מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ו · הלכה י
יין שנתגלה פסול. והנה ב"ב דף צ"ח איתא דאף סינון ל"מ לגבוה וקשה לי מהא דע"ז מ"ז מאי לחלילין הרי כיון דעבר המיאוס שרי לגבוה ואמנם י"ל דאין הטעם יען דהי' מאוס אלא דהגילוי בעצמו פסול וכן מוכח בסי' רע"ב שהביא הטור בשם הרי"ץ יין שנתגלה פסול בזה"ז לקידוש ומבואר בב"ח דיליף זה מהא דר"נ דסינון אין מועיל וע"כ דשינוי מועיל דאל"כ אין ראי' משום די"ל דלכן פסול לגבוה יען דהי' פ"א אין ראוי ומאוס.
ויותר י"ל דזה כוונת רבינו שכ' הדלה גפן על תאינה וכו' יין שלא נשתנה וסובר כיון דהי' בו מיאוס דנתגלה שוב הו' יין שנשתנה לכן לא מועיל סינון אלא דא"כ קשה על הרי"ץ אך יליף מכאן לפסול לקידוש דהכא הטעם שנשתנה.
יין שנתגלה פסול לגבי מזבח. עלח"מ ולכאורה קשה למה הביא דין זה דהא בזה"ז דשייך דין גילוי ליכא קרבנות ולעתיד לא יהא דין גילוי דכ' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי והסמ"ג באמת השמיטו וי"ל לפמש"כ הכ"מ פ"ב מה' ביאת מקדש דרבינו איירי מדינים אשר נוהגין בזה"ז אם ירצו להקריב יע"ש לענין כהנים שאסורים לשתות יין וא"כ שפיר נפ"מ בזה"ז מדין גילוי אי כשר לנסכים וכן הביא דין זה במקומו לענין ניסוך המים.