אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

וכיצד הי' עושין וכו' נר חצי השדה. עיי' לחם משנה ולי נראה שהרי רבינו לעיל בפ"ו הי"ב כ' ארץ שלא נרה ולא עבדה לא יביא לכתחלה הרי דבעי נרה ועבדה ולכן נרא' שדעת רבינו כן דלכאורה קשה דבר"ה דף י"ג איתא עומר שהקריבו כשנכנסו ישראל לארץ מהיכן הקריבו משהביא שליש ויקשה הרי עכ"פ בעי שיהא מארץ שנרה שנה אחת ואיך ידעו וע"כ זה לכתחילה ולפי"ז יקשה עדיין א"כ בשנה שני' כשנכנסו לארץ איך לקחו עומר הרי גם אז לא הי' להם שדה שידעו שנרה שנה אחת מקודם וע"כ דבאמת גם באותו שנה הביאו משדה שלא היתה נרה שנה אחת דהיינו שלא עמדה בלא זריעה ורק בשנה שאח"ז הי' להם שדה שהיתה נרה וזה שכ' רבינו נר חצי השדה בשנה ראשונה וזרע חצי והיינו בשנה ראשונה שנכנסו לארץ הניח חצי בורה וחצי זרע דבשנה ראשונה כיון דלא ידעו אם יש כאן שדה שנרה שנה שקדמה ע"כ הוכרח להם להביא רק משדה שלא נרה רק הניחו חצי נרה על שנה שאחרי' ואח"כ כתב אם היתה שדה שגם אין עבודה הי' חורש ושונה ואח"כ זורע ולא יקשה קו' הלח"מ דהרי באמת לישנא דגמ' אין משמע כפירש"י דהי' שנה אחת כולה נרה רק משמע שנר חצי וזרע חצי מיד והיינו בשנה ראשונה שנכנסו לארץ דלא הי' אפשר בענין אחר וכן בלא זריעה דבעינן נרה וחרשה בשנה ראשונה וחורש שנית בשנה שני' הכל רק באפשר אבל בעת שנכנסו לארץ דלא מצאו שדה שהי' ידוע להם שנרה ע"כ הי' חורש שנית ולא הניח שנה נרה כיון דלא אפשר.
ועוד י"ל בכה"ג דהיינו בשנה ראשונה שבאו לארץ חפשו אחר שדה שראו שהיתה בורה ובשדה כזו זרעו חצי והניח חצי' נרה דבל"ס הי' שדות הרבה שלא הי' זרועים כשבאו לארץ ובאותה שדה כתב רבינו הניח חצי בור וחצי זרעו ומדוקדק לישנא דגמ' דקתני שנה ראשונה חצי ניר וחצי זרעו והיינו בהיתה עבודה שראו שנחרש אשתקד בשנה כזו ניר חצי וזרעו חצי אבל באינה עבודה דהיינו כשמצאו שדה זרועה רק לא עבודה חרשו וזרעו ולא יקשה הא בעינן נרה שנה דאיירי בכהא"ג שהיתה נרה ובורה משבאו לארץ.

קודם לפסח שבעים יום וכו'. הנה רבינו מפרש כן לכל מנחות אבל הרע"ב מפרש דרק לעומר ושתהל"ח הוא כן וקשה לי דבמנחות דף ע"ה קאמר דשאר מנחות אין נקחת אלא סולת דאין לוקחין חטין דאין עניות במקום עשירות עיין פי' הראב"ד על הת"כ פ' אמור וא"כ למה קתני במשנה שהוא עושה סולת מרובה דמה איכפת לן כיון שאין לוקחין אלא סולת חוץ מעומר ולחה"פ.
אך רבינו לא הביא דין זה דלא יביא אלא סולת ואולי ס"ל דלא קיי"ל כן כדמשמע במנחות דף פ"א דממעט דלא יביא מחיטין דלוקחין בכסף מעשר משמע בעלמא לוקחין.
והנה רש"י פי' שלא יביא אלא חלות ואולי ה"ה סולת ורק ממעט חטין מוכח דבעלמא ממעות חולין מביאין חיטין אך י"ל ביחיד מביא חטין ועושה סולת דלא ממעט אלא מנחת נסכים של ציבור ושתהל"ח משום דאין עניות בציבור.
ובראב"ד בפ"י לת"כ פי' דממעט שלא יביא מהלקוחות כבר לצורך מעשר אלא יביא חטין חולין לצורך תודה עכ"פ מוכח דל"ב דוקא חלות וא"כ מוכח ג"כ דנלקחות חטין וצ"ל ג"כ דרק ביחיד כן. אך קשה לי דרבינו בפ"א מפרה כ' מדכתב ולקחת אליך פרה ממעט שלא יהא בשעת לקיחה עגל וקשה דכאן איתא סולת ואפית שיביא סולת מניין שאפי' חטין ת"ל ולקחת מ"מ וקשה דנדרש ג"כ מדכ' ולקחת הוא לעכב שיהא סולת בשעת לקיחה ולא חטין כמו שדרש שם שיהא פרה בשעת לקיחה.
עוד קשה לי בדף פ"ו מסיק הגמ' דלכן א"צ כתית למנחות מפני החסרון ויקשה חדא דלמה לענין סולת אמרינן לעיל במנחות דלא שכיח ואינה תדירה צריך דוקא סולת רק ללחה"פ מותר לקנות חטין וכאן אמרינן דמותר ליקח כתית למנחות מפני שהמנחות מרובות.
ועוד דלעיל דריש מולקחת דללחה"פ מותר להביא חטין מפני החסרון ולמה לא נדרש גם כאן מויקחו אליך שמן זית זך דאפי' אינו כתית כשר למנורה. ועוד קשה דלעיל אמרי' מפני החסרון שנאמר וישק את בעירם וביאר בנובי"ת דהא דבמק"א ילפי' מקרא ופינו את הבית דמהכא הו"א רק בציבור חס ומשם ילפינן אפי' איחיד חס ואי הו' כתיב התם הו"א רק היכא דל"ה במקום מצוה ומכאן ילפינן אפי' במקום מצוה מן המובחר שיביא סולת אפ"ה מפני הפסד הקילה תורה. ולפי"ז לא נשמע רק בציבור אפי' במקום מצוה אבל אכתי מנ"ל ביחיד במקום מצוה וא"כ קשיא דהכא קאמר מפני החסרון ואפי' יחיד המביא מנחה א"צ כתית אף דמובחר להביא כתית אפ"ה חס רחמנא וכן יקשה מכאן אמש"כ רבינו בפ' פרה הנ"ל דמויקחו ילפינן שבשעת לקיחה יהא פרה א"כ גם כאן נדרוש שבשעת לקיחה יהא שייך כתית ולא שיקחו זית ויעשנה שמן למנורה.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה