מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ז · הלכה ג
כל העצים וכו' משל זית ולא משל גפן משום ישוב ארץ ישראל. הנה בפ"ב דתמיד תנן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל גפן ושל זית ומפרש ראב"י משום ישוב ארץ ישראל ובשו"ת יעב"ץ סי' ע"ו הקשה תפ"ל דעובר בבל תשחית והוכיח מזה דלמצוה שרי הנה כבר עמד ע"ז בבאר שבע ותי' דלצורך מצוה גדולה כהאי שרי וכ' בס' נר מצוה דהטעם דאף דאפשר למערכה בעצי היער מ"מ מצוה מן המובחר להדר ולפאר ולעטר המזבח משופרי שופרי כיון שעל ידו הי' סליחתינו כדהאי דתנן בפ' לולב וערבה דף מ"ה בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח ופירש"י היופי הזה אנו עושין לך מזבח שאתה מכפר עלינו וכיון דמשום כבוד הי' עושין כן אין כאן משום בל תשחית דאדם דן קו"ח מעצמו וגמר קודש מחול אם לכבוד המלכים והנשיאים היו שורפין מיטתן וכלי תשמישין ולא היו חוששין משום בל תשחית כיון דלכבוד עושין כן לכבוד שמים לא כש"כ דדוחה לאו דב"ת והביא שם להקשות ממד"ר פ' תרומה למה עצי שיטים למד הקב"ה דרך ארץ לדורות שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות אומרים לו ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות אתה על אחת כו"כ הרי דלצורך מצוה ג"כ איכא ב"ת להנ"ל ניחא דלכבוד המזבח שאני.
והנה במל"מ תמה הא לקצוץ בענפים ליכא איסור והכא לא הי' כורתין רק הענפים וכתב עליו בספר נר מצוה הנ"ל דמדברי תוס' ברכות דף ל"ו מוכח דאפי' בענפים איכא ב"ת דעלה דמתניתין דמייתי התם מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית כ' וא"ת בלא שביעית נמי תפ"ל דאסור משום ב"ת ותי' דלא טעין קבא א"נ במעולה בדמים ומיהו משום שביעית איכא דלאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה ולא להפסיד מוכח גם בענפים איכא איסור וכן מוכח מב"ב דף כ"ו בהני דיקלא אמיצרי דפרדיסא דרב יוסף הוי אתי ציפורי יתבי בדיקלא ונחתי בפרדיסא ומפסידי לי' א"ל זיל קיץ ואמר אנא לא קייצנא והא הכא לא הי' הציפורים מפסדי פרדיסא דר"י אלא שהי' יתבי בחריות של דקל ובענפיו א"כ מאי מייתי מדרב דאמר דאסור למקצי' אלא ודאי דגם בענפיו איכא איסור.
ולי נראה דלא קשה קו' הנ"מ הנ"ל מהמדרש דלכאו' א"כ תיקשי אגמרא דבב"ק צ"א דמסיק רבינא ואם הי' מעולה בדמים מותר פירש"י שדמיו יקרים לקורות הבניין יותר משבח הפירות שרי והא הכא בודאי למעשה המשכן הי' מעולה בדמים ואפ"ה קפיד ועביד קו"ח דלא יביא אלא מאותן שאין עושין פירות וליישב נאמר דהא בפסחים נ"ד איתא דקוצצי אילנות ישנות א"ר סי' ברכה וע"כ בדמיו איירי דאל"ה תיפוק לי' משום ב"ת וא"כ כוונת המדרש ג"כ דנלמד קו"ח מהקב"ה אלא משום דאין רואה סימן ברכה והנה זה שייך במידי דעושה לקיום כמו משכן ובית. אבל לשרפו על המזבח שאית בי' מצוה דליכא בל תשחית לא שייך לומר דאין רואה סימן ברכה כיון דכלה והלך אי לאו משום ישוב ארץ ישראל הי' מותר לכתחלה.
עוד י"ל עפ"י משל"מ הנ"ל דבענפים ליכא בל תשחית ובנ"מ הנ"ל הוכיח מב"ב דאסור אף בענפים כנ"ל לפי"ז יש לומר דהיכא דבאמת קיץ אילנא גופא אף לצורך מצוה אסור וזהו דעביד במדרש קו"ח שלא ליקצוץ אילן אף למצוה. אולם באמת מהך דב"ב אין ראי' דשם איירי דאיכא פירות בענפים אבל היכא דלית בי' פירות שרי שפיר לקצוץ ענפים.
והנה ביו"ד סי' כ"ח איתא דאם שוה כמו העוף מותר לשרוף הבגד כדי לכסות העוף ותמה בפ"ח ובפ"ת הא כיון דאיכא תקנה לקבל הדם בבגד א"כ למה התירו לשרוף הבגד משום לכסות הדם ונראה דתליא זה במש"כ לעיל בפרקים הקודמים דבכל חפץ יש קנין שויו וקנין גוף החפץ א"כ לענין ב"ת יש ג"כ חקירה זו אי הא דב"ת עובר גם בבגד אם הוא משום השויו דמפסיד שוה כסף שלו אי משום דמפסיד החפץ מצד עצמו והנה מהא דזבחים צ"ד דקורע בגדי כהונה כדי לטהר הבגד יש להוכיח דאין האיסור משום הפסד הבגד גופי' אלא משום השויו ולכן לצורך לטהרו מותר וכן יש להוכיח ממה שהבאתי בספרי דף ל' דבע"ז דכתיב לא ידבק בידך כל שמפחית דמיו אין עובר משום לא ידבק אף דלענין שבת אינו כן דפיחת דמים לא מיקרי מקלקל רק מקלקל גוף הדבר שאינו עומד עוד לדבר לצרכי היינו גוף החפץ וא"כ לפי"ז יש לומר כך דהטעם דלכסות רשאי לשרוף הבגד היא משום דאם לא ישרוף הבגד כדי לכסות נמצא דמפסיד העוף דהא אין רשאי לשחוט עד שיהא לו עפר ובינו לבינו ימות העוף וא"כ אין כאן הפסד ממון מאי אמרת הא עכ"פ מפסיד הבגד מצד עצמו הנה הוא לצורך מצוה ואי דאפשר לקיים המצוה ע"י שיבליע בהבגד הדם ולכסות אח"כ בעפר הנה כיון שבאמת מצד עצמו ליכא בבגד משום בל תשחית רק שבכל זה בלי צורך כלל בודאי אין לאבד שום דבר ע"ז סגי להתיר לצורך מצוה.
והנה בתב"ש סי' כ"ח כתב לפרש הא דהעוף שוה כהבגד היינו דשוה לו לאכילתו והבאתי דבריו בספרי מעשה למלך דף ע"ג והקשיתי עליו הא משום מצוה דכיסוי ג"כ לא הו' דרך השחתה א"כ לא שייך בל תשחית והעלתי דזה תליא אי אמרינן מצלה"נ דאי מצלה"נ הו' כהנאת הגוף א"כ לא מיחשב בל תשחית כשיש צורך מצוה אבל אי לא לה"נ ל"ה כהנאת הגוף איכא בל תשחית אף דאיכא צורך מצוה אמנם להנ"ל גם לתב"ש יש לומר כיון דבאמת יכול להבליע הדם בהבגד א"כ משום מצוה לא הוי שרי רק יען דהוי צורך אכילה כמו הבגד א"כ אין צריך להמתין רק ישחוט מיד כדי שיהא לו לאכול וישרוף הבגד ויכסה.