה אין אוכל:
ובזה זכיתי להבין דברי רבינו בפ"א מאבילות שכ' אבילות יום ראשון מה"ת שנאמר ואכלתי היום הייטב בעיני ד' וכ"מ תמה מה ענין איסור אכילת קדשים לאבילות אבל לפמש"כ א"ש דרבינו מייתי כמו דאהרן כה"ג רשאי להקריב אפ"ה אמר ואכלתי היום הייטב בעיני ד' מוכח דאסור באכילה ואמאי כיון דרשאי להקריב וע"כ יען דבזמן שהוא שלם אמרה תורה והתינח אי חייב להתאבל אבל אי פטור מה"ת להתאבל יקשה כסברת תוי"ש איבעי לי' ליתובי דעתו אע"כ דחייב להתאבל ול"ש דאיבעי ליתובי דעתו וזה דבר נעים:
ובמש"כ א"ש קו' גדולה שהקשה בדל"צ הא דמ"ק בעי מהו שינהוג צרעת ברגל ופשיט מהא דכה"ג נוהג צרעת וכה"ג כרגל דמי מדמקריב אונן והקשה הנ"ל הא כיון דכרגל דמי א"כ איך רואין הנגעים כלל בכה"ג הא אין רואין נגעים ביו"ט וכבר הקדימו בזה הריטב"א ולפמש"כ א"ש דלכאורה יקשה איך פשיט מכה"ג דכרגל דמי הא בב"ק דף ק"י אמרינן נהי דמקריב אונן יען דחס רחמנא עליו אבל שליח ס"ד דלא משוי א"כ איך קאמר דכרגל דמי הא חזינן דנוהג בו אנינות ויותר יקשה כיון דאונן מקריב ואין אוכל חזינן דנוהג בו אנינות ול"ח כרגל (וראיתי אח"ז שכן הקשה גם בריטב"א דף ט"ו) ויותר יקשה לדברי רבינו הנ"ל דאבילות נשמע מקרא דואכלתי היום דאין אוכל קדשים ע"כ שאין אוכל באנינותו וא"כ כיון דכה"ג אין אוכל אונן אינו אוכל כשהוא אבל ג"כ ונוהג בדידי' אבילות וכ"כ רבינו להדיא בפ"ז מאבילות דגם כה"ג חייב להתאבל א"כ חזינן אף דאין אבילות ברגל בכה"ג נוהג אבילות ול"ח כרגל א"כ איך פשיט מכה"ג דיש בו צרעת דנוהג גם ברגל הא חזינן אבילות נוהג בכה"ג ואין נוהג ברגל והוא קו' נאותה וראיתי אח"ז שבאמרי א"ש סי' ק"ט הרגיש בקו' זו:
והנה לכאורה אפשר לומר לפמש"כ המשל"מ פ"ג מאבל דלענין אכילת קדשים נוהג אנינות בשבת ויו"ט וקשה לכאורה עליו ממ"ק דא"כ איך קאמר כה"ג כרגל הא ברגל גופי' נוהג אנינות וצריך לומר זה לענין אכילה אבל לענין הקרבה באמת אין נוהג ברגל ושרי כה"ג להקריב באנינות ביו"ט והטעם נראה לי כך דהנה הראשונים פליגי בזה"ז דליכא קדשים אין שמחה מה"ת ביו"ט וקשה לשיטתם מהא דאין אבילות נוהג ביו"ט וכ' בשו"ת אמרי א"ש שם דנהי דשמחה אין מה"ת אבל להיפך להתאונן ולהצטער אסור באמת ביו"ט וא"כ א"ש לענין אכילה דבעי שמחה דוקא נוהג אנינות ביו"ט דל"ש ביו"ט יש שמחה דאין מחויב לשמוח שמחה מצ"ע רק שלא להתאבל ולבכות ושוב אסור באכילת קדשים אף דבאכילת קדשים חייב ביו"ט משום שמחה כשהוא אונן אין חייב לשמוח כיון דליכא חיוב שמחה מצ"ע של יו"ט רק משום הקרבן ואי ליכא קרבן אין חייב לשמוח אבל לענין הקרבה אינו משום דבעי שמחה בפועל אלא יען ששרוי בצער וזה אסור ביו"ט לכן שרי להקריב אונן ביו"ט וגם כה"ג שרי להקריב אונן וא"כ נתישב קו' הנ"ל וגם קו' ריטב"א מכה"ג אונן דאין אוכל דהרי גם ברגל אין אוכל באנינות:
אבל רש"י במו"ק פי' ברגל אונן משלח קרבן משמע שבא לתרץ קו' הנ"ל מאונן דאין מקריב ברגל ולכן כ' דמשלח קרבן א"כ לרש"י גם הקרבה ברגל באנינות אסור א"כ הדרה קו' לדוכתי אכן עפמש"כ ניחא דבשלמא הא דאין אוכל יען דחייב להתאבל וליכא שמחה ואכילת קדשים בעי שמחה ולכן גם כה"ג אין אוכל באנינות וביום ראשון דאבילות (והיינו לדעת רבינו בפ"א מאבל דרק יום מיתה וקבורה מה"ת) אבל לענין הקרבה הא דאין כהן מקריב אונן אין משום דבעי שמחה רק דתורה פסלה אונן לעבודה ואיסור זה התירה תורה בכה"ג דחס רחמנא עלי' כדקאמרת בב"ק והיכי דל"ש שמחה בכה"ג כרגל שוויא רחמנא ומעתה כן י"ל לענין נגעים הא דאין רואין ביו"ט כ' רבינו פ"ז מיו"ט דאי מטמא לי' נמצא נהפך יו"ט לאבל דיו"ט בעי לב שמח ולכן בכה"ג אתי שפיר דל"ש לומר דהוה כרגל דהא חזינן דאבילות נוהג בכה"ג וחייב להתאבל וברגל א"ח להתאבל וע"כ היכיא דהטעם משום שמחה ל"ש לומר דכה"ג כרגל אבל לענין שינהוג בו צרעת שפיר מייתי ראי' מכה"ג דמקריב אונן וחשוב כרגל דהיכיא דאין הטעם דכהן הדיוט אין עובד משום דבעי שמחה אלא גזה"כ בהא כה"ג שוויא כרגל דקיל עכ"פ לענין לשלוח קרבן באנינות ולכן כמו דאין נוהג צרעת ברגל לא הי' לו לנהוג צרעת בכה"ג ומדנוהג צרעת בכה"ג מוכח שפיר דגם ביו"ט נוהג ויצא לנו דחדא מתורצת בחברתה כיון דרק בעבודה אונן כרגל שוויא רחמנא אבל לענין אכילה נוהג בו אנינות ואבילות לכן שפיר רואין בכה"ג ולא קפדינן שנהפך רגל שלו לאבל אבל לענין לנהוג צרעת שפיר מייתי ראי' מכה"ג דמקריב אונן (ואף דלענין אין רואין נגעים איכא עוד טעם דאין דנין ביו"ט הנה זה בוודאי ל"ש בכה"ג דהא דן ודנין אותו כמש"כ רבינו בפ"ה מכהמ"ק) והנה בשעה"מ פ"ג ממעה"ק הוכיח דאנינות נוהג ביו"ט מפסחים דף צ"א דאוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים דסבר אנינות לילה דרבנן ותיפוק לי' ביו"ט ליכא אנינות מוכח דביו"ט נוהג אנינות ול"נ דיש להשיב לפמש"כ בש"א דבלילה ראשונה ליכא מצוה לשמוח א"כ בלילה הי' שייך אנינות דרשאי להתאבל ולכן רק קאמר משום אנינות לילה דרבנן רק דיקשה א"כ למה בקדשים אין אוכל נהי אנינות לילה עכ"פ אסור מדרבנן אבל כיון דאנינות דרבנן בוודאי אין נוהג ביו"ט כמש"כ במשל"מ א"כ לישתרי בליל יו"ט בקדשים וא"ל דרק ביום אמרינן אי אנינות דרבנן אין נוהג ביו"ט משום שמחת יו"ט אבל בליל יו"ט אף דאנינות רק דרבנן נוהג שפיר דז"א דא"כ בליל יו"ט יהא אסור בבשר ויין כשאר אונן:
כעת ראיתי בשו"ת שומ"ר סי' פ"ח כתב לישב קו' הנ"ל דכל הטעם דלכה"ג הוה כל השנה כרגל משום דהתורה אמרה שיקריב אונן ולפי"ז כיון דאין אוכל ומטעם דכ' ואכלתי חטאת היום ומזה נלמד מצות אבילות א"כ ממילא שוב נוהג כל דיני אבילות דהרי התורה גילתה שינהג אבילות דהיינו כיון דבקדשים כתיב לאכלה למשחה וכיון דא"י למיתבי דעתי' דמצוה להתאבל א"כ אסור לאכלה ולכן דוקא להקריב שרי באנינות יען דבזה ל"ב שמחה א"כ מוכח דחייב להתאבל דלא כמש"כ בקרית ספר דכה"ג דחייב באבילות דאינו רק מדרבנן יעו"ש ובשעה"מ פ"ג ממעה"ק:
והנה במשל"מ האריך אי בעי דוקא התחיל בעבודה או שלא התחיל בעבודה ובשו"ת שו"מ מהד"ר ח"ג סי' קי"ט כתב דמבואר בירושלמי פ"ב מסנהדרין דשם אמרו כה"ג מקריב אונן ואינו אוכל דברי ר"מ ר"י אומר כל אותו היום ר"ש אומר גומר כל העבודה שבידו ורמב"ן בסהמ"צ בשורש ה' הביא דברי הירושלמי ופוסק כר"ש א"כ בוודאי גם רבינו פוסק כן יעו"ש:
אמנם המהרש"ל בתשובה סי' ע' הקשה אהא דאיתא בכתובות דף ד' הרי שהי' פתו אפוי' וכו' הר"ז בועל בעילת מצוה ופורש ואמאי והא אונן פטור מכל המצות ולהרבה פוסקים אינו רשאי להחמיר כדאיתא בירושלמי:
ול"נ לישב לפי מה דכ' הרשב"א בברכות דף י"א וכן בסוכה דף כ"ה דמדכ' בשבתך בביתך ילפינן דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ומן ובלכתך בדרך ילפינן דאפי' בהליכה לדבר מצוה אעפ"י שאין הליכה גופי' מצוה רק הכנה למצוה נמי פטור ממצוה אחרת ואסור להניח הכנת מצוה זו ולעשות אחרת וכיון הא דאונן פטור מכל המצות לדעת המהרש"ל הוא מהא"ט דעוסק במצוה פטור מן המצוה לפי"ז כאן דפתו כבר אפוי' הוא עוסק בהכנת המצוה א"כ אדרבא פטור הוא ממצות אנינות ולא חלה עליו אנינות כלל ולכן חייב לבעול בעילת מצוה:
ונ"ל עוד דהנה תוס' שם כתבו דקרי לי' בעילת מצוה משום דכתיב כי בועליך עושיך ואמרינן אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי ואפי' בנשא אלמנה דג"כ חייב בז' ימי משתה כמש"כ הר"ן בכתובות דף ז' וגם אהא קאי הא דפתו אפוי' הוה זה עונה ראשונה שלה והוה זכות האשה לכן משום אנינותו דידי' לא פקעה זכות דידה ולא מפטר ממצוה זו שעליו מוטל להשלים חוקה (וכהא"ג כתבו בסי' ס"ו דהא דמשיב בק"ש מפני הכבוד ואם שמע קול רעם אין מפסיק בו לברך יען שזה כבוד המקום וזהו כבוד המקום אבל זהו כבוד בו"ד וזהו זכותו לא פקעה ע"י שעוסק במצות ק"ש ועמג"א סק"ה:
ולפי"ז לכאורה יצא לנו דבר חדש דאונן חייב במצות כיבוד אב דזהו זכות דידי' דמשום אנינות שלו לא פקע זכות האב וכן מסתברא אבל קשיא מהא דאיתא בפ' ואלו מגלחין הכל מחוייבין לעמוד בפני נשיא חוץ מאבל וחולה וכ' הלבוש סי' שע"ו משום שטרודין בצערן וה"ה דגם אונן פטור ולהנ"ל הא משום צער דידהו לא פקע זכות הנשיא וזהו זכותו דידי':
שוב ראיתי בשבות יעקב בסי' ט' שכ' טעם אחר דאין אבל וחולה חייב לעמוד יען דבעינן קימה במקום הידור כדאיתא בקידושין דף ל"ב ובאבל דמעולל בעפר ל"ה הידור ע"כ פטור מקימה לפי"ז ניחא קושיתינו אכן כ' שם דלפי"ז נהי דא"ח אבל רשאי לעמוד דאין בו איסור והביא ראי' מהא דכ' ביעקב וישתחו ישראל על ראש המטה ופירש"י כדי לחלוק כבוד למלכות הרי דאף חולה רשאי לחלוק כבוד וה"ה באבל ולפמש"כ היינו טעמא דמפני הכבוד דמלכות שהוא זכות דאחרינא לא פקע זכותו אלא דלא מחייבין משום דאין בו הידור לכן עכ"פ אם רוצה לחלוק כבוד רשאי שפיר:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה